שות זכרון יהודה· רבנו יהודה בן הרא"ש
שאלה פד
אומר אני שהאלמנה ניזונת מנכסיו לפי שאין כח לבעל להפקיע זכות אלמנתו שהיא ניזונת בתנאי ב"ד אלא דוקא במכירה או במתנת בריא ר"ל שנתן מעכשיו לעולם שיצאו הנכסים מרשות הבעל לגמרי מחיים אבל אם נתן מעכשיו ולאחר מיתה כיון דלא קני להו מקבל מתנה עד לאחר מיתה לא מפסדא אלמנתו מזונות משום דחלו המזונות והמתנה בהדי הדדי ולא דחיא מתנתו מזונות דאכלה בתנאי ב"ד וטעמא לפי שכל אדם יכול למכור וליתן נכסיו בחייו והן מכורין ונתונין אע"פ שיש עליו כתובת אשה אלא מיהו אם תתאלמן אשתו מוציאה הלקוחות לכתובה אבל לא למזונות ומדינא הוה מציא לאפוקי אפי' למזוני אלא מפני תיקון עולם היא דאינה מוציאה למזונות משום דכתובין הן אצל בני חורין ואינן כתובין אצל משעבדי והילכך היכא דיצאו הנכסים מרשות הבעל בחיים מיקרו משעבדי וכ"כ הרב אלפסי ז"ל בפ' יש נוחלין א) גבי ההוא דקא שכיב אמרי לי' נכסי למאן וכו' שכ' ואי קשה לך הא דתנן ב) אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות ולמזון אשה והבנות מנכסים משועבדים מפני תיקון עולם והכא קאמרינן אלמנתו ניזונת מנכסיו ההיא במשעבדי מחיים כגון מתנה ומכירה אבל מתנת ש"מ דלא קניא אלא לאחר מיתה כדאמרינן ג) מתנת ש"מ מאימתי קונה אביי אמר עם גמר מיתה ורבא אמר לאחר גמר מיתה והלכתא כרבא לא דחי' תקנתא דרבנן דמזונות אלמנה ומתנת ש"מ תרוייהו תקנתא דרבנן נינהו ובהדי הדדי קאתי לאחר גמר מיתה הילכך לא דהיא חדא מיניהו לחברתה ותרוייהו קנו עכ"ד ז"ל הרי נראה מדבריו מדקתני מתנה ומכירה משמע דמתנה דומיא דמכירה דנפיק נכסי מרשותו לגמרי מחיים ועוד מדקאמר דהוי תרוייהו בהדי הדדי ולא דחיא חדא מינייהו לחברתה ש"מ דכל היכא דלא קני מקבל מתנה להני נכסי עד לאחר מיתה דלא דחיה לתקנתא דמזונות ויש שרוצים לומר כי מפני שאמר הרב אלפסי ז"ל מתנת שכיב מרע דרבנן משמע אבל מתנה שהיא מדאורייתא דחיא לתקנתא דמזונות ורוצים לומר שמתנה זו היא מתנת בריא והויא דאורייתא ואני אומר שאין הדבר כן חדא דמאן לימא לן דמתנה כה"ג דאורייתא דילמא לא קניא אלא מדרבנן ולא הויא דאורייתא [ועוד] אין הדבר תלוי בין דאורייתא לדרבנן אלא במה שקונה מיד או שאינה קונה אלא לאחר מיתה דאתי תרוייהו בהדי הדדי ולא דחיא חדא מנייהו לחברתה ובהדיא אמרינן בפ' שנים אוחזין ד) איזהו מתנת בריא שהיא כמתנת ש"מ דלא קניא אלא לאחר מיתה כל שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בפרק י"ט מהלכות אישות שלא חלק בין דאורייתא לדרבנן אלא בין קונה מחיים בין קונה לאחר מיתה וכ"כ ר' מאיר הלוי בהדיא בפרק נערה ה) גבי באושה התקינו הכותב כל נכסיו לבניו הוא ואשתו ניזונין מהם שכ' ולית הילכתא כוותי' ולא דמיא לההיא דמי שמת והניח אלמנה ובת דהתם הוא דשוי' רבנן לבעל כלוקח משום פסידא דאלמנתו אבל גבי שאר שעבוד לא וה"ה אם כתב נכסיו לבניו מעכשיו ולעולם שאין אלמנתו ניזונת מנכסיו משמע בהדיא שאם לא כתבן מעכשיו ולעולם אלמנתו ניזונת מנכסיו ואין לומר בענין שנתחייב בכדי עשרת אלפים דינרי זהב שאבדה אלמנתו מזונותיה שאין אלו כשאר בע"ח דעלמא שנתחייב הלוה מחיים אבל לא נתחייב כלל מחיים שהרי התנה שכל זמן שירצה לבטל כל מה שכתב שיהי' מבוטל נמצא שלא חל החיוב עד לאחר מיתה וכבר קדמה תקנתא דמזוני ועוד שכתב לה לישנא יתירא שתגבה כל סכומי כתובתה תחילה והמותר יהי' לבנותיו ולמה לי' דכתב הכי בלאו הכי נמי הכין דינא אלא ש"מ מדכתב לה לישנא יתירא שכך רצה לומר שתגבה כתובתה בכל זכיותיה ותנאיה ואז יהיה המותר לבנותיה וכה"ג אשכחן בפ' המוכר את הבית י) דדרשינן לישנא יתירא דתנן ולא את הבור ולא את הדות אע"פ שכתב לו עומקא ורומא וצריך ליקח לו דרך ומודה ר"ע שאם אמר לו חוץ מאלו שאינו צריך ליקח לו דרך אלמא כיון דאמר לישנא יתרא דהיינה חוץ מאלו אמרינן לטפויי דרך קאתי ה"נ אמרינן לטפויי שאר תנאי כתובה קאתי וראי' לי שאין לאלמנה מזונות כדתנן בגיטין פ' הנזקין ז) אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים מפני תיקון העולם ונכסים אלו כבר זכו בהם מכח מתנה בנכסים שהיו לו בשעת המתנה והנכסים שקנה לאחר מכן הם משועבדים לחובם ויש מי שאומר שכיון שפירש במתנה שאם ירצה לבטל המתנה הרשות בידו שניזונת מהם ומביא ראי' מהא דיש נוחלין א) איזוהי מתנת בריא כל שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה ופריך תלמודא אלא אי כתיב בה מהיום ולאחר מיתה הוא דקני ואי לא לא קני אמר אביי הכי קאמר איזוהי מתנת בריא שהיא כמתנת ש"מ דלא קניא אלא לאחר מיתה כל שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה הנה יראה מכאן דמתנת בריא שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה שדינה כמתנת ש"מ ומתנת ש"מ קייל"ן דאלמנתו ניזונת מהם דגרסינן בפ' יש נוחלין ב) ההוא דהוי ש"מ אמרו לי' נכסיך למאן דילמא לפלניא א"ל אלא למאן א"ר הונא אם ראוי ליורשו נוטלן משום ירושה ואם לאו נוטלן משום מתנה סבר ר' אדא בר אהבה למימר אם ראוי ליורשו אלמנתו ניזונת מהם ואם לאו אין אלמנתו ניזונת מהם א"ל רבא מיגרע גרע השתא ומה ירושה דאורייתא אלמנתו ניזונת מהם מתנת ש"מ דרבנן לא כ"ש פי' מתנת ש"מ דרבנן היא כדגרסינן בפ' מי שמת ג) אמר רבא א"ר נחמן מתנת ש"מ מדרבנן בעלמא גזירה שמא תטרף דעתו עליו ואי ק' ההיא דתנן אין מוציאין למזון אשה ובנות מנכסים משועבדים מפני תיקון עולם ההיא במשעבדי מחיים כגון מתנת בריא ומכירה אבל מתנת ש"מ דלא קניא אלא לאחר מיתה דאמרינן מתנת ש"מ מאימתי קונה אביי א' עם גמר מיתה רבא א' לאחר גמר מיתה והלכה כרבא לא לידחיי' תקנתא דרבנן דמזונות אלמנה ומתנת ש"מ תרוייהו תקנתא דרבנן ובהדי הדדי קאתי לאחר מיתה הילכך לא דחו חדא מנייהו לחברתא ותרוייהו קנו עכ"ל ר' אלפסי ז"ל בפ' יש נוחלין וכן הורה מורנו הרא"ש בפסקיו אלמא דקיי"לן דמתנת ש"מ אלמנה ניזונת מהם ומתנת בריא שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה דינה כמתנת ש"מ א"כ אלמנתו תהיה ניזונת מהם ולא ראי' היא ואדרבא מכאן יש ראי' שאינה ניזונת ומי שהביא מכאן דמי לעורבא דמיתי נורא לקיני' כי אני שואל אותו זו המתנה שנותן לבנותיו היא מדרבנן או מדאורייתא אם יאמר שהוא מדרבנן לא היא שטעם מתנת ש"מ שהיא מדרבנן מפורש בגמרא שמא תטרף דעתו עליו כשידע שאין דבריו קיימין וזה לא שייך במתנת בריא מהיום ולאחר מיתה אפי' פי' אם לא אחזור בי עד לאחר מיתה ואם יאמר שהוא מן התורה ובודאי כך הוא ולא יוכל לומר דבר אחר א"כ יש לנו ראי' מכאן שאינה ניזונת שרב אלפס ז"ל תלה הטעם משום דתרוייהו תקנתא דרבנן נינהו ולא דחיא חדא לחברתה פשיטא דתקנתא דרבנן דהיינה מזונות לא דחייא מתנה דאורייתא ואפי' אם הוה משכחת לה דלא קנייא אלא לאחר מיתה ואפי' מתנה דרבנן אי הוה קניא מחיים לא הויא תקנתא דרבנן דהיינה מזונות דחיא לה כיון דלא קניא אלא לאחר מיתה דתרתי בעינן שתהא עיקר המתנה דרבנן ולא יחול הקנין אלא לאחר גמר מיתה וכ"כ הרמב"ם בספר קנין בפ' ח' מה' זכיה ומתנה בענין מתנה ש"מ וז"ל וכל מה שנתן להם אינו צריך קנין שדברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמו ודבר זה מדברי סופרים ואע"פ שאינה אלא מדבריהם עשו אותה כשל תורה ועשו אותו כיורש לענין שאם אמר הלואתי לפלוני זכה בה הואיל ויורש יורשה ואע"ג דלית כמתנת בריא לענין שאם נתן לו במתנת ש"מ שטר חוב שיש לו על חבירו שאין היורש יכול למחול משום דהמקבל עשו אותו חכמים כיורש ואין היורש יורש כלום משא"כ במתנת בריא דקיי"ל המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפי' יורש מוחל לענין אלו הדברים עשו אותו כשל תורה וכיורש אבל עיקר המתנה אינה אלא מדבריהם והוא ז"ל כתב בזה הפ' עצמו מתנת ש"מ אינה קונה אלא לאחר מיתה לפיכך מוציאין למזון אלמנה והבנות מיד אלו שצוה להם שהרי במיתתו נתחייבו הנכסים במזונות ואלו שנתן להם לא יקנו אלא לאחר מיתה הנה שכתב שמתנת ש"מ אינה אלא מדבריהם הוצרך ליתן טעם, למה מוציאין למזונות לפי שאינה קונה אלא לאחר מיתה וממילא אפי' אם היה קונה לאחר מיתה אם היתה מן התורה [לא הי' מוציאין למזונות כי תקנה דרבנן לא דחיא מתנה דאורייתא כמ"ש רב אלפס ז"ל לפי זה כי הכל הולך אחר היסוד שכ' בתחילת דבריו שמתנת ש"מ אינה אלא מדבריהם לכך לא הוצרך לשנותו פעם אחרת וכ"כ בעלי התוספות והביא דבריהם מורנו הרא"ש ז"ל בכתובות בפ' נערה א) על ההוא דהכותב כל נכסיו לבניו הוא ואשתו ניזונין מהם וז"ל ודוקא לבניו אבל לאחר אין ניזונין לא הוא ולא אשתו כדמשמע בפ' יש נוחלין דאמרינן התם ש"מ שכתב כל נכסיו לאחר אם ראוי ליורשו נוטלן משום ירושה ואם לאו נוטלן משום מתנה וקאמר התם אם ראוי ליורשו אלמנתו ניזונית מנכסיו השתא ירושה דאורייתא אלמנתו ניזונת מנכסיו מתנת ש"מ מבעיא משמע אי מתנה דאורייתא לא היתה ניזונת עכ"ל וכ"כ בעל העיטור ז"ל על ההיא דיש נוחלין דמתנת ש"מ אלמנתו ניזונית מהם וז"ל והא דתנן אין מוציאין לאכילת פירות ולמזון האשה והבנות מנכסים משועבדים [היינו] דמשעבדי מחיים אבל מתנת ש"מ דלאחר מיתה לא דחיא חדא מנייהו לחברתה ותרוייהו קנו כדכתב רב אלפס ז"ל ואיכא לעיוני בהא דגרסינן בפ' מציאת האשה ב) האחין ששעבדו מהו וכו' ואמרינן בין מכרו בין משכנו מוציאין לפרנסה ואין מוציאין למזונות אלמא אפילו במשעבדי לאחר מיתה אינה נזונת ואיכא מ"ד משעבדי דאורייתא אינה ניזונת משעבדי דרבנן ניזונת עכ"ל בעל העיטור ז"ל וכ"כ הרשב"א בתשובת שאלה וז"ל גרסינן בפ' הנזקין ) גמרו אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים מפני תיקון העולם בעי רב אחדבוי בר אמי במתנתא האיך תקנתא הוא דעבוד רבנן משום פסידא דלקוחות אבל מתנה דליכא פסידא לא או דילמא מתנה נמי אי לאו דאית לי' הנאה מיני' לא יהיב לי' מתנה הילכך כלקוחות דמיא א"ל ר' קשישי ברי' דרב חסדא ת"ש ש"מ שאמר תנו ר' זוז לפ' וש' לפ' ות' לפ' אין אומרים כל הקודם בשטר זכה לפיכך יצא עליו שט"ח גובה מכולן אבל אם אמר תנו ר' זוז לפ' ואחריו לפ' כל הקודם בשטר זכה לפיכך יצא עליו שט"ח גובה מן האחרון אין לו גובה משלפניו אין לו גובה משלפני פניו ואע"ג דקמא בינונית ובתרא זיבורית מזיבורית גבי מבינונית לא גבי ש"מ במתנה נמי עבוד רבנן תקנתא ואע"ג דדחו לי' התם הכין הלכתא דמתנה כמכר וכן הסכימו כל הגאונים ומדאתי למשפט לה ממתנת ש"מ שמעינן דדין מתנת ש"מ כדין מתנת בריא ואין מוציאין ממנה למזון האשה והבנות וכן כתבו קצת מן החכמים הראשונים ז"ל והא דגרסינן בפ' יש נוחלין ד) א"ר הונא ש"מ שכתב כל נכסיו לא' רואין אם ראוי ליורשו נוטלן משום ירושה ואם לא נוטלן משום מתנה ואמרינן עלה סבר ר' אדא בר אהבה למימר קמי' דרבא אם הי' ראוי ליורשן אלמנתו ניזונת מנכסיו ואם לא אין אלמנתו ניזונת מנכסיו א"ל רבא מיגרע גרע הכי פירושו כשם שאם נתנן למי שאינו ראוי ליורשו אין אלמנתו ניזונת מכנסיו כך אין אלמנתו ניזונת מנכסיו שנתן למי שראוי ליורשו כיון שנתנן לו במתנה שהרי לא רצה שיטול אותם מחמת ירושה אלא מחמת מתנה והרב אלפסי ז"ל גריס א"ל רבא מיגרע גרע השתא בירושה דאורייתא אלמנתו ניזונת מנכסיו מתנה דרבנן לא כ"ש והכי נמצאת הגירסא ברוב הספרים ולפי גירסא זו אלמנה ניזונת בין מן היורש בין מן המקבל מתנה במתנת ש"מ והפרש יש בין מתנת בריא שהוא מן התורה למתנת ש"מ דרבנן וה"ה למלוה ע"פ שנגבת ממתנת ש"מ עכ"ל הרשב"א ז"ל ועוד אני אומר שאפי' את"ל דרב אלפס ז"ל לא בעי תרתי שיהא מדרבנן ולא קני אלא לאחר מיתה אלא דבחד מינייהו אלמנתו ניזונית מנכסיו הכא אינה ניזונת כיון דאיכא תרתי שהיא מן התורה וקונה מיום המתנה דכל מתנה שכתוב בה מהיום אם לא אחזור בי עד לאחר מיתה כשמת ולא חזר בו קונה למפרע מן התורה תדע דהא אם קדש אשה בזה הלשון היא מקודשת למפרע והבא עליה בא על א"א וכ"ת היא גופא מנ"ל שמעינן לה מהא דגרסינן בפ"ק דקדושין ה) ת"ר כיצד מצות יעוד אומר לה בפני שנים הרי את מקודשת לי הרי את מאורסת לי הרי את לי לאנתו אפי' לסוף שש ואפי' סמוך לשקיעת החמה ונוהג בה מנהג אישות ואינו נוהג בה מנהג שפחות ר' יוסי ב"ר יהודה אומר אם יש שהות ביום כדי לעשות עמו שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת משל לאומר לאשה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר ל' יום ובא אחר וקדשה בתוך ל' יום שמקודשת לראשון וקאמרינן עלה בגמ' משל למאן אילימא לר"י בר יהודה והא אמר אם יש שהות ביום אין אי לא לא אלא אמר רב אחא בר יעקב משל לרבנן לרבנן פשיטא מהו דתימא הא לא אמרו מעכשיו ונילוף מינה דאפי' בלא מעכשיו תהא מקודשת לראשון וכתב ר"י בעל התוספות וכן הביא מורנו הרא"ש ז"ל בפרישה וז"ל ולא נהירא פרושו דאין זו שיטת התלמוד אבל בכל מקום מביא המשל ללמוד על הדבר ועוד ע"כ הא דקאמר משל לאומר לאשה הרי את מקודשת לי מעכשיו לאחר ל' יום מיירי כשפירש בהדיא, מעכשיו תהא מקודשת אם לא אחזור בי עד לאחר ל' יום דאי בסתם איירי הא איכא למאן דאמר לקמן בפ' האומר דלאו חזרה הוי ולאו תנאה הוי ואע"פ שהלשון שוה לההיא דהאומר אין לחוש אם אין הפירוש שוה דכה"ג אשכחן בסוף יש נוחלין מהיום ולאחר מיתה מתפרש בתרי גווני וכיון דאיירי שפירש בהדיא מה צריך ללמוד דבר זה מדברי חכמים הילכך נר' שהמשל בא ללמד על הענין ולומר כי היכא התם דמקודש לראשון ה"ה נמי גבי ייעוד אע"ג דלא אמר בשעת מכירה מעכשיו לכשארצה אייעד כיון דמעות הראשונים לקדושין ניתנו הוי כאילו פירש הכי בהדיא והבא עלי' משעת מכירה עד שעת ייעוד יש בו איסור א"א דחל הייעוד למפרע משעת מכירה עכ"ל אלמא שכ"כ הוא פשוט דהיכי דאמר מעכשיו תהא מקודשת לי אם לא אחזור בי עד לאחר ל' יום שהיא מקודשת למפרע עד שאנו למדין ממנו אפי' היכא דלא אמר מעכשיו בפי' עוד אני אומר שמי שרצה לזכות האלמנה והביא ראיה מפ' יש נוחלין א) איזו היא מתנת בריא שהיא כמתנת ש"מ דלא קני אלא לאחר מיתה דמתנה זו יש לה דין מתנת ש"מ כל זה גרם לו שהולך אחר פשט הגמ' ולא ירד לפי' הנכון שהוא קבלה מרבותינו וכך הוא פי' שמועה זו איזו היא מתנת בריא שהיא כמתנת ש"מ לענין זה דלא קני אלא לאחר מיתה רצה לומר שאין הקנין נגמר לגמרי לשום דבר עד לאחר מיתה כל שכתוב מהיום ולאחר מיתה פי' שמפורש בה מהיום אם לא אחזור בי כל ימי חיי אז תחול המתנה מהיום וכל ימי חייו יכול לחזור בו כמו מתנת ש"מ שאם היה כתוב בה מהיום ולאחר מיתה היה קונה הגוף מהיום ופירות לא"מ ולא היה יכול לחזור בגוף אבל במפורש בה מהיום אם לא אחזור כי כל ימי חיי אפילו גוף הקרקע לא נגמר קנינו עד לא"מ וכשימות יקנה למפרע משעת המתנה ובדבר זה הוא דומה למתנת ש"מ דאינה קונה עד לא"מ שאם עמד בטלה המתנה גם מתנה זו לא נגמר קנינה עד לא"מ כי כל ימיו בעומד וחוזר קאי אם ירצה יונפקא מינה מה דהוי במתנת ש"מ בדבר זה שאם נמצאת מתנה זו ברשות הנותן דלא יתנו אותה למקבל כי שמא חזר בו והראי' לזה שלא הוזכר זה הענין בב"מ בפ"ק ב) על ההיא משנה דמצא דיאתיקי מתנות ושוברין הרי זה לא יחזיר שאני אומר כתובין היו ונמלך עליהם שלא ליתנן וגרסינן בגמרא ת"ר איזו היא דיאתיקי דא תהא למיקם ולמהוי מתנה שכתוב מהיום ולא"מ ולפיכך אם יכתוב בה מהיום ולאחר מיתה הוא דהוי מתנה וכו' כדאי' לעיל וכן בבתרא פ' נוחלין ג) דתנן מי שמת ונמצא דיאתיקי קשורה לו על ירכו הרי אינו כלום וגרסינן עלה בגמרא ת"ר איזו היא דיאתיקי וכו' כדאי' לעיל אלמא דדוקא בהני דיני הוא דיש לה דין מתנת ש"מ אבל לא לכל שאר החלופים שיש בין מתנת בריא לש"מ מתנת ש"מ אינה צריכה קנין ואם יש בה קנין המתנה אינו כלום אם לא במיפה כחו כדאיתא ביש נוחלין ובמתנת בריא שכתוב בה מהיום אם לא אחזור בי עד לאחר מיתה היא להפך צריכה קנין ואם אין בה קנין אינה כלום מתנת ש"מ מדרבנן שמא תטרף דעתו עליו וזו המתנה היא מן התורה ד דלא שייך כאן טירוף דעת מתנת ש"מ כירושה שויוה רבנן ואם אמר הלואתי לפ' זכה בה משום דיורש יורשה משא"כ בזו המתנה מתנת ש"מ אינה נגבית שמתנת ש"מ היא מדרבנן ושויוה כירושה מעתה לא עדיף ירושה דרבנן מירושה דאורייתא וכיון שניזונת האלמנה מירושה דאורייתא וכ"ש שתיזון מירושה דרבנן אבל מתנת בריא שהיא מן התורה אינה ניזונת דעדיף מירושה דממילא ועוד כיון דאפילו מנכסים משועבדים אין מוציאין אע"פ שמחוסרין גוביינא ושטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי כ"ש במקבל מתנה דלא מחסר גובייני ושטר העומד לגבות שכל מקום שהן ברשותו שאין מוציאין ואין לומר דהא דתנן אין מוציאין מנכסים משועבדים היינו דוקא היכא שהם כבר ביד הלוקח או מקבל מתנה חדא דלשון משועבדים משמע שלא גבו עדיין שאם נגבו כבר יצאו מידי שעבוד וא"ת שקורא אותם משועבדין בשביל שמשועבדין הן לכתובה ולמזונות גם בני חורין משועבדין לכתובה ולמזונות ועוד תנן בהדיא בכתובות פ' מי שהיה נשוי א) מי שהיה נשוי ד' נשים ומת הראשונה נשבעת לשניה ושניה לשלישית ושלישית לרביעית ורביעית נפרעת שלא בשבועה ומה שהראשונות צריכות לישבע משום שאין נפרעים מנכסים משועבדים אלא בשבועה ועוד טוען מורשה האלמנה ואומר כיון שכתב שיקחו בנותיו מה שישאר אחר שתגבה אלמנתו כתובתה א"כ לא זכו בהן כלל עד לאחר שתקח כתובתה ומזונות וגם זה אינו כי כתב במתנה מהיום ולאחר מיתה ולא כתב מהיום ולאחר שתגבה כתובתה ולא כתב מה שכתב רק שלא הי' ידוע לו כמה סכום ממון יהיה לה ליקח מן הדין בכתובתה אבל לא תלה זכותה בגביית כתובתה דאל"כ אם מתה קודם שנשבעה על כתובתה תעלה על לב כל אדם לומר שלא יזכו בנותיו במתנה שנתן להן אביהן אדרבא אפי' בזכות שהי' לה לגבות כתובתה היו זוכות נמצא שלא חל הקנין לאחר שתגבה כתובתה וכן אם היה מתות בנותיו בחייו היו בניהן יורשין אותן והיו לוקחין כל נכסי ר' יהודה ז"ל במתנה זו אלמא שהמתנה התחילה מחיים אלא שתלוי' ועומדת אם לא יחזיר בו תתקיים למפרע ואם יחזור בו תתבטל וכי תימא מנ"ל דאם היו בנותיו מתות בחייו שיזכו יורשי בנותיו במתנה שמעינן לה מהא דגרסינן בפ"ק דגטין ב) הולך מנה לפ' והלך ובקשו ולא מצאו פי' שמת תני חדא יחזיר למשלח ותניא אידך יחזיר ליורשי מי שנשתלחו לו ואסיקנא הא בבריא הא בש"מ וכ' מורי הרא"ש ז"ל אי שכיב מרע הוא [חזינן] אי איתא למקבל בשעת מתן מעות יחזיר ליורשי מי שנשתלחו לו דקייל"ן דדברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמי ואע"ג דלא קני אלא לאחר מיתה משום דדברי ש"מ לענין לקנות לאחר מיתתו חשובין ככתובין וכמסורין למפרע משעת נתינתו ע"כ כ"ש בכאן שכתב בהדיא מהיום ולאחר מיתה שחל הקנין למפרע ואפי' לדברי רמ"ה שפי' הטעם דבש"מ הולך כזכי דמי והוי כאילו זכה בו מחיים מ"מ כת' שאפ"ה אם עמד מחליו נתבטלה המתנה אלמא אע"ג שיכול לחזור בו עד שימות כשמת זוכים יורשי המקבל ואפילו מת מקבל בחיי נותן והטעם כי המתנה עמדה מחיים אלא שהמיתה היא כמו תנאי וכשיגמר התנאי תתקיים המתנה למפרע א"כ גם בכאן נמי המתנה חלה מהיום ולאחר מיתה אלא שהטיל בה תנאי וכשנתקיים התנאי חלה המתנה למפרע ותו לא מידי ומה שאומר מורשה האלמנה כיון שיש לה כתובה יש לה מזונות משום דקייל"ן דתנאי כתובה ככתובה דמי אינו דתנאי כתובה אינו ככתובה אלא למה שהזכירו חכמים דגרסינן בכתובות ריש פ' אע"פ ג) א"ר ר' ינאי תנאי כתובה ככתובה דמי למאי נפקא מינה למוכרת ולמוחלת ולמורדת ולפוגמת כתובתה ולתובעת ולעוברת על דת ולשבח ולשבועה ולשביעית ולכותב כל נכסיו לבניו ולגבות מן הקרקע ומן הזבורית וכל זמן שהיא בבית אבי' ולכתובת בנין דיכרין אבל לשאר מילי תנאי כתובה אינו ככתובה וכן פסק רמ"ה ז"ל ועוד דלא שייך למימר תנאי כתובה ככתובה דמי אלא כיון שתקנו חכמים להיות נוהג בכתובה תקנו שיהיה נוהג כמו כן בתנאי כתובה אבל בלשון העולם אינו נכנס תנאי כתובה בלשון כתובה ומה שאומר מזכה האלמנה וזה לשונו שלא הפסידה מזונותיה מדכתב במתנה לישנא יתירה ש"מ שכך ר"ל שתגבה כתובתה בכל תנאיה ובכל זכיותיה מנ"ל דדרשינן לדרשא יתירה דתנן בפ' המוכר את הבית ד) ולא את הבור ולא את הדות אע"פ שכתב לו עומקא ורומא צריך ליקח לו דרך דבדי ר' ד' עקיבא אומר בזמן שאמר חוץ מאלו אין צריך ליקח לו דרך אלמא כיון דבלאו הכי היו הבור והדות של המוכר וכתב חוץ מאלו מהני לישנא יתירא לא שייך לו דרך אע"פ שלא הי' הדרך בכלל הבור והדות ה"נ ל"ש עכ"ל המזכה האלמנה ואני אומר שאינה ראיה כלל דכל יתור לשון שבתלמוד הוא מיפה כוחו של אחד מבעלי השטר או הקונה או המוכר כגון ההיא דמוכר את הבית שמיפה כח המוכר שהוא בעל השטר וכן כל הנהו דברים מפ' המקבל הלל הזקן ור' יהודה ור' יהושע בן קרחה ור' יוסי שהיו דורשים לשון הדיוט כולם הם לתועלת בעל השטר ג"כ בכאן כל מה שנוכל לדרוש לשון יתר של שטר ליפות כח נותן המתנה יש לנו לדרוש לא ליפות כח האלמנה שלא נכתב השטר בשבילה ולא הוזכר בזה השטר לא חלקה ולא חלק הבן רק כדי לברר מה היה נותן לבנות לכן כתב תחילה חלק הבן ואח"כ חלק האלמנה וכל הנשאר נתן לבנותיו ואדרבה מתוך הלשון משמע שסלק זכותה מן הקרקעות שהי' לו בבורגוש ונתן אותם לבנו. אצילי בני ישראל ראשי גולת אריאל גדולי המעלה אשר להם תאות הגדולה זקני הקהלה הקדושה האבן הראשה כותרת וגולה לכל הגולה יגדיל השם ויאדיר מעלתכם ויפרוס סוכת שלומו עליכם רבותי ומורי אלופי רוזני את הוד קולכם שמעתי ועמדתי מרעיד ונבהלו רעיוני כי מה אנכי לעמוד במקום גדולים אשר ראו עיני ידעתי שאיני כדאי שאתם שואלים אותי ויש ביניכם גדולים וחכמים אשר קטנם עבה ממתני לא לביש מדא אנא ואיך לפני ולפנים אכנס וכדי לקיים מצותכם שמתי כחלמיש פני ואני דן לפניכם בקרקע על הדברים אשר כתבתם כתלמיד היושב לפני רבו ומפני שדברי הספר הזה עוקרים הרים וסיני כתבתי בו מה שנלע"ד ובכלל דבריו דברי תחלת כל דבר אני בא לדון בעיקר הדין אשר נשאו ונתנו החכמים הגדולים יצ"ו במתנת בריא מעכשיו ולאחר מיתה והתנה שיוכל לחזור בו כל זמן שירצה ובלבד שתהי' החזרה בשטר מקויים ולא חזר בו אם אלמנה נזונת מאותם הנכסים דעתי נוטה לדעת החכמים יצ"ו שאמרו שאין אלמנה נזונית מן הנכסים הללו מן הטעמים והראיות שאמרו הם וכל מה שאני מוסיף לכתוב בזה הוא בכלל דבריהם וזה הוא מה שנראה לי במתנה זו כיון שלא חזר הנותן ובטלה עמדה לה בחזקתה והו"ל מתנה מחיים ולכי מאית לכך קני גופא משעת כתיבת השטר ופירא לאחר מיתא וכי הא דתנן א) הכותב נכסיו לבנו צריך לכתוב מהיום ולאחר מיתה וכו' מכר הבן אין ללוקח בהם כלום עד שימות האב ואיתא בגמרא בתרא ב) מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב ר' יוחנן אמר לא קנה לוקח וריש לקיש אמר קנה לוקח ר' יוחנן אמר לא קנה לוקח קנין פירות כקנין הגוף דמי ריש לקיש אמר קנה לוקח קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי והלכתא כריש לקיש וכיון שמכירת הבן בחיי האב הויא [מכירה] מפני שמתנה דמחיים היא וכיון שכן אין לאלמנה מזונות מהן כמו שהסכימו הגאונים ז"ל שאין אלמנה נזונית מנכסים שנתנה במתנת בריא ואף מפני שהתנה שיכול לחזור בו כיון שלא חזר בו עמדה המתנה בחזקתה ואם יטעון הטוען כל מתנה שיכול לבטלה כל זמן שירצה אינה קונה לא גוף ולא פירות אלא לאחר מיתה כמתנת ש"מ א"כ בטלה המתנה לגמרי שאין מתנת בריא קונה לאחר מיתה כמ"ש שמואל במתנת ש"מ שכתוב בה קנין ארכבי אתרי ריכשי שמא לא גמר להקנותה אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה ומתנת ש"מ תקנתא דרבנן היא שיהי' דבריו ככתובין וכמסורין ואע"פ שלא גמר להקנות אלא לאחר מיתה כדי שלא תטרף דעתו עליו ואם יטעון הטוען אין ה"נ דמתנת בריא כזו אינו קונה כלל הא לא אפשר מההיא דפ"ק דמציעא ג) דאמר אביי איזו היא מתנת בריא שהיא כמתנת ש"מ דלא קניא אלא לאחר מיתה כל שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה ופי' כגון שכתב שיכול לחזור בו כל ימי חייו מההיא שמעינן בהדיא שהמתנה היא קיימת ועוד ראיה דמתנה זו קניא מיום שנכתבה אם לא חזר ובטלה מדתניא בפ' האשה ד) הרוצה להבריח נכסיה מבעלה כיצד היא עושה כותבת שטר פסים לאחר דברי רשב"ג וחכ"א רצה לשחק בה עד שתכתוב לו מהיום ולכשארצה ופי' רש"י ז"ל ויש כאן הברחה מבעלה שאם יבא לזכות בנכסים תאמר אני רוצה במתנה ונמצאת קיימת למפרע מיום שנכתב השטר ואיכא מרבוואתא דמפרשי כגון שכותבת תהא המתנה קיימת מהיום ועד שארצה לחזור בי א"נ מהיום וכל זמן שארצה להעמידה בידך וכל שלא תזכה בה קנה הלוקח מנכסים משעת כתיבת השטר וכן פ' הרמ"ה ז"ל והא דאקשינן בהך שמעתתא ואי לא קנינהי לוקח ליקנינהו לבעל אדרשב"ג מקשינן דא' כותבת שטר פסים לאחר דכיון דשטר מברחת סתם חשיב שטר פסים ולא קנינהו לוקח למקנינהו בעל אבל לרבנן דאמרו כותבת מהיום ולכשארצה לא קשה דבכי האי גוונא ודאי לית לי' לבעל זכותא בגוייהו דהא קנינהו לוקח כל זמן שלא תחזור בה ואם מתה האשה ולא חזרה בה קנה הלוקח משעת כתיבת השטר ודכותה בנדון זה שלפנינו כל זמן שלא חזר בה ובטל המתנה קני מקבל מתנה משעת כתיבת השטר גופא ופירא לאחר מיתה ואין אלמנתו ניזונית מהם ואם בא ב"ח מאוחר למתנה אינו גובה ממנה ומתנת ש"מ שאלמנה נזונת ממנה לפי גרסת רב אלפס ז"ל בפ' יש נוחלין התם כדמפרש טעמא דאמר רבא מגרע גרע ירושה דאורייתא אלמנתו ניזונת מנכסיו מתנת ש"מ דרבנן לכ"ש כלומר אם בירושה דאורייתא אלמנתו נזונת מנכסיו במתנת ש"מ שהיא ירושה דרבנן שעשו את המקבל מתנה כיורש לא כ"ש ודוקא מתנת ש"מ דאינה קונה עד לא"מ אבל במתנה מהיום ולאחר מיתה דקני גופא מיום כתיבת השטר כדברירנא אין אלמנה ניזונת ממנה ואינו צריך להוסיף ולהאריך יותר בזה כי יש די כמ"ש למעלה בדברים שדקדקו החכמים מזכי מקבלי המתנה ומבואר בדבריהם פירושא דההיא מימרא דמציעא א) איזו היא מתנת בריא שהיא כמתנת ש"מ דלא קני אלא לאחר מיתה כל שכתוב בה מהיום ולא"מ ושאר הטענות שהי' בין החכמים בענין זה בכלם אני רואה דברי החכמים מזכי מקבלי המתנה עיקר ומה שטענה האלמנה במטלטלין שתפסה ומכרה ומשכנה במזונות נ"ל שאם תפסה מעות והוציאתן שאין מוציאין מידה משום שאם באו להוציא בכח המתנה סתמא דמלתא לא היו אותן המעות בעין בשעת המתנה ולא זכו בהם הבנות ואם באו להוציא ממנה בכח החוב ראיתי שלא שעבד בחוב מטלטלי אגב מקרקעי וכיון שכן אין במטלטלין דין קדימה ומה שתפסה תפסה ושאר המטלטלין שתפסה אם ידוע שהי' לנותן בשעת המתנה מוציאין ממנה ומה שטענו בשביל האלמנה דהא דקתני אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משוע' דוקא כשהנכסים בחזקת הלוקח או מקבל מתנה ליתא דלא מיבעיא אם תפסה מה שנתן או מכר דאתי לוקח ומקבל מתנה ומפיק מינה אלא אפילו בע"ח בשטר אתי ומפיק מה שתפסה ומכרה למזונות והכי איתא בהדיא בירושלמא בפרק אלמנה נזונת גבי הא דתניא ר' יוסי אומר מוכרת וכותבת סתם וכך כחה יפה דמפורש עלה בירושלמי בא מלוה בשטר אומרה לכתובה מכרתי אלמא דמלוה בשטר המאוחרת לזמן נישואי' מוציא מידה ממה שמכרה למזונות כ"ש לוקח ומקבל מתנה ואם אותן המטלטלין אינו יודע אם קנאם הנותן קודם המתנה או לאחר המתנה והאלמנה אומרת שקנאם אחר המתנה אי ליכא עדי ראיה נאמנת מגו דאי בעי אמרה להד"מ וכיון שנאמנת אין מוציאין ממנה לא בכח המתנה ולא בכח החוב לפי שאין דין קדימה למטלטלין כיון שלא כתב מטלטלי אגב מקרקעי ואפי' הדבר ספק והיא אינה טוענת בבריא שלקחם הנותן לאחר המתנה והבנות אינן טוענות בבריא שהיה שלו בשעת המתנה נ"ל להעמידן בחזקת האלמנה דכל הממע"ה ואפי' יש עדי ראיה באותן המטלטלין שתפסה והיא אומרת שקנאם בעלה לאחרי המתנה והבנות אומרות שהי' שלו בשעת המתנה נר' שהאלמנה נאמנת והנאמנות שכתב הנותן לכנות בשטר המתנה אינו מועיל במקום שחב לאחרים לפי מה שכתב הרב אלפסי ז"ל בפ' הכותב ב) גבי נדר ושבועה אין לי עליך ועל יורשיך דלא מהני נאמנות לגבי לקוחות ומייתי לה מההיא דגרסינן בפ' האשה שנתארמלה ג) האומר שטר אמנה הוא זה אינו נאמן ומוקמינן לה דקאמר מלוה וכגון שחב לאחרים ומיהו איכא מרבוואתא דפליגי בהך סברא וסברי דמהני נאמנות אפי' לגבי לקוחות ולא דמי לההיא דפ' האשה שנתאלמנה משום דלקוחות אינהו דאפסידו אנפשי' שקנו נכסים המשועבדים בנאמנותו ואפשר דאפילו להאי סברא לא אמרו דמהני נאמנות אלא בחוב וכתובה ומשום דשעבד לי' נפשיה כל אימת דאמר לא נפרעתי דמצי אינש לשעבודי נפשי' בהכי ואפי' כי אמר נמי מהמנית עלי כבי תרי מהני מה"ט אבל גבי מתנה שאין אדם מקנה דשב"ל איני יודע האיך יועיל הנאמנות זה כיון שיצאו הנכסים מרשותו ושטרות שתפסה האלמנה ומשכנתם לצורך מזונותיה אם זמנם קודם המתנה באים הבנות ומוציאין אותם בכח המתנה ואם הם שט"ח אפשר דמהני תפיסותה ואין הבנות מוציאות ממנה בתורת החוב כיון דלא כתוב בה מטלטלי אגב מקרקעי ויש להביא ראיה לזה מדגרסינן בפ' הכותב ד) ההיא אתתא דאפקידו גבה מלוגא דשטרי אתו יורשיו וקא תבעו להו מינה אמרה להו מחיים תפיסנא להו אתאי לקמיה דרב נחמן א"ל אית לך סהדי דתבעינהו לך מחיים ולא יהבתינהו ניהלה וכו' ושמעינן מינה דתפיסת שטרות מחיים מהני מפני שלא יעשה החוב מטלטלין אצל בניו ודכותה הכא מהני תפיסת האלמנה בשטרות כאלו גבתה החוב ואין הבנות מוציאות ממנה בכח החוב ויש לבעל הדין לחלוק דנהי דמהני תפיסת שטרות שלא יעשה החוב מטלטלין אצל בנים הכא לא מהני תפיסת האלמנה בשטרות כאלו גבתה החוב דלא מהני תפיסה זו טפי ממי שנמסר לו שט"ח במכירה או במתנה במסירה לבד שלא קנה גוף החוב טעמא דלא מהני תפיסת השטר לענין שלא יעשה החוב מטלטלין אצל בניו משום דההוא חוב כבר היה משועבד לההיא איתתא דתפסא מלוגא דשטרי מחיי האב מדר' נתן אלא דאמור רבנן כי מיית האב נעשה החוב מטלטלין ומטלטלי דיתמי לבע"ח לא משתעבדי כדינא דגמרא וכיון שכבר היה אותו החוב משועבד בחיי האב ותפסה השטר בחייו אהניא שלא יעשה החוב מטלטלין אצל היתומין אבל בנדון שלפנינו אין תפיסת השטר כתפיסת החוב ויחלוקו החוב האלמנה והבנות מכח חובן לפי שאין בחוב דין קדימה ושטרי משכונה שתפסה האלמנה ומשכנה בנות באות ומוציאות המשכונה מיד המחזיק בה מכח האלמנה בין שהי' זמן המשכונה קודם המתנה בין שהי' לאחד זמן המתנה משום דמשכונה מוחזקת היא אצל מלוה וכדאמרינן בפ' איזהו נשך א) ר"פ ורב הונא ברי' דר' יהושע דאמרי תרוייהו האי משכנתא באתרא דמסלקי אין בעל חוב גובה ממנה ואין הבכור נוטל בה פי שנים ושביעית משמטתה באתרא דלא מסלקי בע"ה גובה ממנה ובכור נוטל בה פי שנים ואין שביעית משמטתה וש"מ דמשכנתא מוחזקת היא והלכך אפי' זמנו אחר המתנה הבנות באות ומוציאות אותה בכח החוב כאילו היא קרקע של אביהם וכל הני משכנתא דידן אתרא דלא מסלקי נינהו שהרי יש בהן זמן שאינו יכול לסלקו והיה אומר מורי הרשב"א ז"ל דאפילו עבר זמן המשכונה לעולם היא בחזקת המלוה כאילו היא מכורה אצלו עד שתפדה ומייתי לה מהא דאמרינן שאין השביעית משמטת דה"ד אי בתוך הזמן תיפוק לי' דהלוהו לעשר שנים אינו משמט כדאיתא בפ"ק דמכות)( ) אלא הכא במאי עסקינן כגון שעבר זמן המשכונה ואפ"ה כיון שעבר עלי' זמן שלא היה יכול לסלקה אינה נאמנת משום דחשיבא מוחזקת ושטר מעשה ב"ד שתפסה נראה שדינו כשטר המשכונה הכותב מזומן למצותכם נאמן למעלתכם נרצע לעבודתכם אברהם ב"ר משה ז"ל בן אסמעאל: