שות זרע חיים· רבי חיים ברודא
אות יד
ועדיין צריך למודעי מ"ש בהג"ה כך נראה סברת הטור והוא מסקנת התוס' כו' אינן דעות שוות דלהתוס' אף כשהיא באה לכופו להוציאה ובאה מ"ט א"צ לטענת אינו יוכ"ח וכמש"ל. ודעת הטור נר' דאינו כן. דעיין ב"ש מ"ש בדברי הטור. דהא דכ' דסוגיא הוא אומר מינה כו' ואבדוק נפשאי כו' היינו בטוען ברי מינה ולכן צריכה לטענת אינו יוכ"ח ומהני אבדוק נפשאי. ודין דתשו' הרא"ש שהביא הטור דאעפ"י דיש לו בנים מאחרת לא אבדה הראשונה זכותה דשמא לא זכה כו' היינו כשאינו טוען עליו מינה וע"כ ר"ל במ"ש הטור בדין ה' דבאה מ"ט חוטרא לידה להוציאה ואומרת שהוא גורם שאינו יוכ"ח דהתם כיון שהיא באה לכופו להוציא צריכה לטענת אינו יוכ"ח דווקא ואולי זה שדייק הרמ"א דמ"מ לא אבדה הראשונה כתובתה. ור"ל במ"ש המחבר תצא הראשונה בלא כתובה. וזה ליתא אלא כמ"ש בהג"ה. ובזה דעת הטור והתוס' מכוונים ודו"ק (ועיין ג"כ בס' ב"מ ז"ל. וע"ש מש"כ על הב"ש וא"י הא אכתי קשה על הטור סעיף ה' במה שהתחיל להקשות כו'. וז"א דע"כ ג"כ כוונת הב"ש כמ"ש וכן בדעת המאור נ"ל כמש"ל דר"ל ג"כ דהוא א"י לכופה להוציא משום שמא לא זכה. ואצ"ל למ"ש הוא ז"ל משום דהואיל דבאה בטענה הרי אכפית לה ומיענשא. דדחי לה המלחמות שם ע"ש]:
אמנם כן כ"ז הטורח. להעמיד ד' הפוסקים הנ"ל אשר נאמרו בו דברים רבים וחלוקים שונים. אולם לפמש"ל בדעת הרי"ף ופירש"י והרמב"ן במלחמות והה"מ דביאור הסוגיא הוא אומר מינה כו' ואבדוק נפשאי. היינו בטוען עלי' ברי מינה:
להפסיד' כתובתה. ובזה דווקא היא צריכה לטענת אינו יוכ"ח. אבל כשאינו טוען עלי' ברי לעולם א"צ לטענת אינו יוכ"ח אלא אמרי' דלא זכה להבנות ממנה. וכן נראה עיקר לדינא בדעת הרא"ש בתשו' כלל ח' [ועיין ב"ש דכ' דס"ל כתי' התוס' בבעל ג' וא"צ ויש לומר כנ"ל בטוען ברי. ולדינא הכל חדא] ובזה מרווח לן פשטא דכל השמיעה וכמש"ל: