אור ברסלב

שו"ת הר"י בשמים· רבי אריה ליבש הלוי הורוויץ

סימן סד

סי' סג

בעזה"י יום א' ח' סיון תרל"א לפ"ק סערעט. לעלם נחמד יד"נ המל"ג חריף ושנון זית רענן ירו"ש כמר שלמה נ"י [חבל על ההוא שופרא דבלי בארעא ונקטף בימי עלומיו תהי מנוחתו כבוד ונפשו צרורה בצרור החיים] בהגאון מופה"ד מהרש"ז נ"י אבד"ק לובלין והגליל יצ"ו מכתבך היקר הגיעני והנני לתשובתך ע"ד הקושי' שהצעת לפני בב"מ ט"ו ע"א מתקיף לה רמב"ח מכדי לוקח במאי קני לה לההוא ארעא בההוא שטרא ההוא שטרא חספא בעלמ' הוא וכ' התוס' וא"ת מעותיו שהיו תחלה מלוה נעשה עתה מכר כו' א"נ במלוה א"י לקנות כו' ובמכר לא קנה כו' והקשית לדעת הרמב"ם פ"ז ממכירה דפוסק דמלוה קונה במכר הדרא קושי' התוס' לדוכתה ותי' הראשון הוא דוחק כמבואר במהר"ם שי"ף שם ופלפלת בזה בחכמה ובמקצת דבריך קדמך בס' אב"מ אה"ע סי' כ"ח: הנה מה שנלפענ"ד בישוב קושי' זו עפמ"ש להסביר טעמ' דהרמב"ם דס"ל דמלוה קונה במכר ולגבי קידושין פוסק דאינה מקודשת עפי"ד הריטב"א בקידושין י"ג שכ' בטעמ' דמ"ד שיעבודא לאו דאוריית' משום דקנין השעבוד אינו קנין גמורה דאין קנין לחצאין ומ"ד שעבודא דאוריית' ס"ל יש קנין לחצאין ע"ש וא"כ הא הרמב"ם פוסק בפי"א ממלוה ובפי"א ממחוסרי כפרה דשיעבודא דאוריית' וכיון דשעבוד קנין לחצאין הוא א"כ מתחלה משעת הלואה נקנו נכסי הלוה מדין כסף קנין שעבוד רק שאינו אלא קנין לחצאין ומש"ה אח"כ כי מקנה לו בעד דמי ההלואה איזה קרקע קונה שפיר מדין כסף כיון שלא בא עכשיו לעשות קנין חדש שכבר בשעת ההלואה בעוד היו המעות בעין הי' קנוי לו קרקע זו בכלל שעבוד שאר נכסי הלוה אלא שלא הי' רק קנין לחצאין ועכשיו הוא גמר קנין וכל כי האי שאינו אלא גמר קנין מהני ג"כ מלוה משא"כ בקידושין אפי' אי ש"ד אינה מקודשת במלוה כיון דגוף האשה לא נשתעבד להתקדש לו מחמת ההלואה וא"כ עכשיו שבאה להתקדש מחדש בהמלוה אמרינן דהלואה לא חשיבא כסף לעשות קנין חדש ומצאתי סברא זו בס' קהלת יעקב בתוספות דרבנן אות ש' וע' בקידושין ד' ע"ב מה ליבמה שכן זקוקה ועומדת וע' בפרש"י שם ובתוס' בשם הר"א משנז"א שכן זקוקה ועומדת שביאה זו אינה עושה אלא גומרת קידושי הראשון ומשום דאשכחן ביאה גומרת לא נאמר שתקנה תחלת קנין ע"כ וה"ה הכא אם מלוה עושה גמר קנין אולם לא חשיב לעשות תחלת קנין וא"כ התינח בשאר הלואה אמרינן שפיר כיון דבשעת המלוה היתה ג"כ קרקע זו קנוי' לו מכח השעבוד מהני ג"כ אח"כ לגמור הקנין משא"כ הכא שמכר לו קרקע גזולה ובשעה שנתן הלוקח המעות להמוכר לא היתה הקרקע שלו א"כ לא נוכל לומר דהיתה הקרקע הלזו מעיקרא בשעת ההלואה משועבדת לו בכלל נכסיו כיון שלא היתה הקרקע שלו וא"כ בא עכשיו לעשות קנין חדש על קרקע זו מכח ההלואה וזה ל"מ אפי' לד' הרמב"ם: עוד י"ל בישוב קושי' זו עפי"מ הראשונים ז"ל בפ"ב דקידושין בהא דהמקדש במלוה אינה מקודשת הלא אם מקדשה במלוה נהי דבמעות המלוה לא תוכל להתקדש משום דלהוצאה ניתנו עכ"פ תתקדש בהנאת מחילת המלוה דשויא פרוטה ותי' הר"ן דאיהי אין דעתה על הנאת מחילה המלוה אלא אזוזי ולא יהיב לה מידי אולם אכתי קשה דהא קיי"ל מלוה ופרוטה דעתה אפרוטה וה"נ כמלוה ופרוטה דמי.

אמנם הדבר נכון דבשלמ' אם מקדשה בפירוש במלוה ופרוטה אמרינן כיון דדעתה אפרוטה מקודשת משא"כ באמר לה שהוא מקדשה רק במלוה נהי דבלבה דעתה אהנאת מחילת המלוה מ"מ העדים הא אינם יודעים רק מקידושי מלוה עצמה א"כ הוי כמקדש בלא עדים דא"ח לקידושין [עוד אפשר לומר דהא בעי' נתן הוא ואמר הוא והכא כי אמר הוא רק במלוה אף דדעתה להתקדש בהנאת המחילה מ"מ הא לא אמר הוא ואנן בעינן כי יקח שתהי' כל הקיחה ממנו וע' בחי' רשב"א לקידושין ו'] ולפי"ז לכך פסק הרמב"ם דבמכר קנה משום דדעתו אהנאת המחילה דמהני [ע' בתוס' ב"מ מ"ו ע"ב] דהא בקנין אי שניהם מודים מהני אף בלא עדים משא"כ בקידושין הוי כמקדש בלא עדים כנ"ל והתינח במלוה דקונה במכר שייך לומר כיון דאיהו חייב לו מעות ואי אית לי' זוזי לא מצי לסלוקי אלא בזוזי כמ"ש התוס' ב"ק ט' ע"א שייך שפיר לומר דכיון דהי' צריך ליתן פרוטה לא' שיפייס את המלוה למחול לו ההלואה לכך נקנה לו הדבר שמקנה לו בהנאת פרוטה זו משא"כ הכא הא מעיקר' ההוא לוקח נתן לו המעות אשדה זו שקנה ממנו וא"כ ל"ש לומר שנקנה לו השדה בהנאת מחילת המעות הא לא יוכל לתבוע ממנו אלא השדה וא"כ שפיר פריך הש"ס במאי קני לה לההוא ארעא כו': אמנם הא קשי' לכאורה מדברי הש"ס קידושין נ"ט ע"א לא בא אחר וקידשה בתוך שלשים מהו רב ושמואל דאמרי דתרווייהו מקודשת ואעפ"י שנתעכלו המעות מ"ט הני זוזי לא למלוה דמי ולא לפקדון דמי לפקדון לא דמי פקדון ברשותא דמרא קא מתאכלי והני ברשותא דידה קא מתאכלי למלוה נמי לא דמי מלוה להוצאה ניתנה הני בתורת קידושין יהבינהו ניהלה ופירש"י מלוה להוצאה ניתנה מקמי דנתחלי קידושין וכי א"ל התקדשי לי בה לאו דידה הוא ולאו מידי יהיב לה אבל אלו לא ניתנה לה להוציאן אלא ע"מ שתתקדש בהן ולהכי כי אכלה דידה אכלה ולכי מטה זמנה מקדש ע"כ וברשב"א בחי' ביאר יותר וז"ל וטעמ' דמילת' דכיון דלשם קידושין ניתנו בתחלתן אעפ"י שבשעה שראויין לחול אינן בעולם מ"מ כיון שאם לא נגמר הקנין יש עלי' להחזירן רואין אותם כאלו הם בעין ובאותה הנאה היא מתקדשת וכענין שהיא מתקדשת בהנאת מלוה משא"כ במלוה דעלמ' הואיל ובשעת מתן מעות לא ניתנו לקידושין אלא להלואה כו' ע"כ וא"כ לפי"ז אמאי לא נימא הכא שיקנה הלוקח עכשיו הקרקע באותן המעות שנתן המוכר מתחלה לשם מכר דהא ל"ד להלואה כנ"ל וצע"כ:

והנה מדי עיוני בסוגי' שם נתקשיתי בדברי התוס' ד"ה דמית לוקח וז"ל ומית גזלן צ"ל שהי' חולה או גוסס בשעה שלקחה מנגזל עכ"ל ולכאורה צריך להבין דהא גוסס הרי הוא כחי לכל דבריו וא"כ הוא בר קנין וא"כ אכתי קשה דהא כיון שקנאה הגזלן מיד זכה בה הלוקח ואטו משום דמית בתר הכי פקע כחו ועכצ"ל בכונת התוס' שהי' חולה או גוסס באופן שאינו בר קנין כגון שלא הי' יכול לדבר ובניו גמרו את הקנין ומ"מ חזינן דרצה לאוקמה אצל הלוקח כי היכי דליקו בהימנותא או דלא ליקריי' גזלנא ורק ארי' הוא דרביע עלי' שאינו בר קנין וכל כי האי מילתין דל"ב רק גילוי דעת מבואר בתשו' הרדב"ז סי' תר"ח דמהני בגוסס ע"ש וע' בס' עין יהוסף על ב"מ וא"כ לפי"ז קשה הא באמת פריך הש"ס לקמןהיכי אמרינן דמכר לו ראשון לשני כל זכות שתבא לידו מ"ש מהא דמה שאירש מאבא מכור לך מה שתעלה מצודתי מכור לך ל"א כלום ומשני הכא סמכא דעתי' דאזיל טרח ומייתי לי' כי היכי דלא נקריי' גזלנא הכא לא סמכא דעתי' וא"כ הכא בכה"ג שבשעת שלקחה לא הי' בר קנין אפי' אי סמכה דעתי' ל"מ דהא כ' התוס' ב"ב קנ"ט ע"א ובקידושין ע"ח ע"ב וכ"כ באס"ז ב"ב קכ"ז בשם הרשב"א והראב"ד דאפי' לר"מ דאמר אדם מקנה דשלב"ל היינו אם בשעה שבא לעולם המזכה הוא בעולם אבל אם בשעה שבא הדבר לעולם אין המזכה בעולם לא קנה הזוכה ומייתי לה מה דמוקי שם קרא דיכיר אליב' דר"מ בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס ע"ש וא"כ לפי"ז היכי רצה לומר הש"ס כאן דנ"מ בינייהו דמית גזלן וכמ"ש התוס' שהי' גוסס הא תיהדר קושי' לדוכתה היכי נימא דלמ"ד ניחא ליה דליקו בהימנותא אע"ג דמית ניחא לי' אכתי היכי זכה הלוקח הא גילוי דעתו שרוצה לאוקמי השדה ע"י לקיחה מהבעלים אצל הלוקח הי' כשהוא גוסס וא"כ האיך זכה הלוקח הא אפי' אי נימא בס"ד דהש"ס אליב' דר"מ דאמר אדם מקנה דשלב"ל היינו אם בשעה שבא לעולם המזכה הוא בעולם אבל כשהוא גוסס ל"מ כנ"ל וא"כ הכא אפי' למ"ד ניח' לי' דליקו בהימנות' לא קנה הלוקח.

אמנם נלפענ"ד דל"ק עפימ"ש המחנה אפרים בה' זכיי' סי' י"ו לענין אם נתן לחבירו מתנה וא"ל קנה לאחר ל' יום ואז נעשה גוסס דל"מ הקנין היי"ד בדבר שלא הי' בידו להקנותו תיכף אבל בדבר שהי' בידו להקנותו מיד מועיל בכה"ג ע"ש דבריו כי נעמו וא"כ ה"נ הא כ' באס"ז בסוגי' גבי הא דקא' הכא סמכה דעתי' כו' אף דמי יימר דמזבן לה נגזל ניהלה וליכ' ספק כלל ע"ש ולפי"ז הא הי' בידו להקנותו תיכף מהנגזל ולהקנותו ללוקח לכן מהני אף שבשעה שלקחה הי' גוסס כיון דבתחלת המכירה הי' בידו להקנותו והי' בר קנין: עוד העירותי בסוגי' זו בהא דמתיב ר"ש ממה שאירש מאבא מכור לך ל"א כלום הלא כ' המבי"ט בתשו' הובא בשעה"מ פכ"ב מה' מכירה דבבנו אדם מקנה דשלב"ל משום דדעתו של אדם קרובה אצל בנו גמר ומקני לי' כסברת הגמ' לענין לדשלב"ל גבי מזכה לעובר ע"ש וע' בסמ"ע סי' ר"י סק"ב הרי דתלי' בגמירת דעת המקנה וא"כ כדמשני הש"ס על מה דפריך במאי קנה לוקח כו' תהא במאמינו בההוא הנאה דלא קא"ל מידי וקא סמיך עלי' טרח ומייתי לי' גמר ומקני לי' וכיון דהמקנה גומר ומקנה ממילא מועיל אף לענין דשלב"ל וצ"ע בזה.

עוד אמרתי להעיר בההוא ענינא דמה שאירש מאבא מכור לך מש"ס נדה מ"ד ע"א בן יום א' נוחל ומנחיל ופריך נוחל ממאן מאביו ומנחיל למאן לאחיו מאביו אי בעי מאבוה לירתי ואי בעי מיני' לירתי וקשה דהא נ"מ גדולה דהלא אם אמר מה שאירש מאבא היום מכור לך דבריו קיימין וכן לפימ"ש התוס' כתובות צ"א ע"ב ד"ה דזבנה בשם ר"ת דהא דמה שאירש מאבא מכור לך ל"א כלום הנ"מ בסתם אבל כשמברר המקח שאמר שדה זו שאירש מאבא דבריו קיימין וגם הלא קיי"ל בח"מ סי' ס' דאדם יכול לחייב א"ע בדשלב"ל ע' בתוס' ר"פ אעפ"י וא"כ מ"פ אי בעי מיני' לירתי א"ב מאבוה לירתי הרי נ"מ בשאמר אחיו הגדול לאחד מה שאירש מאבא היום או שדה זו או בדרך חיוב מכור לו א"כ אי נימא דהירושה הוא רק מאביו שייך הירושה ללוקח משא"כ אי נימא דהעובר נוחל ומנחיל א"כ שייך החלק של אחיו העובר לעצמו כיון דלא זבין לו רק מה שיירש מאביו ולא מאחיו עו"ק ממה ששנינו בב"ק ק"ח ע"ב האומר לבנו קונם אי אתה נהנה משלי בחיי ובמותי לא ירשנו וא"כ נ"מ אם אמר אביו קונם אי אתה נהנה משלי בחיי ובמותי א"כ אם נימא דעובר נוחל ומנחיל שפיר יוכל לירש מצד אחיו ואי נימא דמאבוה לירת הא הדין דלא ירשנו.

אך באמת יש למצוא הרבה נפקותות וכמ"ש א"ז בנתה"מ סי' ר"י נ"מ לענין קידושין ע"ש אלא שהש"ס לא נחית לזה. את זה ראיתי להשיב לך במעט עיון והנני בזה המל"ג הדור"ש כה"י:

תוכן העניינים

שו"ת הר"י בשמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה