שות זכר ישעיהו· רבי זכריה ישעיה יאללעש ממינסק
סימן טז
ר"פ לולב
הגזול בסוגיא דאוונכרי. א"ל רב להנהו אוונכרי כי זבניתו אסא מכותים. לגזוזי אינהו דסתם כותים גזלי ארעתא נינהו וכו' לא צריכא בהושענא דאוונכרי גופייהו דליכא רק יאוש גרידא. ולקנינהו בשינוי מעשה דהא אגיד לי'. קסבר לולב א"צ אגד. ואת"ל צריך שינוי החוזר לברייתו הוא (פי' רש"י שהוא מתיר אגדן והרי הן כבראשונה) ולקנינהו בשינוי השם דמעיקרא אסא וכו' ומשני מעיקרא נמי הושענא קרי לי' עכת"ד הגמרא:
וביאור סוגיא זו לפי שיטת הר"י בתוס' בב"ק (דף ס"ד) ולפי הצעת הקדמונים לשיטתייהו הכי הוא. דרב סבר יאוש כדי לא קני. וגם אית לי' דין מצוה הבאה בעברה. ולכן אמר לאוונכרי שהכותים יחתכו מן המחובר. ויהי' יאוש ושינוי רשות אח"כ. וליכא לאקשויי אכתי מאי מועיל זה. נהי דהני אוונכרי יקנו ע"י יאוש ושינוי רשות הא מ"מ עכ"פ איכא משום מצוה הבאה בעברה. זה לק"מ. דהיכא אמרינן מה"ב רק במקום שעיקר הגורם להקנין הוא ע"י המצוה כגון בגזל בהמה והקדישה דקני להבהמה ע"י יאוש ושינוי רשות או שינוי השם דמעיקרא חולין והשתא הקדש. רק כה"ג שפיר יש משום מה"ב הואיל דעיקר קניתו הוא רק ע"י המצוה היינו מה שהבהמה נעשית הקדש. דבלעדי זאת לא הי' קונה אותה ביאוש כדי. משא"כ בנ"ד בהני אוונכרי אי חתכו הכותים להושענא והוי יאוש בידם ואח"כ מיד כשבא לאוונכרי הי' שינוי רשות. הרי שנקנה להם האסא לגמרי בלא המצוה ע"כ אין בזה משום מה"ב. זהו הצעת הסוגיא דילן לשיטת הר"י:
(מלתא חדתא):
וקשיא לי בזה מלתא חדתא. דהנה לכאורה צ"ע בהא דמשני הש"ס קסבר לולב א"צ אגד ולא הוי שינוי מעשה. ויש להבין נהי דא"צ אגד מ"מ אי אגד הרי עביד בה שינוי מעשה. והי' לו לרב לומר להנהו אוונכרי אי תגזזו אתון תראו אח"כ לאגוד הלולב ויהי נקנה בשינוי מעשה. אך באמת זה לק"מ. דבשלמא אי לולב צריך אגד אז דוקא נחשבה האגידה למעשה. משא"כ אי אין כאן צריך אגד אז אף כשאגדו לא מקרי זה עשיה הואיל דא"צ לה. ומנא אמינא לה להאי סברא. מהא דאמרינן בב"ק (דף ס"ו ע"ב) על האי מתני' דעורות גזלן טמאין דאיירי כגון שקיצען וקני בשינוי מעשה. ופריך ע"ז והלא עוצבא שנו כאן ועוצבא א"צ קיצוע. וכתבו ע"ז התוס' וכיון שראוי להשתמש בו בלא קיצוע אין קיצוע שלה חשיב שינוי מעשה עכ"ל. וכה"ג אמינא גם הכא בנ"ד דאי א"צ אגד אז אף כשאגד אין זה מקרי שינוי מעשה וא"ש:
ואולם סופן של דברים קשים עכשיו לשיטת הר"י דקאמר הש"ס ואי נמי צריך אגד שינוי החוזר לברייתו הוא והקשו התוס' על זה אכתי הא אף שינוי החוזר לברייתו קונה עכ"פ מדרבנן. ותירצו בדוחק דכיון דמדאורייתא לא קנה לא נפיק וכו' (וזהו מקצוע גדול בש"ס לענין אי מילי דרבנן מעלין או מורידין במצות דאורייתא. ובמק"א אי"ה אקבץ המון המבוכות שנמצא בזה. ועכ"פ הכא התוס' בעצמם הרגישו דוחק תי' זה). והשתא לדעת הר"י למה לי' להש"ס דוחק זה לימא בפשיטות ואי נמי צריך אגד מצוה הבאה בעברה הוא. ר"ל הואיל דהאגידה נחשבת למעשה רק הואיל שהיא מצותה בכך לאגוד הלולב הא לאו הכי לא היתה נחשבת שינוי מעשה נמצא דעיקר הגורם לקנין זה שע"י שינוי מעשה של האגידה היא רק המצוה. הרי זה שפיר מה"ב. ודמיא לגזל בהמה והקדישה דכמו התם ע"י ההקדש הוא קונה אותה. ה"נ כאן רק ע"י המצוה הוא קונה בשינוי מעשה ואין לדחוק ולחלק דשאני התם בהקדש דאינו קונה ממש רק משעת הקדש. משא"כ הכא אחר שכבר ידענו שיש כאן תועלת בהאגודה מחמת המצוה הרי היא האגידה מקרי עשיה בשעה שאוגד ולא משעה שיוצא בלולבו ידי המצוה. וע"כ הוא קונה בשעת האגידה מיד. ולכן לא מקרי שוב מה"ב. אמנם אחר העיון אין לחלק בהכי דזיל בתר טעמא של הר"י. דהואיל שהמצוה גורמת לתוקף הקנין. אין זה כבוד שם שמים להיות מסתייע ידי עוברי עברה ע"י המצוה. ולכן נקרא זה מה"ב ואותו הטעם שייך נמי כאן. הרי אי לאו הי' המצוה לא מחשבא האגידה שינוי מעשה. א"כ שפיר המצוה גורמת להקנין באיסור והוי מה"ב. ולמה לי' להש"ס לומר מטעם שינוי החוזר לברייתו ולמדחק כתירוצם של התוס' הואיל דמדאורייתא אינו קונה וכו' וזהו קושיא חדתא לשיטת הר"י: (תי' מושכל):
ונראה לתרץ בדרך מושכל לפרש כוונת הש"ס בשינוי החוזר לברייתו באופן שלא יקשה עוד קושיית התוס' וממילא מתורצת גם קושיא הנ"ל לשיטת הר"י. די"ל אין ה"נ דמצי הש"ס למימר משום מה"ב אבל בלא"ה משני שפיר. והנה רש"י פי' דמש"ה נקרא שינוי החוזר לברייתו דכשמתיר אגדן הרי הן כבראשונה. אמנם לפי מה שביארנו אין צורך למימר הכי. לפי דיכול להתיר אגדן בפועל נקרא חוזר לברייתו. רק נאמר דממילא הוא חוזר לברייתו אף בלא עשייתו. ר"ל דכפי האמור לעיל מבואר דכל עיקר מה שהאגידה נקראת עשיה הוא רק לפי שיש בה צורך מצות לולב הא לא"ה לא מחשבא עשיה להיות נקרא שינוי מעשה. וכיון שכן הנה אחר יו"ט דליכא עוד צורך מצוה. ואין אז עוד שום נ"מ אם הלולב אגוד או לא. ע"כ אחר יו"ט תו לא נחשוב את האגידה לאיזה עשיה. הואיל דאין אז עוד צורך בה. ולכן אף קודם יו"ט מקרי עשיה זו שינוי החוזר לברייתו ממילא היינו אחר יו"ט. לפי שאחר יו"ט אזיל מינה שמה דעשיה זו אף אם לא יתיר אגדן כיון שאז האגד לא מעלה ולא מוריד. והוי כאלו אינם אגודים. כן נפרש בדרך מרווח כוונת הש"ס דקרי לזה שינוי החוזר לברייתו:
(ומתורץ קו' התוס' ועוד קושיות):
ואם נפרש הכי מתורצת שפיר לנכון קושיית התוס' הנ"ל שהקשו הא שינוי החוזר לברייתו קונה עכ"פ מדרבנן. ולפי ענ"ד נראה דלא אמרינן כן בנ"ד אע"ג דבכל מקום שינוי החוזר לברייתו קונה מדרבנן. היינו רק היכא שהוא חוזר לברייתו ע"י מעשה. לכן שפיר מסתבר דקונה עכ"פ מדרבנן. כיון דלעת עתה הרי השינוי לפנינו ואינו חוזר רק ע"י מעשה. ע"כ אנו אומרים דמסתמא לא יעשה מעשה. ותשאר השינוי קיימת כגון נסרים ועשאן כלים דחוזר לברייתו ע"י שליפה מוקמינן הכלים בחזקתן שלא יחזרו לקדמותן (דומה לזה כתבו התוס' לענין שאלה בחיר ולענין אפקעינהו וכו' עי' גיטין דף ל"ג ע"א). ע"כ בכה"ג השינוי קונה עכ"פ מדרבנן. משא"כ הכא בנ"ד הרי שינוי מעשה זה חוזר לברייתו ממילא בלא עשייתו כלל. היינו מיד אחר יו"ט בסור המצוה לא תהי' נחשבה גם האגידה לעשייה והרי היא כמו שאינה וכמ"ש. וע"כ בכה"ג כיון שהשינוי חוזר לברייתו ממילא לכן אף מדרבנן אינו קונה. וא"ש דברי הש"ס דמתרץ שינוי החוזר לברייתו היא. ולק"מ קושיית התוס'. וע"כ לא קשה ג"כ קושייתי על שיטת הר"י לשני הש"ס משום מה"ב. משום דבלא"ה משני שפיר:
ובהכי ניחא נמי עוד תמיה רבתא שהקשו בתוס' אהא דקאמר הש"ס בתר הכי ולקנינהו בשינוי השם. והקשו הא גם שינוי השם החוזר לברייתו לאו שמיה שינוי. וכאן הרי השינוי השם הוא ג"כ חוזר לברייתו כשמתיר האגודה והרי הכל חוזר כבראשונה. ותהי' האסא בפ"ע ולכל מין מוסבות שם כבתחלה. וזהו קושיא אלימתא. אך לפמ"ש א"ש דאי אפשר לתרץ הכי דמשום שהוא שינוי השם החוזר לברייתו. דכאן שוב נימא כקושיית התוס' הקודמת. דשינוי החוזר לברייתו קונה עכ"פ מדרבנן. (דפשיטא דכמו דשינוי מעשה החוזר לברייתו קונה מדרבנן. ה"נ שינוי השם החוזר לברייתו בודאי קונה ג"כ מדרבנן דמהיכא תיתי לחלק) ולכן לא מצי לתרץ הכי. והכא לא מצינו למדחי כדלעיל כיון דהשינוי ממילא חוזר ע"כ אינו קונה אף מדרבנן. זה אינו. דזה לא שייך רק אי אתאן עלה מצד שינוי מעשה. משא"כ עכשיו דאנחנו באים מכח שינוי השם. הרי אף אחר יו"ט אינו חוזר לברייתו ממילא דמה בכך שאין אנו צריכין אחר יו"ט להאגידה סוף סוף כל עוד אשר אגודתה יחד יסדה עדיין שם הושענא לא סר ממנה. ואינו חוזר לברייתו רק אם נתיר בפועל ממש את האגודה. וע"כ שפיר בכה"ג הוא קונה עכ"פ מדרבנן. וע"כ לא מצי הש"ס לתרץ גם על זה שינוי החוזר לברייתו הוא. ולק"מ קושיית התוס':
ולדברינו יש לתרץ ג"כ דעת הרב המגיד שכתב ספ"ו מהלכות גניבה דבספק גזל אפילו שיטי החוזר לברייתו קנה. ודבריו תמוהים מהך סוגיא דילן דמשני הש"ס שינוי החוזר לברייתו הוא וע"כ לא יקנו האוונכרי ע"י זה.
והשתא לדעת הרב המגיד הא פשיטא דכאן הוא רק ספק גזל. וקונין אפילו בשינוי החוזר לברייתו. ומאי מתרץ הש"ס. וראיתי שהרגיש בזה הרב בעל כפות תמרים. אמנם לפי סברתי הנ"ל לק"מ דשאני נ"ד משינוי החוזר לברייתו שבכל מקום דכאן הוא חוזר לברייתו ממילא. ולכן קל הוא ואין בו ממש. וע"כ בכה"ג מודה הה"מ דאינו קונה אפילו בספק גזל. והוא לא קאמר הכי רק כגון מוכין ועשאן כרים דאינו חוזר לברייתו רק ע"י עשיה בפועל ולכן קונה בספק גזל כן נראה לענ"ד: