אור ברסלב
שות לחם רב שאלה מד

שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון

שאלה מד

שאלה מג

במותב תלתא כחדא הוינא נחנא ח"מ וחקרנו את ר' אברהם ארוי על אודות שפחה כושית שהיתה שפחה לדונייא דינה ן' טישטיל שנקראת שמחה אם ידע שהיתה משוחררת מאת גבירתה והשיב כי הוא היה נשוי עם בת אחת של דונייא דינה הנז' והוא נכנס כמה פעמים בבית חמותו ושמע שהכושית הזאת היתה מבקשת מאת גבירתה שתשחרר אותה ותמיד היתה משיבה שאינה רוצה לשחרר אותה בחיים חיותה ולפי מה ששמע שפחה זאת היתה בשאלוניק"י משרתת את בת א' של דונייא דינה הנז' כל הנ"ל העיד בפנינו ה"ר אברהם הנז' ביום ב' ראש חודש תמוז שמ"ג לפ"ק פה פירארה והכל שריר ובריר וקיים:

רפאל יוסף טריווש דיין. שמואל הלוי דיין. שלמה הכהן דיין:

במותב תלתא כחדא הוינא נחנא ח"מ וחקרנו את דונייא פלונבה תמ"ה אשה זקנה בת דונייא דינה ן' טישטיל הנז' על דבר השפחה הכושית שמחה הנז' וספרה לנו כי היה לה בלישבונה אח אחד שהיה עושה סחורה והיה קונה עבדים ושפחות מאת סוחרים באים מארץ מרחק ויהי היום הביא כמה שפחות ונתן לאמה השפחה הזאת ובהיותם עדיין בלישבונה זנתה עם אח א' היה לה שמו יעקב ן' טישטיל וילדה לו בת בזמן שלא היה נוהג עדיין מנהג יהודי ויהי מקץ ימים באו פה פירארה וזה קרוב לל' שנה ואת פלונבה הנז' בת דוניא דינה הנז' השיאה את בתה דינה כי כן נקראת גם היא והלכה לבית הטבילה וגם זאת השפחה שמחה הנז' שרצתה ללכת לטבול כדי להיות יהודית שאלנוה אם קבלה עליה מצות יהודית בפני ג' יהודים והשיבה שלא קבלה כלום בפני שום אדם שאלנוה אם אמה דינה הנז' היתה במעמד כשטבל' השיב' שלא היתה אך היתה יודעת שרוצה לטפול וגם אמרה שהיתה מדקדקת בדת יהודית והיתה שומרת שבת כל זה אמרה פלונבה הנז' היום יום ב' ר"ח תמוז שמ"ג לפ"ק פה פירארה:

רפאל יוסף טריווש דיין. שמואל הלוי דיין. שלמה הכהן דיין:

במותב תלתא כחדא הוינא נחנא ח"מ חקרנו את דונה קונפראדה אשה זקנה ספרדית אלמנת ה"ר אפרים נעמיאש שאלנוה אם היא זוכרת שטבלה הכושית שמחה הנ"ל והשיבה כי היא זוכרת שבאה לבית הטבילה עם בת גבירתה וטבלה בפניה כהוגן וכשורה כדי להתיהד שאלנוה אם ידעה שקבלה עליה מצות בפני ג' אנשים והשיבה שלא ראתה שקבלה עליה כלום שאלנוה אם היו שם אנשים כשטבלה או סמוך לבית הטבילה והשיבה שלא ראתה שום איש בעולם שאלנוה כמה פעמים הלכה לבית הטבילה והשיבה אותה הפעם לבד ירדה לטבול כל זה שמענו מפי דונה קונפראדה הנזכרת היום שני ר"ח תמוז שמ"ג ליצירה פה פירארה: רפאל יוסף טריווש דיין. שמואל הלוי דיין. שלמה הכהן דיין:

ועתה צריכי' אנו למודעי כי לפי הנודע לנו הכושי' הזאת שנקראת שמחה הנז' אחרי שטבלה כנ"ל היתה נכנסת לבית יהודי ספרדי שהיה דר פה פירארה ויבא אליה ותהר ותלד לו בן וזה היהודי הנז' הכניסו לברית מילה ויקרא את שמו לוי ושמענו היותו עתה בארץ תוגרמה והוא כמו בן כ"ה שנים ואשתו היהודית ילדה לו קודם לכן ליהודי הנז' בן אחר נקרא שמו ג"כ לוי שנפטר זה ימים וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק וזרע אין לו אלמנתו מסופקת אם היא זקוקה לבן השפחה זאת יען לא נשתחררה ואת"ל שנשתחררה לא קבלה עליה דת יהודית בפני ב"ד ועוד היא מבקשת ושואלת שנודיע לה שאם יארע באולי שלא תקבל חליצה אם הבחור בן השפחה הנ"ל יהיה לו שום זכות בנכסי' ובכתובתה כדין שומרת יבם שמתה או לא יירש כלל בן האמה הזאת יען היות הלכה רווחת דשפחה ונכרית ולדה כמוה יורנו מורינו איזה דרך ישכון אור הדין דין אמת:

תשובה עיקרא דהאי מילתא איתא בפרק החולץ ההוא דהיו קרו ליה בר ארמיאת' אמר רב אשי מי לא טבלה לנדותה ההוא דהוו קרו ליה בר ארמאה אמר ריב"ל מי לא טבל לקריו ע"כ והקשו בתוס' תימא דאמרי' לקמן דגר צריך ג' דמשפט כתיב ביה ואפי' למ"ד וכו' מ"מ אין דרך נשים להביא איש עמהן ויש מפרשים כיון דידוע לכל שטבל' וכו' וקשה לי טובא במה שתירצו התוס' בתרוצא קמא מהא דאמרי' לקמן גבי עובדא הוה בי רבי חייא וכו' דאתא לקמיה גר שמל ולא טבל א"ל שהי כאן עד למחר ונטבלינך ש"מ תלת ש"מ גר צריך ג' וש"מ אינו גר עד שימול ויטבול וש"מ שאין מטבילין גר בלילה דבמה איירי ההיא עובדא אי שכבר קבל המצות בשעת המילה כשבא להתגייר קמיה דרבי חייא א"כ היכי קאמר ש"מ גר צריך ג' הא לא בעינן ג' אלא בקבלת המצות וזה כבר קבל אותם וכ"ת צריך ג' בשעת טבילה מדרבנן קאמר וכההיא דשני תלמידי חכמים עומדים בחוץ וכו' לא משמע הכי מדברי התוס' דקאמרי דהא דאין מטבילין בלילה מדרבנן משמע דהשאר מדאורייתא ועוד ממאי דהקשו מהא דשני תלמידי חכמים ולא הקשו מהא דגר צריך ג' וטעמא משום דבשלשה תלי טעמא דמשפט כתיב ביה מה שלא אמרו באין מטבילין גר בלילה כמו שאמר הרא"ש ז"ל בשם הרי"ף ולכך פירש דאיירי הא דאמר ג' בקבלת מצות ואי איירי ההיא עובדא בשלא קבל עדיין המצות וכדכ' הרב נ"י היכי קאמר ש"מ אין מטבלי' גר בלילה נימא לעולם דמותר להטביל בלילה אלא הא דקאמר שהי כאן עד למחר ונטבלינך משום דבעי קבלת מצות בב"ד ואין דין בלילה ולכך אמר שהי כאן עד למחר אבל אם היה מקבל המצות מעיקרא היו מטבילי' אותו בלילה וי"ל דלישנא דתלמודא לא משמע הכי דקאמר שהי כאן ונטבלינך למחר מדקאמר ונטבלינך משמע דטבילה צריך שתהיה למחר דלא קאמר ותקבל מצות למחר אע"פ שאין זה מוכרח מ"מ דקדוק הוא וראיתי להרב נ"י שהקשה קושיא זו שהקשו בעלי התוס' וכתב בתירוצא וז"ל ותירצו דכל שמל בב"ד וקבל עליו בפניהם לטבול והודיעוהו קלות וחמורות אף ע"פ שטבל שלא בפני ב"ד טבילתו טבילה בדיעבד והא דאמר זיל השתא ותא למחר היינו כגון שלא קבל בב"ד לטבול ע"כ. ואתמהא כיון שהוא כתב שבדיעבד טבילתו טבילה מה הוקשה לו ממאי דקאמר זיל האידנא ותא למחר הא לא אמר ליה הכי אלא משום דלכתחלה צריך כן ולמה הוצרך לו לתרץ שלא קבל בב"ד לטבול דמשמע דאם היה מקבל בב"ד לטבול לא היה אומר לו זיל האידנא ותא למחר כיון דלכתחלה צריך ג' ודאי דלא היו מטבלין אותו בלילה ונ"ל לתרץ דבריו עם מה שכתבתי דמה שהוקשה לו מההיא עובדא הוא משום דההיא עובדא ודאי לעכובא הוי מדקאמר התם גר צריך ג' והא ודאי דהוי עכובא דתלי טעמא דמשפט כתיב ביה ולכך הוקשה לו אם כבר קבל המצות למה היה צריך שם ב"ד של ג' לעכובא לכך הוצרך לתרץ שלא קבל בב"ד לטבול:

נמצא דלפי תירוץ ראשון של בעלי התוס' אין צריך שתהי' הטבילה בפני שום איש אלא בפני נשים לבד מהני ולפי תירוץ בתרא בעינן ג' לטבילה לעכובא והשתא קשה בדברי הטור בי"ד סימן רס"ח שכתב אבל בדיעבד אם מל אותו או טבל בפני ב' ובלילה אפי' לא טבל לשם גרות אלא איש שטבל לקריו ואשה שטבלה לנדות' הוי גר ומותר וכו' דמפשט דבריו משמע דבעינן טבילה בפני ב' אעפ"י שיש לפרש ולדחוק לשונו ולומר דמ"ש אפילו לא טבל לשם גרות אלא איש וכו' ר"ל תרתי וה"ק אפילו לא טבל לשם גרות ואפילו לא היה בפני שנים כגון איש שטבל לקריו וכו' מ"מ אין זה במשמע פשט לשונו וא"כ הטור לא אתי לא כתירוצא קמא דתוס' והוא תירוץ שהסכים לו אביו הרא"ש ולא כתירוצא בתרא. ויראה לי ליישב דברי הטור דהוא סובר דמ"ש בגמרא מי לא טבלא לנדותה הוא משום דכבר היה ידוע לכל שטבלה והרי זה כאלו היה עדים בדבר דומה למ"ש התוס' בתירוצא בתרא אלא שהוא חולק עליו דלתירוצא בתרא הוי כאלו ב"ד עמדו שם ולדברי הטור אינו אלא כעדים והוי כבפני שנים והוקשה לו דהא התם בעינן ג' ותירץ דהיינו בקבלת מצות דוקא דלעולם קבלת מצות מעכבות משום דמשפט כתיב ביה עלה בידינו דלכ"ע היכא דליכא קבלת מצות בפני ג' לא הוי גר וא"כ נתברר ענין שאלתנו דודאי שפחה זו גויה גמורה היא ואין צריך לפנים:

ועתה נבא לבאר דעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל דיש כאן מקו' ספק כתב הרי"ף ואי קשיא ההיא דר' יוחנן דאמ' גר צריך ג' מאי טעמא משפט כתיב ביה דקיי"ל דהלכתא היא לא קשיא הא דרב אסי ודר' יהושע ן' לוי דיעבד הוא ולא פסלינן לבריה הואיל שטבל לשם קריו והא דר' יוחנן לכתחלה דלא נהגינן ביה מנהג גר ולפי מה שהבין הרב המגיד כוונת ההלכו' היא דלהרי"ף בעינן ג' בין בטבילה בין בקבלת מצות והא דאמרי' מי לא טבל לנדותה ולהכשיר הבנים כלומר דהוי הוכחה מדנהג מנהג יהודית דטבל וקבל מצות בפני ג' וזהו שכתב הרי"ף דאי לאו גיורא הוא לא הוה טביל לשם קריו ודבריו מסכימים מדברי הרמב"ם תלמידו בפ"ג מהלכות ביאה. וקשיא לי על פי' זה דלמה ליה להרי"ף לחלק בין דיעבד לכתחלה לימא דלעולם גר צריך ג' ואם ידענו שלא טבל בפני ג' כגון שהוא מודה בכך או הוא מוחזק לנו בכך אינו גר והא דקא' מי לא טבלה מי לא טבל הוא בגר סתם שלא ידענו ממנו אלא שראינוהו נוהג מנהג יהודית אז ודאי אמרי' שטבל בפני ג' ויהי' גר גמו' להשיאו בבת ישראל אבל אם ידענו שלא טבל אלא בפני ב' לא ואפשר עוד לו' דאפי' נהג מנהג יהודית אח"כ לא מהני ליה דעל דעת הטבילה הראשונה הוא נוהג וכמו שכתב מהר"י ן' לב ז"ל בפסקיו הראשונים שאלה י"ב והביא ראיה לדבר יע"ש. ויש לתרץ זה דנהי דהיה יכול לתרץ הרי"ף הקושי' כן אלא שהסבר' קשה בעיניו להתירו בבת ישראל ומכח החזקה לבד נהי דלא פסלי' לבריה אבל להשיאו בבת ישראל אין סברא מ"מ למדנו דעת הרי"ף ז"ל מחולק הרבה מתירוץ קמא דבעלי התוס' דלהרי"ף בעינן ג' לעיכובא בין בטבילא בין בקבלת מצות אלא טעמא דטבלה לנדותה הוא משום דהוי הוכחה על מה שקדם א"כ יש לתמוה על בעל נ"י שאחר תירוץ התוס' כתב ומיהו דעת הרי"ף כמו שתירצו הם לחלק בין דיעבד לכתחלה ואם מבל לקריו שלא בב"ד לא פסלינן ליה לבריה ע"כ דאיך רצה להסכים שני הפכים כדכתיבנא ולדעת הרי"ף צריך ג' בין בטבילה בין בקבלת מצות ואינו אלא טעמ' משום דהוי הוכח' על הקודם כמו שאמ' דאי לאו גיורא לא הוה טבל לשם קריו ולדברי התוס' הא דצריך ג' מטעם משפט הוי בקבלת מצות ולא בטבילה אעפ"י דאפשר לדחות ולומר דמאי דקאמר לדעת הרי"ף כמו שתירצו הם אינו אלא בענין חלוק בין לכתחלה לדיעבד אבל מ"מ קשה דלא היה לו לכתו' כמו שתירצו הם כיון דיש מרחק גדול ביניהם וקושיא זו יש לי בדברי הטור שכתב ולהרי"ף אפילו בדיעבד שטבל או מל בפני ב' או בלולה מעכב ואסור בישראל אבל אם נשא ישראלית והוליד ממנה בן לא פסלינן ליה נר' כוונתו דהרי"ף פליג אדלעיל דלפי מה דקאמ' לעיל בדיעבד אחר שטבל הוא גר גמו' ולהרי"ף ז"ל כל כמה דלא נשא אשה לכתחלה קרינן ביה לא מנסיבינן אבל אם נשא הבן מותר ויש לתמוה עליו הקושיא ראשונה דאיך אפשר לפרש דברי הרי"ף כן דלהרי"ף כשידענו שטבל שלא בפני ג' ודאי דפסלינן לבריה אלא טעמיה הוא משו' דהוי הוכחה על מה שכתבנו דכיון דלדעתו כתיב משפט בין הטבילה בין לקבלת מצות ודאי דבעינן ג' לעיכובא וכשידענו שלא היה שם ג' ודאי דפסלינן לבריה אם תרצה לדחוק ולפרש דברי הטור בדברי הרי"ף כמו שהבין דבריו הרב המגיד הוא דחוק מאד לישב כן בלשונו כד מעיינת ביה ועוד דהרי כתב דלדעת הרי"ף אם מל בפני ב' הוי גר ולדעת הטור מילה וטבילה כי הדדי נינהו שכת' הרב ב"י דלא גרע מילה מטבילה וא"כ כיון דלדעת הרי"ף משפט אכולהו כתיב וטעמא דמנהג טבילה משום דהוי הוראה על הקודם במילה דלא שייך הך טעמא אמאי מהני הא הוי כמל שלא בב"ד והוי כגוי מהול צריך לחזור ולהטיף ממנו דם ברית. על כן אני אומר דהטור וב"י רוח אחרת היתה עמהם בדברי הרי"ף ולא הבינו דבריו כמו שהבין הרב המגיד ז"ל וטעמייהו להנצל מהקושיא שהקשינו לעיל בפי' הרב המגיד ז"ל ולכך הם סוברים דדעת הרי"ף כמו שכתב המרדכי בשם ה"ר יהודה ז"ל וז"ל וה"ר יהודה ב"ר יום טוב פי' על הך מילתא דמדאורייתא לא בעינן ג' לטבילה דמדאורייתא חד נמי כשר כדיני ממונות אלא מדרבנן הוא דהצריך בגרות כמו בדיני ממונות ודעת הרי"ף לדעתם הוא ג"כ דהא דבעינן ג' מדרבנן ומיהו ב' בעינן לעדות בעלמא אעפ"י דלדיינות מדאורייתא חד כשר והא דאמ' מי לא טבלה לנדותה ר"ל דהוי כטבלה בפני שנים כיון שידוע לכל שטבלה כדכתבתי לעיל לדעת הטור ועם זה באו דברי הרי"ף על נכון ותירץ דהא דאמרינן מי לא טבלה לנדותה דסגי בשנים דהיינו דלא פסלינן לבריה כיון דמדאורייתא בחד סגי אוקמוה אדאורייתא ולא פסלינן לבריה אבל לכתחלה בעינן שלשה ומה שכתב דאי לאו גיורא הוא לא הוה טביל לקריו הוקשה לו איך הועיל טבילת נדות לגרות וכמו שהוקשה בירושלמי ותירצו דלשם קדושה דאי לא הוה גר לא הוה טביל לנדות ולכך עלתה לו לשם גרות ומ"ש בעל נ"י דדעת הרי"ף כמו שתירצו הם לפי זה אתי שפיר קצת שיש קצת דמיון למה שתירצו הם שהם חלקו בין דיעבד לכתחלה בטבילה דוקא והרי"ף מחלק בין בקבלת מצות כמו שהם חלקו ומה שהקשה הרב הנמוקי לשאר המפרשים אבל זה אינו מחוור וכו' ליתא לדעת הרי"ף ומ"מ לשון ומיהו שכתב הרב הנמוקי ק"ק דמשמע דלדעת הרי"ף גם כן תפול הקושיא שנפלה על המפרשי' זה נראה מלשון ומיהו אלא שאין זה מוכרח:

ולפי דעת הרב הנמוקי אפשר דהוא סובר בדעת המפרשים דקרו לכתחלה כל כמה דלא נשא אשה וכדעת הרי"ף ואם נאמר כן א"ש טפי מה שהסכים דעת הרי"ף לתירוץ המפרשים אבל דעת הטור אינו אלא שהוא סבור דלדעת המפרשים אחר שטבל אף על פי שלא נשא אשה מקרי בדיעבד והרי"ף ז"ל לבדו הוא דקרי לכתחלה כל כמה דלא נשא אשה ולא מנסיבינן ליה נמצאו דבריו הראשונים של הטור לקוחי' מדברי התוס' אעפ"י שיש בהם שינוי קצת לפי מה שכתבתי דלדעת הטור בעינן ב' ומה מאד נפלאתי על הרב מהריב"ל שכתב בתשובה המ' שלא מצא מי שיאמר כדברי הטור אלא הרב נמוקי יוסף:

מ"מ עלה בידינו לענין נ"ד דאין כאן זיקה כלל לבן השפחה הזו דלמאי ניחוש אי למאי דמפרש הטור בדברי הרי"ף הא מ"מ בעינן בפני ב' ובנ"ד ליכא ואי לדברי התוס' לתירוץ ראשון דמשמע דאעפ"י שאין שם עדות אלא עפ"י נשים מהני בטבילה מ"מ הא קבלת מצות בעינן ובנ"ד ליכא ואי משום שנהגה מנהג יהודית חיישי' לה גם בזה אין לחוש מכמה טעמים חדא דלא אמ' כן אלא כשאנו רואים אותה נוהגת כן לא כנ"ד שאין כאן אלא עדו' אשה א' לדבר זה ועוד אפי' ראינוה נוהגת הרי כתב מהריב"ל ז"ל דהטבילה הראשונה לא היתה בפני ג' כדין מה שנהגה אחרי כן אינה הוכחה דע"ד טבילה הראשונה היא נוהגת ועוד דאפילו תאמר שהוא הוכחה על מה שקדם מכל מקום לא אמרינן אלא דטבלה לשם עבדות ואוקמוה אחזקתה שהיא שפחה אבל ראיה על השחרור מנא לן לכן אני אומר והוא דבר פשוט מביעתא בכותתא שאין כאן זיקה כלל ואם מתה לא ירשוה: נאם הקטון אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה:

תוכן העניינים

שות לחם רב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה