אור ברסלב

שות זכר ישעיהו· רבי זכריה ישעיה יאללעש ממינסק

סימן ז

סימן ו

תשובת הגאון מופת הדור מו"ה משה סופר אבדק"ק פרעשבורג. מה שהשיב להגאון המחבר ז"ל:

שיל"ת פ"ב כאור בקר ליום ב' ער"ח אדר תק"צ לפ"ק. שלום וכל טוב לה"ה ידיד נפשי הרב החריף המופלג ידיו רב לו אב"א גמרא אב"א סברא. דולה מים מבארות מים חיים עמוקים. במשפטים וחוקים. כקש"ת מו"ה זכריה ישעיהו מר כהן צדק גברא רבא דחזי לכהנא רבא נ"י בק"ק לבוב יע"א: נעימות עוז ימין תפארתו הג.יעני ואשר בדק לן קמא קמא אמטי ואייתי. א) לברר מספר מפקד מסכייתא דש"ס דנבוך בו הגאון בעל שאילת שלום בהקדמה לס' השאלתות. אומר אני איה "שוקל איה "סופר ר"ת ש"ס. כי הנה מפרשב"ם (ב"ב קנ"ז ע"ב) ד"ה מהדורא בתרא משמע שרבינו האי ור"ח ס"ל ששים המה מלכות היינו מסכתות וא"כ ס"ל דתלתא בבא חדא מסכתא היא וכמ"ש רמב"ם בהקדמת זרעים אלא דמייתי התם פלוגתא דקדמונים הוה סברי סנהדרין ומכות חדא מסכת היא מדתנן ואלו הן הנחנקין ואלו הן הגולין ואלו הן הלוקין דמשמע דשייכי אהדדי והוא ז"ל פליג וס"ל דתרי נינהו והעלה בחשבונו ס"א מסכתות א"כ ממילא לדיעה קמייתא ה"ל ששים ולחנם נתלבט הגאון שאילת שלום בזה:

ומ"ש זה הגאון בשם סמ"ג שהם ס"ג מסכתות וסימנך יהיה לבך ג"ס בהם. במ"כ לא מסמ"ג הוא אלא המדפיס בסוף ס' סמ"ג הוציא סי' זה מלבו דיהיב רמב"ם במנין מ"ע הנוהגין בזה"ז בס' מצות שלו. והחליפו המדפיס הזה במנין מספר המסכתות וקחשיב ג' בבי לתלתי. וא"כ לדבריו גם ג', בבי דמסכת כלים יחשב לתלת ופשו להו. יעויין תוספתא דכלים. ואנן קיי"ל פ"ק דע"ז כולהו נזיקין חדא מסכת וחילוק בבי אינו מוסיף מספר לא במס' נזיקין ולא במס' כלים והואיל ונפיק מפומי' דהרב המדפיס האי סימן. יש לחשוב מס' פסחים. פסח ראשון ופסח שני ופרק ע"פ לתלתא ואז יהיה לבו ג"ס בהם:

ב:

שאיל לנחותי ים התלמוד מאין יצא תואר מלכי רבנן ולא מצא אלא תואר מלאכי השרת (בנדרים כ') (ובקידושין ע"ב). הנה תואר מלכי רבנן הוא ס"פ הניזקין ומפיק לי' מקרא כי בי מלכים ימלוכו ועפ"י התואר הזה יאמר ששים המה מלכות על המסכתות ואמנם תואר מלאך מקרא מלא תורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא אך תואר שרת מלאכי השרת לא מצינו לו רמז במקרא כ"א בצירוף תואר מלכים. אז יפורש ממלכת כהנים מלכים המשרתים כדכתיב העובד העיר כמבואר (בב"ב קכ"ב ע"א). וע"ד עבדות אני נותן לכם (דמס' הוריות י' ריש ע"ב). ומה מתקו מדבש אמרי נועם מורי זצ"ל בהפלאה דכתובות (י"ז ע"א) יעוי"ש:

ג:

כתב על תוי"ט רפי"ז דאהלות שנתקשה בלשון רמב"ם אמר הנביא האריכו למעניתם ותהלים הוא בכתובים ולא בנביאים. ותי' דהרמב"ם בס' המורה כתב דרוה"ק היא מדרגה ממדרגת הנבואה וכתב מעלתו דרש"י (במגילה דף י"ד) יישב זה ר"ל שחשב דהע"ה במ"ח נביאים אלו דברי פר"מ נ"י. ודבריו תמוהין מאי קשיא לי' הא אי לאו תירוצו של תוי"ט היא גופי' קשיא הגם דוד בנביאים הלא לא היה אלא בעל רוה"ק אע"כ גם רוה"ק מדרגה ממדרגת הנבואה. אך הרמב"ם במורה ס"ל כל מי שהיה עסקו עם המלאך נמי בכלל נביאים ויהיה דניאל נביא וכבר צוח רמב"ן ר"פ וירא והלא אחז"ל אינהו נביאי ודניאל לאו נביא. ותהיה הגר שפחה מצרית כמו ז' נביאות. ומהר"י אברבנאל בס' מעיני הישועה כתב מי שאינו משולח לרבי לא מיקרי נביא אעפ"י שהיה בעל רוה"ק או דבר עם מלאך ומש"ה לא מיקרי דניאל נביא. ועיין בס' עשרה מאמרות דקחשיב אלדד ומידד במ"ח נביאים. ואין כאן מקום להאריך בזה:

ד:

כתב שמצא תיוהא בתשובה שנדפסה בשמי סוף ס' הרי"ן מיגאש על שבועות. בתשובה א' כתבתי שם בשם רמב"ן דמייתי כן בגיטין ולא נימא מוקי קרובותיהן בחזקת פנוי'. ועל זה כתב וז"ל והוסיף מר מלת פנויה הא לפמ"ש מר גופיה דהרמב"ן מיירי אף שהקרובות נתקדשו א"כ שוב ליתא לחזקת פנוי' אלא חזקת כשרות שאלו היתה מקודשת לאחר לא קבלו קידושי' עתה מזה. אלו דבריו:

הנה מה שיש להאריך בזה אי אמרי' השתא הוא דאיתרע ולא מקודם אין כאן המקום כי לא באתי אלא ליישב הדברים. באמת הנה דברי רמב"ן שם כך הם דלא נאסר לקדש שום אשה בעולם דמוקי לה בחזקת פנויה. אבל לקדש אשה זו ולומר אוקמי קרובות בחזקת פנויה כיון שאינן לפנינו לא דיינינן עלייהו. אך אם היו הקרובות בפנינו ואומרות שלא נתקדשו נאמנות דעד א' נאמן באי'. ומכ"ש הכא דלא אתחזק איסורא. וכ"ש שמתוך שנאמנות על עצמן ונשאות לאחרים נאמנות הן לזה. וכי פליג בדבר שבערוה אין ע"א נאמן אפי' לא אתחזק. ואמנם ס"ל במכ"ש שמתוך שנאמנות על עצמן ונשאות לאחרים א"כ ברישא מיירי אפילו בלא נשאות לאחרים אלא מטעם חזקת פנוי' וכ' מכ"ש דלא איתחזק. משמע אפי' הוה איתחזק אי' הוה מהימני והיינו משום חזקת פנויה בצירוף ברי. וגם הא דנשאת לפנינו גופי' היינו משום חזקת פנוי' דאל"ה הי' כל אדם אסור לישא אשה שע"ז סובב קושיתו מעיקרא. נמצא הך דנשאת לפנינו גופי' חזקת פנויה היא שלה. וס"ל לרמב"ן אם אינה בפנינו לא יועיל חזקת פנויה שלה. וכשהיא לפנינו יועיל חזקת פנויה ומכ"ש כשתנשא לאיש גם כן. והנה כשנשאת והיא שלא לפנינו אם נחשב בזה כטוענת ברי לפנינו שהרי נשאת לאיש זה אינו מבואר ברמב"ן. וכתבתי דקושיי' תוס' ארש"י באם ינאי מיושב דרש"י ס"ל כשאינה לפנינו אין מועיל חזקת אם ינאי אפי' היתה עם בעלה אח"כ לא מיחשב זה כברי וחזקה. ובזה כבר נדחו דבריו שבציון א' וב':

ה מ"ש בציון ג' דנראה מדברי קטנה שהשיאוה אחי' ואמה דוקא ולא שאר קרובים והרי"ף כתב להדיא ה"ה שאר קרובים. הנה נתכוון למ"ש שם בד"ה ואין להוסיף כו' דבדבורים שלפני זה לא דברתי מנשואים דרבנן. והנה אמת נכון הדבר כי בדבור הלז יש מקום תפיסה עלי אבל לא כמו שחשב פרמעכ"ת וה"ל להקשות מהגה' רמ"א סי' מ"ג והוא דברי ריטב"א שבנימוק"י פ' ב"ש דבאין לה אח ואם והב"ד רואי' שהקידושין הם לטובתה יכולי' לקדשה קידושי מיאון. ואם אולי י"ל דזה לא מקרי קיימא קמי' דאין ביד השליח לילך לב"ד שבעיר ולפקח על עסקי יתומים קטנים. מ"מ בלא"ה מבואר ופשוט שאם לה קרובים היא עצמה יכולה לקבל קידושי מיאון. ואי נימא לזה צריך זמן ידוע ולרמב"ם דוקא מבת י' ואילך וא"כ הו"מ למימר הכא בקטנה שלא הגיע זמנה לכך בשעת מינוי שליחות. א"כ אכתי ע"י קרובים ואמה ואחיה נמי לכל הפוסקים יש זמן ידוע דעכ"פ קודם שהגיעה לצרור וזורקה לכ"ע אינה מתקדשת אפי' ע"י אחרים כדאמר רבא בסוגי' דג' מדות בקטן ותלי' בפלוגתת רמב"ם והפוסקים למעיין. וא"כ עכ"פ יש כאן תפיסה עלי. אלא כיון שכל הדבור ההוא לא נאמר ממני אלא ע"ד ואין להוסיף וע"ד רווחא דמילתא ושפיר קא דחינא ליה בלא"ה ע"כ אין לדקדק אחריו: אך מ"ש פרמעכ"ת דברי"ף כתב ה"ה שאר קרובים אמת כן הוא ואעפ"י שלא נמצא בכל ש"ס ורמב"ם וטוש"ע רק אמה ואחיה רק בש"ג פ' ב"ש כתב שארי קרובים. מ"מ הדין אמת והא דפרטו חז"ל אמה ואחיה נ"ל ע"י דרבקה אחר מיתת בתואל השיאוה אמה ואחיה ואע"ג דבת ג' שנים היתה ולא הגיעה לפעוטות מ"מ היא היתה חריפה ביותר. ומש"ה נקטו אמה ואחיה וה"ה לקרובים. אך לא כל קרובים כאדם שבישראל שיש לו גואלים עד ראובן ראש שבטו (יעויין ר"פ י"נ) ולא דמי לגזל הגר דב"ק דאמרינן עד יעקב דהתם אפשר הגזלן הוא עצמו נשאר מן השבט) אלא קרובים כמו אם ואח והיינו ז' עריות מדאיצטריך לפוסקים לאשמועינן דיתומה בחיי אביה יכול האב לקדשה למיאון דלא גרע מאם ואח. יעויין ב"ש רס"י קנ"ה. ואי ס"ד כל גואלים בכלל אין לך גואל קרוב מאב אע"כ כנ"ל. וא"כ הכא בנידון שלפנינו דמיירי שאין לה אם ולא שום א' מהקרובים העריות רק ב' אחיות הללו ואפשר ששתיהן היו קטנות ומי יקבל קידושי' ואזדא לה תפיסת פרמעכ"ת ומ"ש בציון שאינו נוגע לי לא אאריך בו:

ו:

והנה תפיסה הנ"ל. כבר כתב לי הרב המופלג מוה' יחזקאל הלוי. וכתב לי שהקשה כן לפרמעכ"ת שהראה לו הרי"ף הנ"ל:

ויען כי לא כתב לי אדרעס שלו לא יכולתי להשיב להתנצל. וההוא אמר במכתבו שהקשה אדברי הכ"מ פט"ו ממ"א בשם הגה' מרדכי פ' כל הבשר שכתב מדכתב רמב"ם שמותר להוסיף על אי' דרבנן כגון בשר עוף בחלב ולא כתב כגון חצי שיעור ש"מ מה שיש לו עיקר מה"ת אסור להוסיף עליו. ותמה הרב הנ"ל הא רמב"ם פסק ח"ש אסור מן התורה. וכתב הרב הנ"ל שפר"מ הפליא לעשות בחריצותו לומר שנתכוון למ"ש משנה למלך בה' חמץ ומצה בשם ראנ"ח דמש"ה הוצרך רמב"ם להוציא אי' חצי שיעור בחמץ מלא יאכל משום דליכא למילף מכל חלב מה שהי' לו שעת הכושר. וכתב פר"מ לפ"ז בשר בחלב שהי' לו שעת הכושר מותר חצי שיעור וה"ל להרמב"ם לאתויי חצי שיעור בב"ח ולא בשר עוף בחלב.

ומזה הוכיח המרדכי דס"ל לרמב"ם כל שיש לו עיקר מה"ת אין להוסיף עליו ולבטלו אלו דבריו:

ויש לתמוה מ"ט לא עיינו בפנים בהגה' מרדכי פ' כל הבשר סי' תשנ"ג שכתב דהיה לו. לרמב"ם להביא חצי שיעור ואי משום הלכתא פי' דהלכתא דאסור מן התורה מ"מ ה"ל להביאו למשל בעלמא להך מ"ד כדי שנילף מיני' הך רבותא דאפי' יש לו עיקר מה"ת מותר להוסיף. ולענ"ד דבעל הגה' זו ראה ברמב"ם הנ"ל ממרים ספ"ב דמייתי משל ממ"ד דלא קיי"ל כוותי' בשר חי' בחלב דאורי' וא"כ ה"ל להביא משל ממ"ד דלא קיי"ל כוותי' אע"כ ס"ל כהתוס'. וא"כ מעיקרא לק"מ קושר' הרב מוה' יחזקאל סג"ל הנ"ל: ומדדחיק הגה' בהנ"ל ולא כתב כמ"ש פר"מ נ"י דבשר בחלב שהיה לו שעת הכושר ח"ש מותר ש"מ דליתא להא מילתא. והטעם דאפי' לא נילף מקרא דכל חלב לרבות ח"ש מ"מ מסברא דאסור דחזי לאיצטרופי רק בחמץ בשעה אחרונה של יום ז' דלא חזי תו לאיצטרופי לא מיתסר מסברא אלא מקרא כל חלב דאין לנו לדרוש טעמא דקרא להקל והי' ח"ש חמץ אסור לולי שהי' לו שעת הכושר מש"ה איצט' לא יאכל. אבל בב"ח אעפ"י דהי' לו שעת הכושר ולא אתיא מכל חלב מ"מ משום דחזי לאיצטרופי אסור ח"ש דלהחמיר אמרי' זיל בתר טעמא דקרא ועיין מס' שבת (ע"ד ע"א) ופירש"י ד"ה וכי מותר וכו': מיהו אכתי הומ"ל באוסר ככר עליו בקונם אכילת ככר זה עלי ולא נשאר ממנו אלא חצי זית דלא חזי לאיצטרופי וגם הי' לו שעת הכושר לראנ"ח אליבא דרמב"ם מותר חצי שיעור מה"ת ואסור מדרבנן. ועיין ר"ן פ"ג דשבועות דפוס זו"ב דף רצ"ה דמייתי דלרמב"ם בקונם אסור ח"ש לא מכל חלב אלא משום חזי לאיצטרופי וא"כ בחצי זית האחרון דלא חזי לאיצטרופי דקיי"ל ב' קונמות אינן מצטרפין אי מדכר שמא דאכילה וא"כ הו"מ הגה' מרדכי להוכיח מדלא מייתי רמב"ם כי האי גוני שמותר להוסיף ולבטלו ש"מ היכא דעיקרו דאוריי' אסור להוסיף. אלא די"ל שאני התם דיש לו מתירין ע"י שאלה דאפי' אכלו נשאלין לו עלי' נהי דמ"מ בטל באינו מינו. אבל להתיר להוסיף עליו לא ועוד שהרי אינו מפסיד שיכול להאכילו לאחרים שלא נאסר להם לא מתירין לו להוסיף עליו. וסברא זו צ"ל בכוונת מג"א סס"י תרע"ז שכתב דאין להוסיף על שמן של נר חנוכה שנתותר ונתערב משום דהוה שיל"מ אע"ג דלדבר זה לא נאסר מעולם ומש"ה בטיל אי איכא ס' מ"מ לענין זה הוה דשיל"מ שאין להוסיף עליו. ומסיים שם דומיא דחמץ. פי' אע"ג דבאמת לא יש לו מתירין דהא אסור לשומרו לשנה הבאה משום גזירת תקלה. מ"מ הוה כחמץ דאע"ג דחמץ אחר הפסח אסור משום קנסא מ"מ הוה דשיל"מ משום דלא באו חכמים להקל כ"א להחמיר. וכ"כ הר"ן פ' כל שעה גבי הילכתא חמץ במשהו כרב ע"ש וה"נ דכוותי' כיון דאי לא אסרו חכמים משום תקלה הי' מותר לשנה הבאה והי' אסור להוסיף עליו. עדיין לא פקע איסורא קמא מיני'. מ"מ הרי מה שבקשנו דמטעם זה לא הוכיח מרדכי מקונם אכילת פרי זה עלי:

וכבר הארכתי וה' שנותיו יאריך כנפשו היקרה ונפש א"נ לשוקדי דלתיה הבעה"ח:

משה"ק סופר מפחד"מ:

ליתר דבריו צויתי להעתיק פה דבור אחד מחידושי למס' שבת (דף ס"ט ע"ב) ואני מוטרד תמיד ואין פנאי לנצח:

עושה לו כדי פרנסתו במג"א רס"י שמ"ד הקשה ניזל בחר רוב הימים שהם חול ותירץ שבת מיקרי קבוע. אמנם בירושלמי משמע לי דפליג אהא וס"ל שעושה כל צרכו ואזיל בתר רובא וצ"ל דס"ל נהי דשבת קבוע הוא מ"מ כל יומא ויומא ה"ל פריש ממקום קביעתו דכל יום פרוש מימים העתידים לבוא.

אע"ג דהוה פריש לפנינו ס"ל דמדאורייתא אפי' פריש לפנינו שריא. וכן דעת הר"ן פג"ה בסוגיא דמכריזי' ודבריו צ"ע מתוספתא. רפ"י דטהרות ע"ש. וצ"ל דר"ן מפרש לה בפירש בידים אבל פירש ממילא אפי' פי' בפנינו שריא. מ"מ ש"ס דשמעתין לא ס"ל הכי. ובירושלמי נקט גדול שנשבה פירש ושכח מחמת צרת השביה דהוה טפי אונס משכחת הולך במדבר וכן משמע בקרבן עדה ע"ש ושם בירושלמי פריך מ"ש ממי שקידש אשה ולא נודעו לו משפחתה אסור בכל הנשים וה"נ ליתסר במלאכה בכל הימים ותי' התם אפשר לי' בגיורת הכא לא אפשר לי' פי' מש"ה לא גזרו בפירש מן הקבוע. ושוב כתב דחמן פי' בבבל אמרו ה"נ אסור רק כדי חיותו. והיינו כש"ס דילן וא"כ משמע בש"ס דילן באמת דמדרבנן בעלמא אסרו ולא מטעם קבוע דאורייתא. והנה בק"ע הקשה הא מבואר בתוס' גיטין (דף ס"ד ע"א) דמשום קנסא נאסר בכל הנשים משום דקידש ע"י שליח סתם ולא פירש לו איזה אשה יקדש לו והכא לא שייך למיקנסי'. ולפע"ד התוס' לא כ"כ אלא לפי גירסת ש"ס דהתם האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה ומת השליח והתם שייך למיקנסי'. ובחי' גיטין מבואר דגם זה מחזי כחוכא וטלולא שיהי' הוא אסור והנשים מותרות אלא שבה"ג ריש ה' קידושין ביאר שעשו אותה תקנה כאומר לאשה קידשתיך שאסור בקרובותיה וה"נ כיון ששלח וקידש סתם ה"ל כאלו אמר לכל אשה קידשתיך מספק והיא אומרת לא קדשתני ומותרת בכולי עלמא. ומ"מ קנסא הוה. והירושלמי מיירי להדיא בקידש הוא בעצמו ואירע לו מקרה שמתה טרם שנכרו לו בני משפחתה וזה ודאי אינו ראוי' לקונסו ואפ"ה אסור בכל הנשים מדרבנן שפיר פריך ה"נ ה"ל למיקנסי'. וא"כ ש"ס דילן דלא ס"ל לאסור אלא במקדש ע"י שליח משום קנס. א"כ ה"נ בשבת ליכא למיסרי' מדרבנן וע"כ מדאוריי' נאסר יותר מכדי פרנסתו וע"כ משום קבוע. ובגליון מג"א שלי כתבתי וז"ל שמעתי מקשים לרמב"ם בטי"ד סי' קפ"ג דימי אשה לעולם ז' ימי נדה וי"א ימי זיבה וכן לעולם א"כ איך שייך פתח בטועה דניזל בתר רוב ימים והמה ימי זיבה והתם לא שייך קבוע כיון שלא ניכר במקומו. ועיין טה"ק זבחים (דף ע"ג ע"א). ולפע"ד ק"מ אדרבא איפכא קשיא ניזל בתר רוב דמים שהמה מימי נדה דבימי זיבה מסולקת מדמים דמש"ה דיה שעתה. וע"כ משום דאיכא מתנגד רוב ימים והיינו ספיקא אי ניזל בתר רוב ימים או בתר רוב דמים וק"ל. ע"כ שם בחידושי. ומשם יראה דאין הג' תמוה. וגם מה שתמה על ק"ע אינו אלא דקדוק לשון אבל הי' לו לתמוה תמיה אחר כמ"ש לעיל. וכל מן דין ובר מן דין יתענג על רוב שלום ויגל כבוד תורתו כנפשו ונפש א"נ משה"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

שות זכר ישעיהו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה