שות זרע חיים· רבי חיים ברודא
זרע חיים על שו"ע סימן קנ"ד סעיף ז אות כו
וכ"מ לפענ"ד כמ"ש מהירושלמי עצמו ותוס' ורא"ש בפ' המגרש (דף פ"ח) שכ' שם בד"ה ובעכו"ם חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומר לך דפי' דכשר בזה הענין וכתבו דכן איתא בירושלמי דמכילתן אמר רב ישראל שעושה כמעשה עכו"ם פסול [אפי'] באומר איני זן וא"מ תני ר' חייא עכו"ם שעושה כמעשה ישראל כשר אפי' באומר איני זן וא"מ ואהא דנקט אפי' דלא מתכשר בעכו"ם שלא ע"י ישראל אע"ג דהוי כדין אמר ר"א מתני' אמרה כן ובעכו"ם חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומר לך ולא מה שאנו אומרים לך עכ"ל וכ"ה ברא"ש שם בקצרה ע"ש.
הרי דס"ל להתוס' דהירושלמי לכ"ע באומר איני זן וא"מ הוי גט מעושה כדין ולעיל מיני' אתמר שם בירושלמי הך והתנינן המדיר אח אשתו כו' אם שמענו שהוא מוציא שמענו שכופין. ואח"ז אתמר המימרא הנ"ל וש"מ ג"כ דבהך דהמדיר ג"כ לרב אם שמענו מוציא שמענו כופין ולכן נקט באומר איני זן וא"מ דייקא: אלא דהרש"ל שם פי' בהא דרב ישראל שעושה כמעשה עכו"ם פסול ובאומר איני זן וא"מ [ומוחק אפילו] דהיינו דסבר אין כופין בהא להוציא והוי שלא כדין ור' חייא פליג ע"ז ע"ש שהביא ד' המרדכי שלא פי' כן וכבר דחה שם הרש"א דבריו דהא רב הוא ס"ל בתלמוד שלנו דכופין בהא להוציא וכו' ע"ש [וע"ש ברש"ל שכ' ועוד דבירושלמי לעיל מיני' משמע להדי' דאין כופין באומר איני זן נראה דמשמע לי' כן מהך דאמרי' לעיל אם שמענו שהוא מוציא שמענו שכופין והרש"א לא חש להשיבו דלשיטתו ל"ק כמש"ל לחלק בין מדיר לאיני זן דהוי כמורד]. וע"כ כפי' המרדכי והרש"א שם [ולפי"ד א"צ למחוק תיבת אפי' אלא דבב"ב בתוס' ליתא אפילו ובירושלמי איתא ישראל שעושה כמעשה העכו"ם ועיין רא"ש] וכ"מ כפי' הרש"א ממ"ש התוס' ואהא דנקט אפי' דלא מתכשר בעכו"ם כו' אר"א מתני' אמרה כן כו' והיינו דדייק ולא מה שאנו אומרים לך דבכה"ג פסול [ולפי' הרש"א נראה די"ל והא דנקט ומתני' אמרה כן א"ש בין ארב בין הר"ח משא"כ לרש"ל והבן]. ואעפ"י דבב"ב (דף מ"ח) הביאו התוס' והרא"ש הירושלמי:
בהיפוך דרב אמר ישראל שעשה כמעשה עכו"ם כשר באומר איני זן כו' [ושינו התוס' שם הנוס' דירושלמי דלפי"ז יתיישב ג"כ טפי הא דאר"א מתני' אמרה כן עש"ה וברא"ש שם. ובחנם נמחק שם בשם המע"מ ולפי הנוסחא שם ברב כשר מיושב קו' הרש"א הנ"ל דהא רב ס"ל כופין. מ"מ גם שם א"א לפרש כפי' הרש"ל וערש"א שם]. מ"מ לענין דינא הכל הולך למ"א דבאיני זן ואיני מפרנס לכ"ע בין לרב בין לר"ח כופין להוציא אע"ג דלכ"ע אין כופין בהך דהמדיר וכמש"ל ודוק בכ"ז והבן:
הג"ה וראיתי בטור סס"י קל"ד שכ' וז"ל וכ' הרמ"ה דווקא בזה הלשון [עשה מה שישראל אומר לך] אבל אם גוים כופין אותו ואומרים לו תן גט אעפ"י שישראל אומר להם לכופו פסול ול"נ לא"א הרא"ש ז"ל דכיון שישראל אומר להם לכופו אפי', אם הגוים אומרים לו תן גט כשר עכ"ל. ועב"י שלא כ' ע"ז מידי כאלו היא נשמע בפשיטות מדברי התוס' והרא"ש וש"פ שהביא וכן עב"ש ס"ק ט"ו. ולא ידעתי מנ"ל הא דברא"ש לא כתב אלא לאפוקי מהא דר"ח דבעכו"ם חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומר לך דבכה"ג פסול ושוב חזר בו ר"ת כו' אבל דינא דהרמ"ה הנ"ל הוא ענין אחר ולא נז' ברא"ש כלום. ונ"ל דהרמ"ה דייק זה מלישנא דמתני' וירושלמי עשה מה שישראל אומר לך ולא מה שאנו אומרים לך אעפ"י דהוי כדין וס"ל להרמ"ה דצריך שיאמר כן בפירוש וכנר' ג"כ מדברי הרמב"ם שם ע"ש דבכה"ג גומר ומגרש מרצונו כשאומר רוצה אני כמשי"ת לקמן ולא מצינו להרא"ש שיחלוק ע"ז וצ"ע: