שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון
שאלה פג
שאלה שלשה דייני החזקות הממונים ביד ושם מארבע קהלות שבעיר שחתמו גזרה א' על הפרש שנפל בין ראובן ושמעון על אודות מעבר א' וכן כתוב בגזרה וקבלו עליהם ראובן ושמעון לסדר טענותיהם לפנינו ולהעלותם על ספר על ידי סופר העיר ואנחנו נגיש לפני החכם ה"ר פלוני וכל אשר יגזור החכם הנזכר ביניהם שהוא דין תורה לפי ראות עיניו על המעבר הנז' אחרי גזרתו ותורתו לא ישנו כלל ועיקר כמפורש בארוכה בגזר' הנ"ל ובסופה כתוב אחר כל אלה הדברים סדרו טענותיהם הב' צדדים הנ"ל לפנינו ע"י סופר העיר והגשנו לפני החכם הנ"ל וגזר אומר על מה שיברר בעדים ראובן על המעבר הנ"ל וקבלנו העדויות מהעדים שהביא ראובן על המעבר הנז' והראינו להחכם הנ"ל וגזר אומר החכם הנ"ל על פי העדויות הנ"ל שהדין עם ראובן וקם המעבר להשתמש בו ראובן כנז' שם ועתה החכם הנ"ל מכחיש לדיינים באמור להם כי הוא לא אמר להם כדברים האלה כי אמת הוא שראה העדויות ע"י א' מהם שהראה לו ובלבו שמר את הדבר ולא ענה לו הדין עם מי והדיינים משיבים לו ששלשתם לא הלכו אליו כמו שאמר הוא וכן הוא מנהגם לשלוח א' מהם ופיו כפיהם כאלו הלכו שלשתם ועפ"י הדברים האלה כתבו מה שכתבו עתה יורנו מורנו אם נאמנים הדיינים לומר כן ולהכחיש מה שחתום בחתימתם שהם הלכו ומפיו כתבו כנ"ל ועל כן נאמן החכם והגזרה בטלה ודין עדיין לא נפסק או נימא כיון שחתמו שוב חינם נאמנים להכחיש מה שחתמו ועל כיוצא בזה נאמר כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד כיון שהגזרה אינה תחת ידי הדיינים שיש כמה ימים שהיא תחת יד ראובן נמצא החכם מכחיש לא' לפי דבריו ושלשתם מכחישין לו והגזרה שרירא וקיימת והדת נתנה ולאו כל כמיניה של החכם להכחיש לשלשתם כיון שאינם יכולים לחזור ולהגיד יבא דברו וה' יכפול שכרו:
תשובה לכאורה נראה דאין כאן שאלה דודאי כיון שכתוב בגזרה וקבלנו העדויות מהעדים והראינום לחכם וגזר אומר החכם הנז' על פי העדויות הנ"ל שהדין עם ראובן ודאי דהם מעידים ששלשתם יחד הראוהו לחכם והחכם גזר שהדין עם ראובן ולאו כל כמיניה של חכם להכחיש לג' דיינים וגם הם אינם יכולים לחזור ולהגיד ולומר שא' מהם הראהו לחכם דעדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד דמי ואחר שנחקר העד בב"ד אינו יכול לחזור ולהגיד וא"כ אם כתב ידי הדיינים יוצא ממקום אחר ויכולה להתקיים חתימתם ודאי דלאו כל כמינייהו לחזור ולהגיד ולומר א' מהם הראהו לחכם ולא שלשתנו אבל אם אין כתב ידם יוצא ממק"א נאמנים וכ"ז מבואר בכתובות פ' האשה שנתארמלה ומפורש בכל ספרי הפוסקי': אבל מ"מ יש לחקור אם גזרת הדיינים הוי כמו שטר כדי שנאמר הוי כמי שנחקרה עדותן בב"ד ואינם יכולים לחזור ולהגיד דהא חזינן פלוגתא דרבוותא בפסק דין אם יש לו כח שטר ויוכל לומר הנתבע פרעתי או לא ולכאורה נראה דהא בהא תליא והטור כתב בסימן ט"ל בשם אבי העזרי שנאמן לומר פרעתי וכן כתב הרמב"ם ז"ל והרב מהר"ר לוי ן' חביב בפסקיו סימן ק"ט האריך בענין זה הרבה ושם כתב לשון ראבי"ה העתיקו מקונטריס א' ת"ל פסק ראבי"ה אם יש לאדם פסק דין על חברו נאמן לומר פרעתי שמה שכותבין ב"ד פסק דין זהו בדי שלא ישכחו פסק דינם ע"כ ולפי זה הטעם נראה לכאורה דאין לו דין שטר לומר כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אלא כפנקס בעלמא כמי שכותב על פנקסו למזכרת:
איברא דהטור בסי' ע"ט בהלכו' טוען סתם דלא כראבי"ה והרמב"ם שכתב שם מי שנתחייב בב"ד וכו' דשמא פרעו ויבא לגבות ממנו פעם שנית בפסק דין שכתבו לו ע"כ. ויש לי גמגום בדבריו דכאן בסימן ט"ל סתם כראבי"ה והרמב"ם ולא הביא חולק ושם סתם דלא כוותייהו מ"מ כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא הוה מצי למימר לכאורה דאוקי ארעא בחזקת מריה ולא תועיל לראובן החזקה אבל כד מעיינינן שפיר לאו מילתא היא דכיון דנעשה גזרה זו בצוואת בעל הדבר ומסר ביד בעל הדבר כ"ע מודו דיש לו כח שטר לענין דאינו יכול לחזור ולהגיד דכן כתב הריב"ש בסימן קכ"א וז"ל ועוד יש לומר בנ"ד דלא חתם בצוואת בעל הדבר וגם לא מסר השטר בידו הו"ל מפיהם ולא מפי כתבם משמע דאי סתם בצוואת בעל הדבר ומסר לידו סגי ועל מה שנתן טעם ראבי"ה שלא ישכחו פסק דינם כבר הקשה שם הרב מהר"ר לוי ן' חביב ז"ל דא"כ היה די שיניחוהו בידם ולא יתננהו ביד התובע ובמרדכי שלנו שהביא סברת ראבי"ה כתב הטעם מפני שאין הדיין נאמן לומר לזה זכיתי ולזה חייבתי במקום שאין בעלי דינים עומדין לפניו ומשמע פשוט לפי טעם זה דדין שטר יש לו והוי כהגדה בב"ד ולא פליג ראבי"ה אלא לענין אי מצי למימר פרעתי או לא דכשפרע אפשר שלא חש ליטול מידו כדכתב שם אבל לענין הגדה בב"ד הגדה גמורה היא ואפושי במחלוק' בין ראבי"ה ובין שאר הפוסקים דסוברים דדין שטר גמור יש לו ואינו נאמן לומר פרעתי לא מפשינן:
סוף דבר דבהא סלקינן ובהא נחתינן דהדייני' כיון שחתמו שהראוהו לחכם וגזר אומר החכם לאו כל כמינייהו לחזור ולומר חד ממנו לבד הראהו דכיון שהגידו שוב אינם חוזרים ומגידים והדיין לאו כל כמיניה להכחישם וזכה ראובן בדינו הנראה לע"ד כתבתי וחתמתי:
הצעיר וקטון חייא אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: