אור ברסלב

שו"ת הר"י בשמים· רבי אריה ליבש הלוי הורוויץ

סי' קז

סימן קה

לק' גארליטץ בעזה"י יום ד' ח' אדר שנת תרמ"א לפ"ק סטריא.

רב שלום וברכה. מאלקי המערכה.

לה"ה חב"ד החריף ושנון זית רענן כש"מ אהרן לנדא נ"י. מכתבך עם חדו"ת לנכון הגיעני ועד כה אפפוני טרדות רבות ועצומות להשיב לשואלי בענינים הנחוצים הלכה למעשה.

ולא נתנוני חופש לנפש לטייל אתך בגן עדן הפלפול עתה בתתם לי פוגת מעט אמרתי אעברה נא בין בתרי דבריך להשיב לך כאשר יורני מודעי לבבי בעזה"י: פתח דברך יעיר על דברת התוס' בחולין מ' ע"א שהקשו על פירש"י שפי' התם בהא דאר"ה היתה בהמת חבירו רבוצה לפני ע"ז כיון ששחט בה סימן א' אסרה כו' ופירש"י רבוצה לא מיבעיא עומדת דכשהגביהה והרביצה קנאה בהגבהה ונעשית שלו אלא אע"ג דרבוצה ולא קנאה אסר לה במעשה וכ' התוס' ע"ז ואין נראה דכי הגביהה נמי לא קנה לה לענין שתחשב שלו אם אין אדם אוסר דשא"ש כו' ולקמן נמי דאר"נ אין אדם אוסר דשא"ש פריך לי' מהמנסך ומ"פ מהמנסך והא מנסך מכי אגבהי' קני' כדא' בהניזקין כו' הנה כבר העליתי בחי' ת"ל ליישב ד' רש"י ז"ל בדרכים שונים ומה שנלפענ"ד כעת בישוב פירש"י ז"ל בס"ד דהנה לקמן מ"א ע"א פירש"י שם בהא דפריך התם לר"נ מהמשנה דהמטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור במזיד חייב וכ' רש"י וז"ל ומשום דקלבד"מ לא מיפטר כו' כדאוקימנא טעמא במס' גיטין משעה דאגבהה ע"מ לאוסרו מיחייב לשלומי ומתחייב בנפשו ל"ה עד שעת ניסוך עכ"ל ולכאורה יש לתמוה דבגיטין שם נ"ב ע"ב בהא דקא' רב מנסך ממש ופריך מנסך קלבד"מ ומשני כדר"י דאר"י משעת הגבהה הוא דקנה כו' ופירש"י ז"ל דאגבהה ע"מ לגוזלו ולהבין כונת רש"י ז"ל בשנותו את טעמו דבחולין פי' דאגבהי' ע"מ לנסכו ובגיטין פי' ע"מ לגוזלו נראה דבחולין הכריח רש"י ז"ל דע"כ סובר הש"ס התם דמיירי דאגבהה ע"מ לנסכו משום דהי' קשה לי' קושי' התוס' הנ"ל ע"פ אין אדם אוסר דשא"ש נימא מדאגבהי' קני' וניחא לי' דבשלמא בהמה כי אגבהה ע"מ לשוחטה לע"ז נעשה גזלן עלי' וקנאה משום דנהי דא"א אוסר דשא"ש הא כ' הר"ן ז"ל הובא בש"ע יו"ד סי' ד' דאפי' אי אין אדם אוסר דשא"ש אסורה באכילה דנהי דלא אסרה לא שרי לה והו"ל כמתה מאלי' וא"כ כי אגבהה ע"מ לשוחטה לע"ז הא רוצה לגוזלה דעכ"פ תהי' אסורה באכילה משא"כ ביין הא ל"ש זה דלמ"ד אא"א דשא"ש מותר היין אפי' בשתי' כמ"ש בש"ך שם סק"ה וא"כ שפיר פריך הש"ס הא אא"א דשא"ש מאי אמרת מדאגבהה קני' ז"א דהא אגבהה ע"מ לנסכו וכיון דלא יאסר היין בניסוך משום דאין אדם אוסר דשא"ש א"כ ממילא לא נעשה גזלן עלי' ולא קנאו ועפי"ז יתיישב קושי' התוס' שם שהקשו בהא דמשני באית לי' שותפות בגוה הרי אמרינין התם מ"ד מנסך ממש ל"ב למימר מערב דהיינו מדמע וכיון דאוקמי' דאית לי' שותפות בגוה ולא נאסר חלק חבירו אלא משום שמעורב בשלו א"כ הא אכתי היינו מדמע ולדברינו ניחא דהכי קא משני דאית לי' שותפות בגוה וכיון דנאסר חלק חבירו בשתי' עכ"פ אע"ג דיכול למוכרו חוץ מדמי איסור שבו וא"כ הוי כמו מדמע מ"מ כיון דהגביהו ע"מ לנסכו ואית לי' שותפות א"כ יאסר היין בשתי' וא"כ נעשה גזלן בשעת הגבהה וקנאו ממילא נאסר כל היין בהנאה משא"כ בגיטין פירש"י ז"ל דאגבהה ע"מ לגוזלו משום דהי' קשה לי' בהא דפריך ושמואל מ"ט ל"א מנסך דילמא ס"ל אא"א דשא"ש ודוחק הוא לו לאוקמי בשותפות או בישראל מומר ולהכי פירש"י דע"כ סוגיא דהתם סוברת דמיירי דאגבהה ע"מ לגוזלו וא"כ קנאו ויכול לאוסרו.

וניחא לי בזה ליישב ג"כ מה דקשה לכאורה בהא דמשני באית לי' שותפות בגוה הרי באמת הקשה הפנ"י בגיטין למד מערב מה הפסידו הרי יוכל למוכרו לבר מדמי יי"נ שבו ותי' דהפסידו מה שאסרו בשתי' עכ"פ וא"כ הכא דמוקי למ"ד מנסך ממש באית לי' שותפות בגוה ונאסר חלק חבירו מטעם תערובת וקשה הרי לא הפסידו משום שיכוללמוכרו לנכרי חוץ מדמי יי"נ שבו ואי משום דאסרו בשתי' ז"א דהא באמת העירו התוס' בגיטין שם הרי ממ"נ על הניסוך קלבד"מ ועל ההגבהה הא יכול לומר הרש"ל וכ' המפורשים שם בכונת התוס' לתרץ דלכך אליבא דרב א"י לומר הרש"ל משום דהוי רוצה בקיומו דקיי"ל ביי"נ שאם אמר נכרי לישראל שהי' נושה בו מנה המתן עד שאמכור היי"נ ואביא לך המעות אסור משום דרוצה בקיומו שלא יאבד היי"נ וא"כ ה"נ הא רוצה בקיומו דאם יהי' נאבד לא יוכל לומר הרש"ל ע' בס' טיב גיטין וא"כ לפי"ז התינח אי אסרו בהנאה שייך איסור רוצה בקיומו משא"כ אי לא אסרו אלא בשתי' הא ל"ש איסור רוצה בקיומו וא"כ הדרק"ל אמאי חייב לימא לי' הרש"ל ולדברינו הנ"ל ניחא דכיון דעכ"פ נאסר בשתי' א"כ משעת הגבהה נעשה גזלן וקנה היין כולו וממילא נאסר כולו בהנאה: אמנם הא קשיא לכאורה מש"ס ב"ק ד' ע"ב בברייתא דתני ר' חייא כ"ד אבות נזיקין כו' והמטמא והמדמע והמנסך ופירש"י וז"ל ומנסך את היין ליכא למימר שניסכו ביי"נ שזרק בו דלא קמחסרי' ולא מידי דהא מזבין לי' בר מדמי יי"נ שבו וקשה הא אפי' לפי"מ דאמרי' מנסך ממש ע"כ מיירי באית לי' שותפות בגוה [דדוחק הוא לאוקמי כאן במומר ועוד דלעיל מיני' כ' רש"י ובמס' גיטין מפרש אמאי ל"א קלבד"מ ואי במומר הא נאסר במגעו אפי' לא שמעני' דקא' לע"ז ול"ש קלבד"מ] וא"כ לא נאסר אלא מטעם תערובת ולא אפסדי' דיכול למוכרו חוץ מדמי יי"נ שבו והתם ל"ש לומר דכיון דנאסר אח"כ בשתי' הא חייב משעה שנעשה גזלן עלי' דהרי התם ע"כ בלא הגבהה מיירי דאי בהגבהה הא הוא בכלל גזלן וקתני לי' וא"כ לא נאסר אלא מטעם תערובת והדק"ל הא יכול למוכרו חוץ מדמי יי"נ שבו אמנם באמת הדבר נכון דהא חזקי' ס"ל בע"ז נ"ד ע"א גבי בהמה שניסך לה יין על קרני' דאדם אוסר דשא"ש ומסתמא ר' חייא כחזקי' ברי' ס"ל וא"כ א"צ לאוקמי בשותפות.

אולם אכתי י"ל הרי אפי' למ"ד אדם אוסר דשא"ש בישראל לצעורי קמיכוין ומוכרח לאוקמי בשותפות כפירש"י בחולין דה"ה למ"ד לצעורי קמיכוין מצי לאוקמי בשותפות והדרק"ל אמנם עכ"ז נכון דהרי באמת הקשו האחרונים בהא דקא' לצעורי קמיכוין הרי קיי"ל בגיטין נ"ד בסופר שאמר ס"ת שכ' לפלוני גוילין שלו לא עבדתי לשמן נאמן אף כשאינו בידו דמתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן להפסיד ס"ת וא"כ כ"ש הכא דחייב לשלם בעד היזקו דהמנסך במזיד חייב לשלם דהי"ל להאמינו שנסכו לע"ז ולא כיון לצעורי ותי' בס' ישיע"ק ביו"ד סי' ד' דכיון דקיי"ל השא"נ ל"ש היזק ומדינא פטור מלשלם והא דחייב לשלם במזיד הוא משום שלא יהי' כאו"א הולך ומנסך כו' וכיון דאם לא יתחייב לשלם לא יאסר כלל היין דנאמר שלא כיון לנסך רק לצעורי לחברי' אוקמינן אדינא דפטור מלשלם וממילא אין היין נאסר דאין נאמן לאוסרו וליכא א"כ חשש ותקנת שלא יהי' כאו"א כו' ע"ש וא"כ לפי"ז התינח התם בחולין דקאי למ"ד השא"נ ל"ש היזק וכפירש"י שם משא"כ ר' חייא הא מסקינין בב"ק שם דס"ל השא"נ שמי' היזק וא"כ ל"ק דנימא לצעורי קמיכוין כיון דלדידי' איכא שפיר למימר מתוך כו' וא"כ א"צ לאוקמי בשותפות [ובמה שתמהו המפורשים על פירש"י בב"ק שם דהרי באמת שמואל אמר מערב ע' בפנ"י ותו"ג נלפענ"ד דהנה באמת רב ושמואל ס"ל בכה"ת מב"מ במשהו וא"כ ניחא שפיר לשמואל דאסור כל היין אך הרי כ' התוס' בזבחים ע"ג ע"א ובמנחות כ"ב ע"ב דבמשקה ל"ש מב"מ כיון דא"א לבטל להיות כמבטל דלכי מסרחה אין שם משקה עלה ע"ש וא"כ ה"נ ביין ביין ל"ש מב"מ במשהו וע"כ דהתם בגיטין אזיל אליבא דמ"ד בתר מבטל אזלינן והוי שפיר מב"מ לכך א"א למכור חוץ מדמי יי"נ שבו וא"כ הרי במנחות כ"ג ע"ב קא"ר חנינא אליבא דר' חייא דאזיל בתר בטל א"כ ל"ה מב"מ ולכך פירש"י שפיר דיכול למכרו חוץ מדמי יי"נ שבו וזהו רק ע"ד חידוד דבאמת בע"ז ע"ד נחלקו רו"ש אי הלכה כרשב"ג גם ביין ביין או לא ע"ש]:

ומעתה נשוב לדברי התוס' גיטין נ"ב ע"ב שהקשו וא"ת לשמואל מ"ש מדא' בריש א"נ ומודה רנבה"ק בגונב חלבו של חבירו ואכלו שהוא חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור חלב ונלפענ"ד ליישב דהנה באמת קשה בהא דקא' סתם לרב דאמר מנסך ממש משעת הגבהה הוא דקנה מתחייב בנפשו ל"ה עד שעת ניסוך אכתי קשה לחזקי' דקא' התם ד"ת א' שוגג וא' מזיד חייב מ"ט השא"נ שמי' היזק ומ"ט אמרו בשוגג פטור כדי שיודיעו הרי אפי' אי נחייבנו יודיע ויאמר שהי' בלי הגבהה ויהי' פטור משום דקלבד"מ דהרי ע"כ מיירי באין רואין דאי יש רואין אחרים יודיעוהו וא"כ יוכל להודיע ולומר שהי' בלא הגבהה ויפטר משום קלבד"מ אולם הדבר נכון עפימ"ש רש"י ז"ל בב"מ צ"א ע"א דבקלבד"מ חייב עכ"פ לצי"ש ואי תפס לא מפקינן מיני' א"כ יתיירא להודיע שלא יתפוס אצלו וכמ"ש הכ"מ בפכ"א מה' עדות ה' ד' שדבר קרוב הוא לתפוס ע"ש לכך אמרינן דפטור לגמרי אפי' לצי"ש וא"כ התינח לרב י"ל דס"ל השא"נ ש"ה ואיכא למימר כנ"ל משא"כ לשמואל הא ע"כ ס"ל כר"י דאמר השא"נ ל"ש היזק מדקא' מערב ופריך היינו מדמע ומשני קנסא מקנסא לא ילפינן וא"כ ע"כ ס"ל דאינו אלא קנסא וא"כ הא כ' התוס' בכתובות ל"ג ע"ב ד"ה לאו כו' דהא דחייב לצי"ש בקלבד"מ דוקא בממון אבל בקנס כיון דלא מיחייב אלא עפ"י ב"ד כדאמרי' אשר ירשיעון אלהים פרט למרשיע א"ע לא מיחייב אפי' לצי"ש ע"ש וא"כ הא כ' הרש"ל הובא בש"ך ח"מ סי' שפ"ח דגם בקנס דרבנן אמרינן מודה בקנס פטור וא"כ שייך גם בקנס דרבנן פרט למרשיע עצמו וא"כ פטור אפי' לצי"ש וא"כ תקשי מה הועילו חכמים בתקנתן שחייבוהו במזיד שלא יהי' כאו"א הולך ומטמא טהרותיו ש"ח ואומר פטור אני הרי אכתי ינסך בלי הגבהה ויהי' פטור משום קלבד"מ ולכך אמר שמואל ע"כ מערב: אולם צריכנא להבין המשך דברי התוס' בגיטין שם שהתחילו בזה"ל ומטעם שלא יהי' כאו"א כו' אין לחייבו דמה"ט לא מחייבינן לי' טפי אלא כאלו הוא היזק ניכר ואח"כ הקשו קושיא הנ"ל לשמואל מ"ש מדא' בריש א"נ כו' ויש להבין אמאי לא הקשו התוס' קושיא זו לשמואל מיד ולמה הקדימו לומר דמטעם שלא יהי' כאו"א כו' אין לחייבו טפי מאלו הי' היזק ניכר ונלפענ"ד לבאר ע"ד הפלפול דהנה באמת י"ל דל"ק קושי' התוס' דהרי באמת צריך להבין מאי משני לרב כדר' ירמי' כו' הרי אי אמרינן השא"נ לש"ה הוי קנסא א"כ ע"כ חיובו אינו אלא עפ"י עדים דאי כשהודה בעצמו הרי מודה בקנס פטור אפי' בקנס דרבנן לד' הרש"ל הנ"ל וא"כ הכא הוי עדות שא"א יכול להזימה דאם יוזמו העדים הא יהיו פטורין מלשלם משום דאצל העדים הא באין שני החיובים כא' ושפיר אמרי' קלבד"מ ובקנס הא לכ"ע בעי' עדות שאאילה"ז אפי' להפוסקים דס"ל בד"מ ל"ב עשאילה"ז אמנם י"ל דרב ס"ל השא"נ ש"ה כנ"ל וא"כ הוי ממון ובד"מ ל"ב עשאילה"ז וא"כ לפי"ז ממילא לכאורה אזדי לה קושי' התוס' לשמואל דנימא מדאגבה קני' כו' כיון דבכל זה לא נוכל לחייבו משום דהוי עדות שאאילה"ז ושמואל הא ע"כ ס"ל השא"נ לש"ה והוי קנסא כנ"ל ולכך הקדימו התוס' לומר ומטעם שלא יהי' כאו"א כו' אין לחייבו כו' בכדי לחזק קושייתם דהשתא לא נוכל לומר דפטור משום דהוי עשאאילה"ז כיון דאכתי תקשי נחייבנו מטעם שלא יהי' כאו"א כו' והשתא לא נוכל לומר דלא מחייבינן לי' מה"ט רק כאלו הי' היזק ניכר משום דאי הי' באמת היזק ניכר הא הי' ממונא ובד"מ הא ל"ב עשאילה"ז ושפיר מתחייב משום מדאגבהה קני'.

ולפימ"ש דרב ע"כ ס"ל השא"נ שמי' היזק יובן מה שתי' התוס' שם על הקושיא הנ"ל וז"ל ועוד י"ל דטעמא דשמואל אע"ג דהגבהה לאו צורך ניסוך הוא אפ"ה פטור כיון דאשעת ניסוך לא מיחייב בקלבד"מ אשעת הגבהה נמי מיפטר דא"ל הרש"ל כמו תרומה ונטמאת דכמו דאם נסכו אחר א"ל הרש"ל ה"נ כי ניסך לי' איהו אע"ג דמנסך לי' בידים כיון דקלבד"מ וכבר הבאתי מה שנסתבכו המפורשים דא"כ מ"ט דרב דפליג ולהאמור מובן שפיר דהרי כ' התוס' בגיטין נ"ג ע"ב ד"ה גזלן דאי השא"נ שמי' היזק הוי כאלו הוא היזק ניכר וא"י לומר הרש"ל ע"ש א"כ ה"נ לרב כיון דס"ל השא"נ ש"ה לכך א"י לומר הרש"ל.

ועוד נלפענ"ד להסביר טעם פלוגתתן לפי תי' התוס' הנ"ל דהנה באמת הקשה המג"א בסי' ת"מ האיך אומרים באיסורי הנאה הרש"ל הא הוי פורע חובו בא"ה ותי' בעטרת זקנים שם משום דאי נימא דצריך לשלם דמים א"כ יהנה הנגזל מאיסור הנאה ע"ש וא"כ לפי"ז הא בע"ז נ"ט ע"ב א"ר אשי ההוא נכרי דנסכי' לחמרא דישראל בכונה אע"ג דלזבוני לנכרי אחרינא אסור שרי לי' למשקל דמי מההוא נכרי מ"ט מיקלא קליי' ע"ש וא"כ לפי"ז הכא הדרק"ל האיך יוכל לומר הרי שלך לפניך הא הוי פורע חובו בא"ה ואי דאם ישלם דמים השני יהנה מא"ה ז"א דהא השני מותר לקבל דמים דמיקלא קליי' ועכצ"ל דשמואל פליג על רב אשי בזה וא"כ י"ל דלכך ס"ל לרב דא"י לומר הרש"ל משום דהוי פורע חובו בא"ה דס"ל כרב אשי ושעפי"ז נלפענ"ד להבין דברי רש"י ז"ל בגיטין הנ"ל שפי' דאגבהי' ע"מ לגוזלו ותמהו המפורשים מנין לו לרש"י ז"ל לפרש דמיירי באגבהי' ע"מ לגוזלו ולהאמור יובן דהא באמת יש להעיר אמאי מתחייב לשלם נימא לי' הרי שלך לפניך וע"כ משום דהוי פורע חובו בא"ה כנ"ל.

ולכאורה הא עדיין אין עליו חוב רק מה שניסך יינו ואי הוי הדין דבהיזק שא"נ יכול לומר הרש"ל א"כ לא התחיל החוב כלל ועכצ"ל לפי"מ דא' בב"ק צ"ח ע"א אמר רבה הזורק מטבע של חבירו לים הגדול פטור מ"ט אמר הא מנח קמך אי בעית שקלי' והנ"מ דאדיי' אדויי אבל שקלי' בידי' מגזל גזלי' השבה בעי מיעבד ע"ש והה"נ כיון דאגבהי' לגוזלו השבה בעי מיעבד וכיון דמשלם לו ביין שניסך הוי פורע חוב בא"ה וא"כ שפיר הוכרח רש"י ז"ל לפרש באגבהי' לגזלו דאל"ה הא הי' יכול לומר הרש"ל ועפ"י דרכנו זה נבא ליישב דברי רש"י ז"ל בחולין בסוגיא שם שפי' בהא דפריך מהמטמא והמדמע והמנסך כו' ופירש"י ז"ל השא"נ לש"ה ובמזיד חייב לשלם דקנסוהו רבנן כו' ולכאורה תמוה מנלי' לרש"י ז"ל לפרש דקאזיל למ"ד השא"נ לש"ה ונראה דהנה באמת הקשו לשי' הב"ח שכ' בח"מ סי' שפ"ה דכמו דבבהמה כ' הרא"ה דאסורה באכילה אפי' למ"ד אין אדם אוסר דשא"ש ה"ה ביין אסור בשתי' דמשום לתא דע"ז נגעו בה לאסור היין עכ"פ בשתי' כמו בבהמה באכילה א"כ מ"פ מהמנסך כו' הרי אפי' אי אין אדם אוסר דשא"ש עכ"פ בשתי' אסור ובפשיטות הי' נלפענ"ד ליישב עפימ"ש ש"ב הגאון בשו"ת בית אפרים חח"מ סי' מ"ח לתרץ הא דהקשו אמאי לרב א' לומר הרש"ל ותי' עפמ"ש הפוסקים דהא דגזל חמץ ועעה"פ א"ל הרש"ל ה"ד בבא הנגזל אחה"פ אבל בתוך הפסח כיון דמצוה בשריפה ולר"ש כל העומד לשרוף כשרוף דמי א"י לומר הש"ל וא"כ י"ל דרב מוקי ג"כ כר"ש וכיון דתקרובת ע"ז בשריפה אמרינן כל העומד לשרוף כשרוף דמי ע"ש ולפי זה התינח אי אדם אוסר דשא"ש ונעשה תקרובת ע"ז א"י לומר הרש"ל משא"כ אי נימא דאינו אסור רק בשתי' תיהדר קושי' לדוכתה נימא לי' הש"ל ויש להרחיב הדיבור עפי"ז בסוגיא ואין עת להאריך] אמנם לדברינוהנ"ל יהי' נכון דאי נימא דאינו אוסרו רק בשתי' א"כ תיהדר קושיא לדוכתה אמאי יתחייב לשלם לימא לי' הרש"ל ואי דהוי פורע חובו בא"ה הלא אינו אסור רק בשתי' ואם כן לפי זה מובן מאד מ"ש רש"י ז"ל דהסוגיא אזלא למ"ד השא"נ ל"ש היזק דאי שמי' היזק תיהדר קושי' לדוכתה דילמא אינו אסור רק בשתי' ואי דא"כ אמאי לא יוכל לומר הרש"ל ז"א דאי השא"נ שמי' היזק הא הוי כהיזק ניכר וא"י לומר הרש"ל כמ"ש בתוס' גיטין נ"ג ע"ב הנ"ל:

והנה בגיטין נ"ג ע"א קא' תנן הכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבי ותני עלה מפני תיקון העולם וא"א השא"נ שמי' היזק האי שוגגין פטורין מפני ת"ה מיבעי' לי' ה"נ קא' מזידין חייבין הא שוגגין פטורין מפני ת"ה והקשו המפורשים דהא הכא תיקו קושי' הש"ס שם א"ה מזיד נמי ליפטרי כדי שיודיעו והכא ל"ש לשנויי השתא לאזוקי קא מיכוין דהכהן לא להזיק נתכוין אלא להנאתו ע' ראב"ד פ"ז מחובל ומזיק ונלפענ"ד דהנה באמת צריך להבין פירכת הש"ס דפריך א"ה מזיד נמי הרי ע"כ מיירי באין רואין דאי יש רואין אחרים יודיעוהו וא"כ היכי יהי' נאמן שניסך במזיד הא אין אדם מע"ר ואי דפ"ד שהיין נתנסך אבל לא הוא ניסכו ז"א דהא באמת אין אדם אוסר דשא"ש ומוקמינן בשותפות וא"כ ל"ל פ"ד שניסכו אחר דהא אחר לא יוכל לנסך משום דאא"א דשא"ש אמנם י"ל דשפיר יהי' נאמן כדמצינו בעובדא דס"ת שכ' לפלוני גוילין שלו לא עיבדתי לשמן מתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן להפסיד ס"ת ה"נ מתוך שנאמן להפסיד חלקו יהי' נאמן גם על של חבירו דהא על שלו נאמן אפי' היכי שמשים עצמו רשע כמ"ש בר"ן כתובות פ' המדיר מטעם הודאת בע"ד וכיון דנאמן על שלו נאמן גם על של חבירו ושפיר פריך הש"ס א"ה מזיד נמי אמנם עדיין קשה דהרי בגיטין שם פריך על ההוא דינא דמתוך כו' ומ"ש מדר' אמי דקא' גבי אזכרות נאמן אתה להפסיד שכרך ואי אתה נאמן להפסיד ס"ת ומשני התם איכא למימר טעי בדר' ירמי' ופירש"י דסבור שלא יפסיד אלא שכר אזכרות כר' ירמי' וכיון דהוי הפסד מועט ל"ש מתוך כו' ע"ש ולפי"ז מ"פ הש"ס א"ה מזיד נמי הרי איכא לאוקמי בכה"ג שאין לו שותפות רק חלק מועט וא"כ ל"ש מתוך כו' וא"כ ל"ש לפוטרו במזיד כדי שיודיע משום דלא יהי' נאמן דאאמע"ר.

אולם הדבר נכון דהרי באמת הקשה א"ז הגאון האדיר רבינו משולם מפרעשבורג זצוקללה"ה בהא דמוקי באית לי' שותפות בגוה לפימ"ש התוס' בתמורה ל' דהיכי דלא הוכר האיסור מתחלתו אמרי' ברירה וא"כ אמאי יאסר חלק חבירו נימא כשחולקים עם היין הוברר הדבר שזה חלקו מעיקרא ולא יכול לאסרו דא"א אוסר דשא"ש ועכצ"ל דשום דקיי"ל בדאוריי' אין ברירה וא"כ התינח אי יש להם חלקים שוים משא"כ אי נוקמי דחלק המנסך אינו רק מעט וא"כ מדאוריי' הא מב"מ בטיל ברובא [וע' בריטב"א ע"ז ע"ג שכ' דלרב רק מדרבנן מב"מ במשהו] וא"כ הא בדרבנן יש ברירה והיל"ל דמותר חלק שותפו וע"כ מיירי דחלק המנסך אינו פחות מחלק חבירו וא"כ פריך הש"ס שפיר א"ה במזיד נמי ואי דלא יהי' נאמן משום דאאמע"ר ז"א דהא יהי' נאמן מטעם מתוך כו' ולפי"ז התינח במנסך משא"כ בפיגול ל"ש למיפרך דיהיו פטורין במזיד כדי שיודיעו משום דהא לא יהי' נאמן כיון דאאמע"ר שעבר על לאו דלא יחשב ואי דפ"ד ז"א דאי אחר חישב מחשבת פיגול הלא אינו פסול הקרבן דזה מחשב וזה עובד ל"א ואי דיהי' נאמן מטעם דאי פסול הקרבן מפסיד הכהן העור כדקיי"ל בזבחים ק"ג כל שלא זכה המזבח בבשרה לא זכו הכהנים בעורה (דמשום הבשר בודאי ל"ה פסידא כי הי' להכהנים שבמקדש רוב בשר קדשים שיקריב יום יום לחובה ובס' עטרת חכמים חיו"ד סי' ט' הוכיח כן מד' התוס' חולין ק' ע"א ד"ה שאני כו' ע"ש) וא"כ כיון דמפסיד העור נימא מתוך שנאמן להפסיד לעצמו העור נאמן ג"כ להפסיד להבעלים הקרבן ז"א דבהפסד מועט הא ל"ש מתוך כו' כנ"ל והעור הוי הפסד מועט כדמצינו ביומא בימא י"ב ע"א דעורות קדשים בעלי אושפזיכנין נוטלין אותן בזרוע משום דאינו אלא דבר מועט ע"ש וא"כ א"ש דקתני מזידין חייבין: והנה מה שרצית ליישב קושי' התוס' בחולין שהובא בפתח דברינו מ"פ מהמנסך נימא מדאגבי' קני' והחילות לתרץ עפי"מ שהעירות על הא דתיקנו חז"ל במזיד חייב שלא יהי' כאו"א כו' מה הועילו חכמים בתקנתן אכתי יזיק וילך ויודה לפני ב"ד ויהי' פטור משום דמודה בקנס פטור הנה זה ל"ק כלל דהרי יתיירא לילך ולנסך פן יראו עדים מרחוק וילכו הם לב"ד מקודם ויחייבוהו ועכ"פ הועילה התקנה שפיר.

ומה שהבאת בשם ס' מהר"ם מינץ שחידש לענין מודה בקנס ואח"כ באו עדים דרק באותו קנס שמע"ר בעי' שיחייב עצמו בקרן אבל בקנס שאינו מע"ר ל"ב שיחייב עצמו בקרן יש לגמגם בסברא זו טובא אפס לאשר אין הס' הזה ת"י למען אותיותיו יחכמוני מנעתי מלרשום עלי גליון רחשי לבבי.

ומה שכתבת באופן הב' בישוב קושי' התוס' הנ"ל עפי"מ שכתבת בטעמו של רב דסובר מנסך ממש במזיד חייב וא"י לומר הרש"ל משום דכ' בס' עט"ח דהא דיאוש לחוד אינו קונה היינו היכי דהיאוש הוא רק מחמת הגזילה אבל היכי דהיאוש אינו רק מחמת הגזילה דגם בלאו הגזילה הי' מייאש א"ע אמרי' דיאוש לחוד ג"כ קונה וא"כ הכא כיון דאיכא יאוש מלבד הגזילה שנאסר בהנאה שפיר קונה ביאוש ומש"ה א"י לומר הרש"ל ולפי"ז ממילא מיושב קושי' התוס' מ"פ מהמנסך נימא מדאגבי' קני' דאי א"י לאסרו רק מחמת ההגבהה א"כ אין היאוש של הא"ה ג"כ רק מחמת הגזילה דבלאו הגזילה דהגבהה הא לא הי' יכול לאסרו וא"כ אינו קונה ביאוש ותיהדר קושי' לדוכתה לימא לי' הש"ל עכ"ד הנה דבר תימה אמרת בראשון מ"ש בשם ס' עטרת חכמים שמעתי ולא אבין איך נעלם ממנו דברי הש"ס ב"ק ס"ו דפריך לי' רב יוסף לרבה דאמר יאוש כדי קני מגזל חמץ ועעה"פ א"ל הרש"ל והאי כיון דמטי עידן איסורא ודאי מייאש דמי מעליא בעי שלומי ולד' העט"ח הנ"ל תקשי אמאי פריך לי' רב יוסף לרבה דוקא הרי בכה"ג דאיכא יאוש מלבד הגזל לכ"ע יאוש כדי קני וא"כ תקשי לי' ג"כ לדידי' ועוד היכי נוכל לומר בכאן דלכך א"י לומר הרש"ל משום דקניי' ביאוש הרי הוי זה מתייאש וזה א"ר לקנות דאיסורא לא ניחא לי' דליקני וכדמשני בש"ס ב"ק הנ"ל ועוד הרי בכאן בעל היין לא ידע כלום שניסכו והוי יאוש שלא מדעת ועוד הרי רב גופי' ס"ל יאוש כדי קני בגנב וכן בגזלן ע' ב"ק ס"ז ע"ב וממילא נסתר כל בנינך.

ויתר דבריך ראיתי ואם שיש לפקפק במו הרבה בכ"ז שמחתי לראות כי תלמד ידיך לקרב ללחום מלחמתה של תורה להשכיל על דבר לזרות ולהבר וחננך ה' בהכשר דעת להבין דבר לאשורו כן יאמץ ה' כחך וחילך לאורייתא תחזקנה ידיך ותעשינה תושי' כנפשך ונפש מח' אוהבך בלב ונפש צופה לראותך על במתי המעלה:

תוכן העניינים

שו"ת הר"י בשמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה