שות זרע חיים· רבי חיים ברודא
זרע חיים על שו"ע סימן קנ"ד סעיף ז אות לא
עוד נראה לי לדון ממ"א דדעת התוס' דבאין לו ג"א כופין להוציא והוא ממ"ש התוס' בפר"ק דב"ב (דף ה' ע"ב) לענין מיגו במקום חזקה דהקשו שם בסד"ה מי אמרינן כו' מהא דיבמו' דקמ"ב בהוא אומר בעלתי והוא אומרת לא נבעלתי תוך ל' יום כופין לחלוץ לאחר ל' יום מבקשין לחלוץ משום דטפי משלשים יום לא מוקי אינש נפשי' ולא מהימנא. דליהמנא במיגו דאי בעי אמרה:
אין לו ג"א דמהימנא כדמוכח בסוף נדרים עכ"ד. ור"ל דאפי' אתר ל' יום יהי' כופין מה"ט דמיגו הנ"ל והש"ך עצמו בחי' סי' פ"ג בכללי מיגו טרח ליישב קושית התוס' הנ"ל ע"ש [מ"ש הואיל גם המיגו מכח חזקה דאינה מעיזה היא והרי יש נגדה חזקה דטפי מל' יום כו' ע"ש ואין דבריו מוכרחים שם לפי, ענ"ד דסוף סוף הרי יש לה מיגו טוב דנתבטל חזקה דידי' לא מוקי אנפשי' ממילא] וא"א דבג"א אין כופין להוציא אע"ג דמהימנא [אלא דמבקשים על הגט וכופין על הכתובה כמ"ש הש"ך בכ"מ והרה"מ פ' י"ד מה"א והר"ן וש"פ במקום שאמרו יוציא כו'] א"כ מעיקרא לק"מ ומאי מיגו הוא א"נ אמרה כן ומהימנא אין כופין להוציא וה"ה לחלוץ דשוה זה לוה לדעת התוס' כמש"ל בארוכה אלא וודאי פשיטא להו דבאין לו ג"א כופין כיון דמהימנא אע"ג דמצינו למידחי דר"ל כשבאה מ"ט או דמונע כל עניני אישות דווקא. מ"מ מסתימת דבריהם. נראה דבטוענת אין לו ג"א בכל ענין כופין כיון דמהימנא:
הג"ה. אולם באמת קו' התוס' הנ"ל ומה שטרח שם הש"ך הנ"ל בקושייתם הנ"ל אינו מובן לי דע"כ ל"א בטוענת אין לו ג"א דמהימנא משום דאינה מעיזה אלא באשה שטוענת כן נגד בעלה אבל ביבמה לענין מיגו אפי' נימא גם בזה אינה מעיזה ואעפ"כ אמרי' מיגו (אע"ג דהוי דהעזה) אכתי אטו מי לא עסקינן ביש לו אשה ובנים והן מוכיחות דשקר ענתה בו דאפי' באומרת מיני' שאינו יוכ"ח אמרי' בפ' הבע"י אם אמר איזול ואבדוק נפשאי שומעין לו כ"ש בטוענת שאין לו גבורת אנשים דאשתו מוכחת וכריסה בין שיני' ואפי' באינו נשוי אכתי הא יכול לומר אבדוק נפשאי ואין כאן מיגו וצ"ע:
ומזה יש ללמוד קצת סעד למ"ש הרב בהג"ה וי"א דאעפ"י שיכול לבעול אחרת צריך ליתן לזאת הכתובה דיכולה לומר מסרתי א"ע לך ומה אעשה לך יותר ועש"ך אות ס"ו מה שפירש בו דהיינו ביש לו ג"א קצת כו' דלפ"ז מיושב דברי התוס' הנ"ל דמצ"ל בכה"ג משא"כ באינו יוכ"ח וק"ל. [והא ל"ק מאי ק"ל משום מיגו דאינו יכול דמוכח בסוף נדרים דנאמנת הא התם הטעם משום חזקה דאין אשה מעיזה פני' בפני בעלה משא"כ ליבמה דאומרת לא נבעלתי. דז"א דממ"נ אם כדבריה הרי אמת ואם כדבריו הא שפיר אינה מעיזה]. ע"כ הג"ה: