שות זרע חיים· רבי חיים ברודא
שאלות ותשובות ר' ר' העשיל סימן א
מהגאון רבי ר' העשיל ז"ל מקראקא:
(א"ה. יען שחסר לנו עצם הגב"ע לכן יש באיזה מקומות מחוסר הבנה בדברי רבינו אך אינו נוגע כ"כ לגופי חידושיו):
ב"ה. על עדות של אליעזר בן אור שרגא שהעיד ששמע מהיהודים שבאו לקבור. שהיהודים הזכירו משה תתן משה פעטליצר שנהרג אף שלא הגידו קברנוהו. לכאורה יש להתיר מדברי מהר"י בן לב. דס"ל דעמפ"ע לא בעינן קברתיו. ובאמת דאהאי טעמא לחוד אין לסמוך. דכבר מתא לי' אמוחא הגאון מהר"א בן חיים. וגם אין הסברא נותנת שיהי' העד הב' נאמן יותר מן הראשון ולא אאריך בזה. כי כבר הארכתי בזה בתשובה אחרת. ואין להתיר נמי משום דאיכא עד שני יהודה ליב בר אברהם שראה שנהרג משה הנ"ל ובשני עדים לא אמרינן בדדמי כמו שכתב הרא"ש. זה אינו דהעד אליעזר הגיד מה ששמע מאחרים דהוה עמפ"ע. ולא הוי אלא כע"א וכן כתב בהדיא בתשובת מהר"י קולין דאף ששמע מפי שנים לא הוי אלא כע"א עיי"ש בסי' קע"ה. ולכאורה יש להתיר עפ"י עדות יהודא ליב. עפ"י סברת ר"ת דס"ל דהיכא דגופו וצורתו קיימת מעידין אפילו לאחר כמה ימים. וא"כ אף שהי' זה אחר ג' ימים שההריגה היתה ביום ו' והם באו ביום ב' ש"ד. ואף שהאחרונים חולקים על ר"ת. מ"מ הלא כתב בתשו' ב"י סי' ו' ד' קי"ב. וכן כתב בתשו' מהרי"ק שורש קכ"א דהיכא דהגוף שלם עם הפנים. י"ל דכו"ע מודה להר"ת. משמע דהב"י הסכים עם המהרי"ק. ועי' מש"כ בתשו' מהר"א ששון שנמנו ורבו. דהיכא דהוה ספק אם הוא תוך ג' אזלינן לקולא. וכבר כתב הב"י בתשובה סי' ז' דלדברי התו' היכא שיצא קול שמת פלוני ולאחר ג' ימים מצאו הרוג והכירוהו דמותר ממ"נ ע"ש וא"כ בנ"ד נמי י"ל ממ"נ. אם נימא שזה האיש הוא שראה העיד יהודה ליב ביום ו' שהרגוהו. א"כ נהרג משה הנ"ל. ואם לאו. ויש להסתפק שמא הוא אחר. וא"כ יש להסתפק דילמא זה האיש הוא תוך ג' ימים שנהרג. והוא הכיר אותו בטב"ע וכבר כתבתי דבספק תוך ג' ימים יש להקל. (ואף שהעיד יהודא ליב הנ"ל שהלכו הרקים אתר שני ימים. אפשר שהלכו ביום א' ועדיין הוא תוך ג'): ועוד יש להתירה כיון שהכיר הבגדים ואף דחוששין לשאלה נראה בנ"ד דלא חיישינן לשאלה. דדומה לזה קצת כתב בתשו' מהר"ם מפאדווא סי' ל"ו. שאם ראוהו שטבע בבגדים כאלו לא חיישינן לשאלה שמא שאל לאתר ואחר נטבע כאן. ה"נ י"ל בנ"ד. דזה אין סברא. כיון שקודם שבאו הריקים ראוהו במלבושים כאלו. אין חוששין שמא השאילם לאחר ואותו אתר נהרג כאן. אף דיש לחלק בין ההיא דמהר"ם מפאדווא לכאן. ואף דמהר"ם מפאדווא לא רצה לסמוך כשאמר סתם שהכיר הבגדים. דשמא לא הכיר בטב"ע. אלא בצבע ע"ש בתשו' הנ"ל. מ"מ כבר ראיתי בתשו' אתת בשם מהר"ל מפראג דס"ל דלא חיישינן לשאלה כלל. לתירוצא דרבא דקיי"ל סימנין דרבנן אין אנו צריכין כלל לומר דחוששין לשאלה. וא"כ הבו דלא לוסיף עלה:
אכן יש לדקדק כיון דהעד אליעזר בן אור שרגא העיד שההריגה היתה בחודש אלול ביום ו'. והעד יהודא ליב העיד. שההריגה היתה ביום ו' סוף אב. וא"כ הכחישו זא"ז בדרישה ותקירה. ואף דקיי"ל דעידי נשים לא בעי דו"ח. מ"מ אם הכחישו זא"ז בדו"ח עדותן בטלה. דהא טעמא דלא בעינן דו"ח בע"נ הוא משום דהוי כד"מ כדאיתא שילהי יבמות. והרי בד"מ גופא קיי"ל דאם הכחישו זא"ז בדו"ח עדותן בטלה עיי' בטוש"ע חו"מ סי' ל' ואפילו כע"א לא הוי. גם בתשובת הר"ן סי' מ"ו (דף מ"ט ע"ב) מבואר דדוקא אם הכחישו זא"ז בבדיקות עדותן קיימת אבל לא בחקירות. אפילו בע"נ:
ועוד מצאתי בגליון אלפסין בשלטי הגבורים שכתב וז"ל עדים המכחישין זא"ז. ז"א מת. וזה אומר נהרג. אין נאמנין עכ"ל. וא"כ בנידון דידן ק"ו. דהא א' אומר מת וא' אומר נהרג לא הוי לא דרישות ולא חקירות. לפי סברת הראב"ד בפ"ב מהל' עדות. ולפי דעת הסמ"ג. רק הרמב"ם ס"ל דכל מה שבגוף העדות. הוי כמו דו"ח כגון א' אומר בסייף וא' אומר בארירן מכ"ש היכא דהכחישו זא"ז בזמן דהזמה תלוי בו דל"ה עדות. ואף שלכאורה יש להביא ראי' ממתני' דפ' האשה שלום (דף קי"ז). דבכה"ג עדותן קיימת. דאיתא שם א' אומרת מת. וא' אומרת נהרג פליגי ר"מ ור"י ור"ש. וקיי"ל כר"י ור"ש. דהואיל ושניהם מודות דאינו קיים הרי אלו נאמנות. וכ"כ הרא"ש בתשובה הובא בטור סי' י"ז סעיף ח'. והב"י הקשה. למה הביאו בשם הרא"ש. הלא משנה שלימה היא. ע"ש. אך באמת יש (בח"מ באה"ע, שם העיר ג"כ בזה וע"ש שהעיר בכמה מד' רבינו) לתמוה על הרא"ש מנ"ל להביא ראי' כלל ממתני' הנ"ל. דהא מוכת בגמרא מדפריך וליפלוג ר"מ ארישא. אר"א במחלוקת שנוי' ור"י ור"ש היא דטעמם דר"י ור"ש הוא דהצרה אינה נאמנת לאוסרה והא דקאמר הטעם הואיל ומודות שאינו קיים ינשאו. היינו לאפוקי אם א' מודה. וא' אינה מודה לא ינשאו שתיהן אלא האחת וכמו שפירש"י במתניתין ואפילו לאוקימתא דר"י דרישא דמתני' אתיא כר"מ. ומודה ר"מ דעדות צרה בזא"ז לאו כלום היא. או לפי' התוס' דוקא איירי רישא דמתני' בבת א' וצרה דוקא אינה נאמנת להכחישה בלא מת. וטעמא דר"מ: בסיפא משום דשניהם באים להתיר עצמם. ואין מכוונין דבריהם. אמרי' בדדמי. מ"מ י"ל דטעמא דר"ש ור"י הוא דלא חיישינן דאמרי בדדמי והכחשה בצרה לאו כלום היא. וא"כ יפה כתב הטור בשם הרא"ש. דמכחישין זא"ז אפי' בשאר עדות דלאו צרה כיון ששניהם מודות שמח נאמנות. ואין מקום לתמיהת ב"י. ואדרבה ארא"ש יש לתמוה מאי ראי' הביא ממתני'. וכמ"ש וא"כ לפי תשו' הרא"ש שהביא ראי' ממתני'. ע"כ ס"ל דאפילו הכחישו זא"ז בדרישות וחקירות נאמנים. דהא א' אומר מת. וא' אומר נהרג. הוי כמו סייף וארירן. דלדעת הרמב"ן ז"ל הוי כמו חקירות. וכן פסק הטוח"מ והשו"ע. אלא דכבר כתבתי דממתני' אין ראי'. ואדרבה יש להוכיח קצח ממתני'. מדלא הביאה פלוגתא דר' טרפון ור"ע במתני'. דס"ל דעידי נשים בעי דו"ח. וא"כ ע"כ ס"ל דאם הכחישו זא"ז בדו"ח עדותן בטלה. אלא ע"כ דמתני' איירי בצרה. וגבי צרה אינה נאמנת להכחישה. ועוד יש לה"ר קצת.
דאפילו למאן דפליג. לא פליג אלא דלא בעי דו"ח. אבל אם הכחישו זא"ז בדו"ח לא. מדלא אמר רבותא יותר אם הכחישו זא"ז בדו"ח נאמנים. אלא אמרו אין בודקין וכו':
ובר מן דין נ"ל (הגהה - כעין ד' רבינו העיר הבי"מ ועי' גם בב"ש) לחלק דבמתני' היינו טעמא. דבשלמא גבי עדות נפשות. זה אומר בסייף וזה. אומר בארירן ס"ל להרמב"ן ז"ל דהוה חקירות משום דהוי גוף העדות. אופן הריגתו. דהא צריכין לחקור אח העדים במה הרגו. דשמא הרגו ע"י גרמא או בדבר שאין בו כדי להמית וכדומה. דא"ח ע"ז מיתה. משא"כ לענין עדות אשה. אופן מיתתו לא הוי גוף עדות כלל. דמאי נפ"מ. סו"ס הרי מת. לכן לא חשיב מת ונהרג מן החקירות אף להרמב"ם הנ"ל משא"כ בנ"ד דהכחישו זא"ז בזמן. י"ל דבטלה עדותן ואין להקשות דאכתי למאן דס"ל דעדי נשים בעי דו"ח משום דהוי כד"נ. א"כ אפי' הכחישו זא"ז בבדיקות אינן נאמנים. כמ"ש הרמב"ם בפ"ב מהל' עדות. א"כ אפילו הוי כבדיקות. אמאי לא פליג במתני' די"ל דוקא גבי עדות נפשות. דהוי כע"א כיון שהכחישו זא"ז. משא"כ בעדות אשה, אפשר דס"ל כיון דע"א מהימן. לא בטלה עדותן [א"ה סברת הגאון בזה צריכה ביאור דהא גם גבי חקירות שייך לומר כן. דסו"ס יש כאן ע"א.] משא"כ בנ"ד דהכחישו זא"ז בזמן דלכו"ע הוי כמו דרישות וחקירות פשיטא דאין נאמנין. ואפשר דגם הרא"ש מודה בזה והבו דלא לוסיף עלה. כיון דממתני' אין ראי' כמ"ש לעיל וגם הא הר"ן בתשובה שהבאנו ס"ל כן דדוקא בבדיקות הכשירו ולא בחקירות. וכן פסק הש"ג הנ"ל וכן מוכח מד' מהרי"ו סי' ) א"כ בנ"ד אין נאמנין: אכן נלפע"ד דעכ"ז יש להתיר כיון דקיי"ל דעידי נשים לא בעי דו"ח דהוי כד"מ. וכתב הבעה"ח שער כ"ט ד"ז. די"א דעדים שהכחישו זא"ז אף בחקירות כשרין בד"מ. וגם כ' שם דהכריעו חכמי לוניל דהוי עכ"פ כע"א. ע"ש. ובאמת ד' הב"י בטוח"מ סי' ל' אינן מדוקדקין במה שכ' שחכמי לוניל הכריעו כהרמב"ם וז"א. דלהרמב"ם אינו אפילו כע"א ולחכמי לוניל הוי כע"א וא"כ בעדות אשה דסגי בע"א יש לסמוך אחכמי לוניל בבעה"ת הנ"ל: ועוד יש לחלק. דבנ"ד לפי החשבון בשעת הגזירה הי' ר"ח ביום ה' ויום ו'. א"כ י"ל כיון דלא אמר שום מנין רק אמר סוף חודש. י"ל דטעה שסבור הי' שעדיין הוא סוף החודש.
בשלמא בגמרא דלא אמרינן שטעה בב' ימים.
היינו משום שאמר מנין החודש הב' א"כ כבר ידע יום ר"ת הראשון א"כ במאי טעה בב' ימים משא"כ כאן דלא אמר שום מנין א"כ י"ל דטעה שהי' סבור עדיין הוא חודש אב וצ"ע לדינא. מ"מ מטעם הראשון יש להתירה ובתנאי שיסכימו עמי שני בעלי הוראה: נאום הטרוד יהושע העשיל בלא"א הגאון מו"ה יעקב מלובלין:
אחרי כתבי זה ראיתי בס' בית חדש שחיבר הגאון מו"ה יואל ז"ל דס"ל לדבר פשוט דאפילו הכחישו זא"ז בחקירות נאמנים בעדות אשה. ולא הרגיש בזה מה שכתבתי דממתני' הנ"ל אין ראי'. וגם לא ראה דברי ש"ג שכ' בהדיא דא' אומר מח וא' אומר נהרג אין נאמנין בודאי אלו הי' רואה ד' ש"ג במבואר הי' חוזר בו: נאום הטרוד יהושע העשיל הנ"ל: