אור ברסלב

שו"ת הר"י בשמים· רבי אריה ליבש הלוי הורוויץ

סי' מז

סי' מו

ובדבר השאלה בענין שנחלקה האונא בעוביה וצד החיצון גדול מצד הפנימי שהחמיר הגאון רא"ז ז"ל בס' בית אפרים דהוי עליו דין פיצול מקמא אף שאין גומא תחתיו ולא נהיגינן כוותי' אכן מספקא לי' באם יש עוד ריעותא אי חזי לאצטרופי לתרתי לריעותא עכ"ש: הנה בגוף הדין של הבית אפרים הנ"ל משמע מגדולי הפוסקים דל"ה פיצול בכה"ג ותורת נחלק עליו כהמאיר נתיבים והלבו"ש גם מהשמ"ח סעי' כ"ב דמכשיר אונא שנתפצלה לשנים ויש להם שורש א' כעובי אצבע.

וגם בליכא שורש א' לא חשש רק משום יתרת מגבה ולמה לא התנה שלא יהי' החלק התחתון קצר מהעליון א"ו דאין בכה"ג משום פיצולמקמא ובבית אפרים נדחק בזה להשוות דעת השמ"ח לדעתו והאמת יורה דרכו דנראה מפשטות דבריו דנחלק בגוף האונא בלי גומא אפי' אם הנחלק משלים תאר האונא אין עליו דין פיצול ומוכח מדבריו בסוף הסעיף שם דגם לריעותא אינו נחשב שיצטרף לתר"ל דכ' שם וז"ל ואם הארוכה ועבה נתפצלה כך ואין שורש אחד כעובי אצבע מלבד דינים הנ"ל צריך שא' מהן תהי' עבה יותר מאונא אמצעית ואם לאו דאינה עבה כ"א ע"י צירוף אין להכשיר דהו"ל חליף שיתבאר לקמן בע"ה כ"א בהפ"מ עכ"ל ואי איתא דהיכי דהנחלק משלים צורת האונא הוי עלי' עכ"פ ריעותא דפיצול א"כ נימא דהו"ל תר"ל ריעותא דחליף וגם ריעותא דפיצול ויהי' טריפה אפי' בהפ"מ.

ואף דהלב"ש בסי' ל"ה סק"א אות כ"ו ובס"ק מ"ד אות קכ"ז כ' דריעותא דחליף אינו מצטרף עם ריעותא דניקב או סופו לינקב שאין עדותן מכוונת והא דכ' בט"ז בשם רש"ל דאף דמכשיר החילופים שלא הוזכרו בש"ס מ"מ אי איכא עוד ריעותא מצטרף בהדי הני וטריפה לאו מטעם תר"ל קאתי עלה ע"ש הלא באמת כבר העלו התב"ש והפמ"ג להלכה דכל טריפות דריאה מחמת נקובה הם שאם לקתה הריאה בא' מהלקותות סופה לינקב וכל העומד לינקב כנקוב דמי ומה"ט מצטרפין כל הלקותות והריעותות לתר"ל] וע"כ דלא חשבינין בכה"ג ריעותא כלל והעיקר תלוי בגומא דרק בדאיכא גומא מחשבינין לי' לפיצול דבאמת בכל פיצול יש לנו יותר לומר דהוא יתרת שנברא כך ולא שנתפצל אח"כ מדחזינין דקרם עליו עור הריאה והרי מבואר בתוס' נדה כ"ד.

במה שהקשו בהא דקא' התם המפלת גוף אטום אין אמו טמאה לידה ואיזה גוף אטום ר' אומר כדי שינטל מן החי וימות וכמה ינטל מן החי וימות ר' זכאי אומר עד הארכובה והק' בתוס' דהרי אפי' במפלת תבנית יד א' התם דטמאה לידה ותי' דמיירי כגון שניכר היטב שלא נברא יותר כגון שבמקום החסרון יש עור נקרם ע"ש הרי דקרימת העור מוכח שהוא בתולדה כן וא"כ בכל פיצול כיון שאנו רואין שקרומי הריאה מתוחין עליו הול"ל דהוא יתרת ובפרט דביתרת מקמא ר' ההחרים דכשר משום דאורחי' בהכי וא"כ יותר יש לנו לתלות בואד חירו מלתלות בפיצול דלאו אורחי' וע"כ כיון שאנו רואין גומא וחסרון כשיעור הפיצול זהו עד מוכיח שנתפצל מגוף האונא וא"כ התינח היכי דאיכא גומא משא"כ בליכא גומא בודאי תלינין שהוא יתרת ולא פיצול והרי דעת כמה מרבוותא ז"ל דטריפות דפיצול מקמא הוא דוקא מקמא לאומות שלא בדרי דאוני דדעת מהרי"ו דשם גם יתמ"ק טריפה אבל כנגד האונות גם פיצול מקמא כשר ע' בל"ח פא"ט ס"ק ע"ו.

ונהי דאנן קיי"ל להטריף כל פיצול מקמא אף כנגד האונות הוא דוקא ביש גומא תחתיו ולא בדליכא גומא דאז דיינינין לי' כיתרת וע' בס' תורת יקותיאל סי' ל"ז סק"ג שהאריך להקל בדין פיצול מקמא בהפ"מ להמכשירין יתמ"ק דכיון דרוה"פ ס"ל בטעם יתרת מגבה דטריפה משום כל יתר כנטול דמי ולא משום סופו להתפרק א"כ מנ"ל לחדש הא דסופה להתפרק בפיצול מקמא ע"ש וא"כ נ"ל דבנידן כזה שאין גומא תחתיו לא נחשב לריעותא כלל.

אמנם זהו רק לענין לצרפו עם ריעותא סתם למיהוי תר"ל אבל אם נמצא על הפיצול הלז סירכא שלכ"ס שעברה ע"י מעו"מ דהוי ריעותא גדולה בודאי יש להטריף דבעילה כ"ד מבטלינין קולא דמיעוך בפרט מיעוך דידן שהוא קליפה וא"כ נהי דבנחלק ממש דהיינו שאינו משלים תאר האונא דהוי נחלק אף לד' הב"א כשר גם אם נמצא עלי' סירכא שלכ"ס שעברה ע"י מעו"מ כמ"ש בתשו' בית אפרים סי' כ"ו דאז ל"ה ריעותא כלל אבל בהך נחלק כיון דלד' הגאון ר' סענדר והב"א הוי' טריפה ונהי דאנו נוהגין להכשיר אבל עכ"פ ריעותא כל דהו מיהא הוי לענין שיבטל הקולא דמיעוך כדמצינו בט"ז סי' ל"ז סק"ב שכ' דסירכא שלכ"ס מתוך טינרי ל"מ מעו"מ וביאר הת"ש הטעם דאע"ג דטינרי לאו ריעותא הוא כלל דהרי סירכא תלוי' מטינרי כשר מ"מ מאחר שמעו"מ קולא גדולה היא דרוה"פ מטריפין רק מנהגא הוא שנהגו במדינות אלו להקל ע"י מיעוך ולכך היכי דאיכא קלקול כ"ד לא סמכינין על המו"מ ע"ש וע' בלב"ש סי' ל"ה אות צ"ג.

אמנם כ"ז הוא רק באם שורש הפיצול דהיינו צד המחובר מושרש לצד השדרה וצד הפרוד פונה לצד השיפול דאז אף שאין החודים שוים אנו מכשירין אבל אם שורש השיפול הוא לצד חוד ושיפול האונא לצד הפרוד לצד השדרה כיון דבכה"ג יש מטריפין אפי' בפיצול מגבה כמבואר בשמ"ח סעי' י"ט ע"כ גם ריעותא סתם מצטרף בהדי' שיחשב לתר"ל: ובענין מה שהוא נבוך במה דמבואר בסי' ל"ה בחסר מקצת מן הורדא אם נמצא אותה חתיכה ובצירופה הוי' ורד כתיקונה כשר באיזה אופן מיירי אי ביש תאר ורד בשורש כעובי אצבע או לא.

הנה לא אדע מקום הספק בזה דלפי"ד הש"ך שם ס"ק י"ח במש"ש ועוד שגם בהנשאר יש תאר ורד עכצ"ל לפי"ז דלהדיעה הראשנה שברמ"א שם אפי' איכא תאר ורד בשורש בעינין צירוף החתיכה החסרה דהרי ע"כ הצירוף הוא להשלים צורת הורד ולא להשלים השיעור דאילו בחסר משיעור טרפא דאסא הא ל"מ השלמה כמ"ש בראש אפרים ס"ק קי"ט ולהדיעה השניי' שברמ"א שם היכי דאיכא תאר ורד בשורש כעובי אצבע א"צ השלמה והרי קיי"ל באמת כמ"ש בש"ך שם ס"ק כ"א: יום ג' כ"ו אדר תרנ"ו לפ"ק סטרי סי' מח בעזה"י יום א' כ"א אדר תרנ"ה לפ"ק סטרי בין גאולה לגאולה שיאו יעלה למעלה למעלה.

ה"ה כבוד י"ע וידי"נ הרב הה"ג גבר בכולה הצדיק המפורסם בוצינא קדישא חו"פ כש"ת מוה' יעקב יוסף הכהן נ"י אבד"ק ראדאמסק יצ"ו במדינת רוסיא פולין גי"ה האירו מול עבר פני והנני לתשובתו ע"ד שאלתו בניטל חרטום העליון של עוף והטילה ביצים הרבה זה יותר מחצי שנה מהו דין התרנגולת והביצים: הנה פתח דברי כת"ה יעיר בדברי הדגול מרבבה ביו"ד סי' כ"ט שחידש דהא דקיי"ל בסוסי' נ"ז דל"מ שהיית יב"ח בודאי טריפה הוא דוקא בטריפות שהם מהללמ"מ אבל טריפה שהמציאו חכמים מחכמתם כמו לקתה בכוליא מהני יב"ח.

והטעם דבאמת כיון דקאמרה תורה זאת החי' דטריפה אינה חי' א"כ אמאי לא יועיל בודאי טריפה יב"ח דכיון דחי' אינה טריפה אמנם באלו טריפות שנאמרו למשה מסיני כך היתה ההלכה שתהי' טריפה בהחלט אף אם תחי' יב"ח וזהו בטרפות שמהללמ"מ משא"כ בלקתה הכוליא וכיוצא אי חיתה יב"ח אמרינן שאינה טריפה אולם הגרב"פ ז"ל בהגהות אמרי ברוך כ' ע"ד וז"ל וחס וחלילה להקל בזה ואפי' בניטל לחי העליון דלא נמצא בש"ס זולת מחכמתו של הרמב"ם ז"ל אפ"ה אסורה אף דחי' יב"ח והא דקשיא לי' להדג"מ דהא התורה אמרה כל שחי' יב"ח מותרת זה לק"מ דנהי דחי' יב"ח אבל מהשתא לא תוכל לחיות יב"ח ונאסרה.

והנה כת"ר הביא ראי' לדבריו מדברי הש"ס חולין נ"ח. דרבינא מתני לה לדאמימר בהאי לישנא אמר אמימר הני ביעי דספק טריפה דשיחלא קמא משהינין להו אי הדרה וטענה שריין ואי לא אסירן איתיבי' רב אשי לאמימר ומודים בביצת טריפה שאסורה מפני שגדילה באיסור א"ל התם בדשיחלא קמא א"כ גדלה גמרה מיבעי לי' תני גמרה והקשה דהרי שפיר יכול לאוקמי בשיחלא בתרא ורק דמיירי בודאי טריפה דקיי"ל דל"מ שהיית יב"ח וה"ה עיבור ולידה ואמימר הא קא' דיני' בספק טריפה א"ו כסברת האמרי ברוך הנ"ל דהטעם דבודאי טריפה ל"מ שהיית יב"ח דאמרי' דמהשתא נטרפה ולא תוכל לחיות יב"ח וא"כ אפי' בודאי טריפה הא עכ"פ הביצה כשירה דעד השתא לא נטרפה עדיין מדילדה עכ"ד.

הנה לפענ"ד אין כונת האמרי ברוך לומר דעד השתא היתה כשרה אלא דאף דגם מעיקרא טריפה היתה מ"מ עד השתא חיתה בדרך נס ואין לשפוט מזה לומר שכשירה היא דאפשר דחיותה עד עתה ל"ה רק דרך נסיי ואין לומר כיון שחיות של בהמה זו היא חוץ לטבע א"כ כך דרכה וכשרה היא ז"א דאמרי' דמצד טרפותה שי"ב באמת היא עומדת למות תוך יב"ח מהיום ולא תחי' עוד חוץ לטבע מהשתא וזהו שמצינו בחולין ק"מ דקא' טריפות מחיות נפקא.

ולכאורה אי נימא דודאי טריפה חי' הא לא מימעט מחיות ולהאמור נכון דלהכי בודאי טרפה ל"מ מה דחי' יב"ח דאמרינן דמהשתא לא תחי' עוד יב"ח דאף דעד עכשיו חיתה בדרך נסיי מעתה לא תוכל לחיות עוד וא"כ שפיר מימעט טריפה מחיות ובישוב קושי' כ"ת לכאורה הי' נלפענ"ד עפמ"ש בש"ך סי' נ"ז דאף דלודאי טריפה ל"מ שהיית יב"ח מ"מ בטריפות דרוסה אפי' בודאי דרוסה מהני שהיית יב"ח או לידה כיון דאית לה בדיקה ומבואר בפוסקים דאפי' לשי' ריב"ם ר"ן ורא"ה דס"ל דלודאי דרוסה ל"מ בדיקה היינו דילמא הארס טמון ולא האדים אבל מ"מ יב"ח ולידה מהני דזה הוא בירור דלא הי' ארס מעולם ע"ש ולפי"ז י"ל דהא דפריך מדקתני ומודים בביצת טריפה שהוא אסורה דהרי מדקתני טרפה סתם כולל גם טריפות דרוסה כדמצינו בזבחים ע"ד.

דמוקי הא דקתני התם במתני' ובטריפה בדרוסה דוקא ואמאי אסורה בדרוסה בשיחלא בתרא הרי טריפה אינה יולדת ומדילדה אינה טריפה אמנם באמת מלבד דגם בדרוסה אפשר באופן שהוא ודאי טריפה כגון שרואין דזיהרא מיקלא קלי מעבר לעבר לאבר שנקב פוסל בו ובכה"ג הלא בודאי ל"מ שהיית יב"ח ועיבור ולידה לבר מן דין הרי נודע מ"ש בט"ז סי' ע"ט בשם מ"כ דבהמה מעוברת שנדרסה מזיק טיפת הדרוסה להולד וא"כ הרי הך ומודים קאי לפי פרש"י שם על פלוגתת ר"א ור"י לענין ולד טריפה אי כשר למזבח וכיון דטריפה אינה יולדת ע"כ מיתוקמא פלוגתתן בנתעברה ואח"כ נטרפה וא"כ ע"כ לא מיירי בדרוסה כלל כיון דמעוברת שנדרסה הלא מזיק טיפת הדריסה גם להולד וא"כ גם ר' יהושע יודה דאסור הולד אפי' להדיוט כדא' בתמורה ל': גבי נרבע מיירי דנרבעה קודם שנתעברה דאי נתעברה תחלה היא וולדה נרבעו וא"כ כיון דפלוגתייהו דר"א ור"י ע"כ לא מיירי בדרוסה ממילא גם הך דושוין בביצת טריפה לא מיירי בדרוסה רק בשאר טריפות ושפיר הקשה כ"ת דלוקמי בטריפה ואי: והנה עפ"י האמור אמינא ליישב מה ששמעתי מקשין בש"ס מנחות כ"ה.

ת"ר ונשא אהרן את עון הקדשים וכי איזה עון הוא נושא כו' הא אינו נושא אלא עון טומאה שהותרה. מכללה בצבור כו' מתקיףלה ר' אילעא אימא עון שמאל שהותר מכללו ביו"כ א"ל אביי א"ק עון עון שהי' בו ודחיתיו לאפוקי יו"כ דהכשרו בשמאל הוא רב אשי אמר עון הקדשים ולא עון המקדישין והקשו בתוס' דאמאי לא פריך מעון טריפה שהותר מכללו במליקה ולאביי דמשני עון שהי' בו ודחיתיו ניחא דמליקה הכשרו בכך הוא אבל לרב אשי קשיא ותי' דאמרינן עון קדשים ולא עון חולין לאפוקי טריפות דשייך בחולין ומקשין לפמ"ש רש"י בתמורה ל': דרק לגבוה אסור לר"א ולד טריפה אבל להדיוט מודה דשרי וא"כ אמאי לא נימא דציץ ירצה על ולד טריפה שהקריבו ולכאורה יכילנא ליישב בפשיטות דגם רב אשי יודה דאליבא דר"א אנו מוכרחין לבא לשינויא דאביי דשאני מליקה דהכשרה בכך אמנם עדיין ילה"ק לפ"מ דמוקמינן בבכורות ל"ג.

דב"ש דמתני' שם דס"ל בכור אין נמנין עליו אלא חבורה שכולה כהנים דרשי הקרא דכצבי וכאיל להא דר"א הקפר בחולין כ"ח דאין שחיטה לעוף מה"ת ע"ש ור"א הא שמותי הוא ומבואר בתוס' ביצה ל"ד: ד"ה ואומר דפרכינן מדב"ש אדר"א וא"כ נהי דמבואר בתוס' חולין כ' ד"ה לא אמרן דגם למ"ד א"ש לעוף מה"ת עכ"פ טריפה הוי משום שבירת שדרה ומפרקת קודם הסימנים אמנם אי מחזיר הסימנים אחורי העורף ומולק אפי' טריפה לא הוי וא"כ לאיכא דאמרי בבני ר' חייא שם דס"ל אף מחזיר עלח"מ ספ"ו מה' מעה"ק הא ל"ש לומר במליקה הכשרה בכך כיון דלר"א דהוא שמותי מתלמידי ב"ש ס"ל אשל"ע מה"ת הרי יכול למלוק בהכשר שלא יהי' אפי' טריפה כשיחזיר סימנין אחורי העורף או כשישבור שדרה ומפרקת בלא פסיקת החוט דכשר כמ"ש בט"ז יו"ד סי' כ"ז עיין ס' שושנת העמקים כלל י"א וכיון דבכ"ז שריא רחמנא למלוק בלא החזרת סימנין ובפסיקת החוט הא שייך שפיר הותר מכללו ול"ש לומר הכשרו בכך כיון דאפשר להיות גם בהיתר.

והנה לכאורה איפשר לומר דר"א ס"ל כריה"ג בפסחים כ"ג. דקא' דחלב ל"ה הותר מכללו אצל חי' כיון דבבהמה מיהת לא אשתרי וה"ה דאין לומר דולד טריפה הוי הותר מכללו אצל מליקה כיון דמליקה הוא רק בעוף ובבהמה מיהא לא אשתרי אמנם בכ"ז יש לדחות זה דהרי כל עיקר פירש"י ז"ל שכ' דר"א לא אסור ולד טריפה רק לגבוה ע"כ סובב אליבא דהגירסא שהובא בתמורה ל"א.

מודים חכמים לר"א באפרוח ביצת טריפה שאסור דשייך לענין הקרבה לגבוה כיון דרש"י ז"ל הא סובר דהך ומודים קאי אפלוגתא דר"א ור"י ובביצה א"א לגבוה ורק לל"ק בחולין שם א"א למיגרס באפרוח ביצת טריפה כיון דלישנא קמא מוקי לה בספנא מארעא וביצים דספנא מארעא אין מגדלות אפרוחים כמבואר בביצה ז' ובפרש"י שם ולהך לישנא יודה רש"י דע"כ מיירי להדיוט דביצה לאו בת הקרבה היא וא"כ מ"ש רש"י דר"א לא אסור רק לגבוה הוא ללישנא בתרא ולהאי לישנא גרסי' באפרוח ביצת טריפה וא"כ באפרוח מביצת יונה טריפה הא שפיר איכא לאקשויי דירצה עלה ציץ כיון דהותרה מכללה במליקה ועפ"י דברינו האמורים למעלה יתיישב שפיר דהנה הרמב"ם בפ"ב מאיסורי מזבח ה"י כ' דטריפה פסול לגבוה משום הקריבהו נא לפחתך וכ' בכ"מ שם דס"ל דדרשא דמן הבקר אסמכתא בעלמא ואינו אלא מדרבנן ובשעה"מ פי"א מה' שחיטה תמה מש"ס חולין י"א.

דמשמע דהוי דאוריי' וכ' בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' ע"ב דס"ל להרמב"ם דע"כ קרא דמן הבקר אינו ממעט אלא מה שמפורש בקרא לאיסור להדיוט דהיינו דרוסה אבל שארי טריפות שהן הללמ"מ להדיוט לא ממעט אותם קרא דמן הבקר ולא מיתסרי לגבוה אלא מדרבנן משום הקריבהו ע"ש דפח"ח ושעפי"ז י"ל במ"ש הרמב"ם פ"ה מה' שחיטה הובא בטיו"ד סי' כ"ט דכיון דאין מפורש בקרא אלא דרוסה הלכך כל ספק שיסתפק בדרוסה אסור ושאר ז' מיני טריפות יש ספקות שמותרין ובפר"ח שם הקשה דכיון דגם שאר טריפות הם מהללמ"מ הו"ל סד"א לחומרא ותי' דהרמב"ם לשי' דס"ל סד"א מה"ת לקולא רק מדרבנן לחומרא והם ראו להקל בקצת ספקות של שאר ז' מיני טרפות כמו בבא זאב ונטל בנ"מ וכדומה ע"ש וצריך להבין דבכ"ז מאי חומרא איכא בדרוסה יותר משארי טריפות כיון דאידי ואידי דאוריי' נינהו ולהנ"ל י"ל עפמ"ש א"ז החו"ד בסי' ק"י דטעמא דהרמב"ם הוא משום דכל לישנא דקרא משמעותו על הודאי ולא על הספק ולפי"ז בכל הלאוין דכ"ר את זה לא תאכל כגון חזיר וחלב אמרינן חזיר ודאי וחלב ודאי אסור אבל ספק שרי דומיא דדרשינן בסוטה כ"ט.

והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל טמא ודאי הוא דלא יאכל הא ספק יאכל אבל במקום דהור קרא בלשון עשה כגון בתולה יקח אשה וכן לקיחת אתרוג ואכילת מצה אמרי' דמחויב שיהי' בודאי ולא בספק כדדרשינן בסוטה שם כל טהור יאכל בשר טהור ודאי הוא דיאכל אבל ספק לא יאכל ע"ש ולפי"ז בטרפה הא איכא נמי קרא דזאת החי' חי' אכול שאינה חי' לא תאכל וכיון דאינו מפורש בקרא אלא דרוסה אמרינן דלא קאי ג"כ הקרא דזאת החי' רק אדרוסה כסברת החת"ס הנ"ל ודרשינן חי' ודאי דהיינו שודאי אינה דרוסה תאכל הא ספק דרוסה לא תאכל ולהכי שפיר ספק דרוסה אסור מה"ת גם לשי' הרמב"ם ולפי"ז אזדא קשיא הנ"ל דאי נימא דונשא אהרן את עון הקדשים קאי על ולד טריפה ע"כ דקאי על ולד דרוסה דמפורש בקרא כנ"ל והוי הותר מכללו אצל מליקה כיון דדרוסה הוא משום דהארס שורף וסופו לינקב ובנדרס כנגד הסימנין הוא משום דסופו לינקב הושט ובמליקה הא איכא ג"כ משום נקובת הושט והוי נבילה או טריפה לד' ר"ת שהובא בתוס' והרא"ש חולין ל': ועמהרש"א בכורות כ'.

וע"כ בנתעברה ואח"כ נדרסה דאי נדרסה קודם שנתעברה הא טריפה אינה יולדת וגם האם כשירה ובנתעברה ואח"כ נדרסה הא מזיק טיפת הדריסה להולד ואסור אף להדיוט ול"ה א"כ עון קדשים כיון דאסור גם להדיוט: ולבר מן דין י"ל דאין להקשות לר"א דירצה ציץ על ולד טריפה כיון דא' בתמורה י"ז: דס"ל לר"א דטריפה דלא חזיא לגופה לא נחתא לה קדושת הגוף א"כ לפ"מ דקא' בזבחים צ"ח.

דמ"ד דנין אפשר משא"א ס"ל ולדות קדשים בהוייתן הם קדושים א"כ ר"א הא ס"ל ביבמות מ"ו. דנין אפשר משא"א ע"כ ס"ל ולדות קדשים בהוייתן הם קדושים וא"כ לאחר שהולד יוצא לאויר העולם לא נחתא לה קדוה"ג כיון דנוצר מאם טריפה ולא חזי גופו להקדש ובכה"ג שאין לו קדוה"ג כלל בודאי ל"ה עון קדשים ולא מרצה ציץ עלי' והבן.

ועפ"י הדברים האלה אמינא לבאר הסוגיא דחולין הנ"ל דבל"ק דקא' דפלוגתא דר"א ור"י בולד טריפה מיירי בשנטרפה ולבסוף עיברה ופליגי בזוז"ג אי אסור או לא פריך א"ה אדמיפלגי לגבוה ליפלגי להדיוט ונתקשו בתוס' דמשמע דאי הוי פליגי בעובר ירך אמו הוי ניחא ואח"כ באידך לישנא קא' דמיירי בעיברה ולבסוף נטרפה ופליגי אי אמרינן עובר ירך אמו או לא פריך ג"כ א"ה אדמיפלגי לגבוה כו' ומשמע איפכא דאי הוי מוקי פלוגתייהו בזוז"ג הוי ניחא ונלפענ"ד דהנה זה ברור דלמאי דקא' דפליגי בזוז"ג בודאי לא אסור גם לר"א רק מדרבנן דהרי כ' הר"ן בע"ז פ' כל הצלמים לענין בגד שנארג בכרכר של ע"ז דאפי' חד גורם ל"ה אלא איסור דרבנן ומכ"ש זוז"ג.

(ובאמת צ"ע לפי"ז בהא דקא' וליפלגי להדיוט להודיעך כחו דר"א דאפי' להדיוט נמי אסור כחא דהיתרא עדיף לי' והרי כ' הצל"ח רפ"ק דביצה דהא דכחא דהיתרא עדיף משום דזה נחוץ להשמיענו שאם לא נדע ההיתר היינו אוסרין מספק דסד"א לחומרא ולפי"ז לא שייך למימר הכי אלא אם הפלוגתא הוא בשל תורה אבל אי פליגי בשל סופרים נהפוך הוא כחא דאיסורא עדיף כיון דסד"ר לקולא ואם לא הודיענו שהוא אסור היינו מקילין מספק ע"ש ולפי"ז הרי הכא פליגי בדרבנן ומכ"ש דקשה לפמ"ש באס"ז ב"ק מ"ז.

דכל איסור ביצת טריפה ל"ה רק מדרבנן והכי מבואר בחי' הרמב"ן חולין. וא"כ האיך א' כחא דהיתרא עדיף.

והנה עפי"ד הר"ן הנ"ל אמרתי ליישב מה שיש להקשות לכאורה בש"ס מנחות ה': בהא דפריך התם על הא דקא' מן הבקר להוציא את הטריפה והלא דין הוא ומה בע"מ שמותרת להדיוט אסורה לגבוה טריפה שאסורה להדיוט א"ד שאסורה לגבוה וקשה לפ"ד רש"י בתמורה הנ"ל דולד טריפה אסור רק לגבוה ולהדיוט שרי א"כ אצטריך מן הבקר להוציא ולד טריפה ואשכחן דקרי לולד טריפה טריפה סתם דבזבחים ע"ד: מוקי ר"י הא דקתני במתני' ובטריפה בולד טריפה ובשלמא לל"ב דבש"ס חולין דס"ל טריפה אינה יולדת ופליגי ר"א ור"י בעובר י"א י"ל דלא בעי לאוקמי כר"א דלא כהלכתא אבל לל"ק דס"ל טריפה יולדת ומוקי דפליגי בזוז"ג א"כ היכי דגם האב טריפה הא מודה גם ר"י דאסור לגבוה וא"כ שפיר הומ"ל דאתי למעוטי ולד טריפה בכה"ג שהאב ג"כ טריפה דמודה גם ר"י וליכא ק"ו מבע"מ כיון דשרי להדיוט ולד' הר"ן ניחא כיון דאפי' חד גורם הא ל"ה אלא איסור דרבנן א"כ ליכא לאוקמי קרא דמן הבקר בהכי ולמה שנבאר להלן דע"כ ברייתא דמן הבקר אתיא למ"ד טריפה אינה יולדת דוקא בלא"ה לק"מ) ולפי"ז י"ל דאי לאו האוקימתות הנ"ל דל"ק ודל"ב הו"א דפלוגתא דר"א ור"י מיירי בספק אימתי נטרפה אי קודם שנתעברה או אח"כ ודכ"ע ס"ל זוז"ג אסור ועובר לאו י"א הוא וא"כ ללישנא קמא דקא' טריפה יולדת ופליגי בשנטרפה ולבסוף עיברה מחלקותן עולה יפה דר' יהושע ס"ל יקרב משום דאי עיברה ולבסוף נטרפה הא שרי דעובר לאו י"א ורק דמספקינין דילמא נטרפה קודם הא הו"ל סד"ר ולקולא ואי דהיכי דאתחזק איסורא לא מקילינין בסד"ר והכא הוי אתחזק איסורא לכאורה כיון דהולד אית לי' חזקת חולין במעי אמו כמ"ש בתוס' חולין י"א: ור"י ג"כ ס"ל ביבמות מ"ו דנין אפשר משא"א וס"ל גם לדידי' ולדות קדשים בהוייתן הם קדושים כנ"ל ואין הולד קדוש עד שיוצא לאויר העולם וא"כ מוקמינין לי' אחזקתו שהי' חולין במעי אמו דגם עתה לא קדוש קדוה"ג משום דנטרפה האם קודם שנתעברה והולד אסור מטעם זוז"ג וממילא לא נחתא עלי' קדוה"ג כיון דאמרי' בתמורה כ'.

דגם ר' יהושע סבירא ליה דמידי דלא חזי לגופי' לא נחתא עלי' קדוה"ג ואף דהא עכ"פ קדושת דמים אית לי' ואיתרע חזקת חולין בכ"ז הא איכא חזקה שאינו קדוש קדוה"ג דומיא דכ' התוס' בחולין ט' ובריש נדה לענין סוטה דאע"ג דמשקינא לה ונסתרה איתרע חזקת טהרה שלה מ"מ עדיין יש חזקה שאינה טמאה ודאי ע"ש והה"נ י"ל דאית לי' חזקה שאינו קדוש קדוה"ג עכ"פ [ויש עוד לחזק דברינו דהנה באמת הר"ת דפוסק דחלב אינו פוטר דמוקמינין האם בחזקת שלא ילדה ולא ס"ל דמוקמינין הולד אחזקה של"ה קדוש במעי אמו עתוס' בכורות כ'.

וברא"ש שם וביבמות פ' בתרא וע"כ דסברת ר"ת הוא דאיך שייך לאוקמי הולד אחזקה מה שהי' קודם שנולד כיון דקיי"ל עובר י"א הוא א"כ ל"ה במעי האם גוף בפ"ע אלא גוף א' עם אמו ולאחר שנולד הא הוא גוף בפ"ע ואיך שייך חזקה מגוף לגוף דל"ש לאוקמי אחזקה רק גוף א' דהוא בחזקתו כמו שהי' מקודם כן הוא עכשיו אבל לא מגוףלגוף והתוס' דכתבו הך חזקה י"ל כיון דלר' יהושע אזיל התם א"כ אפשר דכתבו הכי כפי הל"ב דהכא דס"ל לר"י עובר לאו י"א הוא וא"כ ל"ה מגוף לגוף.

עכ"פ יוצא מזה דאי נימא עובר לאו י"א הוא שפיר יש מקום לחזקת הולד שהי' חולין במעי אמו. וא"כ לפ"מ דס"ד השתא דלכ"ע עובר לאו י"א הוא שפיר איכא לאוקמי הולד אחזקת חולין במעי אמו דגוף אחד הוא) אמנם ז"א דהרי באמת הך חזקה דהולד חולין הוא במעי אמו הו"ל חזקה העשוי' להשתנות כיון דסופו לצאת מרחם אמו וממילא הוא קדוש אמנם לפמ"ש בתשו' מהרי"ט ח"א סי' י"א דהך מילתא דחזקה העשוי' להשתנות ל"מ מקורו הוא מהא דא' בריש נדה להלל כי אמר העמד דבר על חזקתו היכי דל"ל ריעותא מגופי' אבל איתתא כיון דמגופה קחזיא ופירש"י דמועדה ועלולה היא לכך אין לה חזקת טהרה ע"ש וא"כ לשמאי דס"ל התם די' שעתה משום דאוקמה אחזקת טהרה ע"כ ס"ל דגם חזקה העשוי' להשתנות הוי' חזקה וא"כ איכא למימר שפיר דאליבא דר"י חזקת חולין במעי אמו ל"ה חזקה דעשוי' להשתנות וכיון דליכא חז"א להכי יקרב משום דסד"ר לקולא משא"כ ר"א שמותי מתלמידי ב"ש ס"ל דמועיל גם חזקה העשוי' להשתנות א"כ הו"ל לדידי' סד"ר במקום דאתחז"א ולהכי ס"ל לא יקרב והלכך פריך הש"ס כיון דס"ל לאמימר זוז"ג שרי ועובר ירך אמו א"כ ליכא לאוקמי פלוגתייהו דר"א ור"י כנ"ל וע"כ מוקי בנטרפה ולבסוף נתעברה א"כ ליפלגי נמי להדיוט וכן לל"ב מדקא' אמימר רק הדין דשיחלא קמא בס"ט ול"ק דיני' בשיחלא בתרא ובודאי טריפה כשאירע שטענה ע"כ דס"ל דאי אמרינן טריפה אינה יולדת ליכא אפי' מיעוט טריפות שיולדות דלא כסברת המהרש"ל שכ' דרק רוב טריפות אין יולדות ומיעוט חיות הנה ויולדות ולפי"ז אי לאו דברי אמימר הו"א ג"כ דפליגי בספק אימתי נטרפה וס"ל לכ"ע עובר לאו י"א ולר"י להכי יקרב כיון דרוב טריפות אין יולדות בודאי נטרפה אחר שנתעברה וכיון דעובר לאו י"א שרי להקריבו למזבח כיון דלדידי' ל"ה חזקת חולין במעי אמו חזקה כלל כנ"ל משא"כ לר"א לא יקרב דאמרינן סמוך מיעוטא דטריפות יולדות לחזקת חולין שהי' לולד במעי אמו משא"כ לאמימר דקא' דאפי' מיעוט ליכא שיולדות א"כ גם לר"א הול"ל דיקרב משום דבודאי נטרפה אחר שנתעברה כיון דטריפות אין יולדות כלל וע"כ פריך שפיר א"ה אדמיפלגי לגבוה ליפלגי להדיוט.

ומה נכון ליישב בזה מה דקשה לכאורה לל"ק דמוקי פלוגתא דר"א ור"י בנטרפה ולבסוף עיברה ופליגי בזוז"ג דהרי באמת הקשו בתוס' חולין שם ד"ה מכאן דהרי בכתובות קי"א: פסקינן כר' יהודה בפרדות דמספקא לי' בפ' או"ב אי חוששין לזרע האב או לא והרי אפי' אי חוששין לזרע האב אכתי הו"ל זוז"ג ותי' דבמילתא דשרי כל חד באפי נפשי' ל"ש זוז"ג אמנם עדיין קשה דאמאי שרי ביצת טריפה בשיחלא בתרא בילדה מזכר וכן ולד טריפה אמאי קיי"ל דיקרב בנטרפה ולבסוף עיברה מטעם זוז"ג עש"ך סי' ע"ט כיון דפסקינן הלכתא כמאן דמספקא לי' אי חוששין לזרע האב א"כ דילמא א"ח לזרע האב ול"ה רק חד גורם ואסור וכבר נתקשו בזה בתוס' בכורות ז ד"ה והא.

ולהאמור ניחא דאפי' אי מספקא לן בכ"ז כיון דאפי' אי ליכא רק חד גורם הא ליכא רק איסור דרבנן והו"ל סד"ר לקולא דכיון דאנן קיי"ל ולדות קדשים במעי אמן הן קדושים כמ"ש הרמב"ם פ"ד דתמורה משום דהלכתא כר"ע דאמר אין דנין אפשר משא"א א"כ ליכא חז"א: והנה בדבר קושי' כת"ר הנ"ל שהקשה בהא דאותיב ר"א לאמימר מהא דומודין בביצת טריפה שהיא אסורה דאמאי לא מוקי לה בודאי טריפה דל"מ לידה י"ל דבהך לישנא ס"ל באמת דחד גורם אסור מדאוריי' והוי קשיא לי' דהרי כיון דמספקא לן אי חוששין לזרע האב א"כ דילמא א"ח לזרע האב והו"ל סד"א ואמאי יקרב לר"י וגם למאי אצטריך לי' למימר דשוין בביצה שהיא אסורה מפני שגדילה באיסור היינו כל גידולי' מאיסור בספנא מארעא הרי אפי' אי ילדה מזכר הי"ל למיסר משום דילמא א"ח לזרע האב וליכא רק חד גורם שעל כן פשיטא לי' לרב אשי דמיירי ע"כ בספק טריפה וא"כ איכא ס"ס להיתרא דילמא חוששין לזרע האב ואיכא זוז"ג ושרי ואת"ל דא"ח לזרע האב דילמא האם אינה טריפה כלל והו"ל כהא דכ' בש"ך יו"ד סי' ק"י בדיני ס"ס אות ו' באם יש ב' תרנגולות א' ספק טריפה וא' כשירה הביצה מותרת מטעם ס"ס דשמא הס"ט לא הטילה ואת"ל הטילה שמא אינה טריפה ואפי' נודע מתחלה הס' טריפות ג"כ הביצה מותרת דמה בכך שנודע בה הס' טריפות הרי אין אתה דן על התרנגולת אלא על הביצה ובביצה לא נולד ס' טריפות מעולם רק שנולד הספק הראשון עם השני בב"א ע"ש והה"נ י"ל דהוי ס"ס ולכך אצטריך שפיר לומר מפני שכל גידולי' מאיסור בספנא מארעא דאז אסורה וע"כ פריך רב אשי שפיר דהא אי טריפה אינה יולדת היל"ל דגם התרנגולת שריא בשיחלא בתרא ומיושב ע"נ קושי' כ"ת: עוד י"ל בישוב קושי' התוס' הנ"ל שהקשו דילמא א"ח לזרע האב וליכא רק חד גורם דהנה י"ל בענין מאי דפליגי בטריפה יולדת או לא דאין סברא שיפלגו במציאות וע"כ דמ"ד טריפה יולדת הוא דאף דמצד האם שהיא טריפה נצטנן חום הטבעי שבה וחלש כחה מלסבול צער העיבור והלידה בכ"ז אמרינן דכיון דההריון הוא מכח הזכר שהוא בריא ושלם זה מועיל שתתעבר ויהי' הולד בריא שיצא מרחם אמו אף שהאם תש כחה מלדת והכי מבואר באמת בדברי הרמב"ן בחי'.

וכיון שכן בטריפה שילדה או שהטילה ביצים זה גופא מורה שהוא מכח זרע האב הבריא וע"כ בטריפה שילדה בודאי לכ"ע חוששין לזרע האב. ותיתי לי שעפי"ז תתיישב קושי' המפורשים שהקשו בהא דמותיב ר"א לאמימר מהך דומודין בביצת טריפה שהיא אסורה לפמ"ש המהרש"ל הובא בש"ך יו"ד סי' נ"ז ס"ק מ"ה דתליא דוקא בעיבור ולידה אבל בעיבור בלחוד אין מועיל בס"ט וא"כ דילמא הא דומודים בביצת טריפה שאסורה היינו בנמצא במעי' אחר שחיטה.

ולהאמור נכון דלא הו"מ לאוקמי בהכי דא"כ תקשי ל"ל למימר שכל גידולי' באיסור היינו בספנא מארעא הרי אפי' אי הוי מזכר אסורה ואפי' בולד אי נמצא במעי אמו לאח"ש אסור משום דילמא א"ח לזרע האב והשתא ליכא למימר דבטריפה לכ"ע חוששין לזרע האב כנ"ל ז"א דהתינח בילדה אמרינן דאילולי כח זרע האב הבריא ל"ה בכחה של האם ללדת משא"כ בנמצא במעי' כיון דמעיבור אין ראי' הא בלא"ה אסור דילמא באמת לא הועיל זרע האב כלום וליכא רק חד גורם ואסור אפי' למ"ד זוז"ג מותר.

וממילא אזדא לפי"ז הקושיא של הכו"פ סי' מ"ד שהביא מעכ"ת בקונטרסו שהקשה לשי' הרש"ל דס"ל דאפי' ניטל הכוליא מחמת חולי כשירה דאף דמתחלה כשהקטינה נטרפה בכ"ז אח"כ כשנרקבה ונכלה כולה חוזרת להכשרה א"כ משכחת שפיר ולד טריפה אפי' למ"ד טריפה אינה יולדת בכה"ג שנתעברה אחר שהקטינה הכוליא ונטרפה דהעיבור לחוד הא יכול להיות בטריפה ואח"כ ניטלה כל הכוליא ונתכשרה וילדה ובישיע"ק סי' נ"ה הקשה לשי' הרמב"ן דס"ל כיון דאם נחתך הרגל למעלה ממקום צוה"ג כשר לכן אפי' אם ניטל צוה"ג דטריפה יש תקנה לדבר לחתוך עצם האמצעי למעלה וחוזר לכשרותו א"כ משכחת ולד טריפה בכה"ג שנתעברה בעת שניטלו צוה"ג ונטרפה ואח"כ חתכו למעלה כל העצם האמצעי ונכשרה וילדה והנה כ"ת כ' ליישב ב' הקושיות הללו עפ"מ שהאריך קצת לומר בהסברת הדיעות הללו דאף דטריפה אין לה היתר מ"מ כיון שניטלה אח"כ הכוליא כולה או נחתך העצם האמצעי כולו אמרינן אגלאי מילתא למפרע דמתחלה הי' עומד לכך ול"ה טריפה מעולם דומיא דכ' התוס' בחגיגה ד"ד.

בהא דא' התם דמי שח"ע וחב"ח לפי מ"א קרינין בי' את פני האדון ה' שאין לו אלא אדון א' ואלו בגיטין מ"ב: מיבעיא לן בהמית שורו מי שח"ע וחב"ח גם לפ' מ"א אי קרינין בי' כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו ותי' דבחגיגה שפיר קא' דל"ה אלא אדון לפי מ"א דכופין את רבו לשחרר כמאן דמשוחרר דמי משא"כ התם כיון דמית אגמ"ל דל"ה עומד להשתחרר והה"נ אמרינן דכיון דנכשר אח"כ אגמ"ל דל"ה טריפה מעולם וא"כ ל"ה ולד טריפה בכה"ג עכ"ד.

הנה לפענ"ד לא קרב זא"ז ובמחילה מכבוד תורתו אין דמיונו עולה יפה דהתם כ' התוס' דל"א כל העומד לכך כעשוי דמי היכי שלבסוף נתהו' ענין לבטל המעשה הזאת דומיא דמצינו בתוס' פסחים י"ג: דהיכי דעקרו מלשמן אגמ"ל דל"ה עומד לזרוק בשעת קבלה וכל זה הוא לענין לשלול הסברא דכל העומד כו' אבל היכי שייך למימר דכשנעשה איזה מעשה אח"כ אגמ"ל דמתחלה הי' עומד לכך ובשלמא לענין קושי' הפלתי מכוליא שניטלה ע"י חולי שהיא דבר שנעשה ממילא והיא ענין טבעי אפשר דהי' מקום לומר שאחרי שלבסוף ניטלה הכוליא בסיבת החולי גם מתחלת החולי היתה עומדת לכך דומיא דכ' הר"ן לענין סירכא כסדרן דכשר מה"ת אף דאין סירכא בלא נקב ע"ש וגם בזה צריך להתיישב הרבה דהרי קיי"ל ביבמות ל"ה: כר"ל דתיגלי מילתא למפרע לא אמרי' וכ' בתוס' שם דבדבר שא"א להתברר בשעת מעשה ל"ש אם יבא אליהו שא"א לידע העתידות ע' נימוק"י שם.

אמנם לענין קושי' הישע"ק לשי' הרמב"ן דבחתך אח"כ העצם האמצעי חוזר לכשרותו שזה הלא הוא דבר שבא ע"י מעשה אדם אין מקום להעלות על הדעת ולומר דאגמ"ל שמתחלה הי' עומד לכך. והרי אפי' בדבר שהוא ממילא היכי דאיכא סברא לומר דמשתנה והולך ל"א אגמ"ל כדמצינו בתוס' נדה ס"ב: ד"ה אר"א שהקשו שם לר' אבא דס"ל לענין העברת הכתם לאו בקפידא תליא מילתא א"כ אמאי קתני במתני' התם העביר עליו ז' סממנין ולא עבר הר"ז צבע אפי' הוא דם ודאי טהור אף למפרע דכיון דלא עבר איגלאי מילתא למפרע שנתבטל בבגד.

ותי' וז"ל וי"ל דלא איגלאי מילתא למפרע של"ה ראוי לעבור מתחלה ע"י שלא עבר עתה שהרי כל שעה הוא מתייבש יותר ויותר ומעיקרא שמא הי' ראוי לעבור עכ"ל הרי דאפי' בדבר שנעשה ממילא אם יש מקום לתלות שמשתנה והולך ל"א אגמ"ל ומכ"ש במידי דמעשה בודאי ל"ש לומר שאם נעשה כן לבסוף אגמ"ל שמתחלה הי' עומד להעשות כן.

אמנם לדברינו הנ"ל מיושב שפיר דאם הי' הלידה בשעה שכבר הוכשרה א"כ איכא ספק דילמא א"ח לזרע האב וליכא רק גורם אחד ואפי' לר"י אסור: ודעת לנבון נקל ליישב עפי"ז קושי' הכו"פ בסי' נ"ז שהקשה לשי' הסוברים דטריפה זכר מוליד א"כ אף לל"ב דאמימר דטריפה אינה יולדת נוקמי הא דולד טריפה כגון שהזכר טריפה ופליגי בשנטרף ואח"כ עיברה דלר"א אסור מטעם זוז"ג ובחידושי כתבתי ליישב קושיא הלזו עפ"מ שאמרתי לבאר ד' רש"י בתמורה הנ"ל שכ' דר"א לא אסר ולד טריפה רק לגבוה ולא להדיוט עפ"מ שנראה דהני תרי לישני שבש"ס חולין פליגי במחלוקת הראשונים ז"ל שבאס"ז בב"ק מ"ז.

בביצת טריפה דגופה היא אי הוי איסורו מדאוריי' או אינו רק מדרבנן אפי' בספנא מארעא. והנה בחי' מהר"ם חלאווה פסחים כ"ז.

כ' דגם ר"א דאוסר זוז"ג אינורק באיסור דאוריי' ולא באיסור דרבנן ע"ש ולפי"ז י"ל דאפי' אי נימא דגם בביצת טריפה דספנא מארעא ל"ה האיסור רק מדרבנן בכ"ז שייך בולד טריפה לאסור משום זוז"ג דרק להדיוט שרי זוז"ג באיסור דרבנן אבל עכ"פ מאיס הוא לגבוה ועפי"ז י"ל דבל"ק ס"ל דביצת טריפה אסורה מדאוריי' ולהכי פריך א"ה אדמיפלגי לגבוה ליפלגי להדיוט והיינו דבשלמא אי הו"א דפליגי בעובר י"א הוי שייך שפיר למימר דפלוגתתם הוא רק בלגבוה כיון דלענין איסור טריפה ל"ש עובר י"א להדיוט משום דהעובר יש לו חיות בפ"ע כמ"ש התוס' ורק לגבוה אסור משום מאיס משא"כ השתא דפליגי בזו"זג כיון דברייתא ערוכה היא בפסחים כ"ז.

דר"א אוסר זוז"ג בכל איסורין שבתורה קשה ליפלגי להדיוט ולישנא בתרא ס"ל דביצת טריפה אף דגופה היא בכ"ז אין איסורו רק מדרבנן ולכך להדיוט אינו אסור גם לר"א משום דבדרבנן לא אסור גם לר"א זוז"ג רק לגבוה אי הו"א טריפה יולדת הוי אסור משום דבזיא מילתא כיון דיצא מטריפה ולהכי פריך א"ה אדמיפלגי לגבוה ליפלגי להדיוט פי' דבשלמא אי הו"א טריפה יולדת ופליגי בזוז"ג הוי א"ש דפליגי רק לגבוה כיון דאפי' ביצת טריפה דגופה היא אינו אלא מדרבנן וא"כ בדרבנן הא לא אסיר ר"א זוז"ג להדיוט משא"כ השתא דפליגי בעובר י"א וס"ל לר"א דגם בטריפות אמרינן עובר י"א הוא א"כ ליפלגי גם להדיוט ולפי"ז הרי בתוס' ע"ז ז.

כ' שם בשם רש"י ז"ל דפוסק היכי דאיכא תרי לישני בש"ס בשל סופרים הלך אחר האחרון וא"כ כיון דכל איסור זוז"ג עכ"פ אינו רק מדרבנן שפיר כ' רש"י ז"ל דאי פליגי בנטרפה ולבסוף עיברה ומשום דזוז"ג אינו אסור רק לגבוה כיון דאפי' ביצת טריפה דגופה היא אינו אסוררק מדרבנן ובדרבנן הא לא אסור ר"א זוז"ג ולכך לא אסור רק לגבוה משום דמאיס ולפי"ז מתיישבת שפיר קושי' הכו"פ הנ"ל דהנה בתוס' ע"ז כ"ד.

כתבו בהא דקא' התם גבי פ"א דישראל היו משמרין לאמה משעה שנוצרה וז"ל תימה לאב נמי אמאי א"צ לשמור דאליבא דר"א קיימינן דאית לי' זוז"ג אסור וי"ל כיון דטעמא דאמר נמי אינו אלא משום דבזיא מילתא כו' בנרבע האב לא מינכרא ולא בזיא מילתא עכ"ל ולפי"ז א"ש דלא הו"מ לאוקמי לל"ב בשהאב טריפה כיון דלהאי לישנא כל האיסור אפי' בחד גורם אינו רק מדרבנן ולא הו"ל למיסר כלל בזוז"ג כד' המהר"ם חלאווה הנ"ל אפס דלגבוה אסור משום דמיגניא מילתא שיצא מן הטריפה והתינח בשהאם טריפה אבל כשהאב טריפה הא לא מינכר ולא בזיא מילתא כנ"ל ולא אסור גם לר"א אף לגבוה והבן.

ועם דברינו האמורים למעלה בלא"ה ל"ק דהרי אפי' אי נימא דחד גורם מדאוריי' אסור אבל עכ"פ זוז"ג הא בודאי ל"ה רק מדרבנן וא"כ כיון דר"א ספוקי מספקא לי' אי חוששין לזרע האב הא הו"ל סד"ר ולקולא ואי דבטריפה הא לכ"ע חוששין לזרע האב כנ"ל ז"א דהתינח כשהאם טריפה אמרינן מדנתעברה וילדה ע"כ דהועיל זרע האב משא"כ כשהזכר הוא טריפה בודאי איכא לספוקי דילמא א"ח לזרע האב והו"ל כולו מכשירה וסד"ר להקל ודוק: ובאופן אחר י"ל בישוב קושי' הכו"פ הנ"ל דהנה בשעה"מ ה' טומאת מת הקשה לד' התוס' הנ"ל דחזקה דמעי אמו חשיבא חזקה א"כ היכי בעי למיפשט בפ"ק דחולין דאזלי' ב"ר מרישא של עולה דא"ק ונתח אותה לנתחיה כו' וניחוש שמא ניקב קרום של מוח וכן מפ"א ודילמא התם ה"ט משום דאזלינן בתר חזקת מעי אמו שאין טריפות פוסל כדקיי"ל ביו"ד סי' י"ג דהשוחט את הבהמה ומצא בה בן ט' חי אין טריפות פוסל בו אמנם בהגהות טעה"מ שם מביא שהשיגו עליו בזה שאין הדמיון עולה יפה דאיך נימא הואיל וטריפות אין פוסל בשליל דגלי קרא אותה בבהמה תאכלו להעמידה מכח זה בחזקת שלא נטרפה אחר יציאתה לאויר העולם שאז טריפות פוסל בה ע"ש אמנם בסוגיין אי נוקמי בזכר טריפה כיון דר"א ספוקי מספקא לי' אי חוששין לזרע האב א"כ כיון דלא ידעינן אי הועיל כח הזכר להטריף הולד שפיר תקשי דנימא אוקמי' אחזקת היתר אכילה שהי"ל במעי אמו דאי הוי שחיט להאם אפי' הי' נטרף מקודם הי' שרי באכילה וה"ה דהוי שריא מה שי"ב כח הטריפות מהאב כדמשמע בחולין ס"ט בעי ר' ירמי' מהו לחוש לזרעו כו' ל"צ דאזל אב"פ דכוותי' כו' אלא פשיטא דמבלבל זרעי' והכי קמיבעיא לן בהמה לאו מכח חלב ודם קאתיא ושריא ה"נ ל"ש א"ד תרי איסורי אמרינן תלתא ל"א ולמאן אי לר"מ איסור חלב ודם איכא איסור יוצא ליכא אי לר' יהודה איסור יוצא איכא איסור חלב ודם ליכא ע"ש הרי דפשיטא לי' להש"ס דכיון דס"ל לר"י חלב שליל מותר ה"ה דשרי ג"כ החלב דעלמא דאתי לי' מכח האב כפירש"י שאף החלב והדם הולידו וה"ה באיסור טריפה כיון דשריא רחמנא בשליל מכל בבהמה תאכלו ה"ה מה שבא לו מעלמא מכח האב שהוא טריפה ג"כ הוי מישתרי אי היו שוחטין האם בעוד הולד בתוכה כשהאם היא כשירה דהועיל לו שחיטת האם וא"כ נוקמ' הולד אחזקת מעי אמו דהי"ל היתר להוציאו מאיסור אינו זבוח ע"י שחיטת אמו גם כשיצא ממעי אמו דאזל לי' היתר זה מ"מ נימא להחזיק מהיתר להיתר כמו דאמרינן מחזיקין מאיסור לאיסור עחי' הרשב"א חולין ט'.

ונימא דגם השתא עומד הולד בחזקה זו שיהי' ניתר בשחיטת עצמו כמו שהי' בחזקת היתר במעי אמו ע"י שחיטת אמו ולא הועיל לו כח האב הטריפה. ונהי דלענין גבוה ל"ש חזקת היתר במעי אמו כיון דבמעי אמו הו"ל יוצא דופן ופסול להקרבה אבל עכ"פ להדיוט אית לי' חזקת היתר ושריא באכילה ממילא אם הקדישו אח"כ הוא כשר להקרבה ואיך סתים ר"א ותני ולד טריפה לא יקרב לגבי מזבח דמשמע דלא משכחת שום היתר להקריב ולד טריפה.

והנה בהג"א פ' בהמה המקשה מביא בשם ראבי"ה שפוסק דבשליל פוסל טריפות ואיהו פליג עלי' דשרי משום כל בבהמה תאכלו ובאמת שי' הראבי"ה תמוה מסוגיא דחולין ע"ד. ע"ה.

דמבואר דאין טריפות פוסל בשליל. ומובא באחרונים לתרץ עפמ"ש הרמב"ם פי"ב מה' שחיטה הובא בש"ע סי' ט"ז ס"י מותר לשחוט את המעוברת עובר ירך אמו הוא.

ומשמע דלמ"ד לאו ירך אמו הוא אסור לשחוט מעוברת משום או"ב וקרא דכל בבהמה תאכלו לדידי' קאי אאם עבר ושחט או בן ט' מת או בן ח' חי דל"ש בי' שחיטה ואפי' לכתחלה ליכא משום או"ב ולפי"ז למ"ד עובר י"א הוא כיון דשרי לכתחלה לשחוט את האם הו"ל העובר כאחד מאברי הבהמה ואין טריפות פוסל בו דכמאן דמנח בדיקולא דמיא משא"כ למ"ד עובר לאו י"א הוא הא לכתחלה אסור לשחוט את האם משום או"ב נהי דאם עבר ושחטה גלי קרא דהותר העובר בשחיטת האם וגזה"כ הוא משא"כ טריפות שפיר פוסל בו ע' בס' שו"ת יהודה יעלה מהרה"ג מהרי"א אסאד זצ"ל חיו"ד סי' צ"ז ולפי"ז אי אמרינן עובר לאו י"א הוא פוסל טריפות בשליל וליכא חזקת מעי אמו.

והנה בתמורה ל' על הא דקתני כל האסורין לגבי מזבח ולדותיהן מותרין ותני עלה ור"א אוסר אר"ה בר חיננא אר"נ מחלוקת שעיברו ולבסוף נרבעו דר"א סובר עובר ירך אמו הוא ורבנן סברי לאו י"א הוא אבל נרבעו ולבסוף עיברו ד"ה מותרין דזוז"ג מותר ובתוס' שם הקשו דהרי שמעינן לר"א דאית לי' בפכ"ש זוז"ג אסור ותי' דהתם מיירי בדבר שאסור אף להדיוט והכא מיירי באיסור גבוה לבד ע"ש ולפי"ז מיושב לנכון קושי' הכו"פ הנ"ל די"ל דבחולין בל"ב קאי למאי דמוקי הרישא בעיברו ולבסוף נרבעו וא"כ א"א לאוקמי הסיפא דולד טריפה בזכר טריפה דא"כ תקשי אמאי אוסר ר"א מטעם זוז"ג הרי כיון דמספקא לי' אי חוששין לזרע האב הו"ל לאוקמי הולד אחזקת היתר במעי אמו דאין טריפות פוסל בו כנ"ל ואי דנימא דר"א ס"ל עובר לאו י"א הוא וממילא טריפות פוסל בשליל כנ"ל ז"א דמאחר דפוסל ברישא ולד נרבע וע"כ כשעיברו ולבסוף נרבעו דאילו נרבעו ולבסוף עיברו הא בדבר שמותר להדיוט הא לא אסר ר"א זוז"ג וע"כ בעיברו ולבסוף נרבעו ופסול לר"א משום עובר י"א הוא וכיון דס"ל עובר י"א הא אין טריפות אוסר בשליל וא"כ לא הו"ל למיסר הולד משום טריפות הזכר כיון דספק הוא אם חוששין לזרע האב הא אית לן לאוקמ' הולד אחזקת היתר דמעי אמו ודוק: ומה נכון ליישב עפ"י ההצעה הזאת מה שיש להקשות לכאורה בש"ס מנחות ה': ת"ר כשהוא אומר מן הבקר למטה שאין ת"ל אלא להוציא את הטריפה והלא דין הוא ומה בע"מ שמותרת להדיוט אסורה לגבוה טריפה שאסורה להדיוט א"ד שאסורה לגבוה ולכאורה קשה לפי המבואר בבכורות נ"ז: דר' יהושע ס"ל כר"ש דא' יוצא דופן ולד מעליא הוא ודריש כי יולד לרבות יוצא דופן והיינו אף דר"ש גופי' מודה בקדשים שאינו קדוש דגמר לידה לידה מבכור כדקארי' בנדה מ' בכ"ז ר' יהושע ס"ל כר"ש ועדיפא מר"ש דאפי' בקדשים קאמר דקדיש כמ"ש בתוס' בנדה שם וגם ס"ל לר' יהושע התם בבכורות דאפי' שחט את אמו והשלח קיים אין זה יתום.

והנה אף דבחולין ע"ה. מובא ברייתא מה חלב ושתי כליות האמור באשם מוצא מכלל שליל אף כל מוצא מכלל שליל א"כ אין שליל קרב כלל הנה באמת דעת רש"י ז"ל הובא בתוס' זבחים צ"ח.

ד"ה אף כל דרק החלב וכליות של השליל אין קרבין אבל הולד גופי' קדוש הוא גם למאי דקא' התם ולדות קדשים בהוייתן הן קדושים א"כ י"ל דלמ"ד ולדות קדשים במעי אמן הן קדושים כיון דקדשי ממילא שפיר קרבין אף החלב וכליות של השליל ואף דא' בחולין שם דגם לר' יוחנן דס"ל חלב שליל כחלב בהמה דחדשים גרמי מ"מ לא קרב מידי דהוי אמח"ז וא"כ כיון דאימורי שליל לא קרבי משום מח"ז גם זריקת דמו אסור משום מח"ז בכ"ז הרי כ' התוס' בתמורה י': דלכך במעי אמו מצי להקדיש העובר אף לכתחלה אף דאסור להקדיש מח"ז מ"מ קודם שנולד ליכא איסור דמח"ז א"כ י"ל דכי היכי דלענין הקדש ל"ה עלי' דין מח"ז במעי אמו ה"ה לענין ההקרבה ומובן הוא בסברא עפמ"ש במ"ל פ"ג מאיסורי מזבח דאף דלענין מח"ז אפי' בכלו חדשיו אסור בכ"ז טעמא דקרא משום ספק נפל נגע בה אלא שלא רצה הכתוב גבי קרבן לחלק בין כלו חדשיו ללא כלו חדשיו והכי מבואר בחי' הר"ן שבת קל"ה: וא"כ במעי אמו דליכא איסור נפל דניתר בשחיטת אמו אין בו דין מח"ז לבר מן דין הרי בתוס' בזבחים שם ד"ה מה אשם כ' דהך מ"ד דדריש התם מה אשם עצמותיו מותרין לית לי' כלל הדרשא דשפיר ושליא ומאן דדריש מאשם שפיר ושליא ס"ל כמאן דדריש בזבחים פ"ו עצמותיו מותרין מלו יהי' ובגמ' גופה בזבחים שם תלי לה בפלוגתא אי דנין אפשר משא"א ע"ש א"כ שפיר י"ל דר' יהושע דקא' אפי' נשחטה אמו כ"ז שהשלח קיים אין זה יתום וס"ל ג"כ דיוצא דופן כשר בקדשים ומשמע דס"ל דכל הולד הוא כשר להקרבה ע"כ לא ס"ל הדרשא דאשם לאסור הקרבת החלב והכליות של השליל ומיבעיא לי' לדרשא דמה אשם עצמותיו מותרין כו' וס"ל באמת כיון דחלבו כחלב בהמה שריא להקריבו ומשום דליכא איסור דמח"ז במעי אמו כנ"ל [והא דאצטריך בש"ס חולין הנ"ל למימרדהחלב של השליל לא קרב משום מח"ז אף דבלא"ה הו"ל יתום אפי' אי נימא כד' התוס' בחולין ע"ד: ד"ה דגמר דס"ל דולד במעי' שחוטה ל"ה עלי' דין יוצא דופן ובפרט בולד קדשים די"ל דהו"ל כאבר מאברי אמו מ"מ הא איכא עלי' פסול יתום י"ל דס"ל כר"י בהא דכל שהשלח קיים אין זה יתום או י"ל למ"ש במק"א דבקדשים כיון דאין השחיטה מתרת באכילה דכל כמה דלא זריק דם לא משתרי בשר אמרינן אפי' היכי דנשחטה כהלכתה מפרכסת ה"ה כחי' א"כ משכחת בהוציא הולד בשעה שהיתה אמו עדיין מפרכסת והו"ל נולד קודם שמתה אמו ואין זה יתום והכי מבואר באמת בש"ס חולין ל"ח: ובפירש"י שם דכל שהי' חיות דפירכוס מעט אחר הלידה לא חשיב יתום ע"ש ואפ"ה ס"ל דמ"מ פסול משום מח"ז דאף דלענין ההקדש ליכא במעי אמו דין מח"ז אבל להקרבה אסור משום מח"ז אכן ר' יהושע ס"ל באמת דלגמרי הוא כשר דבמעי אמו ליכא משום מח"ז גם לענין ההקרבה] ולפי"ז למאי דקיי"ל דאין איסור טריפות בשליל א"כ דילמא אתיא הך דמן הבקר להוציא את הטריפה כר' יהושע ואצטריך לבן ט' חי שנמצא במעי אמו שחוטה והוציאו בשעה שהשלח קיים והוא טריפה דמשום יוצא דופן הא ס"ל לר"י דכשר בקדשים וגם פסול יתום ליכא כיון דהשלח קיים ובזה ליכא הק"ו מבע"מ כיון דבאמת אינו אסור להדיוט דאין איסור טריפה בשליל להדיוט ואשמעינן קרא דאפ"ה פסול לקרבן.

והנראה בזה דהנה השעה"מ פי"א מה' שחיטה הקשה דהרי באמת הקשו בתוס' ע"ז ה': לפ"מ דקא' התם דמחוסר אבר אסור לב"נ דכתיב מכל החי אמרה תורה הבא בהמה שחיין ראשי אברים שלה א"כ ל"ל מן העוף ולא כל העוף למעוטי יבשה גפה נקטעה רגלה תיפוק לי' מא"מ דלישראל שרי ולנכרי אסור ותי' דס"ד כיון ששאר מומין הפוסלין בבהמה הותרו בעוף כדא' תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות ובבהמה אין חילוק בין מום למח"א בעוף נמי נימא כיון שהותרו המומין מח"א נמי נשתרי קמ"ל מן העוף והק' השעה"מ דא"כ ל"ל מן הבקר להוציא את הטריפה הרי כיון דקא' בע"ז התם דטריפה ג"כ פסול לב"נ לקרבן א"כ מא"מ דלישראל שרי ולנכרי אסור והכא ל"ש תי' התוס' הנ"ל אמנם באמת י"ל עפ"מ שהקשו בתוס' בע"ז שם דהיכי מדייק דמח"א אסור לב"נ לקרבן ממה דמיעטם משכנסה אל התיבה הרי הוזהר נמי מלהביא אל התיבה זקן וסריס אף דכשרין לקרבן ותי' דמהא שמיעט זקן וסריס מהבאת התיבה אין ראי' לפוסלן לקרבן כיון די"ל דהא דמיעט הכתוב היינו לפי שאין ראויין לקיום העולם אבל מח"א אי לאו לאוסרן לקרבן למה נמעטו מלהביאם לתיבה הרי הם ראוים לקיום העולם ע"ש ולפי"ז בטריפה אי נימא דטריפה אינה יולדת הא לא מוכח ג"כ דפסול לקרבן לב"נ מדמיעטם מהבאת התיבה הרי אפשר למימר הטעם משום שא"ר לקיום המין כמו זקן וסריס וע"כ אינו מוכח דפסול לקרבן לב"נ רק למ"ד טריפה יולדת.

והנה לכאורה יש להקשות לפ"מ דקיי"ל בזבחים כ"ה: הצורם אזן הפר ואח"כ קיבל דמו פסול שנא' ולקח מדם הפר פר שהי' כבר ופירש"י צריך שיהא שלם בשעת קבלה כבשעת שחיטה ולפי"ז מ"פ והלא דין הוא כו' הרי נ"מ לענין שיפסול בשנולד בו טריפות בין שחיטה לקבלה דאז ל"ה יודעין איסור טריפות לקרבן רק מכח ק"ו מבע"מ מחמת דטריפה אסורה להדיוט א"כ בין שחיטה לקבלה ל"ה שייך למיפסל כיון דכשנטרפה לאח"ש אינו אסור להדיוט דבשלמא בע"מ שהוא מגזירת התורה לפסול משום שנשתנה משאר בע"ח ואית בי' משום הקריבהו נא לפחתך שייך למימר דקפידת התורה הי' שלא תהי' שינוי זו עד הזריקה משא"כ בפסול טריפה אם הפסול הוא רק מכח ק"ו מבע"מ משום שי"ב איסור להדיוט א"כ אם נולד טריפות זה אח"ש כגון שניקבה הריאה או הדקין וכדומה כיון דליכא בי' איסור להדיוט ל"ה שינוי כלל עי"ז וקרינן בי' הפר שהי' כבר כיון דלא נשתנה עי"ז שהרי גם מחיים אי הי' כשר להדיוט הוי ראוי להקרבה משא"כ השתא דילפינן טריפה ממן הבקר והוא פסול בפ"ע כמו מום א"כ גם אם נולד טריפות זה בין שחיטה לקבלה ג"כ פסול וכן ראיתי לש"ב הגאון בעל מנחת חינוך ז"ל מצוה רפ"ח שכ' בפשיטות דטריפה לאח"ש ג"כ פסול אף דלאח"ש ל"ש טריפה מ"מ כיון דפוסל קודם שחיטה פוסל נמי אח"ש קודם קבלה ע"ש וא"כ שפיר נ"מ בזה דילפינן ממן הבקר להוציא את הטריפה לענין שיפסול אח"ש אמנם יפה אמר ב"ח ותלמידי החריף כ' אליעזר שי' דד"ז יהי' תלוי בהפלוגתא אם טריפה חי' או אינה חי' דאם טריפה חי' א"כ פסול הטריפות אינו מכח שא"י לחיות רק דגזירת התורה היא לפוסלה לכך נוכל למיפסל גם אחר שחיטה מקרא דדם הפר שהי' כבר משא"כ למ"ד טריפה אינה חי' א"כ פסול הטריפות הוא משום שא"י לחיות ל"ש למיפסל כלל אח"ש דבשלמא בע"מ דהקפידה התורה שיהי' שלם י"ל דגם אם נעשה בלתי שלם בין שחיטה לקבלה פוסל כיון דבכ"ז אונו שלם משא"כ פסול טריפות ששם פסול טריפה הוא שא"י לחיות א"כ שם זה לא יפול עליו אחר שחיטה שכבר פסק ממנו החיות וא"כ י"ל דסוגיית הש"ס דמנחות שם אזיל אליבא דמ"ד טריפה אינה חי' עכ"ד והיטב אשר דבר בזה ולפי"ז כיון דע"כ אזיל הכא אליבא דמ"ד טריפה אינה חי' מכ"ש שאינה יולדת וא"כ הרי אליבא דמ"ד טריפה אינה יולדת הלא אינו מוכח איסור טריפה לקרבן לב"נ כנ"ל וליכא מא"מ ול"ק קושיית השעה"מ ומעתה תתיישב קושייתינו הנ"ל לנכון דהרי מבואר בסוגיין דלמ"ד טריפה אינה יולדת ע"כ מיתוקמא פלוגתא דר"א ור"י בולד טריפה בעיברה ולבסוף נטרפה ופליגי בעובר ירך אמו א"כ ס"ל לר' יהושע עובר לאו ירך אמו הוא וא"כ לפי האמור למעלה הא אי עבור לאו י"א שליל טריפה אסור להדיוט וא"כ גם בשליל טריפה איכא ק"ו מבע"מ אליבא דר' יהושע כיון דאסור להדיוט כנ"ל ודוק כי חריף הוא.

[אמנם איכא לעיוני לכאורה לפי שי' רש"י ז"ל בחולין ע"ד דב"פ פסול בקדשים מטעם יוצא דופן ולא מטעם שחוטה א"כ לדידי' הו פקועה שבא על בת פקועה ויצא דרך לידה כשר לקרבן דכיון דיצא דרך לידה ל"ה יוצא דופן וכשר לקרבן א"כ קשה לכאורה מ"פ והלא דין הוא כו' הרי אצטריך מן הבקר בב"פ שבא על בת פקועה ויצא דרך לידה דאין טריפות פוסל בו להדיוט וליכא ק"ו וכן ילה"ק בהא דבעי למילף בפ"ק דחולין דאזלינן ב"ר מק"פ ומרישא של עולה ודילמא טריפה הוא דילמא באמת לא הכשירה תורה רק בכה"ג דליכא למיחש משום טריפה כגון ב"פ שבא על ב"פ ויצא הולד דרך לידה דאין טריפות פוסל בו וי"ד נמי ל"ה כיון שיצא דרך לידה ובפשיטות י"ל דל"ק דהרי באמת צריך להבין ד' רש"י דל"ל הפסול משום יוצא דופן הרי בלא"ה כיון דב"פ אינו טעון שחיטה ובפסח הא כתיב ושחטו אותו כל קהל וגו' וע"כ דס"ל דלמ"ד ל"ב קרא כדכתיב א"כ אף דכתיב ושחטו אותו בכ"ז ב"פ דא"צ שחיטה אפשר דכשר ג"כ לפסח בלי שחיטה א"כ התינח למאי דידעינן דאזלינן ב"ר אית לן לאוקמי קרא דושחטו אותו בשצריך שחיטה משא"כ דנימא דלא כשר לפסח רק ב"פ א"כ קרא דושחטו אותו אמאי תרמיי' דאפי' לשיטת הרבינו ישעי' שבאס"ז ב"ק מ"א שכ' שם דב"פ בעי נחירה בסימנים מלבד שהוא מופרך מכ"ד אבל עכ"פ הא שחיטה לא בעי מיהו נראה בלא"ה דגם רש"י ס"ל דא"א לומר דב"פ יוכשר לפסח כטעם התוס' דהו"ל כשחוט וכיון דאמרה תורה שצריך שתהא זביחת הפסח לשמה איך איפשר שיוכשר בלי זביחה והרי מבואר ברמב"ם דבפסח אפי' לשם חולין פוסל וחמיר בזה מחטאת א"כ איך איפשר שיועיל לו שחיטת אם ועפירש"י בכורות י"ב ובמהרש"א בחולין.

שם אלא שרש"י כ' טעם היותר מפורש דהוי יוצא דופן אבל באמת גם ב"פ שבא על ב"פ ויצא דרך לידה א"א להכשירו לקרבן משום דהוא כשחוט]:

תוכן העניינים

שו"ת הר"י בשמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה