שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון
שאלה קסח
שאלה ראובן נתחייב לשמעון בשטר סך מעות ושמע שמעון שראובן היה רוצה לטעון טענות כדי להפטר מהחוב ההוא ויעש גם הוא בערמה ושם את ראובן בבית הסוהר וזייף חתימתו של ראובן וכתב וחתם בשמו של ראובן ושלח לעיר אחרת אשר שם חנות לראובן מלאה סחורות ושלח חמרים עם האגרות לזבולון שעכ"פ יקום כחצות הלילה ושיקרא אל התוגר שומר הגארג"י שילך עמו וידבר ג"כ אל הנער משרתו של ראובן שיפתח החנות הנז' ויקחו כל הנכסים שבחנות ויטענו אותם בסוסים וישלחו אותם ליד ראובן והנער נער חשב שכנים הדברים והניח לזבולון לפתוח החנות ולקבץ ולשולחם הנכסים כלם ע"י החמרים ההם ועמהם הלך הנער עד טריקול"ה והנער הביא הכל ליד ראובן כי לא חשב שנעשה הענין בערמה קפץ שמעון בחזקת היד בכח אנשי הדגלן וחטף הנכסים ההם והוליכם אל ביתו ולקחם בחשבון החוב שבשטר הנ"ל וכאשר נודע הדבר לראובן רע עליו המעשה ובבואו לחשבון עם שמעון על הנכסים הנז' שלקח בערמה צעק מרה כי ראה שחסרו נכסים הרבה מהנכסים שהיו לו בחנות וכאשר ראה שמעון כי היה מקום לתביעת ראובן כדי לסתום פיו שלא יערער כנגדו על חסרון הנכסים הנז' הביא עליו צרות רבות ורעות עד שהוכרח ראובן לברוח מהעיר אל ארץ אחרת ועתה תובע ראובן הנז' כל אותם הנכסים שנאבדו ממנו בהפכה ההיא באישון לילה ואפלה שעל שמעון מוטל לפרוע לראובן כל אותו ההפסד כיון שמידו היתה זאת לשלוח בנכסיו ע"י אחרים כי עתה לא יוכל שמעון לשבע שבועה שלא נאבדו ממנו נכסים כיון שע"י אחרים שלח בהם יד מי יימר לן שהאחרים או החמרים לא שלחו יד בנכסים בשעת קיבוץ הנכסים ואסיפתם או בלכתם בדרך כי הנער ההולך בחברתם סוף הוא נער והחמרים רבים על נקלה היה לאל ידם לשלוח יד בנכסים ומי יאמר לנו שהנער גם הוא לא נתן לבו להשמר מהם בחושבו שהם היו שלוחי ראובן מה שלא היה כן ועל כן טוען ראובן כי הוא ישבע שבועה על הנכסים שנחסרו ממנו ועל זה שאל השואל הדין עם מי ושכר אדוננו כפול ומכופל מן השמים:
תשובה דין נגזל וניזק שוים דנשבעים ונוטלים בין שיהא המזיק או הגזלן טוען ברי או שמא ודין נגזל איתיה בשבועות ריש פרק כל הנשבעין ודין מזיק איתיה בסוף פרק הכונס וכתבו הרמב"ם בפ"ז מהלכות חובל וכן הטור בח"מ סימן צ' וז"ל המזיק ממון חברו ואינו יודע כמה הזיק הניזק נשבע ונוטל כתקנת חכמים כיצד לקח כיס של חברו והשליכו לים או לאור או שמסרו ליד אנס ואבד בעל הכיס אומר זהובים היה מלא והמזיק אומר איני יודע מה היה בו הניזק נשבע בנקיטת חפץ ונוטל וכו' אבל אין דרכן להניחם בכלי זה וכו' ואם תפס אין מוציאין מידו ע"כ. ובמסור איבעיא לן בפרק הכונס אם עשו תקנת נגזל או לא והוי בעיא דלא איפשיטא ושיש לעיין בנ"ד הוא אי מאי דקפץ שמעון בטריקול"ה בכח אנשי הדגלן וחטף הנכסים הוי כגזלן אעפ"י שחטף הנכסים בחובו הא הוי זה כנכנס לביתו למשכנו דנחשב כגזלן כמו שאמרו במשנה בפרק כל הנשבעין ואעפ"י שלא נכנס לביתו למשכנו הרי כתב הרמב"ם בפ"ג מהלכות מלוה דהיכא דחטף המשכון מידו בזרוע הוא עובר משום לאו וא"כ ה"נ כיון שחטף הנכסים מיד החמרים הרי הוא כגזלן ונגזל נשבע ונוטל: וגם זה אינו כלום דלא חטף מידו ממש אלא מיד החמרים ועביד דינא לנפשיה ומשום דהיה רוצה להשמט נכסיו ושלא לפרעו עבד הכי וכבר כתב הטור בסימן צ"ז בח"מ בשם הרמ"ה והרי"ף דהיכא דהמלוה אינו רוצה לפרוע שהוא רע מעללי' ויש לו נכסים שיכנס השליח ב"ד בביתו למשכנו ועוד אפילו תחשוב אותו כגזלן כפי הנראה מדברי השאלה לא נחסרו הנכסים אלא בדרך קודם שיכנסו ביד שמעון ואין יכול לשבע ראובן שמעת שנעשה שמעון גזלן שחטף הנכסים שנחסרו בידו וא"כ כיון דאינו יכול לשבע ולומר לו אתה נטלת כמו שישבע הנגזל לגזלן היכא שאמרו נגזל נשבע ונוטל אין לו דין על שמעון לכן נראה דזכה שמעון בדינו אלא שראוי לייסרו על הזיוף וערמה אשר עשה: נאם הקטון אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: