אור ברסלב

שות הרדד אבן העזר א· רבי דוד דוב מייזליש

סימן כט

סימן כח

יום ב' י"ח מרחשון תר"ל לאסק

להרב החריף ובקי מ' מאיר שמעון מו"צ דק"ק זדונסקאוואליע

מכתבו קבלתי ובדבר האשה אשר נשאת למי שהחזיק עצמו בלוי ונכתב בכתובה כן כי כבר נשמע שהרתה לזנונים ונסעה למקום אחר והיא היתה בווארשא ושבה לעירו ונשאת לו ועתה בר"ה עלה לדוכן באומרו שהוא כהן רק הסתיר שהוא לוי למען לא ימחו מלישא אותה וגם ילדה בת ויען יש קול שהיתה הרה לפני איזה שנים וגם עתה שנשאת בג' דחנוכה ובט"ו סיון ילדה נראה דזנתה עוד הפעם בווארשא וע"כ יש חשש אם מותרת הואיל ומופקרת לדעת הסמ"ג מובא בב"ש סי"ו סקי"ט דאסורה לכהן וכ"פ רש"ל וכ"כ רש"ל שמצא כן בטור ואם יש לחוש בדיעבד שתצא. ואחרי חקירה ודרישה מהבעל והאשה האשה הכחישה ואמרה לא זניתי בזדינסקאוואליע ואויבים דאפקוהו לקלא רק בווארשא זינתה למי שהוא עתה בעלה והבעל הודה שזינה אתה בתחלת מרחשון רק פ"א וחושד שזנתה בווארשא עם בן בעל הבית ששרתה אצלו. ודבריו הם מורים כי רוצה שיפרישוהו הב"ד ויפטרו אותם בג"פ וחקרתי אצל האשה ואמרה כי הולד נולד ח' ימים אחר חג השבועות וע"כ יש לחוש למינקת חבירו והיא עני' גדולה ולא תוכל להחזיק הולד ויש לחוש לחורבה ולבל תטמע בין העכו"ם וכבודו מרוב חמלתו ביקש לעיין בזה:

גרסינן ביבמות דס"א ע"ב ת"ר זונה כשמה דר"א ר"ע אומר זו מופקרת ר"מ בן חרש אומר אפילו סוטה שבא עלי' בדרך נעשה זונה רי"א זו אילונית וחכ"א אין זונה אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה ב"ז ר"א אומר פנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה כו' א"ר עמרם אין הלכה כר"א וכ' הסמ"ג מדאמר ר' עמרם אין הלכה כר"א משמע דכולהו הלכה וחוששין בכולן להחמיר עכ"ד אבל הרי"ף והרא"ש השמיטו כל הני מימרא דתנאי וגם הטור לא הביאם משמע דאין הלכה ככולהו תנאי רק כחכמים דנבעלה בעילת זנות הוי זונה ובאמת קשה קו' הסמ"ג למה לא אמר ר' עמרם רק א"ה כר"א ונ"ל לישב כיון דכ"מ יחיד ורבים ה' כרבים לא הוצרך לומר דאין הלכה כוותייהו נגד חכמים דזה מלתא דפשיטא רק דכיון דבדף ס' אמר רב דר"א ב"י סבר כר"א לכן באנוסת חבירו הולד חלל ופריך עלה דקשיא עלה הלכתא אהלכתא דקיי"ל משנת ראב"י קב ונקי ובהא אמר רב עמרם א"ה כר"א לכן מסיק ר' אשי דביש חלל מחייבי עשה פליגי ומזה מוכח דמשנת ראב"י אפילו נגד חכמים קב ונקי דאל"כ מאי פריך בגמ' וא"כ י"ל דהוצרך ר' עמרם להוציא מדברי רב דראב"י סבר כר"א וא"כ הלכה כר"א קמ"ל דלא כוותי' רק דביש חלל פליגי וא"ה כר"א ובאמת הגירסא ד"ס אמר ר"ע אמר רב ליתא וכן מוכח בתוס' דנ"ט ד"ה ורב שהוצרכו להוכיח ממרחק דרב הכי ס"ל משמע דלא גרסי א"ר וכן באמת איתא שם דס"א אמר ר"ע א"ה כר"א ולכן לא אמר א"ה כר"ע ומכ"ש דא"ה כר"א דה"א דא"ה דמופקרת דוקא רק אפילו בפ"א נעשה זונה הואיל שי"ל דקאי כוותי' ראב"י קמ"ל דר"א ב"י לא ס"ל כוותי' וממילא ידענו דא"ה כשאר תנאי דיחיד ורבים ה' כרבים:

עוד נ"ל מה דהוצרך לומר א"ה כר"א מה דפשיטא דה' כחכמים והוא כאשר נשים לבנו לדקדק דכולהו תנאי ר"א ור"ע ורמב"ח ור"י חשיב בברייתא קמי חכמים ואלו לדר"א דאמר פנוי הבא על הפנויה לבתר חכמים לכן י"ל דר"א מפרש דברי חכמים דאמרו שנבעלה ב"ז היינו אפי' פנוי' והלכה כוותי' קמ"ל דא"ה לפי דפליג עלייהו ואין לסתור דברינו מדקאמרי חכמים אין זונה אלא כו' משמע דמקילי מדר"ע במופקרת מכ"ש דפליגי אדר"א בפנוי' דז"א דחכמים לאו אכולהו מהדרי להקל דהא ודאי ר"א דאמר זונה כשמה ודאי לא ממעטי חכמים רק מוסיפין ח"כ או ח"ל ג"כ וא"כ דאין זה לא בא למעט רק מר"י דאמר אילונית דבמתניתין הכי תנן רי"א כהן לא ישא אילונית וחכ"א כו' א"כ הוי מצי למטעי דבכלל דבריהם גם פנוי' ור"א מפרש לחכמים קמ"ל ר' עמרם דלא כן וא"כ כיון דחכמים לא חילקו בין פ"א לפעמים הרבה ידענו דא"ה גם לדר"ע כיון דאין פנוי' בכלל ב"ז א"כ מדלא חשבו מופקרת פשיטא דפליגי אהא והלכה כחכמים:

ועוד י"ל דר"ע לא פליג אדר"א כלל דהנה טעמא בעי למה דוקא מופקרת חשיב זונה לכן נראה דכשם שגיורת פסולה לפי שבנות עכו"ם הוו כזונות הואיל ומפקירות א"כ בנות ישראל המופקרות פנויות ג"כ בכלל זונה נינהו והנה כ' רש"י בחומש והוא מדרש ב"ר על בתולה ואיש לא ידעה דבנות עכו"ם היו משמרין בתוליהן ומפקירות עצמן שלא כדרכה א"כ מוכח במופקרת שלא כדרכה דמקרי זונה וה"ה לב"י במופקרת שלא כדרכה משא"כ לר"א דאמר בפנוי' דהוי זונה כ' הש"מ כתובות ד"ל אהא דא"ב בעולה לכ"ג דבאונס או שלא כדרכה לא אמר ר"א א"כ כיון שחדשנו דר"ע למד מופקרת מנכרית א"כ בשל"כ אמר למלתי' דגם הם משמרין בתוליהן ובהא פליגי חכמים דאין זה זונה אבל מצינן למימר דסברי שפיר בכדרכה כר"א ובכלל ב"ז הוא לכן הוצרך ר' עמרם לומר א"ה כר"א ול"ק קו' הסמ"ג על הפוסקים החולקים לזה:

ובזה י"ל קו' תוס' סנהדרין ד"נ ע"ב ד"ה ת"ל דהא לקמן אמר דר"ע סבר לדר"א ואלו ביבמות מוכח דפליג ולפ"ז ניחא דר"ע בשל"כ מופקרת בעי אבל בכדרכה י"ל דמודה לדר"א:

הן אמת ראיתי להמ"ל פ"י מא"ב תמה אדברי השטה שכתבו דר"א מודה באנוסה או שלא כדרכה מסוגיא דיבמות דנ"ט ורב דאמר כר"א אי ר"א בעולה הוי זונה נמי הוי והא רב בשל"כ איירי וא"כ ל"ה זונה וכן באונס שכ' דל"ה זונה לר"א תמוה דהא רב אמר שם אדראב"י דאמר באנוסת חבירו הולד חלל דסבר כר"א אלמא דאפילו באונס חשיבא זונה והן לכאורה תמיהות עצומות ונלענ"ד לישב דהנה הרמב"ם כ' פ"א מה"א דבפנוי' איכא משום ל"ת קדשה ונ"ל דהש"מ כתובות סובר דטעמי' דר"א דעשאה זונה לפי דאיסור לאו קעבדה ולכן סובר כיון שלא רצתה לזנות רק נאנסה אין זו קדשה ולא עברה אלאו ל"מ זונה וא"כ י"ל כיון דאין לוקין בשפחה חרופה אשלכ"ד אף דודאי קדשה מקרי דהא שפחה היא וכמבואר בכריתות ד"י א"כ מכ"ש פנוי' שלכ"ד דאינו בלאו וכיון דלא עברה אלאו ל"ה זונה כן סברת הש"מ והנה מאחר דרב ל"ל סברת ר"א דראב"י יש חלל מחייבי עשה סבר ודחיק נפשי' למימר דראב"י סבר כר"א וע"כ סובר דלא בשביל עבירה דל"ת קדשה משוי זונה דאנוסה לא עברה רק כל ביאה שאין בה קדושין אף שהיתר הוא זונה מקרי א"כ פריך לדידי' שפיר גם שלכ"ד זונה הוי דביאה שלא לשם קדושין משוי לזונה משא"כ לדידן דראב"י ל"ל דר"א למ"ל לדחוקי בדברי ר"א הא י"ל טעמי' משום דקעברה אלאו דקדשה א"כ באונס דל"ש זה אי שלכ"ד דאף בשפחה חרופה דעיקר קדשות בשפחה כתרגום אונקלוס מ"מ מיעט הכתוב שלכ"ד מכ"ש דפנוי' אינה מוזהרת אשלכ"ד ויש להאריך ואכ"מ:

ויש לה"ר דלא כהסמ"ג מסנהדרין ד"נ ע"ב ת"ר ובת כהן יכול אפילו פנוי' ופריך עלה בגמ' לזנות כתיב ומשני סבר כר"א דאמר פנוי כו' עשאה זונה וקשיא כיון דר"ע נמי אמר בד' נ"א ע"ב יכול אפילו פנוי' והקשו תוס' דר"ע ל"ל דר"א ותי' דמיהת במופקרת מודה ועיין במהרש"א ד"נ ע"ב ד"ה ובת כהן וא"כ למה מוקי ברייתא כר"א ודלא כהלכתא לישני דר"ע דמופקרת הוי זונה וכהלכתא כיון דלר"ע ודאי אמופקרת קאי דאיהו פליג אדר"א א"ו דאין הלכה כר"ע א"כ נקט דר"א דאפילו באינה מופקרת איצטריך למעט בת כהן משריפה אבל אי תימא דהלכה כר"ע לוקמי בריית כהלכתא ולפמ"ש לעיל לישב דר"ע נמי סבר לדר"א ניחא קצת אבל דעת התוס' אינו כן ולהאומרים בשלכ"ד נמי סבר ר"א קשה על הסמ"ג:

הגם דאפשר לישב קו' התוס' דהא ר"ע ל"ל דר"א ודוחק לומר דבגמ' דוקא במופקרת איירי רק דכוונת הגמ' דאילו נקטינן דבעילת פנוי' ל"ה זנות האיך ס"ד לומר דב"כ פנוי' בשריפה והא לזנות כתיב אבל כיון דחזינן לדר"א דאמר עשאה זונה ונהי דר"ע סובר דאינה מופקרת לא מקרי זונה משום שתהי' קרוי' בשם התואר זונה עד שהפקירה עצמה להרבה וכהא דלא נקרא בפ"א מומר רק כשיהי' מועד לכך כמבואר בש"ך יו"ד סי' ב' אבל מיהת הביאה מקרי זנות בלשון התורה ולכן שפיר לענין ב"כ הוי בכלל דלזנות דהביאה מעשה זנות ובהא סבר ר"ע כר"א דביאת פנוי' מקרי זונה דאילו לחכמים לא נקרא זנות כלל מדסתמו ואמרו שנבעלה ב"ז ופליגי אדר"א מוכח דביאת פנוי' לא מקרי בעילת זנות אבל שתהי' עלי' שם התואר זונה לא נקראת עד שהוחזקה והפקירה א"ע ולכן משני בהא כר"א דב"ז מקרי ובהא סבר כר"א אבל מיהת זונה לא מקרי לאסרה לכהן ואפשר להעמיס כן בתוס'.

ועוד אמינא דלר"ע נהי דלא מקרי זונה אם לא הפקירה עצמה דשמא יצרה תקפה אבל בב"כ אי הי' הדין דפנוי' בשריפה וא"כ כיון שהתרו בה למיתה וקבלה התראה אין לך מומרת לזנות גדול מזה וכהא דאמרינן בחולין דמ"א כה"ג בהתרו דמקרי מומר וא"כ הוא לר"ע נמי אפילו בפ"א זונה משא"כ בפנוי' דעלמא ודאי ל"ה זונה בפ"א וא"כ בהא סבר כר"א ולא מטעמי' רק אילו הי' שורת הדין דבשריפה והיו מתרין בה למיתה וקבלה התראה ודאי בהא סבר כר"א דאפילו בפ"א הוי זונה והוי כמופקרת ועוד גרוע מינה.

ובזה י"ל דברי הרמב"ם פ"א מה"א שכ' דהבא על הפנוי' לוקה משום ל"ת קדשה ממה שתמה הראב"ד דא"כ מפתה אמאי משלם קנס הא אין לוקה ומשלם וע"כ קושיתו לר"ל דאמר דגם בחייבי מלקות שוגגין פטורין דאל"כ משכחת בלא התרו שמשלם קנס. ולפ"ז ניחא דהרמב"ן סובר לחלק דפנוי' לא מקרי קדשה רק מופקרת י"ל דהרמב"ם נמי סבר באינה מופקרת דלא מקרי קדשה רק אם התרו בהם למלקות אף בפ"א נקראת קדשה ולוקה משא"כ בלא התרו בה אז בביאת זנות לא מקרי קדשה וא"כ לא מקרי ח"מ שוגגין כלל כיון דלא התרו אין כאן איסור תורה כלל ויש לפלפל בזה. ואפשר לישב בזה דברי הטור סי' כ"ו שכ' אקדשה והיא זונה האמורה בתורה שגמגם בה הב"י דלכאורה י"ל דכיון שכ' דלוקה א"כ מיירי בהתראה א"כ שפיר בהתרו באשה הוי זונה גם לכהן ולא קיי"ל כר"א רק בלא התרו בה ובזה יתישב מה דהביא הטור דלוקה אף דאין דרכו להביא מה שא"נ בזה"ז כיון דבא להזכיר מנין קדשות וזונה הוכרח להביא מלקות דאל"כ לא נעשה זונה כ"ז לפלפולא ואפשר לישב בזה הסמ"ג קצת:

אבל באמת קשה ודחוק דמייתי בגמ' סבר כר"א דלא כהלכתא ולא משני כר"ע דאתיא כהלכתא ותו מדפריך לזנות כתיב ומשני כר"א משמע דסתמא דתלמודא סברי דאין זנות לפנוי' ומוכח דלא כר"ע.

ונראה בדרך מרווח לישב דברי הסמ"ג דכיון דברייתא הביא ר"א אומר זונה כשמה פי' א"א שזנתה ואתי ר"ע לא להחמיר אלא להקל דאף מא"א ל"ה זונה רק מופקרת ונהי דבכ"מ לא מצינו שיתיר ר"ע לכהן אם זנתה פ"א משום קרא דכי תהי' לאיש זר מידי דהוה בח"ל שכ' הראב"ד דאף דזונה ל"ה מיפסלא מקרא דכי תהי' לכהונה או לתרומה אבל אינו לוקה משום זונה עד שתהי' מופקרת ופליג אדר"א דאמר זונה כשמה אפילו פ"א ולהכי פריך בסנהדרין לזנות כתיב דבאמת א"ה כר"ע רק אפילו פ"א נעשה זונה בא"א ובפנוי' אפילו בהרבה לא ולכן כ' הסמ"ג דאינך הוי הלכה וחוששין בכולן להחמיר כיון דקיי"ל כחכמים ודאי לא קיי"ל כר"ע ולהכי שפיר פריך בסנהדרין לזנות כתיב דלא מצינו תנא שיסבור בפנוי' דהוי זונה ומשני דסבר כר"א ונהי דרש"י לא פי' כן י"ל דסמ"ג לא פי' כרש"י ועוד דלפום קושטא דמסקינן דמ"ד יכול אפילו פנוי' כר"א אתיא א"כ גם ר"ע כונתו מופקרת בין פנוי' בין א"א ויפה פירש"י מיהת טרם דמסיק כר"א ודאי מפרשינן דר"ע ובא לחלוק על זונה כשמה דג"כ ל"מ זונה עד שתהי' מופקרת א"כ לפ"ז שפיר כיון דשטחיות הברייתא בא"א איירי רק מכח ברייתא דסנהדרין א"כ כיון דכ' חוששין להחמיר דאף בפ"א נעשה זונה בא"א אבל בפנוי' מאחר דאמר ר' עמרם א"ה כר"א א"כ גם מופקרת ודאי מותרת לכהן ולא הוצרך למעט דא"ה כר"א כיון דלשון ברייתא סתמא לא קאי רק אא"א ולהחמיר לא הוצרך להשמיענו דממילא נחמיר ולהשמיענו קולא בפנוי' מופקרת לא הוצרך דכאן לא שמעינן לשום תנא דמחמיר בפנוי' זולת ר"א וא"כ לא החמיר הסמ"ג רק לפסוק הלכה להחמיר לענין אילונית ובעלה בא עלי' בדרך אבל בפנוי' מופקרת מודה דלא כהב"ש:

ואף הרש"ל נראה דמתיר בפנוי' מופקרת דלא כמ"ש הב"ש דבפ"ו דיבמות סי' כ"ו בריש הסימן דין דאין זונה אלא מח"כ ומיתות ב"ד ללקות עליהם אבל פסולה לכהונה אפילו מח"ל וח"ע וגם אילונית ועקרה וזקנה ולא כ' בריש הסימן דין מופקרת א"כ מוכח דמופקרת מותרת ונהי דלא כ' דין בא בעלה בדרך דשם כיון דבא בעלה בדרך אין משקין אותה א"כ בל"ז פסולה שמא זנתה עם מי שנסתרה עמו ור' מתיא בא לומר דבשביל ספק הי' הדין שלא ילקה הכהן דהוי רק ספק ונהי דתורה עשאה ספק כודאי אינו רק עשה דונטמאה נעשית זונה ללקות כהן ע"י ביאת בעלה וא"כ כיון דלא פסק הלכה רק לחוש לדרמב"ח א"כ אין לוקין ופסולה הוי אף בלא ביאת בעלה לכן לא הוצרך רש"ל להביא סוטה שבא בעלה אבל מופקרת פנוי' אי איתא דמחמיר רש"ל כדעת הב"ש אמאי לא ציין בריש הסימן א"כ מוכח דגם הרש"ל מתיר:

ומ"ש הב"ש בשם הרש"ל דמצא כן בטור אגב שיטפי' כתב כן וליתא דמהרש"ל הביא פלוגתת הרמב"ם והרא"ש דלהרמב"ם גם מח"ל הוי זונה ורא"ש כ' דוקא מח"כ וכ' סברת ראב"ד נהי דזונה ל"ה מח"ל מ"מ מיפסלא לכהונה ותרומה מקרא דכי תהי' לאיש זר ואח"כ הביא הסמ"ג מדאמר רב עמרם א"ה כר"א מכלל דבכולהו הלכה וחוששין להחמיר לכהונה ולתרומה ולא מצאתי בטור חילוק זה שוב מצאתי בטור ישן מדויק שכ' וכן גר עמוני ומואבי כו' הולד פגום והיא נתחללה בביאתו כו' עכ"ד הרי דלא התפלא על הטור רק מה שלא כ' סברת הראב"ד דבח"ל אף דזונה ל"ה ללקות אבל מ"מ נפסלה בביאתו וכ' שמצא אח"כ בטור מדויק אבל למפסק במופקרת וגם אילונית לא מצא כלל ומדלא הביא מסתמא מתיר כמו שהרי"ף והרמב"ם השמיטו דודאי אין סברא במופקרת לומר דזונה ל"ה ומיפסלא מתרומה דהא אף לר"א דאמר דעשאה זונה ל"ל דמיתסר בתרומה כמ"ש תוס' יבמות דס"ט הגם דדברי תוס' גטין דע"ג ע"ב בראוה שנתייחדה לא משמע כן כבר תמה בתו"ג ונו"ב מה"ת וטעמא דליכא למעט כיון דבא על הפנוי' לאו זר מעיקרא הוא וא"כ ודאי רק הרש"ל פוסל באילונית ואינו לוקה משום ס' הלכה וזאת לא מצא רש"ל בטור כלל לכן תמוהים דברי הב"ש:

וא"כ מאחר שהרי"ף ורמב"ם וטור ורא"ש השמיטו מהלכה וגם דברי הסמ"ג יש להשוות לדעתם וגם מהרש"ל נראה כן א"כ אין לנו להחמיר כלל דאפילו אם הי' הסמ"ג חולק במקום שרוב הפוסקים חלוקים אין להחמיר בפרט בדיעבד שתצא:

עוד נראה כיון דאשה לא הודית כלל מזנות בזדינסקאוואלע ונהי דהי' קול הא מבואר בגטין דפ"ט יצא לה שם מזנה א"ח רק מודית שזנתה עם בעלה קודם נשואין איך נחשבנה למופקרת נהי דרש"י ביבמות בדברי ר"ע כ' בתחלה מופקרת להרבה ב"א וסיים אבל בשביל ביאה אחת לא נעשה זונה וריש דבריו סותרין סופו בתחלה משמע דוקא להרבה אנשים אבל לאחד אפילו ביאות הרבה ל"ה מופקרת וסוף דבריו דבשביל ביאה אחת משמע בשתי ביאות לאדם א' פסולה לר"ע ולכאורה י"ל דספוקי מספקא לרש"י דאולי בשתי ביאות נפסלה אף אם מאדם אחד א"כ קשיא הא דפריך כתובות די"ג למ"ל מדברת ומעוברת למאן דפוסל בבתה והא מעוברת איצטריך היכא דהיתה בתולה וראינו שנתעברה כיון דא"א מתעברת מביאה ראשונה ע"כ שתי ביאות בעל ופסולה לר"ע קמ"ל ר"ג ור"א דלא כר"ע ועוד אפילו אי נימא משני ב"א דוקא סבר ר"ע הוי רבותא מעוברת הואיל ואיכא תרי ספיקא שמא לפסול ואת"ל לכשר שמא לב' ב"א כיון דרואין ששתי פעמים נבעלה וס' אחד מתיר יותר דמופקרת כשרה לתרומה כמו לר"א וכמש"ל לכן קמ"ל ר"ג דמותרת אף דאיכא תרי ספיקא לאיסור ומדברת דליכא רק חד ספק מ"מ אוסר ר"י אלא ודאי דדוקא בעינן לשלשה ב"א כמ"ש בגטין דמ"ו כמה רבים שלשה א"כ צ"ל דסוף דברי רש"י לאו דוקא וא"כ אפילו יתברר שהרתה בעירכם מ"מ לא יתברר דלג' ב"א זנתה אין זה ענין למופקרת כלל ופשיטא דאין כאן פקפוק כלל:

ברם דא יש לעיין כיון דאשה מכחשת שלא זנתה מעולם בוואלע ואם יתברר שזנתה או הרה לזנונים א"כ כיון דרוב פסולין שם ורק ע"י אמירת ברי לי כשטוענת נאמנת שלא תצא א"כ כשמכחשת הוי כלא טענה לכשר נבעלתי ובלא טענה אף בדיעבד תצא ברוב פסולין לכ"ע כמבואר בס"ו סי"ח באה"ע ונהי דכאן טוענת לא לעכו"ם ולא לישראל נהי דאם נתבררה ששקר דברה מ"מ פלגינן דבורא דלעכו"ם לא נבעלה ומותרת משא"כ בהא דמבואר בא"ע באלמת או שא"י דשם אפשר אלו היתה יכולה לדבר היתה מודית אבל כאן הא טענה שלא לפסול נבעלה ואי שמוספת להגיד שקר שלא נבעלה כלל מאן לימא דאסורה והדבר צ"ע.

ולכאורה יש לה"ר מדברי ה"ר יונה דהא דאומר פ"פ מצאתי נאמן לאסרה במכחשת ואומרת בתולה הייתי אבל אי טענה באונס או מ"ע אני משמע אף דאמרה לא באונס ולא ברצון לא שריא וא"כ ה"נ ראוי לאסרה וכן מוכח מדברי תוספות כריתות די"ב ד"ה נ"מ לטומאה הומ"ל נ"מ באומר לא אכלתי לא שוגג ולא מזיד ומה הקשו לימא דהואיל ודי באמירתו לא אכלתי שוגג למיפטר מקרבן א"כ במה שהוסיף גם מזיד מ"מ לא מצי לחיובי אע"כ כיון דסוף סוף הוכחש א"נ כלל א"כ ה"נ אם יבואו עדים תאסר:

אבל נראה דבשלמא התם כל כמה דלא מתרץ דבורי' דמזיד חייב חטאת ואין כאן ספק כלל א"כ כשאומר לא אכלתי לא שוגג ולא מזיד הוי כלא אמר כלל מביא קרבן אבל בנ"ד כיון דהוי ספק באינה טוענת ואי אמרה לא נבעלתי לפסול ולישתוק הי' די להתירה א"כ מה שמוספת שקר הוי פטומי מילי משא"כ בקרבן ע"כ תאמר במזיד דסתמא שוגג וכיון שלא אמרה כן הוי כמכחשת עדים וא"נ וכן בפ"פ מוכרחת לומר באונס דאם תאמר לא נבעלתי ברצון א"כ למה פ"פ עכצ"ל דבאונס וכיון דמכחשת גם אונס אומרת שקר וא"ר להתיר משא"כ כאן כ"ז שלא באו עדים אינה מחויבת לפגום נפשה כלל ותוכל להגיד מה שרוצית אף אם יבואו עדים אח"כ י"ל דתוכל לטעון שקר הגדתי ולא נבעלתי רק לכשר דבשלמא כשהעדים לפנינו מיד כשאומר לא אכלתי מזיד הוי כמודה בשוגג וכן כשאומר לא אכלתי שוגג מודה אמזיד א"כ שני הודאות סותרין וכמאן דליתא וחייב קרבן וה"נ בפ"פ ובנ"ד אם הי' עדים ואומרת לא לכשר ולא לפסול כשאומרת לא לכשר הוי כמודית לפסול כיון דאנן ידעינן שנבעלה ונהי דלהיפך נמי מוכח דלכשר הוי סותרות זא"ז והוי כאלמת או שותקת אבל מה שהגידה עתה אם תנקוט כל דבור ל"ה הודאה ואם אח"כ באו עדים כיון דמה שאומרת לא נבעלתי כלל ל"ה כמוחזקת כפרן כיון דאינה מחויבת לפרסם חטאה יכולה אח"כ לטעון לכשר נבעלתי אמנם אם תחזיק בדבורה להכחיש העדים כשיבואו אז ודאי דמי להא דפ"פ ודכריתות ותהי' אסורה וצ"ע:

ולכאורה ק"ל מהא דקדושין דס"ה שנים שבאו ממדה"י ואשה וחבילה עמהם זה אומר זה עבדי וזו אשתי וחבילה שלי וזה אומר זה עבדי וזו אשתי וחבילה שלי ואשה אומרת אל עבדי וחבילה שלי צריכה ב' גטין וגובה כתובתה מן החבילה ופריך עלה ה"ד אי דאית לי' סהדי להאי וסהדי להאי מי מצי אמרה אלו ב' עבדי וחבילה שלי ופרש"י דתהוי מותר החבילה, בספק שלה ושלהן עכ"ל ולמה דחק רש"י להקשות ממותר החבילה דלא תניא בברייתא ושמא רק יהא מונח ביניהם אבל לה אין חלק דממ"נ לאו שלה ואמאי לא פרש"י דפריך למה תגבה כתובתה הא היא נתנה אצבע לאסרה עליהם מכח ספק שמא לזה נתקדשה או לזה דאלו היתה טוענת שלראובן או לשמעון נתקדשה היתה מותרת כמו בתרי ותרי ואומרים ברי לי אבל כיון שמכחשת שני הכתות אז ל"מ ברי שלה דממ"נ אומרת שקר וא"כ אסורה לשניהם וכיון שאסרה עצמה עליהם בשקרה הפסידה כתובתה אע"כ דממ"נ נהי דהיא משקרת באמירתה לא נתקדשתי כלל מ"מ מותרת לדור עם מי שתחפוץ דמהני ברי דילה מיהת שלא נתקדשה לשני א"כ הוא סותר להא דפ"פ והא דכריתות דהואיל ואמרה שקר לא מהני הברי כלל. הגם דיש להקשות בל"ז דהא כשאמרה אלו עבדי אסרה עצמה כמו ב"ח לעבד דשויא אנפשי' חד"א אבל ז"א דבשביל זה לא אבדה כתובתה דבידה לשחררו ותהי' מותרת לו לכן אם נותנין גט גובה כתובה אבל מיהת קשיא דסותר למה שלמעלה:

אבל נ"ל לישב דבשלמא תרי ותרי דברי מהני כ' רש"י דאפילו אם קיים הי' בא מהני ונהי דחלקו עליו הראשונים מ"מ כיון דרק מפני שלבו נקפו מביא אשם תלוי ובברי אין לבו נקפו ולא מהימנינן מצד דנאמן משום עדות א"כ אף שמשקרת במה שכופרת הכל ואמרה לא נתקדשתי מ"מ נאמנת לישא אשר תבחר אבל פ"פ דברי דילה למשוי ברי ושמא דתהי' נאמנת כמו עדות לגבי בעל וכן בלא אכלתי שוגג ומזיד כיון דסתמא שוגג והוא צריך להגיד שנאמינו ודאי כיון דמשקר במקצת א"ר להאמין כלל אבל בתרי ותרי דא"נ כלל דאם בעל לא ידע א"נ כלל שמת רק לגבי עצמו מטעם דאין לבו נקפו אף אם משקרת ואומרת לא נתקדשתי כלל רשאה לישא מי שתחפוץ ולפ"ז גם בזה כיון דחזינן דאומרת ברי דלכשר נבעלתי מהימנא להנשא לכהן אף דלא ידע ע"כ מטעם נאמנות מהימנא וכל דחזינן דמשקרת ואומרת לא נבעלתי לא לכשר ולא לפסול אסורה מיהת יצא לן דבר חדש בשנים אומרים זה חלב ואחרת שומן ושנים אמרו הפכו ואחד אומר שניהם שומן דמותר לאכול אחד מחתיכות שירצה ומוכרח הוא מכח רש"י דקדושין. כ"ז כתבתי להתלמד במקום אחר אבל בנ"ד לא הוגבה עדות עדיין שהרתה לזנונים בעירכם וחקרתי באיומים עלי' והודית עתה שהרתה מנער משרת אצל חייט שמה קודם נסעה לווארשא ומחמת כסופא נסעה לשם א"כ אפילו יבואו עדים עתה אין כאן בית מיחוש דמה שאמרה לפני לא נבעלתי כלל כ"ז שלא באו עדים טוען וחוזר טוען וגם שלא אמרה בפני ב"ד ואף דהצ"צ סי' צ' כ' דגם שלא בב"ד נמי היינו דוקא באומרת לפסול אבל אמרה לא נבעלתי דהוי כאינה טוענת לא עביד דמגלי חוץ לב"ד ע"כ יראה כ"ת להושיב ב"ד של שלשה ואם תגיד כאשר אמרה עתה אין ב"מ ומטעם מופקרת כבר הוכחתי דאין חולק בפנוי' וגם הסמ"ג מודה וגם הרש"ל סבר כן ואפילו נימא דהסמ"ג אוסר בפנוי' רבים חולקים ובדיעבד לא תצא:

ומה שחוכך כ"ת בשביל דאחר נשואין ל"מ ברי דשמא עיני' נתנה בו ונשען על דברי הגאון חת"ס סי' י"ח שחשש לחששא זו והביא מדברי הנו"ב. לבבי לא כן ידמה והנה הנו"ב סי' כ"ט במשודך מודה שממנו נתעברה קודם נשואין דניחוש שמא עיניו נתן בה וכהא דשבוי' דאין בעלה נאמן תמה אני אטו ראוה מעוברת דנאמנת מאיש פלוני וכהן לר"ג אמאי לא ניחוש שמא רוצית להנשא לכהונה ולאכול בתרומה ואמאי נאמנת להכשיר בתה ועכצ"ל דכאן כיון דלר"ג בודקת ומזנה ל"ד לשבוי' ואף דבלא טענה אסורה מ"מ נאמנת ול"ח שבשביל נגיעתה טוענת שקר א"כ מ"ל קודם נשואין או אחר נשואין שטוענת כיון דסמכו חז"ל אטענתה נאמנת רק הנו"ב מיירי לכתחלה ברוב פסולין שתנשא דלכל כהנים אסורה אף שטוענת ולא הימנוה רבנן משום שמא שקר הוא ורוצית להנשא לכהן לכן רק בשביל דמשודך מעיד שממנו לכן חוכך הנו"ב דלמא המשודך שרוצה לישאנה אין לו נאמנות יותר מאשה דלא האמינוה בשביל חשש זה כן הוא נמי א"נ או לא אבל זה פשיטא אם נשאת דהיא נאמנת מ"ל קודם נשואין או אח"כ כיון דלענין דיעבד האמינוה מ"ל שטענה קודם כדי להנשא לכהן או אח"כ שלא תצא בתרווייהו שייך שמא עיני' נתנה ועכ"ז חכמים התירו בדיעבד ומזה לא דבר הנו"ב כלל וא"כ דברי החת"ס שכ' דבלא טענה כ"א בעת השדוך ל"ה ברי ונשאת תצא אינו אלא מן המתמיהין דאינו דומה כלל להא דנו"ב:

וראי' ברורה לזה דמהני טוענת אחר נשואין מדברי הרא"ש כתובות ד"ט שהביא דברי הר"י בפ"פ וטוענת נאנסתי דמותרת מטעם בו"ש ובתחלה דחה ראיתו ובסוף כ' ומיהו נראה לקיים דבריהם מההיא דהיתה מעוברת דאלים לר"ג ברי ומכשיר העובר אע"ג דל"ל חזקת כשרות ואפילו ברוב פסולין עכ"ל והא הא דפ"פ אחר נשואין הוא ושייך עיני' נתנה בו ומאי ראי' אע"כ דבדידה אין לחלק בין קודם נשואין לאחר נשואין ואף במקום דשייך עיני' נתנה מהימנא מטעם ברי:

ועיין תשו' עה"ג סי' צ"ג בפנוי' שנשאת לכהן וילדה אחר ה' חדשים ואומרת שמח"כ נבעלה דאי איכא תרי רובא א"נ לפסול עצמה לבעלה דעיני' נתנה באחר ואי ל"ה כלא אמרה כלל דאסורה בשלא טענה משמע קצת הא אמרה לכשר נבעלתי היתה נאמנת גם אחר נשואין וכיון שלא מצאנו להרב חת"ס חבר בדבר זה אין מקום לחוש אחר שהבאנו ראיות להיפך ודברי הנו"ב אינם סעד לדבריו כלל. שוב מצאתי בצ"צ סי' צ' שכתב דאם אמרה שלא נבעלה לבעל אחותה רק לאחר ולא רצתה להגיד למי אם לכשר או לעכו"ם והאי עובדא אחר נשואין מוכח דטוענת מהני דלא כדברי חת"ס רק דהתם כיון שלא אמרה ל"ה כטוענת ע"ש:

עוד י"ל לה"ר דלא כסברת החת"ס מהא דחגיגה די"א ע"ב בתולה שעיברה מהו לכ"ג אי חיישינן לדשמואל דאמר יכולני לבעול כמה בעילות בלא דם ופרש"י והיא אומרת בתולה א"נ נשאה ומצא לה בתולים והקשו תוס' אפי' קמא דרש"י דהא ר"י אמר בראוה מעוברת דא"נ והכא משמע דבעי אליבא דכ"ע ואמאי לא הקשו תוס' לפי' בתרא דרש"י דאפילו כר"ג לא אתיא דר"ג בעי טוענת וכאן שכבר נשאה א"נ אע"כ דאפילו אחר נשואין מהימנא לר"ג ולכן לא הקשו רק מר"י:

ולפ"ז יש לה"ר דלא כדברי הנו"ב ממה שהקשו תוס' רק לפי' קמא דרש"י משמע דלפי' בתרא ניחא הא אמאי דלמא דם צפור הכניסה ואי שמצא פתחה סתום ובשניהם מודים מותרת לר"י הא אחר נשואין א"נ הבעל וכיון דדם אינו ראי' דלמא דם צפור או מצדדין וכמ"ש הר"ן בסוגיא דפ"פ אע"כ דהבעל נאמן אחר שנשאה אף לר"י ואין להקשות דלמא מנתין וממזר וא"י לידע הכ"ג די"ל דאיירי במקום דליכא נתין וממזר או שידענו שלא בא שמה להתייחד אתה וע"כ מוכרח כן דדברי תוס' תמוהים שתי' דלפי שהיא נמי מוזהרת דקרינא יקיח ותמה הט"א הא גם במעוברת מוזהרת שלא תנשא זונה לכהן ועתו"ס נדרים ד"צ בשם הרא"ש דזונה אינה מוזהרת וכבר תמה בנו"ב ומה שתי' בנו הרב וכאן ל"ש זה לכן נראה דתוס' סברי דכאן שאומרת בתולה אני מטעם דעבידא לגלויי שקרה אם לא ימצאו לה בתולים משא"כ במעוברת לא עביד לגלויי ממי נבעלה ולכן נאמנת כאן אפילו לר"י אמנם כיון דמדמה לשבוי' לר"י אף בטוענת בתולה אני התם לא מהימנא לכן תי' בתוס' דשם לא עביד רשעתה להגלות דאם לא ימצא לה בתולים תוכל לומר מוכת עץ אני ונהי דאמרה בתולה שקר מ"מ לא פעלה עולה דתוכל להתנצל שטהורה היא רק מוכת עץ משא"כ כ"ג דמ"ע אסורה לכ"ג ואם יודע שאינה בתולה יפורסם רשעתה שנבעלה לכ"ג באיסור לכן שפיר נאמנת ומיושבים דברי תוס' א"כ מוכח מדברי תוס' דבידוע שאין נתין וממזר כלל דאל"כ לא תי' תוס' כלום נהי דהיא בתולה ודשמואל שכיח הא דלמא מנתין וממזר ולא עביד לגלויי:

ובזה אמינא לישב מה שתמוהין דברי תוס' הנ"ל דמנלהו דאתיא הך אבעיא אף לר"י כיון דהלכתא כר"ג ולפ"ז ניחא דהנה למה שאלו לכ"ג הא לכה"ד נמי מצי למבעי אם מיעוט פסולין או רוב ור"ג לא הכשיר רק בטוענת ואם מכחשת שלא נבעלה כלל אסורה כמו שהוכחנו לעיל א"כ אם טוענת בתולה אני הוי כלא טענה אי דשמואל לא שכיח ואי חיישינן לדשמואל א"כ יפה טענה ויכולה לומר אח"כ לכשר נבעלתי משא"כ אי ל"ש דשמואל הוחזקה כפרנית וא"נ ומדלא בעי כן מוכח דאתיא כר"י דא"נ אפילו טענה לכן הקשו תוס' שפיר ותירצו דאם הי' שם נתין וממזר ודאי לא מהימנא דלא עביד לגלויי שתוכל לומר אח"כ מ"ע משא"כ לכ"ג דגם מ"ע עביד לגלויי רשעתה לכן מהימנא:

לכן מאחר שזכינו לכ"ז נ"ל דהמיקל לא הפסיד בנ"ד ומהראוי להושיב ב"ד ולחקור באיומים ואם תגיד כמו שאמרה אין לאסרה בשביל מעלת יוחסין ולחוש לדברי חת"ס דהנו"ב שתמך יתדותיו עליו ע"כ לא ס"ל כוותי' דהקשה לר"י מ"ש ארוס וארוסתו משבוי' דאין בעלה מעיד עלי' ותי' ב' תירוצים אחד דבשביל דאיסור ודאי אי לא ממנו ל"ח שעיניו נתן משא"כ בשבוי' דהוה ספק וקיל לי' והשני דהואיל וזנתה מאוסה עליו והני תירוצי הם רק שייכי בשהוא מודה אבל לאשה טוענת דידעה אם זנתה שאיסור הוא גם בשבוי' וגם מאוסה ל"ש וא"כ היאך יפרנס הא דאמרו בארוס בלא מודה דמכשיר ר"ג משום דכדיעבד דמי הא אפילו בדיעבד בעינן טוענת ואחר הנשואין ל"מ טוענת ותימה גדולה היא אע"כ כ"מ שהאמינו לדידה בטוענת אפילו אחר נשואין מהני ודוקא היכי שלא האמינו לדידה ורק ע"י הודאתו דהוי כעד החמיר הנו"ב שמא עיניו נתן ונהי דלטעם של הפלאה דבמעלת יוחסין החמירו שעיניו נתן בה שלא להאמינו משא"כ בארוס וארוסתו היו יכולין לישב כי לא מודה דנאמנת לדעת החת"ס דאזיל בשטת רבו אבל מיהת הנו"ב ודאי לא ס"ל כוותי':

הגם כי הבאתי ראי' של"ח לדברי הנוב"י לעיל מחגיגה מ"מ לא החלטתי לדינא וברוב פסולין כשהמשודך מודה צ"ע אי תנשא לכתחלה שמא עיניו נתן הגם דנו"ב עצמו נוטה לחלק דבשלמא היכי דאסור בדיעבד כמו שבוי' א"מ מי שרוצה לישאנה אבל כיון דדיעבד מותר לא מחמרינן לחוש לעיניו נתן בה ונסתפק בזה נ"ל להביא דאין לחלק בזה דהתוס' כתובות דפ"ה הקשו דמאי פריך אביי דלמא תרווייהו טעמי צריכי ותי' דאי מודה לא מכשיר ר"י א"כ גם לר"ג ברוב פסולין ל"מ מודה עכ"ד והנה ר"י אמר וליטעמיך הלכה ואת לא תעביד אלא הא לכתחלה הא דיעבד והא נמי כדיעבד דמי ועיין בר"ן דלאו דיעבד ממש רק כמו דיעבד וא"כ אביי דמקשה ודאי ג"כ הבין הלכה ואת לא תעביד ותי' של ר"י רק דאביי סבר דזה הוי כלכתחילה וא"כ הדרא קו' תוס' דלמא תרווייהו צריכי דלר"י מודה ל"מ כיון דגם דיעבד ל"מ משא"כ לר"ג דדיעבד מהני אז מהני מודה ול"ח שעיניו נתן בה אע"כ דאין לחלק ויען אינו מענינינו לא אאריך פה:

ובאמת הי' סברא בנ"ד שלא להאמינו שכהן הוא כיון שהחזיק עצמו בעיר שלשים יום ללוי אין מאמינין לו שכהן הוא ומהרי"ט ח"א סי' קמ"ט כ' בהוחזק לכהן דל"מ אמתלא כיון שסוקלין ושורפין על חזקות וא"כ ה"ה להיפך א"נ דכהן הגם דחומרי כהונה יש עליו מטעם דשויא אנפשי' חד"א באמרו שכהן ועלה לדוכן א"כ לפי דעת רמ"א דא"נ הבעל שאשתו זנתה בזמה"ז הואיל ואיכא חר"ג א"נ למשוי חד"א אבל יש לפלפל בזה הרבה ובדברי ר"ן נדרים ד"צ וכאן אין צורך דאפילו ודאי כהן ראוי להתיר לענ"ד.

זאת יש להודיע כי לא יניחוהו לעלות לנ"כ ולקרותו ראשון עד שיברר בעדים והוא כהן וכל חומרי כהונה וזרות עליו וקודם עבודה יצא מבה"כ ולא יטמא למת ורק יקראוהו אחרון לס"ת עד שיברר שכהן הוא בשני עדים דכיון דאמר שלוי הוא שויא חד"א מלעלות לנ"כ מעשה דכה תברכו ולא זרים. ובאמת המ"ל מסופק בשויא חד"א אי מועיל עדים להכחישו להתיר לו אמנם באמתלא מותר ומשום שהוחזק ל' יום מהני עדים נגד חזקה מיהת ל"מ ע"א נגד החזקה. וכאן אמתלאתו דבוש הי' ליקח זונה וסבור שלא יניחוהו לדור אתה. והגם דאמתלא כזה שרצה לעשות איסור נחלקו האחרונים בזה ויש לנו אריכות דברים בזה ובדברי המ"ל מ"מ אם יברר בעדים יש להתירו מפני הבושה גם כי המהרי"ט בתשו' הנ"ל חוכך בזה"ז אי עבר אעשה זר העולה יש לסמוך בעדים להניחו לעלות לנ"כ:

עתה מה שיש בזה לפי שמניקה את בנה ומינקת חבירו אסורה ובזנות יש מחלוקת ומבואר בא"ע סי"ג והרמ"א לא הקיל רק במופקרת והאשה בעצמה מניקה הנה לפי הודאת הבעל בתחלת ש ד מרחשון עד ט"ו סיון כבר שלמו שבעה חדשים ולכאורה הוי קצת יותר מז"ח והוא בן ח' א"כ לכאורה מוכח שאינו ממנו אמנם יוכל להיות שהוא ממנו והוא בן קיימא ומצינו בן ח' שגמרו שעריו וצפרניו דהוא בן קיימא תו דהנו"ב מה"ק סי' כ"ב בנשאת ט"ו באב וילדה כ"ה שבט כתב וז"ל אפילו לא נתעברה מביאה ראשונה אפילו נימא הצד היותר חמור שלא לבשה לבנים עד יום ז עכ"פ טבלה שלהי אב קודם ר"ח אלול וילדה כ"ה שבט אפילו ילדה תחלת שבט בר שבעה הוא כי שפירא גרם וכמבואר באה"ע ס"ד סי"א בהג"ה באשה שנתעברה מבעלה סוף סיון וילדה תחלת כסליו והשתא לענין ממזרות דאיסור דאורייתא אמרינן שפירא גרים כ"ש לענין מינקת חבירו דהוא דרבנן עכ"ד וא"כ שנשאת כ"ו כסלו וילדה סיון ט"ו בו א"כ תלינן שאחר נשואין נתעברה ושלו הוא ושפורא גרים ואין בזה משום מינקת חבירו:

הן ראיתי להחת"ס שתירץ קושיית הח"מ מהא דפריך בכתובות ל"ט והא אין בין נערות לבוגרות אלא ששה חדשים והא דלמא אולידה בה' חדשים וב' ימים דשפירא גרים ועדיין לא מטי ימי בוגרות דמה דתלינן שפירא גרים להעמידנה אחזקת כשרות שלא תהי' זונה אבל זו שזנתה אנו תולין שזנתה גם קודם ולאו בתולה היתה ואין לה קנס ונתעברה קודם י"ב ואי דאינה מתעברת קודם לכן ומיעוטא הוא הא גם לה' חדשים וב' ימים מיעוטא הוא עכ"ד:

ובאמת דבריו נפלאו ממני אטו אי מיעברא בקטנותה לא משכחת שתהי' בתולה בעת שאנסה הא משכחת שאנסה שנה או שתים קודם ואח"כ ילדה ולד ומה נ"מ אי מעברה בקטנות או בנערות מ"מ בשעה שאנסה ודאי בתולה דלא הי' מעוברת שתי שנים ועוד דשם פריך לחכמים דמעברה ומתה א"כ לא ילדה כלל ממה שנתעברה בקטנות תו הא משכחת אפילו לר"מ דקטנה אין לה קנס כגון שהעבירה עפ"י חבית של יין כמ"ש תוס' בחגיגה די"ד ע"ב והיתה בתולה ואח"כ אנסה ונתעברה דידעינן שקודם לכן לא נתעברה או עכ"פ בתולה היתה אבל ל"צ לזה דגמ' אזלי לחכמים דיש קנס מדקאמרי שם ומי מעברא והתניא כו' וחכ"א משמים ירחמו ומאי ס"ד הא לאו בתולה ואין לה קנס אע"כ דקודם לכן אנסה אלמא דקטנה יש לה קנס וא"כ משכחת שאנסה כמה שנים קודם והיתה בתולה ע"כ דברי הח"מ נכונים גם ההפלאה כ' תירוץ אחר דבשלמא בש"ע אה"ע משום דמוקמינן אחזקת כשרות שלא זינתה אבל כאן דזנתה דניסת בל"ז יצאה מרשות אב וא"כ שמא זנתה גם קידם ונתעברה ג"כ קודם ובנים הרי הן כסימנים ואין בין נערות לבגרות אלא ו"ח א"כ כבר בוגרת היא עכ"ד אבל ג"ז תימה דהא תני רבה בר לואי ביבמות די"ב גבול יש לה לפני זמן (פרש"י בת י"א) אינה מתעברת כל עיקר א"כ משכחת שנעשה בת י"א בסוף חדש סיון וילדה תחלת כסלו דאז ודאי לא מעברא קידם לכן וא"כ ודאי שפורא גרים ועוד משכחת כגון שנתעברה ע"י אונס דלא הורע חזקת כשרות דילה א"כ ל"ח שנתעברה קודם לכן וזה ק' גם על החת"ס וגם תימה למה לא נעמיד אחזקת כשרות דהשתא זנתה ולא קודם ומי גרע ממומר דמה ששחט קודם כשירה כמבואר ביו"ד בש"ך ס"א ונהי בזה יש לעיין במילי דממון אבל על כולם יש להפליא אטו ל"מ שנתעברה מארוס שקדשה בביאה דעדיין ברשות האב ובעי אי יש בגר בקבר ובאמת תימה על הגדולים הללו ובער אנכי ולא אבין:

מיהת יצא לן מדבריהם דרק בשביל חזקת כשרות דלא זנתה תלינן בשפורא גרם א"כ בנ"ד דכבר זנתה שנים רבות וגם עתה הודית על זנונים ול"ל חזקת כשרות א"כ מנין להקל ובכזה לא דברו הרמ"א גם הנו"ב וא"כ כיון דלא שכיח ששפורא יגרום מנין לנו להקל.

ובאמת י"ל קו' הב"ש מהא דפריך בר"ה די"א בשיתא מי קילדה דלמא שפורא גרם די"ל כיון דבל"ז ליצני הדור אמרו מאבימלך נתעברה שרה א"כ איך יהי' שפורא גרם שיגרום לעז יותר על הצדיק ודאי רק בדרך העולם ילדה לשבעה אבל שפורא שיגרום וזה ע"צ מיעוט מן המיעוט בודאי ל"ה הלידה בזמן קצר כזה שיהי' הלעז יותר ועוד י"ל דשפורא גרם מה שמקדשין החודש כהא שאמרו חז"ל אקרא כו' גומר עלי נמלכו לעבר בתולין חוזרין ונהי דעתה אין מקדשין כ' הרמב"ם בס' המצות דסנהדרין קדשו חדשים מה שיהי' עפ"י חשבון נקבע החודש וא"כ קודם מ"ת אין שפורא גורם:

מיהת בנ"ד למתלי בשפורא או למתלי דבר ז' ואשתהי כרבי וכרבה תוספאה יבמות ד"פ ודאי כיון דהיא זונה מכבר אין למתלי הולד בבעל אף שהיא אומרת שבא עלי' פעמים הרבה הא הבעל מכחישה שלא בא עלי' רק תחלת חשון וע"כ אין לסמוך על היתר הזה.

אמנם יש להתיר כאן מטעם מינקת חבירו מכח ממ"נ אי נאמין לבעל שבא עלי' אחר א"כ זנתה לנער בזדונסקאוואלע ולאחד בווארשא ולמי שנשאה אח"כ א"כ הוי מופקרת לשלשה ב"א והרמ"א הקיל במופקרת וכבר הוכחנו מדברי רש"י יבמות דס"א שכתב להרבה ב"א וכיון שאמרו בגטין בעד"ר דכמה רבים שלשה ואיפסיקא כן להלכה א"כ הוי מופקרת ואפילו לכתחילה מתירין אותה מכ"ש בדיעבד שלא תצא וגדולה מזה כ' השבות יעקב דאפילו נבעלה שתי ביאות הוי מופקרת להתיר מינקת ונהי דהארכתי במ"א לסתור דבריו מיהת בנ"ד דלשלשה ב"א ודאי מופקרת מקרי ובל"ז כ' הנו"ב אף במזנה לבד כיון דחולקים הפוסקים י"ל דלכתחלה דוקא חיישינן ובדיעבד נסתפק די"ל שלא תצא תו כיון דעני' מאוד והקיל השב"י כיון דאם לא תדור עם בעלה איכא חששא לסכנת ולד ע"כ התיר דלטובת יתומים מתירין איסור דרבנן דמשחררין עבד לטובת יתומים ונהי שדחיתי דבריו בראיות ברורות והארכתי בתשו' גם להאחרונים מצאתי שחלקו עליו אבל כאן די"ל דאשתהי או שפורא גרם ואל"כ מופקרת היא ובדיעבד ודאי א"צ להפרישה ועושין גם דברי השב"י סניף להקל:

זאת יש לנו לעיין נהי דבשביל דנימא שמופקרת לאסרה לכהן בדיעבד כבר הארכתי דאין להחמיר בפרט בדיעבד אבל כיון שאנן נקטינן שודאי בא עלי' אחד בתשרי או סוף אלול או שבא עלי' אחד חצי חשון ובר ז' הוא וכיון שהבעל אומר רק בתחלת חשון א"כ הוי כלא נבדקה אם לכשר או לפסול כיון שלדברי בעל ע"כ נבעלה עם אחר והיא מכחשת הוי כאומרת לא נבעלתי ובלא טענה ברוב פסולין אפילו בדיעבד תצא. ויש לדון דכאן הוי ס"ס ומותרת חדא שמא לא נבעלה לאחר ואשתהי או שפורא גרם ואת"ל נבעלה שמא לכשר ותהי' מותרת בלא טענה ונהי דאמרינן דלר"ג מחמירין באיסור כהונה אף בס"ס באלמנת עיסה היכי דליכא ברי בכתובות די"ד מ"מ י"ל דדוקא התם כיון דל"ש דבודקת ונשאת דלדידה הוי ג"כ ספק אבל כאן שייך חזקה דבודקת ומזנה וחזקת כשרות לכהונה אבל קשה הדבר עלי לסמוך בזה דאולי כיון דאשתהי הוי מיעוט א"כ אין לצרף לס"ס וכבר נחלקו בזה הראשונים אי מיעוט מצורף לס"ס ואפשר דהוי מיעוטא דמיעוטא וכ"ע מודי דאין לצרף דבל"ז רוב יולדות לתשעה כמבואר ביבמות פ' החולץ ואפשר אם יבואו עדים דלא הוכר עוברה מיד אחר חתונתה אזלא רוב דלט' ילדן או הבעל יגיד זה מ"מ כיון דצריך עדות הבעל איכא חששא דנו"ב הנ"ל ועוד דמ"מ מאותן דלז' ילדן ודאי הוי מיעוט דאשתהי ואיך נצרף לס"ס לכן יקרא הבעל וידבר עמו בצינעא אולי יודה עתה שבא עלי' עוד הפעם בחצי חשון או בי"ב מרחשון דג' ימים לקליטת הזרע נמצא שלמו ז"ח או בא עלי' בסוף חשון ויולדת למקוטעין או שתודה היא שבא עלי' אחר ומי הוא ובחקירה ודרישה היטב לבל ילמדו דבר שקר ואם לא בדרכים הנ"ל לא אומר לא איסור ולא היתר.

אכן אם יוגבה עדות ויתברר שנולדה קודם חה"ש דאז ליתא אלא ז' שלמים ואפילו באייר כיון דיולדת לז' יולדת למקוטעין אין כאן חשש לאיסור וכמו שהארכנו למעלה:

עתה אשיב לכ"ת על מה שיישב קו' תוס' בהכותב דפ"ה אהא דפריך אביי ובהא כי לא מודה מכשיר דלמא תרווייהו צריכי והוא דכיון דאם לא יודה תהי' אסורה לבעל א"כ שייך דייקא כמו במת בעלי ומיושב קו' הפלאה דמאי מהני הודאתו הא כהן המעיד בשבוי' לא ישאנה וא"כ ממילא אי נימא דבלא מודה מכשיר א"כ לא דייקא כלל והדרא קו' הפלאה עכ"ד בקוצר אבל באמת אין סברא דדייקא שלא תזנה בשביל שתצא מבעלה חדא מי ידעה שתתעבר ולא יודע רשעתה כלל ואפילו נימא דהי' ראוי שתתהפך ותזנה וא"כ ע"כ מארוס הוא מ"מ ז"א דדייקא ל"ש בשביל בעל ראשון לבד דשמא רוצית לאסרה על בעלה ששונאתו ואפילו טמאה אני לך לא האמינו מה"ט ואיך נאמין ונאמר שלא זנתה בשביל זה ויהי' לה נאמנות כ"כ ודוקא במת בעלי דשם איכא חומר מבעל שני אשר רוצית להנשא תו אטו כי מכחיש סובר ר"ג ודאי נאמן דשויא חד"א א"כ לסברתו אפילו נימא דכי לא מודה היינו בהלך למדה"י אבל לא במכחיש כמ"ש הרא"ש שם ויש עוד רק די בזה:

ולכאורה אביא ראי' לסברת הפלאה דבכהונה עשו מעלה שלא יהי' נאמן הבעל מהא שהקשו תלמידי הר"י ארש"י שפירש בארוס וארוסתו להתירה לבעלה דהא בל"ז הוי ס"ס שמא מיני' ואת"ל לא מיני' שמא באונס. ובני הרב החריף ובקי מ' צא"י יעקב נ"י תי' דכיון דסוטה פטורה מיבום וחליצה א"כ אם תפול קמי יבם יהי' ס"ס להיפך שמא מיני' ויש לו בנים או שמא ברצון ופטורה מיבום וא"כ הוי תרי ס"ס דסתרי ואין דנין לס"ס כלל וכמ"ש תוס' ב"ק די"א גבי שליא ומיושב קו' תר"י ויפה אמר. אמנם אינו מובן קו' התר"י כלל דלמא רש"י מפרש דארוס הי' כהן ולא הוי רק חד ספיקא ומה הקשו התר"י. ולפ"ז ניחא דבכהן לא מצי איירי דא"כ הדרא קו' הפלאה אמאי מהני מודה לר"י מ"ש משבוי' דאין בעלה נאמן וע"כ בא"י א"כ יפה הקשו ולפ"ז רש"י והראשונים דע"כ לא ס"ל סברת הפלאה רק תי' השני של הפלאה דהואיל והאי התירא והאי איסורא א"כ י"ל דמוקי באשת כהן ולא אאריך דברי ידידו הדו"ש:

תוכן העניינים

שות הרדד אבן העזר א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה