אור ברסלב

שו"ת הר"י בשמים· רבי אריה ליבש הלוי הורוויץ

סי' קסד

סי' קסג

וע"ד מקרה בלתי טהור שאירע בכפר סמוך לק' באשה אחת שבחורף העבר היתה שומרת יבם וזינתה עם אחד ונתעברה הימנו קודם החליצה וילדה ולד אחר שחלץ לה היבם ועתה רוצה הבליעל הזה שזינה עמה לקחתה לו לאשה ונפשו בשאלתי אם יש מקום להתיר להם לינשא אחרי שבלא"ה הם דרים כעת ביחד ובעזות מצחם בוש לא יבושו משום אדם ואם לא יהי' להם היתר נישואין עפ"י ד"ת ירבו ילדי זנונים וקרוב הדבר שימירו דתם זת"ש: הנה ברמ"א אה"ע סי' קנ"ט ס"ג כ' גבי שומרת יבם שזינתה דקיי"ל דשריא ליבם דלא כרב המנונא אפ"ה אסורה לבועל משום קנסא ובב"ש שם סק"ט כ' דד"ז תלוי בשני תירוצי הגמ' בכתובות ט'.

בהא דפריך התם מעשה שהי' מפני מה לא אסרוה ומשני התם אונס הוי ואבע"א כי הא דארשב"נ אר"י כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו דלתי' קמא כיון שנבעלה באונס שריא לבעלה ה"ה דמותרת לבועל וה"ה בש"י שזינתה שמותרת ליבם שריא לבועל אבל לתי' השני דגט כריתות כותב לאשתו גם באונס דשריא לבעל אפ"ה לבועל אסורה וה"ה בש"י שזינתה אסורה לבועל.

והנת בתוס' סוטה כ"ז: הובא ד' הירושלמי ר"פ כשם דאפי' זינתה באונס דמותרת לבעלה ישראל מ"מ לבועל שהי' מזיד היא אסורה וכ' בב"ש סי' י"א סק"ג דס"ל להירושלמי דתירץ בתרא עיקר דאשת אורי' היתה מותרת לדוד מפני שהי' כותב לה אורי' גט כריתות בצאתו למלחמה ע"ש אולם סתמא דתלמודן ס"ל דאנוסה שריא גם לבועל וכמ"ש בתוס' יבמות ל"ה.

ד"ה אעפ"י דבאמת אית לן למימר דלגבי בועל נאסרה גם כשהיא אנוסה כיון דקרא דוהיא לא נתפשה דדרשינין מיני' דאנוסה מותרת לא מיירי אלא בטומאה דבעל גרידא דלהכי נפסלה מתרומה וכהונה גם באונס אלא דבכ"ז יש לנו לומר דבאונס גם לבועל אינה אסורה דסברא הוא דלא נאסרה על הבועל אלא כשנאסרה על הבעל ע"ש והכי פשיטא להו להתוס' בשבת נ"ו.

ד"ה ליקוחין ע"ש והנה בהגהת מ"ל פ"ב דסוטה הי"ב הביא בשם תשו' מהר"א ששון סי' קנ"ז שנסתפק בזינתה וחזרה וזינתה אם היא אסורה לבועל שני כיון דהוא לא אסרה אבעל מאחר שהיתה אסורה ועומדת מזנות ראשון והקשה עליו מש"ס סוטה כ"ה. ת"ש אלמנה לכ"ג גו"ח לכה"ד כו' לא שותות ולא נוטלות כתובה מישתא הוא דלא שתיא הא קנויי מקני להו ולמאי אי לאוסרן עליו הא אסירן וקיימין אלא לאו להפסידן כתובתן אר"י מדיסקרתא לא לאוסרה לבועל כבעל דתנן כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל והרי התם ג"כ לא אסרה הבועל על הבעל דאסורה וקיימא ואפ"ה אסורה על הבועל.

ובשו"ת שבו"י ח"א סי' צ"ד הקשה עליו מש"ס סנהדרין מ"א. אלא באשה חבירה דקיי"ל דמיקטלא אליבא דריב"י היכי משכחת לה כשזינתה וחזרה וזינתה והא יכולין לומר לאוסרה על בועלה שני באנו ולהמהר"א ששון הא אינה אסורה על בועל שני כיון שכבר אסורה על בעלה מזנות ראשון וענובי"ת חאה"ע סי' כ': והנלפענ"ד ליישב ד' המהר"א ששון ז"ל ע"ד הפלפול והחידוד עפ"ד שאמרתי לבאר דברי רש"י ז"ל ביבמות צ"ה.

בהא דקא' התם אותה שכיבתה אוסרתה ואין שכיבת אחותה אוסרתה שיכול והלא דין הוא ומה במקום שבא על איסור קל נאסר האוסר כו' מאי איסור קל כו' אלא א"ר יוחנן סוטה סוטה למאן אילימא לבעל בא עלי' בעל אסרה עלי' דבועל מאי איריא בא עלי' אפי' נתן לה גט כו' ופירש"י ד"ה מאי אירי בא עלי' וז"ל בלא בא עלי' נמי משעה שנסתרה עמו נאסרה על בעל ועל בועל לעולם עד שתשתה כדתניא נטמאה נטמאה שני פעמים אחד לבעל ואחד לבועל ולכאורה הך ברייתא דנטמאה נטמאה כו' הי"ל לרש"י ז"ל להביא בדיבור הקדום שפי' וקתני נאסר האוסר אסרה על הבעל כו'.

ונראה דהנה בסוטה כ"ה. לבתר דמיבעיא לן והדר פשטה דבעל שמחל על קינויו קינויו מחול קא' דמיפלג פליגי בה רב אחא ורבינא ח"א קודם סתירה מחול לאחר סתירה אינו מחול וח"א לאחר סתירה נמי מחול והנה בירושלמי סנהדרין פ' הנחנקין מבואר דבעל שמחל על קינויו לאחר סתירה ג"כ מחול ורק לאחר שנמחקה המגילה א"י למחול ובתוס' סנהדרין פ"ח.

ד"ה קינויו כ' זה והוא מועתק מהירושלמי כמבואר בס' ת"ח שם. ולכאורה קשה לפי"ז בש"ס יבמות הנ"ל דפריך על הא דקא"ר יוחנן סוטה מאי איריא בא עלי' אפי' נתן לה גט הרי מבואר בירושלמי פ"ב דסוטה וכ"פ הרמב"ם פ"א מה' סוטה ה"ז גירשה ה"ז כמי שמחל על קינויו וא"כ המסדר הירושלמי הוא ר' יוחנן וס"ל דגם לאחר סתירה קינויו מחול א"כ בנתן לה גט הו"ל כמי שמחל ושוב אינה אסורה על הבועל.

אמנם נראה דהנה לכאורה ילה"ק היכי מועיל מחילת הקינוי לאחר סתירה הרי הו"ל ס"ט ברה"י דס' טמא ומה מהני מה שמחל על קינויו איך נסתלק בזה הס' איסור דשמא זינתה ומצאתי שנתקשה בזה בשו"ת רעק"א מהד"ת הנמ"ח סי' ק' ע"ש] אמנם י"ל דבאמת מחמת ספק איסור לא הי"ל לאוסרה כיון דהאשה היא בחזקת היתר לבעלה אלא דגזירת התורה ה"א בסוטה שתיאסר אף דאית לה חזקת היתר וזהו רק אם הי' קינוי כמ"ש בתורה אבל אם הבעל מחל לה הקינוי אתי דיבור ומבטל דיבור הקינוי וכיון דנעקר הקינוי למפרע הרי בכה"ג ל"ג התורה איסור עלי' ואינה אסורה ג"כ מכח ספק איסור משום דאוקמ' בחזקת היתר לבעלה וא"כ זהו רק לגבי הבעל משא"כ לגבי הבועל הא ליכא חזקת היתר כיון דבלא"ה אסורה לו משום א"א דומיא דכ' הראשונים ז"ל ביו"ד סי' נ' דבריעותא מחיים ל"ש חזקת היתר כיון דבלא"ה אסורה משום אבמ"ה וא"כ שפיר אסורה להבועל מכח ס' איסור [ועפיז"נ לבאר ד' הש"ס סוטה כ"ח.

ומה סוטה שלא עשה בה שוגג כמזיד ואונס כרצון עשה בו ס' כודאי שרץ שעשה בו שוגג כמזיד ואונס כרצון א"ד שיעשה בו ס' כודאי וממקום שבאת מה סוטה רה"י אף שרץ רה"י ולכאורה אינו מובן הלשון וממקום. שבאת ונראה דהנה בפירש"י שם ד"ה סוטה כו' וה"ה לשוגג אשתו ואשת איש עמו בבית ונתכוין לאשתו ונזדמנה לו זו ואף היא שגגה כסבורה שהיא בעלה עכ"ל ולכאורה ל"ל לרש"י לפרושי דהי' גם הבועל שוגג הרי גם אי האשה בלבד היתה שוגגת היא מותרת לבעלה ונראה דהנה הא דמייתי ר"י שם ק"ו מסוטה דבס"ט ברה"י עשאו כודאי והיינו ע"כ דחייבין עליו על ב"מ כמ"ש בתוס' בכ"ד והיכי מוכח זה מסוטה הרי בסוטה לבעלה אפשר דאסרה התורה רק מכח ספק והו"ל רק ס' איסור תורה דמדאוריי' לחומרא וע"כ דמייתי רק מהא דאסורה לבועל אע"ג דהבועל אומר ברי לי שלא זינה עמה וע"כ דעשאה הכתוב כודאי ולהכי פירש"י שפיר דגם הוא הי' שוגג דאי הוא הי' מזיד באמת אסורה עליו אע"ג דהיא היתה שוגגת כד' הירושלמי הנ"ל ומיושב בזה מה שהקשו בתוס' חולין ד"י ובריש נדה דהיכי מוכח דס"ט ברה"ר ס' טהור אפי' ליכא חזקת טהרה הרי י"ל שאני סוטה כיון דיש לה חזקת היתר ולהאמור נכון כיון דהילפותא הוא רק מאיסור הבועל ולגבי הבועל הא ל"ל חזקת היתר כיון דאסורה עליו משום א"א כנ"ל וז"ש וממקום שבאת ר"ל מאיסור דהבועל ילפינין דדוקא ברה"י ס"ט אבל ברה"ר ס' טהור אפי' ליכא חזקת טהרה כיון דלגבי הבועל הא ל"ל להאשה חזקת היתר] וא"כ מיושב שפיר דקא' אפי' נתן לה גט דנהי דהו"ל כמי שמחל על קינויו הא בכ"ז להבועל אסורה אמנם לכאורה אכתי היכי אסורה אבועל אם לא אסרה אבעל כיון דאפי' ודאי זינתה אינה אסורה על הבועל אם לא אסרה אבעל וע"כ דהירושלמי דהוא ר' יוחנן לשי' דס"ל דגם באנוסה לישראל והבועל מזיד אף דלבעלה שריא לבועל אסורה אלמא דס"ל דלא תליא איסורא דבועל בשל הבעל והנה בשו"ת חת"ס אה"ע ח"א סי' כ"ו כתב דלר"ע ודעמי' דס"ל בסוטה כ"ח.

דאסורה לבועל מכח הריבוי דוי"ו דונטמאה לדידי' בודאי אם לא נאסרה לבעל לא נאסרה גם להבועל משא"כ לרבי דס"ל דב' קראי ונטמאה כתיבי א' לבעל וא' לבועל ולדידי' אפשר דלא תליא איסורא דבועל בבעל וכ' שם דפשוט דלדינא הלכה כר"ע ור' יהושע ור' זכרי' בן הקצב נגד רבי ולהכי קיי"ל כל שאינה אסורה לבעל אינה אסורה לבועל ע"ש ועפי"ז י"ל הא דא' ביבמות כ"ד: דתניא רוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר אמר רבי הואיל ומכוער הדבר תצא וכ' שם בתד"ה אמר רבי דדוקא לבועל נאסרה ע"י כיעור אבל לא לבעלה ע"ש והיינו דרבי לשיטתי' דדריש מב"פ ונטמאה ולא תליא איסור הבועל בשל הבעל ומיושב עפי"ז קושי' התוס' בשבת נ"ו.

בהא דקא' התם רבי דאתי מדוד מהפך בזכותי' ודריש כו' ע"ש ודוק] והשתא מובן פירש"י הנ"ל דלהכי מייתי הא דאסורה לבועל מב"פ ונטמאה על הא דקא' אפי' נתן לה גט משום דהוי קשיא לי' קושייתינו הנ"ל דהרי גירשה הו"ל כמי שמחל על קינויו וע"כ דאפ"ה לבועל אסורה ואיסורו של הבועל לא תליא בהבעל ומייתי ע"ז דלבועל אסורה משום ב"פ ונטמאה דאלו להמ"ד מהריבוי דוי"ו הא כל שאינה אסורה על הבעל גם על הבועל אינה אסורה כנ"ל ונראה דבהא מחולק הש"ס בבלי עם הירושלמי דהש"ס דילן ס"ל להלכה דבעל שמחל על קינויו לאחר סתירה אינו מחול ולהכי אמרינן דסברא הוא דלא אסרה התורה אבועל רק היכי דאסורה אבעל כד' התוס' יבמות הנ"ל משא"כ הירושלמי לשי' דס"ל דבעל שמחל על קינויו אפי' לאחר סתירה מחול ולבועל אפ"ה אסורה כנ"ל וא"כ ע"כ לא תליא איסוראדבועל בבעל ונכון לבאר בזה דברי הש"ס יבמות נ"ט: ת"ר אנוסת עצמו ומפותת עצמו לא ישא ואם נשא נשוי כו' אמר רב אחא ב"י לומר שאינו משלם קנס במפותה והקשה במ"ל פ"א מה' נ"ב ה"ג דאמאי נקט דוקא בדין דאנוסת עצמו דהנשואין אהני לי' למיפטר מקנסא הי"ל למינקט הך דינא באם עבר ולקח א' מחייבי לאוין אהני לי' הנישואין למיפטר מקנסא ותי' משום דבעי למינקט אליבא בא דכ"ע ולר"ע דאמר אין קידושין תופסין בח"ל ולא בחייבי עשה זולת בעולה לכ"ג א"כ לדידי' שאין קידושין תופסין פשיטא דאותה כניסה ל"מ מידי ולהכי נקט רק בעולה לכ"ג והקשה תו דהרי בקידושין שם קא' אביי הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה שאין הולד ממזר ופשיטא דקידושין תופסין במחזיר סוטה א"כ משכחת לדין זה שאינו משלם קנס במי שזינתה אשתו מן האירוסין שבעלה שלא כדרכה וגירשה וחזר ופיתה אותה דאם נשאה אהני לי' נישואין למיפטר מקנסא ותי' דכל שזינתה תחת בעלה שוב אין לה קנס לפי שהיא בחזקת שהפקירה עצמה לזה ברצונה ואע"ג שאנו רואין שזה בא עלי' באונס מ"מ אמרינן אלו לא הקדים זה ואנסה היתה שוכרתו ע"ש ולכאורה אינימא דבאנוסה אע"ג דשריא לבעל מ"מ לבועל אסורה א"כ משכחת הך דינא דאם פיתה אותה הבועל לאחר שגירשה בעלה ונשאה דבודאי גם בבועל תפסי קידושין וכמ"ש בתוס' יבמות ג': ד"ה לפי דאין לנו להחמיר בטומאה דגבי בועל יותר מטומאה דגבי הבעל ע"ש דלא כתוס' יבמות מ"ט: ד"ה סוטה שכתבו דבבועל לא כתיב הוי' ולא תפסי בה קידושין ע"ש ובמק"א כ' להוכיח זה מדברי הש"ס כתובות ל"ח: ארנב"י קרי בי' אשר לא ארוסה ארוסה בת סקילה היא כו' ולרבה דא' חידוש הוא כו' מא"ל ולכאורה אינימא דלבועל אסורה אפי' באונס א"כ דילמא לכך מיעט קרא לפטור בארוסה מקנס כיון דכתיב ולו תהי' לאשה א"כ אפי' לר' שמעון התימני דדריש שם בכתובות כ"ט: אשה שי"ב הוי' הא בבועל לא תפסי קידושין ולכך פטור מקנס אע"כ דגם בבועל תפסי קידושין והוי' אשה שי"ב הוי' ולד' החת"ס הנ"ל בלא"ה ל"ק קושייתינו הנ"ל כיון דלר"ע דס"ל דאיסור הבעל הוא מריבוי הוי"ו דונטמאה הא לדידי' ע"כ תליא איסור דבועל בהבעל וביבמות שם הא קאזיל אליבא דר"ע כד' המ"ל הנ"ל] ולדברינו יהי' נכון דהנה א' בפסחים ע"ד.

ובחולין צ"ג: דכל היכי דפליגי רב אחא ורבינא ר"א לחומרא ורבינא לקולא והנה מוכח מפירש"י ותוס' עירובין מ: דסתם רב אחא הוא רב אחא בר יעקב ע"ש וא"כ לפי"ז א"ש דלא הו"מ רב אחא למינקט ההוא דינא בזינתה באונס והבעל פיתה אותה ונשאה כיון דר"א לחומרא הא ס"ל בעל שמחל על קינויו לאחר סתירה אינו מחול וא"כ תליא לדידי' איסורו של בועל בשל הבעל כנ"ל וא"כ שריא באונס גם לבועל ופשיטא דנישואין דידי' שהוא בהיתר פוטרין אותו מקנס.

ומעתה תתיישב קושי' הגהת מ"ל על המהר"א ששון הנ"ל מש"ס סוטה הנ"ל דהנה לכאורה צריך להבין בהא דקא' ולמאי אי לאוסרן עליו הא אסירן וקיימין הרי א' בקידושין ע"ז: דאיסור זונה לכהן הו"ל מוסיף לגבי איסור דאלמנה לכ"ג גו"ח לכה"ד הואיל ושם זנות פוסל בישראל א"כ ה"ה איסור סוטה הו"ל מוסיף וא"כ שפיר י"ל דמקנא לה לאוסרה עליו גם משום סוטה דחל משום דהוי איסור מוסיף אמנם י"ל דס"ל להש"ס דרק זונה חל על איסור דאלמנה לכ"ג גו"ח לכה"ד מטעם מוסיף משום דשקולין הן אבל סוטה הא הו"ל איסור קל דיש היתר לאיסורו ע"י מחילת הבעל על קינויו וא' בכ"ד דהיכי דיש היתר לאיסורו הו"ל איסור קל ובקל על חמור אף במוסיף אינו חל עתוס' ישנים כריתות י"ד: וא"כ ע"כ קאי למ"ד בעל שמחל על קינויו אפי' לאחר סתירה מחול וא"כ הלא המהר"א ששון קא' דיני' דהיכי דהבועל לא אסרה אבעל אינה נאסרת על הבועל משום דלפ"מ דקיי"ל בעל שמחל על קינויו לאחר סתירה אינו מחול ותליא איסור הבועל בשל הבעל משא"כ בגמ' סוטה הנ"ל קא' שפיר לאוסרה אבועל כיון דע"כ קאי למ"ד בעל שמחל על קינויו אפי' לאחר סתירה מחול כנ"ל וא"כ קא' מכח ממ"נ דלמ"ד אינו מחול הא ל"ה איסור קל ושפיר מועיל הקינוי לאוסרה אבעל מטעם מוסיף ולמ"ד מחול הא לא תליא איסור דבועל בבעל כנ"ל ושפיר מהני הקינוי לאוסרה אבועל אע"ג דלבעל אסורה וקיימא: ובדרך זה מיושב ג"כ קושי' השבו"י מש"ס סנהדרין הנ"ל דהנה ראיתי מקשין בסנהדרין שם מ"פ אשה חבירה דמיקטלא אליבא דריב"י המ"ל הרי שפיר משכחת בכה"ג שקינא לה הבעל אל תסתרי עם איש פ' ואח"כ באו העדים והעידו שזינתה עמו דאז א"י לומר לאוסרה על בעלה באנו דא"כ הי"ל להעיד רק שנסתרה עמו וג"כ היתה נאסרת על הבעל וע"כ דקאי למ"ד בעל שמחל על קינויו קינויו מחול אפי' לאחר סתירה והיו יכולין העדים לומר שחששו שמא ימחול הבעל על הקינוי וא"כ לפי"ז הא למ"ד זה ע"כ לא תליא איסור הבועל בשל הבעל וע"כ יליף מונטמאה ונטמאה ב"פ כנ"ל אמנם לכאורה תקשי לפי דברינו דהרי על הפירכא דיכולין לומר לאוסרה על בועלה שני באנו שפיר הו"מ לשנויי דמשכחת כגון שקינא לה והעידו העדים שזינתה עמו דאז ל"ה יכולין לומר לאוסרה על בועלה שני באנו כיון דא"כ הי"ל להעיד שנסתרה עמו והוי' ג"כ אסורה עליו ואי דחשו שמא ימחול הבעל על קינויו ז"א דהרי לגבי איסורא דבועל הא ל"מ מחילת הבעל על קינויו כנ"ל.

אמנם הדבר נכון דהרי באמת גם בקינא לה ונסתרה לכאורה אין לומר דהי"ל להעיד שנסתרה דהא אפשר כיון דסוטה ל"ה רק איסור עשה כמ"ש בתוס' סוטה כ"ח. ד"ה מה ת"ל וביבמות ג': ודף ס"ט.

ד"ה כי תהי' וא"כ אכתי יכולין לומר להלקותו באנו דעל עשה אין לוקין אמנם הלא באמת א' בסוטה ז. סוטה שהיא בלאו לא כ"ש ופירש"י בלאו דלא יוכל בעלה הראשון וכן בירושלמי הובא בתוס' גיטין צ'.

פריך אמאי אצטריך לא יוכל בעלה הראשון תיפוק לי' דאסור להחזיר סוטתו ומשני לעבור בב' לאוין הרי דאיכא לאו בסוטה ובאמת בתוס' יבמות י"א: כ' דבא עלי' בעלה בדרך לוקה ע"ש וא"כ לא הו"מ למימר להלקותו באנו דגם אי הוו מעידין שנסתרה ג"כ הי' חיוב מלקות ולפי"ז התינח לגבי בעל שפיר איכא בסוטה לאו דלא יוכל בעלה וגו' משא"כ לגבי בועל הא ודאי ליכא אלא עשה דונטמאה עתוס' כתובות מ.

ד"ה ניתי עשה ובמ"ל פ"א מאישות ה"י וא"כ לא הו"מ לשנויי בקינא לה ונסתרה דאכתי הא יכולין לומר להלקותו באנו ומיושב הכל ע"נ ודוק כי חריף הוא: היוצא לנו מדברינו לענין דינא אחרי דהב"ש תלה דין זה דש"י שזינתה אם נאסרה על הבועל בהדין דאנוסה אם היא אסורה לבועל וא"כ לכאורה לפ"מ שהוכחנו דלהלכה איסור הבועל תלוי בשל הבעל וכ"נ מסתימת הש"ע בסי' י"א לענין אנוסה א"כ גם הדין של הנימוק"י לא בהררי ההלכה יסודתו.

וראיתי בשו"ת חת"ס אה"ע סי' כ"ו שכ' דד"ז של הנימוק"י נובע מדברי הירושלמי ולפי שיטת הירושלמי באמת גם אשת ישראל באונס אסורה לבועל וכיון דאנן לא קיי"ל כוותי' בהא גם ש"י שזינתה שריא לבועל ולענין לגזור דילמא מיחלפא בא"א הלא כ' במ"ל פ"ב מה' סוטה דהדבר צריך תלמוד לחדש גזירה שלא נזכרה בגמ'.

ובחת"ס שם כ' דגם הנימוק"י לא החמיר רק כשהבועל מזיד והיא שוגגת אבל לא בששניהם מזידין וסיים בזה"ל ע"כ מי שרואה לפי הזמן והמקום להתיר לבועל שי' שזינתה אחר שיחלוץ לה יבמה מאן מרמי לי' מיני' אבל מאתי לא תצא הוראה עכ"ל ולכן אם הגאון חת"ס ז"ל לא רצה לתקוע עצמו בדבר הלכה זו להקל אנן מה נעני אבתרי': ובכ"ז אחרי שכ"ת כתב שאם לא יתיר להם יצאו לחרבות רעה ויוכל לצמוח מזה המרה ח"ו איפשר שבצירוף זה יש להתיר להם הנישואין עתשו' חת"ס חאה"ע סי' ל"ה ומ"ש בזה בספרי שו"ת הר"ב סי' ל"ח וימלך בזה עם עוד רב גדול ומובהק בהוראה וביראת שמים ואם יסכים להיתרא מצטריפנא בהדי' ואם לא דברי בטלים וחלילה לו לסמוך עלי בלבד להקל בזה והי' שלום כנפשו ונפש ידידו דור"ש באהבה:

תוכן העניינים

שו"ת הר"י בשמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה