שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון
שאלה ריט
שאלה ראובן שהיה נשוי עם לאה והיו לו ב' חצרות א' ישן וא' חדש ואח"כ נשא אשה אחרת עליה בחייה ונתן לשניה חצר החדש במתנה גמורה ולאה לא נתרצית לחתום לו ואח"כ מת ראובן ולאה רצתה לגבות כתובתה ובאו ב"ד מומחים וגבו לה החצר הישן עם קצת זכות מהחצר החדש הנז' כדי להשלים סך כתובת לאה וכתבו לה שטר גוביינא מכל כל ואחר זמן מכרה השניה לשמעון חצר החדש הנזכר כפי מה שהיה כתוב בשטר המתנה הנזכרת ולא ידעה לאה מאומה שמכרה השניה זכות חצר החדש שנתנו וגבו לה ב"ד ואחר זמן מכרה לאה ג"כ ללוי החצר הישן הנז' עם כל זכיות הכתובים בשטר הגוביינא הנז' ועם אותו זכות שגבו לה ב"ד מקצת החצר החדש הנז' עתה שמעון ולוי מערערים זה על זה שמעון טוען כיון ששטר המתנה קודמת לשטר הגוביינא אין כח ביד ב"ד לעקור כח וזכות שטר המתנה אע"ג דלאה לא נתרצית לחתום לו וכל מה שכתוב בשטר המתנה לקחתי מאשה השניה ולוי טוען כיון ששטר כתובת לאה קודם אפילו לשטר כתובת השניה ולאה לא נתרצית לחתום לו ודאי דכל הקרקעות הן אחראין וערבאין לכתובת אשה הראשונה ובודאי דכיון דב"ד גבו הכתובה מהחצר הישן עם קצת זכות מהחצר החדש ודאי דהוי ידעי שפיר מה שעשו וכל מה שכתוב בשטר הגוביינא לקחתי מלאה יורנו מורנו הדין עם מי ואפילו אם החזיק שמעון שני חזקה אם הדין עמו או לא:
תשובה דברים פשוטים אני רואה כאן דודאי החצר החדש נשתעבד לכתובת אשה הראשונה ומה שמכר או נתן הבעל בלא רשות האשה לא מהני אלא עד שעת טרפא אפילו שימכור מנכסיו כדכ' הרמב"ם בסוף הלכות מכירה כ"ש אם אלו הקרקעות היו נכסי צאן ברזל מהראשונה דאם מכר בנכסי צאן ברזל איכא מאן דסבר דהמכר בטל מיד כדכתב הטור סי' צ"ט בא"ה ובין כך ובין כך כשתבא האשה לגבות כתובה טורפת ואין כאן פלוגתא כלל אלא שאין נפרעים מאותם הנכסים שהה משועבדים אם יש שם בני חורין ובנ"ד ב"ד שהגבו לאשה קצת החצר החדש לתשלום כתובתה כיון דב"ד מומחים הם חזקה ודאי שעשו הדבר על הדין ועל היושר ואלו היו שם בני חורין לא היו מגבים לה מן החצר החדש המשועבד וכ"ת לא ידעי ב"ד שנתנו הבעל לאשה שניה במתנה והיה משועבד ולפי' הגבו ממנו אע"פ שהיו שם בני חורין לא היא דודאי כיון דאיכא שטר אית ליה קלא כדאמרי' בפרק ח"ה גבי שלש לקוחות מצטרפים וכולם בשטר משום דשטר אית ליה קלא וא"כ ודאי ידעי שהיה משועבד אלא שראו שלא היו שם בני חורין ולכך הגבו לראשונה קצת מן החצר החדש וחזקה על ב"ד מומחה שאין דבר תקלה יוצא מתחת ידו וא"כ מה שקנה שמעון מהחצר החדש מן השניה החלק שהגבו לראשונה לא קנה כלום וזכה לוי בדינו אבל אם החזיק שמעון שני חזקה בזה היה נראה לכאורה דיש מקום עיון משום דקי"ל דטוענים ללוקח וכיון שהחזיקה השניה בחצר החדש שעה א' אחר שהגבו ב"ד לראשונה והחזיק בה שמעון הקונה שלשה שנים אחריה נאמר דקנה אותו החלק השניה מן הראשו' אחר שהגבו לה ב"ד ואח"כ מכרו לשמעון דטוענין ללוקח כדכתיבנא ולא מבעיא היכא דהחזיק שמעון שני חזקה שמכרה הראשונה ללוי אלא אפילו לא שלמו ימי החזקה אלא אחר שמכרה ללוי הוי חזקה דכיון דמה שמכרה החצר החדש היה יחד עם החצר הישן הוי כמוכר כל שדותיו בשטר אחד דלא הוי מחאה כדאיתא בפרק חזקת וכתבו הטור בח"מ סי' קמ"ד וכד מעיינינן אשכחינן דלאו מילתא היא כלל חדא שהוא בא מכח שטר המתנה שנתנו לשניה וכיון דחזקה מכח שטר קא אתי דכבר הוא מודה דלא לקח אלא מחמת שטר זה בטל השטר בטלה החזקה ודמיא למאי דכתב הרב המגיד בפרק ט"ו מהלכות טוען דהיכא דהוציא שטר והחזיק ונמצא השטר מזויף הרי חזקתו בטלה והטעם דחזק' מכח שטרא קא אתי ה"ה והוא הטעם בנ"ד כיון שזה מודה דלא מכרה לו האשה השניה אלא מכח טענת שטר מתנה כיון דהמתנה נתבטלה בעלה החזקה ובר מן דין אפילו שלא יבא שמעון מכח טענת שטר המתנה מ"מ בנ"ד לא שייך לומר טענינן ללוקח משום דאשה שניה זו ירדה ברשות והיה בחצר החדש אחרי מות בעלה וכיון שמתחלה ירדה ברשות אע"פ שאח"כ הגבו לראשונה מקצת מן החצר שלה והחזיקה היא באותו המקצת שהגבו לצרתה לאו כל כמינה לומר לקחתי ממנה אע"פ שהיה לה שני חזקה וכן כתב הריב"ש בסי' שכ"ו מסורת בידינו מגדולי האחרונים ז"ל ועליהם אנו סומכים שלעולם אין חזקה מועלת אלא א"כ מתחלה ירד בתורת מקח וכו' והאריך שם וכתב ובנדון זה ג"כ לא היתה יכולה לאה לטעון חזרתי ולקחתי ממך אחר מיתת בעלי כיון שהוא מפורסם שנכנסה בבית מכח רשות בעלה וישארה בבית מכחו אחר מיתתו ע"כ א"כ בנ"ד נמי כיון שנשארה אשה זאת בבית אחר מות בעלה מכחו לא מהניא לה חזקה דגבי בן גזלן ובן אריס דמהני חזקה כתב שם הריב"ש דאיירי דלא היו שעה אחת עם אביהם בבית ונשארו שם דאי לא כן כיון דמתחלה לא ירדו בתורת מקח לא מהני חזקתן ואע"פ דבדבר זה איכא פלוגתא אם נכנס ברשות אית ליה חזקה או לא וכדכתב הריב"ש בתשו' הוזכרה בב"י ח"מ סי' ק"ן הרי הטור שם בסי' הנז' הביא דברי הרמב"ן שהוא בעל סברא זאת שכתב שם הטור בשמו דכשירד מתחלה בתורת משכונה לא מהני חזקה ואפי' אם ידוע ששלמו ימי המשכונה לא מהני ליה חזקה והיינו משום דכשירד ברשות אין לו חזקה וכתב שם דהרא"ש ז"ל מסכים עמו וכן הוא דעת הרי"ף כדכתב הרשב"א ז"ל שם בתשובה ההיא והריב"ש כתב שהוא מסורת מגדולי האחרונים שעליהם אנו סומכים וא"כ ודאי שלהם אנו שומעים:
איברא דקשה לי קצת בדברי הטור דלפי דברי הרמב"ן שהוא בעל זאת הסברא צריך לאוקומי ההיא אוקימתא דרב יוסף דפרק חזקת דקאמר דאשת איש צריכה למחות באחר כשהחזיקה מקצת בחיי בעלה ומקצת לאחר מיתת בעלה דאיירי שלא נודע שירד בחיי בעלה וכדכ' שם הריב"ש בתשובה הנז' בשמו וא"כ הטור דכתב בסי' ק"ן דברי הרמב"ן והרא"ש אביו לא היה לו לכתוב בסי' קמ"ט ואם ירד אחר לנכסיה בחיי הבעל ומת וכו' נאמן במגו דאם היה רוצה היה טוען קניתים ממך וכו' דמפשט דבריו מוכח דאפילו שידענו שירד בחיי הבעל מהני ליה חזקה והוא נגד הרמב"ן ואביו הרא"ש ז"ל דלדידהו ע"כ צריך לאוקומי שלא ידענו אם ירד וכדכתב הריב"ש ולא היה לו לסתום נגד סברתו שכתב בסי' ק"ן מ"מ למדנו דרוב הפוסקים סבורים דהיכא דירד ברשות אין לו חזקה ועוד אפילו לא יהא אלא ספק פלוגתא דרבוותא אוקי ארעא בחזק' מאריה קמא ולא תהני ליה חזקה וא"כ כיון דלא מהני חזקה לאשה שניה משום שירדה ברשות ה"ה לשמעון שהוא לוקח הבא מכחה לא מהני ליה חזקתו דהא אמרי' בפרק חזקת וכתבו הטור בסי' קנ"ב דכל אלו שאין להם חזקה דבניהם יש להם חזקה היינו כשטענו אתה מכרת לי אבל טוען שירשוה אין להם חזקה ואפילו ששהו בידם כמה שנים וה"ה ודאי ללוקח דטען לקחתיה מפלוני אם אותו פלוני אין לו חזקה דלא מהני ליה אפילו ששהה בידו כמה שנים דיורש ולוקח שוים הם דכי היכי דטענינן לזה טענינן לזה וכי תימא מאי דאמרי' ירד ברשות אין לו חזקה היינו כשטוען לקחתי ממי שירד ברשותו דכיון שמתחלה ירד ברשות אין לו חזקה אבל אשה זאת אינה טוענת לקחתי ממי שירדתי ברשותו דלא ירדה אלא ברשות בעלה ואח"כ הגבו ב"ד הקרקע לראשון וטוענת לקחתי מהראשונה ומעולם לא ירדתי ברשותה לומר דאין לי חזקה דברשות בעלה ירדה והיא אינה טוענת שלקח מבעלה אלא מצרתה שלא ירדה ברשותה אלא דאחר שנעשה הקרקע שלה לקח ממנה ופנים חדשות באו לכאן וא"כ כיון שהיא היתה יכולה לטעון כך טענינן ללוקח ויש להביא קצת ראיה לזה מדברי רשב"ם ז"ל בפרק חזקת גבי אוקימתא דרב יוסף דמוקי התם באח' שאכלה מקצת שני חזקה בחיי בעלה ושלש לאחר מיתת בעלה וכו' דצריכה האשה למחות כתב שם ולא דמי לאריס שאינו יכול לטעון לקחתיו אח"כ משום דסתם אריס אין זמן לאריסותו אלא כל הימים בחזקת אריסותו עומד וכו' וכתב בסוף דבריו כשמת הבעל הרי הוא כאלו יורד עכשיו מחדש לשדה אשה זו ע"כ א"כ לכאורה נמי נאמר בנ"ד דכיון דגבתה הראשונה כתובתה ונעשית הקרקע שלה הרי היא כאלו יורדת השניה מחדש לשדה זו ולא הויא יורדת ברשות אבל כד מעיינינן לאו מילתא היא דלא כתב רשב"ם ז"ל כן אלא משום דס"ל הפך סברת הרמב"ן שכתב הטור בסי' ק"ן דאפילו כלו ימי המשכונה דחשוב יורד ברשות ולא מהני החזקה וכן מתבאר בדבריו שכתב דשאני אריס דאין זמן לאריסותו והוא דעת הרשב"א כתבו נ"י בפ' המקבל מ"ש אבל הרמב"ן וסייעת האחרונים אית להו בהדיא דבשום גוונא לא מהני חזקה ליורד ברשות אפילו דשלמו ימי המשכונה וא"כ לדידהו נמי אפילו שגבתה הראשונה כתובתה כיון שירדה השניה מתחלה שעה א' ברשות לא מהני לה חזקה לחלק החצר החדש שנתנו לה בגבייתא וכן נראה מדברי הריב"ש שכתב דהרמב"ן מפרש ההיא דפרק חזקת דלא ידעו אם ירדה בחיי בעלה משמע דאי ירדה בחיי בעלה הוי כירד ברשות ואינו יכול לטעון לקחתי מן האשה אחרי מות בעלה ולא אמרי' דהוי כיורד מחדש לשדה האשה בעת מיתת בעלה וזה מתבאר היטב בתשו' הריב"ש יע"ש וכיון דהרמב"ן וסייעת האחרונים מסייעים ללוי הדין עמו ועוד דלא יהא אלא ספק אוקי ארעא בחזקת מאריה קמא וכדכתיבנא הכלל העולה כיון דאשה זאת שניה לא מהני לה חזקתה ה"ה לשמעון הבא מכחה ואפילו שיחזיק שני חזקה לא מהני לה חזקתו וזכה לוי בדינו הנלע"ד כתבתי:. הק' אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: