שות זרע חיים· רבי חיים ברודא
שאלות ותשובות ר' ר' העשיל סימן ג
תשובת הגאון תפל"מ להגאון הנ"ל:
ראיתי דברי מעל' והנה בגוף העדות לא אאריך באשר רומע"ל לא העתיק לשון העדים ובוודאי כפי הלשון שהעתיק מעל' שה"ר מאיר מקהלתכם העיד ששמע מאורח שזה שמעון חייט מקידאן מת דמשמע הלשון שמדברים באיש ידוע ושאורח היה מכירו שהי' בעלה של זו פשיטא דמהני אפי' לא הזכיר שם אביו אלא אף לפי מה שהגיד לי מ"כ דמר שהשמטת קולמוס הוא תיבת שזה אלא סתם אמר ששמעון חייט מקידאן מת ואפי' לא הי' האורח מכירו כלל מ"מ מהני לפי דעת רוב פוסקים דלא בעינן שיזכיר שם המדינה של העיר ולא חיישינן לב' עיירות ששמם שוים כיון שלא הוחזקו וגם שם אביו אף שלא הזכיר ולד' רוב אחרונים בעינן ג"כ שם אביו מ"מ כיון שאמר שהוא חייט הוה כשם אביו דכשהזכיר כינוי הוי כהזכיר שם אביו כדאי, בח' אחרונים אם ידוע שלא היה שם שום חייט ששמו שמעון או לא יצא משם גם כיון שהאורח סיפר לר"מ שהוא מקהלתכם הי' מכיר ששמעון חייט שמת הי' ג"כ מקהלתכם וכ"מ מל' מעל' שפשוט לו שלולי הכחשה:
היתה מותרת שבודאי ידוע לו שעל שמעון בעלה של זו מעידים:
אך בעיקר שאלתו דמר שהכחישו זא"ז בחקירות הנה אף דלדעת הרא"ש והט"ו ס"ט שפסקו בפשיטות דבאחד אומר מת וא"א נהרג ה"ז תנשא ה"ה במחולקים בזמן לפי מאי דקיי"ל בח"מ דכל שגוף העדות תלוי בו מקרי דרישה וחקירה מ"מ הלא כבר כתב החלקת מחוקק דכיון דלד"מ מדמינן ובד"מ קיי"ל כהרמב"ם דאם הכחישו זא"ז בחקירות עדותן בטלה ואפי' כע"א לא הוי להרמב"ם א"כ ה"ה בעדות אשה העדות בטלה וגם חכם א' מקהלתנו הראה לי תשובה מאמ"ז רבן של בני הגולה מוהר"ר יהושע העשיל ז"ל במעשה כזה שהיו העדים מכחישים זא"ז בזמן שצידד לאסור לפי דעת הרמב"ם וט"ו בח"מ סי' ל' דס"ל דעדים שהוכחשו בחקירות בטלה בד"מ אך כתב שם להתיר דבד"מ גופא כתב בעה"ח הביאו ב"י ר"ס ל' די"א דאפי' הכחישו זא"ז בחקירות העדות קיימת וכתב שכן הכריעו חכמי לוניל דהוי עכ"פ כע"א ודלא כהרמב"ם דס"ל דאפי' ע"א לא הוי דלא כב"י שם וחמה על מור"ם שלא הביא דעת הי"א הנ"ל בשו"ע ועל דעת הי"א הנ"ל סמך אמ"ז ז"ל באותו תשובה להתיר:
והנה בכתבי על הא"ע זה כמה שנים טרם נדפס החלקת מחוקק הוכחתי דאפי' בחקירות אם הוכחשו העדות קיימת אפי' ל"ד הרמב"ם וט"ו בחו"מ דשאני ד"מ דבעינן שיעידו העדים בב"ד ושיהיו כשרים וכיון דהכחישו זא"ז בחקירות א"כ האחד הוא עד שקר והוי רשע וקיי"ל נמצא אחד קרוב או פסול העדות בטלה אבל הכא דלא בעינן (הגהה בנוב"ק סי' מ"ה מ"ו העלה ג"כ סברת רבינו וכ"כ הגרע"א והנתה"מ עי' תשו' רע"א סי' קכ"ד ופ"ז ואחרונים העירו להיפך מריטב"א פ"ק דמכות ד"ז) העדאת עדים כלל דאפי' עד מפי עד וקרובים או פסולים וגוי מסל"ת נאמן א"כ אין סברא כלל שיגרע העד השני שלא היינו צריכין לו כלל רק היתה מותרת ע"פ הראשון והב"ד לא קבלו העד השני כלל לצרפו עם הראשון רק כדי לעיין אח"כ על איזה מהן יותר כדאי לסמוך ולא לצרף זה לזה כלל כיון שגם לדברי השני מת. אלא שמכחישים זא"ז בחקירות וחד מינייהו משקר מ"מ השני אומר אמת ואמאי לא נסמוך על אחד מהם שאומר אמת. ואפי' בד"מ נ"ל אם ב' כתי עדים מכחישים זא"ז בחקירות דהעדות קיימת כיון דכת אחת אומרת אמת ולא נצטרף עם כת הפסול דהא קיי"ל זה בא בפ"ע ומעיד וכדא' ל"נ ב"ש וב"ה על ב' כתי עדים שזה אומר מנה וזה אומר מאחים שיש בכלל מאחים מנה ובגליון השו"ע שלי באה"ע כתבתי ג"כ דלא כהח"מ ושנ"ל דאפי' למ"ד סוף יבמות דבעינן בעדי נשים דו"ח היינו כדי שלא יוכל לחזור בו כדאיתא בתשו' הר"ן סי' מ"ז ונ"מ דאם הוזמו מפי ב' שא"ל עמנו הייתם או הוכחשו בחקירות מפי ב' או אמרו א"י הוי העדות בטלה אבל אי הכחישו זא"ז בחקירות ושניהם מודים שמת עדותם קיימת. ובזה א"ש הא דהקשה אמ"ז ז"ל בתשו' הנ"ל אמאי לא הביא פלוגתא דר"ט אר"ע במתני' דא"א מת וא"א נהרג דלר"ט העדות בטלה דהוה הכחשה בחקירות להרמב"ם דסייף וארירן מקרי חקירות משום דגם לר"ט דס"ל דבעינן דו"ח מודה לר"י ור"ש דאף דהכחישו זא"ז בחקירות העדות קיימת:
ומיושב ג"כ הא דהוצרך הר"ן בר"ס מ"ז באחד שהעיד על מיתת יבם ואמר שהיה, שמו אברהם וב' הכחישוהו ואמרו שהיה שמו שמואל לטעם דהוי הכחשה בבדיקות דכשרה בד"מ דאי הוי הכחשה בחקירות בכה"ג שמוכחש מפי ב' הוה העדות של הע"א בטלה ונדחה הראיה שהביא הח"מ מהר"ן וגם אמ"ז ז"ל הביאו ע"ש. וגם מ"ש הח"מ דר"י ור"ש דס"ל בא"א מת וא"א נהרג ינשאו דוקא בצרות דהכחשה דצרה לאו הכחשה היא אבל בעדות דעלמא לא. ל"נ דא"כ ל"ל לר"י ור"ש לומר הואיל וזו וזו מודים שאינו קיים ינשאו הל"ל בקיצור ינשאו. ומה שחי' אמ"ז ז"ל דהיינו לאפוקי אם אחת מודה ואחת אינה מודה דלא ינשאו שתיהן אלא האחת וכפרש"י בהדיא במתני' נ"ל דרש"י לטעמיה אזיל דפי' בגמ' אהא דא"ר יוחנן אהא דקתני ברישא א"א מת וא"א לא מת לא תנשא אפי' תימא ר"מ בהא אפי' ר"מ מודה דכל לא מח בעדות אשה לאו הכחשה היא וז"ל לא מת לאו הכחשה היא דרבנן הימנוה לקמן עכ"ל ולפירושו לר"מ אין חולקין בין צרה לאחר דס"ל דצרה נאמנת לאסור ולהכחיש כמו אחר אלא דברישא דאו' לא מת וכל לא מח לאו הכחשה היא אפי' בעד דעלמא דהימנוה רבנן מטעם דהוי כתרי ואין דבריו של אחד במקום ב' אבל א"א מת וא"א נהרג כמו שהימנוה רבנן כבי תרי לזה שאומר מת כן הימנוהו רבנן כבי תרי לזה שאומר נהרג והוי כתרי ותרי והואיל ומכחישים זא"ז לא ינשאו ור"י ור"ש ס"ל דצרות אינן נאמנות להכחיש זא"ז והוצרך רש"י לפרש הא דתנן הואיל וזו וזו מודים שאינו קיים ינשאו דמשמע דאלו הוי מקרי הכחשה כדברי ר"מ הוי מודים דלא ינשאו הא לדידהו אפי' הוי הכחשה כדברי ר"מ לא ינשאו דצרה אין נאמנת להכחיש לדידהו לזה פי' דלא אחי אלא לאפוקי הא אחת מודה דלא ינשאו שתיהן אלא האחת כדתנן ברישא זו שאומרת מת תנשא כו' לזה אתי לאפוקי בסיפא דזו וזו מודים ינשאו שתיהן אבל מכ"ש אלו הוי ס"ל כדברי ר"מ דזה הוי הכחשה דינשאו דאין הצרה נאמנת על חבירתה לאסרה דלרש"י אין חילוק בין מכחשת בלא מת לאו' נהרג בכל ענין אין צרה נאמנת אבל גם רש"י מודה דאפי' בעדות דעלמא כיון דשניהם מודים דאין קיים אף שזה או' מת וז"א נהרג לא מקרי הכחשה ותנשא דאל"כ ל"ל לר"י ור"ש למתני כלל הואיל כו' הל"ל בקיצור ר"י ור"ש אומרים ינשאו אע"כ דאחי להורות דאפי' בעדות דעלמא דלאו צרות ג"כ ינשאו דאין זה הכחשה הואיל ושניהם מודים שאינו קיים אלא דק' לרש"י דהל"ל הואיל וזו וזו מודים לא הוי הכחשה ואנא ידענא דינשאו בין בצרות בין בעדות דעלמא לזה פירש דלכך תני הואיל כו' ינשאו שתיהן לאפוקי מרישא דלא תנשא אלא אחת ונ"ל דאפי' ר"מ מודה דבעדות דעלמא הואיל ושניהם מודים דאינו:
קיים ינשאו מטעם הנ"ל דהא ע"א סגי ומה בכך שמכחישים זא"ז ואחד משקר מ"מ אחד אומר אמת יהיה איזה שיהיה אנן אאותו שאומר אמת סמכינן לא אזה שמשקר אבל בצרות דאף דס"ל לר"מ דנאמנות זא"ז לאסור מ"מ להתיר לכו"ע אין הצרה נאמנת כסתמא דמתני' הכל נאמנין כו' חוץ מצרות וא"כ אמרינן שפיר הואיל ומכחישים זא"ז לא ינשאו דכיון דמכחישים זא"ז ואין אנו יודעים איזה מהן שמשקרת א"כ כל אחת שבאה לינשא אמרינן דילמא היא משקרת דהא צרה מכחישה מאי אמרת צרה אומרת אמת ותנשא ע"פ צרה הא אין צרה מעידה להתיר חבירתה אף בלא הכחשה אף דכוונתה להעיד על עצמה לא על חבירתה (ואף דלא שייך הכא לומר לקלקלה מכווני דא"כ הו"ל לשתוק או לומר מת כמו שאומרת חבירתה דסברה דחבירתה יודעת האמת שלא מת וכיוונה לקלקל או אף כוונתה על עצמה דילמא תהא דייקא כשתבא לינשא ויתברר לה שלא מח לכך אומרת נהרג דלא תהא דייקא כ"כ דא' בדדמי ודאי מח או איפכא אי חבירתה או' תחילה נהרג והיא או' מת אמרינן דילמא ידעה חבירתה דלא היה במלחמה ומכוונה לקלקלה לכך אומרת מח שתסבור חבירתה שהוא אמת ותתקלקל גם ל"פ רבנן בעדות צרה ובכל ענין אינה נאמנת) וכן בשנ"י אמרינן איפכא שהיא משקרת לכך לא ינשאו והא דר"י ור"ש אומרים ינשאו היינו מטעם דס"ל אין צרה נאמנת על חבירתה אפי' לאסור וא"כ ק' לרש"י שפיר אהא דקאמר הואיל וזו וזו מודים כו' הא ה"ט לא שייך בצרות דמ"מ לגבי כ"א נימא דהיא המשקרת כנ"ל. (ואי משום עדים דעלמא הא גם ר"מ מודה דנאמנים מה"ט בעדים דעלמא) לכך הוצרך לפרש דהטעם דינשאו הוא מטעם דאין צרה נאמנת אפי' לאסור ולדידהו גם ברישא דאחת אומ' לא מת ג"כ מה"ט זו שאומרת מת תנשא אפי' באו בב"א (אלא דר"מ לא פליג ארישא דמתני' איירי גם בבאו בזה אחר זה ובכה"ג ר"מ מודה דלא מח לאו הכחשה דהימנוהו לקמן) דאין צרה נאמנת אלא דנקט הואיל וזו וזו מודים ינשאו שתיהן לאפוקי מרישא דתנשא אחת וא"ש הא דפליגי בצרות דבעדים דעלמא גם לר"מ ינשאו ולר"י ור"ש אשמעינן דאין צרה נאמנת על חבירתה ואפי' בצרות דאיכא למימר לכ"א היא המשקרת אפ"ה ינשאו וא"ש דלכאו' קשה לרש"י אליבא דר' יוחנן מנ"ל דפליגי ר"י ור"ש אר"מ בצרה דילמא גם ר"י ור"ש ס"ל כר"מ דצרה נאמנת להכחיש ולאסור (אף דקיי"ל כר"ט דצרה אין נאמנת אפי' להחמיר דאוכלת בתרומה היינו משום דלגבי חבירתה מוקמינן גברא בחזקתו דהי' חי והיא בחזקת א"א וכמ"ש תוס' (ד' קי"ח) ד"ה בת ישראל לכהן כו' ע"ש) אלא דפליגי בהאי דר"מ ס"ל הואיל ומכחישות בחקירות העדות בטלה ולא תנשא ור"י ור"ש ס"ל הואיל וזו וזו מודות שאינו קיים ינשאו ואפי' בעדים דעלמא והא דפליגי בצרות לא שמעינן דצרות נאמנות זו על זו לאסור לר"מ וגם לר"י ור"ש אי לאו טעמא דהואיל ושניהם מודים כו' אע"כ דס"ל לש"ס בפשיטות דאי הוה ס"ל לר"י ור"ש דצרה נאמנת לאסור הוי מודים דלא צרה נאמנת לאסור כנ"ל ומ"ש טעמא דהואיל ומודים כו' הוא כדפרש"י לאפוקי אם אחת מודה כו' דלא תנשא רק אחת וכ"מ מרש"י דכתב במתני' וז"ל בד"ה הואיל והן מכחישות כו' ובגמ' פריך לפלוג נמי ר"מ ברישא כו' הואיל וזו וזו מודות כו' הא אחת כו' ע"ש:
ובזה מיושב מ"ש תוס' ד"ה דכל לא מח כו' שהקשו אפרש"י מאי מקשה מסיפא לר' יוחנן גם לכו"ע יש להעמידה לר"א דאיירי בבת אחת ע"ש ובוודאי שט"ס הוא דלר"א גם לפרש"י איירי גם הרישא בב"א ולהכי פליג ר"מ ארישא דבזא"ז לא הוה פליג ר"מ דכו"ע אית להו דעולא דכ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי כאן ב' כו' אע"כ דבב"א איירי ואפ"ה ס"ל לר"י ור"ש דזו שא' מת תנשא וע"כ מטעם דאין צרה נאמנת לאסור וא"כ סיפא דקתני אשה או' לא מת דמשמע אפי' צרה אפ"ה לא תנשא ע"כ דלא כר"י ור"ש אלא צריך לומר לר' יוחנן או דהי' כתוב לכו"ע יש להעמידה להא דאיירי בב"א ונמחק רגל שמאל דהא והי' כתוב לרא סבור המדפיס שהוא ר"ת לר' אלעזר ור"ל דלר' יוחנן אדרבא לכו"ע יש להעמידה להא (ר"ל אסיפא) דאיירי בב"א דמנ"ל דר"י ור"ש פליגי אר"מ וס"ל דאין צרה נאמנת דילמא נאמנת אלא דס"ל הואיל ומודות שאינו קיים לאו הכחשה היא וכנ"ל. ולפמ"ש א"ש קו' זו דא"א לאוקמי ככ"ע אבל מה שהקשו דמאי פריך הא א"ש כר"מ (וצ"ל דרש"י ס"ל דלר"מ דרישא איירי בזא"ז גם סיפא בהכי איירי ודו"ק) וכל זה לדעת רש"י דלר"מ אין חילוק בין צרה לעד אחר לענין לאסור אבל התוס' דחו פירושו וס"ל דלר' יוחנן גם לר"מ יש חילוק בין צרה לאחרת דצרה אינה נאמנת לאסור כל שכוונתה לאסור דהיינו שאו' לא מת רק בא' נהרג כיון דשתיהן באות להתיר עצמן ואין מכוונין דבריהם הוי הכחשה דחיישינן לבדדמי א"כ ע"כ ר"י ור"ש דפליגי ס"ל דאפי' בעדים דעלמא לא הוה הכחשה הואיל וזו וזו מודות דאין סברא לומר דר"י ור"ש פליגי בסברא זו אר"מ דאפי' כששתיהן באות להתיר אין הכחשת צרה כלום ועוד דהתוס' לא ס"ל כלל דנקט הואיל וזו וזו מודות כו' לאפוקי אם אחת מודה כדפרש"י דא"כ הל"ל בקיצור ר"י ור"ש א' ינשאו ולכך הקשו אפרש"י מנ"ל דפליגי בצרות אי נאמנות דלמ' ל"פ רק מכח הואיל וזו וזו מודות וא"כ אפי' לר"א דלא מחלק בצרה בין לא מת לאו' נהרג וס"ל דלמ"ד בלא מת אין הכחשת צרה כלום ה"ה באו' נהרג ס"ל דס"ל לר"י ור"ש דאין זה הכחשה אפי' בעדים הואיל ושניהם מודות כו' מדנקטי הואיל ולא קאמר בקיצור ינשאו מטעם דאין צרה נאמנת אע"כ דלר"מ קאמרי אף לדבריך דצרה נאמנת מ"מ הואיל וזו וזו מודות לאו הכחשה היא אפי' בעדים דעלמא ויליף הרא"ש שפיר ממתני':
ומ"ש אמ"ז ז"ל בתשו' הנ"ל די"ל דאפי' להרמב"ם לא מקרי מת ונהרג הכחשה בחקירת לענין עדות אשה דאין נ"מ בין מת לנהרג משא"כ בד"נ צריך לחקור שמא ע"י גרמא הרגו ק"ק הלא בעדות אשה ג"כ צריך שמא נהרג במלחמה וא' בדדמי (עי' בב"מ שלא מצא נ"מ בין מת לנהרג בעדות אשה) וצ"ל קברתיו:
וע"כ נ"ל דהכא אפי' למ"ד בד"מ אם הוכחשו בחקירות פסול ואפי"ת בב' כתי עדים כ"א או' יום פלוני וכ"א לא כי אלא ביום אחר או במקום אחר אינו גובה כלל שאני התם דבעינן העדאת עדים לפני ב"ד כדי להוציא משכנגדו שכופר לכך כל שהכחישו זא"ז בחקירות אף שאח' או' אמת מ"מ כיון שהאחת משקרת ואין אנו יודעין על איזה לסמוך ומאיזה זמן יגבה א"כ א"א לגבות דהא על הלואה שבניסן שאו' כח זו ויש לו עדים המסייעים לו ואו' לא כי שלא לוה בניסן ועל מה שהם אומרים שלוה בתשרי מכחישים הראשונים ואומרים שלא לוה בתשרי רק בניסן גם י"ל כיון דחזינן דהמלוה מהדר אעדים שקרנים בהדי סהדי שקרי ל"ל דילמא גם אינך שקראי נינהו אף דקיי"ל אם הוא הוחזק כת"י מי הוחזק היינו כשמביא כת אחר כת דכל כח בשעה שמביא הי' בחזקת כשרות ולא אתרע חזקתה אבל הכא כיון דמכחשי אהדדי ודאי חד מינייהו שקראי איתרע חזקתן. ועוד דכיון דלא ידעינן על איזה כת נסמוך הוי עדות שאא"י להזימה (הגהה לסברת רבינו כיוונו הנוב"ק והנתה"מ בסי' ל') דכל כת תאמר דלאו ע"פ נגמר הדין רק ע"פ האחרת. ועי' ש"ך בחו"מ סי' ל"ג כתב דבד"מ בעינן שיוכל להזימן אלא דלפי"ז בכ"א או' חבית של יין והב' או' של שמן חייב לשלם דמי יין דאין הזמה תלוי בזה וכדא' ל"נ ב"ש וב"ה בב' כתי עדים א' או' ק' וא"א ב' כו' משא"כ הכא בעדות אשה דא"צ עדות כלל דאפי' עבד וגוי מסל"ת ואפי' היא בעצמה שהיא הבעלת דבר נאמנת וא"צ עדות כלל ולא שום ב"ד דהא עד מפי עד ומפי אשה וקרוב אף דהראשון לא העיד בב"ד כלל דעיקר סמיכות הי' אאשה דהיא דייקא ומנסבא לא אהעדת העד ולא שייך כלל לומר דבעינן עדות שאי"ל דהא היא עצמה הבע"ד נאמנת ואפי' הגיד איזה פסול חוץ לב"ד היא מותרת ואף שלא הגיד לה כלל באיזה זמן ומקום ודאי דאין סברא כלל דבשביל שמכחישים זא"ז בזמן או מקום וכדומה ולדברי שניהם אינו קיים ומה בכך דאח' משקרת אנן אאותו שאו' אמת סמכינן יהי' מי שיהי' ואאשה עצמה שתהא דייקא ומנסבא ואפי' לר"ט דס"ל דבעי דו"ח נ"ל פשוט דשהכחישו זא"ז בחקירות דכשר ואפי' או' א"י דלא בעינן הכא עדות כלל כיון דהיא עצמה נאמנת ולא גרע מעד מפ"ע מפי אשה דכשר אף שהראשון לא נחקר בב"ד כלל ולא הגיד באיזה יום ומקום ול"ד לד"נ דבעינן העדאת עדים ובב"ד אלא דס"ל לר"ט דאף דודאי דין דו"ח דדאורייתא לא שייך הכא מ"מ אם העד עצמו מעיד לפנינו כל מה שאפשר לנו לדרוש ולחקור אולי יוכחשו מתוך דבריהם מצוה לדרוש ולחקור וכההיא דא"ל ר"ט לא כך אמרת יוחנן בן יונתן אריא דמכפר שיחיא כו' ע"ש וה"ה דמצוה לדרוש ולחקור באיזה זמן ומקום אולי יוכחשו או יוזמו ע"פ ב' עדים כדי שלא נתיר א"א שלא כדין וז"ש בודקין עדי נשים ולא קאמר עדי נשים צריכין דרישה וחקירה אע"כ דלכו"ע א"צ מדינא וכנ"ל אלא דמותר לבדוק ומצוה איכא דכיון דשרי' א"א לעלמא כד"נ דמי וכמו שבד"נ היו מסיעים ממקום למקום והמרבה בבדיקות כבן זכאי ה"ז משובח כדי שלא להמית נפש שלא כדין ה"ה בעדות נשים מצוה לחקור ולדרוש כעובדא דר"ט ובשאר חקירות אולי יוכחשו או יוזמו ע"פ ב' כדי שלא להתיר אשה שלא כדין ור"ע ס"ל כיון דאיכא כתובה למשקל כד"מ דמי וכמו שבד"מ תקנו שלא לחקור ולדרוש משום נעילת דלח ה"נ מכיון דאיכא כתובה משום חינא ליכא מצוה ואדרבא אסור לבדוק עי' ס"ק כ"א בהג"ה ועי' ר"ן סוף יבמות דבזה מיושב מה שהקשה מה בכך דאיכא כחובה דהוה ד"מ הא איכא התרת א"א דהוה כד"נ אע"כ דמדינא לכו"ע לא שייך הכא דו"ח כיון דא"צ עדים כלל רק כדי להחמיר ס"ל דבודקין ור"ע אוסר אבל לכו"ע אם הכחישו זא"ז בחקירות ושניהם מודים שאינו קיים העדות קיימת אם לא שהוכחש או שהוזם אף מפי א' אלא שהאחר א"י כלל אם מת או לא. וכעובדא דהר"ן סי' מ"ז וכן נ"מ דאם א' או' מת וא"א נהרג או שז"א ביום פלוני וז"א זמן אחר אין מצטרפין והוה כתרי כשרים ונ"ל פשוט דאפי' לר"ט אם העידו ב' כשרים שמח פ' אף שלא אמרו באיזה יום ומקום דעדותם כשרה מדאורייתא ואף שבאו אח"כ תרי כשרים והכחישום ונדרשו ונחקרו כדינו מ"מ אם ניסת לא' מעדים והוא או' ברי לא תצא עי' סמ"ב דהוי כתרי ותרי דמה"ח א"צ דו"ח אפי' בלא תקנת חכמים דהקילו משום עגונה כיון דהוא דבר איסור לא בעינן ב"ד כלל דהא אם ב' מעידים שמח מותרת להנשא בלי רשות ב"ד כדתנן ניסת שלא ברשות ע"פ עדים וכיון דא"צ ב"ד לא שייך דו"ח ואפי' ניסת ע"פ ב' כשרים שלא העידו בב"ד כלל נ"ל דמהני וכדאי' סי' מ"ב בעדי קדושין דלא בעינן דו"ח ועי' ח"מ סי' ל'. ומה"ט נ"ל דאפי' לא העיד בב"ד כלל רק הגיד לאשה והיא ניסת ע"פ א"י לחזור בו ולומר שקר העדתי אף דהיא ניסת שלא ע"פ ב"ד ולא הגידה דבריה בב"ד כלל דאל"כ איך תנשא ע"פ ב' שלא ברשות ב"ד דילמא יחזרו העדים מיהו י"ל דשלא ברשות ב"ד היינו שלא נתנו לה רשות להנשא אבל העדים העידו בב"ד ונתקבלה עדותן דא"י לחזור ואף דעמפ"ע כשר י"ל כשהעיד הב' בב"ד הוה כאלו העיד הראשון וא"י לחזור. ולכאורה דמ"ש מור"ם סי' י"ז סעיף ל"ט דהב"ד צריכים להיות ג' וכשרים קאי אמקבלי עדות כדי שלא יוכלו לחזור בהם אך בריב"ש סי' תק"ח מבואר דאף דנתקבל העדות בב"ד צריכה רשות ב"ד להנשא ע"ש ולכאורה הטעם כיון דאיכא כתובה למשקל כד"מ דמי וצריך ב"ד כשר להתירה דע"י ההתרה תטול הכתובה אלא דא"כ אף בשנים מעידים שמת תהא צריכה ב"ד כשר וי"ל. אבל העיקר נ"ל דהא דבעינן ב"ד של ג' וכשרים היינו לענין אם התירוה להנשא ע"פ ע"א ואח"כ בא עד ואמר לא מת דלא מקרי התרה דנימא לא תצא מהתירה אלא בשהתירוה ג' כשרין שאין קרובים לה ולעדים אז מקרי התרה והוה כאלו ניסת ולא תצא מהתירא ונוטלת כתובה אבל אי לא הוכחש העד א"צ ב"ד וכמו שנוהגים דחכ"א מחיר רק כי היכא דלמטי שיבא מכשורא נהגו לכתוב שיסכימו עוד נ"ל דלא כחלקת מחוקק וא"כ נדחה מה שנסתפק מעל' אם הוה כהתירוה:
להנשא דשוב אין השני נאמן כיון שמעל' אמר שנ"ל שמותרת דלענין הכחשה שלא תצא מהתירה בעינן ג' ומלבד זה כיון שמעל' אמר שאינו רוצה להתיר בלתי הסכמות ולא החליט להתיר דלאו התרה היא ובר מן דין הא כבר הוכחתי לעיל מרש"י דלא שייך לומר דהאמינו לקמן אלא בשהשני או' לא מת דאותו שאו' מת הוה כתרי ואין דבריו של אחד כו' אבל כשגם חבירו בא להתירה ואומר שאינו קיים אלא שז"א מת וז"א נהרג או שמכחישין בחקירות אף שהתירוה ע"פ הראשון מ"מ גם השני הוה כתרי דהוא ג"כ להתירה בא מיהו י"ל דדוקא במתני' דהצרות עצמן מעידות א"א מת וא"א נהרג וכ"א מתכוונת להתיר עצמה ואין נאמנת כלל על חבירתה א"כ אף שהתירו הראשונה ע"פ עדות עצמה שא' מת מ"מ השניה היתה אסורה דאין צרה נאמנת על חבירתה וא"כ חבירתה צריכה להעיד כדי להתיר עצמה וכשאו' נהרג כדי להתיר א"ע הוי ג"כ כתרי והוי תרי ותרי משא"כ בב' עדים דעלמא מיד שהעיד האחד בב"ד והתירוה ע"פ הרי חשוב כתרי והשני אף שבא ג"כ להתיר מ"מ כיון דכבר מותרת ע"י הראשון וא"צ לעדותו כלל לא נחשב כתרי וא"י להכחיש הראשון בחקירות וצ"ע לדינא:
ומ"ש מעל' שאין הדבר תלוי בהוראה אלא מדינא מיד שהעיד הא' הוה כתרי ואין השני נאמן כמו בסוטה ועגלה ערופה רק גדר ותקנת חכמים שבעינן התירוה ומביא ראיה מהא דאם ניסת בלא ב"ד לא תצא אמת שכ"ד הריא"ז בש"ג דבלא התירוה רק שהעידו בזא"ז אז ליכא אלא משום לזות שפתים דר' אסי בכתובות ובהתירוה אפי' לזות שפתים ליכא ולכתחילה תנשא ובב"א תצא כו' ע"ש שבזה מיושב קו' תוס' (דקי"ז ע"ב) ד"ה הא לא ניסת כו' ע"ש אבל אנן קיי"ל דאפי' התירוה להנשא מ"מ איכא לזות שפתים דר' אסי ובלא התירוה אף שבאו בזא"ז לא תנשא ואם עברה וניסת אח"כ תצא צ"ל דבשלמא גבי סוטה וע"ע מה"ת תד כשר ואין דבריו של א' במקום ב' אף בלא התירוה ומה"ט כתבו תוס' (ד' קי"ז ע"ב) ד"ה הא לא ניסת כו' דלעולא בב"א הוה זה שאינו נטמא כתרי אבל הכא בעדות אשה דמה"ת בעינן ב' כשרים אלא דחכמים הימנוהו כבי תרי הם אמרו והם אמרו דלא הוה כתרי אם לא שנעשה מעשה ע"פ אותו עד או שהתירוה להנשא או שניסת ממש אף שלא ע"פ ב"ד לדעת הר"ן סי' מ"ז וכדתנן ע"א או' מת וניסת ומסקינן דבהתירוה להנשא הוה כניסת אבל קודם שניסת וגם לא התירוה בב"ד של ג' לא הוה כתרי ובאמת שלולי דברי הר"ן הי' אפשר לומר דלא התירוה חכמים להנשא ולא הימנוהו לע"א כבי תרי אם לא שהתירוה בב"ד כשר של ג' וכמ"ש מור"ם דכל שלא התירוה ג' כשרים אסורה להנשא ע"פ ע"א דלא הימנוהו רבנן כבי תרי אם לא ע"פ הוראת ב"ד כשר וכדמשמע פשטא דלישנא דניסת ברשות ב"ד והא דלא מתמהינן כלל אניסת ממש דלא תצא היינו בניסת כדין ברשות ב"ד ומשני דהתירוה לחוד סגי אבל נשאת לחוד י"ל דלא סגי וכד' השואל בתשו' הר"ן אבל פשטא דסוגיא דשמעתא דקאמר טעמא דניסת כו' משמע דבניסת אפי' בלא ב"ד תצא כהר"ן דכיון דנעשה מעשה ע"פ הוראת חכמי המשנה שהאמינו לע"א בין שניסת אף מעצמה מ"מ ע"פ הוראת חכמי המשנה עשתה מעשה בין שהתירוהו ב"ד כשר של ג' הוה כעשו מעשה ע"פ ב"ד הוראת חכמי המשנה ועי"כ הוי כתרי ואף שבא אח"כ ע"א והכחישו דלא תצא מהתירה אבל כ"ז שלא הותרה ע"פ ב"ד כשר לא מקרי מעשה ולא הוי כבי תרי. ואף לדעת מעל' דאינו אלא גדר ותקנת חכמים דבעינן התירוה ממש כל שבא עד הב' קודם שהתירוה אסורה מכח תקנת חכמים ועוד הא לדידן אסורה אפי' בהתירוה ממש משום לזות שפתים ע"כ אלו היה הדין דבהכחישו זא"ז בחקירות הוה כד"מ היתה אסורה אף שמ"ז אמ"ו ז"ל סמך להתיר אי"א שבבעה"ת דאפי' בד"מ הכחישו זא"ז בחקירות כשר קשה הדבר בעיני לסמוך איחידאי נגד כל הפוסקים הרמב"ם והרא"ש והטור והר"ן וע"כ דס"ל דהכחשה בחקירות בטלה בד"מ:
ומה שמ"ז אמ"ו ז"ל השיג הב"י בחו"מ סי' ל' שכתב דחכמי לוניל הכריעו כהרמב"ם ע"ש דליתא דלהרמב"ם אפי' כע"א לא הוי ולחכמי לוניל הוי כע"א ע"ש בת' הנ"ל לא אבין דבהדיא מבואר שם דס"ל לחכמי לוניל דשניהם מכחישין אהדדי כגון זה או' של יין וז"א של שמן היתה או שמעידים על זמן א' ז"א במקום פ' וז"א במק"א וכן אם ז"א בניסן לוה ולא באייר וז"א באייר ולא בניסן דעדות בטלה ואפי' שבועה א"צ אבל כשהראשון או' בניסן הלוהו והשני או' לא כי לא לוה בניסן רק בתשרי בכה"ג נגד הראשון א"צ שבועה דהא הב' מכחישו אבל נגד השני צריך שבועה דאין הראשון מכחישו דאינו אומר שלא לוה בתשרי ואפשר שלוה גם בניסן גם בתשרי וע"ש בבעה"ת שער כ"ט סי' ד' בהדי' וא"כ בנ"ד בעדות אשה שניהם מכחישין אהדדי דאי מת לא נהרג ואי נהרג לא מת וכן אי מת בזמן פ' לא מת בזמן שא' השני וכן איפכא א"כ אי הוי דמי לד"מ היתה העדות בטלה אבל נלע"ד ברור כמ"ש דל"ד לד"מ ואף שהכחישו בחקירות עדותן קיימת כפשטא דמתני' דהואיל וזו וזו מודות כו'. והש"ג נ"ל דס"ל כיון דר' יוחנן נשאר בקושיא פסק כאוקימתא דר' אלעזר כיון דסיפא דמתני' כוותי' הוי מחלוקת ואח"כ סתם וכמ"ש הרא"ש וממהרי"ו סי' ק"ן. לענ"ד אין ראיה דהתם למד מדין מרומה בד"מ דצריך לדרוש ולחקור דה"ה בעדות אשה היכא דחזינן איזה ערמה אבל לענין הכחשה אינם שוים ע"ש. וכן ראיתי בס' עגונא דאתתא דהכחשה בחקירות כשרה בעדות אשה ואיני זוכר הראי' שמביא לדבריו ועוד דלפי"מ שהעתיק מעל' עדות הזקן שא' סתם ששמע ולא א' ממי אינו נאמן להכחיש העד הראשון דשמא קול הברה שמע דלא מהני עי' ס"ג אף שאמ"ז מור"ם כתב ס"ה בהג"ה אפי' לא אמר ממי שמע כבר הוכחתי בכתבי על א"ע דבעינן שיאמר ששמע מא' וא"י ממי הוא וז"ש ולא חיישינן שמא פסול הוא אבל אם אמר סתם ששמע י"ל קול הברה שמע והבאתי כמה פוסקים דס"ל הכי ואף אם ידוע למעל' שא' ששמע מאדם מיוחד וא"י מי הוא מ"מ מכל הלין טעמי הנ"ל נ"ל דהכחשה בחקירות כשר בעדות אשה ובאשר שכ"ד הרא"ש וט"ו דפסקו בא' אומר מת וא"א נהרג דינשאו וגם כדאי:
רבן של בני הגולה אמ"ז ז"ל לסמוך עליו שהתיר בנידון זה שהכחישו זא"ז בחקירות אף שהוא מטעמא אחרינא מ"מ עשה מעשה להיתר והסכימו עמו שני גדולי הדור ע"כ אתתא דא שריא לאתנסבא לכל גברא ובלבד שיסכימו עוד ב' בעלי הוראה כי היכא דלמטי שיבא מכשורא: כ"ד הטרוד הצעיר משה בה"ק הח' מהר"א זצל"ה הי"ד מגזע צבי: