שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון
שאלה קטז
שאלה ראובן קיים עסקא עם שמעון ולוי ויהודה והוציא להם סך מעות כדי שיתעסקו בהם וכל הריוח אשר ירויחו יחלקו ביניהם על פי תנאיהם והתנו ביניהם שאפי' ימצאו מציאה בשוק הכל יהי' בשותפות ביניהם ועל זה נשבעו שבועה חמורה וכן התנו שלא יורשה שום אחד מהם לבטל השותפות עד תשלום כל הזמן הקצוב ביניהם ובתוך זמן השותפות בא שמעון ונתרעם לראובן שאינו יכול לקיים השותפות בסבה כי הריוח אינו מספיק למזונותיו והתיר לו ראובן שיקח מהסך אשר לו בשותפות ויתנם בקאמבי"ו וכל הריוח יהיה לו לבדו וכן עשה שמעון והרויח לעצמו סך ידוע ועתה כאשר נודע להם ללוי ויהודה את אשר נעשה תובעים כל אחד מהם חלקו המגיע לו מאותו הריוח באומרם כי בשעה שנשתתפו ושנתחייב ראובן להוציא כל אותו הסך היה כדי שיתעסקו עמו כלם לתועלת כל השותפים עד סוף הזמן וא"כ לא היה כח בידו להוציא מהם דבר ולא לתת רשות לשמעון להוציא סך מהמעות לתתם בקאמבי"ו לתועלתו לבדו וא"כ אותו הריוח יהיה לחשבון השותפים כולם ומה גם שכבר נשבעו לבלתי יורשה שום אחד מהם להתעסק עד סוף הזמן בשום עסק לבד מעסק השותפות ואפילו ימצאו מציאה בשוק שהכל יהיה מהשותפות וא"כ ריוח זה שהרויח שמעון לא גרע ממציאה שבשוק והכל יהיה מחשבון השותפים ילמדנו רבינו הדין עם מי וה' ישלם פעלך:
תשובה נדון דידן עדיף ממציאה שבשוק דאלו במציאה שבשוק באנו למחלוקת הרמב"ם והרמב"ן עם שאר הפוסקים דלדידהו לא מהני תנאה בהכי אפילו בקנין כדכתב הטור בריש הלכות שותפים דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אע"ג דרבים חולקים עליהם מ"מ היה יכול המוחזק לומר קים לי כוותייהו ואע"ג דכל כמה דלא חזרו בהם כתב הרמב"ן דמהני מ"מ בנ"ד יש מקום לבעל דין לחלוק ולומר דהרי חזר בו שמעון. איברא דכיון דאיכא שבועה מטעם השבועה יש להחמיר אלא דבלאו הכי בנ"ד ודאי דלא הועיל שמעון במעשיו כלום דכיון דזה הממון היה בשתוף והאי עסקא להדדי משועבד איך יכול שמעון לחלוק בלא דעת לוי ויהודה והיינו עובדא דבי תרי דקבילו עסקא בהדי הדדי דאמרי' בפרק המקבל דאין יכולים לחזור בהם עד הזמן ואע"ג דמעות העסקא של ראובן אין כח בידו לשנות דבר דהא התם בהדיא כתבו התוספות והרא"ש שהנותן אינו יכול לחזור בו ואדרבה עדיף כח המקבל מכח הנותן וא"כ מה שהרויח שמעון במעות ודאי שהכל הוא מן השותפות ויהיה לחשבון כולם ואם בנ"ד היה קנין ושבועה לאו דינא ולאו דיינא ואפילו ליכא קנין הרי כתב הטור בסי' קע"ו כיון שהתחילו לישא וליתן בעסק השתוף מהני ועוד אפילו היה שמעון יכול לחזור בו מ"מ לא עשה כלום דכיון דהממון היה בשתוף מאן פלג ליה לשמעון שלקח והרויח לעצמו שלא מדעת חבריו והוי כשותף שחלק שלא לדעת חבירו שלא עשה ולא כלום ועוד שהרי לא חזר שמעון אלא השותפות היה נמשך ובהסתר מלוי ויהודה עשה מה שעשה וא"כ אין במעשיו כלום ומה גם בנ"ד דאיכא שבועה וכבר כתב הרשב"א בנדון כיוצא בזה בתשובה הוזכרה בב"י סי' קע"ו ז"ל ואפי' היה להם מטבע שאין נקנה בחליפין מ"מ כבר נהגו שיתופם זמן אחד ונשלטה יד שניהם וכו' ועוד שכבר נשבעו וא"א להם לעבור על שבועתם ע"כ. א"כ זכינו לדון בנ"ד דכל מה שהרויח שמעון הכל הוי לחשבון השותפים ויחלקו כתנאם ולהיות הדברים פשוטים לא הוצרכתי להאריך בראיות הנלע"ד כתבתי וחתמתי: הק' חייא אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: