שו"ת הר"י בשמים· רבי אריה ליבש הלוי הורוויץ
סי' קעא
ובנידן שאלתך באבל שבא ממקום קרוב ביום הז' קודם שעמדו המנחמין מאצל גדול הבית דהדין דמונה עמו ופוסק מאבלות אם צריך להניח תפילין אח"כ ביום ההוא אי נימא כיון דביום שמועה קרובה אסור בהנחת תפילין אסור כל היום א"ד דזהו דוקא כשמונה לעצמו או כשבא בתוך ז' אצל גדול הבית אבל כשבא ביום הז' כיון דפוסק מאבלות כשעמדו המנחמין מאצל גה"ב חייב ג"כ בהנחת תפילין עכ"ש: הנה לכאורה יש סברא לומר דכיון דקיי"ל דנוהג אבלות ביום הז' עד אחר התפילה ושיעמדו המנחמים מאצלו א"כ הרי לפי מנהג העולם בזה"ז כל עיקר מצות תפילין הוא רק בשחרית בשעת התפילה וכיון דאז הי' אסור עדיין בהנחת תפילין אמרינן כיון דאידחי אידחי ושוב אינו מניח תפילין גם אח"כ אמנם באמת ז"א דהרי בטיו"ד סי' שפ"ח מביא בשם י"א דאבל גם ביום השני אסור בהנחת תפילין עד אחר שיתפלל ויעמדו המנחמים מאצלו ע"ש א"כ חזינן דאף דכל שעת התפילה הי' פטור בכ"ז לאחר עמידת המנחמים יכול להניח תפילין.
והנה ראיתי בס' זכור לאברהם חיו"ד ה' אבלות אות ג' שמביא מה שנסתפקו בהא דקיי"ל דבבא ממקום קרוב מינה עם גדול הבית אפי' בא ביום הז' אם כשבא ביום הז' הוי גם לדידי' מקצת היום ככולו כמו לגבי גה"ב א"ד צריך לנהוג אבילות כל יום הז' ע"ש ובאמת לפ"מ דמבואר בפירש"י מ"ק כ"א: דלהכי בבא ממקום קרוב מונה עם גדול הבית משום דכיון דיכול לבא בתחלת האבילות חשבינן לי' כמאן דאתא וכ"כ הרי"ף וע' בחי' הריטב"א שם וא"כ כמו דאמרינן לגבי גדול הבית דלגבי' הוא סוף ז' מקצת היום ככולו ה"ה גם למי שבא ממקום קרוב דחשבינן לי' כמאן דאתא הו"ל גם לגבי' כסוף ז' ואפשר דמה שנסתפקו בזה הוא לפ"מ דא' בנזיר ט"ו: דל"א מקצת יום ככולו רק באבלות דרבנן ע"ש וא"כ לפמ"ש בתשו' רדב"ז ח"א סי' תקכ"א דיום שמועה קרובה הוא דאורייתא ואף דברא"ש פ' ואלו מגלחין סוסי' נ' כ' דיום שמועה קרובה הוא דרבנן בכ"ז היש מקשים שמביא שם ס"ל דהוא דאוריי' ע"ש ולכך מספקא להו להני גדולים שמביא הזל"א דדילמא הוא דאוריי' ול"א בי' מקצת היום ככולו ולכך אפשר דנוהג אבלות כל היום.
אמנם להלכה הלא פסקינן דיום שמועה קרובה היא דרבנן כמ"ש בט"ז סי' שצ"ח סק"א וכ"כ בפשיטות בדג"מ סי' שפ"ח ע"ש וא"כ בודאי אמרינן מקצת היום ככולו שמה"ט בעינין דוקא מקצת יום ול"מ ליל שביעי דל"א מקצת לילה ככל היום כולו כמ"ש בתוס' מ"ק כ"א: ד"ה אפי' בתי' בתרא ומחמרינין נמי כתי' הראשון של התוס' שם דבעינין שיעמדו המנחמין מאצלו ולכך פוסק אבלות מהבא ממקום קרוב לאחר שעמדו המנחמים מאצל גדול הבית וכיון שפסק האבלות מניח תפילין אח"כ.
ולכאורה הי' אפשר לומר דהרי לענין תפילין א"א למימר דנגרר אחר גדול הבית כיון שהאבל הגה"ב הי' מחויב בתפילין גם מקודם דרק ביום ראשון אסור להניח תפילין וכיון דיום השמועה הו"ל כיום קבורה ואסור בהנחת תפילין משום דכתיב ואחריתה כיום מר וכל שעה שהוא מר נפש מתעולל בעפר ואין זה פאר כמ"ש בתוס' מ"ק כ"א.
ד"ה משלישי ע"ש וכיון שביום השמועה הוא במרירות כל היום אסור בהנחת תפילין כל היום אמנם באמת ז"א דמשעה שפסק מלחול עליו חיוב האבילות שרי לי' להניח תפילין דאיסור הנחת תפילין אינו תלוי במרירות בלבד רק בזמן שחל עליו אבלות דבשלמא ביום הראשון שחל עליו אבלות מצוה לצער א"ע ואסור בהנחת תפילין משום היסה"ד משא"כ כשאינו חל עליו אבלות אף שהוא במרירות וקיי"ל בש"ע א"ח סי' ל"ח דמצטער ומי שאין דעתו מיושבת עליו פטור מהנחת תפילין הלא מבואר בב"ח ומג"א שם דזהו דוקא בשא"א לו ליישב דעתו אבל בדאפשר לו חייב ליישב דעתו ולהניחן והכי א' בסוכה כ"ה: איבעי לי' ליתובי דעתי' ויש להביא עוד ראי' לדברינו מדברי המג"א סי' תקמ"ח סק"ה לענין הקובר מתו בחה"מ דלא חלה עליו אבילות וכתב דמניח תפילין ביום ראשון כיון דמאי דאבל אסור בתפילין משום שהוא לו יום מר ואבל מעולל בעפר קרנו וזה ל"ש בח"ה דאינו נוהג בו אבילות עכ"ל הרי דלאו במרירות בלבד תליא מילתא דהרי התם אנינות נוהג דאנינות היא מואחריתה כיום מר ואפ"ה מניח תפילין וע"כ דלא תלי' רק בזמן דאיכא חיוב אבלות וא"כ כ"ש בבא ממקום קרוב ביום ז' דליכא אנינות כיון שפוסק אבלות לאחר שעמדו מנחמים מאצל גדול הבית הו"ל כשמועה רחוקה דמניח תפילין בו ביום לאחר אבלות השעה וה"ה בנ"ד מניח תפילין אחר הפסקת האבלות כמו בט"ב דאין מניחין תפילין בבוקר ואחר חצות מניחן הנלפענ"ד כתבתי דברי ש"ז ידידך דור"ש באהבה: כי סי' קעב נשאלתי מק"ק סאניק יצ"ו בענין שאירע שם שאבי המגרש הי' נכרי ואמו ישראלית והוא נתגייר ונשא אשה ועתה בא לגרשה ונסתפקו הביד"צ דשם איך לכתוב בגט:הנה לפ"מ דנראה מד' התוס' קידושין ע"ה: ד"ה ור' ישמעאל דס"ל דהא דקיי"ל דנכרי הבא על בת ישראל הולד כשר הוא לאפוקי ממ"ד הולד ממזר אבל צריך להתגייר אח"כ וכ"נ מדבריהם ביבמות ט"ז: ד"ה אמוראי נינהו ובד"ה נכרי שקידש א"כ בנ"ד שנתגייר הלא דינו מפורש בש"ע אה"ע סי' קכ"ט ס"כ דבגט גר כותבין בן אברהם אבינו.
אמנם באמת מד' התוס' יבמות מ"ה: ד"ה כיון דאמו ושם מ"ו. ד"ה נאמן אתה מבואר דס"ל דהולד כשר וא"צ גירות וכן בתוס' נדה נ"ו: ד"ה אמוראי כ' בפירוש בזה"ל דבין אם הולד ממזר או כשר ישראל הוי הרי דא"צ גירות לכ"ע וכן יש לה"ר באמת מדברי הש"ס יבמות מ"ה.
דאמרינן דכולהו אמוראי דמכשרי מודו שהולד פגום לכהונה מק"ו מאלמנה לכ"ג ואי איתא דצריך גירות א"כ תיפוק לי' דפסולה לכהונה משום גירות דאפי' נתגיירה פחות מבג"ש ויום א' פסולה לכהונה כדא' ביבמות ס': וכן מפורש יוצא מדברי רש"י ביבמות שם ד"ה בת מינך וכן בקידושין ע': ד"ה כל דאמר כו' ושם דף ע"ו.
גבי עבד ושפחה נתערבו בהן דא"צ גירות ומ"ש בפירש"י קידושין ס"ח: ד"ה לימא דמ"ד נכרי ועבד הבא על ב"י הולד ממזר אתא לאשמועינן דלא שדינין לי' בתר נכרי דנימא נכרי הוא ואם נתגייר יהא מותר לבא בקהל אלא בתר ישראלית שדינין לה וכיון שבעבירה נולד הו"ל ישראל פסול כו' הרי דמ"ד הולד כשר היינו דשדינין ל' בתר נכרי א"כ צריך גירות הנה במהרש"א שם נתקשה בזה וכבר עמד על מדוכה זו בשעה"מ פט"ו מא"ב וכ' שם ליישב דברי רש"י דלא כ' הכי אלא לס"ד התם ולפי המסקנא ס"ל דל"ב גירות והביא ד' הרא"מ פ' אמור שכ' בפשיטות דגוי הבא עב"י הולד ישראל גמור ומביא שם ג"כ ראי' ברורה מבכורות מ"ו.
דהולד כשר וא"צ גירות וע' רמב"ן עה"ת פ' אמור ובתוס' יבמות כ"ג. ד"ה קסבר והכי נראה באמת מסתימת ד' הפוסקים באה"ע סי' ד' דלמאי דקיי"ל דהולד כשר הוי ישראל גמור וא"צ גירות וכ"נ מד' הט"ז יו"ד סי' רס"ח סק"א שמביא בשם רבים מקשים על הטור שכ' שם בשם ר"ח דמל כשהי' נכרי אין לו תקנה אבל בניו נימולים ונכנסים בקהל והקשו דהרי ע"כ לא מיירי בנשא עכו"ם דבעכו"ם אפי' מישראל הולד כמוה אלא פשיטא דנשא ישראלית א"כ מאי קמ"ל הרי אפי' עכו"ם הבא עב"י הולד כשר ע"ש שדחק מאד לתרץ זה ואי נימא דצריך גירות הא ל"ה מקשי מידי דשפיר אשמועינן דאף דהוא אין לו תקנה אבל בניו יכולין למול ולהתגייר וע"כ דפשיטא להו דא"צ גירות כלל.
וכיון שכן בנ"ד שאמו מישראל הא א"א לכתוב בגט בן אברהם אבינו דרק בגר כותבין כן משום שא"א הוא אב לגרים דכתיב בי' אב המון גוים וזה הא מן הדין א"צ גירות ואינו גר [וצ"ע במ"ש הפמ"ג א"ח במש"ז סי' קל"ט סק"א דבשתוקי כותבין בגט בן אברהם אבינו כמו בגר] כי על כן נראה דבנ"ד יש לכתוב שם אמו בהגט כיון דאביו הוא נכרי דהרי בדגול מרבבה סי' קכ"ט כ' במש"ש בש"ע דבשתוקי אין כותבין רק שמו בלבד ור"ל לכתוב שם אמו כדאשכחן רב מרי בר רחל ודחי דשא"ה שבשעה שנתעבר הי' איסור גוי א"כ אינו אביו כלל ול"ה לרב מרי שם אב אבל שתוקי יש לו אב אלא שאין אנו יודעין מה שמו לכן אין לכתוב שם אמו.
והנה ע"ד הדג"מ הללו כבר התפלא בשו"ת חת"ס ח"ב מאה"ע סי' כ"ה ומ"א דמה חטא יש אם מסמן עצמו בשם אמו אף שיש לו אב רק אנו צריכין לחפש ולמצוא היכן נקרא אדם ע"ש אמו וכיון שמצינו רב מרי בר רחל א"כ מה חסר אם השתוקי ייחס עצמו אחר אמו ועוד הלא מצינו יואב בן צרוי' בת ישי אבי דוד.
ר"ש בן פזי בת ר' חייא אבא שאול בן אמא מרים אבשלום בן מעכה אדוני' בן חגית שפטי' בן אביטול. וע"כ העלה לכתוב בשתוקי שם אמו וכן הורה בג"פ ס"ק נ"א ע"ש.
ולפענ"ד ביותר יש להפליא ע"ד הדג"מ הנ"ל דהרי מבואר בתוס' ב"ב קמ"ט. ד"ה רב מרי דתרי רב מרי הוו ואותו שנזכר בשבת קנ"ד.
רב מרי בר רחל ישראל גמור הוי א"כ מצינו גם באביו ישראל שנקרא ע"ש אמו. ובתוס' ב"ב שם מסיימי דהא דקא' רב מרי ברה דבת שמואל להכי קורא אותו ע"ש אמו לפי שרוצה לייחסו אחר שמואל כדאשכחן רבנא עוקבא ורבנא נחמי' בני ברתי' דרב וכן ר"ש בן פזי ואבא שאול בן אמא מרים ע"ש [ובמה שדחו תוס' פרשב"ם שם מד' הירושלמי ע' בפירש"י ברכות ט"ז ד"ה ברה דבת שמואל מבואר כהרשב"ם] עכ"פ הלא איכא רב מרי בר רחל דהי' ישראל גמור ואפ"ה הזכירו בשם אמו וכן מצינו בברכות כ"ה: רב יעקב ברה דבת שמואל וכן הא דמוזכר שם ובכ"ד שמואל בר מרתא מסתפק בספר יוחסין לומר ששם אמו מרתא וע' בשבת ק"ג.
ושם קמ"ט: ובעירובין פ'. ר' יעקב ברה דבת יעקב ופירש"י אביו ל"ה הגון לפיכך לא הזכירו עכ"פ מצינו כמה שנקראו ע"ש אמם אף שאביהם הי' ישראל וע"כ העצה היעוצה לכתוב בגט שם אמו היכי שא"י לכתוב שם אביו ומכ"ש בנ"ד שאביו הי' גוי הלא גם לד' הדג"מ יכולין לכתוב שם אמו אם לא כשנקראה בשם כזה שגם אנשים נקראו בו כגון שמחה שנקראו ג"כ אנשים כן וכדומה דאיכא לעז דיסברו שאביו שמו כן הוא כמ"ש בג"פ שם אז אין לכתוב רק שמו בלבד הנלפענ"ד כתבתי.
יום ד' כ"ז סיון שנת תרח"ם לפ"ק פה סטרי יע"א: סי' סי' קעג בעזה"י יום ד' ה' חשון שנת תרנ"ג לפ"ק סטרי: ישאו הרים שלום לכבוד ש"ב ידידי הרב הה"ג חריף ובקי ירו"ש מוה' יהושע העשיל וואללערשטיין נ"י ראבד"ק רישא יצ"ו. מכתבו הגיעני היום וחשתי להשיב לו על אתר כמבוקשו עד"ש בעובדא דאתא לקמי' במגרש א' שהי' נקרא בפ"כ אלטר וכ"ה חתימתו בעברית ודייטש וכשבא לגרש את אשתו חקר אותו כ"ת אם יש לו איזה שם הקודש והשיב שאביו ואמו עזבוהו בילדותו רק זאת נזכר שאמרה לו אמו שבהיותו כבן שנה נחלה מאד וניתן לו השם הזה אלטר מחמת חליו ושם הלידה שלו הוא שלום אבל לא נקרא בשם שלום לא בהעיר שנתגדל שם ולא בק' רישא וכ"ה חותם א"ע באגרות ובשטרות בשם אלטר לחוד אפס שאמר שעולה לס"ת לפעמים בשם שלום ולפעמים בשם שלום אלטר ולפעמים בשם אלטר לחוד והשמש דביהמ"ד הגדול בק' שהי' בשעת סידור הגט העיד לפניו שפעם א' כשבא לביהמ"ד בשבת לעת מנחת ערב קרא אותו לתורה בשם אלטר לבד ועלייתו לתורה יוכל להיות פעם א' או פעמים בשנה יען הוא איש בור וריק שע"כ סידר כ"ת הגט רק בשם אלטר בלבד ועתה רוצה הבעל לערער על הגט שנכתב בו רק שם אלטר למען הפק זממו להוציא מאשתו המגורשת איזה חפצים ודורש כ"ת ממני לחוות דעי בזה: הנה בשו"ת רדב"ז ח"א סי' תקל"א כ' לענין מי שנקרא לתורה בשם שמרי' וכ"ע קרו לי' מחרז דכותבין בגט רק שם מחרז משום שזה הוא השם שרגילין ויודעין בו ובשם שמרי' אין מכיר בו אלא החזן שקורא אותו לתורה באקראי והובא בכנה"ג אה"ע בהגהב"י סי' קכ"ט סק"מ ע"ש איברא די"ל דאין ראי' מדברי הרדב"ז לענין לכתוב לכתחלה הכי גם בחניכה אחרת כיון דמבואר בתשו' שם דמחרז הוא פירוש של שמרי' א"כ הלא מבואר בתוס' גיטין ל"ד: דאף דא' בירושלמי דרק בדיעבד כשר בחניכה בכ"ז היכי דהכינוי דומה לשם אף לכתחלה כשר ע"ש אמנם הרי באמת דעת הב"ש בסי' קכ"ט סק"א דכשר לכתוב לכתחלה החניכה שהכל קורין בה.
ומשמע מד' הפוסקים דהיכי דחותם ג"כ בחניכה לכ"ע כותבין החניכה שהכל קורין בה בלבד לכתחלה ובנ"ד הלא הוא חותם באגרות ושטרות בשם אלטר והנה אף שראיתי לא"ז הגאון בס' תו"ג שם סק"ג שכ' בשם הג"פ דחניכה כזו שאיך דכך ליתן לשם העצם אפי' אם נקרא כן בפ"כ אין לכותבה בשם העיקר אף שרוצה לכתוב וכל שום ע"ש אמנם זהו דוקא בסתם כיון שאין דרך לקובעו בשם העצם רק לגעגוע אין לכותבו בעיקר וצריך להקדים שם העריסה העיקרי כמ"ש במהרי"ק שורש פ"ו לענין שם באלי ובב"ש ש"נ אות מ בשם מעזי ועט"ג שם ס"ק י"א ובשא"נ אות ג' סק"כ בשם גוליבי ובס' עזרת נשים בשם קונפראדו וכ"ה בג"פ סי' קכ"ט סק"ד בשם הראנ"ח והרח"ש ע"ש אבל בנ"ד הלא נתברך מחמת חולי בשם אלטר ונקבע לו שם זה לשם העצם ששינוי השם קורע גז"ד.
ש"א ונעשה אצלו שם העצם ובכה"ג גם הג"פ יודה דכותבין שם אלטר בלחוד שהוא שם העיקרי והשם שלום הרי הוא מסופק שא"י משם זה בבירור. והנה לפמ"ש בב"ש בש"נ אות א' גבי אבגלי בשם המהרי"ט הי' מקום לכתוב בנ"ד אנא דמתקרי אלטר וכי"ב כ' בס' ע"נ אות ב' במי שנקראת מעריסה שרה ומשום גדולה ושררה או געגועין קרו לה כ"ע בולא יכתבו בגט שרה המכונה בולא ואם ידוע שהי"ל שם העצם וברוב הזמן נשכח מה הי' שמה העצמי יכתבו אנת אנתתי המ' בילא או דמתקריא בולא אבל אם ידוע שבעת לידה קראוה בילא יכתבו בולא לבד ע"ש הרי דגם השם בולא אין רגילות לקובעו בשם העצם רק לגעגועין ואפ"ה אם נקבע לשם העצם יש לכותבו בשם העיקר וכ"כ בשם בוליסא וה"ה בנ"ד שנקבע שם אלטר בחליו וכ"ע קרו לי' הכי וחותם א"ע כן בודאי די לכתוב אלטר בלבד ושע"כ נראה דאפי' אם הי' מפרשין כל השמות בגט וכמ"ש באמת בט"ג שם בשם אבגלי וכן באות ב' סק"ח אבל מ"מ היו צריכין להקדים שם אלטר ולכתוב אנא אלטר דמתקרי שלום דמתקרי שלום אלטר.
ובפרט שמבואר בתשו' מהרי"ק הנ"ל דרק ברגיל לעלות לתורה הוי שם העלי' לתורה העיקר וערמב"ם פ"ג מה"ג הי"ג שכ' וז"ל כותב שמו ושמה שהן רגילין בו ויודעין בו ביותר כו' ואף דבג"פ ס"ק צ"ח כ' דגם לפרקים מועטים הוי שם העלי' העיקר הלא כ' שם דהוא רק כשאינו מכחיש החתימה אבל אם החתימה והעלי' סותרין זא"ז אם רגיל לחתום ועלי' לס"ת אינו מזדמן לו רק פ"א בשנה אזלי' בתר החתימה ע"ש ובפרט שבנ"ד הלא נקרא לתורה לפעמים בשם אלטר בלבד וע' בט"ג בלק"ש בדין ב' שמות שנשתנו כו' ס"ק י"ד שכ' בשם תשו' בג"כ שכדי שלא יצטרך לכתוב ב' גיטין יכתבו לכתחלה רק החניכא בלבד וכן הורה זקן הגאון מהרש"ק ז"ל בס' אנ"ש סי' ק"ס לענין שם אלטר שע"כ הגט הוא כשר והמערער חוששני לו מחטאת דברי ידידו ש"ב דור"ש באהבה:סי' קעד בעזה"י יום ד' כ"א כסלו שנת תרנ"ה לפ"ק סטרי.
ישפות ה' שלום לכבוד ידידי הרב המופלג החריף מוה' יהודה ליב בערמאן נ"י דומ"ץ דק"ק דראהביטש יצ"ו. מכתבו הגיעני כמעט רגע והנני ממהר להשיב לו כמבוקשו ע"ד שבא לפניו א' שרוצה לגרש את אשתו ששם אבי' הוא מעריסה ירחמיאל מרדכי וכן נקרא לתורה ובפ"כ נקרא רחמיאל והא"י קורין אותו מרדכי לבד ועלה ונסתפק לאשר כפי מבטא הערלים נקרא מארדקא ומבואר ברמ"א סי' קכ"ט סי"ד אם נקרא בפי ישראל בשם א' ובפי כותים בשם אחר כותבין שם ישראל דמתקרי ע"ש כותים וע"כ רצונו לכתוב ירחמיאל מרדכי דמתקרי רחמיאל ודמתקרי מארדקא עכ"ש: הנה כיון דשמו מעריסה הוא ירחמיאל מרדכי וכן עולה לתורה הלא מעיקר הדין הי' די לכתוב רק שם זה דמה שנקרא בפ"כ רק באחד מהשמות הוא קיצור השם וכמ"ש בס"ש אות כ' דאם שמותיו מלידה הוא יעקב מאיר וכן עולה לס"ת אעפ"י שנקרא בפ"כ רק יעקב לבד מ"מ כותבין בגט רק יעקב מאיר ע"ש ולזה נוטה ג"כ דעת הגאון בט"ג בלק"ש ס"ב לענין אברהם יצחק ובפ"כ נקרא רק באחד דדי לכתוב רק אברהם יצחק אפס כיון שהכל קורין בשם אחד טוב לכתוב אברהם יצחק דמתקרי אברהם או דמתקרי יצחק ע"ש וזהו רק בשם המגרש גופי' אבל בנ"ד באבי המגרש מעיקר הדין הי' די לכתוב רק ירחמיאל מרדכי בלבד [או רחמיאל מרדכי אם עולה לתורה כן ע' תה"ד סי' רל"ג] אכן כיון דנהוג עלמא לפרש גם באבות הכינויים יכתוב ירחמיאל מרדכי דמתקרי רחמיאל או דמתקרי ירחמיאל כיון שבפ"ת בקונטרס השמות אות ס' הובא בשם גט מקושר שחולק על הב"ש לענין סעדי' דמתקרי שעי' דלעולם יש לכתוב עיקר השם כראוי לכותבו ולשון דמתקרי אינו אלא לומר שנקרא בשם זה אבל אינו מורה שתהא קריאת העולם בדיוק כמו שכותבין בגט ולכן עיקר לכתוב דמתקרי ישעי' ע"ש וה"ה בנ"ד יוכל לכתוב דמתקרי ירחמיאל ולענין שם מרדכי שנקרא בפי הגוים מארדקא בודאי אין לכותבו דהרי מבואר בס' מכתב מאלי' שער ד' סי' כ' דדוקא אם גם ישראל קורין אותו בהשם שקורין אותו הכותים רק דהנחת השם הי' ע"י גוים אז צריך לכותבו אבל קריאת הגוים בלבד אינה מעלה ומורדת דהעיקר הוא כפי שנתפרסם שמו בין היהודים ע"ש וכ"כ בג"פ.
והנה אף שכ' בהרא"ש גיטין ל"ד: ליישב ד' בה"ג שכ' לכתוב כל שום וחניכה משום שנהגו הנכרים באשכנז שקורין ליהודים בחניכה הקרוב ללשון עברי כו' וכ"כ בר"ן שם היי"ד כשקורין לו שם אחר לגמרי כגון שהיהודים קורין לו גבריאל והנכרים קורין אותו יחיאל ולכך אמר קרוב ללשון עברי לאפוקי אם אינו קרוב ללשון עברי הא אין להזכירו בגט כמ"ש בתוס' והראשונים ז"ל בשם ר"ת דח"ו להזכיר שם דגיות בתורת משה אבל עכ"פ הם שמות נפרדים בכה"ג צריך להזכירו בדמתקרי אבל אם החניכה שקורין לו הגוים אינו שם בפ"ע רק שמגעגעין השם הישראלי כגון אברהם אברמקא או מרדכי מארדקא שבכה"ג אם הי' נקרא בינינו בשני אלו השמות ל"ה צריך להזכירו מדינא לפי הכלל המסור בידינו דהיכי דהחניכה יש לה שתי הברות מעיקר השם א"צ לכותבה אף שאנו נוהגין לכתוב שאינו מזיק אבל אם הגוים קורין חניכה זו א"צ לכותבה בגט ומצאתי בס' כח שור הנדפס מחדש מהגאון ר' יצחק שור מגוואזדיץ זצללה"ה סי' י"ד שמחלק כן וע"ש שהעיר ע"ז ממאי דמצינו בשמות עיירות טיסמניץ טיסמניצא וכן קאזמיר דמתקריא קאזמירז וגם פוזנן דמתקריא פוזננא שכותבין כן משום שנקראו כן בין הגוים ע"ש: סי' קעה וע"ד מי ששמו מעריסה ולס"ת יהושע צבי ובפ"כ נקרא שיע הנה הדבר פשוט לכתוב יהושע צבי דמתקרי שיע כי באמת סוגיין דעלמא הוא כהב"ש הנ"ל לענין סעדי' דמתקרי שעי' ואף דמצינו בתוה"ק פ' וישב שוע בשורק בכ"ז מסתמא אינו שם לעצמו כשם כנעני רק קיצוה"ש מיהושע שרגילין העולם לקצר ולקרות שוע וכ"כ בט"ג אות ס' ס"ק כ"א ע"ש והרי מצינו בט"ג שם ס"ק ט"ו לענין שם יוסף אע"ג דאיכא דקרו לי' יוסי אינו רק קיצוה"ש ואע"ג דשם חנן יש לכותבו אף דלקוח מאלחנן כיון שהוא שם לעצמו ויוסי הוא ג"כ שם לעצמו בתלמוד מ"מ שם יוסי לא שכיח בינינו ואינו דומה לשם חנן דשכיח דקרו לי' הכי לעיקר השם ע"ש וא"כ שם שוע ג"כ לא שכיח דקרו לי' לעיקר השם ובודאי הוי קיצוה"ש מיהושע וכללא הוא דכ"מ שבמבטא דוחקין האות הוא בחירק ולא בשורק ע"כ יש לכתוב ביו"ד ולא בוא"ו כענין שמצינו בפסחים ע"ד: שאני לב דשיע והדברים פשוטים וא"צ לאריכות.
דברי ידידו דור"ש באהבה: ס' קעו בעזה"י יום ד' ז"ך אדר"ש שנת תרנ"ד סטרי. שלום רב לכ' ידידי הרב המאה"ג המופלג בתו"י מוה' מרדכי גראס נ"י אבד"ק אבערטין יצ"ו.
מכתבו הגיעני וחשתי להשיב לו על אתר כמבוקשו בענין שם המתגרשת שבמקום הכתיבה קורין אותה מלציא ובמקום הנתינה אין יודעין משם מלציא ונקראת בפ"כ אלטא איך לכתוב בגט: לפענ"ד הדבר פשוט שיש לכתוב מלציא דמתקריא אלטא דאף דקיי"ל דמקום הנתינה הוא העיקר וברמ"א סי' קכ"ט ס"ד מחמיר לפסול גם בדיעבד בכתב ע"ש הנתינה דמתקרי וגם להפוסקים החולקים על הרמ"א עב"ש שם הוא דוקא לענין שאינו פוסל בדיעבד אבל לכתחלה כ"ע מודו דכותבין שם הנתינה לעיקר בכ"ז בשם אלטא כיון ששם זה אין קובעין לעצם רק לגעגוע אין לכותבו בעיקר וצריכין להקדים שם העריסה העיקרי כמ"ש במהרי"ק שורש פ"ו לענין שם באלי ובב"ש ש"נ אות מ בשם מעזי ועט"ג שם ס"ק י"א ובשא"נ אות ג' סק"כ בשם גוליבי ובס' ע"נ בשם קונפראדי וכ"ה בג"פ שם סק"ד בשם הראנ"ח והרח"ש וכן הורה זקני הגאון מליסא ז"ל בס' תו"ג שם סק"ג דחניכה כזו שאין דרך ליתן לשם העצם אפי' אם הכל קורין אותו בחניכה זו אין לכותבו בשם העיקר ע"ש שע"כ נראה ברור בנ"ד לכתוב מלצי' דמתקריא אלטא ואם לכתוב שם מלצי' באל"ף לבסוף או בה"א לבסוף נחלקו בזה הישיע"ק והט"ג בשם מלי' דדעת הישיע"ק לכתוב בה"א ובס' ט"ג כ' באל"ף לבסוף.
ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד דברי ידידו דור"ש באהבה: סי' קעז בעזה"י יום ג' ז"ך תשרי שנת תרמ"ז לפ"ק סטרי. שלום על דייני ישראל כבוד ידידי הרבנים המופלגים כו' מוה' ישראל שמואל נ"י ומוה' יהוד' ליב נ"י דייני צדק דק"ק דראהביטש יצ"ו.
מכתבם הגיעני נידן הג"פ ששם המתגרשת בריינציא וכן היא חתימתה רק שבמקום הנתינה בעירכם קורין אותה בריינטשא ונכתב בגט בריינא דמתקריא בריינציא. הנה הדבר פשוט דכן הי' מהראוי לכתוב גם לכתחלה מאחר שהיא חותמת בצדי"ק ונהי דכ' הט"ז דעל החתימה ל"ש לכתוב דמתקרי מלבד דרבים מהאחרונים ומכללם החת"ס חולקים בזה הנה בנ"ד גם הט"ז יודה כיון דעכ"פ יש שקורין אותה בריינציא גם הרי עכ"פ עיקר השם בריינא כתוב בגט כראוי ורק שהספק הוא בדמתקריא מאחר שהרבה קורין אותה בריינטשא עכ"פ הלא הכל יודעין שמגזרה אחת הוא ומן השם בריינא הוא גם בריינציא רק שיש מקומות שמבטא שלהם חזק ויש שמבטא שלהם רפה וגדולה מזו כ' בתשו' מהר"א ששון סי' ל' באשה ששמה זוייא וכ' זוהי דכשר משום דהם יוצאים מגזרה א' וליכא למטעי באשה אחרת ובב"ש בש"נ אות ז הביא בשם המהרי"ט בשם זאפירה או סאפירה בין אם נכתב בז' או בס' כשר ובט"ג שם כ' דבחילופים שהם קרובים במבטא וניכר שהם שפה אחת ודברים אחדים אין להקפיד ע"ש ומכ"ש בנ"ד דמעיקר הדין ל"ה צריך לכתוב הגעגוע והי' די בשם ברנא בלחוד אפס דכ' ברמ"א בסעי' ט"ו דאינו מזיק אם כותבין הגעגוע א"כ אף הי' באמת שינוי בהגעגוע ל"ה פסול מכח ד' התוס' בגיטין פ'.
וע' אה"ע סי' קכ"ח סי"ב. ונ"ד עדיף עוד משינה מקום הלידה כיון דכ"ע יודעין דעיקר השם הוא בריינא ועג"פ סי' קכ"ח סק"ג מ"ש בשם מהריב"ל ומהרי"ט דכל דאפשר לקרות הכי והכי ל"ה שינוי רק דהוי כאלו לא נכתב כלל.
ומ"ש להסתפק מד' הט"ג באות צ' בשם ציזא טשיזא הנה ל"ד להתם דהוא בעיקר הברת השם העצם משא"כ בנ"ד הוא בהגעגוע וגם החתימה הוא כן גם התם הוא בהתחלת השם הלא מורגש היטב ההבדל במבטא בין טשיזא לציזא והו"ל שינוי אבל בסוף השם כגון ברנציא וברנטשא אינו ניכר כ"כ וגם במקום שההברה הוא ברנציא הזקנים שמחוסרין שינים קורין ברנטשא והלא מבואר בש"ע סוסי' קכ"ט דאין קפידא בכי"ב אם כ' לפי הלשון של מקום הכתיבה אף שהלשון שמדברין בו בני מקום הנתינה אינו כן ומבואר בב"ש שם דהחתימה מכרעת בזה ועט"ג בשם שלומציא.
וא"כ בנ"ד כיון שחתימתה הוא ברנציא הי' צריכין לכתוב כן לכתחלה: סי' קעח ועד"ש באבי המגורשת שנקרא בפ"כ שעי' והחתימה הוא ישעיה ולתורה נקרא ישעיהו. הנה הב"ש כ' באות יו"ד דיש ליתן ב' גיטין א' בוא"ו וא' בלא וא"ו אמנם כ' שם דאם אומר דשמו בוא"ו או בלא וי"ו שומעין לו וכ' בט"ג שם דהיינו שידוע לו מאבותיו או שחותם כך ורק אם אין חתימתו ידוע ולתורה נקרא ישעיהו יש ליתן ב' גיטין אבל אם ידוע חתימתו שחותם ישעי' הלא החזיק שמו כן ואזלינן בתר החתימה דמקריאת החזנים אין ראי' ע"כ אף שנקרא לתורה ישעיהו אין לכתוב רק ישעי' ומובא בשם היש"ש דמסתמא אין העולם קורין אחרי ישעיהו הנביא כי ריע מזלי' דבן בתו מנשה קטלי' וקורין אחרי ישעי' אחר שנמצא במקרא חסר ואולי כוונו ג"כ למעלת הנביא ושנו בו קצת וראיתי בספר ברכת המים שמביא דישעיה חסר הם הרוב במקרא ע"ש שתמה על הרש"ל בזה וא"כ אם אנו מסופקין האיך שמו יש לנו למיזל בתר הרוב שנמצאים במקרא חסרים אבל כ"ז ל"ש רק באם אנו מסופקין בהחזקת שמו שא"י חתימתו אבל כשהחזיק שמו בחתימתו ישעיה וא"כ אמרינן דמה שקורין אותו בנ"א ישעי' חסר הוא עפ"י חתימתו ולא קיצוה"ש והוא דומיא דכ' בתוס' ע"ז כ"ז.
לענין הא דקיי"ל דבנדרים אזלינן בתר לשון בנ"א היינו כשהלשון של בנ"א הוא מבורר אזלינן בתרי' אף שהוא סותר ללשון המקרא אבל כשלשון בנ"א מסופק אזלינן בתר לשון המקרא ע"ש והה"נ כשהלשון בנ"א מסופק הוא נגרר אחר עלייתו לתורה ואפשר שמה שקורין אותו ישעי' הוא רק קיצור השם משא"כ כשחותם א"ע ישעי' בזה מתברר קריאת בנ"א והוחזק שמו ישעי' חסר ואז לפענ"ד די בגט אחד לכתוב ישעיה דמתקרי ישעיהו וכ"כ בשו"ת מים חיים סי' ס"ב ע"ש והנה אף דבנ"א קורין לו רק שעי' מ"מ כיון שמקדימין זה השם יש לכתוב ישעי' כמבואר בב"ש באות ס' דכותבין ישעי' אפי' אם נקרא שעי' כיון דנכלל בישעי' אלא שפולטין היו"ד וכמו בשם חיאל ורק אם כותבין דמתקרי כותבין שעי' כמו שהוא נקרא ממש וע"ש בט"ג דברי ידידם דור"ש באהבה: סי' קעט בעזה"י יום ד' ז"ך טבת שנת תרנ"ה לפ"ק סטרי.
שלום ורב טוב לכבוד ידידי הרב החריף המופלג מוה' חיים יעקב קרויזהאר נ"י דומ"ץ דק"ק דאלינא יצ"ו. מכתבו הגיעני כמו רגע והנני ממהר להשיב לו ביריעה החוברת כמבוקשו עד"ש באשה ששמה לאה ונקראת בפ"כ לייציא איך לכתוב בגט: הנה מה שהביא כבודו בשם ס' אנשי שם לכתוב דמתקריא לייציא אין הס' הזה כעת ת"י אכן אנן נהיגין מעולם לכתוב אף בשם געגועים שיוצא משה"ק המכונה כמ"ש בב"ש בכללי השמות אות י' לכתוב שרה המכונה סאיי' או שארקה וכמבואר ביש"ש סי' כ' שאין לך כינוי גדול מזה כשמקצרין השם ומוציאין אותו מתקונו ומכנין אותו בענין אחר וזה גמגום השם וכינויו כעין כינוי נדרים שהוא קונם קונס דכה"ג איקרי כינוי ומובא בט"ג בשא"נ אות ס' סק"ב וכן האריך בתשו' בית אפרים סי' פ"ו.
ומה שמסופק אם לכתוב לייציא בשני יודי"ן כמו שמובא בט"ג הנה בט"ג קאי במדינות שמבטין בפתח חריף דדינו לכתוב בב' יודי"ן כמו פייבוש בריינא טריינא ועב"ש בשא"נ אות ט' גבי טרייסטיל טרייטיל אבל במדינתינו שההברה הוא בצירי בודאי יש לכתוב בחד יו"ד כמו בילא פיגא וכיוצא ועב"ש גבי פערלין וכ"כ בתשו' מהר"ם מינץ סי' ל"ז ועט"ג בש"נ אות ו' סק"ג בשם וריידא א דכ' שם דאם כותב בב' יודי"ן הוי שינוי השם וע' באות פ' סק"ה בשם פרידא וע"כ לפי הברתינו יש לכתוב בחד יו"ד וגם בהרגש יו"ד אחר הצדי"ק כמו שלומציא שמובא בט"ג שא"נ אות ש' ס"ק ט"ו וכיוצא ואף אם היא חותמת לייציא בשני יודי"ן הוא לפי שבכתיבה אשכנזית כותבין צירי בשני יודי"ן משא"כ לפי הכלל שנמסר בידינו ששני יודי"ן הם פתח חריף אין להשגיח בזה על חתימתה בטעות כמ"ש בט"ז בשם אליעזר ועב"ש בשא"נ אות י' בשם יהוד' ובאות פ' בשם פינחס ובט"ג בשא"נ אות ח' סק"ז כ' בשם הע"נ דבכה"ג הוי חתימה בטעות ועב"ש אות ט' סק"ה.
והנה אף שבתשו' נובי"ת סי' קכ"ד החמיר בשם טאלצא כשחותמת טאלצי ביו"ד התם אין לתלות כונת החתימה בשום דבר ע"כ יש חשש שבחתימתה קבעה שמה בשינוי מטאלצא לטאלצי משא"כ בנ"ד למה לנו לומר ששינתה שמה להקרא בפתח חריף כיון שיש לתלות שכתבה כפי דקדוק לשון אשכנז שנכתב על צירי שני יודי"ן וכיון שבאמת בלשה"ק דין צירי לכותבו בחד יו"ד ע' יומא דף ע"ב.
ר"י רמי כתיב זר וקרינין זיר כו' וכ' המפורשים משום דצירי מושך יו"ד לכך אין להשגיח על מה שהיא חותמת בשיבוש וגם חומרת הנוב"י הוא רק בעיקר השם לא בהגעגוע ובס' דברי חיים החמיר בשם שינדל והיא חותמת עצמה שיינדל בשני יודי"ן להצריך ב' גיטין אמנם בתשו' ארי' דבי עילאה חאה"ע סי' ל"ב האריך בזה והעלה דלכתחלה אין לכתוב שינדל רק בחד יו"ד ודי בגט א' ואין להשגיח בחתימתה בב' יודי"ן אמנם כ"ז בהשם העצם אבל בנ"ד שהשם העיקרי הוא לאה ומעיקר הדין ל"ה צריך לכתוב שם ליציא כלל שהוא שם געגוע וקטנות בזה כ"ע יודו שדי בגט א' לכתוב לאה המכונה ליציא או ליציה שנגזר משם לאה שהאות האחרון הוא ה"א כמ"ש בב"ש בשם סאייה ובתשו' ביא"פ סי' צ"ד לענין שם חנצי' כ' שיכולין לכתוב בה"א או באל"ף לבסוף ע"ש טיב טעמו: סי' קפ ובנידן שם בלומא האיך לכותבו בגט.
הנה בב"ש כ' בוא"ו אחר הלמ"ד. אולם הוא כ' כן רק לפי מבטא מדינתו שהברת המלאפום הוא כמו קמץ וכיון דשורש שם זה מורה על פרח שהוא בלום בל"א לכך סידר לכתוב במלאפום אכן לפי הברת מדינתינו שמדגישין הלמ"ד בחירק יש לכתוב ביו"ד אחר הלמ"ד כמו שמצינו בשם פיגו שכ' בתשו' מאיר נתיבים סי' נ"ו שלא לכתוב פיגו בוא"ו כמ"ש בב"ש משום דהב"ש כ' כן לפי לשון מדינתו אבל לפי מבטא מדינתינו צריך לכתוב פיגא באל"ף לבסוף ובט"ג כ' דאם כתב פיגו בוא"ו פסול אפי' בדיעבד וה"ה בנ"ד כיון שבמדינתינו מדגישין הלמ"ד בחירק יש לכתוב בלימא ביו"ד ונהי דבזה ל"ה חשש פסול בדיעבד אם הי' כותב בוא"ו דהברת החירק והמלאפום שלנו קרובים הם במבטא וכמ"ש בט"ג בש"נ אות ק' סק"ג בשם קונא דכיון שקורין הק' בחירק יש לכתוב קינא ביו"ד ואם כ' בוא"ו כשר כיון שאפשר לקרות במלאפום וכ"כ בשא"נ אות ז ס"ק י"ג בשם זיסקינד בכ"ז לכתחלה יש לכתוב ביו"ד כיון שדוחקין החירק ובט"ג בשא"נ אות יו"ד ס"ק כ"ד מובא שם בלימא ביו"ד ועט"ג בשם בונא.
ובענין מה שחותמת בלימה בה"א לבסוף אף שמבואר אצלי במק"א דבכה"ג שאין הבדל במבטא אין ללמוד מהחתימה מדכ' בב"ש ובט"ג בשם זעליג אם בג' או בק' הולכין בתר החתימה כיון דיש שינוי במבטא ע"ש ומשמע דכל שאין שינוי במבטא אין ללמוד מהחתימה כל שהוא חותם היפוך הכלל המסור בידינו מרבותינו הקדמונים מסדרי השמות והלא כלל מונח בידינו דשם לעז הוא באלף לבסוף כמ"ש בסי' קכ"ט סל"ד וע' פסקי מהרא"י סי' קמ"ב.
ובפירוש מובא בט"ג בשא"נ אות י' ס"ק כ"ד הנ"ל השם בלימא באל"ף לבסוף וא"כ לכאורה לא הי' לנו להשגיח על חתימתה בה"א אולם בכ"ז הלא כ' בב"ש סק"נ דאם שינה מהחתימה אל"ף במקום ה"א או להיפך הוי שינוי השם א"כ כיון שהחזיקה חתימתה בה"א יש לילך אחר חתימתה וכן מביא בשו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' נ"ב בשם הנוב"י בענין שם עלקה שכשחותמת א"ע בה"א הולכין אחר חתימתה ובפרט שמלת בלימה יש לה פתרון בלשה"ק כמ"ש איוב כ"ו] תולה ארץ על בלימה ונראה דאף שכ' בט"ג בש"נ אות ב' סק"ז דאין להשגיח על חתימת הנשים דנשי לאו דינא גמירי בכ"ז בשם זה כיון דאיכא סברא לכותבו בה"א אף שהנחת השם אינו כן מ"מ כשחותמת א"ע כן יש לכתוב השם כחתימתה בלימה: סי' קפא וע"ד שם אבי המגורשת שמואל גדלי' שקורין לאחי' בן שמואל גדלי' ועולה לתורה שמואל גדליהו הנה באחרונים כתבו לכתוב ב' גיטין והגט הראשון בשם גדלי' חסר שזה הוא העיקר כמ"ש בט"ז וכ"פ בחת"ס ח"ב סי' כ"ה.
[ענובי"ק סי' צ' שדעתו להקדים תחלה את הגט היותר גרוע שיוכל לומר אח"כ להבעל שטעה בגט הא' והב' יהי' יותר כשר וכ"ה בס' דברי אמת קונטרס י"א בעניני גיטין סי' י' אמנם בס' ג"פ ס"ק ק"ז ובט"ג בשא"נ אות י' ס"ק כ"ו כ' להקדים הגט היותר כשר ע"ש] ולפענ"ד אפשר דסגי לכתוב גט א' בשם גדלי' חסר בלבד כמ"ש בנובי"ק סי' צ' לענין שם אלי' שלפי שעכשיו קורין אותו כל העולם חסר הו"ל ככינוי שהכל קורין בו ע"ש ומכ"ש לענין שם גדלי' ועתוס' גיטין ל"ד: דהיכי דהכינוי דומה לשם גם לכתחלה כשר בכינוי בלחוד ובפרט בנ"ד די"ל ששמו בעצם כן הוא חסר ואינו כינוי כלל ועכ"פ כשכותבין שמואל גדליהו דמתקרי שמואל גדלי' יוצאין כל הדיעות וכן הורה בט"ג בלק"ש ס"ק ל"ח לכתוב גדליהו דמתקרי גדלי' ועמ"ש בשא"נ אות ח' בשם חזקי' דברי ידידו דור"ש באהבה: סי' קפב בעזה"י יום ד' ח' אלול שנת תרמ"ה לפ"ק סטרי יושב חוג שמים.
יחוק בספר לחיים. את כבוד ידידי הרב המופלג החריף הישיש מוה' ישראל שמואל רוזינרייך נ"י דומ"ץ דק"ק דראהביטש יצ"ו.
מכתב שאלתו הגיעני בדבר איש א' מארץ רוסיא שזה שנתים הוא מתגורר בדראהביטש ושמו מפורסם בכל העיר בין יהודים וא"י מאשקוויטץ אפס כששואלין אותו יהודים על שמו המובהק אומר ששמו דוד אכן שניהם שקר כי שמו מעריסה הוא יחזקאל וגם שם כינוימשפחה בביתו אינו מאשקוויטץ וזה שנים רבות נגוזו ועברו שעזב את אשתו עגונה וכעת שנתודע לה שהוא בק' באה לשם ומבקשת ממנו ג"פ ונתרצה לגרשה והביאה בידה כמה מכתבים ממנו שחתום בהם יחזקאל רק שכותב שכשיכתבו לו אגרת יכתבו האדרעססע דוד מאשקוויטץ.
ונסתפק איך לכתוב בגט. הנה לענין מה שנסתפק דהשם יחזקאל הוי שם שנשתקע כיון דבדראהביטש נקרא בפ"כ רק מאשקוויטץ אין בזה שום חשש דמלבד דדעת רבים מהראשונים ז"ל דאף דנשתקע מקריאה אי לא נשתקע מידיעה ל"ח נשתקע עמ"ל פ"ג מגירושין דלא כמ"ש בס' מכתב מאלי' שהובא בט"ג בלק"ש אות ל"ד וע' בספרי שו"ת הר"ב סי' קכ"ג ובפרט דהרי כשכתב אגרות לביתו הלא הי' חותם בשם יחזקאל וכן השיבו לו במכתבם בשם זה לבר מן דין הרי ל"ח נשתקע רק היכי שנעקר השם הראשון ונתחדש שם עצם אחר במקומו כענין השתנות בבל לבורסיף שבס"פ במה מדליקין אבל היכי שנקרא בשם חניכה הלא הכל יודעין שיש לו שם עצם ול"ח נשתקע עי"ז דומיא דכ' בתוס' גיטין ל"ד: דבמומר כותבין שם ישראל ואפי' נשתקע כיון דהכל יודעין שיש לו שם יהדות וכ"ה בש"ע סי' קכ"ט ס"ה וכ"כ במהרי"ק שורש פ"ו בשכ"מ שגירש והי' שם העריסה שלו אליהו ואח"כ נקרא בפ"כ בכינוי באלי וכ' בגט אליהו לחוד כ' שם דאם שם באלי אינו שם עצם רק כינוי אז אעפ"י שהאיש הזה לא נודע כלל בשם אליהו הגט כשר דהשם אליהו ל"ח נשתקע משום דכל הקורא אותו באלי יודע שיש לו שם אחר ע"ש וא"כ ה"נ כיון ששם מאשקוויטץ אינו רק כינוי משפחה וידוע שבודאי יש לו שם מובהק ל"ח נשתקע וי"ל דבנ"ד גם החולקים על מהרי"ק הנ"ל יודו דל"ח נשתקע דבשלמא בשם באלי הי' מקום להסתפק דדילמא הוא שם עצם כמבואר בדברי מהרי"ק שם ולכך יש איזה סברא לחשבו נשתקע משא"כ שם מאשקוויטץ הלא הכל יודעין שאינו רק חניכה והו"ל כהא דא' בגיטין י"א.
גבי גט שחותמיו עכו"ם דאם הם שמות מובהקין דעכו"ם ל"ה מזוייף מתוכו דכיון דלא שכיחי ישראל דמסקי בהנהו שמהתן לא אתי למיסמך עלייהו דמידע ידיע דעכו"ם הם ע"ש דומה לזה כ' בב"ש סק"י ול"ז בשם הט"ז ע"ש. והנה מבואר בש"ע סי"ב דאם הוא ואשתו הם במקום שא"י רק משם זה שהחזיק לעצמו שם יכתוב השם שיש לו שם ולכלול השמות שיש לו במק"א בוכל שום ואם לא כתב אלא השם שיש לו במקום שהוא ואשתו שם כשר וע"ש בב"ש שכ' דמיירי בשהוא בעצמו החזיק לו שם אחר דאדם יכול לשנות שמו אפי' אם יודעין באותו מקום שיש לו שם אחר במקום אחר ע"ש ומשמע מדבריו דאפי' כשא"י כלל במקום הכו"נ מהשם שיש לו במק"א צריך לכתחלה לכותבו בגט בלשון דמתקרי אכן בט"ג בש"נ אות מ סק"ז ואות ק' סק"ד מאריך בד"ז ומצדד שם לומר דבכה"ג אין להזכיר כלל השם שיש לו במק"א דאיכא לעז כיון שאין מכירין אותו כלל במקום הכו"נ בשם זה אמנם בנ"ד נראה כיון של"ה נקרא בשם דוד גם בק' רק שהגיד לאיזה אנשים ששמו דוד נראה דבכה"ג הוי השם העריסה האמתי העיקר שאם יבא לביתו יהי' נקרא כן גם עתה לתורה ובפי אנשים וגם במשך היותו בדראהביטש חתם א"ע כן בהאגרות ולכן יש לכתוב יחזקאל דמתקרי דוד ואין חשש כ"כ משום שמא מקדים הטפל לעיקר דאנן קיי"ל כד' הריב"ש הובא ש"ע סי' קכ"ט ס"ב דבכותב ב' השמות בפירוש אין קפידא בהקדים שם הטפל ואם יוכלו להשהות הדבר עוד שלשים יום שיכריזו בביהכ"נ ששם זה הוא דוד ויהי' נקרא כן אז יוכלו להקדים שם זה ולכתוב דוד דמתקרי או דאתקרי יחזקאל כמ"ש בג"פ ותו"ג.
ויוכלו ג"כ לכתוב אז רק שם דוד בלבד. ומה שעלה ע"ד כבודו לכתוב בגט השם מאשקוויטץ בעיקר השם והשם דוד בדמתקרי הוא זרות לומר כן כמבואר בסט"ז בהג"ה דאין לכתוב כינוי משפחה בגט ואף שהכל קורין אותו בחניכה זו ולפירש"י בגיטין פ"ז: הא דקתני כתב חניכתו וחניכתה כשר היינו שם לווי של המשפחה וכך היו נקיי הדעת שבירושלים כותבין לכתחלה עתוס' שם פ"ח.
ד"ה וכך בכ"ז י"ל דהיי"ד כינוי משפחה שבדורות הראשונים שהיתה מיוחדת רק למשפחות ישראל ויסודתה בקודש כענין שכ' בתוס' תענית כ': בחניכתו פי' כינוי שם משפחתו שם לווי כמו שם חניכת אבות בגיטין פ"ח. עד י' דורות כגון ר' אברהם אבן עזרא שכל בני משפחתו הי' נקראין כך וכינוי כזו ראוי' להזכיר בגט אבל כינוי משפחות של עכשיו שניתן להם עפ"י ערכאות ונקראים בשמות הללו עלי אדמות להיות ככל המון הגוים בעוה"ר הוי כהא דקיי"ל דאין להזכיר שם גיות בגט עט"ז שם וע' בס' אנשי שם מהג' מהרש"ק ז"ל סי' קמ"ב.
וע' בפ"ת ס"ק מ"א שמביא בשם הגט מקושר שכ' וז"ל אפי' אם נקרא רק בשם הכינוי כמו שמצוי במדינות אלו שיש לרוב שם כינוי כמו רוזין פייגען ורבים מעמי הארץ מפרסמין עצמן רק בשם זה אין לחוש לכתוב בגט שם זה מאחר שידוע לכל שאין זה עיקר שמו כו' ע"ש ואפשר שיכולין לכותבו לסי' כמ"ש בתשו' חת"ס סי' ל"ב ובס' תשובה מאהבה ח"ר סי' נ"ב ע"ש: סי' קפג וע"ד שאלתו בביהכנ"ס ישן שהציורים מהכתלים כבר הושחרו מרוב יושנם וחפצם לצייר הביהכנ"ס מחדש ומצויירים שם תפלות ובקשות הרבה וישנם שם כמה שמות שאין נמחקין ונפשו בשאלתו לחוות דעי כדת מה לעשות בזה: לפענ"ד חלילה לנו לתקוע עצמנו בדבר הלכה זו להורות קולא להתיר לסוד ולצייר ע"ג השמות מכח דברי הפמ"א שמביא ראי' מסוטה ל"ה: כיצד כתבו ישראל את התורה דס"ל לר"י ע"ג אבנים כתבוה ואח"כ סדו אותן בסיד והוכיח הפמ"א מזה דע"כ אין בזה משום מחיקת השם דמלבד דאין ראי' מהתם דהי' עפ"י הדיבור והוא כמו שצוה הקב"ה בסוטה שימחה שמו על המים חוץ לזה י"ל דהתם ל"ה מחיקה כלל כיון דהי' בענין שהיו יכולין לקלף את הסוד והכתיבה היתה מתקיימת כדא' התם דהאומות שיגרו נוטירין שלהם וקילפו את הסיד והשיאוה והר"ז כהא דכ' בשו"ת שמש צדקה חיו"ד סי' נ"ט בטיפת שעוה שנפל על האות דאין בזה משום מחיקה משא"כ באם מטיחין סיד לא ע"ג הסיד הישן הרי הוא נמחק לגמרי ומכלה אותו והחוש יעיד ע"ז בודאי איכא בזה משום מחיקת השם ובשו"ת מעיל צדקה חולק באמת על הפמ"א ע"כ העצה היעוצה בנ"ד שיניחו המקומות מהשמות עם עוד איזה תיבות מלפניהם ולאחריהם בלי סיוד ובדרך זה אף שיוכל להיות שבאופן הלז יבאו השמות בשכבר הימים הבאים לידי מחיקה משום שאם אין כתובין התפלות ובקשות בשלימות לא יקפידו עליהם בכ"ז הא ל"ה אלא גרם מחיקה והרי קיי"ל בשבת ק"כ: דגרם מחיקה מדאוריי' שרי משום דכתיב לא תעשון כן עשיי' הוא דאסור הא גרמא שרי ואינו אסור אלא מדרבנן כדקיי"ל ביו"ד סי' רפ"ב וכיון דל"ה רק ספק הו"ל סד"ר ולקולא.
ועוד דהרי בנובי"ת חא"ח סי' י"ז כ' דהאיסור דגרם מחיקה הוא משום בזיון השם דאין בזיון גדול יותר מגרם מחיקת השם וע"כ י"ל דכיון דאיכא עוד תיבות של חול ליכא בזה איסור בזיון השם כדמצינו בתוס' מנחות ל': ד"ה רי"א בשם הירושלמי לענין לתלות השם דהיכי דיש ג' תיבות וביניהם שם שרי דכיון דאיכא גם תיבות של חול אין גנאי להשם ע ברה"ז שם: והנה אם רוצים הקהל לעשות גם עתה ציורים עם תפלות ובקשות כמקדם יוכלו לדבק מטליתים על השמות הישנים ולצמצם שיבאו בהציורים של עכשיו אותן השמות גופייהו לציירם מחדש על המטליתים ואף שעושה גניזה להשמות הישנים וגנאי הוא להם מ"מ עי"ז באים הציורים החדשים מהשמות החדשים בהידור ויופי ולא איכפת לן בבזיון השמות הישנים שתחתיהם דאף דקיי"ל במחיקת השם דאפי' ע"מ לתקן אסור דלא כהתשב"ץ ח"א סי' ב' ובכ"מ פ"א מבית הבחירה הי"ז ועב"י סי' רע"ו ובפמ"ג א"ח במש"ז סי' קנ"א.
וא"כ לכאורה אסור ג"כ לעשות זלזול להשם הישן בשביל הידור השם החדש אומנם י"ל דכל היכי דליכא מחיקה רק משום זלזול השם שרי לזלזל בהשם הישן בכדי להדר וליפות השם החדש ואמינא לה מדברי הש"ס זבחים ע"ה: בעי רמב"ח התפיס בכור לבדה"ב מהו שישקול בליטרא רווחא דהקדש עדיף א"ד זילותא דבכור עדיף כו' ופירש"י לא דמי התם הנאת ריבוי הדמים אותה קדושה עצמה שמביאין בדמים קרבן כיוצא בו הכא הנאת ריבוי הדמים דקדושה אחרת ע"ש הרי דמחלק דבפסוהמ"ק כיון דהדמים הוא לצורך הקדש כי"ב שהי' קודם לא איכפת לן בזילותא דהקדש אבל בבכור אף שהתפיסו לבדה"ב אסור לשוקלו בליטרא משום בזיון הקדש דבכור אף שקונין מהדמים קדושה אחרת ועפי"ז אמרתי ליישב ד' הרמב"ם פ"ג מה' מע"ש הי"ט שכ' דמע"ש אין שוקלין כנגדו דינרי זהב ואפי' נחלל עליו מע"ש אחר משום גזירה שמא לא יכוין משקלותיו וקא מפיק להו לחולין ותמהו עליו דהרי בפ"ד מה' חנוכה פוסק דמדליקין מנר לנר אבל ע"י קינסא לא.
וכ' המפורשים דס"ל כמ"ד דשמואל מודה בקינסא משום ביזוי מצוה ולא פליג כ"א בנר לנר משום אכחושי כדא' בשבת כ"ב. וא"כ למה צריך הרמב"ם לטעמא דשמא לא יכוין משקלותיו הרי בלא"ה אסור מטעם ביזוי מצוה כדקא' התם בשבת ולהנ"ל ניחא דהרמב"ם ס"ל דבמע"ש ליכא משום ביזוי כיון דאותן הדינרין ששוקל יהיו נתפסין במצוה דמע"ש שיחלל עליהן ובכה"ג ליכא למיסר משום ביזוי מצוה ולפי"ז י"ל דה"ה בנ"ד שרי לזלזל בשם זה הישן בשביל הידור ויופי של שם החדש כי"ב.
גם יש סניף להקל בזה כיון דהי' יודעין מתחלה שסופן להתיישן ולהתקלקל שיהיו מוכרחים לסיידן מחדש אמרינן לב ב"ד מתנה עליהן להורידן מקדושתן אח"כ דומיא דמצינו ברמ"א א"ח סי' קנ"ד ס"ח בשם התה"ד וב"י לענין מה שנהגו ליהנות בכמה הנאות מדברי קדושה ע"ש וכיון דהוי לכבוד השם חשיב צורך השם ואמרי' לב בי"ד מתנה וכמ"ש בתוס' שבת כ"א.
ד"ה שמחת בית השואבה ע"ש ובפרט שיש מקום לומר דכיון דילפי' מקרא דואני כותב על הספר בדיו דבתו"מ בעינין דוקא כתיבה בדיו ובצבע ל"מ ע' מנחות ל"ד. ובפירש"י ותוס' שם וא"כ אפשר להקלבציורים של הכתלים דהוא בצבע ונהי דלא נוכל לסמוך בזה להתיר הסיוד ע"ג השמות להדיא וכמבואר בשו"ת תשב"ץ ח"א סי' קכ"ז שכ' שם להוכיח דדוקא לענין כתיבת סתו"מ בעינין בדיו אבל לענין איסור המחיקה אין חילוק ע"ש אבל מ"מ קילא קדושתי' לענין שיש להתיר בזה עפ"י דיבוק מטליתים כנ"ל זהו מה שנראה לדעתי הקלושה והל"מ.
דברי ידידו דור"ש באהבה: סי' קפד נשאלתי מק"ק סמילא בארץ רוסיא בענין שהמגרש הי' מוחזק במקום כו"נ בשם אהרן ואחר נתינת הגט אומר שבמקום דירתו מכבר היו קורין אותו ארא ובשעת גירושין לא הגיד להמסדר מאותו השם רק שם אהרן בלבד ונכתב בהגט רק שם אהרן: הנה אף אם היו יודעין משם ארא שיש לו במקום אחר הלא כ' בב"ש סי' קכ"ט סק"ו וס"ק כ"ב דכשר אחרי שהחזיק עצמו ל' יום במקום הכו"נ בשם זה לא איכפת לן מה שנקרא במק"א בשם אחר ובט"ג בש"נ אות מ סק"ז ואות ק' סק"ד כ' דבא"י כלל במקום הכו"נ מהשם שיש לו במקום האחר גם לכתחלה אין להזכיר השם שבמקום האחר דאיכא לעז כיון שבמקום הכו"נ אין מכירין באותו השם ומש"ש בשם שו"ת פנ"י דאם בדעת האשה לשוב למקום ההוא יש לכתוב זה בדמתקריא הרי כ' בשא"נ אות ז ס"ק י"ט דזהו רק בשם האשה אבל לגבי מקום דירת האיש ל"ח ללעז מקום דירתו כל שמגרש במקום אחר בשם שהוחזק שם דמאי איכפת לן בחזירתו למקומו כיון שאין גיטו בידו ע"ש ובזמנינו שקורעין הגט אחר הנתינה אין לחוש בזה גם בשם האשה ובפרט בנ"ד שהשם ארא הוא קיצור השם וגעגוע השם אהרן בודאי ליכא חשש לעז כלל דבודאי לא יתלו בשינוי אלא יאמרו שהוא נכלל בשם אהרן עתשו' מהר"א ששון סי' ל'.
ואין מקום כלל לכתוב דמתקרי בכה"ג דהרי כ' בב"ש סוסי' קכ"ט לענין השמות שמתחלפין מכח לשון המדינות דכ' הרמ"א דהולכין אחר לשון המקום שנותנים בו הגט וכ' הב"ש דאפי' אם כותבין בחד מקום ושולחין למקום אחר א"צ לכתוב השם של מקום הכתיבה בדמתקרי מכ"ש בכה"ג שאין כאן שום שינוי רק קיצור ודילוג כמ"ש בתוס' ע"ז כ"ב: ד"ה רגלא בשם המדרש מנין לקורא בתורה שקורא לאהרן הרן שיצא שנא' ודגלו עלי אהבה ע"ש ובב"ש באות כ' דאפי' שם ארנין אין לכתוב ומכ"ש דקריאת שם ארא הוא שלא במקום הכו"נ בודאי יפה עשה המסדר שהורה לכתוב רק שם אהרן בלבד: ובדבר שם האשה המתגרשת ששמה מעריסה וחתימתה הוא פעסיא ופורתא קורין אותה פעסל ורק יש מיעוטא דמיעוטא שכשמדברין עמה בשפת רוסיא קורין אותה פאלינא הנה בזה אין לחוש לכתוב השם הלז דהרי כ' בנובי"ק סי' פ"ח ובתנינא סי' קי"ז דמיעוטא דמיעוטא כמאן דליתא בזה וכ"כ בתשו' ברית אברהם סי' קי"ד ומכ"ש ששם כזה דעת רבים מהאחרונים ז"ל שלא להזכירו כלל בגט ואפי' למה שנוהגין בבתי דינין שלנו לכותבם עכ"פ בכנ"ד שאינו רק מיעוטא דמיעוטא בודאי א"צ לכותבו אפי' לכתחלה: יום ד' ניסן שנת תרנ"ו לפ"ק סטרי יע"א.
סי' קפה בעזה"י יום ג' ז' אלול שנת תרנ"ה לפ"ק סטרי השומע קול שופר יחוק לחיים טובים בספר כבוד ידידי הרב החריף ובקי מוה' דוב בעריל קארפין נ"י דומ"ץ דק"ק דאלינא יצ"ו מכתבו הגיעני עד"ש בגט שבא לק' מאמעריקא ונכתב בו שם המתגרשת סאסי בלא אל"ף לבסוף ונפשו בשאלתו אם יוכלו לסדר אותו לגרש בו אחר שהוא מקום עיגון: הן אמת שראיתי בט"ג בש"נ אות ג' סק"ד בשם גוציא שכ' דצריך לכתוב יו"ד אחר הצדי"ק וניכרת במבטא שמתנועעת עפ"י האל"ף שאחרי' ואם חיסר היו"ד או האל"ף יש לפסול וכ"כ באות ד' בשם דוואסיא ע"ש אמנם לפענ"ד בנידן כזה שהשם נכתב כראוי ונשמט אות שהוא להרגשת המבטא הר"ז דומה למ"ש ברמ"א סוסי' קכ"ט דבענין שינוי מבטא השם שמשתנה לפי הברת המדינות אין לפסול אם שינה בהם ונראה מד' הס"ש בשא"נ אות ז בשם זנוויל שהבין דכונת הרמ"א הוא דאפי' כשידוע מבטא המדינה ושינה בו הוא כשר והט"ג אזיל בשיטתי' שכ' שם להשיג ע"ד הס"ש די"ל דהרמ"א קאי אמ"ש שם לעיל מיני' באם א"י לשון המדינות אבל אם לשון המדינה ידוע ושינה פסול ע"ש וע"כ כ' גם בזה לפסול אמנם במקום עיגון יש לסמוך בזה אדברי הס"ש ובפרט בנ"ד שכ' מעלתו שהאשה חותמת א"ע כן בלא אל"ף וכן ראה באגרת שכתב לה אחי' מאמעריקא כ' ג"כ סאסי בלא אל"ף לבסוף בודאי יש לסמוך ע"ז להכשיר הגט ועמ"ש בט"ג בשם ציזי וראיתי בס' שו"ת שו"מ מש"ב הגאון מלבוב ז"ל במהדורא תליתאה ח"א סי' שי"א שנשאל בשם גנענציא שנכתב בג"פ גנענצי בלא אל"ף והורה להכשיר ואם כי יש לפקפק קצת בדבריו שם אמנם הלא רב גוברי' וכדאי הוא לסמוך עליו אפי' שלא בשעה"ד מכ"ש בנ"ד שהוא מקום עיגון ושעה"ד וחתימת האשה היא כן יוכל לסדר גט זה ליתנו להאשה דברי ידידו דור"ש באהבה מברכו בכוח"ט:
סי' קפו בעזה"י יום ד' לסדר זאת חוקת התורה שנת תרנ"ה לפ"ק סטרי רב שלום לכבוד ידידי הרב המאוה"ג הישיש המופלג בתורה וביראה מו"ה מרדכי יצחק הכהן נ"י אבד"ק קאמרנא יצ"ו מכתבו הגיעני עד"ש היות כי רוב בתי העיר היו למאכולת אש בהשריפה הגדולה ההיתה שמה ובתוכם נשרף גם הבית המרחץ ואין להם מקוה לטבילת נשים ועי"ז רבה המכשלה והוא עינוי וצער גדול גם להאנשים שרגילין להזיע בכל ע"ש ובפרט להחסידים ואנשי מעשה שהורגלו בטבילת המקוה בכל יום קודם התפילה וקבלוה עליהם חובה והנה ניתן בנין המרחץ לנכרי בקבולת ואינו רוצה לציית שלא לבנות בש"ק כי אם כשיתנו לו הוספה סכום רב ומפורסם בכל העיר שמה למגדול ועד קטן שנמסר בנין המרחץ בקבולת וכן כל הנשרפים דעירכם הבונים כעת הבתים שלהם מחדש הם בונים ע"י קבלנות נכרי ונפשו בשאלתו אם רשאים בני קהלתו להניח שיבנה הנכרי את המרחץ בשבת זת"ש: הנה הלכה פסוקה היא בטוש"ע א"ח סי' רמ"ד כהר"י בתוס' שבת י"ז: ובע"ז כ"א: שאוסר בנין בית ע"י נכרי בקבלנות ובשו"ת נוב"י מהדו"ק חא"ח סי' י"ב כ' להתיר אם מנהג רוב העיר בקבלנות כמו במרחץ ותנור דקיי"ל בסי' רמ"ג דאסור ומ"מ אם דרך רוב אנשי אותו המקום ליתן באריסות מותר וה"ה גבי בנין בית אפס דכ' שם דבבנין בית בשבת איכא חשש שיבואו אורחים שלא ידעו דמנהג העיר הוא בקבולת ויאמרו שכירי יום נינהו ומסיק עפי"ז דעכ"פ בחה"מ שרי בכה"ג בקבולת דכיון דקיל ל"ח לאורחים דחשש רחוק הוא וכמ"ש במג"א שם סק"ו מהירושלמי דפ"ג דשביעית דקא' דלהכי מותר הוצאת זבלים לאשפתות משיפסקו עוברי עבירה ול"ח לאורח שיחשוד אותו שמוציא לבית השלחין דבשביעית הקילו וה"ה בחה"מ דקיל ל"ח לאורחים ע"ש: אמנם כן ראיתי בחי' רעק"א א"ח סי' רמ"ג שכ' דהיכי דמנהג העיר לשכור בקבולת ל"ח לאורחים דמנהג העיר מסתמא ידוע לאורחין וכן נראה גם לדעתי הקלושה דהיכי שנתפרסם שמנהג העיר הוא לבנות בתים בקבלנות אין לחוש לחשדא דאורחים דהרי באמת בשו"ת הראנ"ח הנקרא מים עמוקים סי' ע' האריך לומר דל"ח לחשדא שיחשדוהו שיעשה באופן האיסור במקום שיש לדונו שעושה בדרך המותר דודאי ידונוהו לזכות וראייתו מע"ז י"א: דאין נכנסין לעיר שי"ב איד לע"ז משום דיחשדוהו שהולך שם לע"ז וקתני התם דאם הדרך אינה מיוחדת לאותו מקום ויכול להלוך דרך עיר הזאת לעיר אחרת מותר משום שידונוהו לזכות ויאמרו שילך לעיר האחרת דרך שם גם מהא דע"ז כ"ב: דארמלתא לא תרבי כלבא דאתי' לזנות ולא מירתתה דמיגרה בה כיון דכי שדיא לי' אומצא מסריך אבתרה מימר אמרי אינשי האי דמסריך אבתרה משום אומצא דקא מסריך הרי דבמקום שיש לדונו לזכות ל"ח לחשדא ע"ש.
ולכאורה צריך להבין לפי"ז אמאי יאסר קבלנות משום דיחשדוהו שיאמרו שהוא שכיר יום אמאי לא נימא שידונוהו לזכות שבודאי הנכרי הוא קבלן אצלו ועכצ"ל דכיון דהי' רגילות לבנות בשכירי יום לכך שפיר חיישינן שיחזיקו שהוא שכיר יום כמו שהוא הרגילות וממילא נמי כד חיישי לאורחים ע"כ ל"ח רק כשהאורחים ידעו שמנהג המקום הזה לבנות בשכ"י יחשדוהו על כך דאל"ה הא ידונוהו לזכות דהרי גם לענין חשדא דבני מתא אמרינן דכל היכי שיש מקום לדונו לזכות ל"ח מכ"ש בחשדא דאורחים דמבואר מהירושלמי הנ"ל דחששא רחוקה היא והכי מסקינין באמת בתלמודן בשבת כ"ג.
לענין נ"ח בחצר שיש לה ב' פתחים דל"ח רק לחשדא דבני מתא ול"ח לחשדא דעלמא ע"ש וע"כ כדחיישינן הכא לחשדא דאורחים משום חומרא דשבת עכ"פ היא רק לאחר שידעו האורחים מנהג המקום ההוא שבונים בשכ"י משא"כ כשנתפרסם מנהג המקום שרגילין לבנות בקבלנות ליכא ג"כ חשש אורחים שבודאי ידונוהו לזכות וי"ל שזהו באמת טעם הירושלמי דשביעית הנ"ל דל"ח התם לאורחים משום דספק אצלם אם יש לו בית השלחין כלל ומה"ת יחשדוהו באיסור.
והנה אף דלפ"מ שמחלק בט"ז סי' רמ"ד סק"ב בין בית לשדה דבשדה איכא ב' צדדים להיתרא שנוטל חלק בגוף הפירות ועובד אדעתא דנפשי' וגם הוא בקבלנות וצד א' לאיסור משא"כ בבנין בית איכא רק דרך א' להיתר לכך אסור וא"כ לכאורה ל"מ גם כשרגילין בקבלנות כיון דליכא רק צד א' להיתרא אולם ראיתי בס' מנורה הטהורה שם בקנה"מ סק"ג שכ' ע"ד הט"ז הנ"ל וז"ל מיהו אי איכא מנהג הרגיל טפי בקבלנותאפשר דגם הט"ז מודה דשרי ואינו אסור אלא כשהאיסור שכיח כמו ההיתר אף דלשונו לא משמע כן מ"מ כל דבריו אינן מוכרחין בזה דמסתמא לא שביק היתרא ועביד איסורא וגם בשניהן שוין ליכא חשדא כ"כ עכ"ל וכבר ביארנו הדברים למעלה מכח ד' תשו' הראנ"ח הנ"ל דל"ח לחשדא אלא היכי דאיסור רגיל טפי מהיתר ונראה דגם למ"ש במג"א סי' רמ"ד סק"ח בטעם הגדולים שלא רצו להתיר בנין ביהכנ"ס בקבלנות בשבת משום דברבים ליכא חשדא כי בזה"ז אין העכו"ם מניחים לשום אדם לעשות מלאכת פרהסיא ביום חגם ואם נניח אנחנו לעשות איכא חילול השם ונראה דליכא משום ח"ה רק כשהרגילות הוא לבנות בשכירי יום והאיסור רגיל טפי מההיתר או אפי' כשהספק דאיסור והיתר שקולין שייך ג"כ ח"ה דהעכו"ם לא יתלו שהי' בדרך היתר כדמצינו בגיטין מ"ו.
דר"י יליף התם דנדר שהודר ברבים אין לו הפרה מהא דכתיב לא הכום בנ"י כי נשבעו להם נשיאי העדה ורבנן התם מי חלה שבועה עילווייהו כלל כו' והא דלא קטלינהו משום קדושת השם והקשו בתוס' וז"ל ועוד איך הניחום בארץ הא כתיב לא ישבו בארצך וגו' והו"ל נשבע לבטל את המצוה וע"כ משום חילול השם כדאמרי רבנן וי"ל דקסבר ר"י דאי איתא דיש לו הפרה ל"ה בדבר חילול השם עכ"ל והיינו דס"ל לר"י כיון דידעו הגבעונים שיש דרך היתר ע"י הפרה לא יאמרו שישראל עברו אשבועתם ומדפליגי רבנן עילוי' ע"כ ס"ל דגם בכה"ג איכא חילול השם אמנם זהו דוקא היכי דהספק שקול לאיסור ולהיתר אבל היכי דשכיח להיתר יותר מלאיסור ליכא משום ח"ה לכ"ע וא"כ בקבלנות בודאי גם לעכו"ם לא מיחזי להו איסורא דאל"כ הנך פוסקים דפסקו כר"ת בקבלנות דבית וכן לדידן דקיי"ל באריסות דשדה דמותר הי"ל למיסר משום ח"ה וע"כ דבכה"ג גם לנכרים לא מיחזי להו איסורא דאין הנכרי עושה המלאכה עושה לדעת הישראל כ"א לדעתא דנפשי' וא"כ כשנתפרסם שמנהג העיר ההוא לבנות בקבולת מלבד דליכא איסורא דמ"ע כנ"ל גם משום ח"ה ליכא: והנה בחי' רעק"א בסי' רמ"ד כ' לדחות הטעם דח"ה שכ' המג"א דליכא ח"ה בזה שאין הנכרים מניחים לשום אדם לעשות מלאכה ביום חגם ע"ש ולכאורה הי' נראה דלהכי לא רצו הגדולים להתיר לבנות ביהכנ"ס בקבלנות בשבת ולא רצו לסמוך אטעמא דברבים ליכא חשדא משום דבמקום ההוא היו רגילין לבנות בתיהם בשכירי יום וא"כ י"ל דל"ש טעמא דברבים ליכא חשדא אלא היכי שאינו כנגד הרגילות אבל כשהרגילות הוא באופן דאיכא איסורא לא סמכינן אהא דברבים ליכא חשדא שיאמרו דרבים בודאי לא עבדי איסורא ובונים בקבלנות כיון שהוא כנגד הרגילות דהוא בשכירי יום אמנם באמת א"א לומר כן לפמ"ש בט"ז א"ח סי' תרנ"ח סק"א דלא שכיח שיעשה אדם מצוה הבאה בעבירה א"כ גם זה הוא כנגד הרגילות שיעשו מצהב"ע שיבנו ביהכנ"ס בשבת בשכירי יום וא"כ שוב איכא למימר ברבים ליכא חשדא ואיפשר לומר בטעמא דמילתא וליישב נמי הא דנתקשה בתשו' תפארת צבי חא"ח סי' י' לד' ר"י הובא בב"י יו"ד סי' קמ"א ובש"ך שם ס"ק כ"ז דגם בשנים ליכא חשדא א"כ נתיר לשני שותפים בחצר לבנות חצרם בקבלנות בשבת ע"ש ונראה דהא דא' בע"ז מ"ג: דברבים ליכא חשדא הוא דוקא התם לענין דאסור להשהות אצלו צורות דד' פנים שלא יאמרו שהוא עובד להם דבאמת אין כאן מעשה איסור לפנינו רק דחיישינן שמא עושה איסור להכי אמרינן דברבים ליכא חשדא משא"כ היכי דאיכא מעשה איסור לפנינו רק שיש ללמד זכות שהוא בדרך היתר ואסור מפני החשד שמא לא ילמדו עליו זכות בכה"ג גם ברבים איכא חשדא ולהכי בבנין בשבת כיון דאיכא מעשה איסור לפנינו שבונים ביתו בשבת רק שאפשר ללמד זכות שהי' בהיתר דרך קבלנות ואפ"ה אסור מפני החשד לכך גם בבנין דרבים איכא חשדא וראי' לסברא זו נראה מדברי הש"ס נדרים ס"ה.
המודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו מנה"מ אר"נ דכתיב ויאמר ה' אל משה במדין לך שוב מצרימה כו' א"ל במדין נדרת לך והתר נדרך במדין ומובא בר"ן שם וכן בתוס' גיטין ל"ה: בשם הירושלמי דהטעם הוא מפני החשד שאם לא ידע בהתרה יחשדנו שמזלזל בנדרו ע"ש ועתשו' הר"ן סי' י"ז.
וקשה לכאורה דהרי בגמ' דע"ז שם פריך דהרי ר"ג יחיד הוי והאיך השהה בביתו דמות צורת לבנות וניחוש לחשדא ומשני כיון דנשיא הוא שכיחי רבים גבי' ואין לחוש לחשדא וא"כ הרי משרע"ה מלך ישראל בודאי שכיחי רבים גבי' ע' תענית ט'. שאני משה כיון דלרבים הוא בעי כרבים דמי] וא"כ בודאי שייך למימר בי' ברבים ליכא חשדא וע"כ דשא"ה כיון דאם יראה שעובר על נדרו הא מעשה איסור לפנינו ובכה"ג שייך גם ברבים חשדא עוד יש לה"ר לזה מגיטין ס': דקא' מערבין בבית ישן מפני ד"ש וקא' טעמא משום חשדא ופירש"י הואיל והורגל העירוב בתוך אותו הבית אם באת לשנות את מקומו הנכנסין לאותו בית ולא יראו שם את העירוב יחשדו את בני החצר שמטלטלין בלא עירוב ולכאורה הרי ברבים ליכא חשדא ולד' הר"י הנ"ל גם בב' בנ"א שייך זה וע"כ דהיכי דרואין מעשה איסור לפנינו גם ברבים שייך חשדא ולהכי נמי אין היתר בשנים שיש להם חצר בשותפות לבנות בקבולת ול"ק קושי' התפארת צבי הנ"ל ומה"ט נמי לא רצו הגדולים להתיר לבנות הביהכנ"ס בקבולת בשבת.
ורק בתיקון הרחוב שפיר התירו מהך טעמא דברבים ליכא חשדא כיון דאין נקרא ע"ש הישראל כ"כ כמ"ש במג"א שם והו"ל כאין מעשה איסור לפנינו ודו"ק: עוד הנה מקום אתי לפרש טעמא דהגדולים הנ"ל שלא רצו להתיר בנין ביהכנ"ס ע"י קבלנות בשבת ולא סמכו אטעמא דברבים ליכא חשדא כמו בתיקון הרחוב דהנה באמת בר"ן ספ"ק דע"ז כ' בטעמא דאסור בנין בקבלנות בשבת משום חשש טועים שלא ידעו הפרש בין קבלנות לשכיר יום ויטעו לומר דגם שכיר יום שרי כמו קבולת וכ"כ בהג"א שם וברמב"ם פ"ז מה' יו"ט ה' כ"ה וכ"מ בהה"מ פ"ו משבת הט"ו ע"ש ולהך טעמא הי' לנו למיסר גם אם ידוע שמנהג המקום ההוא לבנות בקבולת וכ"כ באמת הפמ"ג במש"ז רסי' רמ"ג ע"ש אמנם באמת דעת רוה"פ דלא חיישינן לטעות בדין שלא ידעו לחלק בין קבולת לשכיר יום רק שיטעו בגופא דעובדא שיאמרו שהוא שכיר יום כמ"ש בפירש"י מ"ק י"ב.
וברברי הר"י שבתוס' הנ"ל וכ"כ ברמב"ם פ"ו דשבת הי"ג י"ד. ובטוש"ע סי' רמ"ד ס"א ומג"א שם סק"ה וכ"כ בסה"ת וסמ"ג ה' שבת ובחי' הרשב"א והריטב"א והרא"ש ומרדכי ספ"ק דע"ז ובתשו' מהר"ם מרוטנבורג סי' תרי"ט והיינו דלטעות שאין בקיאין לחלק בין: קבולת לשכ"י ל"ח אפס שלא יחשדוהו שבונה ע"י שכ"י דמחויב כל אדם מישראל להוציא א"ע מן החשד משום והייתם נקיים וגו' וכמ"ש בתשו' הראנ"ח הנ"ל שם ובסי' מ"ב דהחיוב לאפוקי נפשי' מחשדא הוא מה"ת ומייתי ירושלמי שקלים מן התורה מן הנביאים מן הכתובים מצינו שצריך אדם לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת י"ש וכן הביא מתשו' הרד"ך שמדאורי' חייב אדם להוציא א"ע מן חשד ע"ש ולפענ"ד הסברא מוכחת כן דחשש טעות שאין בקיאין הוא טעם קלוש דבדבר שאיסורו פשוט וליכא בי' שום פלוגתא אין לחוש לטעות בנ"א ולאסור משום זה דבר המותר מן הדין כדמצינו במנחות מ'.
דב"ש אסרי סדין בציצית לפי שאין בקיאין ופירש"י שאין בנ"א בקיאין דכלאים בציצית מותר ואתי למישרי כלאים שלא במקום מצוה ופליגי ב"ה עלייהו התם והלכה כדברי ב"ה. אמנם בבנין ביהכנ"ס י"ל דאית לן למיחש לחששא כזו דהנה באמת הקשה במג"א סי' רע"ו סק"ח להך דיעה דאמירה לנכרי אפי' במלאכה דאוריי' שרי במקום מצוה אמאי לא יהי' מותר לומר לנכרי לבנות ביהכנ"ס בשבת ותי' דכיון דא"א שיתפללו היום בביהכנ"ס הו"ל שבות רחוקה ולא התירו ע"ש וא"כ בהא דשבות רחוקה לא התירו איכא פלוגתא בשבת קי"ד: גבי קניבת ירק וע' פסחים מ"ז.
וא"כ י"ל לפי"ז דמה"ט לא רצו הגדולים להקל לבנות ביהכנ"ס בשבת בקבלנות משום שאין בקיאין ויטעו דשכירי יום נינהו ולהכי הותר לבנות משום דגם שבות רחוקה שרי במקום מצוה דבזה שפיר איכא למיטעי כיון דהוא פלוגתא באמת ובכה"ג איכא ברבים עוד חשדא יותר שיבאו ללמוד מהם להתיר גם שבות רחוקה במקום מצוה.
ולבר מן כל דין י"ל בטעם הגדולים הנ"ל דשאני בנין ביהכ"נ מהך דתיקון הרחוב דאע"ג דברבים ליכא חשדא מ"מ גנאי הוא לבנות בשבת ביהכנ"ס מקדש מעט מעון לשכינה דקדמה ואתיא והוא כעין דא' במ"ק י"ב. אדם חשוב שאני: תבנא לדיננא דיש לסמוך ע"ד הנוב"י הנ"ל להקל היכי שנתפרסם שמנהג המקום הוא לבנות בקבלנות והחשש דאורחים ליתא כנ"ל ומלבד דברינו הנ"ל י"ל ג"כ דבבנין דרבים ל"ש חששא דאורחים דל"ש זה אלא ביחיד הבונה בשלו דאין אחד בקי בעניניו של חבירו וכשיבא אורח רח ממק"א אפי' אם ישאל לבני העיר אם היא בונה בקבלנות לא ידעו להשיב לו דבר ברור ואתי למיחשדי' אבל בנין של קהל הוא בפירסום וכ"א מיושבי העיר ידע להשיב להאורח שישאל שהוא בקבלנות וליכא חשדא.
גם לפמ"ש בישיע"ק סי' רמ"ג ורמ"ד דעיקר הטעם דבשביעית הקילו דל"ח לאורחים הוא משום דבשביעית איכא פסידא ובשבת ליכא פסידא דאם לא יגמור בזה היום הבית יגמרנו ביום אחר ע"ש א"כ יוצא מזה דהיכי דאיכא פסידא ל"ח למ"ע דאורחים וא"כ בנ"ד ג"כ איכא פסידא שהנכרי הקבלן רוצה עבור השביתה בש"ק הוספה סכום מסויים וע' בתשו' רח"כ סי' ד' שכ' לסניף לצדד דבמקום דאיכא פסידא ל"ח לחשדא שמא יאמרו לצורך ישראל עושה כמו במכס ברמ"א סי' רמ"ד.
ולפי"ז יהי' מותר בנ"ד אפי' אי ל"ה פסידא כיון דבנין המקוה הוא בנין של מצוה ומבואר בתוס' פסחים י"א. ומנחות ס"ח.
דכל היכי דשרי במקום פסידא כ"ש דשרי במקום מצוה ע"ש ובפרט דנתפרסם בכל העיר שבנין המרחץ הוא בקבלנות ובתשו' רח"כ הנ"ל מצרף ג"כ הא דהיכי שנתפרסם שהוא בקבלנות מותר. ובש"ע התניא סי' רמ"ד ס"ח משמע ג"כ דבשעת הדחק גדול יש להתיר בכה"ג שנתפרסם שהוא בקבולת ונ"ד אין לך שעה"ד גדול מזה ויש לומר ג"כ שאחרי שהנשים מתעכבין מטבילת מצוה הוי כל יומא זמני' ול"ד לבנין ביהכנ"ס היכי דאיכא דוכתא לצלויי דליכא העדר מצוה אם מתאחר הבנין והו"ל שבות רחוקה כד' מג"א הנ"ל משא"כ בבנין המקוה כל מה שמתאחר הבנין יותר הוא ביטול מצוה יותר וידוע דרז"ל בשבת נ"ה: על הקרא אשר ישכבון את הנשים מתוך ששהו את קיניהן כו' והלא במג"א סי' תרנ"ה כ' דבמקום מצוה עוברת שרי אמירה לנכרי אפי' במלאכה דאוריי' ע"ש ומכח הני טעמי דאמרן הוריתי היתר פה עירנו לאחר שנשרף בית המרחץ וחרבו המקואות והי' שעה"ד גדול לבנותו ע"י קבלנות נכרי בשבת וליתר שאת יוכל להכריזבביהכנ"ס שנעשה בקבלנות בכדי לעשות פומבי לדבר כמ"ש בחת"ס א"ח סי' ס' ע"ש [ודע דמה שהעיר בחת"ס שם על הא דברבים ליכא חשדא מפירש"י סוכה נ"ג: ד"ה כאומר מודים מודים כבר התעורר בכי"ב במג"א סי' ס"א סק"ט במ"ש הב"ח ע"ד הש"ע שם שכ' דהאומרים בסליחות וביו"כ בנעילה ב"פ הפסוק שמע ישראל יש ללמדם שלא יאמרו וכ' הב"ח דכיון שכל הקהל אומרים ליכא קפידא וכ' המג"א דאשתמיטתי' גמ' סוכה הנ"ל שהיו אומרים אנו ליה וליה עינינו ופריך והא האומר שמע שמע משתקין אותו והתם כולם היו אומרים אותו וע"ש במחצה"ש במ"ש דל"ד הא להך דברבים ליכא חשדא ע"ש] דברי ידידו דור"ש באהבה: סי' קפז בעזה"י יום ה' ד' אדר שנת תרח"ם לפ"ק סטרי.
שלום רב לכבוד ידידי הרב המאה"ג חריף ובקי מוה' אברהם הלוי נ"י אבד"ק ראזניטוב יצ"ו מכתבו הגיעני עד"ש בנידן שמחזיקי המרחץ דק' נוהגים מימים ימימה שבליל ש"ק אחרי שתכלה רגל האחרון מן הנשים ההולכות לט"מ מניחים הערלים לילך והערל העובד בהמרחץ מקבל מהם דמי השכירות ומחזיק המרחץ מקבל חלק מזה ונפשו בשאלתו אם אריך למיעבד הכי עפ"י דתוה"ק אחרי שאם נאסור עליו זה יהי' פסידא להבלן: הנה קיי"ל בש"ע סי' רמ"ד ס"ו דמותר לשכור עכו"ם לקבל מכס בשבת בקבולת דהיינו שא"ל לכשתגבה ק' דינרין אתן לך כו"כ אף דקובע מלאכתו בשבת שרי משום פסידא ובהסבר הענין כ' בב"י שם דבשעת קניי' שרי דהא לא עביד איסורא ולכי מטי שבת שרי להשכיר לא"י לקבל המכס משום פסידא ע"ש ומובן הדבר דאף דמי הכריחו לקנות המכס ולסמוך אח"כ על היתרא דפסידא מ"מ כיון דבשעת קני' היתרא הוא הר"ז דומה לסברת הרז"ה בשבת פראד"מ גבי ינוקא דאשתפיך חמימי ע"ש וא"כ לכאורה ה"ה במרחץ אפשר לומר דשרי כיון דבשעה ששכר הישראל את המרחץ היתרא הוא יש להתיר להשכיר לעכו"ם על ליל ש"ק בקבולת משום פסידא כיון דאינו מסיק בשבת והוא מוסק ועומד מע"ש רק שמקבל המעות כמו מכס.
ואף דלפי"ד המג"א שם ס"ק י"ח לא חשיב מרחץ הפסד רק מניעת הריוח ושאני מכס כיון דחשבינן כל יום בפ"ע מ"מ זהו דוקא במרחץ שלו אבל במרחץ שהישראל שוכרו מהקהל הו"ל כמו מכס דמפסיד דמי השכירות של אותו יום ואפשר דגם למ"ש המג"א שם דבמכס הוי דבר מצוה שלא ישתקע הממון בידם גם בנ"ד שהולכין הערלים להזיע בליל ש"ק ואם נאסור עליו לקבל שכר מהם ישתקע הממון בידם והנה אף דמעיקרא לא טרח הישראל לשכור המרחץ אדעתא דהכי שיהי' לו ההכנסה מליל שבת בכ"ז הרי מבואר בשבת קנ"ג.
דגם מציאה באתא לידי' ככיסי' דמי ע"ש והנה לכאורה ל"ד למכס לפמ"ש במג"א שם ס"ק י"ח דבמכס ליכא משום שכר שבת דאין העכו"ם נותן לו שכירות כלל רק שקנה ממנו המכס והו"ל כאלו קנה ממנו סחורה ובמחצה"ש שם ביאר הדבר דלשון שכירות ל"ש כ"א כשמשכיר לו דבר שי"ב ממש משא"כ במוכס אין דבר שישכיר לו כ"א הורמנא דמלכא ע"ש וא"כ לכאורה החלק בשכר המרחץ שנוטל הישראל מליל ש"ק אסור משום שכר שבת אמנם הלא כבר ביאר בנובי"ת א"ח סי' כ"ה דליכא בזה משום שכר שבת כיון דשכר עצים שהסיק בהן ודאי מותר לקבל דאטו מי שלוקח דבר בשבת לא יפרע לו בחול וא"כ רשאי ליטול שכרו בהבלטה עם שכר העצים ע"ש.
והנה לכאורה אפשר לומר דהא לא הותר משום פסידא רק במכס משום דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו ויש חשש דיעבור הישראל על איסור דאורייתא שיכתוב דגם בכתב שלנו איכא איסור תורה עמג"א סי' ש"מ סק"י משא"כ במרחץ אם הוא מוסק הא לכאורה ליכא למיחש שיעבור על איסור תורה כיון דמה שמערה מים בשעת הזיעה על האבנים להרבות ההבל ליכא בזה איסור דאוריי' דאם במה שמתבשל המים כשבא על האבנים הא הו"ל משאצל"ג וגם משום כיבוי האבנים ליכא איסור דאוריי' אף דהוא מכבה ע"מ להבעיר דהרי קיי"ל בשבת מ"ב.
דמכבין גחלת של מתכת ברה"ר בשביל שלא יזוקו בה רבים משום דאיסור הכיבוי אינו אלא מדרבנן כיון דאינו שורף עמג"א סוסי' של"ד ומכ"ש כיבוי אבנים בודאי ל"ה רק מדרבנן ולהכי אפשר דלא התירו משום פסידא אולם ז"א דמלבד דיש לחוש אף כשמוסק ועומד מע"ש שיצטנן ויוסיף בהסקה להרבות החום אף גם בשפיכת המים על האבנים אפשר לומר דאיכא איסור דאוריי' משום דמוליד חום והבל כהא דא' בביצה כ"ג.
דסחופי כסא אשיראי אסור משום דמוליד ריחא ואפשר דהוא מדאוריי'. לבר מן כל דין הרי בט"ז סי' רמ"ד סק"ו כ' דל"ד היכי דאיכא חשש שיעבור על איסור דאוריי' התירו במכס משום פסידא אלא אפי' משום חשש איסור רבא דרבנן שישכור פועלים להדיא ג"כ התירו וכ"מ באמת מד' הרשב"א ר"פ מי שהחשיך וע' בחי' המאירי שם ובתשו' חת"ס א"ח סי' ס'.
וא"כ הרי שפיכת המים על האבנים נהי דהוי משאצל"ג מ"מ כיון דאילו הי' צל"ג הי' חייבין עליו הי"ל איסור דרבנן חמור כמ"ש במג"א סי' ש"ז דאין הכל בקיאין לחלק בין צל"ג לאצל"ג אמנם באמת א"א לומר בנ"ד דהי' מותר משום פסידא דהרי מבואר בט"ז שם דדוקא במכס ומטבע דיש על הרוב הפסד גדול והתירו לגמרי אף אם לפעמים הוא עסק קטן משא"כ במרחץ וכיוצא שאין ההפסד גדול כ"כ ומעיקרא כי עשה המרחץ ידע שלא יעסוק בו בשבת אפי' ע"י עכו"ם וע"כ אין בזה חשש שמא יעשה איסור חמור ע"ש ומכ"ש בנ"ד דשכר הזיעה מליל שבת הוא מצער וביותר בעיר קטנה הו"ל מועט שבמועטים והלא מבואר בשבת קנ"ד: דלהפסד מועט לא חששו ובמלחמות שם הקשה מביצה ל"ו.
דקא' דלהפסד מועט נמי חששו וי"ל דבעל המימרא בשבת הוא ר"ה ור"ה לשי' בפסחים נ"ה: דלהפסד מועט לא חששו] וכ' דבשבת שם הוי ההפסד מועט שבמועטים ע"ש וע"כ נראה דאף אם אין העכו"ם עושה כלום רק שמקבל השכר מהמזייים אף דמשום שכר שבת ליכא כנ"ל מ"מ אסור כיון דכ' במג"א סי' ש"ז סק"ז דשבות דשבות לא שרי רק במקום הפסד גדול ובנ"ד ל"ה רק הפסד מועט וגם לפמ"ש במג"א הנ"ל במכס דכדי שלא ישתקע בידם חשיב ד"מ הלא בנ"ד בשכר הזיעה הרי בידו שלא להניח להנכרים לכנוס להמרחץ בליל ש"ק ול"ש א"כ שלא ישתקע בידם.
ומה שרוצה כבודו להתיר בזה שאם לא יניח להא"י להזיע יהי' איבה שיאמרו שישראל אין מניחין אותם להזיע במרחץ שלהם תמה אני דמה איבה שייך בזה הרי גם לישראל אין מניחין להזיע בליל ש"ק והרי אפי' לילד בשבת שמתירין לישראל ולא לנכרי א' בע"ז כ"ו. דליכא איבה דיכלה למימר לה דידן דמינטרי שבתא מחללין עלייהו דידכו דלא מינטרי שבתא לא מחללינין עתשו' עבוה"ג סי' קכ"ג ובפמ"ג א"ח סי' ש"ל בא"א.
וע"כ לפענ"ד אין אני רואה היתר בזה כ"א עד"ז שהבלן בשעת שכירות המרחץ מהקהל ישכור בשותפות עם הנכרי ויתן לו איזה פראצענט שיעלה כפי חשבון שכירותו חלף עבודתו בהמרחץ ויתנה עמו טול אתה בשבת ואני בחול כדקיי"ל בע"ז כ"ב. ואם התנו מתחלה מותר ואם כבר שכר הבלן את המרחץ יוכל לבטל השכירות ולשכור מחדש עם הנכרי ולהתנות כמ"ש בתוס' שם בשם ר"ת ואח"כ יכול הישראל לקנות ממנו בדמי השכירות שקוצץ לו כדפסקינן בסי' רמ"ה דברי ידידו דור"ש באהבה מצפה לישועה: סי' קפח בעזה"י יום א' כ"ח אלול שנת תרמ"ג לפ"ק סטרי.
רב שלום וכוח"ט לכבוד ידידי הרב המופלג וכו' מוה' אלעזר ריישיל נ"י דומ"ץ דק"ק מיקאליוב יצ"ו: מכתבו הגיעני כרגע והנני ממהר להשיב לו עד"ש שבק' הוא יומא דשוקא בכל יום ג' מהשבוע וישנם שמה סוחרי ביצים שקונים ביצים לאחדים מערלים ביום השוק וביום ג' שבוע זה הוא יו"ט של ר"ה אם רשאי ישראל ליתן לנכרי מעות לקנות לו ביצים ביו"ט אחרי שבשאר ימי השבוע אין בנמצא לקנות ביצים רק ביומא דשוקא: הנה הלכה רווחת היא בש"ע א"ח סי' ש"ז ס"ד מותר לתת לעכו"ם מע"ש לקנות לו ובלבד שלא יאמר לו קנה בשבת ומבואר בט"ז ומג"א שם סק"ג דכשיום השוק הוא בשבת אפי' אינו א"ל שיקנה בשבת אסור אם אינו בנמצא לקנות כ"א ביומא דשוקא והנה במג"א שם כ' בשם מ"ב דדוקא בע"ש אסור אבל בד' וה' מותר ובס' א"ר הקשה עליו דהא ודאי אם א"ל בפירוש לקנות או למכור ביום השבת אפי' בד' וה' אסור וא"כ ה"ה אם אינו מצוי למכור או לקנות אלא ביום השבת שהוא יום השוק ג"כ אפי' בד' וה' אסור דהוי כאלו א"ל שיקנה בשבת וכ"כ בתוס' שבת ובלבו"ש שם.
ובאמת מבואר בס' מנחת כהן שער א' פ"ד דבד' וה' מותר ואפשר דטעמו כמ"ש בסי' רנ"ב ס"ב ברמ"א דבנותן בגדים לכובס ועורות לעבדן דאסור בע"ש בלא קצץ וכ' במג"א שם סק"ח דבד' וה' מותר אפי' א"י לגומרה קודם השבת והיינו דבכה"ג ל"ה כמצוהו לקנות בשבת ואפשר דד' הא"ר הוא לדעת הב"י דמחמיר שם ובפמ"ג בא"א שם מביא ג"כ ד' הא"ר ומשמע דפוסק כוותי' להחמיר.
דברי ידידו דור"ש באהבה כותב בנחוצה רבה מטרדת הימים הקדושים הבאים לקראתינו לשלום: סי' קפט בעזה"י יום א' ז' אלול שנת תרנ"ו לפ"ק סטרי. רב שלום וברכת כוח"ט לכבוד ידידי הרב המאה"ג חריף ובקי מוה' יחזקאל פרענקיל נ"י ראב"ד ומו"צ דק"ק הוסיאטין יצ"ו.
מכתבו הגיעני עד"ש באיש א' מלבוב שהי' שמה ובא אליו ט"ג מלבוב בע"ש אחר הצהרים מב"ג חולה מסוכן דתקיף לי'עלמא שמבקש שיבוא אליו ובא בשאלה אם יוכל לנסוע עם הבאהן אליו בשבת וצוה המורה לשאול שנית ע"י ט"ג אם נחוץ להחולה ביאתו שמה ובאה מענה שהחולה יש לו געגועים ואומר שא"א לו להיות בלעדו ועפי"ז הורה המורה להיתרא ודורש חו"ד אם טב הורה: הנה בש"ע א"ח סי' ש"ו ס"ט ובמג"א שם ס"ק י"ד מבואר דחולה דתקף לי' עלמא ואמר שישלחו בעד קרוביו שרי לשכור נכרי בשבת שילך אחריהם שלא תטרוף דעתו עליו והוא מהג"א פ"ט דב"ב.
והנה מקור הדין נובע מש"ס ב"ב קנ"ו: א"ר לוי קונין קנין משכ"מ אפי' בשבת ולא לחוש לד' ר"א אלא שמא תטרוף דעתו עליו והנה לפי"ד הרמב"ם בפ"ח מזכיי' לכך קונין כיון דא"צ קנין דדברי שכ"מ ככומ"ס דמי והקנין לא מעלה ולא מוריד אבל אי הי' צריך קנין ל"ה שרינין שבות דמו"מ משום שמא תטרף דעתו וכ"ה באס"ז שם בשם הראב"ד ז"ל ובשם הרא"ם ז"ל כ' שם ג"כ דקונין קנין לאו בחליפין אלא באמירה בעלמא שהרי א"א בשבת לעשות מדרכי הקנאות כלום ודלא כר"א שאם הי' צורך לקנין אסור בשבת ע"ש וא"כ להך דיעה אין לעבור גם על שבות דרבנן משום החשש שמא תטרף דעתו ורק לד' הרשב"ם שם שפי' דאפי' במקום שצריך קנין כגון במקצת נכסים ג"כ שרי משום חשש טירוף דעת וכ"ה בתוס' שם [ומתוס' כתובות ס'.
ד"ה יכול שכ' דבמקום צערא דחולה שהוא קרוב לסכנה שרי מפרק כלאח"י אין ראי' די"ל דוקא שבות שלא כדרכו דקיל ולא שבות אחר] וכ"כ הא"ז ולפי פירוש זה כ' בהג"א שם דשרי לשכור רץ בשבת לשלוח אחרי אוהבו מה"ט שמא תטרוף דעתו עליו אמנם הרא"ש שם כ' להכריע דבאמת גם במקום שמועיל הקנין שרי לקנות בשבת משכ"מ אבל היי"ד במתנה בכולה ואפי' מפרש שלא יחזור בו אם יעמוד דאז מועיל הקנין בכ"ז שרי בשכ"מ בשבת משום דחיישי' לטירוף דעת ובנותן כל נכסיו ניכר שהוא מפני דאגת מיתה אבל במתנה במקצת ל"ח לטירוף דעת אעפ"י שמבקש שיקנו ממנו כיון דדעתו לתת בכל ענין אף אם יעמוד ואינו ניכר שנותן משום דאגת מיתה ע"ש ונראה דלדיעה זו כיון דבעינין שיהא ברור דאיכא משום טירוף דעת ולכך במתנה במקצת כיון דאפשר שאינו מחמת דאגת מיתה וליכא חשש טירוף דעת ברור לא שרינין לעבור על שבות דרבנן לעשות קנין בשבת אף שהחולה ביקש שיקנו ממנו וא"כ ה"ה כשביקש שיבא אליו א' מאוהביו או מקרוביו אינו ברור שיהי' בזה טירוף.
דעת אם לא יעשה רצונו ולא שרינין משום זה איסור דרבנן ונראה דהב"י דס"ל בח"מ סי' רנ"ד כד' הרא"ש הנ"ל ובכ"ז כ' דשרי להשכיר רץ לשלוח אחר אוהבו של חולה בשבת ע"כ ס"ל דאפי' הראשונים הנ"ל שכ' דלא התירו לעבור על שבות דקנין בשבת משום חשש טירוף דעת זהו דוקא לעשות שבות דאית בי' מעשה דהוא הק"ס שעושה הישראל בעצמו אבל עכ"פ שרי אמירה לנכרי דהוא שבות דלית בי' מעשה כדמצינו בעירובין ס"ח.
ולא שאני לך בין שבות דאית בי' מעשה לשבות דלית בי' מעשה וי"ל דאף דלא הותר לעבור על שבות דאית בי' מעשה בשביל חשש טירוף דעת של החולה אבל מ"מ שרי אמירה לנכרי דהוא שבות דלית בי' מעשה וכהא דקיי"ל בשבת קכ"ט. כל דבר שא"ב סכנה אומר לנכרי ועושה ובש"ע א"ח סי' של"ח סי"ז הובא ג' דיעות בזה לענין אם שרי לישראל לעשות שבות דרבנן עבור חולה שאב"ס וכ' שם דדברי הדיעה השלישית נראין דאפי' כשיש סכנת אבר א' לא שרי להישראל לעשות שבות דרבנן כ"א ע"י שינוי ע"ש [וצ"ע במ"ש פמ"ג א"ח במש"ז סי' רמ"ד סק"א דאמירה לעכו"ם חמיר כשל תורה ועתוס' שבת י"ז: ד"ה אין מוכרין] והנה אף דבמג"א סי' שכ"ח סק"ד כ' דבחולה שיב"ס מחללין שבת עליו אפי' אם אין סכנה במניעת הדבר ההוא אפ"ה כיון שהחולה צריך לו מחללין עליו שבת עפמ"ג שם אמנם בש"ע של הרב שם כ' דבדבר שאין במניעתו סכנה יש לעשות ע"י עכו"ם וא"כ י"ל דבשהחולה מבקש שיבא אליו אוהבו עכ"פ הו"ל ד"ז כמו דבר שאין במניעתו סכנה דצריך לעשות ע"י עכו"ם והו"ל כמו בחולה שאב"ס בחולי כל הגוף דע"י עכו"ם שרי והישראל בעצמו אסור לעשות אפי' שבות דרבנן.
ומזה אני תמה על הפמ"ג בסי' ש"ו ס"ק י"ח שכ' עמ"ש המג"א הנ"ל בשם הג"א דאם החולה מבקש שישלחו בעד קרוביו דשרי אפי' להשכיר רץ בשבת וז"ל כל פ"נ שרי אף בד"ת כ"ש בדרבנן עכ"ל ולפענ"ד הוא תמוה דמה ענין פיקוח נפש להחשש דשמא תטרף דעתו דבחשש זה אפי' לד' רשב"ם ותוס' המקילין ביותר הא לא שרי רק לעבור על שבות דרבנן אבל לא על דאוריי' כנ"ל.
וראיתי לש"ב הגאון מלבוב ז"ל בס' שואל ומשיב מהדורא תליתאה ח"ב סי' ק"פ שהתיר לא' מלבוב שנתודע לו בשבת שאשתו תקיף לה עלמא בטרוסקאוויץ שירכב על סוס לשם מכח הדין דהג"א הנ"ל שבודאי תהנה האשה אם יבא בעלה וס' פק"נ דוחה שבת ולפענ"ד דבר זר הוא לומר כן דאפי' להרשב"ם ותוס' וא"ז הנ"ל שמתירין לקנות משכ"מ בשבת אפי' במתנה במקצת שלא תטרף דעתו הא ליכא רק חדא איסורא משא"כ ברוכב ע"ג בהמה בשבת הא איכא משום שביתת בהמתו אם היא שלו ומשום מחמר [ואף דכ' במג"א סי' ש"ה ס"ק כ"ו דבכרמלית שרי בכ"ז הלא בזה גופי' אם רה"ר שלנו אית לי' דין כרמלית הוא פלוגתא בין הראשונים ז"ל בש"ע סי' שמ"ה וגם גוף דינו של המג"א דבכרמלית שרי בהמתו כמו בחצר אינו ברור כ"כ עפמ"ג שם ובש"ע הרב מחמיר בזה] וגם משום משתמש בבע"ח ושמא יחתוך זמורה ואפי' ביושב בקרון שאין הישראל מוליכו שרוצה הרשב"ם להתיר חולק עליו בתוס' עירובין מ"ג ע' אור זרוע ה' עירובין סי' קמ"ו ועמג"א סי' רס"ו סק"ז וגם איסור תחומין.