אור ברסלב
שות זרע חיים תשובת המחבר להגאון הנ"ל

שות זרע חיים· רבי חיים ברודא

תשובת המחבר להגאון הנ"ל

תשובת בעל מרה"צ להגאון המחבר זצ"ל

הנה בעיקרי הדברים אשר עיני מעכ"ת ראו מ"ש להשיג על ספרו מרה"צ שתפס על הב"ש סי' י"ז סק"ד במש"ש דאם נתקדשה בפני בעלה מותרת להמקדש ומעכ"ת טען עליו מדיוק לשון הראב"ד ומד' חי' הרשב"א שמצא בו להדיא כן דלא כהב"ש וע"ז השגתי על מעכ"ת אשר שאלו על בית שמואל בשתים ולא עלתה לו. דמהראב"ד ליכא למשמע מידי לפי הבנת פשט דברי הב"ש, ומד' חי' הרשב"א אינו ענין כלל לנידון דהב"ש דשם שלא בפניו קאמר ועתה ראיתי למעכת"ה שכתב ואני תמה ביותר על תמיהתו זאת כו'. גם מה שהנית מר בכוונת הב"ש כו' ליתא כו'. לא אדוני בדבר הזה יסלח לי ידידי נ"י שמתחילה לא שגבה התמי' בעיני שגם מבחר אנושי לא ימלט מן השגיאה עתה גדלה התמי' בעיני יותר על שלאחר העיון עדיין אינו חוזר בו ואף שמאוד חביב עלי מעכ"ת אהבת נעורים בל תשכח לנצח. אבל מה אעשה האמת חביב מן הכל. ואתחיל כסדר שכתוב אצלי מקודם בכוונת ד' הב"ש דאני כתבתי בפשט דבריו דר"ל לחלק בין אומרת גרשתני בין נתקדשה בפני בעלה דכולי האי לא היתה מעיזה. ומעכת"ה כתב דכוונת הב"ש לחלק בין אומרת גרשתני דהוה לכתחילה משא"כ בנתקדשה דהוה כדיעבד כמ"ש בארוכה. תמה אני דהרי הב"ש להדי' אינו אומר כן דהא כתב הב"ש אהא דכתבו הר"ן והמגיד דאסורה להנשא לא איירי בנתקדשה בפני בעלה אלא אם אומרת גרשתני כו' אבל אם נתקדשה בפני בעלה מותרת להמקדש עכ"ל הרי להדיא דהב"ש דייק בדבריו תרי זימני בנתקדשה בפני בעלה דלפמ"ש מעכ"ת דכוונתו לחלק בין לכתחילה לדיעבד לא הול"ל בפני בעלה אלא בגרשתני גופא הול"ל דהיינו לכתחילה אבל אם נתקדשה אח"כ מותרת להמקדש וכ"מ להדיא ג"כ מסיום ד' הב"ש שכ' וי"א קמאי שהביא הרמ"א לא קאי אלא אם אמרה גרשתני וי"א בתראי מוסיפים דבזה"ז כו' ואלו לד' מעכ"ת שמחלק בין לכתחילה לדיעבד לחוד איך אפשר לומר די"א קמאי ר"ל דלכתחלה הא הי"א קמאי להדי' כ' הרמ"א י"א דוקא לענין שקדושין תופסין בה נאמנת וצריכה גט כו' הרי דבדיעבד קאמר וכמ"ש מעכ"ת בעצמו אח"כ בד' הרמ"א שכ' צריכה גט כו' משמע להדיא דאסורה להמקדש ג"כ א"ו כמ"ש והרמ"א קאי על אומרת בפניו גרשתני נאמנת כו' דהיינו לענין שקדושין תופסין בה כו' וכ"ז פשיט וברור בכוונת הב"ש ולא להוציא מפשוטו ולעשותו כטועה ח"ו וזה שהכריחו לחלק כן בכדי לפרש הנ"מ בין י"א קמאי שהביא הרמ"א לי"א בתראי ולא כמ"ש מעכת"ה דהב"ש דקדק כן מל' הרמ"א שכ' אבל אינה נאמנת להנשא לאתר ול"ק דאינה נאמנת להנשא אפי' לזה שנתקדשה וכ"ש לאתר כו' ומדכתב דאינה נאמנת להנשא לאחר משמע דאגרשתני קאי כשלא נתקדשה אבל לזה שנתקדשה שרי' דהוה כדיעבד וע"ז השבתי ולשון הראב"ד כו':

ולענ"ד חס לי' להב"ש מאורן של ישראל להבין כן בד' הרמ"א דברים שאינם וגם לפי הנ' ג"ז מעכת"ה הבין מ"ש הרמ"א שאינה נאמנת להנשא לאחר דהאי אחר שכ' הרמ"א ר"ל על אחר מזה שנתקדשה וע"כ מסיק ג"כ לבסוף דט"ס הוא ובאמת פשוט דהאי לאחר לאפוקי בעלה הראשון הוא ושגרא דלישנא הוא וא"צ למוחקו והאריכות בזה אך למותר. ועל השנית שתמהתי על מעכת"ה מש"ש לפי הבנתו בד' הב"ש הנ"ל והשגתי הנ"ל וכ' מעכת"ה שמצא להדיא בחי' הרשב"א כן כו' וכתבתי שהרשב"א שם בקבלה קדושין שלא בפני בעלה קאמר כו' וע"ז השיב מעכת"ה שתמה ביותר על תמיהתי זאת כו' וגם בזה עדיין תימא על תימא אקרא דאף לפ"ד מעכת"ה לאו בפירוש איתמר אלא מכללא מד' הרשב"א עושה סנגורין לדבריו לדייק כן. וגם ז"א דליכא למשמע מד' הרשב"א מידי אליבא דרה"מ בקבלה קדושין בפניו אי מותרת לו להנשא או לא וע"כ ל"ק הרשב"א שם אלא להכריח מדמדמנינן הא דרה"מ לדר"ה ש"מ דדוקא לחוש לה קאמר כו' דהא בהא דר"ה בפשטה ידה וקבלה קדושין שלא בפני בעלה ליכא למ"ד דמתירין אותה לשני כו' והיינו דהא ודאי פשיטא דהא דר"ה איתמר אפי' שלא בפניו ומדר"ה שלא בפניו נשמע לדרה"מ לשמואל דמדמי לה באומרת לפניו גרשתני אבל בקבלה קדושין בפניו ליכא למשמע בין לר"ה בין לרה"מ:

ומה שדייק מעכ"ת דאם איתא דלענין קבלת קדושין גם לר"ה יש חילוק בין לפניו בין שלא בפני אימא דגם לענין גרשתני נמי עדיפא לר"ה בפניו משלא בפניו עכ"ד תמהני דהא להדי' דייק הרשב"א מדמדמי הגמ' הא דר"ה שלא בפניו להא דרה"מ בגרשתני בפניו ש"מ דלא עדיפא מיני' ואדרבא יש לדייק להיפך אם איתא דפשיטא דלר"ה אין חילוק כלל בין בפניו לשלא בפניו בשום צד א"כ לא הו"ל להרשב"א לדייק מדמדמינן הא דר"ה לדרה"מ כו' אלא הו"ל להוכיח בפשיטות כיון דהא ודאי לר"ה בקבלה קדושין שלא בפניו ליכא למ"ד דמתירין אותה לשני וה"ה בפניו מכ"ש לשמואל אליבא דרה"מ דאין מתירין אותה לשני א"ו ליכא למשמע מיני' לענין פשטה ידה וקבלה קדושין בפניו מידי וכמש"כ וכן מצינו להרשב"א שם במסקנתו בסוגי' דפ' האשה שנתארמלה דאף למאי דס"ד דאתמר דרה"מ אף שלא בפניו דמ"מ יש חילוק בין בפניו בין שלא בפניו ע"ש וכ"ז פשוט וברור: ומה שנתקשה מעכ"ת לפמ"ש הרשב"א שם במסקנתו בסוגיא דכתובות הנ"ל דאם באו עדים קודם שניסת תצא משום דעשתה שלא ברצון חכמים וא"כ למאי דס"ד שם דאתמר דרה"מ אפי' שלא בפניו אין חילוק כלל בין שלא בפניו לבפניו דגם בפניו הדין כן והא הרשב"א שם לא כ"כ אלא שאף להראב"ד אם ניסת ל"ת ומוכח מהש"ס שם פ' התקבל דפריך ולהימנה מדר"ה כו' והנה כ"ז לפי דרכו דמעכ"ת אולם בחדושי כתוב אצלי פלפול ג' בדעת הא"ח שהביא הב"ש לחלק בין חזקה לעדים אכמ"ל ובקצרה במסקנתי כתבתי שם דלד' הא"ח והראב"ד מדוקדק המתני' דכתובות ואם יש עדים שהיתה א"א אינה נאמנת כו' ואם ניסת ואח"כ באו עדים ה"ז ל"ת די"ל אמאי לא תני ג"כ במתני' הדין דבאו עדים ואח"כ ניסת דאפי' למאן דמתני לה ארישא לא נשמע זה אלא מדיוקא (ודוחק לומר דאינה נאמנת לגמרי משמע דמנ"ל הא גם אין לומר דמשו"ה לא תני לי' דתליא בפלוגתא דרבנן ורמב"י דלא הוה משתמט הגמ' לפרושי הכי א"ו ז"א עיין תשו' ח"צ סי' ב' באורך] ולפ"ד יתכן דמתני' נקט מלתא דפסיקא דכל הני גווני דחנן במתני' הוא שלא בפניו וגם בפניו יתכן כן משא"כ בבאו עדים ואח"כ ניסת יש הפרש בין שלא בפניו לבפניו דבפניו אף בכה"ג לא תצא וא"ש. וכ"מ להדי' מד' התוס' דפ' האשה שנתארמלה שם בד"ה אית ליה דרה"מ אע"ג דרה"מ איירי בפניו מ"מ לענין ניסת ואח"כ באו עדים מהני שלא בפניו עכ"ל. הרי דדוקא לענין ניסת ואח"כ באו עדים אבל בבאו עדים ואח"כ ניסת י"ל דדוקא בפניו אבל שלא בפניו לא וכ"כ ג"כ התוס' להדי' בפ' המגרש אליבא דר"ה דס"ל שלא בפניו נמי נאמנת דהיינו להחמיר לבד להצריכה גט משני סבר ר"ה דנאמנת אפי' שלא בפניו והא דאמר בפ"ב דכתו' מ"ס בלא בפניו נמי אינה מעיזה היינו דנאמנת עם מגו שהי' לה ע"כ. הרי להדי' כמ"ש דאפי' למ"ד שלא בפניו נמי מחלק בין שלא בפניו לבפניו וכמ"ש. ובזה ניחא לי ג"כ מה דקשה להראב"ד דאף בפניו לכתחילה לא תנשא ואם ניסת ל"ת אף בבאו עדים תחילה ולמ"ד שלא בפניו ע"כ אם באו עדים תחילה תצא ולדידי' ליכא למימר כמ"ש הרשב"א בטעמו משום דעשתה שלא ברצון חכמים דא"כ בפניו נמי כיון דלכתחילה אסורה לדידי' אלא ע"כ צ"ל להראב"ד ג"כ כמ"ש התוס' דלמ"ד דשלא בפניו אינה מעיזה היינו דוקא עם מיגו שהי' לה וא"ש ודו"ק. וכ"ז דלא כמ"ש מעכ"ת דליכא לאפלוגי כלל למ"ד שלא בפניו לבין בפניו. וע"כ כתב ג"כ מעכ"ת להראב"ד דלמאן דמתני ארישא גם בפניו הדין כן דאם יש עדים שהיתה א"א ונשאת אח"כ אפי' בפניו תצא ונתקשה מעכ"ת דהא לא כ"כ הרשב"א אליבא דהראב"ד וכ"ז ליתא ופשוט דלהראב"ד למאי דקיי"ל כמ"ד דאסיפא אתמר ולא ארישא הדרינן לדרה"מ דכל בפניו אם ניסת לא תצא אפי' באו עדים תחלה. וכן מה שהקשה מעכ"ת לד' הרשב"א בסוגיא דכתובות (דף כ"ב) ומי חציפא כולי האי כו' הא שם איירי שלא בפניו אלא דפריך למ"ד שלא בפניו נמי גם זה דחוק טובא אף שכ"כ בשם ס' השיטה שכ"כ בשם הרשב"א. ודאי אין זה הרשב"א דעסקינן בי' והבנת הרשב"א בסוגי' שם הוא כמ"ש בתשו' הרשב"א ומי חציפא כולי האי לכשיבוא הבעל שתוכל להכחישו בפניו וכמ"ש בחידושי בארוכה וכאן אין להאריך עוד. וכן מה שסיים מעכ"ת דכ"ז לפ"ד הרשב"א אבל לפ"ד התוס' שם:

ד"ה מאן דמתני כו' דגם למאן דמתני ארישא אפי' באו עדים תחלה לא תצא.

ולא ידעתי מנ"ל הא דדברי התוס' לא אמורים שם אלא לענין שבוי' אבל לא בא"א. ובפרט לפי דבריהם שם בדיבור שאח"ז בד"ה לא תצא כו' כמובן ואין מפרשים לחכם כי"ב:

תוכן העניינים

שות זרע חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה