אור ברסלב

שות זכרון יהודה· רבנו יהודה בן הרא"ש

שאלה נט

שאלה נח

תשובת שאלה. כך הי' מעשה שמרת שמחה אלמנת ר' יוסף הלוי (ע"ז) השיאה בתה לר' שמואל בן ר' שושאן ס"ט ופסקה ליתן לו עמה ה' אלפים זהובים במעות ואח"כ הסכימה לתת לו אלף זהו' ובמקום הד' אלפים עשתה לו ולבתה שטר מתנה שהיה לה וכתבה חצי הבית על שם בתה והחצי על שם ר' שמואל הנזכר והתנתה בעיקר המתנה שלא יחול על החצי שנכתב בשמו שום שעבוד רק שעבוד כתובת אשתו ומתה האשה בחיי בעלה ובאו יורשי האשה מכח תקנת הנישואין ליקח חצי הבתים והבעל אומר שאין להם ליקח רק חצי מן חצי הבתים הכתובים בשמה אבל חצי הבתים הכתובים בשמו הוא ממון כשאר ממונו ולא דברה בו התקנה ואני לפי ענ"ד נ"ל שהדין עם יורשי האשה כי התקנה דברה בכל מה שינתן עם הבת בנישואי' ותחילה אני אומר כי התקנה קוראה ממון האשה כל מה שינתן עמה בנישואי' ואפי' המעות גם כי הבעל יכול להוציאם ולעשות בהם כל חפצו ואין האשה יכולה למחות בו והראיה על זה מלשון התקנה באחד משעריה שמפרשת כשימות הבעל בחיי אשתו שאינו יכולה לגבות רק חצי נכסיו בין יספיק לכתובתה בין לא יספיק ויש בה זה הלשון זה בממונו וקנינו אבל ממון נדוניתא ומה שהכניסה לו או מה שיפול לה בירושה מקרקע לאחר נישואיה או מה שקנתה בשמה ומת בעלה יחזור כולו בעינו לה לבדה כי אין זה התיקון אלא במה שיודע שהוא ממון הבעל וקנינו הנה שמה שהכניסה לו בנישואי' אינו נקרא בתקנה ממון הבעל וקנינו וכיון שאינו נקרא ממון הבעל נקרא ממון האשה כי אינו הפקר לכל מה שנשאר אחרי מותה ממה שהכניסה לו בנישואי' וכמו שנקרא בתקנה בחיי' ממונה כך נקרא בתקנה עזבונה ואחרי שהוכחתי שמה שהכניסה לו בנישואיה נקרא עזבונה וממונה אני אומר כי המעות שנותנים לאדם עם אשתו בנישואי' הם מפורשין בתקנה שיחלקו אותם יורשי האשה עם הבעל ואם היה הלשון שהוא מפורש כדי שיזכה הזוכה בירושתה בחצי מה שימצא שנשאר מעזבונה שהוא עיקר נדוניתא ומה שהכניסה לו בנישואיה קרקע או טלטלי ועוד אומר בתקנה זה הלשון והוא ענין התיקון במה שימצא שנשאר בענין ממון האשה וכבר הוכחתי שכל מה שניתן עמה בנישואי' נקרא בתקנה ממון האשה ועוד אומר בתקנה זה הלשון זהו במה שניתן בנישואי הבת או מה שתקנה לעצמה ובשמה מממונה הרי מפורש שהתקנה מדברת במה שינתן בנשואי הבת בסתם והמעות בכלל מה שניתן בנשואין הם ואדרבה הם העיקר שבשבילם נעשים הנישואין ויש שרוצים לומר בדנתהא ב"ד ב"ד אדא אינו רוצה לומר רק בגדים שלובשת ויוצאה בהם וכמה תשובות בדבר חדא שלא יתכן לפרש אחריו קרקע או טלטלי ועוד כי לאחר מכן בתקנה אומר לשון כזה על מי שיש לה אם בחיים ולא יתכן לפרש רק לשון שהכניסה לה האם ועוד שהתקנה לא באת לפחות ליורשי האשה ממה שמפורש למעלה שפירש בגדי שיואר שלה ואת ש ברנת הא ר"ל בגדים שיוצאה בהם הרי באתה לפחות כל כלי הבית וכל התקנה מוכחת שבאת להרבות ליורשי האשה כ"ש למעלה שקוראה כל אלה שניתן בנישואי' ממונה ויש שרוצים לומר שהתקנה לא דברה רק בקרקע שקנוי בשמה וזה אינו נכון שהמעות הם בכלל התקנה אע"פ שיכול להוציאם בעל כרחה ולהפקיעם משעבוד כתובתה ה"ה קרקע הכתוב בשמו ואדרבא כ"ש הוא שאינו יכול להבריחו משעבודה ועדיפי טפי מזוזי לענין התקנה ועוד ראיה מלשון התקנה עצמה שא"א לומר כן שאומרת בא' משערי' זה הלשון זהו ענין התיקון במה שימצא בעין ממון האשה ברשות הבעל בין קרקע בין טלטלי אפילו אם היה כבר יוצא אותו קרקע בשעבוד או בהברחה ממנו שלא בקנין האשה ע"ב ואם איתא שהתקנה לא דברה רק בקרקע הקנוי בשמה לא יתכן שיצא אותו קרקע ממנו בשעבוד או בהברחה כי אינו יכול למכרו כיון שאין הגוף שלו ואין לומר ששעבד אותו לפירות כי אין הבעל יכול למכור נכסי מלוג של אשתו לפירות דגרסינן בכתובות פ' האשה שנפלו לה נכסים א) איבעיא להו בעל שמכר קרקע אשתו לפירות מהו מי אמרינן מאי דאקני ליה אקנינהו או דלמא משום רוח ביתא אבל לזביני לא ומסקינן והלכתא בעל שמכר לפירות לא עשה ולא כלום ואין לומר שמכר אותם בטובת הנאה שאם תמות בחייו יקחם הלוקח ואם תתאלמן או תתגרש תקחם היא ולעולם לא דברה התקנה אלא בקרקע הכתוב בשמה חדא שאינו נופל בזה לשון הברחה כי ההברחה היא ודאי והיא מיום עשיית השטר אבל זה הוא ספק שמא תתאלמן או תתגרש ואף אם תמות בחייו אינו חל עד לאחר מותה ועוד כיון דאין לבעל בהם אלא פירות ואותם אינו יכול למכור כמו שהוכחנו ובגוף אין לו כלום אינו יכול למכור הגוף שיהיה מכור לאחר מותו כי אין אדם מוכר דבר שלב"ל דקיי"ל דהאומר לחבירו מה שאירש מאבא מכור לך לא אמר כלום ואינו דומה לכותב נכסיו מהיום ולאחר מיתה שאם מכר הבן בחיי האב שקנה הלוקח לכשימות האב בחיי הבן לדבדי הכל דהתם הגוף של הבן מהיום ונתפש בו המוכר אבל הכא אין לבעל בגוף הנכסים בחיי האשה כלום ואינו דומה לאשה שמוכרת כתובתה בטובת הנאה דהתם היא יש לה שט"ח על בעלה אלא שלא הגיע זמן טריפתו ויכולה למכרו כמו כל המוכר שט"ח לחבירו אבל בכאן בגוף שהוא מזכר אין לו בו כלום הרי הוכחתי שא"א לתקנה לדבר רק בקרקע הכתוב בשמו ועל זה הוצרכה לפרש שאע"פ שכתוב בשמו כיון שנתן עמה בנשואי' שנקרא בתקנה ממון האשה כמו שהוכחתי והשעבוד או ההברחה לא נעשית בקנינה שינהג בו דין התקנה ויחלוקו יורשי האשה עם הבעל ויש שרוצים לומר שלשון אתא תא א האומר בתקנה שאינו רוצה לומר כל טלטל רק כלי הבית ולא יתכן חדא שהוא הפך קרקע הנזכר עמו ועוד שהתקנה דברה בכל ממון האשה כמו שהוכחתי ועוד שמזכיר זה הלשון בעצמו באחד משערי התקנה וזה לשונו וכישפטר הבעל בעודו נשוי עם אשתו והוציאה שטר כתובתה בדין כל האלמנות אין לה לגבות מה שיתקיים לה מסכום כתובתה אלא ממחצית מהנכסים קרקע וטלטל ואומר לשון אתא תא ומעשים בכל יום שלוקחות החצי מכל המטלטלין כלי הבית וזולתם ויש בהתקנה לשון זה נוסחו ואם לא תניח ממנו זרע של קיימא כמו שזכרנו יהי' כל מה שביארנו ממיני עזבונה הנמצאים בעין בין הבעל ובין הזוכים בירושתה זולתו ויחזיר החצי הנזכר ממנו שהי' ראוי לירש אותו מן הדין לאשר יהי' לו דין קדימה בירושתה ושאר יורשיה אם היה הוא נפטר בחייה ע"כ ויש שרוצים לדקדק מזה הלשון שלא באת התקנה לתת ליורשי האשה במקום הבעל אלא ממה שבא לו בתורת ירושה והוא בעין כגון נכסי מלוג או נכסי צאן ברזל וכמה תשובות בדבר חדא שמפורש בכמה מקומות בתקנה שמדברת בכל מה שניתן עמה בנישואין ועוד כי בזה המקום לא באת התקנה לפרש מה יירשו יורשי' כי הוא מפורש למעלה ולא נכתב זה הלשון במקום זה בתקנה רק לברר כשלא תניח ממנו זרע ש"ק מי מיורשי' יירשו החצי שהי' לו לזרע לירש ולכן לא פרשה שיחזור החצי ממנו שהיה לו לירש אותו לאשר יהיה לו דין קדימה בירושתה אם היה מת בחיי' אבל לא לפרש מה יהי' הנכסים שיירשו ועוד אני אומר שאע"פ שאם לא נעשית תקנה לא הי' נופל לשון שהי' לו לירש אותו מן הדין על מעות או קרקע הנותן עם הבת בנישואיה כיון שלא בא לו בתורת ירושה אחר שבאת התקנה וסלקה ממנו חצי מכל מה שניתן עימה בנישואי' כמו שהוכחתי מכמה מקומות נופל בטוב הלשון שהיה לו לירש אותו מן הדין לולי שהתקנה סלקה אותו ממנו ואחרי שסילקה שנסתלק עתה ממנו נופל בו הלשון שהיה לו לירש מן הדין ועוד אחרי שהוכחתי שמה שהכניסה לו נקרא בתקנה ממונה ועזבונה א"א לעזבון לבא אחריה ליד שום אדם אם לא יירשנו ממנה לכך נופל הלשון שהי' לו לירש אותו מן הדין לבד לשון התקנה שנקרא ממונה זהו מה שנ"ל מן הדין לענ"ד מלשון התקנה וכן היה זכין מקדם כמו שהעידו כמה בני אדם ולא נתברר על שום דיין שדן הפך מזה ואמרו על ר' אברהם בן מוח ס"ט שדן ע"פ א"א הרא"ש ז"ל בזה לר' שלמה בר' דוד בן יעיש נר"ו ושאלתי פי ר' אברהם הנזכר ואמר שלא נזכר לענין ואחרים אמרו לי שלא עמד בפניהם דין רק השלימו ביניהם בפשרה שוב העידו לי שנפסק הדין כמו שכתבתי ויש שרוצים לומר בנדון שלפנינו אין ליורשי האשה כלום בחצי שנכתב על שמו שכתוב בשטר המתנה שלא יחול עליו רק שעבוד כתובתה אלמא שהוציאו אותו מכלל התקנה שאם הי' בכלל התקנה איך יחול עליו שעבוד הכתובה מכח התקנה תטרוף אותו תוספת על כתובתה ואין זו ראיה חדא שגם התקנה היא שעבוד כתובתה ואפי' לא כתב לה נמצא שהתקנה היא בכלל שעבוד כתובתה ועוד אם גירשה או נשא אשה אחרת עליה שאז נתחייב לפרוע לה כתובתה ובזה לא דברה התקנה או תטרוף חצי הבית מכח שעבוד כתובתה ולא תוספת על כתובתה ועוד בשביל שכתב שלא יחול עליו שום שעבוד ככתובתה כי כן דרך לכתוב שלא יטעה אדם ויאמר שגם שעבוד הכתובה לא יחול ויש שרוצים לומר שכל התקנה אינה מדברת רק בקרקע שנכתב בכתובתה וקבל אותו הבעל ע"ע דומיא דנדוניא שכותב ודא נדוניא דהנעלת ליה בגדים ותכשיטין ושימשי ערסי וכו' ומביא לזה שתי ראיות מלשון התקנה האחת ממה שאומר בה ואם יש לה אז אם בחיים ויתבאר באר הטב שהממון שהניחה הי' ממה שנתנה לה האם והזכיר בכתובתה מה שנתנה לה פלונית אמה או כיוצא בזה ובאמרו והזכיר בכתובתה מה שנתנה לה פלונית אמה יראה דעת התקנה דמה שיחלוק הבעל עם יורשי האשה הוא במה שישאר בעין ממה שנתחזק עליו בכתובה ולא זולת זה והראיה השנית אמרו בסוף התקנה במיתת האשה בחיי בעלה ואין תובעין מן הבעל לפרוע מה שיכתוב אותו ע"ע לאשתו מעסקי נדוניא לפי שרוב בני אדם כותבין עליהם יותר ממה שנוטלין כוונתם דרך כבוד ואין לו עיקר ואשר יהי' ממונו ויכתוב אותו ע"ע ויזקוף לה ממון ע"ע בכתובה אינו חייב באחריותו כשתפס בעודנה תחתיו אלא יתבעו ממנו חצי הנמצא מנדוניא האמיתית קרקע יהי' או טלטל ואין לחוש למה שנכתב מזה בכתובה ואמר כי הוא ראי' שהחלוקה בין הבעל ויורשי האשה היא במה שימצא בעין ממה שכתב ע"ע בכתובה מן הקרקע וטלטל ואמר שיראה לו שבזמן התקנה הי' מנהג ליתן עם השיואר בנישואי הבת קרקעות וכותבין אותם בכתובה עם השיואר וראה כתובה שכתוב בה ודא נדונייא דהנעלת לי' שדה במקום פ' וכרם במקום פ' ע"כ ענין דבריו ואני משיב על דבריו ואומר כי אדרבא מן המנהג שכתב הוא סיוע לדברי כי בזמן התקנ' היו נותנין עם הבת בנישואי' קרקעות ושיואר במקום שנותנין בז"הז מעות ושיואר והנה דעת מתקני התקנה שיקחו יורשי' החצי מכל מה שניתן עמה בנישואי' א"כ גם עתה יש להם להמעות דין קרקעות שבזמן ההוא כי המעות במקום קרקעות הם ובשביל שהארץ לעולם עומדת ומצרני' ידועים נכתבין בפירוש בכתובה כי מכח הכתובה יוכלו לעמוד על אמיתת החלוקה כשיבואו לחלוק משא"כ במעות שהולכים יכלים וניתנו להוצאה ואין התקנה מדברת רק במה שנשאר בעין או מה שניתן עמה בנשואי' א"א לפרש המעות בכתובה בפירוש כי לא יספיק פירושם לעמוד על אמיתת החלוקה כשבא לחלוק ולפי התקנה הי' להם ליורשים מן הדין ליקח מן הבעל חצי הנדונייא שכתב עליו בכתובה והודה שכך קבל עליו מה שהביאה מבית אביה לכך הוצרכו לפרש בתקנה שלא יתבעו ממנו רק חצי הנדונייא מנדונייתא האמיתית קרקע או טלטל ואין לחוש למה שנכתב מזה בכתובה הנה אפי' לדבריו הוכחתי כי ליורשי האשה יש ליקח מן הבעל החצי מה שנשאר ממה שניתן עמה בנשואי' ועתה אני משיב על דבריו ואומר שהתקנה מדברת במה שניתן עמה בנשואי' ואפילו לא נכתב בכתובה מכמה טעמים הדא לא הוזכרה בהכתובה וקבלה כלל ועוד כיון שהטעם הוא כדי שלא תשוב הנחלה מיורשי' מה לי נכתב בכתובה מה לי לא נכתב ועוד שאין טעם לחלק בדבר אפילו אם נכתב וקבלו עליו בכתובה אם אינו בעין בשעת מיתה או אם נתקלקל או הוזל אינו חייב באחריותו כי אין התקנה מדברת רק במה שנשאר בעין ממה שניתן עמה בנישואיה וכיון שצריך שיהי' בעין בשעת חלוקה מאי נפקא מינה אם נכתב בכתובה אם לאו אחרי שאינו חייב באחריותו ומה שהביא ראי' מהיכא שיש לה אם בחיים שצריך לפרש בכתובה שהממון הוא ממה שניתן לה מן האם אינה ראי' שמתקני התקנה לא רצו להסיר הנחלה מיורשי, האשה מצד האב שהם יורשים מן התורה ונתן אותה לאמה שהיא נבררת לירושתה אם לא שנתברר בירור גמור שהממון הי' שלה מתחילה ולא רצו לסמוך על שום בירור אם לא שהי' מפורש בכתובה או כיוצא בו ולא הוזכרה כתיבה זאת בשביל עיקר התקנה ר"ל לסלק הנחלה מן הבעל רק כדי ליתנה לאם ואדרב' יש לפע"ד לחלוק ולומר מה הוצרך לפרש גבי אם שקבל עליו בכתובה מכלל דהיכא דאין לה אם אינו צריך לקבל עליו בתחילה בכתובה דאל"כ מה הוצרך לפרש אותו גבי אם ואין לומר ילמוד סתום מן המפורש דאם יפרש אותו ביורשי' מצד האב ובתחילת התקנה וכ"ש גבי אם ודאי שאני מן הטעם שכתבתי וכמ"ש שאין צורך בכתיבה לסלק הנחלה מן הבעל כי בלא כתיבה בכתובה היא מסולקת ממנו זאת הכתיבה לסלק מיורשי האב וליתנה לאם אם פירש בכתובה שמה שניתנה לבעלה הוא ממה שנתנה לו פ' אמה מעתה אין ראי' הראשונה ראי' וגם השני' אינה ראי' שלא תאמר אחרי שכתבתי שכל מה שתשאר שניתן עמה בנישואי' יחלקו יורשי האשה עם הבעל מעתה לא נבקש אחר מה שניתן עמה בנישואי' ודאי רק אחר מה שהודה בכתובה שהכניסה לו בנישואי' וידונו עליו לתת ליורשי' החצי ממה שנשאר מן הסכום ההוא לכך הוצרכו לפרש שלא יתבעו ממנו רק מה שנשאר בנדונייתא האמיתית קרקע או טלטל ואין לחוש למה שנכתב מזה בכתובה ולפי דבריו ק' מה שאומר בתקנה שיזכה הזוכה בירושתה בחצי מה שימצא שישאר מעזבונה שהוא עיקר נדונייתא א"כ מה קרקע שמזכיר אח"כ או טלטלי ונדחק לפרש עיקר נדוניתא שהוא קרקע נדוניתא שהכניסה לי בנישואי' וטלטל ר"ל השואל וזה ק' חדא שמוחק הו"ו של ומה שהכניסה ועוד שיואר מאן דכר שמיה במקום הזה בתקנה שמפרש טלטל ר"ל שיואר ועוד שלשון קרקע או טלטל משמע דאיירי בענין אחר ואין דינן שוה כי הקרקע הוא ברשות הבעל לעשות בו כרצונו ולמכרו משא"כ בטלטל שהוא שיואר לדבריו שאינו ברשות הבעל לא למכרו ולא למשכנו ולפי מ"ש ניחא כי מה שהכניסה לו לנישואי' קרקע או טלטל הוא כל מה שניתן לבעל מלבד השיואר והוא ברשות הבעל לעשות בו כרצונו:

תוכן העניינים

שות זכרון יהודה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה