שות זכרון יהודה· רבנו יהודה בן הרא"ש
שאלה עח
כך אירע מעשה שמת אדם אחד שהיה אמוד בממון ולא הניח בנים ולא אחין ואלמנתו תפסה הנכסים ואמרה שרוצה לזון מהם ואינה רוצה להוציאם מת"י אולי יפסדו ויחסרו לה מזונות ולפיכך נתעוררו אנשים מן הקהל לתקן שכל אשה לא תהיה נזונית מנכסי בעלה רק ג' חדשים ואז תהיה מוכרחת לישבע וליטול כתובתה ואני אומר לפענ"ד כי אין כח ביד ב"ד לתקן זה כי אע"ג דקיי"ל הפקר ב"ד הפקר זהו לענין ממון דוקא כדגרסינן בבבא בתרא א) אמר ר' יצחק מנין שהפקר ב"ד הפקר וכל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו ד' אלעזר אומר מהכא אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי אבות המטות וכי מה ענין ראשים אצל אבות לומר לך מה אבות מנחילין לבניהם כל אשר ירצו אף ראשים מנחילין כל מה שירצו זהו דוקא בממון אבל מה שתקנו מזונות לאלמנה מנכסי בעלה הוא משום כבודו כי כבוד הוא לו שתתעכב לינשא בעבורו ולפיכך ארז"ל ב) משתמשת במדור בכרים ובכסתות בכלי כסף וזהב שנשתמשה בהם בחיי בעלה ועוד אמרו ג) יתומים שמכרו במדור אלמנה לא עשו ולא כלום ולא עוד אלא שהעמידו הנכסים בחזקת האלמנה דגרסינן בכתובות בפ' אלמנות נזונית ד) בעו מר' יוחנן יתומים אמרו נתננו לה מזונות והיא אומרת לא נטלתי על מי להביא ראי' נכסי בחזקת יתמי קיימי ועל האלמנה להביא ראי' ת"ש דתני לוי אלמנה כל זמן שלא נשאת על היתומים להביא ראי' ש"מ נכסי בחזקת אלמנה קיימי ועוד מצינו שיותר החמירו חכמים במזונות אשתו ובנותי' מבעיקר הירושה דאורייתא מפני תקנת מזונותיהם דגרסינן בבבא בתרא ר"פ מי שמת ה) מי שמת והניח בנים ובנות בזמן שהנכסים מועטין הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים וגרסינן בגמרא אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן עשו אלמנה אצל הבת כבת אצל האחין בנכסין מועטין מה בת אצל האחין הבת נזונת ובנים יחזרו על הפתחים אף אלמנה אצל הבת אלמנה נזונת והבת תשאל על הפתחים והטעם הוא כי אדם מקפיד על זילותא דבתו יותר מעל זילותא דבנו ואדם מקפיד על זילותא דאשתו יותר מעל זילותא דבתו הלכך יפו כחה במזונות כ"ז שמעכבת לינשא בשבילו ואע"פ שמפסיד לבניו ממון יותר אדם מקפיד שלא תתבזה אשתו ממה שמקפיד על ממונו וכן מצינו שיותר אדם מקפיד על בזיונו יותר) מעל צער גופו כ"ש על הפסד ממונו דתנן בסנהדרין ו) ובסוטה ז) האיש נסקל ערום כדי שימהר למות ואין האשה נסקלת ערומה כי יותר היא חפצה שתצטער ולא תמהר למות ממה שתתבזה ליסקל ערומה וכן שנינו בכתובות ח) אלמנה מוכרת למזונותיה בין בב"ד בין שלא בב"ד ומפרש הטעם בגמרא משום שאין אדם רוצה שתתבזה אלמנתו בב"ד וכיון שתקנו חכמים מזונות לאלמנה כ"ז שלא תתבע כתובתה מפני כבוד בעלה אין כח ביד ב"ד לעקור דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין כמו שמפורש בכמה מקומות בתלמוד כ"ש וכ"ש ב"ד שבדור הזה שלא יוכלו לעקור דבר שמפורש בתלמוד והסכימו עליו כל הפוסקים דתנן בכתובות בפ' נערה ט) לא פירש לה את תהא יתבא בביתי ומתזנא מנכסי כל ימי מיגר אלמנותך בביתי חייב מפני שהוא תנאי ב"ד כך היו אנשי ירושלים כותבין אנשי גליל היו כותבין כאנשי ירושלים אנשי יהודה היו כותבין עד שירצו היורשין ליתן לך כתובתך לפיכך אם רצו היורשין נותנין לה כתובתה ופוטרין אותה וגרסינן עלה בגמרא רב אמר הלכה כאנשי יהודה ושמואל אמר הלכה כאנשי גליל ופסקו כל הפוסקים כשמואל שתלוי באשה כל זמן שלא הגבה כתובתה היא נזונת משל בעלה ואין כח ביד היורשין לומר לה טלי כתובתיך וצאו הילכך אין כח ביד ב"ד לעקור דבר זה ועוד אני אומר שאפי' אם היה בידם לעקור אינה מועלת תקנתם רק למי שישא מכאן ואילך כי הנשואין יעשו על התקנה שהנהיגו מכאן ואילך אבל אינם יכולין לעקור זכות שיש לנשים היום בנכסי בעליהן כי מהיכן אנו למדין דהפקר ב"ד הפקר מאשר לא יבא לשלשת הימים וכו' היינו להבא וכן כל כיוצא בזה מי שיעשה כך וכך יפרע כך וכך אבל ליקח מזה ולתת לזה ולהפקיע זכות בני אדם בלתי מעשה שיעשה שנתחייב בעבורו אין להם כח וכן מי שלמד הפקר מאלה הנחלות וכו' מה אבות מנחילין את בניהם כל מה שירצו אף ב"ד וכו' היינו דומיא דנחלה דאבות שהתורה צותה שהבן יורש אביו וצותה שהאב יכול לרבות לזה ולמעט לזה כי הם לא זכו בממון עד שימות האב וכל זמן עד שלא מת הוא שלו ויכול לחלק שלו, האיך שירצה גם ראשי האבות כל זמן שלא חלקו הארץ ולא זכה שום אחד בחלקו יכולין להנחיל כל מה שירצו וה"ה כל תקנות לעתיד ומי שיעבור על דבריהם יקנסו בכך וכך אבל דבר שזכה בו האדם כבר אין כח בהם להפקיע זכותו לא אב בבנו אם נתן לו קרקע מהיום ולאחר מיתה אין לו כח בהם לסלקו ממנו כ"ש לב"ד שאנו למדין אותו מאב ולפיכך במה שתקנו חכמים מזון האשה והבנות אין מפקיעין זכות שהיה ליורשין בממון מורישן כי עדיין לא זכו בממון כי אין היורש נוחל אלא מה שמנחילו מורישו ואין המוריש מנחיל אלא מה שיש לו לא מה שהוא משועבד לאחרים וכל מי שנושא אשה משעת הנשואין הוא משעבד ממונו מה שקנה ויקנה לכתובה ולכל תנאיה ואדעתא דרבנן מקדש כדת משה וישראל נמצא שאינו מניח ממון ליורשיו רק מה שישאר בן חורין משיעבוד כתובה ותנאי' כי במשועבד לכתובה ותנאי' זכתה האשה ואין מי שיוכל להפקיעה זכותה וכי יאמרו יקראו לנשים וישאלו את פיהן ויעשו התקנה כרצונן דבר ידוע הוא כי אימת בעל על אשתו כי כל איש שורר בביתו ואינה רשאה להמרות את פיו ואם תודה הוא מאונס כי אין אדם מאבד זכותו חנם ודמי להא דאמרינן א) נקטוהו בכובסי' כי היכי דלשבקי לגלימיה ואנוס רחמנא פטרי' כי אונסן הוא ידוע והוי כאילו מסרו מודעא על הדבר כי אונסן ניכר שאינן רוצות להתקוטט על בעליהן ואין אדם דר עם נחש בכפיפה ועוד אני אומר אפי' הי' להם כח להפקיע זכות האדם במה שזכה כבר אינו מן הראוי להפקיע בנדון זה תקנת חכמים שתקנו בזמן המשנה והטעם הוא כי דבר גלוי ומפורסם מן התורה ומן הקבלה שכל דבר ודבר או בכל תקנה ותקנה אנו הולכין אחר הרוב כמו שנאמר אחרי רבים להטות וגרסינן בפ"ב דבתרא ב) אמר רב חנינא רוב וקרוב הולכין אחר הרוב ואע"ג דרובא דאורי' וקורבא דאורי' אזלינן בתר רובא וכן ט' חנייות מוכרות בשר שחוטה וא' מוכרת בשר נבלה ומצא חתיכה בקרקע אנו הולכין אחר הרוב ומותר באכילה וכן חתיכת איסור בב' חתיכות היתר היא בטלה אם אינה ראוי' להתכבד ואם לא שאנו הולכין אחר הרוב היינו אוסרין לאכול בשר עד שיבדק לנו מכל י"ח טריפות וכן מצינו בתקנת חכמים שהתירו א"א לינשא ע"פ עד א' ואפי' ע"פ [עדות ע"א] דאשה דייקא ומנסבא ולא חששו שמא יש נשים פרוצות או מרוב תואתן לינשא לא ידקדקו בדבר וכן במים שאין להם סוף לא חששו למעוטא דאינן נמלטין ואע"ג דאשה בחזקת איסור א"א עומדת וכן אמרו רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם ולא חששו שאינן מומחין וכן כל כיוצא בזה בכמה מקומות בתלמוד אין צורך להביאן כי הן מבוארין ועומדין כי כל תקנה א"א שתהיה טובתה כללית כוללת לכל המון בשוה אבל כשראו מתקניה שהיתה תקנה ותועלת לרוב המון העם תקנו אותה ולא חששו למעוטה אם יבוא להם הפסד בדבר ההוא כי מן הנמנע הוא שיהי' תקנה א' שוה לכל ולא יגיע הפסד ממנה אפילו לאדם א' לכך הלכו אחר הרוב ורובו ככולו ובנדון זה שלפנינו דבר ידוע הוא כי לפי רוב המון עם יש תועלת שתזון האשה מנכסי בעלה ויהיו הנכסים בחזקתה מכמה טעמים הא' כי הוא כבודו שלא תבוא לב"ד כדי לגבות כתובתה כי אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד ועוד כשיהיו הנכסים בחזקתה היא תעמד ע"ע מלינשא וזה הוא כבודו שבשבילו תעמוד מלינשא ועוד כשתהי' נזונת משל בעלה ותדור בביתו ותשמש בכלי כסף וזהב שלו כל בניו יכבדוה כי הם חייבים בכבודה ואפ' אינם בניה ראוי להם לכבד אותה כדגרסינן בכתובות פ' הנושא א) ת"ר בשעת פטירתו של ר' אמר לבני אני צריך נכנסו בניו אצלו אמר להם בני הזהרו בכבוד אמכם ומק' דאורייתא הוא דכתיב כבד את אביך ואת אמך ומשני אשת אב הואי והדר פריך א"א נמי דאורייתא היא דכתיב כבד את אביך ואת אמך את אביך זו אשת אביך ואת אמך זו בעל אמך ו"ו לרבות אחיך הגדול ומשני ה"מ מחיים אבל לאחר מיתה לא וה"א מזהיר להו אפי' לאחר מיתתו מצוואתו למדנו שיש לי לאדם לכבד אשת אביו לאחר מותו ומה שנזונת משלו ומשתמשת, בכליו גורם להם לכבדה וזהו כבוד בעלה ועוד שאם היתומים היו יכולין לכוף את האלמנה לחלוק אפילו קודם חלוקה לא היו מכבדין אותה כי יחשבו שעושין עמה חסד בעבור שאין תובעין אותה לחלוק וכאילו היא נזונת משלהם וכ"ש אם יחלקו עמה יכנסו ביניהם סיכסוך ודברי מריבות כי על דרך הרוב אין שלום יוצא מתוך חלוקה ויבואו לזלזולה תחת חייובם בכבודה וזה הפך כוונת הדת והתורה וגם לתועלת ממון היתומים יש טובה גדולה להמון העם בהשארת הממון ברשותה כי רוב העם מניחין יתומים קטנים או קטנים וגדולים ואינן מניחין ממון שיש בחציו די לפרנסת בניו ובהשארת הממון ברשותה תוציא עליהם נמצא שמן החצי שהי' מגיע לחלקה מפרנסת אותם וגם היא מצמצמת בפרנסה ויספיק להם בהוצאה החצי ממה שהיו צריכין להוציא זולתה או פחות ואם יחלקו עמה יפריד כל א' לצרכו ויבקש כל אחד מדור לעצמו ולא ימצא מי שיאסוף אותו ולא יגיע לכולם מן הממון רק כפי מה שיגיע לאלמנה ושלהם יכלה באפס תקוה, ושלה תוציא מעט מעט עד יום מותה ועוד לאחר שתחלק עמהם ותראה עצמה יחידית שכולה וגלמודה יעלה על לבה לינשא מה שלא היה עולה על לבה בהיותה בניה סמוכין על שולחנה וגם אם יעזוב בעלה הון עתק בהיות הכל ת"י היא תצמצם אותו ותוציא על בניה ועליה המעט שתוכל ואת העיקר תניח למשמרת לעזבו לבניה כי זה תכלית חמדת האדם וכשתראה בניה שיגדילו קצת תתן להם קצת מן הממון להשתדל בו וללמדם מלאכה ודרך ארץ והם ישמעו לעצתה ותדריכם בדרך ישרה ותלמדם דרך מוסר ואם יפרדו ממנה ויקח כל אחד חלקו ויראה לעצמו ממון רב אשר לא עמל בו ילך בדרכי לבו כי כן דרך הבחורים ויכלה הממון במאכל (יורשין) ובמלבושים יקרים ויגבה לבו בדרכים לא טובים כמו שנאמר וכסף הרבתי להם וזהב עשו לבעל משל לבן שהאכילוהו והשקוהו ותלו לו כיס של זהב בצוארו מה יעשה אותו הבן ולא יחטא אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר ובהיות הממון תחת יד אמו יהי' ויציל מכל זה כי היא תחוס עיניה על ממונה ותוציא אותו עליהם במדה וכאשר יעברו ימי הבחרות ויעמדו על דעתן תתן להם ממון כפי צורך השתדלותם והמותר יהי' להם להם לעת זקנה לעת תמוט רגלם מן ההשתדלות וכן אם יהיה להשיא בת או בנות יותר בקל יתרצו היורשים להשיאה כפי כבודה וליתן עמה ממון שלא זכו הן עדיין ולא הגיע לידן ממה שיתנו אחר החלוקה מן הממון שהגיע לידם אפי' אם יהי' בעין כ"ש אם יכלו אותו בהבלי עולם ולא תהיה לאל ידם להשיא לאחיותיהם לפי כבודם שישארו עגונות או ישיאום לא' הרקים נמצא שיש להם בהשארת הממון ת"י האלמנה תועלת לנפש ולגוף ולממון זה חלק רוב האלמנות עם בניהם ואין לחוש שמא תתן מן הממון לקרובותיה ותפסיד לבניה כי דעתו של אדם קרובה לבניו ואין אדם מניח בנו ונותן נכסיו לאחרים וכן מפ' בבתרא פ' מי שמת ב) תניא מי שהלך בנו למדינת הים ושמע שמת וכתב כל נכסיו לאחר ואח"כ בא בנו מתנתו מתנה ר' שמעון בן מנסי' אומר אין מתנתו מתנה שאם היה יודע שבנו קיים לא לא היה כותבן א' ר"י הלכה כר' שמעון בן מנסי' אלמא שמעינן שאפי' בשעת מותו אין אדם מניח לבנו ונותן נכסיו לאחרים כ"ש וכ"ש אלמנה שאינה משתדלת ומרוחת כ"כ בממונה ואינה יודעת מה מספיק לה ולבני' למזונות שאין לה קצבה שלא תעזוב עצמה ובניה ותתן שלה אפי' לקרובי' אם לא יהיו עניים ותתן להם בתורת צדקה ובזה תעשה טובה לה ולבניה ויתקיים הממון כמ"ש חז"ל א) מלח ממון חסד וא"ד חסר ואם תשאר האלמנה בלא בנים ויהיה לה יבם ההכרח יביא אותה לחלוק אם תחלוץ ואם תתיבם גם את הכל יקח היבם ואין צורך לתקנה חדשה מה יש לחוש אם תשאר אלמנה בלא בנים ובלא יבם מיעוטא דלא שכיח הוא ואפי' לר' מאיר דחייש למיעוטא למיעוטא דלא שכיח לא חייש כדאיתא בריש בנות כותים ב) ובריש גיטין ג) סתם ספרי דיינא מגמר גמירי ודבר פשוט הוא שיותר מצוין הם ספרי דדיינא ממה שמצוי שימות אדם וגם בן ואח אין לו ועוד אני אומר אפי' היה כח לבטל תקנת קדמונינו ז"ל ולעשות אחרת אין לב"ד לבטל דברי ב"ד חברו ולתקן תקנה אחרת אם לא יהי' בה תועלת וטובה יותר מבראשונה ושלא יבא ממנה נזק והפסד ובנדון שלפנינו לא מבעיא שאין תועלת יותר מבראשונה אלא אדרבה נזקה רע ממנה כי כל התקונים והטובות אשר בארתי למעלה יסורו בתקנה השני' אם יתקנו שיכולין היורשין לכוף את האלמנה לחלוק ואפי' אם לא יכופו אותה לחלוק רק להשבע להוציא מתחת ידה כל מה שהניח בעלה יבא ממנה תקלה גדולה כי יתפרסם הממון ויטילו עליהם מס יותר מן הראוי גם אם הי' אביהם אמוד אינו טוב שיהי' הממון ידוע וגם לא יהי' מי שישתדל בו ויאבד העושר ההוא בענין רע ואם היה אביהם מן העשירים המושפעים לא ימלט על דרך הרוב מא' משני דברים או ח"ו, שתשבע לשקר מחמת חמוד ממון או שתירא על נפשה מלגלות כ"כ ממון ויש כאן גרם לשבועות שקר והפסד ממון או שתשבע באמת ויודע הממון הרב ההוא לע"א ולמלכות ויהיה העושר ההוא שמור לבעליו לרעתו ואם יאמרו הענין לעצמן בסוד לא יוכלו כי כל מעשה ב"ד יש לו קול כמו שמוכיח בכמה מקומות בתלמוד שמעשה ב"ד הוא כמו שער לענין לגבות מנכסים משועבדים משום דקלא אית לי' ואם לא יצריכוה לישבע ולהוציא הממון מת"י לא יודע והיא תתפשר עם בניה בינה לבינם כי רוב אלמנות שיש להם בנים או בנות אינם נשואות וזר לא יעבור בתוכם נמצא שיבא מן התקנה קלקול ואין ראוי לתקן תקנה כזאת כדאיתא בבתרא ד) גבי חזקה וכי תקנו רבנן מלתא דאתי לידי פסידא לכך אני אומר אפי' היה בתקנה זו צדדים רבים טובים יותר מבראשונה והיה בה צד אחד של קלקול יותר ממנה יותר טוב להניח הראשונה במקומה עם רוב קלקולה בשב ואל תעשה מלעקור הראשונה ויבא קלקול אחד בקום עבור כ"ש שיש בשנייה יותר קלקולים מבראשונה ויש בראשונה תקונים הרבה יותר מבשניי' שישאירו תקנה הראשונה בשב ואל תעשה ממה שיעשו קלקולים בשנייה בקום ועבור ואדרבא אפילו אם היתה נוהגת עתה התקנה השניה היה ראוי לבטלה ולנהוג כמו שנוהגין עתה מפני רוב הטובות התלויין בה כמו שבארתי למעלה וגדולי העשירים המשרתים את פני המלך והשרים המתחזקים לחדש התקנה בדבר זה אינם רואים את הנולד ור' יהודה חכם לכשירצה ואיזה חכם הרואה את הנולד: