אור ברסלב

שות זכר ישעיהו· רבי זכריה ישעיה יאללעש ממינסק

סימן מב

סימן מא

להרב ר' ברוך כהנא ממינסק (בעהמח"ס מקור ברוך):

קבלתי ברצון אגרתך כו' וזאת היא תוכן דבריך לתרץ קושיי' מהרש"ל על שיטת הטור בדין מודה בקנס ואח"כ באו עדים שכתב הטור דפטור רק היכא דמחייב א"ע במידי. והקשה עליו מהא דפ' שבועת העדות דמיבעי' לן משביע עדי קנס למ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור מהו. ולשיטת הטור הלא יקשה ממ"נ במאי קא מיירי אי בגוונא דלא מחייב א"ע כלל בהודאתו הא בכה"ג לא מהני הודאתו כשבאו עדים אח"כ ואי בגוונא דמחייב א"ע בקרן א"כ יתחייבו העדים משום הקרן. ובכדי לתרץ קושיא זו הארכתי מקודם לפלפל בדברי התוס' ר"פ א"נ גבי ועל אשת אחיו. והך מילתא חדתא שכתבת לבאר דבריהם ע"פ מאי דפסקו במקנה דבר שלא בא לעולם עם דבר שבא לעולם אז קונה שניהם. הנה כמדומני כד הוינא טליא ראיתי המצאה זו בס' מנחת אהרן על מס' סנהדרין וכעת אין בידי הספר הלז לעיין בו. דהא אין הדבר מובן דהא בסמ"ע סי' ר"ג מבואר באמת דדוקא מקרקעי ומטלטלין נמשכין יחד אחר קנין המועיל רק גבי חד מנייהו. אבל דשב"ל עם דבר שלא בא לעולם לכ"ע לא קנוי הדבר שלב"ל כיון שאין בו תפיסת קנין כלל וכמו שביאר הסמ"ע באריכות. ואתה הזכרת בהחלט בשם הסמ"ע דקונה שניהם: ובעיקר דברי התוס' דסיימו ממ"נ תיקשי סיפא גבי בתו דאי קנסה לאביה הרי זוכה לעצמו ואי לעצמה הא מפותה היא ומחלה. הנה אמרתי להעיר בדבר חדש דלעולם קנסה לעצמה ואע"ג דמפותה היא מ"מ לא שייך כאן למימר דמחלה כמו בכל מפותה דעלמא. וטעמא דמילתא דענין המחילה בזה הוא כמו שבור כדי על מנת לפטור דמהני התנאי ומיפטר מכח התנאי. והנה בפ' המגרש קבעי הש"ס ה"ז גיטך ע"מ שתאכלי בשר חזיר אביי אמר היא היא כלומר דהוי כמפליג בדברים ואינו תנאי ורבא אמר אפשר דאכלה ולקי. הרי דלאביי היכא דיש איסור בדבר הוי התנאי כמאן דליתא. וה"נ כאן במפותה בביאת איסור כי האי כמו בבתו האיך מהני התנאי למיפטרי'. איברא דמצינו למידחי הלא רבא פליג התם וקאמר אפשר דאכלה ולקי ואנן פסקינן כוותי'. ואמנם הרי הש"ס פריך התם דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה ומשני שאני הכא דמי קאמר לה לא סגי דלא אכלה לא תיכול ולא תגרש. והנה התוס' הקשו התם אמאי בקרע כסותי ע"מ לפטור פטור הא נזקין דאורייתא והוי מתנה עמ"ש בתורה ותירצו כו' עיי"ש. ויש לתמוה עליהם מאי קושיא הא מסיק הש"ס דמש"ה לא חשיב כאן מתנה עמש"כ בתורה דלא תיכול ולא תיגרש וה"נ בקרע כסותי. אטו לא סגי דלא יקרע לא יקרע ולא יפטור. אך באמת קושייתם נכונה דהא כונת הש"ס הוא דגבי גט ע"מ שתאכלי בשר חזיר הרי אין האיסור וקיום הגט נקשרים בעצמותן זה בזה רק הוא ע"פ התנאי שלו תלה זה בזה ולכן שפיר לא תיכול ולא תיגרש. משא"כ בנזקין הרי עשיית ההיזק וחיוב התשלומין תלוין זה בזה בעצם ושפיר הוי מתנה על מה שכתוב בתורה. ושפיר הקשו התוס' דבכה"ג אפי' לרבא לא יועיל התנאי. ולפי הבירור הלז ה"נ בנידון דידן במפותה גבי בתו דדמי לקרע כסותי ע"מ ליפטר שפיר לא מועיל התנאי אפילו לרבא דמודה לאביי בכה"ג היכא דלא שייך לא תיכול ולא תגרש. ואין להקשות הא גם בקרע כסותי ע"מ לפטור איכא ג"כ איסור בל תשחית ודמיא לע"מ שתאכלי בשר חזיר ואעפ"כ מועיל התנאי לפטור. ז"א דהך בל תשחית הוא לאו שבכללות ומן האיסורין הקלים ובודאי אין זה דומה כלל לאכילת בשר חזיר. ותדע דהא בעל מנת שתבעלי לפלוני (ופרש"י בין בזנות, בין בנשואין) אפי' אביי מודה דבעינן שיתקיים התנאי ואע"ג דמ"מ איכא איסור פנויה ולהרמב"ם הוי דאורייתא איסור קדשה. גם מצינו למיקם כגון דעביד למירמי אימתא אאינשי ביתי' דמותר כדאי' (בשבת ק"ה) ואין להאריך:

ואמנם מה שחשבת לתרץ קושיי' הרש"ל הנ"ל בשם הגאון ר' משה חפץ דהכי היא איבעיות הש"ס כגון בנערה שנתארסה ונתגרשה דקנסה לעצמה ובושת ופגם לאביה והשביעה היא לעדי קנס דבכה"ג שפיר אי מודה מפטר הואיל דמחייב א"ע בבושת ופגם ואעפ"כ משום הך ממונא דבושת ופגם לא מחייבי העדים הואיל דשייך לאביה והוא לא השביעם. אלו תוכן דבריך ונאמרו בהשכל בדרך פלפול לכאורה. אבל איך תהי' מעלה ארוכה לדברי הש"ס להלן בהך ענינא דמקשה מהא דחצי נזק והשתא לשיטת הטור קשיא הא התם לא מחייב א"ע במידי ולכן לא מיפטר בהודאתו ושפיר מתחייבי העדים בכה"ג. ועיין במשנה למלך ה' גניבה שהקשה על הטור כך ואין בידי כעת ס' ים של שלמה לב"ק לעיין בו דבאמת קושיתו על הטור מתחלת האיבעיא יש לתרץ בפשיטות לעולם דהש"ס איירי היכא דמחייב א"ע בקרן וקבעי אי מתחייבי העדים גם על הקנס בפ"ע כגון שאמר להם משביע אני וכו' שיש לי ביד פלוני תשלומי קרן ותשלומי כפל והם השיבו לו שבועה שאין אנו יודעין שיש לך ביד פלוני תשלומי קרן ותשלומי כפל דבממונא כה"ג הם חייבים על כל אחת ואחת כשהשיבו לו על כל פרט ופרט חיטין ושעורין וכוסמין. [ודוחק לחלק דהתם כל מין היא תביעה בפני עצמה ואפשר להיות זה בלא זה משא"כ קרן וכפל דהא בלא הא לא סגי וכולה חדא תביעה היא ואין סברא זו מוכרחת ואין בה ממש]. כן יש לתרץ תחלת האיבעי'. אבל הרי עדיין הקושיא עצומה מדברי הש"ס בתר הכי דפשיט לי' מחצי נזק והרי התם לא מפטר בהודאתו וכמ"ש המשנה למלך. וי"ל בדרך פלפול דה"ק הש"ס מדתני נזק וחצי נזק משמע דתרווייהו קתבע היינו שאותו שור גופי' הזיק לו שתי פעמים ובפעם הראשון עדיין תם הוא וחייב ח"נ ובפעם השני הועד וחייב נזק שלם והשתא בחצי נזק כי האי שפיר מיפטרי הבעלים בהודאתו כיון דמחייב א"ע ע"י ההודאה דעי"ז יהי' מתחייב נזק שלם על הפעם השלישית ולכן תועיל ההודאה לפוטרו כמו בכפל וקרן. ואין להאריך לנבון כי"ב. הנה לקחתי לי מועד על שעה חדא להפיק רצון נפשך היפה ולהשיבך מפני הכבוד. ואתה שא נא אם לא ירביון דברי כחפצך כי עיף אנכי מטרדת עיונים שונים ועבודה רבה. והנני חותם בברכה נאמנה יהי עיני ה' עליך מראשית השנה עד אחרית השנה תצליח בלמודך אך להועיל. להוציא כשרון נפשך אל הפועל. כחפץ הדוש"ת:

זכריה ישעיה הכהן יאללעש מינסק תר"ט:

תוכן העניינים

שות זכר ישעיהו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה