אור ברסלב

שות הריף· רבנו יצחק אלפסי [הרי"ף]

קנג

קנב

שאלה. ראובן מכר חצר לשמעון ודר שמעון זמן ארוך ואח"כ תבע אותו ראובן ואמר שמצא מומין שבסתר ואמר לו ראובן אתה שכנת' בחצר כל זמן זה ולא תבעתני באותן מומין וראית ומחלת ועוד שלא לקחת את החצר ממני עד שבדקת ביד שכניה והודיעוך כל מומין שבסתר ושבגלוי ומצינו רבותינו ז"ל אומרים במומין שבסתר אם יש מרחוץ במדינה אינו יכול לטעון מפני שהוא בודק בקרובותיו ואתה בדקת בשכנים. יודיענו רבינו אם יכול אדם לטעון מומין בחצירות אם לאו ואם יוכל לטעון עד מתי יכול לטעון יש לדבר זמן קצוב או לא שיתכן שיקנה ביותר ולבסוף הוזלה ויחפש על מוכר כדי שיבטל המקח משום זול לחצר ויפסיד המוכר ואם יש מומין שמבטלין את המקח לאחר זמן אותו זמן חייב ליתן שכירותו למוכר כיון שבטל המקח או לא:

תשובה. זה שטען ראובן על שמעון שמצא המומין ומחל אינו בא בטענה זו בבריא כדי שיתקיים המקח אלא שמא הוא וכיון שכן הוא יתחייב הלוקח שבועה שלא ראה אותן מומין אלא אותה שעה שתבע וזהו שכתב' דהלכה אף במימין שבסתר אינו יכול לטעון מפני שהוא בודקה בקרובותיו אין דנין דין זה אלא באותה שהזכירה ההלכה בלבד ואפילו בעבדים ושפחות אין דנין י וטעמא דמלתא שאי אפשר לו לאדם שיאמר אקח אשה זו ואח"כ אבדק אותה כמו שעושה במקח ומשום כן צריך לבדוק בקרובותיו ואינו יכול לטעון דאמרינן אלמלא שבדק אותה בקרובותיו לא היה נושא אותה ולא היה שדי זוזי בכדי וכיון שנשא אותה אמרינן ודאי בדק והודיעוהו קרובותיו במום זה וניפייס תדע שהמומין שאין ניכרין לקרובות (כמו שמכוין שאם שבע למכירה) אלא כשעת בעילה ואילונית שיכול הוא לטעון תצא בלא כתובה אבל העבדים והשפחות וכל מקח שבודק ואחר כך נותן הדמים אמרינן כל אום שהיא בראי' בעלמ' אמרינן כבר ראה וכיפיי' אבל אבל (אם) צריכין לבקיאין ואין ראיי' הלוקח מועיל בה יכול הוא לטעון ולא אמרי' ראה וניפייס דהא לא הכיר שאין דרך בני אדם להראו' המקח למי שהוא בקי אלא סומך על דעתו הילכך לא אמרינן בחצירו' בדיק' על ידי שכנים שהרי הוא בעצמו יכול לראות מה שאין כן באשה ועוד שמא החמירו בבת ישראל שלא ינהגו בה מנהג הפקר כעבדים ומה ששאלת באיזה מום בטל המקח לא הזכירו רבותינו ז"ל בחצירות מומין כמו שהזכירו באדם הילכך חזינן כל מידי דקפד' עלה אינשי הרי זה יבטל בו המקח. ומה ששאלת לענין השכירות כשיבטל המקח דין זה חוזר לענין ההלכה שאמר' גברא דלא עביד למיגר וביתא דלא עבידא לאוגורו ואם כן הוא אינו נותן שכירות ואם לאו נותן שכירות. ומה ששאלת אם יש לדבר זמן קצוב ואין לו) אלא כל זמן שמתגלה לו המומין יש לו לתבוע. וזה שאמרת שיש בדבר הפסד על המוכר משום יוקרא וזולא ההוא לא חיישינן ליה דמוכר אפסיד אנפשיה דהוה ליה לאודועי במומין שבסתר ואי לא היה ידע איהו נמי להנך מומין הוה ליה לאתנויי עליה דלית ליה למיקם עליה במום כלל בין בסתר בין בגלוי:

תוכן העניינים

שות הריף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה