שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון
שאלה נד
שאלה איש יהודי היה נשוי עם אשתו כעשר שנים ולא ילדה וכמלאת השנים האלה רוצה האיש ליקח אשה אחר' כדי לקיים מצות פריה ורביה כדת מה לעשו' והנה הוא רוצה לפרוע לה כל סכי כתובתה מעו' מדודים ותכשיטין שהכניסה לו אך לא התוספ' באומרו כי הוא מוחז' גבר בגוברין וכי מניע' ההריון הוא ממנ' וע"כ אין עליו לפרוע תוספ' כי נר' כי כן הוא דעת קצת הפוסקי' עוד זאת אדרוש לפני מעלתו על דבר הדורונו' והמתנו' הנתונו' בזמן השדוכין אם יש טעם בשאלתם יורנו מורנו מורה צדק הדין עם מי:
תשובה ענין כזה אירע בעירנו זה ימים ולענין התוספת פסק ה"ה מורי ורבי ז"ל דהוא פטור מהתוספ' משום דמצי למימר קים לי כהראב"ד שכתב בהשגו' פט"ו מה' אישות גבי שהתה עשר שנים ולא ילדה דאין לה תוספת שיאמר על דעת כן לא הוספתי ואין לומר דדעת יחיד הוא ולא מצי למימר קים לי כפלוני הגאון היכא שכל חכמי ישראל חלוקים עליו וכדכתב הרב מהר"י קולין ז"ל בכמה תשובות דהרי כתב ה' המגיד ז"ל שם דלדברי מי שסובר דהאיילונית אין לה תוספת אפשר שלזו אין לה תוספת והוי סיוע לדעת הראב"ד ז"ל וא"כ הר"א ז"ל לאו יחידאה הוא וכן כתב בפסקיו מורי ז"ל בח"א סי' ש"ה שכתב שם שדוקא היכא שעמדה עשר שנים שלמים שהיו יכולין לשמש מטותיהם אז הוא דמצינן למימר דכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא לא מפקי' תוספת וכו' משמע דהכי אית ליה וכן זכורני שפסק כן באותו הנדון ועשה מעשה גם הרב המובהק הכהן הגדול נר"ו בפסקיו שאלה ק"ד פסק כן ועוד כתב שם טעם אחר לומר דתוספת דידן דינו ככתובה ולהרמב"ם ז"ל ג"כ לא יהבינן ליה תוספת כי האי משום דהוי ככתובה ואיהו אית ליה דשהתה י' שנים ולא ילדה אפילו בבעל ראשון לית לה כתובה כמבואר בדבריו שם פרק ט"ו מהלכות אישות: איברא דזכורני דהרב מהר"י אדרבי ז"ל חולק עליהם והוה ס"ל דאין לומר קים לי כהראב"ד ז"ל דדעת יחיד הוא כדכתיבנא ואני יחיד ועני בעקבות הרב הגדול מורי ז"ל אני הולך והרב דמסייע ליה הכהן הגדול נר"ו: ולענין השבועה אשר לו בכתובה ודאי דאין לך דבר מצוה גדול מזה והרב מהר"י ן' לב ז"ל כתב בפסקיו ח"א דאפי' קבל טובת הנאה מחברו מתירין לכתחלה לדבר מצוה איברא דכתב הוא ז"ל דלא רצה להמנות להתיר לכתחלה מ"מ בדיעבד ודאי דאם התירו מותר וב"ד שימנה להתיר ע"כ אין ראוי לגערו ולמחות בידו אעפ"י שהרב מהר"י ן' לב ז"ל היה מחמיר על עצמו: ולענין המתנות דעת הרב מורי ז"ל בפסקיו ח"א סימן ש"ט דכל המחנות ששולח האב לחתנו וכן מה ששולח החתן לכלה אחר הנשואין הכל הוא של בעל ואם נתאלמנה או נתגרשה לא תגבה אותם מלבד הכתובה אלא בכלל הכתובה יחשבו ואע"ג דהריב"ש ז"ל בסימן ש"א כתב דאם נתנו לה אחרים תכשיטין או מעות בשעת נישואין כמו שהוא נהוג בקצת מקומות שהקרובים לחתן או לכלה נותנין לה בשמחות וגיל איש נזם זהב אצעדה וצמיד טבעת עגיל אלו בודאי הם שלה שהרי למתנה גמורה נתכוונו ע"כ מ"מ לא נהגינן כוותיה אלא נתפשט המנהג דכל המתנות הם של הבעל וכן נר' מדברי הרב מורי ז"ל בתשו' הנז' שנתפשט המנהג כן וא"כ בנ"ד כל המתנות והדרונות הם של בעל ולא ישלם לה אלא הכתובה ולא תוספת ולא מתנות ודורונות:
נאם הקטון אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: