שות זכר ישעיהו· רבי זכריה ישעיה יאללעש ממינסק
הגהות על הש"ס
(ברכות דף ב' ע"א) תוס' ד"ה אי הכי. כדי להמתין וכו'. עיין חוי לקמן (ד' ע"ב) תוס' ד"ה אמר. (ודף ו') ד"ה המתפלל. ובשבת (דף כ"ד ע"ב) רש"י ד"ה משום וצע"ק:
(דף ג' ע"א):
גמ' בת קול. עיין שו"ת רי"ף סי' א'. ובתוי"ט פע"ז דיבמות מ"ו. וברש"י (סוטה ל"ג) ד"ה ב"ק:
תוס' ד"ה במקומן. ופריצי. נמחק:
(דף ה' ע"ב):
תוס' ד"ה לא. לשתי שלחנות. עיין (גיטין נ"ט):
(ד ו' ע"א) גמ' קיטמא נהילי. עיין רש"י חולין (נ"א ע"ב) ד"ה קיטמא וצ"ע:
רש"י ד"ה מחליין. דאמר מר אסור לפסוע. כלשון זה ליתא שם רק דרש מקרא מעשות דרכיך שלא יהא הילוכך בשבת וכו':
(דף ז' ע"א) גמ' וכמה רגע עיין בירושלמי ובתוספתא כאן. ובע"ז כמה שינויים בזה ומה שהגיה כאן חכם א' הוא טעות:
(דף ח' ע"ב) תוס' ד"ה שנים. כדאשכחן בכמה דוכתי דאר"י. לא נמצא דברי ר' יוסף רק בשני מקומות ואולי האי בכמה דוכתי קאי אדלעיל:
(דף י' ע"א) גמ' הני בריוני. עיין תענית (כ"ג ע"ב):
(דף י"א ע"א) רש"י ד"ה עוסקין. (לקמן י"ו) מוקמינן לה בפרק שני כצ"ל:
ע"ב :
גמ' הילכך לימרינהו לכולהו. גירסת הרא"ש אמר רב פפא הילכך וכו' והכי נראה דדרכו של רב פפא לומר הכי בכ"מ. עיין (לקמן נ"ט.) ושם ציין מהרי"פ:
(דף י"ג ע"א) רש"י ד"ה לימא (לקרות). מתוס' כאן נראה דלא גרסי' ברש"י לקרות:
(דף י"ד ע"א) תוס' ד"ה ימים. מהא דרב (על לבי כנישתא) צ"ל איקלע לבבל:
ע"ב :
רש"י ד"ה כוך ורחבו [ששה ורומו] שבעה כצ"ל:
(דף ט"ז ע"ב) גמ' ר' (אלעזר) בתר דמסיים צלותא. צ"ל אליעזר וכן אי' בע"י והתפלל כן יען שנכווה בזה עיין ב"מ (נ"ט ע"ב):
(דף י"ז ע"ב):
רש"י ד"ה ואינו מברך עיין ר"ש ספ"ק דדמאי:
(דף י"ח ע"א):
תוס' ד"ה למחר ובמ"ס מפרש [דהיינו דוקא בתעניות ט"ב וכו' אבל בשאר תעניות קורין] ויחל כצ"ל:
ע"ב :
גמ' נחת וטבל. עיין בפרש"י דטבל לקריו ועיין בתרגום רב יוסף על דברי הימים שתרגם פסוק זה שנטמא במת ע"ש:
(דף כ' ע"א):
גמ' זרעא דשפירי כוותי. עיין (תענית ז' ע"ב) אי הוי סנאי וכו' וצ"ע.
ועיין לשון הש"ס בב"מ פ"ד וי"ל קצת:
רש"י ד"ה לשון. כדאמרינן בהשוכר את הפועלים כצ"ל והשאר נמחק: (דף כ"ד ע"א):
תוס' ד"ה והתניא דלא מצינו אשתו דמקריא בני ביתו. עיין לקמן (דף כ"ז סע"ב) איזל ואמליך באינשי ביתאי. אזל ואמליך בדביתהו:
(דף כ"ה ע"א):
גמ' שרא לי' מרא. עיין עירובין (כ"ט ע"א) (דף כ"ו ע"ב):
תוס' ד"ה יעקב בעי' למיהדר וכו'. הלשון משובש וע"ש בחולין על נכון: (דף כ"ז ע"ב):
תוס' ד"ה והלכתא. הוא דבור אחד עם הקודם:
(דף כ"ח ע"א):
גמ' טרוקי גלי. פי' סגור הדלת. עיין רש"י (ע"ז נ"ח). (ב"ק קי"ב). (סנהדרין קי"ג) ד"ה טריק:
(דף ל"א ע"א):
גמ' רנה זו (תפלה). בתוספתא אי' רנה זו רנה שנאמר רננו צדיקים בה' וגו'. והוא חסר הבנה. ונראה שצ"ל זו תהלה וסמך אסיפא דקרא לישרים נאוה תהלה. ולפ"ז צ"ל בפרש"י רנה זו תהלה. שבח בלא מלת של. ובאמת כן אי' בפרש"י על הרי"ף:
(דף ל"ב ע"א):
גמ' שהפר לו נדרו. בחי' רשב"א בעין יעקב נראה דלא גרס לי' וקאי על הקב"ה שהוא בעצמו התיר:
(דף ל"ד ע"ב):
גמ' שלוחו שא"כ. ועוד בתוספתא דתענית פ"ג:
(דף ל"ו ע"א):
גמ' (דתנן) צלף צ"ל דתניא תוספתא פ"ק דכלאים:
(דף ל"ח ע"ב):
תוס' ד"ה והלכתא י' אצבעות. ועיין ירושלמי ספ"ק דחלה טעם אחר ע"ז: (דף מ' ע"ב):
גמ' אר"י תאנה דולכי כצ"ל:
(דף מ"ב ע"א):
גמ' מאי ציצי שמענא. (מנחות מ"ב):
(דף מ"ה ע"א):
תוס' ד"ה אכל. (ב"ק צ"ד) ט"ס הוא והתוס' כוונו לירושלמי ותוספתא פ"ז דסנהדרין:
(דף מ"ו ע"א):
גמ' בכל נכסיו לפי דרבי מכבד עשירים:
(דף מ"ח ע"ב) רש"י ד"ה תורה. וכן באוהל מועד. צ"ל בארץ מואב: (דף נ"א ע"א):
גמ' מי שאכל שום וריחו נודף. (שבת ל"א):
ע"ב :
רש"י ד"ה כלמי. עיין (נדה כ' ע"ב):
(דף נ"ב ע"ב):
תוס' ד"ה תיכף. משום דשנוי' במשנה. הגאון מוה' משה סופר ז"ל מפרעשבורג הביא במכתבו אלי משם הרב ר' אברהם ווירצבורג שתיקן שצ"ל דשריא במתנה ואזלא תמיהת המפרשים:
(דף נ"ט ע"א) גמ' כי היכי דלא ליטעו אבתרי'. לקמן (ס"ג ע"ב): רש"י ד"ה אובא. במס' (כלים) צ"ל אהלות פי"ז מ"ג וע"ש בר"מ: (דף ס"א ע"ב):
רש"י ד"ה (איכא) לא נמחק:
(דף ס"ד ע"א):
גמ' בוניך. עיין רש"י תענית (דף ד') ד"ה בוניה ותבין:
רא"ש (פ' תפלת השחר סוף סי' ב') אעפ"י שנשאר בקושיא וכו':
ועיין רשב"ם (ב"ב נ"ב ע"ב) ד"ה קשיא. ורש"י (סנהדרין ע"ב) ד"ה קשיא: הקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות:
ד"ה דע ולא יסככנה (בצמח) צ"ל בצמר (סוכה י"א.) ובחנם פי' המדפיס בפראג בצמח המקבל טומאה:
שם וכתב י"ג ס"ת. מ"ר ס"פ וילך:
ד"ה החלק השלישי (או מאי בינייהו) נמחק:
ד"ה והחלק הששי. חלק המסכת הראשונה לג' חלקים. לדבריו שם המסכת הוא נזיקין כמו כל הסדר ועיין לקמן במסכת טהרות וניחא גם הכא. ומהתימא שלא הקדים יישוב זה כאן:
שם ושאינו מקבל טומאה [לא] כצ"ל:
ד"ה הפרק הששי. וכ"מ שנאמר במשנה באמת אמרו הל"מ. עיין ירושלמי, פ"ב דכלאים ופ"ב דתרומות ופ"ק דשבת ופ"י שם ופ"ז דנזיר. ועיין לקמן סוף מבוא הש"ס שחשב גם בד"א ומאימתי ובזמן. ולא מצא רי"פ מקור לדבריו. אמנם מצאתי כן בה"ג סי' פ"ט שמביא זה בשם הלכות קצובות דבני מערבא:
לוח הפרקים שכחו למנות בלוח הפרקים בית כור ב"ב פ"ז. זה בורר סנהדרין פ"ג:
מבוא הש"ס ד"ה מצינו אשה. וכן בתוספתא שבת ר' חנינא בן תרדיון היא ברוריה. עיין (פסחים ס"ב) ועיין עוד תוספתא ספ"ק דסוכה:
בפירוש המשניות רפ"ק דברכות עליותם מן הארץ נ"א מיל. עיין (ב"ב נ"ח.) וצ"ע:
רפ"ד פירוש פלג מצי. ומנחה שם וכו' כצ"ל:
זרעים פאה:
(פ"ק מ"ו) בר"ש לקמן בירושלמי פ"ו. צ"ל בירושלמי פ"ק דתרומות ופ"ק דמעשרות וחלה:
(פ"ה מ"ה):
בר"מ אחר (התרומה) צ"ל התמורה [חייב]:
(פ"ז מ"א):
בר"ש [במעשיו] שהוא עושה [זיתים הרבה] דמכיון וכו':
מ"ד :
שם (בירושלמי אמרינן יש לה כתף וכו' עד לעניים) נמחק. (מ"ז): בר"מ והלכה [כר"ע] וכר' יוסי כצ"ל:
(פ"ח מ"א):
בר"ש על אתר. בדפוס קאסטאנדינא איתא על יותר ולפ"ז ליתא לדברי התוי"ט ע"ש:
מ"ג :
שם שאין דרך לעשר [אלא] במדה כמו חטים וכו' כצ"ל:
מ"ז :
שם ובתוספתא קתני פרנסת לינה שמן וקטניות. משמע מדבריו דשמן וקטניות פירושא דפרנסת לינה היא. אמנם מהרמב"ם בחבורו נראה דאוסופי קא מוסיף וכן מוכח מלשון התוספתא:
דמאי (פ"א מ"א):
בר"מ אם הם הפקר ואם הם מן השימור כצ"ל:
שם :
שם ובנות שוח הם רעות וטובות. רעות כגון וכו':
מ"ב :
בר"ש משא"כ בודאי דמע"ש מדרבנן וכו' [כדתנן[ בפ"ג דמע"ש וכו' כצ"ל: (סוף מ"ג):
בר"ש ושמא שאני הכא וכו'. והרמב"ם בחבורו כתב בפשיטות טעם זה: (מ"ד):
בר"מ שיסוך בו האורג ידו מאבדט בגופו כצ"ל:
(פ"ב מ"ג):
בר"ש (ואפי' חבר) נמחק:
(פ"ג מ"ד):
בר"ש אי מדרבנן (לא הוי אמר והן שלו משום בעלי כיסין) צ"ל איפכא: (פ"ד מ"ג):
בר"ש דמר סבר [ודאי] טביל ומ"ס [ודאי] לא טביל וכו' דכ"ע [ודאי] לא טביל כצ"ל:
(פ"ה מ"ב):
בר"מ לשלש חלקים קאי על מע"ש בצד זה. ועיין השגות הראב"ד או פירושו לשלש ובחנם משבש התיו"ט:
(שם מ"ח):
בר"ש פי' טבלא בחולין איפכא הל"ל וכו'. ר"ל כי טבל בחולין משמע שהחולין מרובין. עיין סנהדרין (דף פ' ע"ב):
(פ"ו סוף מ"ד):
בר"ש ולירושלים אין דעתו לטרוח כצ"ל:
(שם מ"ו):
בר"ש טעמא דב"ה (דרך) ב"א. צ"ל יכולין ב"א:
(שם מ"י):
בר"ש [ופסק הר"י] דדוקא גבי שדה וכו' כצ"ל. וע"ש בתוס' דע"ז דמשמע דראי' זו הר"י בעצמו קאמר לה ועי"ז חזר מדבריו וצ"ע:
(פ"ז מ"ד):
בר"ש נמצא דמחסר מהנך עשרה מעשר מב' לוגין וכו' כצ"ל:
שם :
שם תרומתו תרומה דאיכא דתורם וכו' בעין רעה כדאמרינן בכתובות פ' אלמנה ויש מפרשים וכו' כצ"ל:
(שם מ"ו):
בר"ש הוה לי' מן (החיוב על הפטור) צ"ל איפכא:
(שם מ"ז):
בר"ש להפריש ממנו עשרה לתרומת מעשר כצ"ל:
כלאים (פ"א מ"א):
בר"ש (ויש) לומר. צ"ל ואין לומר:
(פ"ב מ"א):
בר"ש א"ר מנא וכו' א' מכ"ה [אר"י ב"ר בין למ"ד שיש בה בין למ"ד נפל לתוכה א' מכ"ד] מאי כדון וכו' כצ"ל:
(שם מ"ט):
בר"ש נמצאו ששים טפחים כו' כצ"ל:
(שם מ"י):
במשנה אכילת הגפן. עיין ב"ב (י"ד ע"א) רש"י ד"ה אוכלות:
שם :
בר"ש לא שנו אלא אכילת הגפן וכו' שאסורה בהנאה. ועבודת הגפן אין איסורו בהנאה [בתמיה] אלא כר"י דאמר אין עבודה לגפן יחידי. והרי קבר דאסור בהנאה קבר אין איסורו ניכר. כן הוא הגירסא הנכונה וכצ"ל: (פ"ג מ"א):
בר"ש ד"ה היה לו גבול. על כל גבול וגבול דקרן א' נמנה וכו' כצ"ל: (שם):
שם בא"ד כמו בערוגה דששה שאין וכו' דאיכא גבול י"ז וכו' כצ"ל: (שם מ"ה):
במשנה ונוטה שער וכו' עד סוף המשנה. עיי' תוס' סוף סוכה דגרסי לזה. ועיי' תוס' כתובות פ"ח הלשון משובש:
(פ"ד מ"ו):
במשנה ואחת יוצא זנב. עיי' תוס' מנחות (ל"א ע"ב) ד"ה שלא וצע"ג: (שם מ"ח):
בר"ש ומש"ה בעי י"ו אמה. צ"ל ואפ"ה (לא] בעי [רק] י"ו אמה וכו':
(פ"ה מ"ד):
בר"מ שעבודת (הכרם) ו' טפחים. צ"ל הגפן:
(שם מ"ה):
בר"מ נמצאו הגפנים כלם שהם בז' שורות נכנסות וכו' כצ"ל. (שם מ"ו): בר"ש שאסור לו אם לקטן אחר אבל אם לקטן הוא אסור וכו' כצ"ל. וכצ"ל גם ברא"ש. (שם) שם מ"ד (שהוסיף פחות ממנו) אחד ממאתים צ"ל עד שנפחת זה. וא"כ הוא כדברי הר"מ. ומהכ"מ משמע שהיתה גירסתו בר"ש עד שהוסיף אחד מר' שבו ר"ל מזה שליקט וצ"ע מה פירושו של מה שזה פוחת. ואולי השתי תיבות "פחות ממנו" שייכות לסוף המשנה וכך צ"ל ופירוש שזה פוחת שהוא פחות ממנו [ר"ל ממה שהניח):
(שם מ"ח):
בר"מ ואין הלכה כר"א (אלא) כר"ט. צ"ל ולא כר"ט:
(פ"ז מ"ה):
בר"מ (ואין הלכה) כר"י (ולא) כר"ש וכו' (ואין הלכה) כר"ע. צריך להיות והלכה כר"י. וכר"ש וכר"ע:
(שם מ"ו):
בר"ש לדמים שנותן לפועלים שליש שווין של פירות שדה. וכן מפרש הרע"ב והכ"מ. ועיי' תוס' סוכה (ל' ע"ב) ד"ה קרקע. אמנם ל"נ לפרש דפלוגתא זו היא האיבעיא עצמה דאי' שם בב"ק שליש מלגיו או מלבר ופי' לשכר מלגיו ולדמים מלבר. כמו בב"מ (דף מ"ט ע"ב) שתות מקח שתות מעות וע"ש ברש"י. וגם מהרמב"ם נראה דפי' כן מדפסק שליש לשכר והיינו משום דאזיל לקולא וכמש"ש הכ"מ. ואי פירש שליש לדמים כמו הר"ש האי קולא דאתי לידי חומרא הוא דדילמא ישוה השכר יותר משליש הפירות:
(שם מ"ח):
בר"ש תחת ה' גפנים נקט ה' בפלוגתא דר"א ור' יוחנן ולעיל כתבתי כצ"ל: (פ"ח מ"א):
בר"ש תוקע עצמו לדבר הלכה. עיין יבמות (דף ק"ט ע"ב):
(שם מ"ד):
בר"מ ולא נאמר (שנחלק) חלק מן הסוס. צריך לומר שנחבר:
(שם מ"ה):
בר"מ (מהרבעת) מין סוס. צ"ל מתערובות הרבעת:
(שם מ"ו):
במשנה כלב מין חיה. עיין תוס' בכורות (ד ח' ע"א) ד"ה ומאי. וצ"ע שלא הביאו משנה זו:
שם :
בר"ש נאמרו (בשור) חוץ. צריך להיות נאמרו בשאר חיות חוץ:
(מ"ט מ"א) בר"ש (מה צמר כברייתו אף פשתים כברייתו) שם צ"ל איפכא: (שם) שם שש משש. כלומר שש משזר משש דאבנט כצ"ל:
(שם מ"ד):