שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון
שאלה קמד
שאלה ראובן שהיה לו פתח פתוח על גארדאקי ואכסדרה של שמעון ולא היה לפתח הנז' לא דלתים ולא פצימין אלא עמודי הבית שסומך בנין כותל הפתח עליהם בלבד ושמעון שואל מראובן כיון שאני מזיקך בהיזק ראיה כמו שאתה מזיקני דבהאי גוונא ליכא חזקה לכ"ע כמ"ש הטור ח"מ סימן קנ"ז בחצר השותפין רצוני הוא שתסתום הפתח הנז' זאת ועוד טוען שמעון טענה אחרת דכיון דבפתח הנז' ליכא דלתים ולא אותם פצימין העושים עם הדלתים בבת אחת ודאי דלא שייך בה דין פתח כלל ועיקר וראובן טוען שכבר החזקתי שני חזקה בפתח הנז' ועוד כיון שיש לי הנאה בהכנסת הרוח בה בימות החמה אין רצוני לסותמה עתה שאל השואל אם יש ממשות בטענת ראובן או לא ועוד שאל השואל דכיון דבפתח הנז' ליכא דלתים וליכא אותם פצימין הנקראים גירגיב"י שדרך כל העולם שעושים עם הדלתים בבת א' אלא עמודי בנין הכותל בלבד אי חשבינן להו פצימין או לא יורנו מורנו הדין עם מי ושכרו יהיה כפול מן השמים: תשובה מה שטען ראובן דמשום דאין לפתח דלתים אין לו דין פתח אינו כן דאפילו להתחייב במזוזה הוי פתח אע"ג דלית ביה דלתות דאע"ג דהרמב"ם ז"ל בהלכות מזוזה הצריך דלתות הנה רבו עליו החולקים דס"ל דלא בעינן כדכתב הטור בי"ד סי' רפ"ז ואפילו הרמב"ם ז"ל לא אמר כן אלא גבי מזוזה דוקא משום דכתיב ובשעריך אבל מ"מ פתח מקרי כמו שביאר הוא בתשובתו לחכמי לוניל הוזכרה שם בב"י ואף ע"ג דיש לחלק דשאני לענין חזקה דכיון דלא העמיד דלתות משמע ליה דהוי תשמיש עראי ואינו קבוע ולכך לא מיחה בו וכדכתב המרדכי בפ' חזקת גבי חלון המצרי דאין לו חזקה אעפ"י שיש בו היזק ראיה משום דיכול לומר כיון דקטן הוא הוי עראי והיום או למחר אסתלק מ"מ כיון דיש לו פצימין הוא קבוע דהא נמוקי יוסף בפרק חזקת כתב גבי חלון דהסכימו האחרונים דכי אמרינן יש להם חזקה דוקא כשיש להם צורת פתח ומלבן והיינו פצימין דהיינו מזוזה ומשקוף כדפי' נ"י התם משמע דבהא לחוד סגי והוי מילתא דקביעתא אעפ"י שלא יהיו שם דלתות וה"ה נמי דאמרי' הכי גבי פתח ועדיף פתח מחלון דכיון דאית ביה כניסה ויציאה בחצר ורבוי דרך ודאי דהוי חזקה אלימתא:
ומה שטען דאין בפתח פצימין אלא פצימין שעשה הבנאי בעת עשיית הכותל דהיינו האזור של הכותל א' למעלה וב' עמודים אשר הם לבנין הכותל מן הצדדים נראה לי ודאי דאע"ג דלענין מזוזה לא מהני צ"פ כי האי דאע"ג דאיכא משקוף למעלה שהוא אזור הכותל ושני עמודים מן הצדדים מ"מ כיון דלא נעשו לשם מזוזות הפתח אינו חייב במזוזה וכדאמרי' בפרק הקומץ גבי אכסדרה דאע"ג דאית לה פצימין אינה חייבת במזוזה שאינן עשוים אלא לחיזוק תקרה ופרש"י חיזוק לתקר' הוא דעבידי הפצימין ולא לשום פתח ע"כ. וכיוצא בזה כתב הרמב"ם בהלכות מזוזה וכן הטור בי"ד סי' רפ"ו היינו דוקא לענין מזוזה משום דכתיב מזוזות ביתך משמע דצריך שיעשו להם מזוזות אבל מ"מ פתח מקרי דהא אית ליה צ"פ וא"כ פצימין מקרו ויש לו חזקה:
ועוד דאף ע"ג דהצריך נ"י היכא דפתח חלון לחצר חברו פצימין לא יאמר כן גבי פתח פתח לחצר חברו כנ"ד דטעמא רבה איכא לחלק ביניהם דכיון דאיכא כניסה ויציאה מחצרו לחצר חברו אין לך חזקה גדולה מזו וכיון דהוחזק בזה ג' שנים אף על פי שלא יהיה לו פצימין אלא שהוא עשוי כמו שבנאו הבנאי מתחל' בעת עשיית הכותל ודאי דאית ליה חזקה אבל בחלון כיון דליכא כניסה ויציאה לחצר חברו לא חשש למחות כיון דלית ליה פצימין ולא קבוע ואפי' בחלון ולא מצינו להרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל שיזכירו כן אלא דהוצרך לומר הרב ב"י בסי' קצ"ד דסמכו על הסתם והרשב"א ג"כ נראה מתשובה שהביא שם הרב ב"י דפליג עליה דנ"י היכא דעשוי לאורה ודי לנו היכא דאיתמר איתמר אבל בפתח דאיכא כניסה ויציאה יודה נ"י. וקרוב אני לומר שאפילו בחצר השותפין דלא שייך הך טעמא דנכנס מחצרו לחצר חברו דהא דידיה נמי הוא מ"מ כיון דהוא פתח מיוחד לכניסה ויציאה ולכך עשאה הבנאי מתחלה אעפ"י שלא יהיה לו פצימין יש לו חזקה ויש לו ג"כ דין ד' אמות דלא גרעא מחפירה דסופלי דאמרי' דיש לה ד' אמות לכל רוח וכדכתב הטור בסי' קע"ב וכן אכסדרה אליבא דרש"י דהיינו נותנים לה ד' אמות אלא משום דאפשר דעייל בגוה משמע דאי לא אפשר דעייל בגוה אף ע"ג דלית ליה צ"פ כיון דאיכא בה כניסה ויציאה נותנים לו ד' אמות דאיכא טעמא דפירוק משא. ומזה הפלפול נולד לי ספק היכא דסתם פתח כזה דאין לו פצימין הנעשין עם הפתח אם נאמר דהויא סתימה דמ"ש בגמ' בפ"ק דבתרא דבעינן שלא יפרוץ פצימיו כדי שלא יאבד חזקתו היינו היכא דאיכא פצימין וטעמא כדכתב ה"ה פ"ב מהלכות שכנים דמחשבתו נכרת מתוך מעשיו שהוא מסלק עצמו ומפקיר זכותו בחצר לשכניו שאלמלא כן היה סותר בלא פריצת פצימין ע"כ אבל הכא דלא היו לו פצימין מעולם מה היה לו לעשות וסתימתו לחוד אינו ראיה על סלוק זכותו או דילמא לא אמרינן דאין סתימתו מורה על סלוק זכותו אלא היכא דאיכא פצימין ולא פרץ אותן אבל היכא דליכא פצימין אז נאמר דהסתימה מורה על סלוק זכותו ואפשר היה לתת פנים לב' הצדדים ובנ"ד אין אנו צריכים לכל זה דכיון דאית ביה פצימין שנעשו מהבנאי בעת עשיית הכותל פצימין מקרו והוי חזקה: ומה שטען דהוא מזיק וניזוק איברא דהטור כתב בריש סי' קנ"ז מה שכתב הרא"ש בריש בתרא דשותפים בחצר אין להם חזקה לענין היזק ראיה וכתב שם דטעמא דחזקה כיון דלא מיחה הפסיד והיינו דוקא היכא שהמחזיק מזיק ואינו ניזוק כגון מי שיש לו חלון פתוח על חצר חברו אבל היכא שהמחזיק ניזוק כמו שהוא מזיק יכול לומר לא חששתי למחות כיון שאני מזיקך כמו שאתה מזיקני והייתי ממתין אולי תפתח אתה לתבוע ע"כ. ואיכא למידק טובא בדברי הטור דהוא כתב בסימן קנ"ד בהלכות נזקי שכנים וחלון כנגד חלון או פתח כנגד פתח לא יעשה כלל וכו' וכתב הרמ"ה ז"ל דאפילו חזקה לא מהניא ביה כיון דבאיסור עשאו ומיהו דוקא פתח כנגד פתח אבל חלון כנגד חלון דלא הוי כל כך קפידא מהני ביה חזקה עד כאן והך דכתב הרמ"ה דחלון כנגד חלון מהני חזקה משמע דהוי דלא כהרא"ש ז"ל דכיון דהוא מזיק וניזוק להרא"ש לית ליה חזקה וכדכתב הריטב"א בתשו' הוזכרת שם בבית יוסף באותו סימן שכתב שם אבל חלון כנגד חלון דתרווייהו מזקי אהדדי לא למה זה דומה להיזק ראיה דשותפים בחצר וכו' וא"כ כיון דהרא"ש פליג עם הרמ"ה היכי מביא דבריהם הטור נסתם בשני המקומות. ותו קשיא להרמ"ה דאיך אפשר לו להכחיש מה שכתב הרא"ש דתיקשי ליה מה שכתב בריש בתרא דמדאמרו במתניתין השותפים שרצו משמע דוקא רצו אין לא רצו לא שמע מינה דהיזק ראיה לא שמיה היזק וכתב שם נמוקי יוסף דהוקשה להרי"ף דמנא ליה דלא שמיה היזק דילמא שמיה היזק ואפילו הכי לא רצו לא משום דהזיקו זה על זה ומכאן יצא לו להרי"ף ז"ל דהיזק ראיה אין לו חזקה אבל כל שאר המפרשים הוצרכו לומר לתירוץ קושיא זו דדוקא בחצר הוא דאין לו חזקה כי ההיא דהשותפים וטעמא משום דמזקי אהדדי וא"כ הרמ"ה דאית ליה דאפי' דמזקי אהדדי אית להו חזקה איך יתרץ קושיא זו. ונראה לתרץ קושיא זו עם מה שכתב ה"ה בפ"ב מהלכות שכנים וז"ל דעת המחבר כדעת רבו דבחצר בדוקא אין לו חזקה דממילא הם מזיקים זה את זה בלא עשיית שום מעשה וכו' אבל אם עשו מעשה כגון פותח חלונות על חצר חברו וכו' ע"כ. ואם כוונת דברי הרב המגיד ז"ל הוא לתת הטעם שנראה מדברי הרא"ש ז"ל משום דהם מזיקים זה לזה ונמצא השותף מזיק וניזוק קשה למה לו להזכיר בדבריו עשיית מעשה אלא נראה כוונת הרב המגיד ז"ל דאע"ג דהוי מזיק וניזוק אם הוא דבר דאתי על ידי מעשה הוי חזקה כמו פותח חלון נגד חלונו דאע"פ שכשהוא פותח החלון הוא מזיק וניזוק ממנו מכל מקום יש לו חזקה דהיה לו למחות בו ולא להניחו לפתוח דבשלמא דבר דממילא איכא טעמא דהרא"ש שהיה ממתין שחברו יתחיל לתבוע אבל כשחברו עושה מעשה היה לו למחות ומה היה לו להמתין יותר ונמצא לפי זה דחלון כנגד חלון אע"ג דהוא מזיק וניזוק כיון דעביד מעשה יש לו חזקה ואפילו לדברי הרא"ש ז"ל דלא דבר הרא"ש ז"ל אלא בענין חצר דהוי ממילא ונכרים הדברים מפני טעמו שאמר אולי תפתח אתה דטעם זה לא שייך כשרואה לחברו עושה מעשה. א"כ לפי זה לא פליג הרא"ש על הרמ"ה ונתיישבו דברי הטור שהביא דברי שניהם דלית ליה כהריטב"א ז"ל דמשמע ליה משום דמזיק וניזוק גבי חלון כנגד חלון דלית ליה חזקה כמו בחצר השותפין דשנא ושנא כדכתיבנא:
ורשב"ם שהביא הרב ב"י ז"ל שכתב גבי מתני' דלא יפתח פתח כנגד פתח דאפי' דאיכא חזקה אית ליה כהריטב"א דאעפ"י דיש חזקה להיזק ראיה מ"מ גבי פתח נגד פתח וחלון כעד חלון כיון דהם ניזוקים זה לזה לית ליה חזקה והוצרך רשב"ם ז"ל לפרש כן במתני' משום דקשיא ליה מה הודיענו דלא יפתח בחצר. השותפים פתח כנגד פתח אפילו שלא כנגד פתח אמרה מתני' לעיל דלא יפתח לכך תירץ דמאי דקאמרה מתניתין הכא הוא דלא מהני ליה חזקה משום דהוי מזיק וניזוק כדברי הריטב"א כדכתיבנא או משום דהוי מילתא דאיסורא ואית ליה כטעמא דקאמר הרמ"ה גבי פתח כנגד פתח משום דהוי מילתא דאיסורא דאמרי' הכי בחלון כנגד חלון אבל מכל מקום אית ליה דיש חזקה להיזק ראיה ודלא כדכתב הרב ב"י דאית ליה דאין להיזק ראיה חזקה דהא הוא כתב לקמן גבי חלון מצרי וצורי ולדברי האומרים שיש חזקה להיזק ראיה וכו' המשנה והסוגיא כפשטן בחלון שיש בו היזק ראיה וזה נראה דעת רשב"ם והרא"ש ז"ל משמע דרשב"ם ז"ל אית ליה דיש חזקה להיזק ראיה ונמצאו דבריו סותרים זה לזה אם לא שנאמר דמאי דכתב כאן דאית ליה לרשב"ם ז"ל שאין חזקה להיזק ראיה לאו דוקא אלא ר"ל להיזק ראיה כי האי דמזיק וניזוק. נמצינו למדים דהיכא דמזיק וניזוק בעשיית מעשה כגון חלון כנגד חלון לדעת הרב רבינו אשר והרמ"ה והרב המגיד זכרונם לברכה אית ליה חזקה ולדעתם היכא דפתח פתח בין חצרו לחצר חברו אע"פ שנמצאו מזיקים זה לזה יש לו חזקה משום דהוי ע"י עשיית מעשה:
איברא דראיתי בפסקים ראשונים מהרב מהר"י ן' לב ז"ל סימן ע"ב גבי פתח שבין שתי חצרות דחשיב ליה התם מזיק וניזוק אליבא דהרא"ש והוא הפך מה שכתבנו אלא שיש לומר דהתם לא עשה מעשה שפתח פתח אלא שמתחלה לא היה כותל מפסיק ביניהם ועתה לא עשה מעשה אדרבה הניח אותו המקום כמו שהוא שלא בנה אותו וכמו שכתב הוא שם באותה תשובה וכיון שכן לא חשיב ליה עשיית מעשה א"כ לעולם דהיכא דעושה מעשה שפותח מחצרו לחצר חברו אע"ג דמזיק וניזוק אית ליה להרא"ש ולהרמ"ה ולהרב המגיד ז"ל כדכתיבנא דהוי חזקה אבל אין כן דעת הריטב"א והר"ם הלוי הנשיא ז"ל שכתב הוא באותה תשובה אלא אית להו דבכל גוונא לית להו חזקה היכא דמזיק וניזוק:
ועתה נבא לנ"ד אם נכרים הדברים דראובן זה או מי שמכר לו פתח פתח זה לחצר שמעון אף ע"ג דהוא מזיק וניזוק איכא פלוגתא דרבוותא אי אית ליה חזקה או לא כדכתיבנא וכיון דאיכא פלוגתא עבדינן כדכתב הרשב"א ז"ל בתשובה הוזכרה בבית יוסף סימן קנ"ד גבי היזק ראיה דהביא פלוגתא וכתב דאם כבר פתח אל יתחייבוהו לסתום ואם לא פתח אין מניחין אותו לפתוח הכא נמי כיון דאיכא פלוגתא אחר שפתח אין מחייבין אותו לסתום כיון דאיכא מאן דמסייעי ליה ועוד דלא הוי מזיק וניזוק גמור דאע"ג דשמעון מזיק לראובן בראיה ובכניסה לחצרו כמו שמזיק ראובן לו מכל מקום אין ראובן ניזוק כל כך דהא אית ליה נחת רוח הרבה בהך פתח להכניס אויר וטענה היא כדכתב הטור בסימן קנ"ב גבי חלון שהוא עשוי להכניס אויר וכיון דאינו ניזוק כל כך לא שייך טעמא דהרא"ש דיאמר אמתין עד שתפתח לתבוע דלעולם הוא לא יפתח לתבוע כיון דאית ליה הנאה טובא מהפתח והיזק פורתא ולא הוו מזיק וניזוק כי הדדי ולא כתב כן הרא"ש אלא היכא דמזקי כי הדדי וכן כתב מורי נר"ו בסימן רצ"ו וכל זה מספיק שלא לחייבו לסתום עתה שהוא פתוח והוצרכנו לכל זה אם זה הפתח הוא פתוח מבין חצר ראובן לחצר שמעון אבל אם הוא מביתו של ראובן למרפסת של שמעון פשיטא ופשיטא שיש לו חזקה דהוא מזיק ואינו ניזוק דהוא רואה מפתחו מה שעושה באכסדר' שלו ושמעון אינו רואה מפתחו מה שעושה ראובן בתוך ביתו ועוד שיש לו דרך לצאת לחצר שמעון ושמעון אין לו דרך עליו והוי כפותח ביתו לחצר חברו דאית ליה חזקה ומיהו אם סתמו שמעון בפני ראובן אבד חזקתו כיון דמפתח זה הוא נכנס לו אורה ואין אדם עשוי שסותמים אורו בפניו ושותק ואפי' שלא פרץ פצימיו וכדכתוב בנמוקי יוסף בפרק חזקת יע"ש וכדברי הטור סי' קנ"ד ואפילו טענה אין צריך דמוכח דחזקתו היתה בטעות כדכתב הטור שם הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי: נאם הצעיר וקטן אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה: