שות הריף· רבנו יצחק אלפסי [הרי"ף]
עו
שאלה. ראובן נתן פרקמטיא למכור ושמעון זה סרסור חזר בה בשוק והלך לראובן ואמר לו כך וכך הגיעה ואמר לו מכור אותה ואחר כך מכר אותה שמעון בפחות ממה שהיה אמר לו ראובן ואמר לו לאלתר אביא לך את השאר וכשהיה תובעו את השאר היה מפליגו בדברים עד שחקר ראובן וידע מי קנה אותה פרקמטיא ושאל אותו ואמר לו כך וכך היה שמכרה לי בשני זהובים וטול אותן והן שנתן הסרסור לראובן וראובן לא אמר לו למכרה אלא בשלשה זהובים כשאמר שהגיעה בשוק וכשהיה מבקש ממנו את השאר היה אומר עכשיו אביא לך את השאר וכשבאו לפני בית דין כפר בה שמעון ואמר הוא אמר למכרה בשני זהובים ושאל בית דין את הקונה ואמר קניתי אותה בשני זהובים ונטלן ולא ידעתי מי הוא בעלה יורנו רבינו אם קונה חייב בהודאתו ואם יש הפרש בין שאמר כי לא ידעתי מי היה בעלה ובין שאמר ידעתי מי היה:
תשובה. רואין אם אותה פרקמטיא מצוייה אצל הקונה יחרום סתם מי שצוה את הסרסור למכרה בשני זהובים וחזר בו ויחזר אותה לראות כי הסרסור כשהיתה הפרקמטיא לראובן המוכר הרי היא בחזקת המוכר ועוד שהקונה לא ידע אם בעלה מכרה לו ואם לאו על כן אין על בעלה אלא חרם סתם כי אין הקונה יכול לישבע שבעלה מכרה לו והסרסור אם הודה שנטל שכירותו אינה נוטלה עד שישבע שראובן צוה אותו למכרה בכך ולאחר שישבע יפסיד בעל הפרקמטיא השכירות לפי שעשה שמעון שליחותו וראובן מוציא מידו הוא ועליו הראיה ואם אין הפרקמטיא ברשות הקנה אלא מכרה ישבע הסרסור שלא מכרה אלא על דעת בעלה אין לבעלה על הקונה שום תביעה לפי שאומר לו לאו בעל דברים דידי את דאין הפרש בין ידע הקונה למי היה ובין לא ידע וזה שאמרנו שאם היה המכירה בשווויה בלא הונאה אבל אם היה בו הונאה בכדי ביטול מקח יטול אותה בעלה שלא בשבועה דאמר' מוכר לעולם חוזר: