אור ברסלב

שו"ת הר"י בשמים· רבי אריה ליבש הלוי הורוויץ

סי' קכו

סי' קכה

ובדרך אגב אעתיק פה מה שהשבתי ביום א' י"א תמוז שנת תרמ"ז לרב אחד מישוב קעניגספעלד במדינת אונגארן עד"ש באשה שאין לה וסת קבוע אבל עכ"פ אינה רואה בפחות מכ"ה ימים ולאח"כ אין וסתה קבוע לפעמים בכ"ו או בכ"ז או בכ"ח או בכ"ט וזה זמן רב אשר בכל פעם שהיא בודקת א"ע היא מוצאת קרטין עם ליחה לבנה ועפ"י רוב הקרטין המה שחורים ולפעמים נמצאים גם אדומים ובדקם ברוק ע"ג צפורן והמה נימוחים והאשה היא מוצאת הקרטין הן לאחר שמשתנת הן שלא בשעת השתנה וסיננו המי רגלים על עד פשתן לבן ונמצאו בתוכם קרטין כאלה עכ"ש וזהו תשובתי: הנה מאי דמספקא לי' למעלתו אם יש על האשה הזאת דין אשה שיש לה וסת לפענ"ד הוא פשוט דהוי עלה דין אשה שיש לה וסת לענין דקודם יום הכ"ה הוי שלא בשעת וסתה כמבואר בש"ע יו"ד סי' קפ"ו ס"ג באשה שאינה רואה פחות מי"ד ימים אחר טבילתה.

ומה שהביא מעלתו דברי הסד"ט סי' קפ"ט סק"כ שכ' דלא חשיבא כיש לה וסת בכה"ג רק לענין בדיקה לפני תשמיש דבלא"ה הרשב"ם והרבה גאונים ס"ל דכל לבעלה ל"ב בדיקה ואפי' אי בעי' לאחמורי לא שבקינין אבל בעלמא איפשר דלא סמכינן אזה הנה הוא כ' שם באשה שראתה לל"א לל"ב לל"ד דצריכה לחוש לעונה בינונית כיון דהוסת שלה בזמנים הללו לא נקבע אף אחד מהם י"ל דאינה יוצאת בזה מגדר סתם נשים דחזיין מ"ל ל"ל אבל בנ"ד לענין שתחוש לפני היום כ"ה בזה לא יחלוק אדם לומר דנידונית כדין אשה שיש לה וסת שלא בשעת וסתה.

והנה המעיין בתה"ד סי' רמ"ז יראה דהוכרח לחלק בין בדיקה לבעלה לבין טומאת מעל"ע דטהרות דקשיא לי' שם בהא דא' בנדה ד"ט: עברו עלי' ג' עונות וראתה די' שעתה ועוד עברו עלי' ג' עונות וראתה די' שעתה ועוד עברו עלי' ג' עונות וראתה הרי היא ככל הנשים ומטמאה מעל"ע ומסקינין התם דלא שכיונה אלא שפיחתה והותירה אבל כיונה קבעה לה וסת ודי' שעתה ומני ר' דוסא הוא והקשה דאמאי בפיחתה או הותירה כגון שראתה לצ"א לצ"ב לצ"ג היא מטמאה מעל"ע הרי עכ"פ הוחזקה שאינה רואה קודם תשעים ונימא דהוי יש לה וסת ודי' שעתה ומכח זה חילק התה"ד דלטהרות החמירו.

אמנם לפענ"ד לא זכיתי להבין דבריו דהרי שם דף ד': מסקינין דהא דקא"ר דוסא אשה שיש לה וסת די' שעתה הוא דוקא בזמן וסתה אבל שלא בשעת וסתה מודה לרבנן דמטמאה מעל"ע א"כ לענין הראיי' שלפני התשעים יום הא אין נ"מ בין ר' דוסא לרבנן רק לענין הראיי' שלאחר תשעים יום א"כ עד"מ אם פיחתה הראשנה לצ"ג השניי' לצ"ב והשלישית לצ"א איך נימא דכשרואה לצ"א לא תטמא מעל"ע דהרי באמת כשעברו עלי' ג' עונות הרי היא בחזקת מסולקת דמים אפס בשביל הראיות שרואה אח"כ הרי חזינין דהדמים חוזרין אלי' ובכל פעם היא מקדמת יותר א"כ אמאי לא ניחוש דיצא הדם לביה"ח עוד ביום תשעים עש"ך סי' קפ"ט ס"ק ס"ו ואלא כשהותירה כגון לצ"א לצ"ב לצ"ג.

א"כ בראיי' האחרונה של צ"ג שפיר מטמאה מעל"ע כיון דראיי' הקודמת היתה לצ"ב וכיון דלא הוקבע כל יום לוסת בפ"ע היכי נימא דהוי' אז וסתה. איברא דבנובי"ק חיו"ד סי' מ"ו רוצה לומר דהוי עלה דין וסת קבוע במשך הימים האלה שהוחזקה לראות בהן אף שמקדמת או מאחרת לפעמים והעמיס כן בד' הרמ"א סי' קפ"ד ס"ב ואשה שמשנית וסתה להקדים ב' או ג' ימים או לאחר ע"ש אכן כבר תמה עליו א"ז הגאון חו"ד ז"ל בסי' קפ"ד סק"ד ע"ש שפירש דברי הרמ"א הנ"ל דמיירי במקדמת כגון שהי' לה וסת בג' לירחא ועתה הקדימה וראתה ג"פ בב' לירחא ובג' לירחא וחזרה וראתה ג"פ בריש ירחא ובב' לירחא ובג' לירחא דאז חוששת לשלשתן דהימים שהיו בתחלת וסת אף שהן עתה באמצע וסת לא אבדו מעלתן וכה"ג במאחרת וסת כגון שהי' לה וסת קבוע בריש ירחא ואח"כ ראתה ב"פ בב' לירחא דלא נעקר הוסת דריש ירחא עדיין דאין וסת נעקר עד ג"פ ובפעם הג' ראתה בריש ירחא ובב' בירחא דאז נקבעו שני הוסתות דב' בירחא ג"כ הוקבע כיון שב' פעמים הראשונים הוחזק ממעין סתום ואח"כ ראתה ב"פ רק בג' לירחא ובפעם הג' ראתה בריש ירחא ובב' בירחא ובג' לירחא דאז הוקבעו שלשתן וכיון שמשנית וסתה פעמים מקדמת ופעמים מאחרת חיישינן שמא הוא באופן ששלשתן הוקבעו מש"ה חוששת לשלשתן ע"ש.

והן אמת שראיתי להש"ג ברפ"ב דשבועות אחר שהביא דברי התה"ד הנ"ל עלה ונסתפק שם אחר הי"ד יום מה היא באותן הימים אם כדין אשה שאין לה וסת או דכל אותן הימים שדולגת בהן הוי כ"א וסת בפ"ע אכן סיים שם ששאל את פי מהרר"ן ז"ל ודרך משא ומתן א"ל שיש להקל ע"ש. עכ"פ בנ"ד בודאי דינה כאשה שיש לה וסת קבוע והכי מבואר בדברי מהרי"ל הובא ב"ך סי' קצ"א סק"ז לענין אשה שרגילה לראות דם במ"ר ומרגשת כאב ומתיר באשה שיש לה וסת שלא בשעת וסתה וע"י בדיקה לתלות בדם מכה וכ' וז"ל אכן אם יש לה עונה כדרך הנשים אפי' אין וסתה קבוע כגון שפיחתה או הותירה גי' או ד' או שבוע או פחות או יותר רק שיהא לה עונה קבוע שרגילה להמתין לכה"פ מסוף ראיי' כו"כ ימים נלפענ"ד לסמוך אתקנתא דלעיל עכ"ל הרי מפורש להדיא דהוי עלה דין אשה שיש לה וסת וכ"כ בנובי"ת חיו"ד סי' צ"ד בפשיטות דבכה"ג דיינינין לה כדין אשה שיש לה וסת וטעמו של דבר מובן ממילא כיון דבימים שבינתים היינו קודם שרגילה לראות הראי' הראשונה הלא אין דמים מצויין בה והיא אז בחזקת מסולקת מדם המקור כמו אשה שישלה וסת שלא בשעת וסתה: והנה לא הודיע מעלתו מה ישפטו הרופאים על מציאת הקרטין של האשה הזאת והנה בסד"ט סי' ק"צ ס"ק צ"ה מביא דברי תשו' עבוה"ג סי' כ"ב שדעתו להתיר מחמת אמירת הרופאים שטיפין הללו דרכן לבא מן הצדדין מהגידין הקטנים המושפעים בדם ובתשו' ח"צ סי' ע"ג דחה דבריו בשתי ידים דאין לסמוך על אמירת הרופא בזה בלי אמתלא והוכחה לדבריו אמנם גם להח"צ י"ל דס"ל דאין הגדת הרופאים מועיל להיתר ברור אבל בכ"ז להא מיהא מהני הגדתו למיעבד ספקא שנוכל להסתפק במן הצדדין דלא נימא בי' רוב דמים באין מן המקור ובלעדי זה כ' בב"ח סי' קפ"ג דל"ש בכי"ב לומר רוב דמים מן המקור כיון שהוא דבר מועט והוכחתו מהא דא' בנדה מ"א: אר"י מקור שהזיע כב' טיפי מרגליות טמאה ודוקא תרתי אבל חדא מעלמא אתי פי' מן הצדדין וז"ש שהחמירו בנ"י אפי' טיפת דם כחרדל אעפ"י שאינו כ"א טיפה א' לא תלינן דאתי מן הצדדין שעפ"י הדין הי' איפשר למיתלי טיפה א' בצדדין אפס מצד חומרא דר"ז מחמרינן ובספר סד"ט סוסי' קפ"ט הוציא מדברי התוס' בנדה נ"ב: ד"ה ג' גריסין דאין דרך של האשה לראות מן המקור פחות מכגריס וכ"כ במנ"י רסי' ק"צ דבכזה ל"ש רוב דמים מהמקור ע"ש וא"כ בהנך קרטין איכא ס"ס ספק מן הצדדין ואת"ל מן המקור שמא לא נימוח והו"ל ברי': אמנם כן בנידן שאלתינו יש לדון בזה כיון דאשה זו רואה הקרט עם ליחה לבנה הרי הליחה לבנה הוא יותר משתי טיפין ואיפשר לומר שפיר בזה רוב מן המקור וכ"כ סברא זו בנובי"ת חיו"ד סי' ק"א אולם באמת לפי המבואר בתשו' שב יעקב דהקרטין דין כתם יש להן וא"כ הלא כתב בטו"ז סוסי' ק"צ להקל בכתם וסביביו מראה טהור וחולק על תשו' הרמ"א שם ע"ש ואיכא באמת סברא להיפוך דכיון דהקרטין דרכן לבא מן הצדדין יש לנו לומר דגם המראה טהור בא משם כיון שבאין בב"א כדמצינו בתוס' נדה ר"פ האשה שהיא עושה צרכי' דכיון שבא הדם עם המ"ר ל"א שהדם בא ממקום אחר דכיון דבא בב"א עם המ"ר אמרינן דממקום המ"ר בא ע"ש ויש לצרף ג"כ מ"ש בספר החינוך פ' תזריע דהמראות הטהורות כמו ירוק ולבן חקרו החכמים שאינן באות מן המקור ע"ש ולבר מן כל דין י"ל דכיון דאיכא ס"ס מהני אף אי הספק דמן הצדדין הוא כנגד הרוב דהם מן המקור משום דבאמת בתוס' נדה י"ח.

ד"ה שליא מבואר דאם ספק אחד הוא שקול אף שהספק השני הוא מיעוט הו"ל ס"ס משום דאמרינן סמוך מיעוטא לפלגא והוא שלא כדבריהם בכתובות ט'. ופוסק הכי ג"כ בט"ז יו"ד סי' פ"ד ס"ק י"ז דהיכי דס"א שקול חשיב ס"ס אף אם הב' הוא כנגד הרוב ע"ש וזהו ג"כ כונת הט"ז בסי' ק"צ סק"ב שכ' בהא דגזרו על כתמים אף דהוי ס"ס ספק מעלמא ואת"ל ממנה אימור לאו מן המקור והוא משום דרוב דמים באין מן המקור וכ' וא"ל ממ"ש רמ"א ס"ס בסי' קפ"ז ס"ה דהתם יש מכה ואפשר שהוא מן הצדדין וע"ז קאי הס"ס ע"ש והיינו דכיון דהך ס' מן המכה הוי ס' השקול מצטרף הס' השני דמן הצדדין אף דהוי רק מיעוט.

וזהו טעם הרוקח שהובא בש"ך יו"ד רסי' שע"א שכ' דאשת כהן מעוברת מותרת ליכנס באהל המת משום ס"ס ספק נפל וספק נקבה ואף דרוב ולדות בני קיומא נינהו וע"כ דאמרינן סמוך מיעוטא לפלגא והו"ל רובא להיתרא וכ"ה ד' הראב"ד בפ"ט מה' ט"מ הי"ב לפי הבנת הכ"מ שם ע"ש וכ"פ בסד"ט סי' קפ"ג סק"ב ע"ש: והנה לכאורה יש להתבונן דהרי הס"ס הוי משם אחד דאין נ"מ בין הספקות דבין אם מן הצדדין או לא נימוח היא טהורה.

וראיתי בנבי"ת סי' צ"ט שכתב דל"ה משם אחד כיון דיש הבדל בין הספקות דאי הוי מן המקור אף שלא נימוח היא טמאה טומאת ערב משום מקור מקומו טמא משא"כ אי הוי מן הצדדין היא טהורה לגמרי ע"ש ולפענ"ד דא צריכא עיונא רבה דלא מיבעיא אי נימא דהספק הוא שמא לא נימוח והוי ברי' בפ"ע משום דאי הוי דם גם באינו נימוח טמאה וכדיעה הראשנה שבש"ע סי' קפ"ח ס"ו א"כ אי הוי ברי' בפ"ע בודאי ל"ש בי' מקור מקומו טמא דאין זה ממעינות המקור אלא אפי' אי נימא כהדיעה השני' דדם יבש מעיקרו ג"כ טהור והוי הספק שמא לא נימוחו והיא טהורה משום דם יבש ג"כ נלפענ"ד דל"ש בי' מקור מקומו טמא וטהורה אף לטהרות כיון דאי יבש מעיקרו הו"ל כחתיכת בשר ולאו בכלל מעין המקור הוא ושעפי"ז נראה לפענ"ד לבאר דברי הש"ס נדה כ"ב.

בעא מיני' ריב"ח מר"א דם יבש מהו כי יזוב זוב דמה א"ר עד דמידב דייב לי' כו' א"ל תניתוה דם הנדה ובשר המת מטמאין לחים ויבשים א"ל לח ונעשה יבש לא קמיבעיא לי כי מבעיא לי יבש מעיקרא הא נמי תניתוה המפלת כמין קליפה כמין שערה כמין עפר כמין יבחושין אדומין תטיל למים אם נימוחו טמאה אי הכי אם לא נימוחו נמי אמר רבה כי לא נימוחו ברי' בפ"ע היא והקשו המפורשים דמ"פ אי הכי הרי בלא"ה הו"מ למיפרך מאי איכא בין נימוחו ללא נימוחו.

ונראה דהנה הרא"ה בבדה"ב כתב דהא דאם לא נימוחו טהורה הוא דוקא בלא נשתהא אבל אם שהא זמן מרובה אף שלא נימוח י"ל דמחמת שנשתהא נתייבש כ"כ עד שלא נימוח כלל ואי היו מטילין אותו קודם למים הי' נימוח והקשה עליו הרשב"א במשמרת הבית דא"כ אמאי לא נימוחו טהורה הרי לעולם יש לנו למיחש דילמא נשתהא זמן מרובה בבית הרחם עד שנתייבש כ"כ שאינו נימוח ע"ש אמנם אי נימא דדם יבש מעיקרא טהור א"כ ליכא חשש כלל דהרי א' בנדה ג' כותלי בית הרחם לא מוקמי דם ורק לטהרות ס"ל להלל דחיישינן אימור כותלי בית הרחם העמידוהו אבל לגבי בעלה מודה דא' כותלי ביה"ר לא מוקמי דם וא"כ אי נשתהא ונתייבש עד שלא יצא לבית החיצון הא הו"ל יבש מעיקרא וטהורה ולאחר שירד לביה"ח הא ל"ח דאשתהי משום דכותלי ביה"ר לא מוקמי דם ולפי"ז תתיישב שפיר קושית המפורשים הנ"ל דאי הוי אמרינן דיבש מעיקרא טהור הא שפיר איפשר לומר דהא דקא' אם נימוחו טמאה קאי לטהרות ומיירי בלא הרגשה ולהכי טמאה אם נימוחו משום דכדחזינן דנימוחו חיישינן דילמא יצא לביה"ח כשהי' לא ונשתהא בביה"ח ונתייבש כיון דלטהרות הא חיישי' לכותלי ביה"ר העמידוהו ואף שאינו רק ספק ובלא הרגשה אינה טמאה רק מדרבנן וסד"ר לקולא ז"א דלטהרות טמאה מדאוריי' גם בלא הרגשה משום מקור מקומו טמא והו"ל סד"א משא"כ כשלא נימוחו אמרינן דאם הוא יבש כ"כ שאינו נימוח בודאי הי' יבש קודם שיצא מהמקור ולכך היא טהורה אפי' לטהרות משום דאם הוא יבש מעיקרא אינו בכלל מעינותי' ול"ה רק כחתיכה בשר ול"ש מקור מקומו טמא משא"כ אחרי דמוכיח מהא דאם נימוחו טמאה דגם יבש מעיקרא טמא ע"כ דפסיקא לי' דמיירי בהרגשה ולענין לטהרה לגבי בעלה ע"ז שפיר פריך א"ה לא נימוחו נמי.

ויש להביא עוד ראי' לזה מדברי הרא"ש בנדה שם שנתקשה בהא דא' התם בגמ' מעשה באשה אחת שהיתה כמין קליפות אדומות ובאו ושאלו את אבא ואבא שאל לחכמים וחכמים שאלו לרופאים וא"ל אשה זו מכה יש לה בתוך מעי' שממנה מפלת כמין קליפות תטיל למים אם נימוחו טמאה והקשה הרא"ש דלמה שאלו לרופאים ולא סמכו על הבחינה דהטלה למים בלבד.

ולכאורה קשה דילמא להכי שאלו לרופאים דאלו להשערת הרופאים שמכה יש לה במעי' הי"ל דם מכה ול"ש מקור מקומו טמא וטהורה אף לטהרות משא"כ אי היו סומכין רק על הא דלא נימוחו בלבד הלא הוי מטמאינן לה טומאת ערב עכ"פ משום מקור מקומו טמא וע"כ דפשיטא לי' להרא"ש ז"ל דבלא נימוחו גם טומאת ערב ליכא משום דלאו ממעינות המקור הוא.

ובלא"ה היטב אשר דבר בזה הגאון מהר"ז מרגליות ז"ל בתשובת בית אפרים חיו"ד סי' נ' דרק בנדה ויולדת מטמא הדם לח ויבש דילפינן לה מקרא ר"פ דם הנדה אבל הא דמטמאינין מה דאתי דרך מקור לא עדיף מזובו של זב ורוקו וש"ז שאינו מטמא רק לח ולא יבש ע"ש וא"כ אם לא נימוחו בודאי טהורה אף לטהרות וכיון שכן ליכא נ"מ בין הספקות והוי משם אחד.

אמנם הלא באמת מצינו ס"ס כזה בנדה נ"ט: באיש ואשה שעשו צרכיהן דילמא מן האיש ואת"ל מן האשה דילמא לא הדור מי רגלים למקור וממכה בא הרי דגם ס"ס זה משם אחד הוא והוכיח מזה בס' בינת אדם שער בית הנשים סי' ו' דהיכי דהספק היא שמא אין כאן ריעותא כלל הוי ס"ס אף דהוי משם א' ע"ש והכי מתבאר מדברי התוס' בנדה ס"ב.

ד"ה הטבילו דבכה"ג הוי ס"ס אף דהוי משם א' ועי' במנ"י סי' קפ"ז. וחוץ לזה הרי כ' הרשב"א במה"ב הנ"ל דרוב מיני קליפות ושערות בריות הם דצורתן מוכחת עליהן והא דאמרו תטיל למים הוא רק לחומרא משום דהוי מיעוט דשכיח ופשיטא דבכה"ג מהני ס"ס אף דהוא משם א'.

והנה אף דבנידן שאלתינו נתמעכו הקרטין בצפורן מ"מ הרי קיי"ל כטוש"ע סי' קפ"ח ס"ד כת"ק דרשב"ג בנדה שם דאף אם נימוחים ע"י מיעוך צפורן כל שאין נימוחים בפושרין מעל"ע היא טהורה וא"כ גם בנימוחים בצפורן איכא ספק שמא לא יהיו נימוחין בפושרין ולבודקם בפושרין מעל"ע ודאי דבר שא"א הוא בהני קרטין שיאבדו לקטנותן כמ"ש הגאון מהר"א שטיין בתשו' ב"ח החדשות סי' ל"ו ל"ז והנה ראיתי בסד"ט סוסי' קפ"ח מביא תשו' בית יעקב סי' קכ"ז שכ' דבקרטין איכא ס"ס ספק שמא אינו מראה דם טמא דאף שרואין שהוא אדום מ"מ הלא איכא מראה אדום שהוא טהור וכיון שאין אנו יודעין להפליא בין דם לדם חשיב ספקא וכ' בסד"ט שם דתליא בפלוגתת הראב"ד והרז"ה דלהראב"ד דס"ל רוב דמים באשה טמאין ל"ח ס"ס ע"ש.

אמנם הלא כבר הבאתי למעלה בשם הראב"ד דאף כשספק א' הוא כנגד הרוב מהני א"כ איכא לדידי' הש"ס הנ"ל עוד העלו הפוסקים דאיכא בקרטין ס"ס ספק לא נימוחו והוי ברי' ואת"ל כונתו דילמא לא ארגשה דאף דמדרבנן טמאה גם בלא הרגשה מ"מ הו"ל ס"ס בדאוריי' וספק א' בדרבנן דקיי"ל דמותר כמ"ש בש"ך סי' פ"ג וסי' ק"י ס"ק ט"ז גבי ציר דגים ואף דהוא כנגד חזקת דם בא בהרגשה בכ"ז בקרטין ל"ש חזקה זו כיון דאשתני ויצא מגדר רוב דמים וכ"כ בתשו' חת"ס חיו"ד סי' קנ"ט ע"ש: אמנם לענין לטהר את האשה מטומאתה אחרי שראתה דם והיא נדה שתוכל לספור ז' נקיים דבעינן ספורין ובדוקין תעשה האשה הזאת כהוראת נובי"ק ס' מ"ג ומ"ח לסמוך בזה על בדיקת מהרי"ו המובא בש"ע סי' קצ"א והיינו כשתרצה להפסיק בטהרה תרחץ מקודם אותו מקום בעומק ותקנח היטב שם בחורין ובסדקין באופן שתדע שלא נשאר שום לכלוך דם ולא שערות ואח"כ תכניס מוך בעומק הרחם עד מקום שהשמש דש ויהי' המוך דחוק בכל רוחב הפרוזדור באופן שלא יהי' מקום לדם לצאת וישהא שם כשעה ושתים ואח"כ קודם שתוציא את המוך תרחץבאותו מקום הביה"ח ותקנחנו היטב ואם תוציא המוך ויהי' נקי מדם ומשערות זהו הוכחה שאינו מן המקור והוי הפסק טהרה ואח"כ ביום שני שהוא הראשון לספירת הנקיים תחזור ותרחץ אותו המקום ותקנח בעד היטב ולא תבדקנו ואח"כ תחזור ותכניס מוך בעומק הרחם וישהא שם איזה שעה וקודם שתוציאנו תחזור ותרחץ ותקנח שם היטב ואם תוציא את המוך נקי זה יהי' לבדיקה ולספירת יום ראשון וכסדר הזה תעשה גם ביום השביעי מהנקיים והנה אף דברמ"א סי' קצ"א כ' דאין להתיר ע"י בדיקה זו כ"א כשרואה במ"ר ומרגשת כאב וכ"ה בתשו' צ"צ סי' צ"ב בכ"ז הלא רבו המקילין בזה גם שלא בשעת הטלת מ"ר כמ"ש בט"ז שם וכ"פ בכו"פ ע"ש ומדברי תשו' שב יעקב סי' ל"ח נראה דס"ל דגרע כשראתה במ"ר דיש לחוש דהדרא למקור ואייתי דם וכיון דהנך קרטין היא רואה בלא הרגשה ל"ב ג"כ הרגשת כאב וכן בתשו' בית יעקב הנ"ל העלה להתיר גם בלא מ"ר ובלא הרגישה כאב כלל והשיג על האומרים דבעינן כאב דוקא וע"ש שמסיק להלכה בהקרטין דאם בדקה ג"פ ולא נימוחו שוב א"צ בדיקה כמ"ש ברמ"א סי' קפ"ח ס"ה ואף כשמוצאת הקרטין ע"י בדיקת עד והרי ס"ל לרבים מהאחרונים ז"ל דיש בזה חששא דאורייתא דילמא ארגשה וסברה הרגשת עד הוא עתשו' שב יעקב סי' ל"ו וא"כ אזדא לי' סניף ההיתר הנ"ל מה שרואה בלי הרגשה אמנם הלא טעמייהו דהמחמירין ברואה ע"י בדיקת עד הוא משום חזקת דם בא בהרגשה ובקרטין הא ל"ש חזקה זו כנ"ל.

וי"ל דאפי' החו"ד בסי' קצ"א שחולק על היתר הנוב"י בבדיקה הנ"ל הוא דוקא במראה דם דמידב דייב ושייך הטעם שכתב שם משום דמוך אגב זיעה מיכויץ כווץ ויוכל הדם לירד דרך סדק שלא יגע במוך ע"ש אבל בקרטין יבשים בודאי ל"ש הך חששא כמובן ויודה דמועיל בדיקה הנ"ל גם בלי הרגשת כאב וכ"פ בתשו' בית אפרים סי' מ"ט ע"ש במ"ש ליישב השגות הח"צ על הטו"ז: והנה אף אם תראה אותן הקרטין בתוך הז"נ ליכא חשש דאף.

דהחו"ד כ' בסי' ק"צ דדם בלא הרגשה תוך ז"נ סותר מדאורייתא מלבד מה שרבים חולקים עליו עתשו' בית אפרים חיו"ד סי' מ"ח ובחת"ס סי' קע"ז הלא עכ"פ יש לצרף ד' הרמב"ם ז"ל דס"ל דדם קישוי עולה וה"ה דם בלא הרגשה גם הלא בנובי"ת סי' קי"ב מורה להקל גם בלי כאב עכ"פ כשמוצאת כן גם בהמ"ר.

ע"ש ובנידן שאלתינו הלא נבדקו המ"ר ע"י סינון ונמצאו בתוכם קרטין. וראיתי בס' שו"ת שו"מ מהד"ק ח"ג סי' קי"ד שכ' לתרץ מה שתמה בנובי"ת סי' צ"ט על חכמי ליסא שנהגו בקרטין לסנן השתן וכ' דאם סיננה ומצאה קרטין בתוך המ"ר מועיל עכ"פ דלא יצרך הרגשת כאב עפמ"ש הרוקח הובא בב"י סי' מ"ד נמצאת אבן בכוליא כשרה שמשם יורדת לגיד הערוה א"כ כל שסיננה המ"ר ומצאה שם קרטין הוא הוכחה שבא מכליות אף שלא הרגישה כאב ע"ש.

ונוכל לצרף גם זה להיתרא מה שהאשה הזאת רואה בכל פעם הקרטין עם ליחה לבנה וידוע מדברי הרופאים שזה בא מפיות הגידין הקטנים שבצדדין שיורדים מים לבנים משם ומחמת חריפות המים שוטפין עמהם הנך קרטין ובס' אשל אברהם מביא בשם תשו' שב"י שהעלה להתיר בהצטרף שאר גאונים בקרטין אף בלי כאב ואפי' בהרגשה אלא שמצאה תוך לובן תלינין ההרגשה בלובן ושהסכים לזה הגאון מהרש"ך ע"ש ועתשו' גבעת שאול סי' ס"ז.

ובאם היתה רואה הקרטין ע"י הרגשה לא מלאני לבי להקל אבל כשאינה מרגשת בודאי יש לסמוך על גדולי עולם הנ"ל להתיר גם בלא מ"ר ובלא הרגשת כאב עפ"י התקנה הנ"ל ומכ"ש שבנ"ד הלא מצאה גם בתוך המ"ר. ונראה דאפי' המחמירים ואומרים דאין לסמוך על בדיקת מהרי"ו כ"א במ"ר וכאב והיינו משום דס"ל דהבדיקה בלחוד אינו בירור גמור אבל עכ"פ הא מרעא לי' להרוב דבא מן המקור ושפיר אית לן לסמוך על הס"ס הנ"ל והנה אף דס"ס ל"מ במקום חזקה הרי כ' הש"ך בסי' ק"י ס"ק כ"ח דבג' ספקות מועיל גם במקום חזקה וא"כ גם בנ"ד הא איכא ג' ספקות דילמא מן הצדדין ואת"ל מן המקור ס' לא נימוח והוי ברי' ואת"ל נימוח שמא מראה טהור ואיכא ג"כ הספק דהרגשה בודאי מועיל גם במקום חזקת איסור בפרט דמה דרוצה הנוב"י בתשו' לחדש דבתוך ז"נ האשה היא בחזקת טמאה חולק עליו שם הגאון רח"כ עתשו' רח"כ סי' ל' וכן הסכים בחו"ד סי' קפ"ז סק"ה ובש"ש שמעתא ו' פי"א ובאב"מ בקונטרס התשובות סי' כ"ג דגם בתוך ז"נ היא עומדת בחזקת טהרה לאחר שתטבול וע"כ אין לה לחוש גם אם תמצא הנך קרטין בתוך הז"נ אפס יען שבתשו' חת"ס סי' קנ"ט אינני סומך על הס"ס הנ"ל רק אחר ג"י הראשונים חלילה לי לתקוע עצמי בדבר הלכה זו להקל נגדו אמנם לאחר שיבדקו הקרטין ברוק וצפורן היינו בהנחת רוק על הצפורן מקום הקרט ולמעך בצפורן אחד ע"ג חבירו ולא יהי' נימוח כ' בחת"ס שם שזה פשוט דאפי' ידעינן בבירור שהם מהמקור בלי ספק ואינה מרגשת שום כאב היא טהורה ושכן הוא מקובל מפי מורו הגאון רנ"א זצ"ל ע"ש [וע' בס' בינת אדם הנ"ל במ"ש להקל בקרטין שחורים אפי' תוך ג"י בלא שום בדיקה משום דזה מצוי הוא למצוא על בגדים לבנים ותולין במצוי ועתשו' חת"ס סי' קע"ו מה שמפלפל שם אם בקרטין שהם יבשים שייך לומר שחור אדום הוא אלא שלקה ע"ש] והאשה הזאת שאנו דנין עליה אחר שתעשה הבדיקה הנ"ל ע"י אשה בקיאה ויראה בשעת הפסק טהרה וגם בראשון ושביעי ויעלו הבדיקות הללו נקיים כנ"ל הנני מסכים לטהרה לבעלה ויציע הדברים הללו עוד לפני שני רבנים מפורסמים בהוראה וביר"ש ואי דרו דרינא בהדייהו דברי ידידו דור"ש באהבה.

תוכן העניינים

שו"ת הר"י בשמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה