שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון
שאלה קלז
שאלה ראובן שירש חזקת אביו שמת בעיר אפרת והלך ראובן ומכר החזקה וחזר לעירו ולימים נפטר ראובן המוכר ואשת ראובן רוצה לגבות כתובתה מן החזקה שמכר בעלה שלא בפניה בטענה שאומרת אין לי חפץ במכירה שמכר בעלי שלא ברצוני מכר ושלא מדעתי יורנו מורנו אם תוכל האשה לתפוס מן החזקה ההיא להתפרע כתובת' משם ושכרו כפול מן השמים:
תשובה אם כתוב בכתובה שקנה ושיקנה אעפ"י דלא שעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי ודאי טורפת כתובתה מהקרקע ההוא דמאי אמרת חזקה הוי מטלטלי אליבא דקצת רבוותא כדכתב הרב מהר"י ן' לב ז"ל בפסקיו פעמים רבות מכל מקום שעבוד של עליה אפילו מכרו דטעמא דאין השעבוד חל על מטלטלי שמכר כתב הטור בס"מ סי' קי"ג לפי שאין דעת המלוה סומכת על המטלטלין מפני שיכול הלוה להבריחם וכו' ופשוט הוא דזה לא שייך בחזקה אפילו למאן דאמר דהוי מטלטל דאין המלוה יכול להבריח הקרקע ההוא כל שכן דאליבא דרובא דרבוותא דין קרקע יש לחזקה וכן דן אותה מורי הרב הגדול נר"ו:
וכ"ת כיון שהלך ראובן זה לעיר שנפל לו החזקה בירושה ויצא משם הא אבד חזקתו וא"כ נאמר לו דל אנת ודל מכירתך מ"מ נאבד חזקתך ואין האשה גובה כתובתה ואין לומר דעדיין גובה כתובתה מפני שאין כח ביד ראובן להפקיר חזקתו ולהפקיע שעבוד אשר לאשתו עליה דאין הפקר מפקיע מידי שעבוד כדכתב הרב המגיד בשם הרשב"א בפרק ב' מה' זכיה ומתנה דאע"ג דכשמת הגר נעשו כל נכסיו הפקר אין שעבודו של זה נפקע דלא עדיף הפקר מהקדש וכו' וא"כ כיון שחל שעבוד האשה על הקרקע אין כח בידו לצאת ולהפקיר חזקתו דלזה יש לומר דטעמא דמי שיצא מן העיר אבד חזקתו לא הוי מטעם הפקר שהוא מפקיר חזקתו לכל אלא שהחכמים הראשונים לא נתנו לו כח בחזקה ההיא אלא כל ימי היותו בעיר ובצאתו משם נאבד כחו והם נתנו לו כח החזקה והם סלקוהו דהם אמרו והם אמרו ואם כן מזה הטעם נראה דלא תוכל האשה לגבות כתובתה כיון דהוא אבד חזקתו כדכתיבנא:
מ"מ נראה לי שאין זו טענה חדא דלא תקנו חכמים כן אלא מי שיושב בעיר ועקר דירתו שאבד חזקתו אבל מי שנפל לו חזקה במדינת הים ודאי שלא אבד חזקתו וכי תימא הא הלך שם ועקר דירתו משם זה אינו דמעולם לא היה לו דירה שם והוי כאלו לא הלך דלא הלך שם אלא למכור ועוד דאם הוא היה סבור שאבד חזקתו לא היה מוכר ולא מכר אלא ע"ד שאם ימות תגבה אשתו כתובתה משם ולא תהא מכירה אלא עד שימות וכן הלוקח לקח ע"ד כן דכבר הוא יודע שאינה מועלת לו' המכירה לשלא תגבה אשתו כתובת' ממנו וכבר ידעתי כי יש פנים לחלוק על זה מ"מ הדעת נוטה למה שכתבתי וכל זה אם כתוב בשטר הכתובה דאקנה אבל אם אין כתוב בה דאקנה וקרקע זה נפל לו בירושה אחר שטר הכתובה אז ודאי לא משתעבד דאין אומרים בדאקנה סתמו כפירושו:
הן אמת דהטור כתב בזה מחלוקת בח"מ סי' קי"ב וכתב וי"א כיון דקי"ל אחריות ט"ס הוא בכל מדי שראוי להשתעבד אמרי' אחריות ט"ס הוא וכן דעת א"א הרא"ש איברא דהרא"ש עצמו כתב בפ"ק דמציעא גבי הא דאמר שמואל ב"ח גובה את השבח ופעמים נוטל כלו כגון שכתב למלוה דאקנה ולא כתב ללוקח דאקנה וכו' נראה דקשה מדידיה אדידיה דשם משמע דאין סתמו כפי' דא"כ אפי' לא כתב ללוקח דאקנה הרי סתמו כפי' ודוחק הוא לו' דמ"ש ולא כתב דאקנה הוא שפי' בפי' שאינו משתעבד לו מה שיקנה. אלא שנ"ל לתרץ דשאני התם דכיון שכתב למלוה דאקנה וללוקח לא כתב מוכח מילתא דבדוקא הוא ולא אמרינן שם סתמו כפי' אבל בעלמא סבר הרא"ש דסתמו כפי' מ"מ למדנו שהוא פלוגתא דרבוותא אלא שהטור כתב שם שהלקוחות הם המוחזקי' ואע"ג דגם שם כתב דהוי פלוגתא דרבוותא מ"מ כתב דהכי מסתבר. ועוד דבכי הא כ"ע מודו דהלקוחות הם המוחזקים דע"כ לא פליגי אלא היכא שלא נודע שקנה הקרקע הלוה אלא שירשו מאבותיו והלוה טוען שאחר שלוה נפל לו בירושה דבכי הא אמרי' דילמא מעולם היו שלו אבל היכא דנודע שקנה והספק הוא אי משתעבד אי לא בכי הא כ"ע מודו דהלוקח מוחזק דדמי להיכא דיש עדים שקנה והמלוה טוען שקנאו קודם שעבודו דבכי הא כ"ע מודו דלוקח מוחזק וכיון דכן להוציא מיד הלוקח צריך ראיה ברורה וכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא מוקמינן ליה ביד לוקח ואמרינן דלאו סתמו כפירושו הנראה לע"ד כתבתי:
הק' חייא אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה: