שו"ת הר"י בשמים· רבי אריה ליבש הלוי הורוויץ
סי' פג
בעזה"י יום א' ז"ך סיון שנת תרמ"ז לפ"ק סטרי.
שלום וי"ר לכבוד ידידי הרב המאה"ג חריף ובקי כש"מ יעקב שור נ"י אבד"ק ברעזדאוויטץ יצ"ו. מכתבו הגיעני ולרוב טרדותי אשיב לו בקצרה בנידן השאלה בעסק קשר החיתון שהי' מושלש כבר הנדוניא משני הצדדים ונתקבל החתן לעבודת הצבא ועי"ז רצון הכלה ואביה לבטל השידוך.
וכבר גליתי לו דעתי בהיותו אצלי שעפ"י דתוה"ק היכולת בידם להתיר הקשר ועיניו ראו מה שקבעתי מסמרות בהלכה זו בתשו' לרב אחד ולא באתי אפוא רק להשיב לו על פרטי דבריו שכתב להעיר בענין זה: פתח דבריו יעיר עפי"ד הנוב"י מהד"ק חיו"ד סי' ס"ט דאין הכלה יכולה לחזור מכח איתתא בכ"ד ניחא לה.
הנה מלבד שהנוב"י לא כתב זה רק לענין אם מקודם ל"ה הגון ושב עתה ונעשה הגון לה שיכולה להנשא לו כעת אבל היכי שגם עתה אינו הגון לה מודה הנוב"י דל"א איתתא בכ"ד ניחא לה חוץ לזה הרי באמת בשידוכין ל"א סברא זו דאיתתא בכ"ד ניחא לה דטב למיתב טן דו דל"א סברת טן דו רק לקיום הקידושין הואיל וקרובה לביאה לא בשידוכין וכ"כ בס' בית מאיר בקונטרס צלעות הבית סי' ו' וע"ע שם דל"א סברת טן דו רק בנידן יבמה שנפלה לפני מו"ש דאיכא ספיקי טובא דילמא יהי' לה זרע ודילמא לא יהא היבם מו"ש דהתם איירי של"ה מו"ש בשעת קידושין או כמ"ש אח"כ שם דרק באירוסין משני בגמ' טן דו ר"ל דאגידה גבי' ויש לה בעל לכמה ענינים למ"ד ארוסה יש לה כתובה גם לענין דחייב במזונות בהגיע זמן הנישואין מכנסת א"ע בספק זה שתפול לפני מו"ש ומתקדשת בלי תנאי משום הך הנאה דטן דו אבל לא בשידוכין דאף בהגיע זמן הנישואין שגבלו אין לה מזונות וגם כתובה אין לה אינה נכנסת בספק זה ואמרינן אומדנא שלא נכנסה בספק שלא יהי' הגון להול"א טן דו ע"ש ומ"ש מעלתו דהרא"ש בתשו' כלל ל"ד שכ' בהמירה אחות המשודכת דיכול לבטל השידוך הוא רק מטעם שהוא אונס שאינו מצוי מדהוציא דינו מגיטין ע"ג.
בקיבל עליו כל אונסא דמתיליד ואסתכר נהר מלכא ושם הוי אונס שאינו מצוי שכן מדקדק הרמב"ם פי"ט מה' מכירה שלא עלה על לב המוכר דבר זה הפלא בעת שהתנה אבל באונס המצוי א"י לפוטרו הנה שם ע"כ אנו מוכרחין לפוטרו מטעם אונסא דלא שכיח כיון שבפירוש קיבל עליו כל אונסא דמתיליד אבל בסתם בלי תנאי גם שאר אונס פטור דכל אונס רחמנא פטרי'.
ומ"ש כ"ת דע"כ משום ספק פטרו הרא"ש ולא מתורת ודאי דהא הוציא כן מש"ס גיטין הנ"ל ושם פי' הרמב"ם הנ"ל דהמלחים קבילו עלייהו כל אונסא וקשה האיך אמרי' שם דאונסא דל"ש לא קבילו עלייהו הא באונס כזה קיי"ל בב"מ ע"ז ובח"מ סי' של"ד דהוי פסידא דפועלים וע"כ דרק מטעם ספק פטורין עכ"ד אתמהא מה ענין זל"ז דהתם דקיי"ל דהוי פסידא דפועלים היינו שאין נוטלין שכרן כיון דכל היכי דאיתנוס לא עשו פעולתן ואינם שכורים שלו עתוס' גיטין ע"ד: ד"ה רבה אמר ובמח"א ה' שכירות סי' ה'.
ואין נוטלין שכרן רק בשהבעה"ב יודע והפועלים אין יודעין אבל בגיטין שם הא בעינין לחייבינהו לאוגורי מלחים להעביר השומשמי דהוא רק משום התנאי שקבלו עליהם כל אונסא דמתיליד אמרינן שפיר דאונסא דל"ש ל"ה בכלל. ובלא"ה לא ידעתי איך עלה ע"ד מעלתו לומר דהרא"ש מטעם ספק קאתי עלה ואין מוציאין מיד המוחזק א"כ האיך כ' בסוף דבריו שם דחייבין להחזיר הסבלונות.
והנה מה שחשב כבודו לומר דכיון דהושלש הנדוניא והייין החתן והכלה מוחזקין ולא נוכל לומר אומדנא לפוטרו מחצי נדן קנס כיון דהחתן מוחזק ול"א אומדנא להוציא הנה בעיקר סברא זו ע' במ"ל פ"ו מזכיי' שהאריך בזה וכן בנוב"י שם אמנם בלא"ה איך יעלה על הדעת לומר שכשמתבטל השידוך הוי החתן מוחזק בהנדן של הצד הכלה ומ"ש בתשו' רח"כ חח"מ סי' ט' דבהנדן המושלש הויין החתן והכלה מוחזקים הוא רק כשהשידוך קיים ומסתפק שם לענין כשנעשה השליש בורח שאין אבי החתן מחויב ליתן נדוניא שנית כיון דהזוג כבר זכו בהנדן המושלש ועתוס' ריש ב"מ דהנפקד תופס בחזקת שניהם אמנם באופן שהשידוך מתבטל אין סברא לומר דיהי' עי"ז החתן מוחזק גם בהנדוניא של הצד הכלה לענין הקנס.
ומ"ש כ"ת בזה"ל מצאתי ראי' לדברי דהרא"ש בתשו' כלל צ"ז כ' לענין מכר בתים ויצאו עליו בע"ח כ' ג"כ האי לישנא דאנן סהדי דאדעתא דהכי ל"ק ויכול לחזור ואעפי"כ כ' שם שאם כבר נתן המעות א"י לחזור בו הרי דאומדנא ל"מ רק להחזיק ולא להוציא עכ"ל. הנה אין אני רואה שום הכרע מדברי הרא"ש האלה שהרי הן הן דברי התוס' בב"ק ט'.
ד"ה משהחזיק שכ' דבלא נתן איירי דאי בנתן מעות איירי אפי' באחריות נמי אמאי יכול לחזור בו משהחזיק בה וכי לעולם יכול לחזור בו ע"ש [ועתוס' כתובות נ"ח. ד"ה הנהו שכ' בשם רבינו אליהו דהיכי דקיבל המוכר מעות אמרינן מדלא בדק הלוקח קודם נתינת המעות הנהו מומין דאית להו קלא לענין המוכר עבד לחבירו ונמצא גנב או קוביוסטוס א"כ סבור וקיבל ועמ"ל פט"ו מה' מכירה ה"ג] וא"כ לאו מטעם שהוא אומדנא להוציא קאמינין עלה ומה ענין מעות להא דהשליש הנדן הא לא השלישו רק באופן שישאו זא"ז: ומ"ש כ"ת עפי"ד הסמ"ע בסי' רל"ב סק"י דאם הי' דבר שהלוקח יכול להבחינו לאלתר כגון שיכולין לנסותו לטועמו ולא הקפיד לעשות כן והמוכר מכר לו סתם אינו חוזר וה"ה בנ"ד הי"ל להעמיד החתן בכור הבחינה אם הוא ראוי לעבודת הצבא ומדלא הקפיד לעשות כן נכנס לספק זה וא"י לחזור מהשידוך הנה מלבד שעל גוף דין זה חולקים הרבה פוסקים ע' תשו' הראנ"ח וא"ז בנתה"מ שם פוסק דזהו דוקא כשנשתמש בו אחר שהי' יכול להבחינו ובצלעות הבית סי' הנ"ל כ' דאפי' שלחו דורונות אחר שנודע המום אין לדמות זה לנשתמש במקח אחר שנודע המום דאינו דומה חיוב קנס לקיום מקח ע"ש ולבר מן דין אין שייך בכאן יכול להבחינו אחרי שהוא תלוי בראות עיני הקאממיססיאן בשעת הבקורת אם לחסד אם לשבט וסברא זו דיכול להבחינו הרי ל"ש רק בדבר שא"צ שום טורח ובקיאות כמבואר בתשו' הרדב"ז ח"ג סי' תת"צ ע"ש שעל כן הדבר ברור לפענ"ד דיכולין הכלה ואביה לבטל השידוך בגלל זה וע' טור אה"ע סי' קנ"ד שכ' בשם תשו' הרא"ש דכשנעשה מוכתב למלכות כופין אותו להוציא ומכ"ש דבנ"ד יכול להתיר קשר החיתון דאטו נימא שתתקדש לו והוא יהי' בצבא ותשב היא עגונה כל הני שני עדי ישוב מצבא העבודה ומי יודע אם לא ישאר על שדה קטל כי תקראנה מלחמה ותתעגן לעולם חלילה לומר כן.
ולכן אין על הכלה ואבי' לא שמתא ולא ארור ולא קנס עפ"י דתוה"ק דברי ידידו דור"ש באהבה: