שו"ת הר"י בשמים· רבי אריה ליבש הלוי הורוויץ
סי' פג
בעזהש"י יום ו' עש"ק י' אלול תרמ"ב לפ"ק סטריא.
השומע קול שופר יחוק לחיים טובים בספר את כבוד האברך המופלג ברק השנון זית רענן ותיק ושלם פרי הלולים כש"מ מיכאל הכהן נ"י בראווער: יקרת מכתבך עם ח"ת לנכון הגיעני ולאשר קרבו ימי המשפט אשר מאימתם יחרד כל לב על כן יהי' דברי מעטים: בדבר אשר עמדת ע"ד רש"י ז"ל בב"ק פ"ח ע"ב גבי אימי' דר"ש בר אבא מהגרוניא הוי נסיבא לי' לר' אבא כתבתינהו לנכסי לר"ש בר אבא ברה בתר דשכיבא אזל ר"ש בר אבא קמי' דר"י בר אבא אוקמי' בנכסי אזל ר"א אמרה למילתי' קמי' דרב הושעיא אזל ר"ה אמרה קמי' דרב יהודא א"ל הכי אמר שמואל האשה שמכרה בנ"מ בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות אמרוה קמי' דר"י בר אבא א"ל אנא מתניתא ידענא דתנן הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו הבן א"י למכור מפני שהן ברשות האב כו' אהדרוה לקמי' דר"י א"ל הכי אמר שמואל זו אינה דומה למשנתינו כו' אלא השתא דקתני הכותב נכסיו לבנו משום דראוי ליורשו הוא ופירש"י ז"ל ואע"ג דבעלמא כקנין הגוף דמי הכא ודאי אקני אב לבן למוכרן בחייו כשירצה דאי משום לאחר מיתה בלא"ה הוי ירית לי' אבל רב שמואל בר אבא לא הי' ראוי לירש את אמו אלא ר' אבא בעלה הי' ראוי ליורשה ע"כ תמהת דסיום דברי רש"י מיותר היא דל"ל הא שר"ש בנה ל"ה ראוי ליורשה הרי אפי' אי הי' ראוי ליורשה הלא כיון דס"ל ק"פ כקה"ג דמי לא היתה יכולה למכור לו הנכסים משום דיש לבעל ק"פ וכקה"ג דמי הנה בהשקפה ראשונה אמרתי בביאור ד' רש"י ז"ל עפי"ד התוס' יבמות ל"ו ע"ב ד"ה ור' יוחנן שהקשו שם לר"י דאמר ק"פ כקה"ג דמי אפי' לא מת הבן בחיי האב מי לא ליקני דהוי כמו מה שאירש מאבא מכור לך כיון דאלים קנין פירות קנין הגוף ותי' דלגבי הא לא אלים קנין פירות לבטל לגמרי קנין הגוף וכיון דלבסוף אתיא שדה לידי דבן חשיב מכר עכ"ל ולפי"ז א"ש דבעובדא התם דרב שמואל בר אבא נשאר חי אחרי מות אמו א"כ אי הוא הי' יורש של אמו אפי' אי הוי אמרינן כקנין הגוף דמי שפיר הי' מהני עכ"פ קנין הגוף של האשה שתהי' המכירה קיימת למפרע כשהגיע לבסוף לידי דבן דשיבטל הק"פ לגמרי את הקנין הגוף זה ל"א כנ"ל וז"פ.
אולם לכאורה קשה לפי"ז דר' ירמי' בר אבא דלית לי' חילוק זה דבנו ראוי ליורשו ואין חילוק בין אם כותב לבנו שראוי ליורשו או לא א"כ אמאי מייתי דוקא ראי' מר"ל הרי אפי' אי סובר כר"י נמי ניחא מה דאוקמי' לר"ש בנכסי משום דגם ר"י ס"ל דכי לא מת הבן בחיי האב אית לי' ללוקח וה"נ הא ר"ש חי אחרי מות אמו ועו"ק לפימ"ש התוס' ב"ב נ' דלא דמי קנין פירות דבעל שלא הי' לו בגוף כלום מעולם לק"פ דמוכר עבדו ע"מ שישמשנו ל' יום שמתחלה הי' הכל שלו ועדיין לא יצא מת"י שהפירות שלו דק"פ כי האי אלים כעין שמחלקין בבהמות ארנונא לענין אחריות ע"ש וא"כ יוכל שפיר לסבור גם כר"י ורק התם שהי' לו לאב מעיקרא הגוף והפירות ועדיין לא יצא מת"י דאית לי' הפירות ק"פ כי האי אלים וגם ר"י מודה.
ונלפענ"ד ליישב דהנה קשה לכאורה בהא דמהדר רב יוסף אטעמא דאינה דומה למשנתינו הרי הי' יכול לחלק בפשיטות דבשלמא באב שמכר נכסיו לבנו הגוף מהיום ופירי לאח"מ א"כ כיון דלא נשאר לו רק ק"פ א"כ היכי שאין לו רק קנין פירות הא מבואר ברמב"ם פכ"ב מה' מכירה ה"ו דאינו יכול לשנות צורת הקרקע ולא יבנה ולא יהרוס ולכך לא אלים הק"פ כקה"ג משא"כ בבעל בנ"מ הא מבואר בסמ"ע סי' רי"ב סק"ז דיכול לבנות ולהרוס כחפצו דקנאם לגמרי כל ימי חיי' ולכך שפיר אלים ק"פ דידי' אמנם י"ל דהנה באמת צריך להבין היכי מועיל במתנת בריא הגוף מהיום ופירי לאחר מיתה הרי קיי"ל בח"מ סי' ר"ט כשם שאין אדם מקנה דשלב"ל כך א"א משייר דשלב"ל א"כ איך מהני שיור הפירות וע"כ מיירי ששייר לו המקום להפירות וא"כ רשות בידו לבנות ולהרוס ושפיר דומה לבעל בנכסי מלוג והנה בתמורה כ"ה ע"א א"ר יוחנן הפריש חטאת מעוברת וילדה רצה בה מתכפר רצה בולדה מתכפר מ"ט קסבר ר' יוחנן אם שיירו משוייר עובר לאו ירך אמו הוא כו' עיי' פירש"י שם וא"כ כיון דס"ל לר' יוחנן דיכול לשייר לעובר דהוי דשלב"ל ע"כ דס"ל לר"י דאדם משייר דשלב"ל וא"כ ר' יוחנן שפיר מיירי אפי' לא שייר מקום הפירות וא"כ לדידי' אין ראי' מהא דכי לא מת הבן בחיי האב דאית לי' ללוקח משום דק"פ דאב לא אלים כ"כ כיון דלא שייר לעצמו בגוף הקרקע כלום וא"כ א"י לבנות ולהרוס ולא דמי לק"פ דבעל בנ"מ שיכול הבעל לבנות ולהרוס ואלים ק"פ דידי' דל"מ המכירה ולכך מייתי רק מר"ל דלדידי' ע"כ מיירי ששייר לעצמו מקום הפירות א"כ יש לו בגוף הקרקע ויכול ג"כ לבנות ולהרוס וא"ש:
אמנם הא קשיא לכאורה דהרי ע"כ לרב יהודא שמיעא לי' משמי' דשמואל רק בהא דהכותב נכסיו לבנו דס"ל כר"ל דאילו הוי שמיעא לי' דס"ל בכל דוכתי כר"ל דק"פ לאו כקה"ג דמי א"כ מאי דחי זו אינה דומה למשנתינו מה בכך הרי ס"ל בכל מקום כר"ל ור"ל הא ס"ל בפ' י"נ בהמוכר שדהו לפירות לענין בכורים דק"פ לאו כקה"ג דמי וע"כ דשמיעא לי' לר"י דס"ל לשמואל רק בהא דלישנא דמתניתין דייקא כוותי' מדקתני מכר הבן אין לו ללוקח עד שימות האב ומשמע דכי מיית האב מיהא מכירים ל"ש לא מת הבן בחיי האב ול"ש מת הבן בחיי האב וכ"כ בפנ"י וא"כ אמאי לא חילק דמה"ט אינו דומה למשנתינו עפימ"ש המבי"ט בח"ב סי' קל"ז הובא בשעה"מ פכ"ב מה' מכירה ה' י' דכמו דמזכה לעובר שהוא בנו אמרינן דמהני הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו ה"ה דמקנה דשלב"ל לבנו משום דדעתו ש"א קרובה אצל בנו וא"כ לפמ"ש בסמ"ע סי' רנ"ז סק"ו דלכך ל"מ אי ק"פ כקה"ג דמי משום דאין אדם מקנה דשלב"ל וא"כ דילמא התם מהני אפי' אי נימא כקה"ג דמי משום דדעתו ש"א קרובה אצל בנו אולם י"ל דזהו נכלל במ"ש משום דראוי ליורשו הוא והיינו דס"ל דלכך דעתו ש"א קרובה אצל בנו משום דבלא"ה עתיד ליורשו ולכך מקנה לי' וי"ל שזהו ג"כ כונת רש"י ז"ל שכתב דר"ש ב"א לא הי' ראוי לירש את אמו דאלו הי' ראוי ליורשה הא הוי אמרינן ג"כ באם דעתה של אם קרובה אצל בנה מפני שבלא"ה יירש אותה וזהו דדחי אביי אטו ברא ירית אבא כו' ה"נ לאברחינהו לנכסי מאחוה אתו אפי' דהא מיירי ג"כ שיש לו עוד אחים וא"כ ל"ש דעתו ש"א קרובה אצל בנו מפני שעתיד ליורשו דהא יש לו עוד בנים לירש אותו: והנה עפי"ד התוס' ב"ב הנ"ל דיש חילוק לענין ק"פ בין היכי שהי' גם הגוף שלו מקודם או לא אמרתי לפלפל עפי"ז בסוגיית הש"ס גיטין דף ע"ז ע"ב ההוא שכ"מ דכתב לה גיטא לדביתהו בהדי פניא דמעל' שבתא ולא הספיק למיתבי' לה למחר תקיף לי' עלמא אתו לקמי' דרבא אמר להו זילו אמרו לי' ליקניי' ניהלה לההיא דוכתא דיתיב בי' גיטא ותיזיל איהי ותיחוד ותפתח דתנן נעל גדר ופרץ כ"ש ה"ז חזקה א"ל רב עיליש לרבא מה שקנתה אשה קנה בעלה איכסיף לסוף איגלי מילתא דארוסה הואי אמר רבא אם אמרו בנשואה יאמרו בארוסה הדר אמר רבא ל"ש ארוסה ול"ש נשואה גיטה וחצרה באין כאחד.
וברשב"א בחידושיו שם כתב וז"ל ומיהו בעיקר המעשה איכא תימה והא אנן תנן הזורק גט לאשתו והיא בתוך ביתה או תוך חצרה ה"ז מגורשת וביתה הא קנוי לי' לאכילת פירות ואפ"ה מתגרשת. והנה לפענ"ד אפשר ליישב קושיא זו דהנה באמת צריך להבין פירכת הש"ס לעיל על המשנה דהזורק לתוך חצרה מה שקנתה אשה קנה בעלה הלא גוף החצר היא שלה ולבעל אין לו רק הפירות א"כ ליהוי כחצרהמושכר דקיי"ל בח"מ סי' שי"ג דקונה למשכיר וע' בש"ך סי' ר"ס ס"ק ע"ו וה"נ קונה החצר את הגט לאשה שהגוף שלה כמו למשכיר אמנם נוכל לומר דהתם פריך הש"ס שפיר דסובר המקשן שם דאלמוהו רבנן לשיעבודא דבעל וק"פ שלו עדיפא מק"פ דשוכר וע' בתה"ד סי' רע"ב דגם בק"פ אלמוה רבנן לשיעבודא דבעל וא"כ הא התוס' ב"ב הנ"ל מחלקין בין היכי שהי' גם הגוף שלו מקודם אז אם נשאר לו ק"פ לא יצא עדיין מרשותו ולפי"ז מיושב שפיר תמיהת הרשב"א הנ"ל דרב עיליש לא הוי קשיא לי' על המתניתין דהזורק לתוך חצרה דנימא מה שקנתה אשה קנה בעלה דניחא לי' שפיר דהחצר קונה לאשה כמו חצר המושכר שקונה להמשכיר כנ"ל ודחיקא לי' מילתא לומר בזה אלמוה רבנן לשיעבודא דבעל כיון דעכ"פ אין לו רק קנין פירות ומבואר באמת בתוס' כתובות נ"ט ע"א דהיכי דאינו שלו רק לפירות לא אלמוה לשעבודי' ע"ש וע' בב"ש סי' צ' סק"מ משא"כ בההוא עובדא פריך שפיר רב עיליש כיון דהכא מיירי שהבעל מקנה לה החצר א"כ הי' הגוף של הבעל מקודם וכיון שהי' הגוף שלו פריך שפיר דנימא מה שקנתה אשה קנה בעלה והיינו כיון דיש לו כעת עדיין ק"פ והגוף ג"כ הי' שלו מקודם א"כ עדיין לא נפיק גם הגוף מרשותו וכסברת התוס' ב"ב הנ"ל דבכה"ג מהני שיהי' רק הוא האדון לענין שיהי' רק בו דין יום או יומים ולא גבי השני מכ"ש שמועיל לענין זה דנימא מה שקנתה אשה קנה בעלה ומיושב שפיר: והנה המרדכי הקשה ל"ל לומר תיזל ותיחוד ותפתח הלא אפי' באמירה בעלמא נמי מהני דדברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמיא ותי' דדברי שכ"מ ל"ה אלא מדרבנן וע' בתוס' סנהדרין ל"ד ע"ב ד"ה דילמא ובתוס' ב"ב קי"ג ע"ב ד"ה אורעה ובתוס' ב"ב קמ"ז שכ' ג"כ דלא הוי אלא מדרבנן עיי"ש וקשה לכאורה דהרי באמת צריך להבין לפי"מ שרצה הפנ"י ז"ל לומר בריש פרקין דכל היכא דמשתמר לדעתה בלבד ואינו ברשות בעל אפי' אין הגט ברשותה ג"כ מהני משום דהתורה כתבה ונתן ומרבינן נתינה כ"ד אף שאינו רשותה ע"ש ולפי"ז ל"ל החזקה הרי בלא"ה הי"ל להועיל כיון דעכ"פ אינו רשות הבעל וא"כ אפי' אי נימא מה שקנתה אשה קנה בעלה עכ"פ כיון שאינו רשות הבעל ומשתמר לדעתה ג"כ מהני ועכצ"ל לפי"מ דא' לקמן ע"ח ע"ב לענין קרוב לה ואת לא תעביד עובדא עד דמטי גיטא לידה והוי עובדא ואצרכוה חליצה והיינו משום דמדרבנן ל"מ ע"ש וא"כ להכי צריך להיות חצרה דבחצרה לא בעינין אפי' מדרבנן שיבא הגט לידה וכ"כ בס' טיב גיטין.
ולפי"ז הדרא קושי' המרדכי הנ"ל לדוכתה נימא דברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמיא ואי דל"ה אלא מדרבנן ז"א דהא מדאורייתא מתגרשת אפי' היכי שאינו משתמר רק לדעתה ורק מדרבנן לא מהני א"כ הא לענין דרבנן מהני מטעם דברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמיא ול"ל החזקה. עוד יש להעיר דהרי באמת הא דמהני בזרק לה קרוב לה בתוך ד"א שלה אע"ג דקנין ד"א אינו אלא מדרבנן כתבו הראשונים ז"ל דהוא מטעם כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושין מיני' א"כ גם לענין דברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמי למה לא יועיל אע"ג שהוא רק מדרבנן משום אפקעינהו כו' אמנם י"ל דלהכי אמר רבא שתקנה מטעם חצר כדי שלא יעשה בעילותיו בעילות זנות אולם עדיין קשה דהא באמת הקשה המג"א בסי' של"ט סק"ט והב"ש בסי' קל"ו סק"ז הרי הגט נכתב מאתמול והאיך מכשרינן לי' ליתן בשבת הא הוי גט מוקדם ותי' דמיירי שכתב בו שבוע או חודש דכשר כדא' לעיל י"ז ע"ב ולפי"ז הא באמת הקשה הנימוק"י בפ"ב דסנהדרין הרי מדאוריי' פסול גט שא"ב זמן משום דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה ותי' דרבנן הכשירו ואפקעינהו רבנן לקידושין מיני' וא"כ לפי"ז קשה דשפיר יועיל אפי' בלא קנין מטעם דברי שכ"מ כו' ואי דלא רצה שיעשה בעילותיו ב"ז ז"א דהא בלא"ה ע"כ אנו צריכין לבא לאפקעינהו כו' מטעם שלא נכתב בו רק שבוע או חודש והוי עשאאילה"ז וע"כ צ"ל מטעם אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' ועשאו בב"ז והדרק"ל ל"ל קנין החזקה: והנה גם הרשב"א ז"ל בחידושיו הקשה קושי' המרדכי הנ"ל הלא דברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמי ותי' דהכא היי"ט דאצטריך להקנאת מקומו משום דקיי"ל דמתנת שכ"מ לא קני אלא לאחר מיתה ואנן בעינן שיגיע הגט לידה או ברשותה מחיים לפיכך אמר דתחזיק מחיים וכ"ז לפי שיטתו דמתנת שכ"מ אינו קונה אלא לאחר מיתה אמנם התוס' לעיל י"ד ע"ב ד"ה הא בשכ"מ כתבו וז"ל דדברי שכ"מ כשמת כמסורים למקבל משעת נתינת שכ"מ או אמירתו ע"כ הרי דמהני למפרע משעת האמירה וכן מבואר בהרא"ש שם ע"ש וכ"כ בטור סי' ר"נ להדיא א"כ שפיר קשה קושיא זו דנימא דברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמיא.
אמנם לולא דבריהם הקדושים ז"ל הי' נלפענ"ד דל"ש בזה לומר דברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמי עפי"ד התוס' ב"ב קע"ה ע"א שכ' בהא דא' שם שכ"מ שאמר מנה לפלוני בידי אמר תנו נותנין ל"א תנו אין נותנין ופריך שם מע"פ היא ורב ושמואל דאמרי תרווייהו מע"פ אינה גובה מן היורשין והקשו התוס' דהא דברי שכ"מ ככתובין וכמסורין ומאחר דאם כתבו ונתנו הי' נותנים השתא אמאי אין נותנים ותי' דהיכי דנותן מטעם מתנה ולא מטעם אחר אז בודאי תיקנו שיהי' ככתובין וכמסורין אבל אם מצוה ליתן להם מכח מלוה ולא מטעם אחר אין לו אלא כח מלוה כאשר בתחלה והלכך אין נותנים ע"ש וא"כ ה"נ דהקרקע שמצוה להקנות לה אינו מטעם מתנה אלא בשביל הקנאת הגט ע' ברשב"א הלכך אין לו אלא כח שאר קנין.
(ועפי"ז יהי' מיושב מה שתמהו האחרונים ע"ד הש"ך בסי' קצ"ח ור"ב דל"מ קנין חצר רק כשהוא כבר חצרו אבל אם הקנה חצר ומטלטלין כא' ל"מ והקשו מסוגיין דמהני גיטה וחצרה באין כא' ולהאמור נכון עפימ"ש בנוב"י מהדו"ת חא"ח סי' ס"ג דבכה"ג שעיקר קנין המקום היא רק לקנות המטלטלין בכה"ג מודה הש"ך דמהני ול"א הש"ך סברתו אלא היכי שרוצה לקנות לחלוטין הקרקע והמטלטלין בב"א ע"ש וא"כ הכא כיון דע"כ קנין המקום הוא רק לקנות הגט בכה"ג שפיר מהני): ובדבר מה שתמה הרשב"א ז"ל בחידושיו על פירש"י שפירש שיקנה לה אגב קרקע דא"כ ל"ל לאקנויי ההוא דוכתא דיתיב בה גיטא הא לא בעינן צבורין לפענ"ד הי' נראה ליישב בפשיטות דהא באמת הקשו התוס' בשמעתין האיך מהני הא דתיזל ותיחוד ותפתח הרי הוי טלי גיטך מע"ג קרקע דלא מהני ותי' דכיון שנקנה לה המקום ובא הגט מרשותו לרשותה הוי כאלו בא מידו לידה וא"כ לפי"ז התינח כשהגט מונח באותו מקום שמקנה לה בא הגט מרשותו לרשותה משא"כ אלו הי' מקנה לה קרקע אחרת הא הדרק"ל דהוי טלי גיטך מע"ג קרקע דל"מ וע"כ אצטריך לאקנויי לה ההוא דוכתא דמחית בי' גיטא: ובענין מה שהקשו על פירש"י ז"ל האיך מהני קנין אע"ג שהוא דרבנן להפקיע איסור א"א דאורייתא.
נלפענ"ד לתרץ דהנה הרשב"א ז"ל בחי' לעיל ע' ע"ב הביא ראי' דגוסס הוא בר הקנאה מעובדא דידן דמדאמרינן תקיף לי' עלמא טובא עד שהי' מתיראין שמא לא יעבור השבת והרי הוא מת ולא יכול ליתן והוצרכו להקנות לה הבית בשבת בודאי גוסס הי' ואעפי"כ מתנתו מתנה וגיטו גט ע"ש ולפי"ז הא שיטת רש"י ז"ל בקידושין ע"ח ע"ב דגוסס לאו בר הקנאה הוא ע' בתוס' שם א"כ קשה לדידי' מעובדא זו האיך מהני בההיא שכ"מ דתקיף לי' עלמא ועכצ"ל עפי"ד הר"ן בסוגיין שכתב וז"ל ואיכא למידק מאי קושיא ורבא אמאי איכסף הא איהו הוא דאמר בפחז"ה דבעל שנתן מתנה לאשתו קנתה ואין הבעל אוכל פירות י"ל דגט זה לא הי' בביתו של שכ"מ אלא בבית השליח שהוא עשה שליח מע"ש לתת גט לאשתו והגט הי' עדיין בבית השליח וחצרו של שליח כידו כו' עכ"ד ולפי"ז דמיירי שעשה שליח על נתינת הגט מע"ש א"כ יכול שפיר השליח ליתנו לה כיון שקיבלו מיד הבעל בשעה שהי' שפוי בדעתו ואע"ג דהוא השתא גוסס לא איכפת לן כיון דהשליח הא מקנה לה חצרו.
והנה ביבמות קי"ח ע"ב מיבעיא לן שם המזכה גט במקום יבם מהו ומסקינן שם דהיא ספק מגורשת אע"ג דלא מטי עדיין גיטא לידה וכ"ע בש"ע אה"ע סי' קמ"ה ס"י ומבואר בב"ש סי' ק"מ סק"ט דתן גט זה לאשתי הוי כזכי ורק בהולך ותן לה פסקינן שם דל"ה כזכי אבל בתן לחוד הוי כזכי ולפי"ז באמר השכ"מ להשליח מע"ש תן גט זה לאשתי א"כ הויא ספק מגורשת גם כשהוא עדיין ביד השליח אע"ג דלא מטי עדיין לידה כיון דהוי מזכה גט במקום יבם משום דכל כונת הגט הוא דלא תיפול קמי יבם כפרש"י להדיא [ועי' שו"ת מהר"ם מלובלין סי' קכ"ב] וכיון דבל"ז הויא ספק מגורשת גם כשהוא ביד השליח לכן לענין זה מהני שפיר אג"ק אע"ג שהיא רק מדרבנן והא דפריך בגמ' מה שקנתה אשה קנה בעלה אע"ג דגם קודם שבא הגט לידה הוא ספק מגורשת כנ"ל בכ"ז הא מבואר בשיטה מקובצת ב"מ י"ב דגם בספק מגורשת אית לי' להבעל פירות ע"ש וא"כ שפיר פריך מה שקנתה אשה קנה בעלה כיון דעדיין אית לי' להבעל פירות אף בספק מגורשת (וממילא מיושב נמי לפי"ז מה שהקשה ש"ב הגאון ר' זלמן מרגליות זצ"ל בשו"ת בית אפרים חח"מ סי' מ"א לשי' רש"י דס"ל דקנין אגב מהני בגט כמו בממון מש"ס ב"ב קנ"א ע"ב דקא' דומיא דגט מה גט לאו בר קנין כו' הא גט שפיר איתא בקנין אג"ק ע"ש שהאריך ולדברינו א"ש דרק בעובדא דהתם מועיל משום דמקודם הויא ג"כ ספק מגורשת אבל בעלמא אינו מועיל קנין אגב): ברם הא קשיא לי בהא דפריך רב עיליש מה שקנתה אשה קנה בעלה בשלמא לעיל המשנה דהזורק לתוך חצרה פריך שפיר דנהי דקיי"ל חצר המושכר קונה להמשכיר מ"מ הלא כיון דהבעל אית לי' הפירות וקנוי לו החצר לתשמיש א"כ מיקרי רשותו ולא תוכל להתגרש בגט זה כיון דעדיין לא יצא מרשותו משום דהוא משמש בהבית וכסברת המחנה אפרים ה' קנין חצר סי' ג' ע"ש אמנם הכא הלא באמת הקשו התוס' דהא אמרינן בב"ב בעל שנתן מתנה לאשתו קנתה ואין הבעל אוכל פירות ותי' בשם ר"ת דאע"ג דאין הבעל אוכל פירות מ"מ כיון דאם מכרה ונתנה אינו קיים חשיב כאלו הוי דבעל ואינה יכולה לקנות על ידו מה שבתוכו וא"כ לא נוכל לומר דהוי רשותו דבעל כיון דאין לו שימוש בהבית משום דאינו אוכל פירות וע"כ הקושיא היא אי נימא דחצר המושכר קונה לשוכר וכמו שהיא באמת דעת קצת פוסקים ובפרט אליבא דרבא דס"ל האחין שחלקו לקוחות הן וע"כ דס"ל ק"פ כקה"ג דמי דאל"ה לא משכחת דמייתי בכורים כנודע וא"כ הא הבעל יש לו עכ"פ קנין בהחצר כיון דאם מכרה ונתנה אינו קיים א"כ לא גרע משוכר שקונה לו חצר המושכר וא"כ הי"ל לקנות החצר גם לדידי' אמנם עדיין קשה לי עפי"ד הש"ס ביצה ל"ט גבי מילא ונתן לחבירו ר"נ אמר כרגלי מי שנתמלאו לו רב ששת אמר כרגלי הממלא ומסיק הש"ס דבמגביה מציאה לחבירו קמיפלגי מ"ס קנה ומ"ס לא קנה ומפרשי התוס' שם בשם ר"י דר"נ סבר דלא קנה חבירו אבל כיון שגם הואלא קנה דלא נתכוין לקנות א"כ הרי הן הפקר כ"ז שלא באו ליד מי שנתמלאו לו ולכשיבאו לידו יזכה בהן מן ההפקר לפיכך הן כרגליו ע"ש וע' בתוס' ב"ק ק"ב ע"ב ד"ה מי הודיעו שכ' ג"כ כעין סברא זו.
ולפי"ז הרי מבואר בתוס' ב"ב נ"ד ע"א ד"ה אדעתא דציבי דהא דחצרו ש"א קונה לו שלא מדעתו היי"ד כשאינו יודע אם הוא בחצרו אבל אם יודע שהוא ואינו מתכוין לקנות לא קני ולפי"ז ה"נ אם מקנה לה המקום שהגט בתוכו כדי שתתגרש נהי דהבעל אית לי' עדיין קנין ויוכל החצר לקנות לו לדעת הפוסקים דחצר המושכר קונה לשוכר עכ"פ כיון שהוא רוצה לגרשה הא אינו רוצה שיקנה לו החצר ובכה"ג שיודע שהוא בחצרו ואינו רוצה לקנות לא קניא לי' חצרו כד' התוס' הנ"ל וא"כ כיון דלא קניא לי' הרי הוא הפקר וממילא קניא לה הקנין הגוף שיש לה בהחצר וכסברת התוס' הנ"ל ואין לדחות עפי"ד התוס' שהקשו הא הוי טלי גיטך מע"ג קרקע ותי' דכיון דבא מרשותו לרשותה הוי כבא מידו לידה ואינימא דהוי כהפקר מקודם שקנה לה חצרה א"כ שוב הוי טלי גיטך מע"ג קרקע ז"א דהא הוא לא הפקירו אדרבא אם ירצה הא קונה לו חצרו ורק שהוא לא רצה כדי שתקנה היא ותתגרש א"כ שפיר בא מרשותו לרשותה ונראה שמזה יהי' ראי' למ"ש רש"י ז"ל בסנהדרין ע"א ובקידושין כ"ג ע"ב דמתנה של האשה שייכא כולה לבעל דלא כמ"ש בתוס' קידושין כ"ד ע"א להוכיח דאין לו לבעל רק אכילת פירות ומחלקים בין קנין הבעל לגבי אשתו לבין קנין האדון לגבי עבדו ובפירש"י כתב דדמיא למציאתה דשייכא כולה לבעל ועי' במקנה קידושין שם ולפי"ז שפיר פריך הש"ס מה שקנתה אשה קנה בעל ור"ל דשייך כולו לבעל כמו מציאתה וא"כ האיך תקנה את הגט ע"י החצר הא אין לה בהחצר הזה כלום ולפי"ז מיושב עוד הפעם תמיהת הרשב"א הנ"ל דאמא' לא הוי קשיא לי' לרבא על המשנה דהזורק לתוך חצרה נימא מה שקנתה אשה קנה בעלה ולדברינו נכון מאד דעל המשנה לא הוי קשיא לי' כיון דמיירי בחצרה של נכסי מלוג ואין לו לבעל רק אכילת פירות א"כ אפילו אינימא דחצר המושכר קונה לשוכר מ"מ הא הבעל שרוצה לגרשה הלא אינו רוצה שיקנה לו החצר ובכה"ג הא ל"א חצרו ש"א קונה לו שלא מדעתו וכיון דהוא אינו קונה ממילא קנתה האשה כנ"ל משא"כ הכא במתנה הא אין לה יד כלל לקנות החצר והוי כולו דבעל ושפיר פריך האיך תקנה את המקום הא מה שקנתה אשה קנה בעלה כולו כמו מציאתה כד' רש"י הנ"ל אולם לכאורה עדיין קשה לפי"ז דהא באמת הקשו המג"א והב"ש הנ"ל הרי הוי גט מוקדם וראיתי בפנ"י שכ' וז"ל והנלפענ"ד בזה דההוא גט שכ"מ דהכא איירי שגירשה בתנאי דאם מתי וכל שמגרשה על תנאי זה תו לא מיפסל משום מוקדם כמו שהארכתי לעיל בסוגיא דמהיום אם מתי עכ"ל ולפי"ז קשה בהא דמסיק גיטה וחצרה באין כא' לפמ"ש התוס' ביבמות צ"ג ע"א ד"ה קנוי' לך מעכשיו דהיכי דאמר קני בחזקה לאחר ל' לא קנה הואיל ובשעה שיש לקנין לחול דהיינו לאחר ל' כבר פסקה החזקה ע"ש וכ"כ בר"ן נדרים כ"ח ע"ב וכ"ט ע"א וברשב"א שם ובחידושיו לקידושין ס"ג וברשב"ם ב"ב פ' מי שמת ולפי"ז הלא כ' התוס' לעיל ע"ג ע"ב דכל גט שכ"מ במהיום אם מתי מהיום דקא' היינו מחיים שדעתו לאחר הגט כל מה שיוכל רק שיחול מחיים שעה א' סמוך למיתתו ע"ש וא"כ כיון דע"כ מיירי הכא בגט שכ"מ בתנאי כד' הפנ"י הנ"ל וא"כ אין הגט חל רק רגע לפני מיתתו וא"כ האיך מהני עכשיו החזקה דהא השתא ל"מ החזקה דמה שקנתה אשה קנה בעלה ואז הא כבר פסקה החזקה כד' הראשונים הנ"ל ובשלמא לשי' התוס' דס"ל דמה שקנתה אשה קנה בעלה הוא רק לענין הפירות א"כ שפיר י"ל דכיון דמהני עכ"פ עכשיו החזקה על גוף הקרקע א"כ בשעת חלות הגט בא לה ק"פ של החצר ממילא עם הגט כא' משא"כ לשי' רש"י הנ"ל דמה שקנתה אשה קנה בעלה ר"ל גם הגוף א"כ ל"מ השתא החזקה כלום וא"כ האיך נוכל לומר אח"כ בשעת חלות הגט גיטה וחצרה באין כאחד דהא כבר פסקה החזקה.
אמנם באמת לק"מ דרש"י ז"ל לשיטתי' אזיל דס"ל לעיל ע"ג ע"ב שם דבסתם גט שכ"מ במהיום אם מתי הגט חל מיד רק באומר להדיא מעת שאני בעולם אינו חל עד סמוך למיתה ע"ש וא"כ לשי' רש"י שפיר הגט חל מיד ושייך שפיר לומר גיטה וחצרה באין כא'. או י"ל דרש"י ז"ל ס"ל כהרמב"ם פי"א מה' מכירה ה' ג' שכ' המוכר בית לחבירו ע"מ שילך עמו לירושלים ביום פ' והחזיק זה בבית ה"ז קנה כשילך עמו לירושלים באותו יום וכ' הב"י בח"מ סי' ר"ז דס"ל להרמב"ם דבקנין חזקה ל"א כלתה החזקה וחולק על התוס' שמדמו חזקה למשיכה ע"ש א"כ י"ל דרש"י ז"ל ס"ל ג"כ הכי: והנה מה שהקשית בפלוגתת ר"י ור"ל במשנה דהכותב נכסיו לבנו ומכר הבן בחיי האב כו' דהרי בזמן שהיובל נוהג גם הבן אין לו רק ק"פ וק"פ הא נשאר אצל האב ולא הי"ל לבן מה למכור דא דקטנותא הוא חדא מאן יימר דמיירי התם בזמן שהיובל נוהג וע' בתוס' ערכין ל"ב ע"א שמסתפקים אי בזמן בית שני נהוג יובלות ועוד מה ענין ק"פ להא דיוצא ביובל דהא דיוצא ביובל חשבינן ק"פ משום דכל קנין לזמן הוי ק"פ כד' הר"ן בנדרים כ"ט וע' בקצוה"ח סי' רמ"א מ"ש בשם שו"ת הרא"ש דלענין אתרוג מיקרי קנין הגוף לשעה קה"ג ולא ק"פ וחשיב לכם ע"ש וע' במקו"ח סי' תמ"ח סק"ט ועוי"ל דנהי דלגבי קנין שהוא עולמית מיקרי קנין לזמן רק ק"פ מ"מ לגבי קנין פירות חשיב קה"ג לזמן קנין גמור ודמיון לסברא זו מצינו בתוס' יומא נו"ן ע"ב ד"ה אחיו הכהנים כו' דיורשין חשיבי שותפין בקרבן כיון דשניהם אינם מכפרין אלא מקופיא משא"כ שאר הכהנים לגבי כהן גדול בפר של יוה"כ כיון דהכ"ג יש לו כפרה בקביעות לא חשיבא כפרת קופיא שלהם ול"ח קרבן שותפין ע"ש והה"נ נהי דקנין שעה לגבי קנין עולמית ל"ח רק ק"פ אבל לגבי ק"פ שאינו קה"ג כלל חשיב קה"ג לזמן קה"ג ולא ק"פ והויין שפיר שני דברים נפרדים.
ומה שהקשית בגיטין מ"ח אי לאו דאר"י ק"פ כקה"ג דמי לא מצא ידיו ורגליו בביהמ"ד דאר"א אר"י האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זל"ז ביובל א"כ לא משכחת דמייתי בכורים אלא חב"ח עד יהושע בן נון והקשית דהלא יוכלו האחין להפקיר הנכסים קודם החלוקה ואח"כ יזכו בחלקיהן והפקר אינה חוזרת ביובל לק"מ דאכתי חוזרת ביובל מכח מי שלקח אביהם ממנו הנכסים דכיון שהי' עתיד להחזיר אליו ביובל לא הי' להם כח להפקירן גם למה יפקירו דילמא יזכה בהן אחר.
ועוד מהיכי תיתי שיכניסו א"ע לחיוב מצות בכורים אם אינם מתחייבים מאליהם ע' תוס' חולין פ"ד ע"א ד"ה ליפרקינהו ובחי' הר"ן והריטב"א שם. ובפרט די"ל לפי"ד הרמב"ם בפי"א מה' שמטה ויובל גבי הדין דאחין שחלקו כלקוחות הן ומחזירין זל"ז ביובל כ' לא תבטל חלוקתן מכמות שהיתה וכ' הכ"מ שם בכונתו דר"ל כשמחזירין החלוקה לאו היינו דתבטל חלוקתן לגמרי ולחזור ולחלוק כבתחלה אלא שהחלוקה קיימת רק שמחליפין של זה בשל זה ויצא לו להרמב"ם ז"ל זה מד' הש"ס בכורות נ"ב ע"ב דקא' מאי אין חוזרין אין חוזרין לבטלה ומפרש הרמב"ם ז"ל כנ"ל דלא כפרש"י ע"ש א"כ לפי"ז בודאי א"ש: וע"ד אשר אמרת עם הספר בחתימת אגרתך לתמוה ע"ד הב"ח שהובא בש"ך ח"מ סי' כ"א סק"ג שהקשה ע"ד הרמב"ם והמחבר שם שכ' מי שקנו מידו שאם לא יבא ביום פ' וישבע יהי' חבירו נאמן בטענותיו ויטול כל מה שטען בלא שבועה אם הביא ראי' שהי' אנוס באותו היום ה"ז פטור מקנין זה והקשה מהירושלמי דקידושין באמר לה מקדש אני לך ע"מ מכניסיך ליום פלן ואין אתא יום פ' ולא כנסתיך לא יהוי לי כלום ואירע לי' אונסא ר"י אמר אונסא כמאן דלא עבד ור"ל פליג והלכה כר"י לגבי ר"ל הרי דאין חוששין לאונסו וע"ז תמהת דהרי החילוק פשוט לפי"ד הריב"ש הובא במ"ל פי"א מה' מכירה ה"א שכ' דהיכי דהאונס הוא בקיום התנאי אז יש טענת אונס אבל היכי דהאונס הוא בביטול התנאי כגון דאמר הריני מתחייב ליתן לך מנה אם באתי ונאנס ולא בא אז ליכא טענת אונס דמה בכך שהי' באונס הא מ"מ נתבטל התנאי ואין כאן חיוב ולפי"ז ה"נ איכא חילוק זה דבשלמא באתפיס זכוותי' בב"ד ואמר אם לא אבא עד יום פ' יבטלו זכיותאי ונאנס ולא בא הא האונס בקיום התנאי בכה"ג יש טענת אונס משא"כ בנידן הירושלמי הא מיירי שאמר הריני מקדשיך ע"מ מכניסיך ליום פ' ונאנס ולא כנסה א"כ הוי האונס בביטול התנאי שפיר אמרינן אונסא כמאן דלא עביד כר"י כיון דמה בכך שהי' באונס הא מ"מ נתבטל התנאי עכ"ד:
הנה כסברת הריב"ש הנ"ל מבואר באס"ז ריש כתובות בשם הרמ"ה ז"ל וה"ר לדבריו מש"ס גיטין ע"ד ע"ב בא' שאמר לאשתו ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי אצטליתי ואבדה אצטלתו דס"ל לת"ק דרשב"ג שם דאצטלתו דוקא קא' ואמאי תיפוק לי' דהרי אנוסה היא ולמ"ד יש טענת אונס בגיטין הול"ל התם דהרי הוא כאלו נתקיים התנאי א"ו דל"מ טענת אונס כיון דמ"מ נתבטל התנאי ופי' שם לפי"ז דברי רש"י זיל שפי' התם הא דקא' וכן לענין גיטין אלפיכך קאי ע"ש דפח"ח והנלפענ"ד בישוב קושייתך דהנה מבואר בירושלמי התם שהי' התנאי בכפילא מקדש אני לך ע"מ מכניסיך ליום פלן ואי אתא יום פ' ולא כנסתיך לא יהוי לי כלום וע"כ דאזיל התם למ"ד דבעי' תנאי כפול ואי לא כפלי' לתנאו אין בכח התנאי לבטל המעשה וא"כ כיון דלענין הך צד שכפל ואמר ואין אתא ליום פ' ולא כנסתיך יתבטלו הקידושין הא ל"מ לבטל התנאי ולא חשיב כאלו לא כנסה כיון שהי' באונס דגבי הך צד הא הוי קיום התנאי ומהני מה שהוא אונס וא"כ כיון דלולא כפל התנאי הי' המעשה קיים וכיון דלזה ל"מ הכפל ממילא הו"ל כלא כפלי' לתנאו והיל"ל דהקידושין קיימין ומצאתי סברא זו בס' טיב גיטין מא"ז הגאון ר"צ מבאנהייט ז"ל בחי' גיטין ע"ז ע"א בתוס' ר"ה מ"ש רישא כו' ושם ע"ה ע"ב במשנה דה"ז גיטך ע"מ שתשמשי את אבא כו' רק שהקשה שם לפי"ז מריש כתובות דמוכיח שם רבא דאין אונס בגיטין מהא דתנן ה"ז גיטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש ומת בתוך י"ב חודש מת הוא דאינו גט הא חלה ה"ז גט והקשה לפי"ז דאיך יעלה על הדעת שיתבטל עי"כ הרי אם לא קיים התנאי כלל הי' המעשה קיים לולא כפל התנאי והרי בזה ל"מ הכפל שהרי הכפל הי' אם אבא והרי לא בא שלענין זה ל"מ אונס היכי שנתבטל התנאי וכנ"ל וא"כ ממילא הגט קיים ותי' דמזה יהי' ראי' לד' הראשונים שהובא בחי' רשב"א גיטין ע"ה דמש"ה בעינן תנאי כפול ול"א דליהוי כגילוי דעת ואומדנא דמוכח דמהני משום דכיון דאמרו בלשון תנאי ולא כפלי' גרע טפי וא"כ לפי"ז היכי דכפל לענין אונס שאירע י"ל שמבטל המעשה אף דל"ה בכלל הכפל דלא גרע מגילוי דעת דרבא ס"ל גילוי דעת בגיטא מילתא הוא ע"ש ועפי"ז אמרתי ליישב דברי רש"י ז"ל בגיטין ל' ע"א ההוא דאמר לה אי לא פייסנא לה עד תלתין יומין ליהוי גיטא אזל פייסה ולא איפייסה אמר רב יוסף מי יהיב לה תרקבא דדינרי ולא איפייסה א"ד אר"י מידי תרקבא דדינרי בעי למיתב הא פייסה ולא איפייסה הא כמ"ד יש אונס בגיטין הא כמ"ד אין אונסבגיטין ופירש"י שם בד"ה ליהוי גיטא מעכשיו מסר לה גט על תנאי זה אי לא איפייס לה ולכאורה צריך להבין מאי בעי רש"י בזה ולהנ"ל נכון דהי' קשה לי' לרש"י ז"ל דמאי מועיל הא דמוקי הא"ד כמ"ד יש אונס בגיטין הרי ע"כ צריך לכפול תנאי ואי פייסנא לה לא ליהוי גיטא א"כ להך צד הא ל"מ האונס והוי כלא כפל לתנאו כנ"ל ול"מ התנאי לבטל הגט וע"כ אנו צריכין לבא מטעם גילוי דעתא והרי קיי"ל כאביי דגילוי דעתא בגיטא לאו מילתא הוא וע"כ פירש"י ז"ל דמיירי במעכשיו ולא בעי' תנאי כפול וא"כ לענין אי לא פייסנא הא מהני האונס דבקיום התנאי מהני טענת אונס ובדרך זה יאירו לנגדינו דברי רש"י ז"ל שם ל"ד ע"א ההוא דאמר להו אי לא נסיבנא עד תלתין יומין ליהוי גיטא כי מטו תלתין יומין א"ל הא טרחנא למאי ניחוש לה אי משום אונסא אין אונס בגיטין אי משום גילויי דעתא בגיטא פלוגתא דאביי ורבא הוא ופירש"י שם ד"ה א' לא נסיבנא.
כתב גט ונתן לארוסתו ע"מ שאם לא יכנוס עד ל' יום יהא גט ולכאורה בלתי מובן אל מה ירמזון מליו האלה ומה הוסיף על דברי הגמ' ונראה דרש"י ז"ל נזהר בזה משום דהוי קשיא לי' למה קא' הש"ס אי משום אונסא אין אונס בגיטין דמשמע דאי יש אונס בגיטין הוי הגט בטל הרי ע"כ כפלי' לתנאו דאי נסיבנא עד תלתין יומין לא ליהוי גיטא ולהך צד הא ל"מ האונס כיון שעכ"פ נתבטל התנאי כנ"ל וא"כ הוי כאלו לא כפלי' לתנאו ול"מ התנאי לבטל הגט וכאמור וע"כ משום גילוי דעת א"כ אכתי צריכין לבא לפלוגתא דאביי ורבא אי ג"ד בגיטא מילתא הוא וקיי"ל כאביי ולמה הוצרך הש"ס לומר דאין אונס בגיטין וע"כ פירש"י ז"ל דמיירי בתנאי דע"מ והרי דעת הרי"ף והרמב"ם הובאו בהרא"ש פ' מי שאחזו דע"מ כאומר מעכשיו דמי ול"ב תנאי כפול וע' בפנ"י שם ע"ה ע"ב שרוצה להעמיס כן גם בדעת רש"י ז"ל וא"כ י"ל דזהו כונת רש"י ז"ל דמיירי בתנאי דע"מ והוי כאומר מעכשיו ול"ב תנאי כפול ולכך אי הו"א יש אונס בגיטין הוי הגט בטל ולהכי קא' הש"ס דאין אונס בגיטין.
ובפשיטות י"ל דלא הוי ניחא להו להב"ח והש"ך ז"ל לתרץ כדבריך משום שמלשון ר"י דקא' התם בירושלמי כל אונסא כמאן דלא עביד משמע שלא מטעם שמ"מ נתבטל התנאי אלא דל"מ טענת אונס אפי' בקיום התנאי והש"ך ז"ל מתרץ שם ברווחא דאה"נ דס"ל לר"י דהיכא דאדם מחייב עצמו נגד חבירו בדבר שלא הי' חייב ע"ת ואירעו אונס שלא קיים התנאי פטור והרי הדבר כמו שהי' מקדם דאונס רחמנא פטרי' אבל מי שחייב עצמו נגד חבירו בדבר שלא הי' חייב ע"מ שיעשה לו חבירו איזה ענין ליום פ' ואירעו אונס לחבירו אין המתחייב חייב בשביל אונסו של זה דאונס רחמנא פטרי' אמרינן אבל אונס רחמנא חייבי' ל"א ומה לו בזה שאירעו לחבירו אונס הרי לא קיבל ע"ע חיוב זה אלא ע"ת זה וכיון שלא קיים חבירו התנאי אף שהוא מחמת אונס למה יתחייב הוא והעמיס כן בכונת דברי הר"ן בקידושין פ' האומר ע"ש ובזה יהי' נדחה ראיית השיטה מקובצת כתובות הנ"ל דבביטול התנאי ל"מ טענת אונס מאצטלא דס"ל לת"ק דרשב"ג אצטלא דוקא ותיפוק לי' דהא אונסה היא כיון שנאבד כנ"ל ולדברי הש"ך אין ראי' דא"א לומר דכיון דאנוסה היא שנאבדה האצטלא לכך יהי' הגט קיים כיון דמה לו להבעל שהיא אנוסה הא הגט תלוי בדעת הבעל והרי הוא לא נתן לה הגט רק ע"ת זה והוי כמו אונס רחמנא חייבי' דלא אמרינן: והנה לכאורה יש להקשות לסברת הש"ך הלזו מהא דמיבעי' לי' להש"ס בריש כתובות חלתה היא מהו מצי אמר לה אנא הא קאימנא א"ד מצית אמרה לי' נסתחפה שדהו וכ' באס"ז שם דפירוש נסתחפה שדהו כך היא אעפ"י שנאנסתי אני כיון שאין העכבה מדעתי אלא אנוסה אני חייב ליתן לה מזונות כיון שהגיע זמן וכיון שתעלה לי מזונות נמצא האונס לחובתך מעתה שיהי' בשדה שלך שנסתחפה וזהו שפירש"י ז"ל מזלך גרם כי מהיום אני מוטלת עליך לזון עכ"ד וקשה דאיך נימא כיון שאנוסה היא הבעל מחויב לתת לה מזונות הרי אונס רחמנ' חייבי' ל"א בשלמא במאי דקא' את"ל חלה הוא מעלה לה מזונות לא תקשי דאמאי יתחייב במזונותיה נהי דל"ה אנוס בתקנתא דרבנן אבל מ"מ אנוס הוא מחמת חליו ונימא אונס רחמנא פטרי' די"ל עפי"ד א"ז הגאון מליסא ז"ל בס' מקו"ח סי' תמ"ח שהקשה שם בגזל חמץ ועעה"פ אמאי קנסו לאסור החמץ הרי הנגזל אנוס הוא ומטעם הגזלן שעבר אין לקנוס הנגזל ותי' דלא מקלינין באונס רק בדבר שהקנס הוא משום חטא ולענין שלא להפסיד אותו מחמת האונס דאונס רחמנא פטרי' משא"כ בחמץ אי הי' מסתלק האונס בתוך הפסח הי' חייב לבערו והי' החמץ מתבער מן העולם ולא היה נשאר לו חמץ כלל וא"כ כשהי' אנוס כל ימי הפסח ולא ביערו מה"ת ירויח ע"י האונס והרי הוא כמבוער וחייב לבערו ע"ש וא"כ ה"נ אי לא הי' חולה הא הי' מחויב לכונסה וליתן לה מזונות וא"כ אין לומר דבשביל שחלה יפטר מן המזונות וירויח עוד דאונס רחמנ' פטרי' אמרינן אבל לא שירויח אבל בהא דמיבעי' לן בחלתה היא לפי' האס"ז הנ"ל לכאורה הקושיא עצומה דאונס רחמנא חייבי' הא ל"א.
אמנם באמת לק"מ דשאני היכי דתלי' הדבר בתנאי שלו י"ל כסברת הש"ך הנ"ל דלא נתחייבתי רק על אופן זה ומה לי באונסך משא"כ הכא הא כבר נתקדשה לו וחכמים תיקנו דמשנתקדשה שה לו מחויב במזונותיה לאחר שיעברו שנים עשר חודש שנותנין לבתולה ורק שא"י לכונסה וכיון שהיא אנוסה הא אונסא כמאן דעביד ונתחייב במזונותי' ממילא מצד תקנ"ח שתיקנו לה מזונות לאחר חודש משעת הקידושין וכיון דהקידושין א"א שיתבטלו ממילא רמי' עליה חיוב המזונות ונסתחפה שדהו וממילא מיושב נמי לפי"ז מה שהקשה בספר שערי משפט בסי' כ"א שם ע"ד הש"ך שכ' דאונס רחמנא חייבי' ל"א מהא דמבואר ברמ"א אה"ע סוס"י קי"ח בשם י"א דאם לא מתו הבן או הבת אלא נהרגו או נשתמדו ל"ש בזה דין נדוניית חתנים ואפי' לא נתן האב צריך ליתן והיינו אף שפסק ר"ת בנדוניית חתנים שלא גבה החתן א"צ האב ליתן כשמתה בתו משום דאומדנא דמוכח הוא דלא נתחייב אלא כשתהנה בתו ממנו ה"ד במתה מיתה טבעית אבל אם נהרגה שזה אונס דלא שכיח הוא ולא אסיק אדעתא ואפי' אם התנה בפירוש שאם תמות תוך השנה שיחזור הנדן מ"מ אין זה בכלל התנאי והקשה הא התם נמי האב לא התחייב לתת הנדוניא אלא בתנאי זה דוק' שתהנה בתו וא"כ מאי מהני שנהרגה דהוא אונס דל"ש הא מ"מ האב לא התחייב א"ע רק בתנאי זה שתהנה בתו ואונס רחמנא חייבי' הא ל"א ולהנ"ל נכון דהא הבעל לא היה נושאה בלי הנדוניא וכיון דהנשואין א"א להתבטל ממילא מוטל על האב חיוב הנדוניא מכח הנשואין ורק שתנאי הי' לפטור א"ע והיינו שתהנה בתו וכיון דאונסא דל"ש הוא ולא אסיק אדעתא ממיל' נשאר החיוב כדמעיקרא משא"כ בנידן דהירושלמי הנ"ל אמרינן דל"ה תחלת הקידושין רק ע"ת זה שיכניסה ליום פ' וכיון שלא כנסה לא התחילו הקידושין לחול:
ובסברת הש"ך הלזו נראה להסביר דברי התוס' קידושין י"ז ע"א ד"ה חלה שלש ועבד שלש אינו חייב להשלים שכ' שם דמלמדי תינוקות אם חלו אין לוקחין אלא מה שהרויחו דאין לדמותם לע"ע שא"ח להשלים ימי חליו דע"ע גופו קנוי לאדונו הלכך חלה ג' א"ח להשלים דא"י לעשות מלאכה יותר מיכלתו אבל מלמד אין גופו קנוי אלא שכר עצמו ללמוד עד הזמן וכשא"י להשלים לא יטול אלא מה שהרויח והסברא נראה דהוא כך דבשלמא עבד נקנה תיכף גופו להאדון על שש שנים ואם חלה בתוך שש א"ח להשלים משום דאונס רחמנא פטרי' משא"כ מלמד או פועל אחר כיון שהוא רק שכור למלאכתו ע"מ שיעשה מלאכתו והא הבעה"ב לא התחייב א"ע לתת לו שכרו חלף עבודתו רק כשיעשה פעולתו וא"כ כשחלה נהי דהוא אונס מ"מ מה לו להבעה"ב באונסו של המלמד או הפועל שיתן לו שכירותו משלם הא אונס רחמנא חייבי' ל"א וכחילוק זה כ' התוס' בגיטין ע"ד ע"ב בד"ה רבה אמר הא לא אצטריך במה שהקשו שם מהא דא' שכר את הפועלים ואתא מיטרא הפסד דפועלים הוא עש"ה ומדי עיוני בפוסקים בענינים האלה ראיתי להנתה"מ סי' נ"ה במ"ש לחזק ראיית האגודה דהיכי דלא הי' אונס רק ביום האחרון לא חשיב אנוס כיון שהי' יכול לעשות מקודם שביו"ד סי' רל"ב סי"ב בהג"ה מובא ב' דיעות בזה והאגודה ה"ר מגיטין ע"ד ע"ב שהצריך הלל לתקוני שיהי' חולש מעותיו ללשכה כו' ותיפוק לי' דהא אונס הוא אם אין הלוקח רוצה לקבל ממנו והקצוה"ח תמה שם דהא אונס רחמנא חייבי' ל"א וכ' הנתה"מ דבתי ע"ח ל"ה רק הלואה ול"ה אונס רחמנא חייבי' וצדקו דברי האגודה ולפענ"ד דין האגודה הלז מבואר בתוס' כתובות ק"ז ע"ב ד"ה עמד בדין וברח כו' ור"ח פי' שמצא בירושלמי בריש אעפ"י דברח לאו דוקא אלא ה"ה חלה דניזונת משלו וא"ת והא אמרינן חלה הוא או היא אינו מעלה לה מזונות לחד לישנא גבי הגיע זמן ולא נשאו י"ל שאני הכא שהי"ל לכנוס מיד אחר שהגיע הזמן אחר ג' חדשים אבל התם כשהתחיל חליו לפני שהגיע הזמן מאי הו"ל למיעבד ע"ש הרי דאף היכי שבסוף הי' אנוס שחלה את חליו מ"מ כיון דהי' יכול לכונסה קודם ל"ה אונס.
וע' במג"א סי' ק"ח ס"ק י"א מבואר שם כדברי הקצוה"ח הנ"ל. יותר לא ירשני הזמן להאריך.
ה' שנותיך יאריך כנפשך ונפש הדור"ש באהבה מברכך בכוח"ט לראשית השנה הבע"ל: