אור ברסלב

שו"ת הר"י בשמים· רבי אריה ליבש הלוי הורוויץ

סי' ס

סי' נט

בעזה"י יום ד' ה' שבט תרנ"ה לפ"ק סטרי. שלום רב לכבוד ש"ב ידידי הרב המאוה"ג מעוז ומגדול ירו"ש בנש"ק מוה' ארי' ליבש הלברשטאם נ"י אבד"ק דוקלא והרב הגדול מוה' דוד צבי זעהמאן ני' דומ"ץ דק"ק הנ"ל: מכתבכם הגיעני והנני לתשובתכם ע"ד השאלה שנשאלה קדמיכון באשה אחת שנתגרשה מבעלה בימי עיבורה ואח"כ ילדה והניקה הילד בעצמה שמנה חדשים וגמלתו וזה לערך שלשה חדשים היא הרה לזנונים מריק אחד והנה הוא מודה ואומר צדקה ממני ומוסכם לישא אותה רק בתנאי אשר מהר ימהרנה לישא אותה תיכף ואבות האשה מבקשים להתיר להם הנישואין כי אז לא תהי' חרפתם גדולה כ"כ וגם אם יצטרך להמתין מי יודע אם לא יסע הבליעל הזה לארץ רחוקה ותשאר בתם גלמודה מכת"ש: הנה לענין אם לאסרה עליו מכח מה שהיא מעוברת כעת דילמא הוא מאחר והו"ל מעוברת חבירו הרי מבואר בב"ש סי' י"ג ס"ק כ"ג דאם הוא והיא מודים שזינתה עמו וממנו נתעברה תו אין חוששין שמא זינתה עם אחר והרי לל"ב ביבמות ס"ט: לענין ארוסה שעיברה אפי' דיימא מעלמא כיון דדיימא גם מיני' בתר דידי' שדינין ומכ"ש בלא דיימא מעלמא ואף להרמב"ם פ"ג מה' יבום דס"ל דאפי' לא דיימא מעלמא חיישינן כשם דאפקרה נפשה לגבי זה אפקרה נמי לגבי אחר הרי כ' הב"ח הובא בב"ש סי' ד' סק"מ דדוקא בחשש איסור דאוריי' חייש הרמב"ם שמא זינתה עם אחר אבל לא באיסור דרבנן ופסק כוותי' הב"ש שם ומעוברת חבירו הלא איסור דרבנן הוא.

ונראה דאפי' לד' הרי"ו שמובא בב"ש שם שכ' דלהרמב"ם אפי' באיסור דרבנן חיישינן שמא זינתה עם אחר בכ"ז הוא דוקא רק כשבא עלי' פעם א' אבל היכי שאומר שזינה עמה ובא עלי' ביאות הרבה בודאי שדינין העובר בתרי' כהא דמחלקים התוס' בכתובות י"ד. בהך דארוס וארוסתו דא' חדא דהא קא מודה וכשר לכ"ע דבתר ארוס שדינין ומכ"ש לענין מעוברת חבירו דרבנן: והנה ראיתי בתשו' ברית אברהם חאה"ע סי' י"ג שהעיר דהאיך נאמין לו לענין איסור מעוברת חבירו דמיני' הוא הרי אין אדם מע"ר בשלמא בארוס וארוסתו דקא' חדא דהא קא מודה ל"ק דנימא אין אדם מע"ר דכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה משום דאיסור זה אינו אלא מדרבנן משא"כ לענין חששא דמעוברת חבירו בזנות הא עכ"פ עבר על איסור דאוריי' שבעלה בנדתה לפי דבריו ע"ש ולפענ"ד ליכא קושיא בזה כלל דנהי דכל המזנות אין חוששין לטבול ומוחזקין בנדות כמ"ש בתו' הרא"ש הובא בטור אה"ע סי' כ"ו ובש"ך ח"מ סי' פ"ז ס"ק נ"ז וכ"כ ביש"ש פ"ב דיבמות מ"מ ל"ש אין אדם מע"ר רק כשאומר בפירוש שעשה האיסור כגון פלוני רבעני וכדומה משא"כ הכא הלא הוא אינו אומר רק שהעובר הוא ממנו ואינו אומר בפירוש שבעלה בנדות אטו אינו תחת סוג האיפשר שטבלה לנדתה או איפשר שהי' שוגג בזה וא"כ ל"ש אין אדם מע"ר ומלבד זה הרי היכי שמתחייב ממון בהודאתו הא ל"ש אין אדם מע"ר דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי וא"כ מהני הודאתו לענין שחייב למסמס לי' להתינוק בביעי וחלב וא"כ ליכא איסורא דמעוברת חבירו דאף דקיי"ל דגם בגרושה שיש לה אב שייך איסור דמינקת חבירו דבושה לתבוע בבי"ד היינו דוקא גרושה בזיזא מיני' אבל לא בעלה שהיא דרה עמו ומ"ש הבר"א שם דא"כ מועיל אם הבעל מתחייב בחיובים על ההנקה לפענ"ד ז"א דבאמת אם ידוע שהולד הוא מאחר ל"מ נמי אם מתחייב בחיובים כיון דעכ"פ ידוע שהתינוקאינו שלו אפשר שישמט א"ע אח"כ מלשלם ההנקה אבל היכי שהודה שהעובר הוא שלו ומכח זה נתחייב בודאי ל"ש שישמט א"ע מלמסמס לי' בביעי וחלב ולבר מן דין אפי' אי נימא דיש לספק שמא ישמיט א"ע אח"כ מלמסמס לי' בביצים וחלב יש להתיר בנ"ד דהרי באמת בלאו הודאתו כיון שהיא מודה הלא קיי"ל כר"ג במדברת ומעוברת דהיא נאמנת ולגבי הודאתה הא בודאי ל"ש אין אדם מע"ר כיון דבלעדי אמירתה אנו יודעים שזינתה דהרי כריסה בין שיני' וא"כ שפיר נוכל לסמוך על הודאתה אפס דא' בכתובות י"ד.

שם הלכה כר"ג ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרין אצלה ולגבי איסור דמעוברת חבירו הא רוב פסולין אצלה כיון שמכל מי שנתעברה חוץ ממנו הרי אסורה לו אמנם אפי' אי נימא דגם באיסור דרבנן בעינין רוב כשרין מ"מ הלא בנ"ד הוי עכ"פ ס"ס ספק דילמא העובר הוא ממנו ואת"ל דלאו מיני' הוא הרי כיון שאמר שהוא ממנו הלא נתחייב בהנקתו ורק דאנו מסופקין דילמא אח"כ ישמיט א"ע משום שאינו ברור לו שהוא בנו אבל עכ"פ אינו ודאי שישמיט א"ע דהרי בנובי"ק אה"ע סי' כ"ג כתב להוכיח דאפי' כשהוא מסופק שמא ממנו נתעברה אף שהוא רק ספק בנו חייס וליכא חשש דחסא ולא חשש דלא יהיב לה ביצים וחלב ע"ש וא"כ הוי ס"ס עכ"פ וכיון דאיכא ס"ס לענין איסור מעוברת חבירו בודאי מהני מכח הודאתה בלחוד דהרי כ' בתוס' כתובות י"ג.

ד"ה ואין אוסרין דבס"ס מודה ר' יהושע דכשר והוא מוכרח מסוגי' דאלמנת עיסה ע"ש. והנה חתני החריף מ' יחזקאל פאלאק נ"י הקשה לי לפי"ד התוס' הללו מהך דארוס וארוסתו דקא"ר יוסף למאי ניחוש לה חדא דהא קא מודה ועוד הא אמר רב יהוד' א"ש הלכה כר"ג ובתוס' שם ד"ה חדא כ' דהתם איירי לענין להכשיר את הולד וה"ק ועוד דאפי' לא יודה ולאו דקאמר דלא מיני' דבהא לא מכשר ר"ג כיון דהוי ברי וברי אלא כגון שמת או דליתי' קמן דנישיילי' והקשה לד' התוס' הנ"ל דבס"ס מודה ר"י דכשר א"כ ל"ל למיפרך מדאר"י א"ש דהלכה כר"ג הרי גם לר"י היל"ל דכשר כיון דגבי הולד איכא ס"ס ספק שמא לא זינתה כלל עם אחר ובודאי הוי הולד מהארוס ואת"ל זינתה עם אחר דילמא בכ"ז הולד הוא מהארוס שגם מהארוס נבעלה ויש נ"מ בין הספיקות דאי לא זינתה כלל היא מותרת להארוס ואי זינתה אף דהולד הוא מהארוס וכשר אבל הא נאסרה על הארוס משום סוטה וכן נ"מ לענין להכשירה לכהונה ובס"ס הא גם ר"י מודה דכשר והנה לכאורה י"ל דהס"ס אינו מתהפך אמנם מלבד דמההיא דאלמנת עיסה מוכרח דר"י מכשיר אפי' בס"ס שאינו מתהפך חוץ לזה הרי כ' הש"ך בכללי ס"ס דהיכי דאנו צריכין לדון מקודם אם יש כאן ריעותא כלל ל"ב מתהפך ע"ש והה"נ מקודם אנו צריכין לדון אם זינתה כלל.

והנה י"ל דזה לא מיקרי נ"מ בין הספיקות כיון שאנו דנין על הולד ובהולד אין נ"מ אם זינתה או לא זינתה רק אם הולד הוא מהארוס וא"כ הוי משם אחד ול"ה ס"ס אולם עדיין יש לדון עפמ"ש א"ז החו"ד בסי' ק"י דהא דס"ס משם אחד ל"מ זהו רק כשהריעותא היא בודאי אבל היכי דהספק הוא בהריעותא גופה כמו ספק עאל ביו"ד סי' נ"ז דמותר אף דמה לי לא עאל או לא דרס הכל שם אחד הוא ע"ש ובאמת מצינו ס"ס כזו בב"ק י"א גבי שליא ספק אם יצא רובו וס' אם יש ולד אף דהכל הוא משם אחד והכי אשכחן בש"ע א"ח רסי' תס"ז גבי חטים בעלי' דהוי ס"ס שמא לא ירדו גשמים ואת"ל ירדו גשמים שמא לא נתחמצו אף דהוי משם א' וע"כ משום דהוי כספק עאל.

ולכאורה הי' איפשר לומר דל"ה ס"ס משום דאין לנו לקלקל חזקת כשרות דהארוס ולומר שמא עבר על איסור דכלה בלא ברכה דבשלמא איהי הא לית לה חז"כ דבין כך וב"כ עשתה איסור ואיתרע חז"כ שלה משא"כ הארוס שפיר יש להעמידו אחז"כ אכן מלבד שכ' הה"מ פ"א מאישות ה"ד דע"י איסור דרבנן לא נפיק מחז"כ דאיסור דרבנן לא זהירי בי' אינשי ואיסור דבא על ארוסתו אינו רק דרבנן חוץ לזה הרי מיירי בשכבר מת הארוס ואין לידון עליו כלל.

אמנם לקושטא דמילתא נראה דאין כאן קושיא כל עיקר כיון דכ' התוס' בסוגי' שם ד"ה אלמנת עיסה דבבת עיסה מודה ר"י דפסול אף דאיכא ס"ס משום דאין לה חזקה דכשרות הרי דבעינן ג"כ חז"כ בהדי ס"ס וא"כ ההוא עובר הרי אין לו חז"כ ובפרט לפמ"ש בפנ"י שם בשם הרשב"א דדוקא באלמנת עיסה מכשיר ר"י כיון דאיכא ג"כ רוב משפחות כשרים וא"כ הכא אדרבא ההיא ארוסה רוב פסולים אצלה ולכך מייתי שפיר רק מהא דאר"י א"ש הלכה כר"ג וס"ד אפי' ברוב פסולים ודוק: אמנם עכ"פ זהו ברור דלמאי דפסקינין הלכה כר"ג רק לכתחלה לא עבדינן עובדא אלא ברוב כשרים היכי דאיכא ג"כ ס"ס עבדינין עובדא כוותי' דר"ג גם לכתחלה בפרט באיסור דרבנן וא"כ בנידן שלנו לענין חשש מעוברת חבירו בודאי שרי לכתחלה לישא אותה כששניהן מודים ובפרט דבזונה מינקת הלא כ' בהגהמ"ר פ' החולץ בשם הר"מ טורמש"א דאפי' ר"ת דאוסר בגרושה מינקת משום שכופה אבי התינוק אבל בזנות מודה דשרי דמי יכוף אותה ואף שכ' שם ולא הודו לו חכמים דמ"מ בי"ד יכופו אותה בכ"ז לסניף מיהא איכא לאיצטרופי דיעה זו [והנה ראיתי בתשו' נוב"י מהד"ק סי' ט"ז שמביא תשו' מהרי"ו שי"א טעם המתירין בזונה מניקה היינו שהולד הוא ילד זנונים משום דזנות לא שכיחא ול"ג בי' רבנן משום מינקת חבירו ומהרי"ו דחה דבריהם דזנות בעדים ובהתראה ל"ש אבל זנות בלא עדים שכיח כמבואר בריש כתובות והנוב"י מיישב דבריהם דעכ"פ זנות שתתעבר ל"ש דאשה מזנה מתהפכת ומזנה ע"ש ולפי"ז י"ל ג"כ דבבא על מעוברת חבירו דרך זנות ליכא איסור דמעוברת חבירו כיון דליכא טעמא דמעוברת למניקה קיימא כו' דזנות שתתעבר ל"ש ול"ג רבנן והכי מוכחא באמת לישנא דגמ' ביבמות דקא' לא ישא אדם מעוברת חבירו וכן בכתובות לא תתארס ולא תינשא הרי דלא אסרו חכמים רק דרך אירוסין ונישואין והכי משמע מדכתב בתשו' הריב"ש הובא בב"ש סי' י"ג ס"ק ט"ו דבזינתה ליכא איסור בתוך צ' יום משום הבחנה וא"כ מכ"ש במינקת חבירו דקיל מיני' ליכא איסור דרך זנות וכן מצאתי בנובי"ק סי' י"ט שהאריך קצת בזה דבדבר זנות ליכא ג"כ איסור דמעוברת ומינקת חבירו ע"ש ואמינא לפשוט עפי"ז מה שנסתפקו האחרונים ע' שעה"מ קונטרס חופת חתנים לענין מאי דקיי"ל קידושין שאין מסורין לביאה ל"ה קידושין אם מדרבנן א"ר לביאה אם חלין הקידושין ופשטינא לה מהא דקיי"ל ביבמות ל"ו: דבעבר וקידש מעוברת חבירו או בתוך ימי הבחנה מוציאה בגט הרי באמת הקשו בתוס' קידושין נ"א אמאי קידושין תופסין בחייבי לאוין הרי הו"ל קידושין שא"ר לביאה ותי' דכיון דאיסור הביאה אינו ע"י הקידושין ל"ה קידושין שאמס"ל וא"כ בהבחנה ומעוברת חבירו דא"ע רק ע"י קידושין ולא דרך זנות א"כ הו"ל קידושין שאמס"ל וע"כ דהיכי דמדרבנן לא חזיא לביאה ל"ה קידושין שאמס"ל כמ"ש בב"ש סי' ס"א סק"ב]: מעתה נשים לב לחקור בנ"ד לענין האיסור מינקת שיש עלי' משום הולד שיש לה מבעלה שנתגרשה הימנו והנה ידוע דברי הר"ש הזקן שבתוס' יבמות מ"ב וכתובות ס' דגרושה מותרת לינשא דלא משעבדה להניק ור"ת חולק עליו והרשב"א שמביא המחבר סוסי' י"ג מחלק דדוקא כשהניקתהו קודם שנתגרשה עד שהכירה אסורה דבהכירה כופין להניק אבל קודם שהכירה לא ומקצת מן הראשונים ז"ל כתבו דגם הר"ש אוסר במכירה עב"ש שם.

ולפענד"נ לה"ר לזה מברייתא שהובאה ביבמות וכתובות שם הרי שהיתה רדופה כו' כולן צריכות להמתין שלשה חדשים דברי ר"מ וקשה דכיון דחשיב ר"מ כל הני פרטי דאמרינן בהו לא פלוג אמאי לא אשמעינן נמי היכי שנתגרשה כשהיא מעוברת וילדה תיכף אחר הגירושין דל"ש כלל חששא דהבחנה אפ"ה אסורה להנשא משום לא פלוג ואי דבלא"ה אסורה משום מינקת חבירו ז"א דבגרושה הא ליכא איסור דמינקת חבירו לשי' הר"ש וע"כ דבמכירה גם הר"ש מודה דאסורה וא"כ לא הו"מ למיתני בי' דצריכה להמתין ג' חדשים דאחר ג' חדשים הא הוי שיעור הכרה כדאמר רב בכתובות ס' וא"כ גם אז תיאסר לינשא משום מינקת חבירו דבמכירה אפי' בגרושה אסורה ולכך לא תני לי' ודוק: והנה ראיתי בספר נחלת יעקב לא"ז הגאון מליסא ז"ל בחלק התשובות סי' ז' שהקשה לו הגאון מ' מאיר צילך ז"ל על שי' זו דממ"נ אי ס"ל דבגרושה הואיל ויש לו אב ממסמס לי' בביעי וחלב א"כ אף במכירה הי"ל להתיר ואי לא ס"ל טעמא דאב ממסמס לי' ולא התיר באינו מכירה רק מטעם דאינה משועבדת א"כ תקשי גם כשאינו מכירה האיך מתירין לה לינשא הלא עכירת חלבה הוא בג"ח ואז יהי' מכירה ויסתכן הולד ע"ש ולפענד"נ ליישב דהנה מבואר בפוסקים דבאיסור מינקת חבירו יש שני ענינים א' מ"ש בירושלמי הובא בתוס' סוטה כ"ו משום הקרא דאל תשיג גבול עולם ובשדה יתומים אל תבוא וכ' בתשו' חת"ס אה"ע סי' ל"ב דהו"ל כהא דא' ב"ב כ"א: גבי מרחיקין מצודת הדג כו' שאני דגים דיהבי סיירא וה"נ באיסור דמינקת חבירו פתיכא בי' ממונא פיסוק חיותי' של התינוק כדין מערופיא ע"ש ב' יש בו משום סכנת הולד כדא' ביבמות מ"ב: דילמא איעברה ומיעכר חלבה וקטלה לי'.

והנה בסמ"ע סוסי' שפ"ו מביא ד' רבינו ירוחם שכ' בשם תשו' מהר"ם ראובן שהלוה מעות לעכו"ם בריבית ובא שמעון וא"ל הילך בפחות ופרע לראובן אין בזה דין מערופיא כיון דלא ברי היזקא אלא ספק גרמא דשמא לא יוכל להלוות מעותיו בריבית ע"ש וע' בחי' הר"י בן מיגאש ב"ב כ"א מה שפ' בהך דשאני דגים דיהבי הבי סיירא ולפי"ז י"ל דבאלמנה מניקה כיון שאין לו אב למסמס לו בביצים וחלב כשנשאת הוי ברי היזקא דרוב נשים מתעברות ויולדות ומיעכר חלבה וישנם שפיר שני הטעמים הנ"ל אבל בגרושה כיון דיש לו אב למסמס לי' בביעים וחלב בשלמא כשמכירה נהי דמשום היזק ממונא דמערופיא אין כאן כיון דאיפשר דיועיל לו מסמוס ביצים וחלב ולא יצטרך להנקה ולא חשיב ברי היזקא כד' תשו' מהר"ם הנ"ל אבל הלא משום חשש סכנה הולד איכא אף דמצינו בסנהדרין ע"ז.

דכפתו במקום שסוף חמה לבא סוף צנה לבא ומת פטור היינו כיון דאינו אלא גרמא בעלמא אין דינו מסור לבי"ד אבל בדיני שמים מיהא חייב כמבואר בפירש"י שם וא"כ הרי הא דהאב ימסמס לי' בביצים וחלב אינו ברור שמוציאו מידי סכנה דאל"כ האיך התיר ר"מ ביבמות י"ב: ובכ"ד לאשה מניקה שתשמש במוך ולהשחית זרע ומה בכך דתתעבר האב ימסמס לי' בביעי וחלב וע"כ דמסמוס ביעי וחלב אינו ברור שיוציאו מידי סכנה ולכך במכירה שפיר אסרו אפי' בגרושה מניקה משום חשש סכנת הולד כיון דיש חשש סכנה לפנינו משא"כ באינו מכירה כיון דלא הוחל עדיין החשש של סכנה ואכתי לא נשתעבדה אין לנו לעכב עלי' מלהנשא והלא יש כמה ספקות.

דאפשר שלא תתעבר ולאתיעכר חלבה קודם השלמת ימי ההנקה וגם איפשר שיועיל להולד מסמוס ביעים וחלב והלכך שריא להנשא וכיון שהותרה לינשא אף שאח"כ התינוק מכירה שוב אין בידינו לאסרה ולהפרישה מבעלה עד אחר ימי ההנקה כדמצינו בתוס' ריש יבמות ד"ה ואחות דאין סברא לומר דאחר שמתה אשתו תחזור ותזדקק אחותה לו ליבום דאין זה דרכי נועם ועתוס' כתובות פ"ב: ד"ה מ"ד דאין סברא כלל לומר שצריך לגרש יבמתו אחר שקיים מצות יבום בביאה א' דאח"כ תחזיר ותיאסר עליו משום א"א ול"צ קרא ע"ז ע"ש ומצינו כאלה רבות והה"נ בנ"ד כיון דלע"ע שרי לאינסובי שוב אינה חוזרת ונאסרת אחר הנישואין משום מינקת חבירו: ועפ"י דברינו אלה אמינא לבאר דברי הש"ס יבמות מ"ב דקא' התם היכי דקים לן דמעוברת היא תינשא אלמה תניא לא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו ואם נשא יוציא ולא יחזיר עולמית כו' אלא משום דחסא א"ה דידי' נמי דידי' חייס עילוה ה"נ חייס עילוה אלא סתם מעוברת למניקה קיימא דילמא איעברה ומיעכר חלבה וקטלי' לי' ודקדקו המפורשים בתחלה דפריך מעוברת תינשא דקארי לה מאי קארי לה וכי לא ידע הא דסתם מעוברת למניקה קיימא דהרי ע"כ מעיקרא ידע דמינקת חבירו אסורה משום דילמא מיעכר חלבה דאל"ה כדקא' טעמא דדחסא הו"ל למיפרך תינח מעוברת מינקת מא"ל וע"כ דהוי ידע טעמא דמינקת א"כ ממילא גם מעוברת אסורה משום האי טעמא דלמניקה קיימא ובט"ז סי' י"ג סק"ה הקשה דל"ל למיתני כלל מעוברת דודאי הכל יודעין דלמניקה קיימא עוד יל"ד למה מייתי המקשן רק מדברי ר"מ דקא' דבדיעבד יוציא ולא יחזיר עולמית לא הי"ל להביא אלא הרישא דלא ישא אדם מעוברת חבירו בלחוד גם ל"ל לסיים בתירוצא וקטלי' לי' הרי הי' די שיאמר דילמא איעברה ומיעכר חלבה ותו לא.

והנלפענ"ד בזה דהנה לכאורה יש להתבונן דנהי דמעוברת למניקה קיימא אכתי הרי באמת דעת הדרישה והב"ח הובא בב"ש ס"ק כ"ה דנתנה בנה למניקה בחיי בעלה שריא ונהי דאנן לא קיי"ל הכי ובעינין דוקא שפסק חלבה בחיי בעלה דאל"ה כל כמה שיכולה להניק מיקריא מינקת חבירו זהו דוקא אחר לידת הולד שכבר חל עלה שם מינקת אבל קודם לידת התינוק לכאורה אמאי לא יועיל כששכרה לו מינקת לפי הטעם משום פיסוק חיותא דהתינוק הרי קיי"ל ב"ב כ"ה: לענין מרחיקין את האילן מן הבור כר' יוסי דאעפ"י שהבור קדם לאילן לא יקוץ שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו א"כ כל כמה דלא חל האיסור דמינקת אין כאן משום היזק שעבוד ההנקה של הולד דאינו בעולם עדיין ויכול לומר אנא בנפשאי קא עבידנא ולאחר לידת הולד הא יינק מהמינקת ואין האשה משועבדת עוד לההנקה כדא' בכתובות ס"א.

הכניסה לו שפחה כו' הא שארא עבדא ותימא לי' עיילית לך איתתא בחריקאי משום דא"ל הא טרחא לדידי ולדידה קמי דידיך מאן טרח והתינח לענין שאר דברים אבל לענין הנקה כשאשה אחרת מניקה קיימא היא בחריקאה ובשלמא לאחר הלידה דאיכא תיכף ההיזק והתחיל שיעבודה א"י לומר אנא בנפשאי קעבידנא כדכתבו התוס' ב"ב כ"ב: ד"ה לימא דכל הרחקות דתנן בפירקין התם כמו הרחקת גפת וזבל וריחיים ותנור בכולהי מודי ר' יוסי דחשיבי גירי דילי' ורק בנוטע אילן סמוך לבור ס"ל לר"י דל"ה גירי' כיון דאין השרשים מגיעין לבור עד לאחר זמן ע"ש וכי"ב כ' התוס' שם י"ז: ד"ה מרחיקין דאפי' לרבא דאמר דהראשון אסור לסמוך למיצר מ"מ לר"י א"צ הרחקה לגפת ממיצר חבירו כ"ז שאין שם כותל דס"ל לר"י דלא מיקרי כל הני גירי רק כשיש שם דבר הניזק ומש"ה באיכא כותל מודה ר"י בגפת דאסור אבל בשאין שם כותל הניזק לא מיקרי גירי' ושרי לר"י ע"ש וא"כ הה"נ לאחר הלידה דאיכא דבר הניזק א"י לומר אנא בנפשאי קעבידנא והרי פסקינן בח"מ סי' קנ"ה סט"ו הכותש הריפות בתוך שלו ובעת שמכה מנדנד לחצר חבירו ה"ז מזיק בחיציו וחייב להרחיק ע"ש אמנם בשעת העיבור אמאי לא יועיל כשישכור מינקת עבורו ואי דקיי"ל בטוש"ע ח"מ סי' ר"י דהמזכה לעובר לא קנה דל"מ קנין לדשלב"ל ז"א דהא ר"מ הוא דקא' ואם נשא יוציא ולא יחזיר עולמית ואיהו הא ס"ל אדם מקנה דשלב"ל.

אמנם באמת לפי הטעם מחשש סכנה חיישינן אף כשאינו ברי היזקא ולכך חיישינן שפיר דילמא הדרה בה המינקת ויבא הולד לידי סכנה ולפי"ז מיושבים כל הדקדוקים הנ"ל דבאמת ידע הש"ס הך דסתם מעוברת למניקה קיימא רק שהי' סובר דליכא רק משום פיסוק חיותי' דהולד מדין מערופיא ולכך פריך שפיר מעוברת תינשא כיון דאפשר לשכור מינקת קודם הלידה ולא ברי היזקא וכיון דליכא עוד דבר הניזק הי"ל להתיר ולכך מייתי הך דיוציא ולא יחזיר עולמית שהוא מדברי ר"מ דלרבנן הי' אפשר לומר דל"מ שכירות מינקת קודם הלידה דאא"מ לדשלב"ל וא"כ הוי כישנו דבר הניזק לפנינו משא"כ ר"מ הא ס"ל אדם מקנה דשלב"ל ושפיר קשיא לי' דמעוברת תינשא ותשכור מינקת כנ"ל ומשני סתם מעוברת כו' וקטלי' לי' וא"כ איכא חשש סכנה ולכך ל"מ שכרה מניקה דדילמא הדרה בה המינקת ויסתכן הולד כנ"ל ומיושב עפי"ז ד' הרמב"ם בפי"א מה' גירושין שכ' במעוברת הטעם דדחסא ותמהו עליו דהרי טעם זה אידחי בגמ' ולהנ"ל י"ל משום דהוי קשיא לי' להרמב"ם ז"ל דהך טעמא דדילמא איעברה ומיעכר חלבה לא יתכן רק באלמנה מעוברת כיון דלית לי' אב למסמס לי' בביעים וחלב וסתם מעוברת למניקה קיימא הו"ל כיש סכנה לפנינו וא"ש דלא תינשא מחשש סכנת הולד משא"כ בגרושה מעוברת אמאי לא תינשא הרי יכול לשכור לה מינקת בימי עיבורה ואי דהוי דשלב"ל הרמב"ם לשי' אזיל דס"ל בפ"א מאישות דעובר הו"ל דשב"ל עקצוה"ח סי' ר"ט ואי מטעם ספק סכנה דדילמא הדרה בה המינקת ז"א דבגרושה כיון דאית לי' אב למסמס לי' בביעים וחלב הלא גם אי הדרה בה אין הסכנה ברורה ובכה"ג הא ל"ח כל שאין חשש סכנה לפנינו כנ"ל.

אמנם הא מאי דנדחה הטעם דדחסא משום דלא חשיד להרוג עובר אף דלאו דידי' כל שאין לו שום תועלת אולם היכי דאיכא הרוחת ממון הרי מצינו בכתובות ק"ב: מעשה הי' ושחטוהו בע"פ וא"כ י"ל דהרמב"ם מפרש שינויא דהש"ס דה"ק סתם מעוברת למניקה קיימא ודילמא איעברה ומיעכר חלבה כו' וע"כ יצרך לשכור מינקת מקודם כנ"ל וא"כ חיישינן שפיר משום דחסא היינו שיזיק להולד בשעת תשמיש כדי שירויח השכר הנקה דהיכי דאיכא הרוחת ממון חיישינן לזה כנ"ל וי"ל דאיכא נמי מדין היזק ממון אף אי משום חשש דחסא לחוד לא היינו אוסרין מ"מ ס"ל להרמב"ם דאי לא טעמא דחסא ל"ה אוסרין מעוברת כיון דאפשר לשכור מינקת ואף דסתם מעוברת למניקה קיימא מ"מ כיון דלא יגיע ההיזק רק אחר זמן שרי דומיא דהרחקת אילן מן הבור דקיי"ל כר"י דשרי אבל כיון דאיכא גם בשעת.

העיבור חשש דחסא הו"ל כאלו התחיל ההיזק מיד דומיא דכ' התוס' ב"ב שם בר"פ לא יחפור דהמשנה דהתם איירי רק בבור שי"ב מים אבל בא"ב מים א"צ הרחקה ג"ט והא דא' רבא בגמ' שם דא"ל כל מרא ומרא דמחית מרפית לארעאי היינו דמש"ה חשיבי גירי דילי' ואסור אפי' לר"י דמשום זה הו"ל מתחיל ההיזק מיד אבל עיקר ההרחקה היא משום המים שיבאו אח"כ ע"ש והה"נ עיקר האיסור הוא משום דסתם מעוברת למניקה קיימא ורק הטעם דדחסא מועיל שיהי' כאלו התחיל ההיזק מיד והלכך שפיר קא' הרמב"ם הטעם דדחסא כדי לכלול לאסור גם גרושה מעוברת והבן.

והנה כפי מכתבם יש בנידן זה עוד סניף להקל מ"ש ברמ"א בשם הר"י מינץ במופקרת לזנות כדי שיהא בעלה משמרה ואף דהפוסקים לא סמכו עליו להקל מ"מ בנ"ד שכבר גמלתו ובגמלתו הא אינו אסור רק משום לא פלוג רבנן ומבואר בתשו' רדב"ז ח"א סי' שמ"ט בשם הריטב"א וכ"כ בפסקי מהרא"י דאיסור שהוא משום לא פלוג קילא טפי וגם שכתבתם שכבר עברו י"ח חדשים ויש לצרף מ"ש הפנ"י בק"א לכתובות סי' ק"נ בשם גדול א' להתיר בשעת הדחק.

אמנם מיראי הוראה אנכי בפרט באיסור זה שהחמיר בו מאד בפנ"י ובתשו' פני משה ובדורנו זה שבעוה"ר הפרוץ מרובה על העומד מחויבים אנחנו לעשות חיזוק לדברי חז"ל בכל האיפשר ולא למיעבד תקנתא לרשיעי שעל כן חדל אני מלהורות היתר בזה והי' שלום כנפשכם ונפש ידידכם הדור"ש באהבה:

תוכן העניינים

שו"ת הר"י בשמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה