אור ברסלב

שות הרדד אורח חיים א· רבי דוד דוב מייזליש

סימן כט

סימן כח

שאלה. ישראל ועכו"ם עשו שותפות במסחר היי"ש בחורף לעכב עד הקיץ ואז ימכרו ובנתיים לא יחלקו היי"ש כי העכו"ם הי' בעל הכיס והישראל עליו הי' מוטל הטרחא וההשתדלות ואם א' ירצה חלקו אף כי יתן דמיו יתרשל אח"כ במכירת חלק חבירו לכן הותנה שלא למכור כלל עד הקיץ בזמן היוקר, איך יעשה במכירת היי"ש קודם הפסח והיי"ש עומד בבית העכו"ם, ומה משפט החמץ אם עבר עליו הפסח:

תשובה. הנה חמץ שישראל ועכו"ם שותפין בו אם עובר בב"י, נראה דתליא בב' לשונות בגמ' חולין (דקל"ה א') והכי איתא שם בהמת שותפין חייב בראשית הגז ור' אלעאי פוטר, מ"ט דר"א א"ק צאנך ולא של שותפות ורבנן למעוטי שותפות עכו"ם ור"א שותפות עכו"ם מנ"ל נפ"ל מרישא דקרא ראשית דגנך ולא שותפות עכו"ם ורבנן ראשית הפסיק הענין כו' ואבע"א שותפות עכו"ם בתרומה רבנן חיובי מחייבי דתניא ישראל ועכו"ם שלקחו שדה בשותפות טבל וחולין מעורבין זב"ז דברי רבי ורשב"ג אומר של ישראל חייב ושל עכו"ם פטור ע"כ ל"פ אלא דמ"ס יש ברירה ומ"ס א"ב אבל שותפות דעכו"ם ד"ה חייבת ופרש"י ז"ל דדגנך לא ממעט בתרומה אע"ג דצאנך ממעט שותפות עכו"ם דדגן כמאן דפליג דמי שהרי חולקין אותה במדה וקרינן בי' דגנך בחלקו של ישראל אבל צאן כל בהמה ובהמה יש לעכו"ם חלק בה ולא קרינן בחדא מיניי' צאנך עכ"ל, לפ"ז לל"ק היכי דכתיב בקרא לשון יחיד ממעט שותפות עכו"ם אף בדבר שאפשר למפלג וגם חלקו של ישראל פטור, אבל לל"ב דבר שאפשר למפלג לא ממעט קרא רק חלקו של עכו"ם אבל של ישראל לא אימעט, א"כ בחמץ של שותפות עכו"ם כיון דכתיב לא יראה לך לשון יחיד ממעט שותפות עכו"ם אין הישראל עובר כמו דממעטינן ולא של עכו"ם שלך א"א רואה אבל אתה רואה כו', ואף דקרא להכי אתי למעט חמצו של עכו"ם ואינו מיותר למעט שותפות, הא גם דגנך לא מיותר, דאיצטריך למעט תבואה שקנה ישראל מעכו"ם, מ"מ כיון דכתיב לשון יחיד אימעט כשיש לעכו"ם שותפות ולל"ק אף דאפשר למפלג א"כ גם בחמץ כן, משא"כ לל"ב דבתרומה חיובי מחייבי משום דאפשר למפלג ושייך ל"י דכתיב בקרא על חלקו של ישראל ה"נ בחמץ אפשר למפלג ולא מיפטר מלאו דב"י:

והנה לכאו' ק' אמאי לא פרכינן בגמ' לל"ק דשותפות עכו"ם פטור גם בתרומה מהך ברייתא דישראל ועכו"ם שלקחו שדה בשותפות דכ"ע מודי דחייב בתרומה ודוחק לומר דהוי ס"ד דרבנן ור"א פליגי ארבי ורשב"ג דא"כ הך ברייתא דלא כוותיי', לכ"נ דלל"ק ס"ל דהא דכ"ע מודי בתרומה דמחייב הוא רק מדרבנן אבל מדאו' גם בתרומה פטור, ולפ"ז מוכח דאנן קיי"ל כל"ב כיון דקיי"ל כרבי דטבל וחולין מעורבין זב"ז כמ"ש הרמב"ם ז"ל (פ"א מתרומות ה"כ) וכ"ה בטוש"ע יו"ד (סי' של"א) ואי כל"ק דשותפות עכו"ם גם בתרומה מדאו' פטור גם חלק ישראל רק מדרבנן חייב וא"כ אמאי טבל וחולין מעורבין זב"ז הא בדרבנן קיי"ל יש ברירה, אע"כ דמדאו' חיובי מחייב וא"כ ה"ה בחמץ דעובר בב"י:

ומה שיש לעיין בהא די"ל דוקא בלקחו שדה בשותפות דאפשר למפלג שפיר חייב בשותפות, אבל בנ"ד שעשו שותפות לזמן וא"א להם למפלג תו"ז כי העכו"ם מעכב א"כ י"ל דדמי לצאן דא"א למפלג ואימעט שותפות עכו"ם, כמ"כ בנ"ד א"ע בב"י דאימעט מלך ולא של שותפות, ומשום דהאחריות על ישראל דאלו מיגנב יתחייב לשלם חלקו ג"כ א"א לחייבו בב"י, כיון שהחמץ בביתו של עכו"ם לא מתחייב בשביל האחריות, ואלא משום שגוף החמץ שלו וא"כ כשא"א לחלוק דהעכו"ם מעכב בדין דגם כשיגיע הזמן למכירת היי"ש ג"כ לא יוכל להחזיק חלקו לעצמו, דהא העכו"ם יאמר, בשביל חלקי לא תטריח למכור כ"כ ביוקר א"כ לא עבר בב"י כלל:

ונהי דאם הי' הישראל יכול למכור בימי הקיץ חלק העכו"ם וחלק יי"ש שלו הי' מחזיק לעצמו הי' חייב בב"י אף דבימי הפסח לא הי' יכול למפלג מ"מ כיון דיכול לחלוק אח"כ הוי למפרע כשלו, וראי' לזה מהא דאמרינן בפסחים (דל"א א') דאי למפרע גובה ישראל שהלוה לנכרי עובר אף דלא הרהינו בביתו של ישראל ולא יכול לגבות בפסח כי הזמן פרעון הוא אחה"פ, מ"מ כי גבה לבסוף אשתכח דלמפרע הוי שלו ועובר, ה"נ כאן אלו הי' יכול לחלוק אחה"פ ולהחזיק חלקו לעצמו שלא למכור הוי המחצה שלו למפרע והי' עובר בב"י, אבל בנ"ד כיון שהתנה שמחויב למכור הכל ביחד לאיש אחד למען שלא יתרשל במכירת חלקו של העכו"ם א"כ אין בידו להחזיק מחצית היי"ש, א"כ שפ"ד לצאן דא"א למפלג ואימעט מלשון יחיד שותפות עכו"ם וה"נ א"ע בב"י:

הן אמת דאפ"ל לכאו' דגם היכי שלא התנו כלל שלא יחלוקו ג"כ. אין הישראל עובר, דכשהגיע שעה ששית בע"פ א"י העכו"ם לכוף את הישראל לחלוק החמץ דאז יהי' חלקו אסור בהנאה ויהי' מחוייב לבער וא"כ הוי כדבר שיש בו דין חלוקה לזה ואין בו דין חלוקה לשני דא"י לכופו לחלוק [כמבואר בחו"מ סי' קע"א ע"ש] ה"נ אם לא יחלקו אז יהי' מותר להשהות דשותפות עכו"ם א"ע בב"י ואם יחלקו ביניהם יהי' אשור לישראל להשהות חלקו וא"כ א"י לכופו לחלוק, ולא עוד גם אחה"פ לא יוכל הנכרי לכופו לחלוק דאם יחלקו אחה"פ אז יהי' חלק הישראל למפרע שלו ויהי' אסור בהנאה ואין בו דין חלוקה להישראל וא"י לכופו לחלוק וכנ"ל, וא"כ הוי כמו צאנך דא"א למפלג פטור שותפות עכו"ם, ה"נ בכל שותפות עכו"ם בחמץ כיון דא"י לכופו לחלוק, הישראל א"ע בב"י ואחה"פ מותר בהנאה.

ואל תשיבני מהא שכ' רש"י ז"ל הו"ד בטאו"ח (סי' ת"נ) וז"ל בישראל ועכו"ם שהי' להם תנור בשותפות מהו לומר טול אתה של פסח ואני של חול כו', דש"ה דמשום משתכר באה"נ ודאי אסור אבל משום לתא דב"י דאינו אלא על חמץ שלו, וכיון שא"א לחלוק בלא רצון ישראל, שפיר י"ל דמותר, דאם בא לחלוק, ישראל מעכב עליו בדין שעי"ז נאסר חלקו בהנאה, והוי אין בו דין חלוקה לישראל וא"י לחלוק וכל שא"א למפלג אימעט שותפות עכו"ם כמו בצאן:

אבל ראיתי בתשובת שאג"א ולחותני הגאון מקו"ח ז"ל שפלפלו אי חמץ של שותפות עכו"ם אבה"נ אחה"פ, ולא העירו מזה כלום, לכ"נ דאפ"ל דהואיל והישראל אם ירצה לחלוק ולבער חלקו מן העולם (בכל שותפות שלא התנו לזמן ידוע), אין הנכרי יכול למחות בידו שפיר עובר עליו, דדוקא בצאן אין א' יכול לחלוק בלי רצון חבירו ואפי' הי"ל כמה צאן מ"מ כיון דאין כולם שוין בדמיהן אין בהם דין חלוקה אם לא ברצון שניהם, אבל בחמץ כיון דהישראל עכ"פ יכול לכוף להעכו"ם שפיר מקרי יכול לחלוק ועובר בב"י, וכ"כ המג"א (סי' תמ"ח סק"ה) לענין הואיל דדבר שהוא ביד ישראל עובר משא"כ מתנה עמ"ל לעכו"ם כיון שאין ביד הישראל א"ע עליו ע"ש, א"כ ה"נ כל שיש ביד ישראל לחלוק עובר עליו וצ"ע:

מיהת בנ"ד כיון דא"א לישראל למפלג דבפי' הותנו שלא לחלק וגם העכו"ם א"י לכופו לחלק כנ"ל דלגבי ישראל הוי כאין בו דין חלוקה דאם יחלוק יאסר בהנאה נראה דודאי א"ע בב"י, אמנם כיון דד"ז חדש הוא ולא דברו בו הראשונים קשה לסמוך להקל בדאורייתא בתוה"פ:

אמנם אחה"פ אי אסור או לא יש לעיין, הנה הש"א כ' להקל כיון דאין ברירה הוי רק ספק א"כ אחה"פ הוי רק סד"ר ולקולא, ונהי דבדרבנן יש ברירה הנ"מ לקולא מטעם סד"ר לקולא אבל לא לחומרא ואדרבה אמרינן א"ב ושמא זהו של הנכרי ומותר, וחותני הגאון ז"ל בספרו מקו"ח השיג עליו חדא דאף סד"ר אסור למ"ד א"ב כדאיתא בעירובין (דל"ג ב') גבי ע"ה שאמר לחבר קח לי אגודה של ירק דחייב לעשר אף דבדמאי הקילו ע"ש מוכח דאין מתירין בשביל ספק, ותו הא הוי תערובת חד בחד ובודאי אסור אחה"פ, ותו כ' דממנ"פ אסור אם זה שנוטל העכו"ם הוי של ישראל מקודם א"כ אסור לישראל ליקח חלקו של נכרי דאסור לחלוף לומר טול אתה חמץ ואני היתר כמו ביי"נ (ביו"ד קמ"ו) בגר ועכו"ם שיש להם שותפות, ואם זה שהעכו"ם נוטל הי' שלו למפרע מכ"ש דחלק ישראל אסור משום חשעה"פ עכ"ד:

והנה להמליץ בעד הגאון ש"א ז"ל נ"ל דודאי לדידן דקיי"ל בדרבנן יש ברירה וכ' הר"ן ז"ל הטעם דסד"ר לקולא לכן אמרינן דיש ברירה לקולא דוקא אבל למ"ד אין ברירה אף ספק ליכא לומר יש ברירה א"כ גם בדרבנן א"ב כלל, אמנם כיון דודאי לא חל קנס חכמים על חלקו של העכו"ם וחלק העכו"ם בודאי יהי' מותר מטעם יש ברירה בדרבנן והעכו"ם יכול לכוף להישראל לחלוק ל"ש לדמות לטול אתה יי"נ ואני דמים, דשם באמת מה"ד שיחלוק ביי"נ והוא נותן להעכו"ם היי"נ כדי ליטול דמים הוי כמחליף אבל כאן מה שהעכו"ם נוטל חלקו ומניח חלק של ישראל לפניו אין הישראל עושה איסור וגם ליתן להעכו"ם חלקו במתנה ג"כ אסור בנכרי המכירו ומאי הו"ל למיעבד א"כ כשהעכו"ם נוטל חלק של עצמו דודאי מותר משום יש ברירה בדרבנן אנו דנין רק על חלקו של ישראל אם הוא אותו שנאסר אם לא, שוב אמרינן לקולא דזהו חלקו של הנכרי, ומשום דהוי מחליף, א"א לקנסו הא הוא אינו עושה איסור כלל דהעכו"ם כופהו דלקח לעצמו חלקו והניח לו זהו המונח לפנינו, ואם לא יקח רק יתנו להעכו"ם ג"כ אסור ומאי הו"ל למיעבד א"כ לא הוי כמחליף דלקנסי', ול"ק מטול אתה יי"נ, אמנם ב' קו' הראשונות קשיין טובא:

ואפ"ל דשאני הך משאר תערובת חד בחד דברתם אנו דנין על כל התערובות שמעורב בו חשעה"פ ודאי אסור, אבל כאן דעל חלק העכו"ם אין אנו דנין כלל כיון דקי"ל בדרבנן יב"ר ורק אנו דנין על מה שיש ביד ישראל שפיר הוי סד"ר לקולא, ול"ד לב' שבילין דבא לשאול עליו ועל חבירו דכאן לא בא לשאול, על חלק העכו"ם כיון דקי"ל להקל א"כ לא קנסו כלל רק אנו דנין) על חלק ישראל ובזה הוי סד"ר לקולא:

ומה שהקשה מאגודה של ירק אפ"ל לפמ"ש במ"א [ע' לקמן סי' מ"ה] דאף שהקילו בדמאי מ"מ לענין כיוצא בזה החמירו כיון דאינו הפסד רק תרומת מעשר שהיא דבר מועט, דלכן החמירו בתרומת מעשר ליתן לכהן, ובזה כ' ליישב קו' המ"ל (בפ"ד מבכורות ה"א) אהא דר"ש פשיט בעירובין (דל"ב א') דחשע"ש ממעשר הא שאני דמאי דהוי סד"ר ע"ש, וכתבנו דגם בדמאי החמירו כיון דלא הוו רק הפסד מועט ע"ש וה"נ לענין אב"ר לא הקילו בדמאי, אבל בחמץ י"ל להקל כיון דאינו רק קנס חכמים, כ"ז אפשר להליץ בעד הגאון ש"א ז"ל שלא יהי' כטועה:

אבל לדינא הא גם הש"א לא התיר רק כשחלקו, אבל בלא חלקו עדיין ודאי אסור להישראל למכור הכל ביחד דנהנה מחשעה"פ, וא"כ בנ"ד ליכא פלוגתא כלל דאסור לישראל למכור הכל:

אמנם נראה כיון דאם יהי' לו דין חשעה"פ ולא יוכל הישראל למכור הכל לא יהי' התנאי מקויים וא"כ העכו"ם שנתן הדמים יכול לסלקו מהשותפות, שפיר י"ל לא קנסו חכמים כלל כיון דאם לא ישתדל במכירתם הפסיד חלקו ולא נשתתפו כ"א אדעת שישתדל במכירתם וא"כ בידו להתפשר עם העכו"ם וליקח ממון שלא יצטרך להשתדל במכירת היי"ש ואז ממילא לא יהי' לו חלק בחמץ למפרע כלל כיון שלא קיים התנאי של שותפות ויהי' החמץ מותר ובזה לא יהי' פקפוק כלל לאסור היי"ש, וא"כ לצאת מידי ספק יאמר הישראל אחה"פ שא"י למכור כל היי"ש כי אסור לו ויתבטל השותפות ויהי' כל היי"ש של העכו"ם דאם ישתדל הוא יאסר היי"ש כדין תערובות, ואף אם ישתתף אח"כ עוד הפעם הוי כמשתתף מחדש כיון שכבר הפסיד כחו שאסור לו למכור הכל ע"י שותפות הראשון ויכולין ברצון שניהם לבטל השותפות ויהי' כל החמץ של העכו"ם ומותר בהנאה, ואם ירצה העכו"ם אח"כ לעשות שותפות עוד הפעם הוי שותפות חדשה דמותר והוא עצה נכונה למען שלא יבא הישראל לידי הפסד:

הנלע"ד כתבתי

תוכן העניינים

שות הרדד אורח חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה