שות הריף· רבנו יצחק אלפסי [הרי"ף]
רכח
שאלה. ראובן לקח משמעון חצר בתורת משכונה ודר בה עד שעת השמד בגראנאט ונפטר ראובן ולקח החצר השלטון ופייס שמעון כאן וכאן עד שהוחזרה לו החצר ותבע אותו בנו של ראובן ואמר לו או תן את הממון או תן לי את החצר ונכנסה ביניה' פשרה במקצת אותו הממון וכתבו שטרות ביניהם בכך שטר א' מוחזק בממון הל שמעון ושטר א' של מחילה ונתנו השתי שטרות ע"י נאמן עד שישתלם לבן ראובן אותו ממון ויקרע אותו הנאמן וימסרו המחילה לשמעון ונפטר שמעון ולא גבה ממנו בן ראובן כלום ונשתיירו שתי השטרות ביד נאמן ומכרו בני שמעון נכסי אביהם וקרקעות ומטלטלין ולא היה יכול בן ראובן לתבען ועכשו תבע השטר מן הנאמן ליתנו לו היש מן הדין שיתננו לו אם לא:
תשובה. יש על הנאמן מן הדין כשמת מי שהיה עליו החוב ולא פרעו מחובו כלום שימסור השטר לתובע ואע"פ שלא א"ל שמעון אם פרע אותו ואם לא,. והדבר מוכיח פלא פרע אותו משני פנים האחד שאילו פרע הי"ל להודיע לנאמן לפני בן ראובן והשני שאילו פרע לא היה מניח השטר בידו ואע"פ מהדבר מוכיח אינו נפרע מן השטר בלא שבועה ע"פ מה שכתוב הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע לא בשבועה משום שאפשר שפרעו ואנסו אונס או שכח להודיע לנאמן ואין אומרים בזה יהא מונח עד שיבא אליהו אלא בנמצא בין שטרותיו ואינו יודע מה טיבו שהניחתו אצלו על דעת שאם יפרע ממנו כלום יודיעהו ויכתוב בשטר שפרע ממנו פלוני כך וכך וכיון שלא באו אליו בידוע שלא פרע ממנו כלום תדע שאילו היה שמעון זה קיים והלך עמו בן ראובן לנאמן ואמ"ל הרי לא נתן לי כלום היה מן הדין ליתן לו את השטר ולהגבותו ע"פ נאמן שיאמר לא תגבה אותו כלום בפני ועל דעתי ומשום כן אמרינן שאין אומרים בזה השטר יהא מונח עד שיבא אליהו: