שות זרע חיים· רבי חיים ברודא
אות יא
עוד תירצו התוס' והר"י תי' דאניסת לשלישי קאי דאמרינן תצא בלא כתובה ואי אמרה שאינו יוכ"ח נאמנת דחזי לי' דאינו ראוי לבנים כו' [והוא כסברת הרמב"ן והרא"ש שכתבתי לעיל בד' הרי"ף דטוען ברי מינה ע"ש] ודע דהתוס' סוף נדרים הביאו ג"כ תי' הנ"ל לבד וכ' מיהו קשה א"כ היכי משכחת לה נשאת לג' תצא שלא בכתובה לעולם תערים ותאמר שאינו יוכ"ח. ותירץ די"ל כגון שיש לו בנים מאשה אחרת ומתו וכי אמרה מיני' לאו כל כמינה ע"ש. והנך רואה דזה היפוך ממ"ש בתירוצם הא' הנ"ל בשיש לו בנים דאז צריכה לטענת אינו יוכ"ח ועיין לקמן בש"ע מש"ש:
והנה תמוה לי בדברי הרא"ש בתשו' בדין ב' שכתב ומה שכתבת שאם תובעת גט ולא כתובה שכופין אותו להוציא וכשתובעת כתובה אין כופין דבר זה אני למד מדברי הר"י ז"ל בפ' הבא על יבמתו על ההיא היא אומרת מיני' כו' והקשה ר"י היכי מיירי אי שהתה י' שנים למה לי' אינו יורה כחץ בלאו הכי יוציא כו' ואי לא שהתה עשר שנים ניחוש שמא עיני' נתנה באחר ותי' כמה תירוצים והא' מהם. דהכא מיירי שאינה תובעת כתובה ולכך מהימנא ובנדרים מיירי בתובעת כתובה. ותירוץ זה כתב ריצב"א בתשו' א' וכתב שהוא עיקר ועשה מעשה עפי"ז. והוא דבר פלא שלא נמצא כן בתוס' הנ"ל והרא"ש בפסקיו וש"פ לתרץ קו' הנ"ל כן [כ"א במרדכי ר"ל כן בשם י"מ ודחוהו ר"י] גם באמת אי אפשר לומר כן דסוגיא דהכא ודאי איירי לענין כתובה. וסוגיא דנדרים דנו התוספת וש"פ לענין אינה מעיזה דהיינו באינה תובעת כתובה ויתבאר לקמן. וכן הרא"ש עצמו בתשו' שם בדין א' כ"כ לתרץ הקושי' שהוקשו הסוגי' אהדדי דיבמות ודנדרים בהיכא דתרווייהו קים להו ע"ש וא"כ דבריו סותרים זה את זה. והדין דהרא"ש שם בנידן דידי' הוא דין אמת לדעת התוס' וסייעתם דטוענת אין לו גבורת אנשים דא"נ בתובעת הכתיבה אבל בביאור הסוגי' א"א לומר כן כמ"ש ועוד סותר זה א"ע למ"ש בפסקיו בכתובות בפ' אעפ"י דין ל"ד על דברי הרמב"ם ורשב"ם במאוס עלי דכופין להוציא. ממ"א דנדרים דחוששין לענ"ב וכ' יש דוחין דדוקא היכא דיוצאת ונוטלת כתובה חיישינן בענ"ב ולאו דחוי' הוא דאי נתנה ע"ב אינה חוששת על מנה ומאתים שלו כי תתן עיניו בבעל ממון עכ"ד. הרי דבחשש ענ"ב אין נ"מ לענין כתובה כלל וצע"ג: