שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון
שאלה מח
שאלה ראובן נפטר לב"ע וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק ובא שמעון אחיו ויבם את אשתו ושאל השואל אם זכה בכל נכסי אחיו אפי' ההלואות שחייבין לאחיו או דילמא לא אמרו דהמייבם זוכה בנכסי אחיו אלא במוחזק לבד אבל בהלואות לא דהוי ראוי דבפ' יש בכור ופ' כיצד אמרי' בכור קריא רחמנא מה בכור אינו נוטל בראוי וכו' וא"כ בהלואות דהוי ראוי חולק עם אחיו ואינו זוכה בכל זהו תורף דברי השאלה:
תשובה בפרק יש נוחלין אמרי' אמר רב פפא הילכתא אין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק ואין הבכור נוטל פי שנים במלוה וכו' ונפל מחלוקת בין הפוסקים דרבינו חננאל והרי"ף סוברי' דאין הבעל יורש במלוה והא דלא ערבינהו רב פפא לבכור ובעל תירצו התוס' משום דגבי בכור הוי משנה שלמה וגבי בעל אינו אלא מימרא והר"י ן' מיגאש סובר דבעל נוטל במלוה מדלא ערבינהו לבעל ובכור ולזה נוטה דעת הרמב"ם כנר' מדברי ה"ה בפ"א מה' נחלות יע"ש א"כ נראה לכאורה בנ"ד נמי דבאנו למחלוקת הרבנים הנז' דבפ"ג מה' נחלות כתב ה"ה על מ"ש הרמב"ם מי שיבם את אשת אחיו הוא יורש כל נכסי אחיו המוחזקים וכו' וכשם שאינו נוטל ממנו בראוי וכו' כך אינו נוטל בשבח וכו' שאין לומר בנכסי האח שאינו נוטל שבח שהרי בנכסי אחיו אינו חולק עם אחיו והכל שלו בין קרן בין שבח והרי הוא כבעל שאע"פ שאינו יורש מכיון שמתה אשתו זוכה בנכסי' בין קרן בין שבח ע"כ וכיון דכל עצמו של ה' המגיד להכריח שנוטל שבח בנכסי אחיו הוי מכח דההיא דבעל מסתייע דעבדינן ליה כבעל ולמאן דלא ירית בעל במלוה לא ירית נמי הכא ולמאן דירית התם ירית נמי הכא. איברא ששמעתי שכתב הרב מהר"י ווייל ז"ל דבנכסי אחיו נוטל הכל אפי' הלוואות לכ"ע משום דכי קריא רחמנא בכור ליבם לגריעותא לא הוי אלא למה שיורש בנכסי אביו כמו הבכור דאמרי' דבנכסי אביו אינו נוטל בראוי אלא במוחזק וזה קראו רחמנא בכור שנוטל שני חלקים חלקו וחלק אחיו שמת בנכסי אביו אבל בנכסי אחיו שמת בהא לא אקשייה רחמנא לבכור ונוטל אפי' בראוי שהוא מלוה אלו דבריו ומסתייע סברא הדין ממאי דכתב רש"י בפרק כיצד מה בכור אינו נוטל בראוי כבמוחזק אף האי אינו נוטל בראוי כבמוחזק ופרש"י אף יבם הנוטל פי שנים בנכסי אביו חלקו וחלק אחיו שמת אינו נוטל בראוי כבמוחזק ויש להביא ג"כ סיוע להא מלשון הטור שכתב בא"ה סי' קס"ג אבל לא בראוי כגון אם מת אחיו ואח"כ אביהם וכו' ומדכתב הטור כגון הא משמע דנשמר מחלוקה אחרת והיא מלוה דלא מקרי ראוי דאי לא לשמועי' רבותא מלוה ומיהו אין זה כ"כ ראיה דבח"מ כשהזכיר דין הבכור כתב אין הבכור נוטל פי שנים אלא במה שהוא מוחזק בבית אביו כשמת אבל לא במה שראוי לבא אח"כ כגון אם מת יעקב בחיי יצחק וכו' והתם ודאי לא נשמר מזה שהרי כתב למטה שאינו נוטל פי שנים במלוה וכמו שנתבאר בגמ' וא"כ כי היכי דהתם לישנא דכגון לאו דוקא ה"נ הוי הכי ואע"פ דיש להקשות על זה דהתם ע"כ אנו מוכרחים לומר דלא נחית הטור אלא לפרש הענין ולא להשמר מדבר אחר דכבר פירש דבריו אחרי כן אינו נוטל במלוה ולהכי לא דקדק שם הטור בלשונו דאין שם מקום לטעות אבל כאן דלא כתב דין המלוה היה לו להזהר בלשונו ולא היה לו לכתוב כגון וכו' אלא ודאי שדעתו דבמלוה יורש ומזה נשמר ומ"מ אין זו ראיה מוכרחת כל זה נראה סיוע לדברי הרב מהר"י ווייל זיל אבל דברי ה"ה שכתבתי הם כנגדו דהרי דמה יבם לבעל וא"כ דוקא שבח שהשביחו הנכסים אחר שיבם הוי דומיא דבעל דכיון דאין לו חלוקה אחרת ברשותיה אשבח דמהאי טעמא הוי שבח דבעל אע"פ שאין לו מלוה דהשבח ודאי שהוא יותר ראוי ממלוה תדע לך דכתובת אשה נגבית מן המלוה ואינה נגבית מן השבח אלא טעמא דבעל משום דברשותיה אשבח כיון דאין לו חלוקה עם אחר וביבם נמי אחר יבום שהנכסים שלו ודאי דהוי כבעל וברשותיה אשבח אבל במלוה ובשבח שבין מיתה ליבום נ"ל מדברי ה"ה ז"ל דאינו יורש היבם למ"ד דבבעל אינו יורש מלוה וא"כ כיון דרוב הפוסקים מסכימים דבעל אינו גובה מלוה גם היבם נמי אינו יורש מלוה ואפי' הוא המיעוט אוקמינן ממונא בחזקתיה שהרי היורשים הם המוחזקים דעד שעת יבום נכסים בחזקת היורשים קיימין וזה המייבם בא להוציא הנכסי' מחזקתם ולומר אני יורש הכל כמ"ד דהבעל יורש במלוה וא"כ לא מפקינן ממונא מחזקתיה היכא דאיכא ספקא דפלוגתא דרבוותא:
וכ"ת אמאי לא נדמה הא מילתא להא דאמרינן בפ' החולץ ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי סבא ספק אמ' אנא בר מיתנא אנא ואית לי פלגא ויבם אמר את ברא דידי ולית לך ולא כלום ואמרי' התם דהוי יבם ודאי וספק ספק ואין ספק מוצי' מידי ודאי וטעמ' נר' שם מדברי רש"י משום דאפי' לדברי הספק יש ליבם חלק בנכסים וכיון שיש לו חלק הוי יבם ודאי וספק ספק הכא נמי נימא אפי' לדברי היורשים יש לו לזה המייבם חלק בנכסים ולדבריו אין להם חלק בו אם כן הוי היבם ודאי והם ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי לא היא דהכא הנכסי' היו עד עתה בחזק' היורשים וזה המייבם בא עתה להוציאם בעת היבום מחזקתם ולהכי אמרי' אוקמי' ממונא בחזקתיה אבל התם מעולם לא היו שעה אחת בחזקת הספק ולכך אינו מוציא מידי ודאי וזה חילוק ברור אם כן נמצא דהיורשים הם המוחזקים ומצי למימר קים לן כמ"ד דהבעל אינו יורש במלוה כ"ש דהם רוב הפוסקים וא"כ אין לנו לסמוך על דברי הרב מהר"י ווייל היכ' דאיכא מגיד משנה שאומר הפך דבריו שהוא מהפוסקים המפורסמים ובפרט להוציא ממון: ועוד יש לי ראיה הפך דברי הרב מהר"י ווייל ז"ל מהא דהקשו בפ' מי שמת גבי שושבינו' מתני' ובריית' דבמתני' אמרי' חוזר' לאמצע ובבריית' תניא שלח לו אביו שושבינו' כשהיא חוזרת חוזר' לו ותירץ שמואל הכא ביבם עסקינן שאינו נוטל בראוי כבמוחזק והקשו שם מכלל דאידך משלם לימא תנו לי שושבינות ואשמח עמו ותירצו הכא במאי עסקי' כגון ששמח עמו ז' ימי משתאו ולא הספיק לפורעו עד שמת ע"כ הרי מבואר דאע"ג דהשושבינות ששולח האב ע"י הבן הוא לבן משום דדעתו דאב ודאי שנותנו במתנה לאותו הבן כדי שכשיחזור יחזור לו והחוב הוא חוב גמור שהרי אוקמוה בגמ' ששמח עמו ז' ימי משתאו ולא הספיק לכורעו עד שמת דה"ז ודאי היה חוב גמור ומ"מ אין היבם יורשו דהוי ראוי הרי מבואר דמלוה שחייבין לאחיו אין היבם יורש הפך דברי הרב מהר"י ווייל ואין לחלק מחוב דשושבינות לחוב אחר דבגמ' משמע דחוב גמור הוא דאמרי' נגבית בב"ד וכו' וכן כ' בעל נ"י וז"ל והיה לו לזכות בשושבינות זה אלא דרחמנ' קרייה בכור דכתיב והיה הבכור וגו' וא"כ מה שהוא זוכה בו יותר משאר אחיו הוי מטעם שנקרא בכור והנה הבכור אינו נוטל בראוי כבמוחזק וחוב גמור הוא הילכך הוי לאמצע ע"כ נראה דהוי חוב גמור בשאר מלוה איברא שלשון של הרב נ"י מגומגם קצת במ"ש וא"כ מה שהוא זוכה בו יותר משאר אחיו הוי מטעם שנקרא בכור וכו' דלא משמע הכי בפ' כיצד אלא דבכור לגריעותא אתא דאי לאו בכור ה"א דזוכה בכל משום דקרא קאמר יקום על שם אחיו המת אפי' בראוי ואתא קרא דבכור לגריעותא דאינו נועל בראוי וצ"ע א"כ למדנו דהוי הפך דברי הרב מהר"י ווייל ואם נפשך לחלק עוד ולומר דשאני התם דהך שושבינות אע"ג דהוי מהבן מקרי ראוי משום דמעולם לא היה שלו ובא לו מכח האב מלבד שאין זה חילוק כד מעיינת ביה הוא בטל ממאי שכתב הטור בסי' ס' בא"ה וז"ל ואין היבם נוטל בה כגון אחד שנעשה שושבין לחברו וחוזר חברו לעשות לו שושבין ואכל ושמח עמו ולא הספיק לפורעו עד שמת החתן ויבם אחיו את אשתו אין היבם זוכה בו דהוה ליה ראוי וכו' עד כאן הרי נראה מלשון העור שאפילו ששושבינות זה עשאו האח ממעותיו אין היבם זוכה בו שאם הוא דוקא כשעשאו האב ממעותיו ונתנו לבן למה כתב כגון אחד שנעשה שושבין לחברו לא היה לו לומר אלא אחד ששלח לו האב שושבינות על ידו אלא ודאי דס"ל לטור דאין לחלק ולדברי הרב מהר"י ווייל ז"ל לית ביה חילוק כדכתיבנא דכיון דטעמא הוא משום דלא איתקש לבכור אלא במה שיורש מהאב דאית ליה חלוקה עם שאר אחין כבכור א"כ גבי שושבינות דהכל שלו ולית ליה חלוקה עם שאר האחין למה לא ירש היבם כיון דלא אקשייה קרא להא מילתא אלא ודאי משמע מהא שאין היבם יורש במלוה וזו היא ראיה שאין עליה תשובה בעיני:
אבל אין לדחות דברי מהר"י ווייל ממאי דכ' הריב"ש בסי' ת"פ דבשטרי הלואות חולק לוי עם אחיו בשוה דהתם הוי במה שירשו מאביהם והוי כבכור אבל בנכסי אחיו ממש אפשר דסבר דאפי' מלוה יורש אלא שדברי הרב הנזכר נראים לי דחויים ממה שכתבתי ועוד דדבריו הם להוציא ממון מחזקתו כדכתיב' לכן אני אומר דאוקמינן ממונא בחזקת היורשים ולא ירש המייבם כל ההלואות אלא יחלוק עם אחיו הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי:
הק' אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה: