אור ברסלב
שות לחם רב שאלה קט

שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון

שאלה קט

שאלה קח

שאלה ראובן שנפטר לבית עולמו וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק והניח ג' או ד' בנים ונכסים והבנים בניו אחרי פטירתו היו נושאים ונותני' בנכסי עזבון אביהם והיו עושים הוצאות ופוזרים כל אחד מהם כרצונו מבלי חשבון ועתה באו לחלוק נכסי עזבון אביהם יורנו מורנו מורה צדק אם יחלוקו שוה בשוה חלק כחלק כל הנמצא בעת החלוקה או אם יבאו בחשבון ישר על כל מה שהוציא כל אחד מהם ומי שהרבה והוסיף להוציא יגרע מחלקו התוספת ההוא או לאו ושכרו כפול מן השמים:

תשובה בפ"ק דבב"ק גרסינן א"ר אלעזר האחין שחלקו שמין מה שעליהן שמין מה שעל בניהן ובנותיהן אין שמין ופי' הרי"ף בשם הירושלמי דוקא בגדי חול אבל בגדי שבת וי"ט אפילו מה שעל בניהן ובנותיהן שמין וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ט' מהלכות נחלות וכן כתב הטור בח"מ הלכות נחלות סימן רפ"ח ובה' שותפים סימן קע"ו וז"ל אחין שהם שותפים יכולים כל אחד למחות בחברו שלא יקנה דבר לעצמו מהשותפות אם לא ינכה אותו מחלקו ואם לא מחו וקנו לעצמן כשבאים לחלוק שמין הבגדים שעליהם וכו' יע"ש:

עוד אמרו שם פעמים אפי' מה שעליה' אין שמין ומשכחת לה בגדול האחין וכתבו הטור בסי' הנז' והרב ב"י תמה על הרמב"ם למה לא הזכיר כן בפ"ט מהלכות נחלות ומפני כן דחק עצמו וכתב דסובר הרמב"ם דפליג רב פפא דאמר הכי בגמרא אדרבי אלעזר ופסק כר"א. ולעניות דעתי נראה לומר דסמך אמאי דכתב בסוף פ"ט דגדול האחין שהיה לובש ומתכסה וכו' דהרי זה לובש מתפיסת הבית וכיון דלביש ודאי דכשיבאו לחלוק לא ישומו מה שעליו דא"כ ממנע ולא לביש וכדכתב הרב ב"י עצמו אעפ"י שגם זה הוא דוחק מ"מ יותר נאות בעיני לפרש כן כי היכי דתיקום הרמב"ם בשיטת הרי"ף רביה דהביא הא דר' אלעזר והא דרב פפא משמע דאית ליה דלא פליג ועוד דהכי משמע פשטא דתלמודא וכן דעת שאר הפוסקים ז"ל:

אם כן נתבאר מכאן שאלתנו דאם אלו האחין מחו האחד לחברו קודם שיוציאו ודאי דכל אחד הוציא לעצמו ויעשה חשבון מכל מה שהוציא אבל אם לא מחו אלא הוציאו בדרך הסתם אם קנו דברים לבניהם ולנשותיהן או חפצים בבתיהם ודאי דשמין אם הם בעין ולא נאבדו ולא בלו לגמרי אבל אם נאבדו או בלו לגמרי אין שמין כלל דמסתמ' אחים מחלי אהדדי ואפילו שזה הוציא יותר מזה וכן אם הוציאו באכילה ושתיה זה יותר מזה ולא מחו אהדדי קודם שיוציאו ודאי דמחלי אהדדי וכדכתב הרב המגיד בפ"ט מהלכות נחלות שהאחין כל זמן שהן ניזונין ומתפרנסים בתפיסת הבית בסתם מוחלים אלו לאלו אעפ"י שיש לזה הרבה בנים יותר מן האחר ושנינו בתוספתא האחים שהניח להן אביהם נכסים ועמדו בניו של זה והשביחו את הנכסים וכו' וכן הם לא יאמרו תנו לנו מה שאכלו בניך אלא מה שאכלו אכלו מן האמצע ע"כ:

וגדולה מזו כתב הרב הנמוקי בפ"ק דב"ק דהיכא דיהיב חד מן האחין מתנה לאיניש אחרינא מתפיסת הבית וחזו אחין ושתקו דמחילה הויא ע"כ. א"כ למדנו דכל מה שהוציאו באכילה ושתיה אפילו שזה הוציא הרבה וזה הוציא מעט אין לזה על זה כלום אך בדברים שקנו להם ולבניהם ולנשותיהם והם בעין שמין אותם בשעת החלוקה לבד בגדי חול אשר לבניהם ולנשותיהן אין שמין אבל מה שעליהם שמין ואפילו בגדי חול אשר עליהם שמין ואם חלה א' מהם והוציא בחוליו חלה בפשיעה מתרפא משל עצמו ואם חלה באונס הוי מן השותפות: אלא שהטור בסימן קע"ז כתב דאפילו חלה באונס אם יש קצבה לרפואתו מתרפא מן האמצע ונפקא ליה מדברי רשב"ג בתוספתא ותמה עליו הרב ב"י ז"ל שם דרשב"ג אמתניתין קאי ומתניתין אוקימנא לה בחלה בפשיעה ותירץ דאולי היה לו לטור גירסא בתוספתא הפוכה וגריס בד"א ברפואה שאין לה קצבה אבל ברפואה שיש לה קצבה מתרפא משלו. ואני תמוה איך אפשר לומר כן דאם כן רשב"ג לא קאי אלא אחלה באונס וחלה באונס לא הוזכר במשנה דמתניתין בחלה בפשיעה איירי ולא נזכר באונס דמתרפא מן האמצע אלא בדברי רבין בגמרא בפרק מי שמת וכי יעלה על הדעת דרשב"ג קאי אדברי רבין הא ודאי לא קאי אלא אמתניתין. לכך נראה לי לתרץ דהטור פסק דלא כרשב"ג דרשב"ג מחלק בכך בחלה בפשיעה ות"ק אינו מחלק ולכך כתב הטור דבחלה בפשיעה בכל גוונא מתרפא משלו דלא כרשב"ג אלא כת"ק ואע"ג דפסקו הפוסקים כרשב"ג משום דבאלמנה מפלגינן נמי בין יש לה קצבה לאין לה קצבה סובר רבינו דשאני הכא דחלה בפשיעתו וכיון דהוא פשע ראוי שיתרפא משלו אפילו ברפואה שאין לה קצבה וכבר הרגיש הרמב"ן בזה וכתב ואע"ג דאיכא לאיפלוגי בינייהו בטעמא אנן לא פלגינן עליה דרשב"ג וכו' ומפני כן פסק הטור כת"ק ומ"מ בחלה באונס כתב דברפואה שיש לה קצבה מתרפא משלו משום דלא עדיף שותף מאלמנה דאכלה בתנאי בית דין וחייב לעשות כל צורכיה וכדכתב הרא"ש ז"ל בפרק הנושא ואפילו הכי אמרינן התם דרפואה שיש לה קצבה מתרפאת משלה: א"כ למדנו דבחלה באונס ברפואה שאין לה קצבה מתרפא מן האמצע ואע"ג דהר"י הלוי כתב שם הטור בשמי' דדוקא זה שמתעסק באומנות לבדו אבל שני שותפים וכו' אפי' באונס מתרפא משל עצמו וכן כתב הרשב"א הרי הרא"ש חלוק עליו והתו' וכן נר' דעת הרי"ף והרמב"ם שלא חלקו בכך ועוד דר"י הלוי לא איירי אלא בשאינם ניזונים מתפיסת השותפות וכדכתב שם הרב ב"י להסכי' דברי ר"י הלוי עם הרא"ש ז"ל ויש הוכחה לדבריו מדברי הטור דהביא אח"כ שאלה לאביו הרא"ש ז"ל ולא כתב דפליג על ר"י הלוי משמע דסובר דאיירי בשאינ' ניזוני' מתפיסת השותפות ואינם חולקים זה על זה:

גם הרב מורי ורבי ז"ל בפסקיו הראשונים סימן רל"א קיים חלוק זה והכריחו. הגם כי הרב הכהן הגדול נר"ו בפסקיו סימן קט"ז סתרו מ"מ העלה שם דאפילו לר"י הלוי היכא דחלה באונס מתרפא מן האמצע ברפואה שאין לה קצבה יע"ש: הכלל העולה דאם אלו האחין לא מיחו זה לזה בהוצאה כל מה שהוציאו באכילה ושתיה ואפילו חלה א' מהם ונתרפא מן השותפות לא יחשב לו ואפילו שזה הוציא הרבה וזה מעט דאחין מחלי אהדדי וכל הדברים שקנו כל א' לעצמו ובשעת חלוקה הם בעין ישומו אותם כמבואר לעיל הנלע"ד כתבתי:. נאום הק' חייא אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה:

תוכן העניינים

שות לחם רב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה