שות זכרון יהודה· רבנו יהודה בן הרא"ש
שאלה עג
מעשה שהיה כך היה שגרש אנדיו בנגדין מבראי לאשתו מרת אסתר בת נאסתירוק קראבידא די גורינא ובשעת כתיבת הגט, ונתינתו ביטל מודעי דמודעי וביטל כל עדים שיעידו כנגד זה וכל דבר שגורם פיסול על הגט והב"ד קרעו את הגט ועשו לה מעשה ב"ד ושם קבלו עדות מן העדים שהוא ביטל כל מודעי דמודעי וכל דבר שגורם פיסול על הגט הזה כמ"ש במעשה ב"ד בלשון הזה ובאו לפנינו עדים החתומים בתוך הגט שמואל הלוי ב"ר יצחק ק הלוי ודוד ב"ר ואדי קשלארי והעידו לפנינו שבפניהם בטל ר' דוד ב"ר יום טוב הנזכר כל מודעי ומודעי דמודעי שמכר על הגט שגרש בו מרת אסתר הנז' וכל דבר הגורם פיסול על הגט הנזכר הן שמסר אותן המודעות ואותן הביטולין בפני עדי ישראל הן בפני עדי אומות העולם הן בשטר הן בע"פ הן בלשון עברי הן בלשון נכרי או בשאר לשון וכן העידו בפנינו שבפניהם פיסל ר', דוד הנז' עד שיעיד שהוא מסר שום מודעי או שום ביטול או שום דבר גורם פיסול על הגט הנז' לפי שהוא פיסל מעתה כל העדים שיעידו ויאמרו שהוא מסר מודעא כדי לבטל הגט הנז' ונתן הגט ההוא ואח"כ הוציא אנדיו בנגדין שטר חתום בעדים שהוא מסר מודעא על הגט וזהו נוסחו בפנינו אנו עדים ח"מ בא אנדיו בנגדין דלבראי וכך אמר לנו אתם ידעתם כי ריב לי עם אשתי אסתר בת ר' חנניא ב"ר אברהם דמתקרי אנשתרוק קראבידא די גורינא זה ג' שנים ויותר כאשר מרדה עלי ורוצה להשמט מתחתי וגם אתם ידעתם כי היא ואמה דוניא עכבו בידן כלי כסף וכלי זהב ומלבושין ותכשיטין וכלי בית וכלי חכמה וספרים שהפקדתי ושלחתי אצלן כאשר ישלח כל אדם לביתו זאת אשתו נאמנת רוחו כמעט שלא הי' דבר נחמד וכלי יקר אצלי שלא שלחתי לידן והפקדתי אצלן וכי מרדה בי אסתר אשתי הנז' כבשו היא ואמה תחת ידן כל מה שיש לי אצלן ולא רצו להשיב לי דבר ותבעתי אותן ע"ז כמה פעמים ולא יכולתי להוציאן מת"י והנה אומרות לי דאף שאם אתבע אותם לדין שיכפרו בהם או יטענו שמכורין הם אצלם או ממושכנין ושלא אוציאן לעולם מת"י עד שאכנע לעשות רצונן לגרש לאשתי הנז' כי ידעו שיש שם ספרים וכלים ומטלטלין יקרים בעיני מאד וכמעט שלא יוכלו לאנוס ולכוף אותי במין ממיני הכפיי' גדול מזה להיותי חסר מהם מאד לפי עניני ורצוני וכוספי עליהם מאוד כי הם מחמדי הטובים ולזה כי ראיתי אני שאין עצה להוציא המטלטלין מת"י אם לא שאכנע ליתן גט לאשתי הנז' כי מי יוכל לדון עם מי שתקיף ממנו הודיתי אך דבר שפתים ליתן לה גט למען הציל המטלטלין מידן ולמען יחשבו שאני מתרצה בלב שלם בגט הקשיתי לשאול ממון רב על הפרידה אמנם לא היה בדעתי להתרצות לעולם מהפרידה בשום ממין שיתנו לי אך באונס כבישת המטלטלין ופחדתי מהפסידם לגמרי ומחסרוני אליהם ותשוקתי אליהם מפני כל אלו הסבות דאנוס מהם הודיתי ליתן גט לאשתי אסתר הנז' ולזה אני מוסר מודעא לפניכם ומגלה דעתי לפניכם שכל גט שאצוה לכתוב ושאתן לאשתי אסתר הנז' או לשלוחה או לשלוחי להוליך לה איני מצוה לכתבו ולתנו לה או לשלוחה או לשלוחי ברצון נפשי רק אנוס ומוכרח מאד ומעושה מחמת כבישת המטלטלין הנז' ת"י וגם כי תתן לי האשה כופר רב על הפרידה ואקחנו או יקחנו אחר בעבורי לא תחשבו ולא יחשוב אדם שאני מתרצה בעד הממון ההוא שתתגרש ממני כי לולי אונס כבישת המטלטלין הנזכ' לא הייתי נותן לה גט לעולם בשום ממון אך אתם ידעתם שהמטלטלין ההם יקרים הם בעיני מאד וקצתם נחמדים אצלי מזהב ומפז רב וחביבים עלי כגופו ולזה לא מרצוני אצוה לכתוב גט ואתן לאסתר אשתי הנזכרת או לשלוחה או לשלוחי אך למען אוכל להוציא מת"י (מן) ) המטלטלין ההם ולא תכבשם ולא תעכבם עוד ולזה אני מגלה דעתי אליכם שכל גט שאתן לאשתי הנז' קודם שיגיעו המטלטלין לידי שאני אנוס ומוכרח ומעושה מהאונס הנז' על כתיבתו ונתינתו ומפני שאני אנוס עליו אני רוצה שיהי' הגט בטל ושיהי' כחרס הנשבר וכדבר שאינו וגם אני מגלה דעתי בפניכם ומוסר מודע שכל ביטול מודע ומודע דמודע ודנפק מגו מודע ע"ס כל מודע שאעשנו קודם כתיבת הגט וקודם נתינתו שכל אותן הביטולין אעשה אותם אנוס ומוכרח מצד האונס הנזכר כי אתם ידעתם שלא ישיב לי שליח האשה המטלטלין הנז' אם לא אתן הגט כמנהג ואם לא אבטל בכתיבתו ונתינתו כל מודע ומודע דמודע ע"ס כל מודע הלא תראו שהשליח מהנשים הנז' אם לא אתן הגט כמנהג בקש תיור מאת האדון המושל ממלא מקום אדוננו המלך יר"ה שלא אוכל לעכב המטלטלין אשר שלחו הנה הנשים הנזכרות אך שיוכלו, להשיבם לארצם ולביתם אם לא אתן הגט כאשר ישאלו והוצרכתי להודות בזה התיור אך לא מרצוני ומלבי אמנם אנוס כי לא ישלחו הנה המטלטלין אם לא אעשה להם התיור הנז' ושאודה בו וגם בפרט התנו שאבטל כל מודעי וכפי נוסח מה שהביאו בידם ואף אם הפקידו המטלטלין ביד הנעלה אן נתן והרשוהו בשטר לעשות מהם כרצונו ופטרתי מהם הלא ידעתם באמת כי הנעלה אן נתן לא ישיבם לי אם לא אגרש אשתי אסתר הנז' ככל אשר ישאלו כי כן הבטיחם אן נתן ובהבטחתו ואמיתו במסירה הם נשענים ובידו השלישו הפטורים עד שאגרש מצורף עם בטחונם בתיור כנז' ולמה כי גם המטלטלין ביד הנעלה אן נתן שיעשה בהם כרצונו הלא ידעתם כי אין מרצונו להשיבם לי עד שאגרש וכה דבר וכה ענני בפני רבים כאשר ידעתם ועל זה איני ניצול מהם מהאונס הנז' וע"ז אין דעתי בשום פנים באיזה גט שאצוה לכתוב ושאתן לאשתי אסתר הנז' או לשלוחה או לשלוחי שתתגרש בו אמנם אני נותן אותו אנוס גמור מהאונס הנז' וגם כל מודעי שאבטל ומודעי דמודעי ע"ס כל מודעי הכל כשאבטלם אבטלם אנוס ומוכרח מהאונס הנז' ואני רוצה שאיזה ביטול מודעא שאעשה על הגט שאתן לאשתי אסתר הנז' או לשלוחה או לשלוחי שיהא הכל בטל אם לא אומר בפניכם בפרט שאני מבטל מודעא זו שעשיתי בפניכם היום הזה ואם [איני] אומר בפניכם שאני מבטל מודע שעשיתי בפניכם רק שאומר בכלל שאני מבטל כל מודעי ומודעי דמודעי ע"ס כל מודעי איני רוצה שיהי' זה הביטול כלום מפני שגם על הביטול הזה או על הביטולים אני אנוס מהאונס הנז' ולזה הוו עלי עדים שאני מגלה דעתי בפניכם שאני אנוס מן האונס הנז' על כתיבת הגט ונתינתו וגם אני אנוס מהאונס הנז' על כל בטול מידעי ומודעי דמודעי וביטול מודעי דנפקי מגו מודעי ע"ס כל מודעי שכל הדבר שאומר שיקיים בו הגט ויבטלו כל מודעי ומודעי דמודעי דנפקא מגו מודעי ע"ס כל מודעי אני רוצה שיהי' הכל בטל וכאילו לא נאמר לפי שאני אנוס מהאונס הנז' על כל שאומר אותו וגם כי אומר בפני עדי כתיבת הגט ועדי מסירתו או עדים אחרים דברים שיהי' משמען שאני מבטל כל מה שאמרתי שיבטל בו הגט בשום פנים ושאני מבטל כל דבר שגורם כשיתקיימו אותן הדברים ביטול לגט זה ושאני מעיד על עצמי שלא מסרתי שום דבר על הגט שיבטל הגט מחמתו ושאני פוסל כל עדים או עד שיעידו שמסרתי או שאמרתי שום דבר שיתבטל מחמתו גם זה או שיורע כחו של גט זה מחמת אותו מודע או אותו דיבור גם כי אומר כל אלה הדברים בפני עדים קודם כתיבת הגט ונתינתו דעו באמת שאני אומר כן מחמת אונס הנז' לפי שכן התנו המבקשים הגט ואם לא אתן הכי ע"פ התנאי שישאלו ולא אומר כל הדברים הנזכרים או רובם קודם כתיבת הגט וקודם נתינתו לא ישיבו לו דבר מן המטלטלין ההם הנז' ולזה אני מגלה דעתי לפניכם שכל מה שאומר אותו לקיום הגט לבטל כל מודעי ומה שאומר לבטל כל מה שאמרתי ג"כ לפסול כל עד או עדים שיעידו על מה שאמרתי לבטל גט זה ולגרוע כחו מהכל אני אנוס עליו לאומרו מהאונס הנזכר ואני ארצה שיהיה לשאומר כאילו לא נאמר לפי שאין רצוני חלילה שאומר דבר שתתבטל בו מודע זו אם לא כאשר אמרתי לפניכם גם אין רצוני לפסול איזה עד או עדים שיעידו עליו ועל מה שיעזור לבטל זה אמנם אני מקיים אותם ומעיד על כשרותם וגם כי יתנו לי מלבד השבת המטלטלין ממון רב על הפרידה דעו שאיני רוצה ומתפייס בנתינת הגט בשום פנים אבל אני נותנו אנוס מאונס כבישת המטלטלין הנז' וגם כי אשאל ושאלתי פיטור מהם מהכתובה ומכל דבר וגם כי פיטרתי אותם מן המטלטלין ושאלתי שיושבו לי הכתובות וגם אל יחשוב אדם שאני גומר בלבי לגרש אשתי נאסתר הנזכרת כי אין זאת חלילה רק אני אומר כן למען יחשבו שגמרתי בלבי לגרש אשתי נאסתר הנז' שאם יכנס זה הספק בלבם לא ישיבו לי המטלטלין הנז' ואנחנו ח"מ שמענו אנדיו בננדין הנז' אנוס בכתיבת הגט ובנתינתו ובכל ביטול מודעי שיעשה בו ובכל מה שיאמר לקיים הגט ולבטל זו המודעא ושיורע בו כחה ובכל מה שאמר לפסול עד או עדים שיעידו על מה שאמר לבטל זה ולגרוע כחו מהכל ידענו שהוא אנוס מהאונס הנזכר מכבישת המטלטלין הנז' כי ידענו באמת ונתברר לנו כי גם שהרשו בשטר לנעלה אן נתן להשיבם לאנדיו בנגדין ופטרום אנדיו בנגדין מהמטלטלין לא ישיבם לו הנעלה אן נתן אם לא יגרש אשתו בנגדין הנז' בכל אשר ישאלו המקבלים הגט אך הוברר לנו שכל הפטורין השלישו ביד הנעלה אן נתן כדי שאם ימאן אנדיו בנגדין שישיב להם הנעלה אן נתן המטלטלין הנז' וישבר הפטורין ולבקשת אנדיו בנגדין הנזכר כתבנו דבריו כאשר אמר לפנינו ודברים אלו שדבר אנדיו בנגדין הנז' ומודעא זו שמסר לפנינו וגילוי דעתו שגילה לנו הי' בשני בשבת קודם כתיבת הגט ונתינתו בא' לחודש אב שנת ה' אלפים ותשעים ושבע לפרט האלף הששי למנין שאנו מונין בפה במגרש פורפינין כתבנו וחתמנו ונתנו ביד אנדיו בנגדין הנז' להיות לו לעדות ולראי' ולזכות והכל שריר וקיים יעקב ב"ר שלמה ז"ל ב"ר אלעזר המכונה יעקב די נימשי יהוסף הכהן ב"ר יהושע הכהן הנק' בן ארסיר ע"כ אח"כ העיד אחד מעידי מסירת מודעא שלא ידע האונס הנז' אם אמת הוא אם לא כי הוא לא ראה המטלטלין מה הם או אם מכרן אנדיו הנז' או אם משכנם או הי' זכות לכובשים אותם עליהם וכל מה שהעיד בשטר המודעא שנתברר שאנדיו בנגדין היה אנוס בכתיבת הגט ונתינתו וכל מה שהעיד במסירת המודעא הכל לא נתברר אצלו אלא מפי אנדיו הנזכר והוא הי' מאמין לו ולכן העיד שנתברר לו שהי' אנוס אך לא היה יודע האונס הנז' ידיעה אחרת רק מפיו ע"כ תורף עדותו ועיקר דבריו ילמדנו רבנו אשה זו מה תהא עליה.
תשובה. לפי שבגיטין מסירת מודעא מהניא ואע"ג דלא ידעי' באונסי' כמו שמבואר בפ' חזקת הבתים א) אדון על מסירת מודעא ועל ביטולה כאילו היתה מודעא גרידא ואח"כ אדון על דברי העדים על בירור האונס דבר ברור הוא היכא דמסירת מודעא מבטל לי' לגיטה כי מבטל לה למודעי' מודעתו נמי בטילה והגט קיים כדאמר התם בהדיא בפ' האומר משקלי עלי ב) מאי עד שיאמר עד דמבטל לה למודעא ולא תימא דהיינו דווקא במסירת מודעא לחודה בהאי סגי כיון דמבטל לה אבל כל מה שמסר מודעי על ביטול מודעתו ועל כל מה שיאמר בשעת מסירת הגט שיהא קיים הגט וביטל דבריו הראשונים כגון זה בנידון זה תו לית לי' תקנתא לפי שאי אפשר לומר דבר בשעת נתינת הגט שלא קדמה לה מודעא דלא היא אלא כל מה שאמר בשעת נתינת הגט שהוא מבטל כל מודעא שמסר כנגד הגט או כדי לבטל הגט מהני דלעולם דבורו האחרון מבטל דבורו הראשון דאתי דבור ומבטל דיבור וראי' ברורה לזה מההיא דערכין ג) דגבי מתניתין דקתני וכן אתה אזמר בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני גרסינן אמר ר' ששת האי מאן דמסר מודעי אגיטא מודעי' מודעא ואמרינן פשיטא לא צריכא דעשיזה ואירצי מהו דתימא ביטולי בטלי' קמ"ל דא"כ ליתני עד שיתן מאי עד שיאמר עד דמבטל לי' למודעי' מדקאמר תלמודא האי לשנא א"כ לתני עד שיתן מאי עד שיאמר עד דמבטל למודעי' משמע דאמתניתין קיימא דקתני וכן בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני דבההיא נמי שכופין אותו לגרש בעי נמי דמבטיל לי' למודעי' אע"פ שלא ידענו שמסר מודעא לעולם וטעמא דמלתא משום דכל מגרש מתוך האונס איכא למיחש למודע שאין לך אדם שאונסין אותו בדבר שלא יבקש כל הצדדין והתחבולות שיוכל כדי לבטל מה שאונסין אותו עליו ולהכי מסתמא בעינן דמבטל לי' למודעי' ואי אמרת כל שמסר מודעא תחלה על כל ביטול מודעות שיעשה ועל כל מה שיאמר בו הגט לית לי' תקנתא מה הועילו חכמים בתקנתן כשתקנו לזה שמגרש מתוך כפיי' דמבטל לי' למודעי' שהרי יש לחוש שמסר מודעתו בענין שאין לה ביטול מאחר שאונסין אותו על נתינת הגט וכדאמרן אלא ש"מ כדכתבתי ואי קשה להאי פרושא דמפרשינן דכל שכופין על הגט צריך ביטול מודעי ש"מ דאטו מסירת מודעי מי הוי אלא גילוי הדעת שהוא אנוס על נתינת הגט כיון שהוא מאותן שכופין להוציא ואנן כייפינן לי' להדיא מה צריך שיבטל מודעתו לא היא דאע"ג דכופין להוציא כיון דאין האיש מוציא אלא לרצונו צריך שיאמר רוצה אני וכי אמר הכי אמרינן דאגב אונסי' ומצוה לשמוע דברי חכמים גמר ומגרש הלכך כל דמסר מודעא מעיקרא אילו לא ביטלה בשעת מעשה כיון דמתוך כפיי' הוא מגרש אע"ג דאמר רוצה אני חשבינן לי' כאילו אמר איני רוצה ולהכי צריך שיבטל המודעא ושמעינן נמי מיני' דכל שיאמר שהוא מבטל כל מודעי שמסר כנגד הגט בהכי מהני ולא בעינן דלימא שיבטל מודעי ומודעי דמודעי דהא התם לא קאמר אלא מאי עד שיאמר רוצה אני עד שיבטל לה למודעי' משמע דבלשון ביטול מודעא לחוד מיבטלי כמה מודעי לפי שהלשון, הזה הוא לשון כולל ונכלל בו ביטול כל מסירת מודעא שעשה וכן כתב הרשב"א ז"ל אלא שהרמב"ם ז"ל א) חשש לדבר שהצריך לומר בשעת נתינת הגט שהוא מבטל כל דברים שמסר שגורמין כשיתקיימו ביטול לגט זה הא בביטול מודעא לחודא אם מסר מודעא תחילה על ביטול מודעתו לא מהני מ"מ בנידון זה אי האי מודעא חשיבי מודעא גרידא בלא ברור אונסו יצאנו מידי כל ספק בביטול המודע שהרי נתבטלה בפירוש כל מה שעשה או אמר שיפסול בו הגט או שיורע כחו ובר מן דין בהאי מודעא היא מודעא גרידא הויא כדאמרן לאו כלום היא וא"כ לא נתבטלה בפי' שרבנו שמואל ז"ל כתב בפ' חזקת הבתים ב) בהא דאמרינן גבי מלתייהו דנהרדעי דאמרי כל מודעא דלא כתוב בה אנן סהדי ידעינן באונסי' דפלניא לאו מודעי היא ואמרינן מודעי דמאן אי נימא מתנתא גילוי מלתא בעלמא הוא ופרשב"ם ז"ל גילוי מלתא בעלמא הוא כלומר הרבה בני אדם יוכלו לידע אונסו דכיון דאינו מקבל ממון בגט זה ובמתנה שנתן אם איתא דניחא לי' ליתנה מדעתו למה לי' למסור מודעא עכ"ל מכלל דכל שמקבל ממון על כך אין מסירת מודעי ראי' על אונסו כל שלא נתברר ממקום אחר אדרבה אמרינן שחפץ הוא בנתינת הגט מחמת הממון שנתנו לו אלא שמסר המודעא כדי שיתנו ויחזרו ויתנו ובודאי שהענין מוכרע מעצמו דליכא האי פירושא אחרינא בין מכר לגט ומתנה אלא דבמכר כל שלא נתברר אונסו אנו תולין שמרוצה הוא בכך משום זוזי דצריכי לי' אלא שרוצה למסור מודעא כדי שכל שיזדמנו לו מעות יבטל המכר ובגט ובמתנה דלא מקבל זוזי ודאי קושטא קאמר דאניס דמאי לימא בו כיון דלא מקבל זוזי הילכך בנידון זה שקיבל ממון בעל הגט אין מסירת מודעתו ראי' על האונס כל שלא נתברר אונסו ממקום אחר וליכא למימר דבנט ומתנה אפי' בלא אונס נמי מודעי' מודעא כל שגילה בדעתו מתחילה שאינו רוצה בדבר והיינו דאמרינן גילוי מלתא בעלמא הוא וכמו שכתב הרב בעל העיטור ז"ל שכתב דאע"ג דליכא אונסא אחרינא אלא דלא גמר בדעתו דלא היא דכיון דקיי"ל בפ' האיש מקדש ג) דברים שבלב אינן דברים כי לא גמר בדעתו מאי הווי דאע"ג דגט מעושה בע"א פסול משום דברים שבלב התם לאו דברים שבלב מיקרו דכל שעושה הדבר ע"י כפייה אין הודאתו הודאה ותלמודא הוא דבעי מעיקרא בהכי כדבעינן לאוכוחי התם בפ' האיש מקדש מדתנן וכן אתה אומר בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני דדברים שבלב אינן דברים וקא בעי למימר דמש"ה הוי גט אע"פ שבליבי' לא ניחא לי' ולפום קושטא דמלתא לא הוי הכי דהתם ודאי לאו דברים שבלב מיקרו כיון דמתוך כפיי' מגרש דאי דברים שבלב מיקרו מאי טעמא בע"א פסול ובדין הוא דהו"ל למימר תלמודא התם ולטעמך אמאי בע"א פסול אלא דאיכא תלמודא בכמה דוכתי דמצי למימר ולטעמיך ולא אמר ושני לי' מאי דהוא קושטא דמלתא אפילו לדידן דאית לן דברים שבלב אינן דברים ד"ת דטעמא משום מצוה לשמוע דברי חכמים הא לא"ה מאי הודאתו כיון דמתוך כפיי' היא לא הודאה ואע"ג דבדרך דחיי' קאמר לה למימרא דמהכא לא תפשוט דאפשר דדברים הויין דברים ודאי דקושטא דמלתא דטעמא משום מצוה לשמוע הוא אפי' לדידן והיינה דנקט לה בבבא בתרא ובגיטין ובכמה דוכתי מהאי טעמא וכן כתב ר' אהרן הלוי ז"ל ומ"מ שמעינן מהאי סוגי' דכיון דאפי' במגרש מתוך אונס הוה קס"ד למימר דמאי דבליבי' לא ניחא ליה הוו דברים שבלב ולאו הוו דברים דודאי לדידן לפום מסקנא כ"ש שאין שם אונס כלל אלא דבליבי' לא ניחא לי' דמיקרו דברים שבלב, לא הוי דברים וברור הוא וכי תימא דכי מוסר מודעי מעיקרא לאו דברים שבלב נינהו אלא דברים שבפה כיון דקיי"לן כר' יוחנן דאמר אתי דיבור ומבטל דיבור א) וכ"ש היכא דאיכא מעשה דהיינו נתינת הגט ליד האשה דמיקרי מעשה לכ"ע וכדאיתא התם דכי יהיב לי' לגיטא מדעתיה בלא כפייה בטל ליה לדיבורי' קמא והו"ל דברים שבלב לחוד וא"כ ביטול מודעא למה לי אלא ש"מ דבגט ובמתנה טעמא דמודע גרידא מהניא משום דכיון דלאו זוזי מקבל כי מסר מודעא וקאמר אנוס אע"ג דלא מסדר לאונסי' מהמנינן לי' דאנוס דמאי טעמא לימא דאנוס אי לאו קושטא דמלתא הכי הילכך בנידון זה דקיבל זוזי אין מסירת מודעתו ראי' על אונסו כל שלא נתברר האונס ממקום אחר וכדכתבתי.
מעתה אנו צריכין לדון על בירור האונס אי מיקרי האי ידעינן באונסי' דודאי מדאמרינן רבה ורב יוסף בפ' חזקת הבתים ב) דלא כתבי' מודעא אלא למאן דלא ציית דינא שמעינן דלא אפשר למהוי ידעי' באונסי' אלא א"כ ידעו העדים באותו אונס (הילכך שאם יודע ל מה שיודעין בו יוכלו ב"ד להצילו מן הדין מאותו אונס היינו דכי ציית דינא לא כתבינן מודעא לפי שבידו להנצל מן האונס ע"י ב"ד דההיא דרבה ורב יוסף ודאי בדידעי' באונסי' מיירא דאי לא פשיטא דלא כתבינן מודעא אמאן דציית דינא דמדלא אזיל לב"ד אחולי אחיל משמע דאונסו הוא דמצו ב"ד לאצולי מיני' דאי לא כי אזול וקבול מאי מהני' אלא ש"מ כדכת' ואע"ג דאביי ורבא פליגי התם ואמרי דכתבי' אפי' אמאן דציית דינא היינו משום דדילמא לא מזדקקי לי', בי דינא וכ"כ הר' שמואל ז"ל דזימנין דלא מזדמני ב"ד מיד ע"כ א"נ דאיהו חייש דילמא לא בעו למיצת לדינא ומקבל עלי' שמתא דבי דינא ולא מצי למעבד מלתא אחריתי דליכא למימר דלאביי ורבא אע"ג דמצו ב"ד לאצולי הוי אונס והיינו דכתבי' מודעי אמאן דציית דינא דלא משמע דפליגי אביי ורבא בהדי רבה ור' יוסף מהו נקרא אונס כלומר מקרי דינא אונס ב) כל שיוכלו להצילו בדיינים אי אינש דציית דינא הוא ולמר מקרי אונס אע"ג שאינו יכול להוציא בדיינין דודאי מדמר אמר לא כתבינן מודעא אלא אמאן דלא ציית דינא ואביי ורבא אמרי אפי' עלי ועליך מהאי לישנא משמע שעל עושי האונס בלבד נחלקו על מי כותבין ועל מי אין כותבין הילכך מדלרבה ור' יוסף לא מיקרי ידעינן באונסי' כל שאין ב"ד יכולין לעמוד על בירורו של דבר דאי לא כי צייתי הוי מיני לאביי ורבא נמי דלא מקרי ידעינן באונסו כל שאין ב"ד יכולין לעמוד על בירורו של דבר וזה נר' ברור ועל צד הסברא נר' הענין מוכרע מעצמו שאין דרך לנטות ימין ושמאל דהיכא מצי אינש לאסהודי ולמימר דאיהו ידע באונסי' או אפילו ידע באונסי' כל מה דהוא ידע באותו אונס ולא יכלו מן הדין להצילו מן האונס ההוא דמאיזה טעם ב"ד לא יוכלו להצילו מאותו אונס בדין אי אינש דציית דינא הוא לפי שאין הדבר מבורר להם ואפשר שיהיה הענין חילופו מן הטעם הזה בעצמו העדים ההם אין כח בידם לומר דידעו באונסי' שאין הידיעה ההיא ידיעה ברורה כיון דאילו ידעי לה ב"ד לא מצי לחיובי' בדינא ופשוט הוא הילכך בנידון זה (דמי) איני מוצא צד שיוכלו העדים לדעת בבירור שהוא אנוס בעת כבישת המטלטלין בענין שאם יודע לב"ד באותו אונס כל מה שהם יודעים שיוכלו להשיב לו המטלטלין שאם היה כן היו צריכין העדים לדעת ידיעה ברורה שהמטלטלין הם שלו ושהמחזיק בהן עכשיו יודע כן ושעליו להחזירם לו ואינו רוצה להחזירם לו אלא א"כ יגרש ולא תמצא זה בכל לשון המודעא שידעו העדים ידיעה ברורה שהמטלטלין ההם היו שלו וכיון שכן אין כאן ידיעה באונסיי דאפילו יש לו עדים שהיו שלו כל התופס נאמן עליהם שלקוחין הן בידו כל שאינן כלים העשוין להשאיל ולהשכיר דבמטלטלין תפיסתן ראיה על לקיחתן וכ"ש בנידון זה שלותה אשתו במזונותי' ופרנסתה אלפים דינר ויותר שהי' לה זכות בכבישת המטלטלין ולא היתה תופסת בהן היא ולא שלוחה שלא כדין מאי אמרת כיון שהעידו העדים שנתברר להם אונס מכבישת המטלטלין אע"פ שלא בררו באיזה צד נתברר להם יש לנו לומר ולתלות כדי לאמת דבריו שהעדים ידעו שהוא מזוקק לפרוע מה שלותה ולא רצה השליח עד שיגרש אפילו היה הענין כן אין זה ראוי ליקרא אונס משום דודאי השליח אין לו רשות לתתם אלי' מן הדין דלאו בעד"ד הוא ואילו היתה אשתו עמו בעיר שהיא בעלת דברים דידיה בשעת העדאת עדים אולי היה מקום לטענה זו אבל עכשיו נאמר שהיה אנוס על נתינת הגט לפי שזה השליח לא עשה מה שלא הי' יכול לכופו בב"ד כ"כ הא ודאי לא אפשר מאי אי אמרת בכלל עדותן שהם ידעו שהוא שאל לאשתו פעם אחרת שתשיב לו מטלטלין וענתה שלא תשיב אם לא יגרש ליתא שאין בעדותן שיעידו שהיה אנוס אלא שהוא אנוס וכמשמעות הלשון שעכשיו יש לו אותו אונס וזה אי אפשר שיהיה להם ידיעה ברורה ע"ז דשמא אם עכשיו הי' תובע ממנה המטלטלין היתה משיבה אותם לו בנתינת מעותי' מה שלותה ואכלה או אולי בלא מעות ועוד מי יוכל לדעת אם אותן המטלטלין ההם הם היום שלו אם לאו דאפי' ראו אותם פעם אחרת ביד אשתו והודת שהי' של בעלה אולי השיבהן לו אח"כ ואחר זה מכרן או נתנן בענין שאין לו בהם כלום שהרי מי שהיה מחזיק בהן באותה שעה הוא נאמן לומר שלקח ממי שיאמר וכי תימא כיון שהעדים מעידים שהוא אנוס מכבישת המטלטלין בכלל עדותו שהשליח או מי שהיה מחזיק בכבישת המטלטלין הודה בפניהם שהמטלטלין ההם היו של המגרש ואעפ"כ לא יחזירם אא"כ יגרש שאל"כ לא היה האונס ברור להם לא היא שאם בהודאתו אמר שהוא שליח האשה ומחמתה מחזיק בהם לאו כ"כ להודות דמצי אמר לי' לתקוני שדרתיך ולא לעוותי וכ"ש במקום זה שלא עשתו שליח אלא לקבל גיטה הילכך אפי' יודע דבר זה לב"ד לא ישיבו לו מטלטליו מחמת הודאה זו שאי אמרת שמא הודה מחמת עצמו ולא בשליחות האשה שהמטלטלין ההם עליו להחזירן ולתתם לו שהוא בעל דברים דידי' באותם מטלטלין ולא הנשים ובודאי מאחר שהמטלטלין שהם בידו נאמן היה בכך כמו שהיה נאמן לומר לקוחים הם בידו לא היא שאין בכל המודעא שום לשון שיורה שיש לו דו"ד עם השליח בענין אותם המטלטלין מחמת עצמו אלא כשליח הנשים שכן כתיב בלשון המודעי כי ידעתם כי לא ישיב לי שליח האשה המטלטלין הנז' אם לא אתן הגט כמנהג ואם לא אבטל בכתיבתו ונתינתו כל מודעי ומודעי דמודעי ע"ס כל מודעי הלא תראו שהשליח מהאשה והנשים הנז' בקשו תיור מאת האדון המושל ממלא מקום אדוננו המלך יר"ה שלא אוכל לעכב המטלטלין אשר ישלחו הנה הנשים הנז' אך שיוכלו להשיבם לארצם ולביתם אם לא אתן הגט כאשר ישאלו והוכרחתי להודות בזה התיור אך לא מלבי אמנם אנוס כי ראיתי כי לא ישלחו לי המטלטלין הנה אם לא כשיעשה להם התיור הנז' ע"כ הרי עיין מכלל לשונו שאין לו דין ודברים מחמת השליח עצמו אלא מצד שליחות הנשים ושהוא מודה שמצד שליחותו הביא המטלטלין שם במקום נתינת הגט וכי תימא אע"פ שהוא לא מסר אלא עליהן שאונסות אותו על הגט מחמת כבישת המטלטלין כיון שהעדים מעידין שהוא אנוס אינו נאמן שנתברר להם מתוך הודאות השליח שאמר שהמטלטלין הם של המגרש שאינם בידו מצד הנשים ואפע"כ לא ימסרו לידו אא"כ יגרש ליתא שהרי בעדות העדים הוא הלשון הזה וידענו ויתברר לנו שאנדיו בנגדין הנז' אנוס בכתיבת הגט ונתינתו ובכל ביטול מודעי וכו' מהכל ידענו שהוא אנוס מהאונס הנז' מכבישת המטלטלין הנז' מדקאמר מן האונס הנז' מכבישת המטלטלין הנז' משמע שהם אינם מעידים על שום אונס מחדש על האונס שטען הוא בעצמו וכיון שהוא לא טען על השליח אונס של כלום אלא על הנשים ואותו האונס א"א שיודע לעדים בשום צד באותה שעה בענין שאם ידעו בו ב"ד ישיבו לו מטלטלין אין כאן אונס ברור סוף דבר חזרתי על צדדי המודעי ולא מצאתי שיוכלו העדים לדעת באותה כבישת המטלטלין שום דבר שיהא האונס ברור להם ועוד מצאתי בלשון המודעא לשון שאין לפקפק בו והוא זה גם ידעתם כי היא ואמה נבונא דונא עכבו בידן כלי כסף וכלי זהב ומלבושין ותכשיטין וכלי בית וכלי חמדה וספרים שהפקדתי ושלחתי אצלן כאשר ישלח כל אדם אל ביתו זו אשתו נאמנת ריחו כמעט שלא הי' דבר נחמד וכלי יקר אצלי שלא שלחתי אצלן והפקדתי אליהן וכי מרדה בי אסתר אשתי כבשו היא ואמה ת"י וכו' והנה אומרות לי דאני שאם אתבע אותם לדין שיכפרו בהן אי יטענו שמכורין הן אצלן או ממושכנין ושלא אוציאן לעולם מתחת ידן עד שאכנע לעשות רצונם לגרש אשתי הנז' כי ידוע שיש שם ספרים וכלים ומטלטלין יקרים מאוד וכמעט שלא [יוכלו] לאנוס ולכוף אותי במין ממיני כפייות גדול מזה להיותי חסר מהם כפי עניני וכוספי אליהם מאד כי הם מחמדי הטובים ולזה ראיתי כי אין עצה להוציא המטלטלין ההם מת"י מא אם לא כשאכנע ליתן גט לאשתי אסתר הנז' כי מי יוכל לדון עם מי שתקיף ממנו הודיתי אך דבר שפתים ליתן לה גט וכו' עכ"ד הנה אלו עיקר דברי המודעא והרי הם המיוסדים על טענה זו שהם היו מיראים אותו שאם יתבעם בדין יכפרו אותם או יטענו שמכורין הן או ממושכנין וכן מתוך דבריו שהוא בעצמו יודה שאין לו עדות ולא ראיה ברורה שיוכל להוציאם מהם בדיינין שאילו היה בידו עדיות או ראיות מספיקות היה תובע אותן בב"ד וכיון שכן גם העדים א"א שיהי' אונס ברור להם שאין האונס יכול להיות ברור להם אא"כ ידעו שהמטלטלין הם שלו בלי ספק ולא יוכלו לטעון לו בעדן שום טענה ואילו העדים היה להם ידיעה זו לא הי' לו במה שיירא שאם הי' תובען לב"ד יכפרו אותו או יאמרו שהן מכורין וכיון שהוא מודה בזה גם העדים כשמעידין שנתברר להם האונס אינם מעידין אלא על האונס הנזכר כדבריו לא על אונס אחר שלא העיד הוא הילכך אין לך עדות העדים גדול מזה שיש בדברי עצמו שאין בעדות העדים שום בירור אונס כלל וזה מבואר לדעתי.
מעתה אחר שהוכחנו שאין בעדות העדים שום בירור אונס שא"א שיהי' האונס ברור להם חזרה המודעא כמודעא גרידא והרי נתבטלה תכלית הביטול כמו שהוכחנו ושוב אין בדבר בית מיחוש ועוד אני חוכך לדון שאפילו היה מקום לספק בענין שיוכלו העדים לדעת בירור האונס אין לנו לחוש שיהי' אנוס מחמת מה שהעידו העדים שנתברר להם שהוא אנוס כיון שלא ביררו באיזה ענין נתברר להם האונס משום דלעולם לא מתקרי ידעי' באונסו כשסותמין העדים דבריהם ואומרים אנו ידענו שהוא אנוס ולא יבארו באיזה ענין הוא האונס אלא צריכין לבאר שפ' אנס את פ' על ענין כך וכך לפי שעדים הם ולא דיינין ורוב המצוין אצל עדות לאו דינא גמיר שידעו באיזה ענין נקרא אונס מבורר ובאיזה אינו מבורר וזימנין דאינהו סברי שהוא אונס ברור ואינו כן וע"כ צריכין לבאר דבריהם מה שהם יודעים בענין האונס באיזה ענין הם יודעים כדי שיוכלו ב"ד מתוך דבריהם לדון דין אמת לאמיתו דאנן לעולם לא סמכינן אסופרים אלא במלתא דאינהו אית להו למידע דלימא שהוא דבר שעל הסופרים מוטל לדעת מצד אומנותם כמו חזקה על העדים שאין מעידין על השטר אא"כ נעשה גדול וכדומה לזה אבל מלתא אחריתי דספרי לא שייכי בה לא סמכינן עלייהו כלל דאפילו במידי דשייכי בה קצת כי לא הויא מלתא פשיטא מתמיהינן אמאי סמכינן עלייהו כדאמרינן בפ' יש נוחלין ח) אקנייה וקנינא מיניה לא צריך קניינא מיני' ואקניי' צריך ואמרינן מי איכא דאנן לא ידעינן וספרי ידעי שיילינהו לספרי דאביי וידעי לספרי דרבא וידעי וכיון דאפי' במלתא דאינהו שייכי בה מתמהינן היכי סמכינן עלייהו כ"ש במלתא דלא שייכי בה דלית לן למסמך עלייהו אע"פ שאמרו סתם שנתברר להם שהוא אנוס אא"כ שיאמרו האונס הילכך בנדון זה אע"פ שהעדים יאמרו שנתברר להם כיון שאינם מבררין באיזה ענין מבורר להם לא סמכינן עלייהו ואין כאן ידיעה באנסי' אלא תלינן שמחמת שהם הכירו מאז המטלטלין שהיו שלו וכסבורין שהוא נאמן עליהן שלא מכרן ומשכנן ושעל הטוען שמכרן עליו להביא ראיה מש"ה קאמרי שנתברר להם שהוא אנוס וכ"ש במקום הזה שחזר העד האחר והעיד שלא ידע אם מכר אנדיו הנזכר אותן המטלטלין דאינשי לא בקיאי בה שפיר איכא למתלי דטעו בהכי כיון דאינהו מבארי מלתייהו דנהי דודאי לעד לא מהמנינן לי' במאי דהדר ואמר שמה שהעיד שנתברר אצלו האונס הוא מפי אנדיו בנגדין לבד ושהוא היה מאמין בו משום דבהא שייך למימר שכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד דאע"ג דקיי"ל כמר בר רב אשי דאמר בפ' האשה שנתארמלה א) ובפ' חז"ה ב) דהעדים שאמרו מודעא היו דברינו נאמנים וכמו שפסקו רוב הפוסקים דההיא כשאין כ"י יוצא ממקום אחר וכן פ' ר"י הזקן וכל המפרשים ז"ל וכדמוכחא כולה סוגיא דהתם דאין דרך לנטות ממנה כלל הוא בכ"י יוצא ממקום אחר אפי' מר בר רב אשי מודה דאינן נאמנים ואע"ג דמודעא ניתן לכתב וכן נמי ההיא דהתם דתנאי הי' דברינו מפרשי לה נמי בכי האי גוונא דאין כתב ידו יוצא ממ"א הא בשכ"י יוצא לא מהמני דהו"ל כחוזרין ומגידין וכ"ש בנדון זה שכ"י יוצא ממ"א שאחר שהעידו שנתברר להם האונס לאו כ"כ לחזור ולומר שמפיו לבד נתברר להם דבהא לא עביד אינשי דטעו אבל בבירור האונס בהא איכא למימר דטעו כיון דאינהו מבארי שלא ידעו אם מכר אנדיו המטלטלין ההם או משכנן דבהא אפשר למטעי דמפני שידעו מאז שהמטלטלין היו שלו סבורין שגם עכשיו הוא נאמן עליהם שרוב בני אדם שלא ידעו בטיב דיני ממונות חושבין כן מחמת דיני האומות שהוא כך וכך וכיון שכן סומכין על ביאורו של העד שהרי מבארין באיזה צד נתברר להם וכדכתבתי וכ"ת כיון דאיכא לספוקי בלשנא דסהדי אי בריר להו אונסא שפיר אי לא א"כ הו"ל ספק מגורשת ונעמידנה על חזקתה בחזקת א"א היתה לא היא דהא איכא סהדי דמסהדי עלה שנתגרשה דהיינו עדי הגט ועדי מסירתו והיא עדות ברורה שבשבילה התירוה ב"ד לינשא ועדות המודעא אינו עדות מבואר מאחר שאינם מבארים באיזה ענין נודע להם שהיה אנוס ע"כ וכדכת' וכיון שכן עדות זה האחרון שאינו ברור אינו יכיל לגרוע כחו של הא' שבשבילו התירוה ב"ד לינשא דכיון שהתירוה לינשא אזיל לה חזקת איסור שלה וקמת לה בחזקת התר ודמיא הא מלתא קצת למאי דאמרינן בפ' האשה שלום ג) דאם עד א' אומר מת והתירוה לינשא ובא אחר ואמר לא מת הרי זה לא תצא מהתירה הראשון ואמרינן טעמא התם משום דבכל מקום שהאמינה תורה עד א' הרי כאן שנים ואין דבריו של אחד במקום שנים והא התם דבחזקת א"א היתה ואי אתי עד שני קודם שהתירוה לינשא הו"ל עד ראשון עד א' בהכחשה ולא כלום ואפ"ה כי אתא אחר שהתירוה לינשא לא תצא מהתירה הראשון דהו"ל כחד במקום ב' ה"נ כיון שהתירוה ב"ד לינשא ע"פ עדים הראשונים ועדות אלו אחרונים אינו עדות מבורר לא תצא מהתירה הראשון דעדות שאינו מבורר במקום עדות מבורר הו"ל כההיא דקרי לי' חד במקום ב' וגרע מינה וכ"ש אחר שהגיד א' מן העדים שהוא לא ידע אם המטלטלין ההם היו שלו של המגרש או היה זכות לכובשים עליהם דבהא ודאי פשיטא דלא חוזר ומגיד הוא ואין בעדות שום ממש לאוסרה אחר שכבר הותרה ע"פ עדות הראשון שהוא עדות ברור דליכא למימר בכה"ג דהא איכא סהדי דידעי דאנוס הוא דהיינו עדי המודעא ואם לא ביארו בשטר המודעי יבארו עכשיו איך נתברר להם דהא לא נפק האי קלא אלא מתוך עדותן של העדים וכיון שהא' ביאר עדותו בענין שא"א מתוך עדותן שיהא האונס ברור להם תו ליכא למיחש להו וכ"ש כאן בנידון זה שהעדים הם במקומו של המגרש והוא מתרחק היום להביא עצות מרחוק לאוסרה ולעגנה שאם היה לו עדות אחרת מבואר מזה הי' מגלה אותו ומפרסמו מצורף לזה שאילו היו העדים יכולין לדעת ידיעה ברורה שהמטלטלין ההם הם שלו בענין שיוכל להוציאם בב"ד שוב אין לו טענת אונס כיון דלא אזיל קביל בבי דינא אחולי אחיל ואע"ג דס"ל לאביי ורבא דכתבינן מודעא אמאן דציית דינא הא אמרן דטעמא משום דאיכא דחייש דלמא לא מזדקקי לי' בי דינא וכמ"ש רבנו שמואל ז"ל או משום דב"ד לא כפי אלא בשמתא ואיהו חייש דלמא איהו לא קפיד בשמתא דרבנן אבל היכא דיש כפיה גמורה ויורדין לנכסיו כמו במקומותינו אלה שיש בכל קהל וקהל אנשים ממונים לתת דין בין אדם לחבירו וכופין כל א' וא' ע"כ בגופו ובממונו ויורדין לנכסיו בכי האי ודאי לא מצי למטען טענת אונס וכדאמר ר' יוסף בפ' הנזקין דאין דין זה נאמר ולא סברו בה שום חולק בגמ' דאפי' אביי ורבא מודו וטעמי' כדאמרן דבי דואר עדיף טפי מב"ד שיש כח בידו לכוף בגופו ובממונו וכך קבלתי מפורש מפי רבותי ז"ל וכן בשיטת אבא מארי ז"ל הילכך אף ב"ד שלנו הממונין היום בקהלות אלה בי דואר חשיבי שיש כח להם לכוף בגוף וממון וכיון דלא אזיל וקביל אחולי אחיל ואע"פ שיש לדחות דלא אמרינן הכי אלא היכא שלא מסר מודעא אבל היכי דמסר מודעא הא חזינן דלא אחיל מידי דהוא אתלו' וזבין זביני' זביני משום דאגב אונסי דזוזי גמר ומקני ואפ"ה מסר מודעא מודעי' מודעי וכדמוכח מההיא דאמרינן א) מאן דחתם אמודעא שפיר חתם ומאן דחתם אאשקלתא שפיר [חתם] לא דמי דשאני התם דכיון דחזינן לי' דאניס ואין לו צד להנצל מן האונס איכא למימר דלא גמר ומזבן אע"ג דאיכא זוזי כיון דמסר מודעא אבל היכא שבידו להנצל מן האונס ולא אזיל וקביל ודאי אחולי אחיל אלא אעפ"כ מסר מודעא דסבר הוא אתפוס החבל בשתי ראשיו כדי שיתנו ויחזרו ויתנו אלא שאין אנו צריכין לזה מן הטעמים שכתבתי. ועוד אפשר לנו לדון ולומר שאפי' היה עדותן של עדים אלו על האונס מבורר כיון שבשעת נתינת הגט פוסל כל עדים שיעידו על שום דבר שיתבטל בו הגט ושיורע כחו שוב אין חוששין לעדותן וכ"כ הרשב"א ז"ל על ביטול המודעות וז"ל ואני אומר להוציא ידי כל ספק שיבטל כל מודעא ועוד שיפסול כל עד שיעיד שמסר מודעא לפניו וא"ת ומה יועיל לגבי איסורא אם יעידו עדים כבר העידו אני אומר כל שהוא פוסל עדים אף הוא מבטל כל מודעא לגמרי וכאותה שאמרו בפ' מי שאחזו ב) וליחוש שמא בא באומר נאמנת עלי שלא באתי וליחוש שמא פייס באומר נאמנת עלי שלא פייסתי אלמא כל שאינה מאמינה אינו טורח לבא ולפייס וטעמא דמלתא דכיון שאינו יכול לקלקלה בב"ד אינו מצי לקלקלה בידי שמים וכדאי' בירושלמי בריש מכילתין וה"נ כיון שהוא פוסל עדיו ואינו יכול לקלקלה בב"ד אף הוא גומר בלבו ומבטל כל מודעות שקדמו לו שאינו מצוי לקלקלה בידי שמים ע"כ. ואני רוצה לדקדק אחר ראיותיו אע"פ שיש לדון עליהם כבר הורה זקן ופשטה הוראה זו בכל גלילותינו ועושין בה מעשה וכ"ת האי טעמא לא מהני אלא למסירת מודעא גרידתא הא הוא דקאמר לה רבינו ז"ל אבל היכי שנתברר אונסו מאי מהני פיסול עדים אם אנו יודעים שמתוך אונס הוא מגרש לא היא דהתם ה"נ איכא למימר כיון שהוא פוסל עדיו ואינו יכול לקלקלה בב"ד אף הוא גומר בלבו ומגרש בלב שלם אע"פ שאונסין אותו ע"כ וליכא למימר דכיון דמתוך האונס פיסל עדיו האי פיסל עדים גופא לא מהני מידי דא"כ במסירת מודעא לחודה אמאי קאמר רבינו ז"ל דמהני פיסול עדים דהא מסירת מודעא היינו דאנן מהמנינן לי' דאנוס הילכך אי מהמנינן לי' דאניס פיסול עדים מאי מהני הרי מתוך אונס פוסל אותם ואי לא מהמנינן דאניס א"כ אין ממש במודעתו ואפי' ביטול לא צריך דליכא למימר דמסירת מודעא דגיטא ומתנתא לאו היינה דאניס אלא דבליבה לא ניחא לי' שכבר הוכחתי למעלה דאי לאו דאניס אלא דבלבי' לא ניחא לי' דברים שבלב נינהו ואפי' ביטול מודעה לא צריך ואף הרשב"א ז"ל עצמו כ"כ דמודעא דגיטא ומתנתא מטעם אנוס אתיא עלי' עוד כתב בפ' השולח וז"ל מודעא דמאן אילימא דגיטא ומתנתא גילוי מלתא בעלמא הוא ואפילו תולה מודעתו בדבר ונמצא שאותו דבר לא היה מעולם וכיחש לעדים אפ"ה הגט בטל מכיון שהוא אמר שהוא אנוס ואיכא גילוי דעת שהוא אנוס שהרי הוא מבטל והרי יש כאן גילוי דעת שאם אינו אנוס בכך למה מגרש אם אינו רוצה לגרשה לא יגרש אלא ודאי אנוס הוא אלא שמתירא לגלות אונסו או שרוצה לכסותו ותולה אותו בדבר אחר ע"כ הכותב דורש שלום אוהביו ורבותיו הצעיר בבית אביו חסדאי בן הר' יהודה בר' חסדאי זלה"ה. . תשובה תחילה נדון על מסירת מודעא וביטולה ואח"כ נדון על האונס גרסינן בפ' חזקת ג) רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו לא כתבינן מודעא אלא אמאן דלא ציית דינא ופי' ר"י בן מגיש ור' מאיר הלוי ז"ל דאיירה בפשרה כגון ראובן תובע לשמעון וא"ל תן לי כ"וכ שיש לי בידך וא"ל להד"מ והוצרך לעשות עמו פשרה וקודם הפשרה מסר מודעא וס"ל רבה ור' יוסף דמי צייתי דינא לא כתבינן דה"ל כמודעא דזביני היכי דלא ידעי בה סהדי דאניסי אביי ורבא דאמרי תרוייהו אפי' עלי ועליך דאע"ג דציית דינא כיון דיכול למכפרי ולאשתבועי בשקרא אין לך אונס גדול מזה אמרי נהרדעי כל מודעי דלא כתוב בה אנן סהדי ידעי באונסי' לאו מודעא היא [מודעא] דמאי אילימא דגט ומתנתא גילוי מלתא בעלמא היא ופירש"י הרבה בני אדם יוכלו לידע אונסו דכיון דאינו מקבל ממון בגט זה שנותן אם נתנו מדעתו למה מסר מודעא והק' מור"מ מרוטנבורג ז"ל דילמא בגט נמי זוזי אנסוהו שנותנין לו קרובי אשה לגרשה ובמתנה אינו אנוס אונס גמור אלא אדם גדול ביקש ממנו מתנה ואינו רשאי להשיב פניו ופי' הוא ז"ל אי גט ומתנה גילוי מלתא בעלמא הוא אמאי קאמר אי לאו ידעי באונסי' דלאו מודעי היא כלל והגט כשר לינשא בו לכתחילה ובמתנה גובה אותה לכתחילה והא הרבה נותני גט ומתנה אנוסי אונס גמור א"כ אפי' לא הי' מפ' אונסי' הוה לו למיחש דילמא אנוס ולכל הפחות לגבי נט לא נתירה לעלמא בלא נט שני ואם קבלה קדושין מאחר תצטרך גט משניהם ובמתנה לא יגבה בשטר זה וזה הפי' הוא דחוק ולפי ענ"ד אינו קשה לפירש"י כי אפילו אם קבל מעות בגט מקרובי האשה אינו דומה למעות שמקבל במכר כי במכר עיקר מכירתו הוא בשביל המעות כי אין אדם מוכר דבר אלא בשביל חפצו למעות ולא בשביל סבה אחרת והן הן האונסין אותו למכור ולאונס זה אינו מועיל לבטל המקח הילכך אין לפרש במודעא שהכירו אונסו שלא היה בסתם מוכר דזוזי אנסוהו אבל בגט אפילו אם יתנו לו מעות דבר ידוע שאינו, סבת הגט שאם הי' ביניהם אהבה ושלום כמו שראוי להיות בין איש לאשתו אפי' יתנו לו כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו להם אלא מחמת קטטה שביניהם או שנאה ששונאתו גורמות הגרושין והמעות אינן אלא טפלים לדברים אחרים הגורמין לגט הילכך לא דמי למעות המכר דנימא גמר ומקנה משום הכי פריך גילוי מילתא בעלמא הוא שהוא אנוס כיון שמוסר מודעא דכיון דאינו מקבל ממון בגט ר"ל כמו במכר כי אין קבלת ממון של הגט דומה לקבלת ממון של מכר וגם במכר נמי אם אנסוהו למכור חפץ בפחות משוויו אין מכירתו מכירה דהא דאמר ר"ה תלוהו וזבין זביניה זביני דאגב אונסי' גמר ומקנה היינה דוקא דלא איזל גבי' אלא כדי אונאה וכן משמע הלשון וזבין כדין מכר ואם איזל גבי' טפי מאונאה דמיא לתלוהו ויהיב וכן כתב הר' יונה ז"ל דהוי זביני במקרקעי אפילו לא נתן לו כל שוויו לפי שאין אונאה לקרקע ותורת מכר בכך ומכרו קיים אבל במטלטלין כיון שיש שם אונאה כדי ביטול מקח אין כאן מכר ואני אומר כי גם במקרקעי אם יש שם אונאה עד פלג דהוי ביטול מקח בקרקעות לדברי התוספות וכן פסק א"א ז"ל הנה הוכחנו שאין נתינת הממון גורם אלא שוויו של מקח גורם קייומו וא"כ בגט נתינת הממון אינו גורם קיומו אם אינו נותנו לרצונו בלא ממון הילכך פריך שפיר גילוי מלתא בעלמא הוא אילימא מודעא דזביני והא אמר רבא לא כתבינן מודעא אזביני מודה רבא היכא דאניס כההוא מעשה דפרדיסא דההוא גברא דמשכן לי' פרדיסא לחברי' בתר דאכלי' תלת שנין א"ל אי מזבנת לי' ניהלי' מוטב ואי לא כבישנא לשטר משכנתא ואמינא לקוחה היא בידי כגון האי ודאי כיון דמסר מודעה כתבינן אם חבירו אונסו ופירש"י ז"ל כגון דאמר לעדים אתבענו לפניכם והוא יאמר שמכרתי' לו ואינו חייב לי כלום ואח"כ יאמר לי בסתר שאכתוב לו שטר שלא בפניו ושאתננה לו ויתן לי הדמים וכן עשה וקודם כתיבת השטר אמר לעדים אתם שמעתם שאמר שהיא מכורה בידו זה ג' שנים ואני צריך לכתוב לו שטר מכירה והרני מוסר מודעא בפניכם שאיני מוכרו ברצון נפשי אלא משום דכפה במשכונה כה"ג כותבין שידעו אונסו ואפילו אם היה ב"ד יודעים כל מה שידעו העדים לא היו יכולין להוציא ממנו הפרדס כי הי' יכול לטעון אמת הוא שהוא היה קנוי בידי ואבדתי שטרי ובקשתי ממנו שיעשה לי שטר מכירה שנית דאמינא אזבון דידי ואפ"ה כיון שיש הוכחה שראוי לו למוכר לירא על הפסד הפרדס כותבין במודעא שהכיר באונסו וכ"כ ר"ת דטפי משני חזקה משכן לו הפרדס אפ"ה כיון שהיתה בידו לגרום לו הפסד כמו שהוא אנוס עלי' ראוי לזה לירא מדברי' ולחוש ולמכור לו מחמת אונס אימת ההפסד וכמאן דידעי באונסי' דמי ולענין ביטול מודעא של מכר היכא שהכירו אונסו וכפוהו עד שביטל המודע יש מחלוקת בין הפוסקים רבנו יצחק בעל התו' כ' דמהני הביטול והביא ראיה מההיא דערכין דמהני ביטול מודעא בגט ואע"ג שכפו אותו עד שביטל המודעא ואע"פ שאמר בשעת מסירת מודעא כל מה שאבטל לא יהי' בטל אינו מועיל דאמר לבסוף כשיכופו אותו לבטל כל מה שאמר קודם בטל הכל דאגב אונסי' גמר ומבטל ור"י אלפסי ז"ל חולק ואמר שאני גט דמדינא מחייב ליתן גט וכי מעשינן ליה כדין מעשינן לי' מידי דהוה אעולות ושלמים הילכך מהני הביטול אבל זביני דלא מחייב מדינא לזבוני כי בטלי' למודעא באונס לא הוה ביטול וכ"כ רבנו האי ז"ל היכא דמסר מודעא אזביני', אפי' פרש בשטר זבוני דההוא אונסי' דאנסיה אעקיר זביני איבטלה נמי אודיתי' בביטול מודעא ועוד, כ' כי היכי דמודעא דזביני' לא מתקיים עד דמתבריר אונסי' כמה דמתבריר מודעא ה"נ לא איבטיל עד דמתבריר דאיסתלק אונסי' כמה דאיתבריר ביטול מודעי' וכ"כ ר"מ הלוי דלא מהני ביטול מודעא בזביני' עד שיעידו עדים שידעו בסילוק אונסו עוד כ' ז"ל והשתא דאיתברר טעמא דמלתא גבי גט דאע"ג דבטלי' למודעי' מגו אונסו הוה ביטול משום דעשויה כגון גבי זביניה דלא הוה ביטול משום דאנסוהו לזבוני שלא כדין דגט וזביני כהדדי לענין ביטול חד דינא נינהו דכל היכא דאנסוהו כדין בין בזבוני אע"ג דבטלי' למודעא מגו אונסי' הוי ביטול והוה כאומר רוצה אני וכל היכא דאנסוהו למהיב גיטא או לזבוני' שלא כדין לא הוה ביטול עד דמתבריר כרעות נפשי' בתר דאיסתלק אונסי' וא"א ז"ל לא הביא בפסקיו אלא דברי התוספות.
ועתה בנדון זה שלפנינו שהעידו עדים שידעו שהיה אנוס וכן מוכיח מן הענין שלא רצו לשלוח החפצים עד שהוצרך להודות שלא לעכב המטלטלין אשר ישלחו הנשים ושיוכלו להשיבם אם לא יתן הגט יראה שהמודעא היתה כדין והביטול הי' באונס ולדעת התוספות מועיל הביטול ולדעת שאר הפוסקים אינו מועיל כיון שלא נתברר סילוק האונס וכן יראה שהוא דעתך כיון שהוצרכת להחזיר המודעא מודעא גרידא בלי אונס מחמת שלא נתברר לך שיוכלו העדים לידע אמיתת האונס והאמת כך דעתינו נוטה דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתם שתקנו מסירת מודעא עא לבטל האונס כי ידוע הוא כי כמו שהאונס אונסו למכור כך יאנס אותו לבטל המודעא שמסר כ"ש לגבי גט דאיכא צד ממזרות מי יכניס ראשו במחלוקות שיש בין גאוני עולם ולהקל הדבר ואם היה מעשה בא לידנו הי' נר' להצריכה גט מספק אמנם לסברתך לפי שלא נתברר האונס לעדים והיא מודעא גרידא ומהני ביטול ולדעת הפסק של א"א ז"ל אפי' אם הכירו העדים האונס מועיל ביטול המודעא כמו דמהני ביטול מודעא במכר היכא שהכירו אונסו והגט גט ואשר כתבת כיון דאיכא לספוקי בלישנא דסהדי אי בריר להו אונסא שפיר או לא א"כ הויא לה ספק מגורשת והעמידנה על חזקתה ובחזקת אשת איש היתה ודחית סברה זו משום שיש עדות ברורה שנתגרשה כראוי ובשבילה התירוה לנשא ועדות המודעא אינו ברור ועדות האחרון שאינו ברור אינו מבטל עדות ראשון הברור איני מבין דחי' זו כי אדרבא המודעא חתומה בעדים הוא עדות הראשון ואם היה העדות מבורר לפי דעתך היתה מבטלת הגט הבא אחריו עתה שהוא ספק בירור והוא ספק אם ביטלה הגט שאחרה אם לאו העמידנה בחזקת שהיא אשת איש ודמי להא דאמרינן א) טבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ אע"פ שנתעסק באותו המין כל היום כולו לא עלתה לו טבילה אע"פ שודאי טבל והספק נולד אח"כ ואפשר שאחר הטבילה בא עליו ממה שנתעסק בו אפ"ה כיון שנולד בזה רעותא אמרינן העמידהו על חזקתו ואמרינן לא טבל טבילה הוגנת כ"ש בנדון זה שנודע דאיתילד בי' ריעותא קודם כתיבת הגט ואפשר שנתבטל הגט מעיקרו שנאמר העמד אשה על חזקתה ואימור לא נתגרשה כי כל א"א בחזקתה עומדת עד שיודע לך שנתגרשה גרושין גמורין ואשר כתבת שאפי' היה עדותן של עדים על האונס מבורר כיון שבשעת נתינת הגט פסל כל העדים שיעידו על שום דבר שיתבטל בו הגט שוב אין חוששין לעדותן וכמ"ש הרשב"א ז"ל וכי תימא איך יוכל שום אדם לפסול עדים כשרים ולאו כל כמיני' ודאי לענין ממון דבר שהוא חובתו הודאת בע"ד כמאה עדים דמי ויוכל לפסול כל אדם לחובתו אבל לענין איסור אינו יכול לפסול שום עד לפע"ד ואפי' לפי דבריו בלשון זה אינו יכול לפסול שום עדים דכיון דידעי אונסו ונתברר להם א"כ מה שפוסל עדיו לא מהני מידי ולא דמי למודעא גרידתא דכיון שלא הכירו אונסו ומבטל המודעי ופוסל עדיו כיון שביטול המודעא מועיל לבטל המודעא הרי נסתלק האונס כי דיבור האחרון מבטל הראשון ומש"ה יכול לפסול כל מה שירצה אבל בנדון זה שלא נסתלק האונס קודם ביטול המודעא גם פסול העדים [אינו כי מחמת האונס הוא פוסלם והשם יצילנו מעונש הדין ושלום מעלתך תעלה מעלה ורחבה ונסבה למעלה כחפצך וחפצי נאמני מעלתך דורשי שלומך וטובתך ומתפללים בעדך לאלהי קדם מעונה הבאים בחתום וכורתים אמנה באמונה היו דברינו דברי היושבים בגנים חברים בפרשת הם המדברים אין זה ספר כריתות אבל הוא ספר מקנה החתום והגלוי מודעת בכל הארץ יושר אמרים הנה אלהים עולים מן הארץ הארץ האירה מכבודו וכוכבי ערץ ערץ וארץ אל עליון קונה אמנם עולם חסד יבנה בו חכמה ובינה ומשפט יתאוששו חסד ואמת נפגשו ובו לימודי ה' לא יחסרו כל טוב וכתר מלכות לבשו עוז ומשפט וחטאת יהודה כתובה בחסד ואמת יכופר ותיטב לה' משור פר חסדאי הוא וחסדינן מיליו וכינור מהלליו מנגן מאיליו רוח ה' נשבה בו רוח צפון תחולל מצפוני חכמת לבבו אמנם כי אתם עם ועמכם תמות חכמה ונחנו מה מול הרים הגבוהים ובעבור נסות אותנו בא האלהים וענותו ואהבתו מקלקלת השורה לדעת דעתנו הקצרה הלא היא נגד דעתו הרחבה לכלא חשיבא וכתבנו לך דעתינו ואתה תבחר ולא אנו ועל זה חתם הר' יעקב והר' יהודה בני הרא"ש ז"ל. מי אשר יבא אחרי המלכים אשר כבר עשוהו מי הוא זה אשר ערב לבו לגשת אליהם לחלוק על דבריהם אשר בראיות ברורות דבריהם מוכיחים שפתים ישק משיב דברים נכוחים עאכ"ו צעיר כמוני אשר הזמן מארץ מולדתי הוציאני וטוליטולה טלטולי גבר טלטלני טרם למדתי חכמה וגם פה לא עשיתי מאומה ונטל רוב המדבר בלשוני וכבד פה וכבד לשון ואיני כדאי שאתם שולחים לי לדעת דעתי הקצרה אמנם לפי הענוה אשר בכם גברה אחוה דעי אף אני אחר דרישת השלום כפי קוצר לשוני הנה לשלום מר לי מר וזאת ליהודה ויאמר ראיתי את הארץ והנה נשחתה נשים באות מארות אותה תולות עצמן בשקריהן להפקיען מחמת בעליהן ואפופהון בידהון וראוי להחמיר בדבר זה אפילו בלא ראיות מבוארות כל זמן שלא בתלמוד הפך מזה כ"ש שנדחוק להכניס פילא בקופא דמחטא ולבקר דברים לא כן ולהקל באיסור א"א אמת ויציב כי הנכבד הנעלה ר' חסדאי קרסקש מעיר ברצלונא שאלני בדין זה ושלח לאחי הר' יעקב נ"ר ולי כתבו וזה היה תחילתו היום החלותי לשאל לי וכתב בו מה שזה לשונו ודרשתי מאת אחוזת מרעי אלופי ומיודעי לחוות דעי אף אני עם יתר חכמי עירנו במעשה בא' שקבל ממון רב כדי לגרש אשתו והקדים למסור מודעא על הגט וירדנו למנין ואחר משא ומתן ושקלא וטריא הסכמנו לדעת א' והתרנוה לינשא איש נימוקו עמו בטעם נכון ובראיה ברורה ויען כי המגרש בדברי התולים צועק חמס וקרי לן בי דינא שרי' נגיש עצמותינו עדיכם ומי ב"ד יגיש אליכם עכ"ל ואני לא עמדתי על תוכן תחבולת האשה ויועציה בדבר הזה כאשר ידעתי עתה מקונטרוס הסיפור ששלחו לי וכתבתי לו שדעתי הי' שצריכה גט שני מספק כמה שתראו בנוסח תשובתי אשר שלחתי לו ולא מלאני לבי להצריכה גט בודאי לפי שלא ידעתי תוכן הענין וגם מפני שא"א ז"ל פסק שמועיל ביטול מודעא אפילו אם לא ידעו בסילוק האונס והביא ראיה מההיא דערכין דמועיל ביטול המודעא גבי גט ע"י כפיי' גם כי יש טעם לחלק ביניהם כמו שכתבתי בנוסח תשובת הרי חיסדאי אמנם אין משיבין את הארי אחרי מותו ומשום מצוה לקיים דברי המת לא אמרתי ליתן לה גט שני רק מספק אבל אחר שעמדתי על קונטרס הספור וראיתי כל אשר עשתה לו אשתו ויועציה נתחזקתי יותר בדבר להצריכה גט ודבר ידוע הוא כי נט אינו אלא לרצון האדם ואינו מוציא אלא לרצונו וגם באותן שכופין אותם להוציא כופין עד שיאמר רוצה אני לא היה גט אם לא שאנו תולין שכפין כן לבו משום דמצוה לשמוע דברי חכמים וכל זה הוא מפורש בערכין ובבבא בתרא ואין צריך להאריך הלא הם כתובים ומפורשים וגלוים לעיני כל הוגי התלמוד וכבר הביאו כ"ז החכמים בתשובותיהם השלוחים למדנו מכאן שאם אנו יודעים באדם שאינו נותן גט ברצונו שאינו כלום ואפילו לא מסר מודעא ואם מסר מודעא ולא הכרנו אונסו צריך לבטל המודעא קודם שיתן הגט ואם ביטלה מועיל הביטול כיון שלא הכרנו אונסו הפה שאסר הוא הפה שהתיר ואתי דיבור ומבטל דיבור ואם הכרנו אונסו והוא מאותן שאין כופין אותם להוציא אפילו ביטול לא מהני עד שנדע שנסתלק אונסו ואונס ממון הוי אונס מההוא מעשה דפרדיסא וכיון שאפי' לבטל המכר הוי אונס כ"ש לבטל הגט דהוי אונס כי לא הוזכר כפיי' לגבי פיסול הגט רק לגבי הכשרו ולגבי פיסולו הוזכר במשנה עישוי דתנן א) גט המעושה בישראל כשר ובע"א פסול ובע"א חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומרים לך פי' ובע"א כיצד עושין שיהיה כשר חובטין אותו וכו' כך מפרשין אותו, בעלי התוספות ז"ל ומוקמי למתניתין הכי גט המעושה בישראל כדין כשר שלא כדין פסול ופוסל ולשון מעושה הוא כולל כל מיני כפייות בין במילי כמו ההיא דכתובות עליי' דידי עשוי הוא וגדול המעשה יותר מן העושה ב) בין בשוטי ולהכי נקט לשון הכולל להשמיענו כשהוא כדין אפילו כפוהו בשוטי שהוא כשר וכשהוא שלא כדין אפי' כפוהו במילי שהוא פסול ובסיפא לגבי ע"א דאיירי בהכשרא דגט כמו שפרשתי נקט לשון חובטין לרבות שאע"פ שמכין אותו לקיים מה שישראל אומרים לו הגט כשר ועוד הוכחה דאונסא דממון כאונס גוף דרוב בני אדם חביב עליהם ממונם כגופם והצדיקים יותר מגופם לפי שאין פושטין ידיהם בגזל כ"ש בנדון שלפנינו אם הי' לו ביד אשתו כתבי קודש נאים והמודים אשר לא יערכם זהב וזכוכית ואין ידו משגת לעשות כמו כן שאין לך אונס גדול מזה לפי שהוא חכם ויודע ספר הנה הוכחתי שאונס ממון אונס ונמצא שהי' גט מעושה שלא כדין והוא פסול ומ"מ הוא פוסל לכהונה משום דמחליף בכדין כדאיתא בגיטין בפ' המגרש בישראל שלא כדין בכדין מיחלף ואין להכשירו בשביל שביטל המודעא דמה מהני ביטול היינה בגט המעושה בדין שאם לא מסר מודעא הגט כשר אע"פ שהי' מעושה ומשום הכי הפוסל מסירת מודעא כשמבטלה היא בטלה משום שאנו תולין שמבטלה בלב שלם משום שמצוה לשמוע דברי חכמים אבל בנדון זה שהכירו אונסו אע"פ שביטל מועיל המודעא משום שהאונס במקומו עומד כי כמו שהכריחו האונס ליתן הגט כן הכריחו לבטל המודעא וכמו שהגט בטל מחמת האונס כן ביטול המודעא בטל מחמת האונס ע"כ אני אומר אפי' לפי' התוספות וכפי מה שפסק א"א ז"ל לגבי מכר היכא דביטל המודעא בשעת זביני דמהני הביטול אע"פ שכפו אותו עד שיבטל משום דאגב אונסי גמר ומבטל מודו לגבי גט שאינו מועיל ביטול המודעא היכא שהכירו אונסו כשמסר המודעא אם היה מאותם שאין כופין אותם להוציא אם לא נתברר סילוק האונס בשעת ביטול המודעא אע"פ שלגבי מכר מועיל ביטול המודעא היכא שלא נתברר שלא נסתלק האונס היינה טעמא לפי שהמכר לא יתבטל אם לא בב' ענינים שהוא אנוס בשעת המכר ובמסירת מודעא ואיזה מהם שיחסר יתקיים המקח נמצא כשביטל המודעא ולא נשאר רק האונס המכר קיים כי תלוי' וזבין זביני' זביני אבל גבי גט הוא הפך מזה לא יתקיים כשהוא מאותן שאין כופין אותם להוציא אלא בב' ענינים שלא יהיה אנוס בנתינת הגט ושלא מסר מודעא על הגט ובא' מאלו ב' ענינין יתבטל הגט שנמצא שלא מועיל ביטול מודעא אם לא יתברר שהוסר האונס ומה שהביאו ראי' מגט שמועיל ביטול מודעא עא לגבי מכר אפי' לא נתברר שנסתלק האונס? יפה הביאו ראי' כי התם מיירי בגט המעושה בישראל כדין שאין שם דבר שמבטל הגט רק מחמת המודעא וכיון שאנו רואין הביטול של המודעא ע"י כפי' מהני לבטל המודעא והגט גט ה"ה גבי מכר שנתבטל ע"י אונס ומודעא אם נתבטלה המודעא אפי' ע"י אונס הוי ביטול והמכר מכר כי כך הוא גט שנתבטל ע"י מודעא כמו מכר שנתבטל ע"י אונס ומודעא וא"כ יפה הביאו ראי' מביטול המודעא דגט לביטול מודעא עא דמכר הנה הוכחתי שלכל הפוסקים אין הביטול מועיל בנדון שלפנינו אף לפי מה שפסק א"א ז"ל וזהו שנתחדש לי בתשובה הזאת יותר ממה שכתבתי בתשובת הר' חיסדאי קרשקש נ"ר וכיון שהביטול אינו מועיל גם מה שפסל עדי המודעא עליי אינו מועיל מתרי טעמא חדא שמחמת אונס פסלם ועוד שאין אדם יכול לפסול בדבריו עד שהוא כשר ודאי לגבי ממון דאתיהב למחילה מועיל אבל לגבי איסורא לא ואין להביא ראיה מההיא דגיטין א) דבעל אומר לפיקדון ושליש אומר לגירושין ופסק רב אלפס כרב חסדא דשליש נאמן משום דמהמני' דהתם פסקו בעלי תוספות וכן הסכים א"א ז"ל להלכה כרב הונא דאמר בעל נאמן ואע"ג דהמני' לשליש וכן העיד הרמב"ן ז"ל שראה בנוסחא ראשונה מכתיבת ידו מאן דפסק כר' חסדא ואנן לא ס"ל הכי דר' הונא רבו של ר' חסדא ואין הלכה כתלמיד במקום הרב ועוד היה כתוב בה על ההיא וניהמני לשליש מי קא נפק גיטא מתותי ידו דליהמניה ואי ק' לך הא קמייתא דאמרינן שליש לא מהימן ואע"ג דלא נפיק גיטא מתותי ידיה מהמן התם בעל קא מכחיש לי' הילכך איתרע שלישותי' הכא קא מודי לי' עכ"ל וכתב א"א ז"ל וכיון שלא נתגלה טעמו של רב אלפס ראוי להחמיר כדבריו הראשונים וכמה שפסק ר"ת וגם אין להביא ראי' מההיא דפריש תלמודא בגיטין פ' מי שאחזו ב) על ההיא משנה מעכשיו אם לא באתי תוך ל' יום ומת תוך ל' יום הוי גט וליחוש שמא בא ומשני באומר נאמנת עלי שלא באתי אלמא דמהני נאמנות לגבי איסורא אין ראי' מהתם דהכי פירושא באומר נאמנת עלי שלא באתי אפי' אם היא תאמר שלא באתי הגט נט מהא למפרע כי אני מבטל התנאי שהתניתי עמה אם לא באתי כך מפרשים בעלי התוספות מחמת קו' ולא היה לי פנאי להאריך בענין מחמת כובד משואות שהי' עלי אבל לקחתי מן הבא בידי לפי שעה כי השליח בא יום ד' פ' אלה מסעי וכתבתי מה שכתבתי ביום ו' באותו שבוע אחר שקראתי כל הקונטרוס ששלחת בענין זה ואשר שאלת אם יש לאשה צד טענה בכבישת המטלטלין מצד מזונותיה אינה צריכה לפנים כיון שהי' לה נכסים מיוחדים לחצי נדונדיא ולמזונותי' ואפי' אם היה טענה לאו כל כמינה לתפוס נכסי בעלה בלא מרשותו ואשר שאלת אם על מסירת מודעא כזאת אם יש לב"ד להכות ולגבות וכו' א"א ז"ל כ' בפסקיו על ההיא דרב מנגיד אמאן דמסר מודעא אגיטא וכו' והאידנא נהוג עלמא כנהרדעי דאמרי בכולהו לא מנגיד אלא אמאן דמקדש בביאה ואע"ג דר' יוסף ס"ל כלישנא קמא דרב בפ"ק דקדושין ג) בשל סופרים הלך אחר המקל ובנדון זה אפילו למי שפוסק כלישנא קמא דרב לאו בר נדוי הוא שבלא המודעא היה הגט בטל מחמת האונס ותבא עליו ברכה על שגילה הדבר טרם תתקדש האשה ותבא לידי קילקול עלה בידינו מתוך ב' תשובות שכתבתי שאונס ממון הוי אונס ראוי למסור עליו מודעא ואפי' לא ידעו העדים אמיתת ההפסד רק שידעו שראוי לירא מן האונס ההוא ע"י הוכחה או אמתלא ושביטול מודעא של גט אינה מועלת היכא שהכירו [שאין האונס נסתלק בשעת נתינת הגט ושאין אדם יכול לפסול עדים ד)] הכשרים לגבי איסורא ולפי זה בנדון שלפננו הגט פסול ואין קדושין תופסין בה הנה כתבתי דעתי הקצרה והוא כטיפה מן הים נגד דעת כל אחד מחכמיכם הנקיי' והברה והם יברירו הסולת מן הפסולת בנפת שכלם ואם העתרתי דברים עליכם על כל פשעים תכסה אהבתכם: