שו"ת הר"י בשמים· רבי אריה ליבש הלוי הורוויץ
סי' צ
ראיתי בספר טורי אבן מהגאון בעל שאגת ארי' ז"ל בחי' למגילה כ"ט ע"ב שמסתפק שם אי הביקור ד' ימים בתמיד צריך להיות לאחר לקיחתו והקדשו או סגי גם כשמבקרו קודם הלקיחה וההקדש ומפלפל שם בזה באורך והנה לבאר דבר זה חל עלינו לחקור מקודם אם הביקור מעכב או לא דבש"ס סוכה מ"ב ע"א קא' שם השוחט את התמיד שאינו מבוקר כהלכתו בשבת חייב חטאת משום דהוי טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה ופי' התוס' שם דאפי' בנמצא תם ג"כ חייב משום דאינו מבוקר ותמיד טעון ביקור א"כ חזינן מדבריהם דביקור מעכב גם בדיעבד ובכפו"ת שם מתפלא על דבריהם וכתב שהוא חידוש גדול בעיניו וראיתי בספר אור זרוע הגדול ריש ה' פסחים סי' רט"ז שכ' וז"ל ואין בידי לפרש אם הביקור מעכב אם לאו ומסתברא דאינו מעכב אלא אע"ג שלא ביקרוהו ד' ימים קודם שחיטה מ"מ הואיל שאנו רואים עכשיו לפנינו שאין בו שום מום שוחטין ומקריבין אותו הואיל ול"ל מום (וט"ס הוא שם מלת מבוקר) ולכאורה מסתייעא מילתא משילהי מרובה פ"ב ע"ב דת"ר כשצרו מלכי בית חשמונאי זע"ז הי' הורקנוס בחוץ ואסטרובלוס בפנים בכל יום ויום הי' משלשלים להם דינרים בקופה והי' מעלים להם תמידין משמע לכאורה שלא הי' מבוקרין ותו מסתברא דהואיל דשאר קרבנות אפי' לכתחלה לא בעו ביקור ד' ימים סברא הוא לומר שתמיד ופסח יהי' כשרין בלא ביקור היכא דלא אפשר ומיהו נראה דביקור מעכב דתניא בתוספתא דפסחים אר"י שמעתי שהשוחט תמיד בשבת דאינו מבוקר שחייב חטאת ויחזור ויביא תמיד אחר להכשירו חוץ מן הנשחט שנאמר תמימים יהיו לכם כשהן מבוקרין הן תמימין וכשאינן מבוקרין אינן תמימין וע"כ דל"ל מום דאי אית בי' מום צריכא למימר עכ"ל הרי מפורש יוצא מסקנת הא"ז דגם בדיעבד מעכב ביקור בתמידין ושם בסי' רכ"ח הסכים ג"כ כדעת התוס' בסוכה הנ"ל דשאינו מבוקר הוא אפי' בנמצא תם ומסיק שם ג"כ דביקור מעכב: והנה בתחלה עלה במחשבה לפני להקשות לדעת התוס' וא"ז הנ"ל דביקור מעכב מש"ס פסחים מ"ז ע"ב דבעי שם הביא שה מאפר ושחטו תמיד ביו"ט מהו ופירש"י וז"ל מאפר אחו ומוקצה הוא שאינו נכנס לישוב ימים רבים וקשה לכאורה הלא כיון דתמיד טעון ביקור א"כ בהביא שה מאפר בל"ז פסול לתמיד משום שלא נתבקר כיון דביקור מעכב אמנם לק"מ כיון דקי"ל כת"ק דרבי בסוף ביצה בהא דאין משקין ושוחטין את המדבריות דאם רועות באפר ולנות חוץ לתחום הוי מדבריות וכ"פ בש"ע א"ח סי' תצ"ח דבהמות הרועות והלנות חוץ לתחום אם באו ביו"ט אין שוחטין אותן ביו"ט מפני שהי' מוקצין ע"ש ולפי"ז ה"נ שפיר קמיבעיא לי' היכי שהי' לו שה שרועה ולן חוץ לתחום וביקרוהו ממומין ארבעה ימים קודם יו"ט ורק מפני שהוא לן חוץ לתחום אסור לשוחטו ביו"ט מפני שהוא מוקצה וקמיבעי' לי' באם שחטו מהו אם מוקצה כשר לקרבן או לא.
והנה לפי"ד התוס' והא"ז הנ"ל דביקור מעכב אפי' בדיעבד יבוארו דברי התוס' במנחות מ"ו ע"ב ת"ר שתי הלחם הבאות בפ"ע יונפו ותעובר צורתן ויצאו לבית השריפה ממ"נ אי לאכילה אתיין ליכלינהו אי לשריפה אתיין לשרפינהו לאלתר ל"ל עיבור צורה כו' אלא אמר רב יוסף גזירה שמא יזדמנו להם כבשים לאחר מכאן א"ל אביי תינח כל זמן הקרבתם לבתר הכי לשרפינהו מאי תעובר צורתן נמי דקתני צורת הקרבתם וכ' התוס' וז"ל פי' בקונטרס עד תמיד של בה"ע מיהו בשמעתין דנתקלקלו הלוים בשיר מפרש דקרבנות צבור קרבי אחר התמיד ודחי עשה דהשלמה לכך נראה לפרש עד הלילה עכ"ל ולכאורה יש לדקדק דאמאי הקשו התוס' קושייתם רק לפי הפי' התם משום דק"צ דחי עשה דהשלמה הלא גם לפי דברי הי"מ שהובא בתוס' ביצה ור"ה התם דמעיקרא אייתו התמיד ומתנו כו' ה"נ הי' יכולין להתנות בשחיטת התמיד אם יזדמנו כבשים יהי' כבש זה א' מן כבשי עצרת וא' מן השנים יהי' על תמיד של בה"ע ואי לא יהי' זה לתמיד ונהי דהתם א"א לפרש כן כמ"ש התוס' שם מדקתני ונתקלקלו הלוים בשיר אבל הכא הא הי' יכולין לעשות כן ולא הוצרכו לבא לידי דחיי' ואע"ג דהתמיד הוא עולה וכבשי עצרת הן שלמים מכל מקום על השחיטה הא הי' יכולין להתנות דבלאו תנאי הא אסור אפי' לאחר שחיטת התמיד משום השלמה ואף שעדיין לא נקרב ע' מ"ל פ"א מתו"מ.
אמנם אי נימא דביקור מעכב א"ש דאפי' אם יזדמנו להם כבשים הלא הי' טעונים ביקור ולא הי' יכולין להקריב מהם תמיד של בה"ע ודוחק לומר שיזדמנו להם טלאים מבוקרים כמ"ש התו' במנחות נ' ע"א ד"ה מכל מקום שדוחק לומר כן שיהי' תנאי על מילתא דלא שכיחא כזה. אפס בהא איכא לעיוני מדברי הש"ס תענית י"ז ע"א כל כהן שמכיר משמרתו ומשמרת בית אב שלו ויודע שבתי אבותיו קבועין שם אסור לשתות יין כל אותו היום ופירש"י שמא יבנה ביהמ"ק ותכבד העבודה ויהי' זה צריך לעבוד ע"כ וקשה דהרי קיי"ל דמחנכין את המזבח בתמיד של שחר ותמיד הא הי' טעון ביקור ד' ימים וקודם חינוך הא אסור להקריב שום קרבן ואם כן לא יוכלו להקריב מיד אי נימא דביקור מעכב וצל"ע בזה: והנה לענין אי מהני הביקור קודם ההקדש לכאורה יש להביא ראי' מדברי התוס' ערכין י"ח ע"ב שהקשו שם ל"ל קרא שנתו שלו ולא שנתו של מנין עולם תיפוק לי' דאל"ה היכי נמצאו תמידין כשרין בר"ה שאם נולד קודם ר"ה א"כ מיד כשנכנס ר"ה הוי בן ב' שנים ואם נולד ביום ר"ה מחוסר זמן הוא ותי' בשם י"מ דאין מונין שנתו אלא מיום הרצאה והיינו דמשכחת שהשמנה ימים כלין בר"ה ע"ש ואי נימא דלא מהני הביקור קודם ההקדש א"כ לפי"ז הא קיי"ל דאסור להקדיש מחוסר זמן ע' חולין פ"א וזבחים י"ב וע' תוס' תמורה י"ט ע"ב הא תמיד טעין ביקור ולא מהני הביקור כיון שלא הי' יכול להקדישו עד היום משום מחוסר זמן והדרק"ל איך נמצאו תמידין כשרין בר"ה בשלמא מקושי' התוס' שכתבו דאם נולד בר"ה מחו"ז הוא ולא כתבו משום ביקור ליכא לדקדק מידי די"ל דעדיפא מיני' מקשי אבל על תי' הי"מ שפיר קשה הא ע"כ לא הוקדש ולא הי' מועיל הביקור והי' נראה להוכיח מזה דמהני הביקור גם קודם ההקדש אך באמת לאו ראי' הוא עפי"ד התוס' תמורה י' ע"ב שהקשו היכי אפשר דקדושה חלה על העוברין והא אסור להקדיש מחוסר זמן ותי' דקודם שנולד מצי מקדיש לי' ומייתי לי' בבכורות מקרא ע"כ ולפי"ז שפיר איכא לאשכוחי תמידין בר"ה בשהקדישן קודם שנולדו ויום השמיני הוא בר"ה ובתוך השמנה ימים נתבקרו.
אמנם עדיין יש להוכיח בדרך זה דהנה באמת קשה לכאורה על הא דבעי' בש"ס פסחים הנ"ל אם מוקצה כשר להקריב לתמיד או לא ליפשוט מהא דדרשינן שנתו שלו ולא שנתו של מנין עולם וקשה קושי' התוס' הנ"ל תיפוק לי' דאל"ה היכי נמצאו תמידין כשרין בר"ה ואי כד' הי"מ דמשכחת כשהיום השמיני הוא בר"ה ז"א דהרי כ' המהרש"א בחי' לביצה ו' ע"א דעגל שיום ח' שלו הוא ביו"ט אסור משום דביה"ש לא הוי חזי ומיגו דאתקצי לביה"ש אתקצי לכולי יומא וא"כ אי נימא דמוקצה פסול בתמיד הדרק"ל היכי נמצאו תמידין כשרין בר"ה אולם באמת הדבר נכון דהא משכחת כגון שידוע שכלו לו חדשיו דהרי מה שאסור קודם שמנה ימים הוא מחמת ס' נפל ובידוע שכלו לו חדשיו מותר מיד שנולד ע' טוש"ע יו"ד סי' י"ד אמנם התינח כשעדיין לא הוקדש ואי הוי חולין שפיר מותר לאוכלו קודם ח' אי ידוע שכלו לו חדשיו משא"כ אי נימא שכבר הוקדש א"כ הלא הא דאסור להקריב מחוסר זמן מבואר בתוס' ב"ק י"א ע"ב דהוא אפי' בידוע שכלו לו חדשיו וא"כ שפיר אתקצי דבתורת חולין ל"ה חזי לאוכלו משום דהוי הקדש ולהקריבו ג"כ ל"ה יכולין משום מחו"ז [ואי דתקשי בכל הקרבנות דהויין מוקצה בשבת משום דבע"ש ביה"ש ל"ה חזי להקריב משום פסול לילה ז"א דהא באמת כ' בשו"ת שא"ר סי' י"ז דבשארי קרבנות לא נפסל להקרבה עד צה"כ ע"ש וע' בדברינו לעיל סי' מ"ה ובפסח ג"כ אינו אלא מדרבנן כדי לזרזם וגם משום השלמה הא כ' התוס' ביצה ה' דהיכי דלא אפשר שרי א"כ לא אתקצי וגם בכל קרבנות כיון דגלי רחמנא דקרבן בשויו"ט וי' מצותו בכך משא"כ מחו"ז ל"ש לומר מצותו בכך]ואי דהוי מוקצה מחמת יום שעבר ול"א ז"א דהרי מבואר בתוס' ביצה ד' דבמוקצה דמצוה אמרינן אפי' מוקצה מחמת יום שעבר וכ' המפורשים הטעם כיון דיש לה סמך בקרא דחג הסוכות שבעת ימים לה' כשם שחל ש"ש על החגיגה כך חל ש"ש על הסוכה ולכך חמיר האי מוקצה ואמרינן אפי' מחמת יום שעבר וא"כ לפי"ז אליבא דרבה דס"ל מוקצה דאוריי' אמרינן שפיר מוקצה מחמת יום שעבר ויש לדמות זה למ"ש התוס' בביצה ל"א ע"ב ד"ה ונפחת דהיכי שנסתלק המוקצה מן העולם ל"א מיגו דאתקצי לביה"ש אתקצי לכולי יומא באיסור דרבנן משא"כ באיסור דאורייתא אמרינן אפי' היכי שהמוקצה נסתלק מן העולם א"כ מוקצה מחמת יום שעבר הוי כמו שהמוקצה נסתלק מן העולם א"כ לרבה דס"ל מוקצה דאוריי' אמרינן שפיר מיגו דאתקצי כו' אפי' מחמת יום שעבר וא"כ הא בפסחים שם בעי הביא שה מן האפר כו' אליבא דרבה דס"ל מוקצה דאוריי' וא"כ שפיר קשה דהי' יכול למיפשט מהך דשנתו שלו ולא שנתו של עולם וקשה האיך נמצאו תמידין כשרין בר"ה ואי דמשכחת שיום ח' הוא בר"ה ז"א דהא אכתי פסול משום מוקצה כנ"ל ועכצ"ל דמשכחת בשעדיין לא הוקדש וא"כ בידוע שכלו לו חדשיו מותר תוך שמנה בתורת חולין ולא אתקצי ביה"ש וא"כ מוכח מכאן דביקור מהני קודם ההקדש דע"כ הי' מבקרין אותו דאל"ה פסול משום שאינו מבוקר.
עוד יש להביא ראי' ע"ד הפלפול דא"צ שיהי' דוקא הביקור לאחר ההקדש מדברי התוס' בחולין ר"פ או"ב שהקשו בהא דקא' התם מנין לאו"ב שנוהג במוקדשין ת"ל שור או כבש כו' והקשו דאמאי ס"ד דלא איירי במוקדשין הא סתמא כתיב ורצו התוס' שם לומר דאצטריך לענין אם צריך לפסח ואין לו אלא אותו שנשחט בו ביום אביו או בנו דס"ד דאתי עשה דפסח ודחי לאו דאו"ב ולהכי אצטריך דלא דחי ולכאורה קשה דהרי באמת הקשו התוס' ביומא ס"ד ע"א ד"ה התם לר"י דס"ל דיחו' מעיקרו הוי דיחוי ואפי' בבע"ח גבי בהמה של ב' שותפים הקדיש חצי' וחזר ולקחה והקדיש חציה קדושה ואינה קריבה תקשי לי' ממחוסר זמן דאע"ג דאדחי מעיקרו כי הדר מחזי שפיר דמי ותי' דל"ד למח"ז דהתם בבהמה של ב' שותפין משעה שהקדישה היתה דחוי' ואע"ג דגבי מח"ז נמי אמרינן לילה לקדושה יום להרצאה אלמא אע"ג דבעידנא דאקדשה לא חזיא להקרבה אפ"ה כי חזי למחר מקריב לי' ול"א דיחוי מעיקרו הוא ותי' דלילה לא חזי להקרבת שום קרבן משא"כ היכי שהוא זמן הקרבה ואפ"ה לא מצי למיקרבי' חשיב דיחוי ע"ש אמנם אכתי תקשי מאו"ב שנוהג במוקדשין והיינו ע"כ כדכתבו התוס' הנ"ל שהשני הוא פסח ואמרינן התם פ' ע"ב דמח"ז דאו"ב הכתוב נתקו לעשה מיום השמיני והלאה ירצה וגו' וע' בר"ן בחי' שם מה שהביא בשם הספרי מנין לאו"ב במוקדשין ה"ז בלא ירצה ת"ל ירצה לקרבן אשה לה' וא"כ תקשי לי' דהא הכא הוי זמן הקרבה ואפ"ה לא מצי למיקרבי' משום ששחט אמו ביום זה ואפ"ה כי הדר מיחזי למחר למיקרבי' והיינו לשם שלמים כדקא' דהכתוב נתקו לעשה מיום השמיני וגו' אמנם י"ל דמיירי כגון שעדיין לא הוקדש בשעת שחיטת אמו ושייך שפיר תי' התוס' הנ"ל דהתם בב' שותפין משעה שהקדישה היתה דחוי' ואצטריך הקרא דהו"א דעשה דפסח ידחה לאו דאו"ב ויהי' מותר להקדישו ולהקריבו לפסח אמנם אי נימא דצריך שיהי' הביקור דוקא לאחר ההקדש א"כ ע"כ מיירי שהוקדש מכבר כיון דפסח הא הי' טעון ביקור וא"כ נדחה בשעת שחיטת אמו ואפ"ה כי הדר אחזי מצי למיקרבי' ותקשי למ"ד בע"ח נדחים [והי' אפשר לומר עפי"ד מהר"י קורקס הובא בלח"מ פ"ה מה' עבויה"כ ה' ט"ו דהיכי דבא הדיחוי מצד אחר אינו דיחוי ע"ש ואיכא למימר גם באו"ב כיון דאין הדיחוי מצ"ע רק מצד שנשחטה אמו היום אולם הא הלח"מ שם דחה דבריו וגם יש לחלק בין האי דאו"ב לס' הר"י קורקס כמובן] אע"כ מוכח מזה דמהני הביקור גם קודם ההקדש וא"ש: אמנם כל זה הוא לפלפולא לחדד התלמידים וכאשר נתחקה על שורש הדברים נראה שאין מקום להסתפק בזה כלל שהיא מפורש בדוכתי סגיאין בש"ס א' בש"ס פסחים ס"ו אמר מר מי שפסחו טלה תוחב לו בצמרו גדי תוחב לו בין קרניו והא קעביד עבודה בקדשים כהלל דתניא אמרו עליו על הלל מימיו לא מעל אדם בעולתו אלא מביאה חולין לעזרה ומקדישה ואי איתא דבעינן דוקא שיהי' הביקור אחר ההקדש א"כ הא פסח טעון ביקור והאיך הי' אפשר להביא הפסח כשהוא חולין לעזרה ב' מפסחים צ"ח ע"א ת"ר המפריש את פסחו ומת אם בנו ממונה עמו יביאנו לשום פסח אין בנו ממונה עמו יביאנו לשום שלמים כו' דמית האב אימת אי לימא דמית קודם חצות בנו ממונה עמו יביאנו לשום פסח הא חלה אנינות עלי' מעיקרא אלא דמית אחר חצות אין בנו ממונה עמו יביאנו לשום שלמים הא קבעתי' חצות וקשה לוקמא במת יום או יומים קודם פסח א"כ לא חלה עלי' אנינות ולא קבעתי' חצות ופירש"י משום דסתמא דמילתא בו ביום הי' מפרישין פסחיהן וקשה דהא פסח הי' טעון ביקור ד' ימים קודם שחיטה וע"כ הי' מחויב להקדישו לשם פסח קודם הביקור וע"כ דהביקור יכול להיות גם קודם ההקדש.
וגם הא רבינא שם מוקי להדיא כשהפרישו אחר חצות ולא קבעתי' חצות. ג' ממימרא דר' יוחנן בשבת קמ"ח ע"ב ופסחים ס"ו שם מקדיש אדם פסחו בשבת היינו אם חל י"ד להיות בשבת ופסקה הרמב"ם ז"ל בפכ"ג מה' שבת ופ"א מה' ק"פ הרי דיכול להיות ההקדש של הק"פ בי"ד ומסתמא הי' הביקור קודם.
ד' מדברי הרמב"ם בפט"ו מה' פסוהמ"ק ה' י"א י"ב שפסק כריב"ב דפסח ששחטו בי"ד שחרית בין לשמו בין של"ש פסול ע"כ לדידי' אסור להקדיש פסח קודם ע"פ כדא' בזבחים י"ב אליבא דריב"ב ומכ"ש דהרמב"ם פ"ג ממחוסרי כפרה פסק דלילה מחוסר זמן ל"מ אפי' מקדיש לי' מאורתא דל"מ מאורתא כ"א למ"ד לילה אין מחו"ז כדא' בזבחים שם וע"כ דהרמב"ם ז"ל פוסק דמהני הביקור קודם ההקדש וע' בהפלאה כתובות ק"ו ע"א בתד"ה מבקרי מומין שכ' וז"ל דמסתמא הי' מבקרין קודם שהקדישו דאסור להקדיש בע"מ למזבח ע"כ הרי שתופס בפשיטות דהביקור הי' קודם ההקדש: והנה הט"א מביא בתחלת דבריו דבעי הביקור לאחר הלקיחה וההקדש משבועות י' ע"ב תמידין שלא הוצרכו לצבור נפדין תמימין ופירש"י שלקחן ממעות תרומת הלשכה ותנן אין פוחתין מו' טלאין המבוקרין וכשמגיע ר"ח ניסן לא הי' מקריב שוב קרבנות צבור ממעות התרומה של אשתקד ונמצא בכל שנה ושנה ד' טלאים ממעות תרומה הישנה והיינו לא הוצרכו לצבור להקריב בשנה שעברה והא טעמא דאין פוחתין מו' טלאין המבוקרין הוא משום דטעון ביקור וש"מ דטעון ביקור אחר לקיחתו דאי בקודם סגי ל"ל ללקחם ולהקדיש אותן ד' טלאים שלא הוצרכו יבקרם קודם לקיחתן והקדישן ואח"כ יקחם מתרומה חדשה בר"ח ניסן א"ו בביקור ל"מ קודם לקיחתו והקדישו עכ"ד.
הנה אחר המחילה מכהד"ג נעלם מעינו הבדולח דברי הריטב"א ז"ל בשבועות שם שכתב וז"ל ואיכא דקשיא לי' למה אין לוקחין ביום אחרון של אדר ב' טלאים מתרומה ישנה וד' בהקפה לצורך מחר שלא מצינו שלא יוכלו לקנות טלאים משנה זו לשנה אחרת ובלבד שיפרעם מתרומה חדשה ולאו מילתא הוא כי הגזברים לא הי' לוקחים הטלאים ששה ששה שאין עניות במקום עשירות אלא הי' לוקחין טלאים לרוב בשנה לקיים מצות הכבש האחד המיוחד ואח"כ נותנין מהם בלשכת הטלאים ששה ששה ע"כ א"כ לפי"ז בע"כ הי' נותרים ד' טלאים שנלקחו מתרומה הישנה וממילא ליכא לאוכוחי מידי מדברי הש"ס הללו.
ותו לא מידי: