שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון
שאלה עט
שאלה יש מאמר המלך ירום הודו שכל אדם שיש לו עסק בסאלינאש ממקום א' שיהיה פטור מכל מס וקמו קצת יהודים מאותו מקום וע"י שוחד שנותני' לשרי' הנקראי' אימיניש כותבים אותם בפנקס המלך על הרינדה הנז' ומביאי' להם מקושטנדינה מאמר המלך שיהיו פטורים מכל מיני פרעונות ובזה פוטרים עצמם מלפרוע כל מסים העולים ומתרבים כל יום ויום על הצבור ובכל יום הולכים העשירים לכתוב עצמם בענין הנז' ואין כח בצבור לכוף אותם וקצור קצרה ידם לפרו' בעדם כל המסים וארנוניות המוטלות על הצבור בלתי עזר וסיוע אלו האנשים יורנו מורנו שיחיה אם יש דין לקהלות יצ"ו:
עוד שאלנו ממנו הסכימו הקהלות יצ"ו שיפרעו הבעלי תורה כל מיני מסים כדרך שנוהגים בשאלוניק"י עיר ואם בישראל וראובן מרביץ תורה בקהל א' רוצה לפטור עצמו בטענה שאין החכמים מרביצי תורה בכלל המסים ואין להם רשות לכוף אותו שלא כדין יורנו מורנו גם על זה אם יש להם דין לקהלות או לא:
תשובה להיותי טרוד מאד אשיב בקיצור מופלג ואומר דמן הדין ודאי פשיטא דהעשירים הם פטורים מן המס כי הנה הרב הגדול מורי ורבי ז"ל בתחלתו האריך למעניתו ספיר גזרתו בענין זה על ענין רופא אחד שפטרו המלך יר"ה והכריח שם שהוא פטור והביא כמה ראיות וכלם מספיקות לנ"ד ואפילו לדעת רבינו שמחה והנמשכים אחריו שכתב המרדכי דהיכא דמחל על ידי פיוס שבקש מאת המלך שהוא לאמצע מפני שאין שותף חולק שלא מדעת חברו מ"מ בנ"ד כ"ע מודו דהתם טעמא כדכתב ר' שמחה משום דכן דרך השותפין לטרוח בשביל חבריהם אבל בנ"ד ליכא האי טעמא דלא פטרו המלך משום פיוס לחוד אלא משום שנעשה אחד מבני הרינדה ונכתב בפנקס המלך מה שלא היה כן לאחד מהשותפים אחרים שלא נכתבו בפנקס המלך ואעפ"י שהיה על ידי שוחד ופיוס לא איכפת לן כיון דסבת הפטור היה בשביל הרינדה וכבר קדם חק מאת המלך שמי שיהיה לו עסק ברינדה שיהיה פטור ואח"כ קיים לאלו העשירים מה שכבר גזר ופטר לאלו בפירוש פשיטא דהם פטורים ואעפ"י שבשביל פטור אלו נתרבה המס על האחרים לא איכפת לן כדמשמע שה מדברי התשובה שכתב הרב מורי ורבי ז"ל ועוד כתב שם דשאני מלכות דידן מלכות תוגרמה דלא שייך בהו כל כך לומר דיינא שמקיל לזה ומחמיר לזה דאין הדברים באים כ"כ בדקדוק וכמו שהאריך יע"ש: איברא שכתב הרב הנמוקי בשם רבינו האיי גבי אנדסקי סיעתא דשמיא הוא דאם אחר שהטיל המס על כלל העיר פטרו אינו נפטר מחלקו שכבר חל החיוב עליו ולפי זה לא מהני פטור זה אלא במס העתיד לבא על העיר ולא על המס שכבר הוטל ומ"מ אפשר דאפילו על המס שכבר הוטל מהני דלא כתב כן רבינו האיי אלא כשנפטר בבקשה ופיוס או שפטרו המלך מעצמו אבל הכא שנתן לו המלך תמורת דבר זה עבודה אחרת שהוא עסק השאלינאש הוי כאלו כבר פרע למלך ופטורו פטור אפילו ממס שכבר הוטל אלא שאין זה מספיק כיון שעשה זה ע"י שוחד שבקש מאת המלך שיעשה לו כך והטיל עליו עבודה אחרת הוי כאלו פייס ובקש מאת המלך על כך ולא מהני ליה אלא למס העתיד ולא למס שכבר הוטל ומ"מ למס העתיד לבא וכמו שבא בשאלה ודאי דהעשירים פטורים לפי שורת הדין אלא א"כ יש מנהג אחר בעיר הפך בזה דכבר נודע דבענין מסים אזלינן בתר מנהג וכמו שכתב הריב"ש בשם הרשב"א בסימן תע"ז והרב בעל תרומת הדשן בסימן שמ"ב דבעניני מסים אזלינן בתר מנהג בני העיר או בני המדינה שנהגו בו מימי קדם אפילו לא הוקבע עפ"י חכמים אבל מצד הדין נראה לי מה שכתבתי:
ומ"מ אני אומר דכיון דנמשך מזה היזק לצבור שכל אחד הולך וכותב עצמו בפנקס המלך על הרינדה כדי להנצל מהמס אם יראה לצבור לתקן תקנה שלא יהא שום אחד רשאי לעשות כן או שאם יעשה שלא יועיל לו לפטור מן המס יכולים לתקן אפילו שהרוב לבד יסכימו בכך ואין מחאת המיעוט מחאה בענין כזה שהוא דבר תקנה לצבור וכמו שכתב הרב הגדול מורי ורבי ז"ל בפסקיו ח"ב סימן ח' אחר שהאריך בענין כיוצא בזה כתב בסוף דבריו כלל הדברים אני אומר שכל גזרה ותקנה שעשו הרבים לתקנת הקהל או הקהלות אין ביד המיעוט להוציא עצמם מן הרוב ואם גזרו חרם חייבים המיעוט לשמור ולעשות אך בתנאי שיהיה גזרתם ותקנתם בהסכמת טובי העיר או טובי הקהל ותם יש שם חכם או חכמים שיהיה הח' או החכמים המנהיגים הקהלות עמהם ואם לאו אין בדבריה' ממש ע"כ גם אני אומר בנ"ד דאם הסכימו הרוב בעצת החכם המנהיג אשר ביניהם בתקנה כזו שאין כח במיעוט למחות על כך ולענין מה ששאל השואל שראובן מרביץ תורה רוצה לפטור עצמו מן המס אומר דהרב מורי ז"ל בפסקיו הראשונים סימן כ"ה העלה שכל בעלי תורה שרוב עסקו בתורה ואינו מתבטל ממנה אלא לבקשת ההכרחי אעפ"י שלא יהיה בעל הורתה פטור והרב רבו מהר"ר לוי ן' חביב בפסקיו סימן ק"ט כתב ג"כ כיוצא בו וז"ל הרי נתבאר שכל מי שעוסק בתורה ללמוד אף שיהיה מן התלמידים הוא פטור מן המס אם תורתו אומנותו ואינו מתבטל מתלמודו כי אם להרויח כדי חייו ובלבד שיתנהג כשורה וכל מעשיו יהיו לשם שמים דאל"כ אינו בכלל ת"ח שתורתו אומנותו להיותו פטור מן המס ע"כ. גם הרב מהריב"ל ז"ל בח"ב חלק על דברי בעל תרומת הדשן שהפריז על מדותיו לומר דלא ליהוי ההוא ת"ח מתעסק בסחורה אלא כדי חייו לבד וכתב עליו דאפשר דכל מה שישתדל להרויח הוא כדי פרנסתו להשי' בנותיו לפי כבודו דהאידנא נתרבו הנדוניות וכל זמן שתורתו קבע ועסקו עראי מיד הוא חוזר לתלמודו ומי שהוא ראש ישיבה או למדן עם חברים בישיבה ע"כ הוא מוכרח להעמיק בעיון כי קנאת סופרים תרבה חכמה וכו' ע"כ גם הר"ם אלשקר בפסקיו סימן י"ט כתב כללא דמילתא דנקיטנא מכלל דהני רבוותא דת"ח שעושה תורתו קבע ואינו מתבטל מלמודו כי אם לזון את בניו ובנותיו ולפרנסם ואפילו שהוא עשיר הרי הוא פטור מכל מיני מסים וארנוניות ע"כ וכתב שם תשובה דאפילו תקנו הצבור והחרימו סתם וכללו בחרם הת"ח אין החרם חל דארור בו שבועה ואין נשבעין לבטל את המצוה א"כ בנ"ד נמי אם ראובן זה הוא תלמיד חכם שיש בו מה שכבר אמור דהיינו שתורתו קבע ועסקו עראי הוא פטור ואפילו שיתקנו העיר על כך אין כח בידם דהוי כנשבע לבטל את המצוה כדכתיבנא הנראה לע"ד כתבתי:
הקטון אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה: