שות הריף· רבנו יצחק אלפסי [הרי"ף]
שטז
שאלה. מי שרוצה לעשות מלבוש כגון גינירא או דומה לה ורוצה לעשות תיקונם מפשתן כגון שיש עדיין בהרבה מקומות פרפין שדרכן לעשות אשורש בבל מקטורין שלהן ונקרא בלשון ערבי חליא ועכשיו מי שרוצה לעשות מלבוש כגון זאת או זולתם מצמר ולשום בו עדי המלבוש הפשתן ולתפרן במשי אם הוא מותר אם הוא אסור עיין בהרבה מקומות דבר זה:
תשובה. אין לי בענין זה מפורש מדברי רבותינו ז"ל יותר מזה שכתבו רבותינו התוכף תכיפה אחת אינו חיבור ומשמע דשתי תכיפות הוי חיבור ובשבת אומר בענין מכניס חבלים לתוך ידו וימשוך ובלבד שלא יכרוך ואשרו אותו מטעם כלאים דחבלים כלומר שאם יהיה חבל אחד פשתים והאחד מצמר וכורך אותם על ידו ביחד והקשו על זה הדבר ואמרו אם נדין הכריכה כדין תכיפה הלא אמרה ההלכה התוכף תכיפה אחת אינה חיבור ואמר' לעיל ובלבד שלא יכרוך ומסקנא תרצי ובלבד שלא יכרוך ויקשור מפני שהכריכה והקשירה במקום תכיפה עומדת. ומכאן הוברר לנו שהתכיפה חיבור ועל זה הדרך אלו העדרילקין של מלבושים הנקרא אליה ואטרש בלעז ששאלת המתחברת בתפירה היא כלאים כמו החבלים שאם יקשור זה עם זה אסור לכרכו על ידו מפני שהן חבור. ושאלת עוד על פירוש שעטנז שוע טווי ונוז מהו שוע הוא דבר המתחבר ומתערב זה עם זה הרבה ואינו נפרד כמו הלבדין וזה השוע אסור והוא שמנפצין הצמר והפשתן ביחד וילבד אותם כעין הלבדין ויעשה מהן בגד אחד כמו שכתב במשנתנו הלבדין אסורין מפני שאין שועין. ופירוש שוע תרגום וטח את הבית ושועת ביתא. טווי הוא המטוה והוא שנמנין הצמר והפשתן ביחד וטוון אותו מעורב. ופירוש נוז הוא דבר מחובר ותלוי בדבר אחר כמו התפירה והאריגה ועשיית הגדילין והעבותות: