שות הריף· רבנו יצחק אלפסי [הרי"ף]
רפא
שאלה. כל תפלה זו ממשה היא או מקצתה ויש קהל והחרימו חד מבני מתא לזמן קצוב ולאחר זמן נתחרטו יתיריהו או לא והמדבר עם המנודה מתחייב בכלום או לא ומהי עיקר הנידוי ומה העבירות שמתחייבין עליהם נדוי ואם החרימו הקהל אתם והתנו שלא ימולו את בנו ולא יקברו את מתו ויתקיימו התנאים או לא. ומי שלא רצה לתת שכירות לחזן הכנסת יקחו ממנו בעל כרחו או לא וחזן הכנסת ששמעו עליו שלא כהוגן כגון שישורר בעיר ישמעאל וכיוצא בו מסלקין אותו או לא. אנשים יהודים שהלוו לשלטון ממון וכותב להם ראובן סופר שלו שיתן להם אותו ממון ואף במעמד כלם אמר לו השלטון קחו טפלו זה ממונכם ואמר הסופר אתן ואח"כ לא רצה לתת להם מאומה ואמר הדבר לשלטון ונתן השלטון נוגשים והוציא ראובן משכונית ונתן למקצת הקהל ולמקצת לא נתן מאומה ולאחר זמן יצא השלטון מהמדינה אמר ראובן לאותם שאצלם המשכנות תנו לי הבגדים שמשכנתי אצלכם כי באונס עשיתי הדבר ואמרו הקהל אין זה אונס כי זה מנהג הסופרים והשלטון לא יעשה כלום כי אם בנוגשים יורנו רבינו אם ראובן זה חייב לשלם מה שקבל עליו לשלם או לא:
תשובה. התפלה היא מימות אברהם אבינו וכן אמרו אברהם התקין תפלת שחרית שנא' וישכם אברהם בבוקר וגו' וקהל שהחרימו על דבר ונתחרטו ילכו אצל חכם ויתיר להם את החרם כמו שעושים בשבועה ועיקר הנידוי הוא השמתא משמתין ב"ד מי שחייב שמתא ואין לדבר קצבה אלא כפי מה שרואין הקהל וב"ד בין בשמתא בין בזולתה. ומי שהחרימוהו הקהל חייבין למול את בנו וקוברין אותו אבל מניחים אבן על ארונו זכר לסקילה ואם רצה ליכנס בבית הכנסת מרחיקין ממנו ד' אמות מכל צד. ומי שאינו רוצה ליתן שכר לש"ץ יקחו אמנו בעל כרחו כדין העירו' וכדין שכופין בני העיר זה את זה ולוקחי' ספר תורה נביאים וכתובים. ש"ץ שמוציא מפיו דברים שאינם הגונים כגון שהוציא מפיו דבר נבלה ומרנן בשירי ישמעאל מסלקין אותו על כיוצא בו נאמר נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה. ויהודים שהלוו ממון לשלטון והמחה אותם אצל אחד ממשמשיו ואמר להם במעמד שלשת' ממה שיש לי אצלך תן לו ואמרו לו אין חייב לשלח' להם ומי שהוא בנידוי ולא התנו שלא לדבר עמו אדם אין על המדר כלום ואם הזהירו שלא לדבר עמו חרם אין ראוי לדבר עמו אדם והמדבר עמו מגונה הוא אבל אין עליו דין ואינו יורש מ' שמדבר עמו המדבר עמו משומד כמותו: