אור ברסלב

שו"ת הר"י בשמים· רבי אריה ליבש הלוי הורוויץ

סי' קכח

סי' קכז

ובדבר סתימת נקבי השינים שבספרי הרי בשמים סי' קכ"ג הנני חוכך להחמיר לענין טבילה ובזמנינו נשים רבות עושות רפואה זו הנה עוד בשנת תרמ"ח השבתי בזה להרב מוה' יעקב יוסף האממער נ"י מו"ץ דק"ק סניאטין שאחרי שעמדתי על המחקר בזה נודע לי שאין זה חציצה בטבילה ול"ד לרטי' שע"ג מכה דחוצץ כיון דשם הלא מסירין הרטי' לפעמים לראות אם תעלה ארוכה להמכה או לתקנה לכך הוי שפיר מיעוט המקפיד ותדע דהרי בתוספתא חשיב הך דאגד שע"ג המכה עם שירים נזמים וטבעות ובהני כ' הראב"ד דחוצצין משום דלפעמים מסירין אותן בשעת לישה וכדומה וה"ה ברטי' שע"ג מכה הוי ג"כ טעם זה משא"כ בסתימת נקבי השינים הרי עשוי להגן מהכאב ונעשית הסתימה באופן שלא תנטל משם לעולם הוי רביתי' ולא חייץ כדא' ביבמות ע"ח: גבי עובר והוא ק"ו ממ"ש המרדכי לענין המארלאקין דהרי בנ"ד איכא סברא לומר דכיון דמבטלת הסתימה להשנים היא בטילה לגבייהו והוי' כגוף השנים וליכא חציצה כדמצינו בחולין פ"ג: היכי ליעבד ליבטלי' קא מוסיף אבנין כו' לא ליבטלי' כו' קא הוי חציצה הרי דהיכי דמבטל לי' להתם ל"ה חציצה וכ"נ מד' הש"ס עירובין ק"ד.

גבי בודקין מלח ע"ג כבש ה"ד אי דמבטלה קמוסיף אבנין ולא פריך מטעם חציצה והכי מבואר בתוס' שבת צ"ג: ד"ה ויכול ע"ש ובמה שנחלקו הראשונים ז"ל פ"ק דסוכה גבי תבן וביטלו אי בעינין ביטול לעולם או סגי ביטול לפי שעה עתוס' ב"ב ד"כ. ובאס"ז שם ועתשו' גבעת פנחס חיו"ד סי' נ"ו.

ובפרט די"ל ג"כ דכיון דהסתימה נקבעת ע"י רופא אומן בדבק באופן שלא תזוז משם בודאי הדבר ברור דהו"ל כגוף השנים כענין שמצינו בתוס' יומא מ"ד: ד"ה בכל בשם הירושלמי דהנרתק של עור שהי' סביב יד המחתה ל"ה חציצה כיון דנקבע שם במסמר נחשב כגוף המחתה ע"ש ולבר מן דין הרי כ' במג"א סי' קס"א סק"י דהיכי דמצטער בנטילתו הו"ל מיעוט שאינו מקפיד ואינו חוצץ ע' סד"ט סי' קצ"ח ס"ק כ"א וכ"ו.

ומה שכתבתי בספרי שם מדברי המרדכי לענין המארלאקין שלא התיר רק משום שהוא סכנה להסירן באמת המרדכי הוצרך לזה משום שהי' רוב שערות אבל במיעוט כיון שאינו מקפיד אינו חוצץ וגם הרי בעובדא דהמרדכי גוף המארלאקין אינו צורך גופה אבל בנ"ד סתימת החור מהשן הוא צורך גופה שלא יכאב לה השן ומ"ש בספרי שם דכיון דנשים אחרות שאין להן כאב שינים מקפידות שלא ימצא דבק כזה בין שיניהן לכך הוי מיעוט המקפיד וחוצץ הנה אף דבזבחים צ"א: מיבעיא לן בטבח שאומנתו בכך וכדומה אי הוי חציצה משום דשאר אנשים מקפידין ונשאר בתיקו ובמג"א סי' קס"א הכריע בנדה לחומרא ובנט"י לקולא הלא בפמ"ג שם באמת תמה בזה דהרי מיעוט המקפיד הוי דרבנן ואמאי נחמיר ע"ש הן אמת דהרבה פוסקים ס"ל כהש"ך ביו"ד סי' ק"י דבאתחזק איסורא גם סד"ר לחומרא וא"כ אף דבט"ז סי' קצ"ח ס"ק כ"א כ' לענין אשה ששכחה ליטול צפורן וא"י אם הי' שם טיט או צואה דסד"ר לקולא היינו דאיהו לשיטתי' אזיל דכ' בסי' ס"ט ס"ק כ"ד דגם באתחזק איסורא אמרי' סד"ר לקולא וכ"פ בפר"ח סי' ק"י.

אכן להפוקים דבאתחז"א ל"א סד"ר לקולא הא לכאורה בטבילת נדה הו"ל אתחז"א והי"ל לפסוק לחומרא אמנם הרי כיון דאחר הטבילה אזדא מינה החז' א מה"ת ובכה"ג גם מדרבנן לא מיקרי אתחזק כמ"ש הר"ש בפ"ב דמקואות איברא דגם בזה יש פלוגתא בין הפוסקים בתיקו בדרבנן אי הוי לחומרא או לקולא עב"י א"ח סי' רנ"ג אמנם הרי הך גופה דביה"ס בעי' ראוי לב"מ העלו הרמב"ן והרשב"א והריטב"א בקידושין כ"ה.

דל"ה רק מדרבנן והו"ל תרי דרבנן והוי כאין לו עיקר מה"ת עב"ש סי' כ"ח ובכה"ג בודאי גם באתחז"א הוי ס' לקולא וע' בתשו' שבו"י ח"א סי' ס"ט שכ' להלכה דבמיעוט המקפיד אמרינן סד"ר לקולא ע"ש ובפרט שבנ"ד איכא לאצטרופי גם הטעמים שכתבנו למעלה להיתרא כי על כן הדרנא בי מהחומרא הנ"ל והאמת הברור דל"ה סתימת נקבי השנים חציצה בטבילה וע' בתשו' רעק"א סי' ס' ובתשו' אמרי אש חיו"ד סי' ע"ה שכ' ג"כ להקל בזה:

תוכן העניינים

שו"ת הר"י בשמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה