שו"ת הר"י בשמים· רבי אריה ליבש הלוי הורוויץ
סי' פ
בעזה"י יום ו' עש"ק ט"ו לירח אלול תרל"ז לפ"ק סערעט כתקוע שופר יוחק לחיים בספר. כבוד ש"ב יד"נ הרב החריף ובקי חה"ש איש חמודות כש"ת מוה' יהושע העשיל וואללערשטיין נ"י מכתבו עם פלפולו היקר הגיעני והנני לתשובתו בדבר מה שכתב כבודו לתרץ קושי' התוס' חצוניות הובא בשעה"מ פ"ה מה' אישות בהא דאיבעיא להו בבכורות י"א הפודה פ"ח של חבירו אם פדיונו לפודה או פדיונו לבעלים אליבא דר"ש לא תיבעי לך כיון דאמר מותר בהנאה ממונא דבעלים הוא כי תיבעי אליבא דר"י דאמר אסור בהנאה להקדש מדמי לי' ורחמנא אמר ונתן הכסף וקם לו א"ד כיון דקני להו בביני וביני ל"ד להקדש והקשו התוס' הנ"ל הא כל הקדש נמי איכא דביני ביני דהא אמרינן בעלמא הקדש שוה מנה שחללו על שו"פ מחולל.
וכתב מעלתו ליישב עפי"ד הט"א במגילה דהא דבעלים יכולים לחללו על שו"פ הוא מטעם דבידו ליתשל על ההקדש והיכי שבא ליד גזבר דא"א בשאלה אינו יכול לחלל שו"מ על שו"פ וא"כ קא' הש"ס שפיר דל"ד להקדש שבא ליד גזבר דליכא ביני וביני עכ"ד. הנה ס' ט"א אינו כעת ת"י אך כסברא הלזו ראיתי באס"ז ב"מ נ"ז ע"א בשם הר' אלחנן רק דהוא כתב שם דאף דא' דל"א הקדש שו"מ שחללו על שו"פ מחולל רק בדיעבד ולא לכתחלה הוא דוקא כשכבר בא ליד גזבר אבל קודם שבא ליד גזבר כיון דאפשר לו לישאל עליו מחלל אפי' לכתחלה שו"מ על שו"פ ע"ש אכן מה שהביא כבודו בשם הט"א דלאחר שבא ליד גזבר ליתא להא דשמואל ואפי' בדיעבד אינו מחולל לפענ"ד יש לפקפק בזה טובא ולא משמע הכי מכ"ד בש"ס א' מדברי הש"ס ב"מ בהא דקא' שם בהקדישות ליכא אפי' ביטול מקח משום דשמואל דאמר הקדש שו"מ שחללו על שו"פ מחולל ופריך מהא דתנן אם הי' קודש בע"מ יצא לחולין וצריך לעשות לו דמים ואי כד' הט"א לישני דהתם מיירי בהקדש שבא ליד גזבר דל"מ חילול שו"מ על שו"פ לכך צריך לעשות לו דמים.
גם מש"ס ערכין כ"ט ע"א ההוא גברא דאחרמינהו לנכסי' בפומבדיתא אתא לקמי' דר"י א"ל זיל שקול ד' זוזי ושדינהו בנהרא ולישתרי לך כו' כמאן כשמואל דאמר הקדש שו"מ שחללו על שו"פ מחולל כו' וקשה אמאי לא נתן לו ר"י עצה שישאל על הקדישו וע"כ דמיירי במטא ליד גזבר ואע"ג דמיירי במקרקעי ע"כ מיירי שהחזיק בהן הגזבר א"כ חזינן דאפ"ה חילול מועיל וכן במעילה י"ד ע"ב דפריך שם ליחלה למותר הקטורת על הבנין שהי' בונין בחול ומשני דליכא בנין כשיעור מעות ופריך והאמר שמואל הקדש שו"מ שחללו על שו"פ מחולל ולד' הט"א קשה הא התם כבר בא ליד גזבר ואפ"ה מהני חילול שו"מ על שו"פ וגם בלא"ה הא ליכא התם שאלה דאין הבעלים מבוררין וכ"נ מד' התוס' ב"מ נ"ד ע"א שהקשו שם בההיא דמיבעיא לן אי חומש מעכב או אינו מעכב והקשו דהא אפי' שו"מ שחללו על שו"פ מחולל [וע' בתוס' ר"ה ל"א ע"ב שכ' שם דבמעשר ל"ש דין זה אמנם בשם השאלתות כתבו שם דגם במעשר שייך ההוא דינא וע' בתוס' בכורות ל' ע"א ד"ה באתרי' דר"י שכתבו בפשיטות דגם במע"ש שייך דין זה וע' בתו"י יומא ט' וע' בירושלמי פ"ק דסנהדרין דמבואר שם דלמ"ד מעשר ממון הדיוט א"י לחלל רק כפי שיווי וע' בקצוה"ח סי' ס"א] ולסברת הט"א לא הוי מקשין מידי דאכתי מיבעיא לן באם כבר בא ליד גזבר דאז אינו מחולל שו"מ על שו"פ א"י דבדיעבד עכ"פ מהני ושפיר הקשו על מאי דמיבעי אי חומש מעכב הא בדיעבד עכ"פ מהני גם חילול שו"מ על שו"פ ונוכל לומר דהתם אפי' לכתחלה יועיל חילול שו"מ על שו"פ דהא באמת איסור הקדש נפקע בחילול שו"פ בכ"ע רק דרבנן גזרו לכתחלה משום פסידא דהקדש והתינח בהקדש משא"כ התם קאי לענין מע"ש ל"ש הפסד שהרי כמה שיתן לא יהנה רק הוא לבדו דהלא כמה שיתן יאכל הכל בירושלים ואין בו אלא מצות פדיי' שלא יאכלנו בגבולין בלא פדיון ע' ערכין כ"ז ע"ב ולענין זה הא מהני אפי' לכתחלה כדמצינו בהקדש דהי' מועיל גם לכתחלה אי לאו פסידא דהקדש וצ"ע ברמב"ם פ"ב מה' מע"ש ה' ב' ע"ש] וכ"נ מפסחים י"ג ע"ב בתוס' שם שפי' הא דפריך בלחמי תודה ונפרקינהו היינו שוה מנה על שו"פ ולישני בבא ליד גזבר דל"מ וע"כ דפשיט' להו בדיעבד מהני בכ"ע והכי מוכח מד' התוס' תמורה כ"ז ע"ב ד"ה לא אמרו שהקשו שם מסנהדרין פ"ח גבי צנורא של הקדש צריך עשרה בנ"א לפדותו ולמה לא תי' דהתם מיירי ג"כ בהקדש שלו רק משום שכבר בא ליד גזבר ל"מ פחות משוי' וכ"נ מתוס' חולין קל"ה ע"א שכ' שם בהא דפריך דליפרק וליתב לי' ומרויח שיכול לפדות בשו"פ והרי היכי שבא ליד גזבר ל"מ אע"כ דבדיעבד עכ"פ מהני ושרי התם לכתחלה כדי לקיים מצות ראשית הגז והכי מבואר באס"ז ב"מכ"ו בשם הרשב"א וסברת התוס' במנחות ע"א ע"ב שחילקו בין בעלים לאחר לענין לפדות שו"מ על שו"פ מבואר בתוס' שם שהוא מטעם דאחר לא יוכל לפדות שו"מ על שו"פ דאין סברא שיוכל כל א' לפדות הקדש של חבירו שו"מ על שו"פ ויקחנו לעצמו משא"כ הבעלים הלא הי' בידם שלא להקדיש כלל שעל כן אף שכבר הקדישו יכולים לחלל שו"מ על שו"פ דל"ש לומר דעושים סחורה לעצמן בדבר דהלא מי הכריחם להקדש.
אבל איש אחר ל"ש לומר שיעשה לו סחורה בהקדש. ורק לסברת הר' אלחנן הנ"ל בשלא בא ליד גזבר יוכל גם לכתחלה לחלל שו"מ על שו"פ מיגו דא"ב מיתשל עלה: והנה לו יהיבנא לי' דסברא זו ניתנת להאמר דבבא ליד גזבר אפי' בדיעבד אינו מחולל שו"מ על שו"פ אכתי לא מתיישבת בהא קושי' התוס' חיצוניות הנ"ל דעכ"פ קשי' מאי קא' הש"ס א"ד כיון דקני להו ביני ביני ל"ד להקדש הלא אכתי איכא למילף מהקדש שלא בא ליד גזבר עדיין כגון שהפרישו ואמר ה"ז להקדש ובא אחר ופדאו דודאי גם בכה"ג שייך הפדיון לפודה אע"ג דאז אית לי' לבעלים זכיי' דביני ביני דיוכל לחלל שו"מ על שו"פ ומצאתי בחי' הרי"ט אלגזי על ה' בכורות להרמב"ן פרק ראשון שעמד ע"ד התוס' חיצוניות הנ"ל במה שהקשו והא גם בהקדש איכא ביני ביני הא שמואל רק בדיעבד קאמר וא"כ ל"ד פדיון פ"ח להקדש דבפ"ח ביד הבעלים לפדותו בשה לכתחלה ולזכות במאי דביני ביני מש"ה מסתבר דלאו כל כמיני' דפודה להפקיע זכותו משא"כ בהקדש דאין ביד הבעלים לפדותו בפחות משוי' לכתחלה ואם הפודה עבר ופדאו בפחות לא הפסיד לבעלים כלום כיון דאין בידם לכתחלה לפדות בפחות והפודה שעבר סברא הוא דאיהו זכה בההוא טופיינא ותי' דכוונת התוס' חיצוניות בקושייתם עפי"ד הר"א שהבאתי דהיכי דלא בא ליד גזבר אפי' לכתחלה יכולים הבעלים לפדותו בפחות משויו וא"כ שפיר הקשו דפדיון פ"ח דמי להקדש שלא בא ליד גזבר דג"כ איכא דביני ביני דביד הבעלים לפדותו לכתחלה אמנם בגוף תמיהת הריט"א שתמה על קושי' התו"ח הנ"ל דהא לכתחלה אסור לחלל שו"מ על שו"פ וא"כ לית להו לבעלים זכות דביני ביני נראה דאין זה קושי' כ"כ עפי"ד רש"י ז"ל בחולין ד' ע"ב שכ' דאף דלכתחלה אסור ליהנות מ"מ כיון דבדיעבד הנאתו מותרת מיקרי בר דמים ע"ש ונהי דהתוס' שם חולקים עליו מ"מ אין זה תימה אם התו"ח עומדים בשי' רש"י ז"ל וא"כ כיון דבדיעבד מחולל מיקרי דמים אצל הבעלים.
ונדחה בזה ג"כ מה שתמה אח"ז על התוס' רי"ד בקידושין שכ' בקידש בהקדש במזיד אף דיכולה לחלל שו"מ על שו"פ כו' ות"ע הא לכתחלה אסור ע"ש והנה הריט"א שם מביא ד' התוס' רי"ד בקידושין בהא דבפ"ח אינה מקודשת שכ' ואעפ"י שהאשה יכולה לפדותו בשה ולהיות מותרת בו אעפי"כ כ"ז שלא פדאתו הוי א"ה ונמצא שלא נתן לה כלום כו' וע"ז תמה דהא אפי' לר"י דא' פ"ח אסור בהנאה אמרינן בבכורות דאם קדשה בו מקודשת בהך דביני ביני כו' ע"ש ואנכי בעניי איני רואה בזה תמי' כ"כ דהא ללישנא בתרא בבכורות ט' ע"ב דקא' דר"י ור"ש בקרא דולא תגוז בכור צאנך פליגי ולא אצטריך למימר להאי לישנא דר"י כדר"א דא' אשה יודעת שאין מע"ש מתחלל ע"י כו' וא"כ ללשון זה לא מיקדשא לר"י בהך דביני ביני ובאמת פשטא דהש"ס בקידושין נ"ז ע"ב דא' על המשנה דהמקדש בפ"ח אינה מקודשת נימא מתניתין דלא כר"ש משמע דכר"י שפיר אתי' ובכ"ע אינה מקודשת וע"כ דהש"ס אזיל לל"ב דבכורות שם וכן מבואר בפנ"י שם ובחנם הגדיל התימה על התוס' רי"ד: והנה בשעה"מ הנ"ל ראיתי שמביא שם קושי' על הא דא' בבכורות י' ע"ב איכא דמתני לה להא דר"נ אהא המקדש בפ"ח אינה מקודשת לימא מתניתין לא ר"י ולא ר"ש אי ר"ש תיקדש בכולו אי ר"י תיקדש במאי דביני וביני ומשני אמר רבה בר אבוה אר"נ לעולם ר"י וכגון שאינו שוה אלא שקל והקשה לפי"ד התוס' בקידושין נ"ו שהקשה במשנה שם המקדש בערלה כו' אינה מקודשת הא יכולה ליהנות שלכד"ה ותי' בתי' הב' דכיון שאיהי סבורה ליהנות דרך הנאתן ואינו כן הוי קידושי טעות ולפי"ז מ"פ תיקדש במאי דביני ביני הא הוי קידושי טעות דסבורה ליהנות בחמור זה בלי פדיון שהרי אינה יודעת דפ"ח הוא זה.
והנה לכאורה אין הקושי' חזקה כ"כ דהא איכא לתרץ כתי' הא' של התוס' שם דמיירי דליכא שו"פ אלא כד"ה וא"כ מיירי שפיר מתניתין בשידעה שהיא א"ה אמנם יש לחזק הקושי' דהנה לכאורה צריך להבין דברי התוס' מנ"ל דהמשנה מיירי כגון שאינה יודעת שהיא א"ה הלא סתמא קתני והי' להם לעמוד בתירוצים הא' דמיירי דליכ' שו"פ אלא כד"ה ולא להוציא המשנה ממשמעותה ונראה משום דהוי קשי' להו הא אף שבפנינו אינו שו"פ בשלכד"ה מ"מ נימא שמא שו"פ במדי בשלכד"ה והי"ל בהתקדש מספק.
אמנם הא מבואר בספר המקנה בקידושין י"ב ע"א דהא דחיישינן שמא שו"פ במדי הוא דוק' בשהאשה יודעת שאינו שו"פ ומתרצית להתקדש בו. אבל כשאינה יודעת שאינו שו"פ ולא ידעינן אי נתרצית ל"מ מה ששוה פרוטה במדי ע"ש וא"כ הא דתי' התוס' דמיירי דליכא שו"פ ע"כ מיירי באינה יודעת שהוא א"ה א"כ לא ידעה שאינו שו"פ בכד"ה א"כ אף ששו"פ במדי שלכד"ה ל"מ כנ"ל וא"כ גם לתי' הא' ע"כ מיירי שלא ידעה שהיא א"ה ועז"כ שפיר דכיון דגם לתי' זה ע"כ מיירי בשלא ידעה שהוא א"ה א"כ אף בששו"פ שלכד"ה ג"כ אינה מקודשת משום דהוי קידושי טעות וא"כ עפי"ז נתחזק הקושי' הנ"ל דהא לשני התירוצים ע"כ מיירי המשנה שלא ידעה שהוא א"ה וא"כ מ"פ תקדוש במאי דביני ביני הא כיון שסבורה ליהנות מכולו הוי קידושי טעות.
ומה שנלפענ"ד בישוב קושי' זו הוא דהנה באמת צריך להבין הא דמשני התם בבכורות על הך פירכא דתיקדש ביני ביני דמיירי כשאינו שוה אלא שקל אכתי קשה הי"ל להיות מקודשת מספק שמא שוה פרוטה יותר משקל במדי ותתקדש במאי דביני ביני וע"כ דאזיל אליב' דר"ח דל"ל דשמואל ולא חייש שמא שו"פ במדי ולכאורה איך יתרץ דלא כהלכת' דהרי באמת קיי"ל כשמואל דחיישינן שמא שו"פ במדי אולם הדבר נכון להצעתינו הנ"ל דהא באמת קשה הקושי' הנ"ל איך תתקדש במאי דביני ביני הא כיון שאיהי סבורה ליהנות בכולו הוי קידושי טעות ועכצ"ל לפי דברינו הנ"ל שהסברנו דהא דמתרצי התוס' בקידושין דמיירי בלא ידעה שהוא א"ה משום הקושי' דא"כ היתה יכולה להתקדש במה שתוכל ליהנות שלכד"ה ולכאורה הא יש לנו תי' הא' שבתוס' הנ"ל דליכא שו"פ בשלכד"ה וע"כ משום דאכתי קשה שמא במדי שו"פ שלכד"ה וע"כ בלא ידעה כנ"ל.
אמנם לר"ח דל"ל שמא שו"פ במדי הא ל"צ לדחוקי לאוקמי מתניתין בשלא ידעה שתיא א"ה ושפיר מוקמי בידעה שהיא א"ה ולכך פריך בבכורות שם תקדוש במאי דביני ביני אליב' דר"ח דלדידי' הא ל"ה קידוש טעות כיון דאליבי' מיירי מתניתין שפיר ביודעת שהיא א"ה וא"כ לפי"ז משני שפיר בשאינו שוה אלא שקל ואי דשמא שוה פרוטה יותר במדי ז"א דמשני מכח ממ"נ אליב' דשמואל הא ל"ק הא דתיקדש במאי דביני ביני כיון דלדידי' הא ע"כ מוקמי מתניתין בשלא ידעה שהיא א"ה א"כ הוי קידושי טעות כנ"ל וע"כ דהקושי' היא לר"ח דל"ל דשמואל א"כ שפיר משני בשאינו שוה אלא שקל כיון דלדידי' לית ל' הך חששא דשמא שוה יותר במדי ומיושב הכל ע"נ בעזה"י: ועפ"י דברי התוס' קידושין הנ"ל אמרתי לבאר דברי התוס' בע"ז ס"ב ע"א מ"ט שכרו אסור אי לימא הואיל ויי"נ אסור בהנאה שכרו נמי אסור הרי ערלה וכה"כ דאסורין בהנאה ותנן מכרן וקידש בדמיהן מקודשת אלא הואיל ותופס את דמיו כע"א כו' וכ' בתוס' ד"ה והתנן וז"ל תימה לפמ"ש בקונטרס לעיל כר"י דדוק' לקדש אשה התירו אבל לאתהנויי מינייהו אסור מדרבנן אבל לאינש אחרינא שרי אותן מעות כו' מאי קא פריך הא דקא' אסור במתניתין היי"ד לפועל ואסורין הן כמו למוכר דוקא וי"ל דאסור דמתניתין משמע לכ"ע מיהו תימה מה קא פריך שאני התם דהיינו בדיעבד כדמוכח בנדרים פ' השותפין אבל לכתחלה אסור ומתניתין לכתחלה איירי ע"כ ולכאורה דברי התוס' האלה קשים להולמן הלא די להם בתירוצם על קשי' ראשונה דאסור דמתניתין משמע לכ"ע והתם בערלה וכה"כ אינו אסור רק למחליף וכבר תמה עליהם במשנה למלך פ"ה מה' אישות ולד' התוס' הנ"ל יתיישב שפיר עם דברי א"ז הגאון בנתה"מ סי' רל"ד שכתב דבאכל איסור דרבנן בשוגג א"צ שום כפרה וכאלו לא עבר דמי מדא' בעירובין מ"ז בדרבנן עבדינן עובדא והדר מיתבינן תיובת' ואילו הי' נענש על השוגג האיך הי' מניחין לו לעבור ולקבל עונש א"ו דאינו נענש כלל על השוגג באיסור דרבנן [ונוכל לומר דזהו כונת הטור שהובא במג"א סי' תל"ד סק"ה במה שחילק שם בלא ידע שיש חמץ בביתו בין ביטלו ללא ביטלו והיינו משום דבביטלו הא אינו רק דרבנן ואין צריך כפרה וע' בש"ך יו"ד סי' שע"ב סק"ג ובמק"א כתבתי לתרץ בזה דברי הרמב"ם פ"ב מה' סוטה ה' ח' כל איש שבא ביאה אסורה מימיו אחר שהגדיל אין המים המאררין בודקין את אשתו ואפי' בא על ארוסתו בבית חמיו שאסור מדברי סופרים אין המים בודקין את אשתו שנא' ונקה האיש מעון כו' והראב"ד בהשגות כתב שהוא דלא כהלכתא משמעתא דריש ארוסה ושומרת יבם וע' בכ"מ מה שהעמיס בכונתו וע' במשנה למלך מה שתמה עליו בזה ובאמת כונת הראב"ד ז"ל הוא דלדברי הרמב"ם ז"ל קשה על המשנה שם ל"ל למיהב טעמא דארוסה אינה שותת משום דכתיב תחת אישך תיפוק לי' דלא קדמה שכיבת בעל ואי דבא עלי' ארוס בבית אבי' א"כ אינו מנוקה מעון וכ"כ באור חדש בקידושין כ"ג ע"ב שם.
ולפענ"ד לתרץ ד' הרמב"ם עפי"ד הנתה"מ הנ"ל דבאיסור דרבנן בשוגג א"צ שום כפרה לפי"ז יהי' נכון דאף דכתבו התוס' בקידושין שם ד"ה ונקה דגם בביאת שוגג הוי אינו מנוקה מעון היכי שיודע בשעת השקאה שעבר מקודם בשוגג ע"ש ה"ד בביאה שאסורה מדאוריית' דכיון דאף שוגג צריך כפרה הוי אינו מנוקה מעון משא"כ התם במשנה שפיר אצטריך למעוטי מתחת אישך היכי שבא עלי' הארוס בבית אבי' בשוגג דקדמה שכיבת בעל ואי דבלא"ה הא אינו מנוקה מעון ז"א דכיון דארוסתו בבית חמיו אינו אסור אלא מדרבנן א"כ בשוגג הוי כאלו לא עבר כנ"ל והוי שפיר מנוקה מעון].
ולפי"ז יתבארו שפיר ד' התוס' דאי נימא דבדיעבד מותר החליפין ע"כ דהא דלכתחלה אסור היא רק דרבנן דמדאוריית' אין לחלק בין לכתחלה לדיעבד כמ"ש התוס' בגיטין ג' ע"א ד"ה וכי לא בעי וא"כ לפי"ד התוס' הנ"ל ע"כ מיירי המשנה שם שהאשה לא ידעה שהיא א"ה דאל"ה הא תוכל ליהנות בשלכד"ה וא"כ כיון שהיא אינה יודעת שהיא א"ה א"כ אי בדיעבד תהי' הנאתה מותרת אף דלכתחלה אסור מ"מ הא איהי אינה יודעת שהיא א"ה והוא אינו מחויב להגיד לה כיון דבאיסור דרבנן בשוגג ליכא שום עבירה כנ"ל א"כ שפיר תוכל ליהנות המנו וא"כ ל"ק מהא דמכרן וקידש בדמיהן מקודשת:ובאופן היותר מורווח אפשר לומר בביאור דברי התוס' הנ"ל דהנה ראיתי במפורשים שכתבו דע"כ ע"ז גופה לא פריך הש"ס דלמה ביי"נ אסור לכ"ע ובשאר א"ה אינו אסור רק למחליף דזה הוי ידע המקשן דיי"נ חמירא לענין זה כע"ז דכתיב בי' לא ידבק בידך מאומה וכ"מ בתוס' ד"ה מ"ט שכרו אסור] וכ"ע אסירי ליהנות מחליפיהן משא"כ התם קנס חכמים היא ולא קנסו רק למחליף וע"כ דכונת המקשן הוא דלמה בערלה וכלאי הכרם בדיעבד מכרן וקידש בדמיהן מקודשת והכא אסור אפי' בדיעבד ולכך הקשו שפיר דילמ' שכרו אסור דמתניתין ג"כ אינו רק לכתחלה אמנם קשה לי לכאורה דהא התוס' בקידושין הקשו דאמאי לא קחשיב שם במשנה ג"כ ע"ז ותי' משום דלא שייך למיתני בי' מכרן וקידש בדמיהן מקודשת שהרי ע"ז תופסת דמי' ולפי"ז מאי הקשו התו' כאן על פירכת הגמ' דילמ' שכרו אסור דמתניתין היינו לכתחל' נימ' דהכי כונת המקשן הרי ערלה וכה"כ דאסורין בהנאה ותנן מכרן וקידש בדמיהן מקודשת ואי נימא דשכרו אסור הוא רק לכתחלה א"כ הדרא קושית התוס' הנ"ל לדוכתה ליתני ג"כ ע"ז ויי"נ ושייך למיתני בי' שפיר מכרן וקידש בדמיהן מקודשת.
והנלפענ"ד בישוב קושיא זו ונבין ג"כ המשך דברי התוס' הנ"ל שהוכרחו מקודם לכתוב קושייתם ותירוצם הא' ואח"כ להקשות קושייתם השני' דהנה כבר הבאתי קושית התוס' דקידושין הנ"ל וכן הקשו התם בע"ז בדיבור שאח"ז אמאי אינה מקודשת הא תוכל ליהנות שלכד"ה ותי' בתי' הא' דמיירי דלית ביה שו"פ בשלכד"ה ולכאורה קשה כנ"ל עכ"פ תהי' מקודשת מספק דניחוש שמא שו"פ בשלכד"ה במדי.
אולם הדבר נכון דהנה המפרשים כתבו הטעם דמהני אי שו"פ במק"א אע"ג דאין להקדש אלא מקומו ושעתו היינו משום דהא דבעי' שו"פ בקידושי אשה הוא מב' טעמים א' דבעינן כסף דילפינן קיחה קיחה משד"ע ופחות משו"פ לא מיקרי כסף. ב' דאין אשה מקניא נפשה בפחות משו"פ ולפי"ז א"ש דמקודשת אי שו"פ במק"א דכיון ששוה פרוטה במדי הוי כסף מדאוריי' ע' בפנ"י ואי דאשה בפחות משו"פ לא מקניא נפשה כיון דפשטה ידה וקבלה קידושין ל"ש טעם זה כמבואר בקידושין י"א.
ולפי"ז מיושב ע"נ הקושיא הנ"ל דהא אמרי' בש"ס שם דהא דאי פשטה ידה וקיבלה קידושין ל"ש טעם דלא מקניא נפשה היינו כשקבלה בעצמה הקידושין אבל ע"י שליח לא [והא דאי' שם קידשה בלילה אינו לפי ההלכה כמבואר במקנה ובמפרשים שם וגם האיך שייך לומר בזה שקידשה בלילה דמאי נ"מ בשלמא במטבע ובשאר דבר דבאמת אינו שו"פ י"ל דבלילה היתה סבורה ששו"פ וביום היתה מכירה שאינו שו"פ משא"כ בדבר שהוא אסור בהנאה דבאמת אי לאו שהוא א"ה היה שוה הרבה א"כ האיך היתה מכירה ביום] וא"כ נוכל לומר דהמשנה דהמקדש בערלה כו' מיירי בקידשה ע"י שליח דל"ש החשש שמא שו"פ במדי כיון דאין להקדש אלא מקומו ושעתו ואשה בפחות משו"פ לא מיקניא נפשה.
אמנם לפי"ז תקשי לכאורה האיך קתני בסיפא מכרן וקידש בדמיהן מקודשת הלא לחד תירוצא בתוס' ב"מ י' ע"ב היכי דאין שלד"ע המעשה בטל א"כ הא כ' רש"י ז"ל דחליפי א"ה אסורין למחליף וא"כ היה אסור לו לכתחלה לקדש אותה והאיך הי' מהני ע"י שליח הא כיון דאשלד"ע המעשה בטל. אכן באמת לק"מ לפימ"ש הקצוה"ח בסי' ק"ה סק"א דהיכי דהמשלח אינו עושה עבירה ל"א אשלד"ע וא"כ ה"נ שויתי' איהי שליח והיא אינה עושית עבירה כיון דחליפי א"ה אינו אסור רק למחליף כנ"ל ואפי' אי נימא דהיכי דיש עבירה במעשה הלזו אמרינן אשלד"ע אפי' אי אין עבירה למשלח ג"כ א"ש לפמ"ש הפמ"א בתשובה ח"א סי' ל"ד לענין כ"מ דארל"ת א"ע לא מהני דזה לא יתכן רק כשאדם א' עושה איסור ואין לחבירו חלק בו או בדבר הנוגע לב' בנ"א ושניהם עושים איסור בזה קנסה רחמנא לבטל מעשיהם משא"כ בנשבע שלא למכור ועבר ומכר דהמוכר לבד עושה איסור והלוקח א"ע איסור כלל א"כ יאמר הלוקח מאי איכפת לי באיסורא דידך לבטל מקחי שקניתי בהיתר ע"ש.
וכן דן אנכי לענין אשלד"ע דהמעשה בטל היינו היכי דשניהם עושים איסור משא"כ הכא דרק המקדש עושה איסור בכה"ג ל"א דהמעשה בטל ולפי"ז מיושב שפיר ד' התוס' הנ"ל דלא נוכל לומר דכוונת המקשן הי' דליחשבי' בין שאר א"ה לפי"מ שהקדימו דגם המקשן ידע מזה דבע"ז ויי"נ גם לאחרים אסור משום חומרא דע"ז א"כ לא יכול למיתני מכרן וקידש בדמיהן מקודשת דכיון דע"כ המשנה מיירי בקידושי שליח דאל"ה גם בא"ה גופי' מותר משום דהאשה תוכל ליהנות שלכד"ה [וע' בתוס' ע"ז מ"ח ע"ב ד"ה לא ישב בצלה דלתי' הא' גם בע"ז מותר שלכדה"נ לגמרי כשאר א"ה וע' מ"ל פ"ה מיסוה"ת] ואי דכיון דאין האשה עושה איסור ל"ש לומר דהמעשה בטל ז"א דהא כבר הקדימו התוס' דזה ידע המקשן דבע"ז לכתחלה אסור לכ"ע וא"כ גם האשה עשתה איסור ולא יוכל למיתני מכרן וקידש בדמיהן מקודשת משום דאשלד"ע והמעשה בטל ולפי"ז מובן שפיר המשך ד' התוס' דע"כ הקדימו קושית הא' ותירוצם דשכרו אסור דע"ז משמע גם לאחרים כדי לחזק קושייתם שמקשין אח"כ דילמא רק לכתחלה דאל"ה אין מקום לקושייתם כנ"ל.
ולפי הסברא שכתבנו דהיכי דהדבר תלוי בב' בנ"א ורק א' עושה איסור ל"א דאשלד"ע והמעשה בטל ניחא לי ליישב קושית א"ז גאון הגאונים מו"ה יצחק אבד"ק אה"ו זצוקללה"ה והובא בספר המקנה בקידושין נ"ב דא' שם על המתניתין דמעשה בה' נשים ובהן ב' אחיות ולקט אדם א' כלכלה של תאנים ושלהן היתה ושל שביעית היתה ואמר הרי כולכן מקודשות לי בכלכלה זו וקיבלה א' מהן ע"י כולן ואמרו חכמים אין אחיות מקודשות וקא' בגמ' שם ש"מ אשה נעשית שליח לחברתה ואפי' במקום שנעשית לה צרה והקשה זקני הגאון הנ"ל לפמ"ש רש"י ותוס' דאיכא איסורא דכתיב לאכלה ולא לסחורה אלא דבדיעבד הקידושין תופסין א"כ לפמ"ש התוס' ב"מ הנ"ל דהיכי דאשלד"ע המעשה בטל א"כ למה תופסין הקידושין בדיעבד ולהאמור ניחא דהא באמת התוס' בסוגי' ד"ה נמצא ר"ל דאפי' לכתחלה מותר לקדש בפירות שביעית משום דע"י מצות פו"ר אקילו רבנן ורק דדחו דנוכל לומר דוקא בדיעבד ונראה בטעמא דמילתא משום דהאשה הא אינה מצווה על פו"ר א"כ היא עושה איסור ולפי"ז ממילא ל"ק הקושיא הנ"ל דא"א לומר דבדיעבד ל"מ הקידושין מטעם אשלד"ע כיון דהאיש הא אינו עושה איסור משום דבשביל מצות פו"ר אקילו רבנן ורק משום לתא דידה כנ"ל א"כ לא נוכל לבטל עי"ז הקידושין כנ"ל: ובדבר מה שתי' התוס' חיצוניות על הקושי' הנ"ל דדוק' בעלים יכולים לחללו על שו"פ ולא אחר וכתב רו"מ בשם המפורשים שתמהו ע"ז שדבריהם סתומים דאכתי קשי' אם הבעלים יכולים לחללו על שו"פ א"כ איכ' ביני ביני ויש להם זכות יותר מאחר ואפ"ה יכול האחר לפדות א"כ גם גבי פ"ח נימ' הכי.
הנה בריט"א מבואר פירוש דבריהם דכיון דאין האחר יכול לפדות בפחות לכתחלה א"כ אינו בכלל הקרא דונתן הכסף וא"כ י"ל דאפי' אם פדאו בדיעבד דפדוי הוא לעולם דפדיונו לבעלים כיון דאית לי' לבעלים זכות בגוי' במאי דביני ביני דאיהו רשאי לפדות לכתחלה בפחות ואיך יפקיע זכותו ע"ש.
ולפענד"נ דכונת התוס' היא דאחר א"י לחלל על שו"פ ואפי' בדיעבד ל"מ וכונתם הוא כך כיון דאחר א"י לחלל על שו"פ וע"כ מיירי הקרא שפדאו בשויו ולכך שייך לפודה דמהיכי תיתי נימ' שיהי' שייך לבעלים כיון דנתן דמי שויו הוי כאלו לקחו ונהי דהבעלים אית להו פסיד' מ"מ זה הוי דומי' דמבטל כיסו של חבירו דמניעת הריוח לא מיקרי הפסד ונגד זה איכ' רווחא להקדש ול"ד לפ"ח שפדאו חבירו בשה כ"ד דכיון דאית להו לבעלים זכות דביני ביני הוי כאלו לקח הריוח מהבעלים לעצמו והנה ראיתי בריט"א שם שמפלפל בהא דא' בגמ' שם הגונב פ"ח של חבירו משלם תשלומי כפל שאם אין לו עכשיו יש לו לאחר מכאן והעיר דא"כ בקדשי בדה"ב שלא בא ליד גזבר דביד הבעלים לפדותו לכתחלה על שו"פ ואית לי' זכיי' בגוה למאי דביני ביני ואנן קיי"ל כרבנן דר"ש דגם בקדשים שחייבין באחריות אין משלמין כפל ואמאי לא יהי' בכלל רעהו כמו פ"ח ע"ש.
ולפענד"נ דאין כאן קושי' דהתם בפטר חמור מ"ע היא בתורה כל פט"ח תפדה בשה וקיי"ל מצות פדיי' קודמת למצות עריפה וא"כ כיון דעומד לפדות כפדוי דמי והיכי דהוא מצוה אמרינן כל העומד כו' כמבואר במנחות ק"א ע"ב ובתוס' ב"ק ע"ו ובכ"ד משא"כ הקדש בדה"ב הא אין מצוה לפדותו ואמרינן כל זמן שלא פדאו הוי הקדש.
ועוד יש להתעורר בזה עפי"מ דקיי"ל דלענין חיוב כפל בעינן שיעשה הגנב קנין כמבואר בב"ק ע"ט ובכ"ד והא מבואר בתוס' בכורות י"ג ע"ב דבהקדש ל"ש משיכה דכל היכא דאית' בי גזא דרחמנ' אית' א"כ לא משכחת כפל בגנב והקר' דרעהו אצטריך לענין שומר בשקנו מידו וטט"ג דהו"א דמתחייב כפל ומשיכה בשומרים ל"ה רק תקנת' דרבנן משא"כ בפ"ח שפיר מתחייב כפל דכיון דיש לו לאחר מכאן מיקרי רעהו ושייך בי' ג"כ קנין משיכה וצל"ע בזה.
דברי ש"ב דור"ש באהבה: