אור ברסלב

שות זכרון יהודה· רבנו יהודה בן הרא"ש

שאלה סד

שאלה סג

גאון החכמה והתעודה אשר לא יעדה הר' יהודה ישמרהו ה' ויאריך ימיו כטוב ובנעימים כרצונו וכרצון יראיו החתומים השואלים מפיו משפטים צדיקים ומכל פשע מנוקים עשירים וסמוכים ותורה [היא] וללמוד אנו צריכים כך הי' שנתן אדוננו המלך נר"ו לדון פידרו בנו עיר אחת שמונה ימים קודם המתנה הזאת באו לדור שם בתוך הדרים יהודים ממקומות אחרים לשמע אוזן ששמעו שהי' נותן לו העיר עם כל הדרים שם באותו היום בין ע"א בין יהודים בענין שיהי' לו למס ואותם היהודים הבאים לשם אמרו בפני עדים ע"א וישראלים ובפני סופר ע"א ובשטר כתוב וחתום שהיו רוצים לדור שם מהיום ההוא והלאה כשאר דרי העיר ולקחו להם בתים לדור שם והביאו עמהם כל אנשי ביתם ודרו לשם מהיום ההוא והלאה ג' שנים או יותר ולאחר ח' או עשר ימים שבאו לדור אלו היהודים בא כתב המתנה הנז' מאדוננו המלך י"ע שהיה נותן לבנו העיר עם כל הדרים שם באותו יום בין ע"א בין יהודים ושיהיו לו למס וכשהרגישו בדבר קהלות הבאים נתנו לבם תוך הח' או הי' ימים הנזכרים וגם אח"כ להחרים ולקנוס בשם הבאים שילכו מיד לקהלתיהם כדי לתופשם ולכופם שלא ישתדלו ללכת בזה הענין אלא ישארו פורעי מס עם קהלותיהם כבתחילה ואילו היהודים הבאים כשראו כוונתם לא רצו ללכת אל המקום אשר היה שם פורעים מס בתחילה ולא חששו לחרם ולקנס לפי שאמרו שלא היו יכולין הקהלות להחרימם ולא לקנסם מאחר שלא היו פורעים מס עמהם כפי שאמר אדוננו המלך וגם אפי' תוך הח' ימים הנז' קודם באת המתנה כשהיו עדיין בחזקת פורעי המס שלהם לא היו רשאים להחרימם שהרי לא הי' חייבים עדיין להם שום מס בעולם וגם הקהלות לא הסכימו אלא למי שחייב שום מס וגם מן התורה כדכתיב כל אשר לא יבא לשלשת הימים וכו' זהו על המורדים בדין ושהו כבית דינו של עזרא לאפקועי ממונא כמו שאמרו הו"ל אבל אלו הקהלות המחרימין על הנאת עצמן בלבד בלי שום חיוב ממון בעולם ולא שום מרד ולא אלימא לאפקועי ממונא איך היו רשאים לקלל אדם מישראל על לא חמס בכפן והלא כתוב לא תקלל חרש הזהרה למקלל אדם מישראל כ"ש ת"ח ומגידי הלכה בכל מקום וכ"ש שמסרו ממונם בידי ע"א בקנסות הנז' וכתרום מנוחה הדריכום עד אשר הענישום באחד מאלף זהו' וכ"ש אחר ביאת כתב המתנה שלא עשו אלו הידורים אלא כמאמר המלך ואלו הקהלות אומרים שהרשות בידם להחרימם ולקנסם בכל עת שירצו בין שיהיו חייבין להם בין שלא יהי' חייבין בין קודם ביאת המתנה בין לאחר ביאת המתנה שאדוננו לא נתן אלא הדרים שם באותו יום כפי שכתוב בשטר המתנה ואלו היהודים הבאים מאחר שמיום ביאתם ועד יום ביאת המתנה היה פחות מל' יום ואותם היהודים הבאים אומרים שאינם ראוים להיות פורעים מס עמהם לפי שכתוב בשטר אדוננו המלך שאומר כל הדר שם באותו יום והם היו דרים שם באותו יום וקודם וגם דרו ימים רבים אח"כ ונתגלה הדבר למפרע שדירת אותו יום היתה להם דירת קבע ואין לפרש דברי המלך ולעשות פי' לפי' דדינא דמלכותא דינא ע"כ משמעות טענותם בזה הענין וגם נסתפקו בענין המורדים מלפרוע המסים באומרם שאין לאל ידם לפרוע כל הסכום שמטילין עליהם קהלותם ויש קהלות שנוהגין להחרימם לחלוטין בלי שום תנאי וסומכין על הסכמות הקהלות שמצוה להחרים סתם בשם המסרב לפרוע המסים ויש קהלות שמחרימים על תנאי אם ידו משגת לפרוע הסכום שמטילין עליו כפי ממונו בערך ממון קהל אם יש רשות לשום קהל מן הדין או בכח ההסכמה להחרים סתם לחלוטין בלי שום תנאי ועתה אדוננו עיני כל ישראל עליך להגיד להם דת ודין ע"כ אנו מחלים פני כבודך שתעניקנו מברכותיך ומשפע נדיבותך והודיענו בג' ענינים אלה כוונתך אם הי' להם רשות לאלו הקהלות להחרים ולקנוס לאלו הת"ח הבאים לדור לאותה העיר הנז' אע"פ שלא חייבים לקהלותם שום מס ואם לא היה להם רשות לקהלות האלו להחרימם ולקנסם מה יהיה עונשם וגם אלו הבאים אם חייבים לפרוע המס באותה העיר המתנה כפי כח כתב אדוננו המלך נר"ו מהמתנה הנז' או אם חייבים לפרוע המס קהלותם כבתחילה וגם אם יש רשות מן הדין לשום קהל להחרים בשם המורדין לפרוע המסים לחלוטין בלי שום תנאי ואדוננו יחתום בידו תשובתו בצידו ואין לנו להאריך אלא שיגדיל השם תורתו ויאדיר כרצונו וכרצון עבדיו החותמים שלמה ב"ר דוד גבאי יעקב בן ממל.

תשובה. יראה לי שהדין עם האנשים שהיו דרים שם בעיר המתנה בזמן שנכתב כתב המלך כיון שלקחו בתים לדור בהם והעידו עליהם יהודים וע"א שרוצים לדור שם

מהיום והלאה וראי' מהא דאמרינן בפ"ק דבתרא א) כמה יהא בעיר ויהא כאנשי העיר י"ב חודש וכו' והכא הרי הוא כאנשי העיר מיד והטעם הוא כיון שקנה בית דירה סתמא דעתו לדור שם כ"ש בכאן שלקחו בתים לדור שם והעידו עליהם עדים שרצו לדור שם ונעשו שמיום ההוא והלאה הם מדרי העיר וכן ע"י מקצת המפרשים דכל היכא דידעינן דודאי בא להשתקע שם אפילו לא קנה בית דירה הרי הוא כאנשי העיר ומתניתין אפילו לא ירד להשתקע אלא לגור שם מדפריך עלי' וההיא דהחמרת והגמלת העוברות ממקום למקום ואחרי שנסתלקו מלפרוע במקומות שהיו פורעים תחילה לא הי' כח ורשות לקהלות ההם להחרימם כי לא היו

פורעין עמהם אמנם יש לחפש להם שום צד זכות כי היו סבורין שמן הדין היה להם לפרוע עמהם ולא היו מזידין אלא שוגגין:

תוכן העניינים

שות זכרון יהודה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה