שות זכרון יהודה· רבנו יהודה בן הרא"ש
שאלה נה
ראובן נפטר והניח אשה וג' בנות והניח כל אשר לו לאשתו ונתן לבנותיו דבר מועט לאחר פטירתו התחילו חתניה ובנותיה לערער עליה ונפל הפשרה ביניהם שנשבעה בה' אלהי ישראל על דעת פ' ופ' ופ' ובנותיה שלא תארס ולא תנשא כל ימי חייה ובכלל השבועה שאם תעבור על שום דבר מכל הנזכר שתפרע לכל א' מבנותיה כך וכך בקנס ואע"פ שתפרע הקנס הנזכר שתשלים ותקיים השבועה הנזכרת אח"כ התחילו בני אדם לדבר בנישואיה והלכו שני חתניה ונשותיהון ודברו עמה שתקבל הקדושין מאת חתנה א) כדי למנוע בני אדם לדבר בה וכן עשתה אח"כ נתגלגלו הדברים ונהנרשה ממנו ונשאת לאחר ועשו לה התרה על הדרך הזה שגרה ב' בני אדם לא' מבנותיה ואמרו לה אמך היא רוצה לינשא רצונך שיעשה לה התרה אמרה כן היא רוצה הלכו לשניה ואמרו לה כדברים האלה והשיבה תעשה בשעה טובה כשאמרו לשלישית כדברים האלה והשיבה העשה בשעה טוברח כשאטרו לשלישית כדבריס האלה שתקה ועתה יש לשאול התועיל התרה זו אם לאו
תשובה. יראה לי שהנדר שהודר ע"ד רבים וחל הנדר שעה אחת שוב אין לו היתר כלל ואפי' מדעתם אם לא לדבר מצוה וכן יראה מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב נדר או נשבע ע"ר רבים אין מתירין לו לעולם אלא לדבר מצוה משמע שאין לו התרה כלל ואפי' מדעתם מדלא פי' דבריו כי לא בא לסתום אלא לפרש והראב"ד לא השיג עליו בזה וכן פסק רבינו יעקב בתשובה דע"ד רבים אין לו התרה דלאיסור שוינהו שלוחים ולא להתיר וכן יראה מן הלשון שנדר ע"ד רבים משמע שתלה הנדר בדעתם ולא ההתרה ולא עיקר המעשה שאם היה דעתו לתלות ד"א בדעתם היה יכול לעשות בענין שלא היה צריך לשום התרה שיתנה שאימתי שלא יתנו לו רשות שלא יקיים עוד הדבר ההוא שיועיל רשותם אלא ודאי לא תלה בדעתם רק עיקר הנדר ולא ד"א ועוד נ"ל להביא ראי' מפלוגתא דר' יהודה ורבנן בגיטין בפ' השולח ב) דסבר ר' יהודה נדר שהודר ברבים אין לו התרה ויליף לה מולא הכום בני ישראל כי נשבעו להם נשיאי העדה ונדר שהודר ברבים לר' יהודה כנדר ע"ד רבים לרבנו ואם איתא דאית לי' התרה מדעתם למה לא יסכימו הרבים להתיר שבועתם: