שות הריף· רבנו יצחק אלפסי [הרי"ף]
רסא
שאלה. ראובן נשא אשה ונכתב מהשוה והנדונייא דהנעלית ליה לראובן כך וכך זהובים הן מוחזקים על חצר ראובן בתורת משכונה ולאחר כן לוה ראובן משמעון בשטר ולאחר כן משכנו ראובן ולאה אותה חצר שנכתבה עליה הנדוניא ליהודה ונפטר ראובן והניח קרקעות והיה מן הדין שתגבה לאה תחלה מן הקרקעות משום שכתובתה קודמת וכשבקשו השמאין לשום אותה חצר על לאה ולהפחית ממנה דמי משכונה שיש עליה ליהודה ויתכן השאר ללאה משמעון אין מן הדין אלא ישומו השמאין כל החצר ללאה והיא תתן ליהודה דמי המשכונה משלה משום שהיא משכונה החצר עם בעלה ליהודה יורנו רבינו היאך הדין:
תשובה. עמדנו על שאלה זו וראינו שהדין עם שמעון שישומו החצר כולה על לאה והיא תפרע משלה דמי המשכונה משום שלאה קודמת לשעבוד ואין לשמעון מנכסי ראובן כלום עד שתגבה לאה כל עה שיש לה ושטר המשכונה הוא חוב עליה ועל בעלה ושטר שמעון קודם לשטר יהודה הילכך לאחר שתטול לאה כל מה שיש לה ורואין אם נשתייר מנכסי ראובן כלום גובה מהן שמעון כל מה שיש ואם נשתייר אחר שיגבה שמעון גובה ממנו יהודה חצי דמי המשכונה וגובה חצי הנשאר מלאה מפני שנשתתפה בה עם ראובן בעלה על תי מה מכתוב בתלמוד ארץ ישראל זאת אומרת שותפין אחראין זה בזה כלו מ' שנמצא מן השותפין גובה ממנו הכל ואם לא נשתייר מן הנכסים לאחר גבות לאה כלו' גובה יהודה מלאה כמו שכתבתי ואין לשמעון כלום ואין לו לחזור על יהודה ולגבות ממנו לפי שיהודה לא גבה מנכסי ראובן כלום אלא מנכסי לאה: