שות הרדד אבן העזר א· רבי דוד דוב מייזליש
סימן כה
שאלה ממאקווי נשאלה לפני כבוד מו' הגאון קדוש ישראל מגור נ"י
וצוה עלי לעיין בדבר תשובתו
ע"ד שבא מכתב מאיש מאנשי חיל מרוסיא איך שאיש מת וממעות שהי' לו בהארטעל צוה לתת לאחיו עשרה רו"כ ושלח ורצוף ראפארט מאפיציר מה שנלקח מהארטעל למאקאווי וז"ל תשובתו הרמה יום א' שופטים תרכ"א לפ"ק ע"ד העגונה הגם בענין קיום בשא"י מת"י אדם לש"ך ז"ל שמ"ו ל"ש לא חציף לזיופי בעי קיום ד"ת. גם הח"מ הקיל רק במקום עגון שא"א לקיים וכאן אפשר לכתוב לשם שיעיד בפ"ג ועכ"פ הרבה פוסקים דקיום ב"ד א"צ קיום ועוד הח"מ אינו מקיל רק כשלא נמצא שם פסולי עדות אז תולין ברוב ישראל הכשרים לעדות ובאנ"ח ידוע שיש הרבה פ"ע מה"ת ואפשר רוב ואפילו הוא מיעוט הוי קבוע כשדנין על שעה שחתם ולהפוסקים דע"ח כנחקרה כו' הוא שבא לפנינו י"ל דהוי כנמצא דהלך אחה"ר ואינו מוכרח ואם ידעינן מי המעיד י"ל דמוקמינן לזה אחזקת כשרות כמו בב' כתי עדים כו' דקיי"ל כר"ה דזו באה בפ"ע ומעידה אף דאחד כשר ואחד פסול וא"י מי אבל בנ"ד שא"י מי המעיד הגם דאפשר שעל השם שייך ג"כ חזקת כשרות שזה ששמו כן כשר מ"מ כיון דהחשש אי כתבו פסול מה"ת י"ל שזייף וכתב שם אחר כדי שלא יהי' עביד לגלויי א"כ ל"ש כלל לאוקמי אחזקה כיון שיש פ"ע שמא פ"ע כתבו שם אחר ואין מי להעמיד אחזקת כשרות כלל גם באומר דרך ספור מעשה לא בתורת עדות י"ל דל"ש כלל ע"ח כמי שנחקרה כמ"ש הפוסקים א"כ עיקר לסמוך בנ"ד הוא בתורת מסל"ת ובזה נחלקו הח"מ כ' סקכ"א דהב"י דחה דברי הה"מ שאם כותב בדרך מסל"ת למה יגרע ומפרש דברי הרמב"ם שאינו כתוב דרך מסל"ת ובב"ש סק"ל כ' פשוט דלהרמב"ם ל"מ מסל"ת בכתב ואינו מפרש להקל בעגון נגד הה"מ במסל"ת בכתב. ואותה אומדנא ששלח המעות הא פונדקית דהוציאה מקלו ותרמילו וס"ת ומ"מ אי לאו דבכיא וכה"ג ל"ה מהני למשוי מסיח לפ"ת והי' נראה דהא הב"י תמה דלמה לא יועיל מסל"ת בכתב וי"ל דע"כ לא אמר הה"מ רק כלשון הרמב"ם פ' מת ולא קשור דברים דלהר"ן ז"ל מראה שאינו מסל"ת ולדידן תולין שמסל"ת גם בלא ק"ד אבל כשהוא בכתב תולין יותר שמכוין וגם דלמ"ל לעשות מעשה ולכתוב מסתמא לאיזה כונה נתכוין אבל בנ"ד שנראה הכונה למה כ' ואעפ"כ הוי מסל"ת י"ל דמודה הה"מ דמהני וכמ"ש הח"מ והבו דלא להוסיף אעפ"כ קשה לסמוך על סברתינו וצריך חפוש בפוסקים אי, מקילין מסל"ת בכתב במקום עגון גם הראפארט של אפיציר לא כ' רו"מ למה כתבו ולמה כתב זה האיש למאקווי ואין לי פנאי להרחיב הדבור והי' זה שלום יצחק מאיר בהרב מור"י ז"ל:
תשובה אחר שענוותו תרבני והרשה אותי לישא וליתן בדבריו ע"כ פקודתו שמרה רוחי וכבודו יבחן דברי וזה החלי בס"ד וראשית אפתח במה שכ' כקת"ה שמא פסולים הם דהוי קבוע. נ"ל לדעתי דנהי דאילו ידעינן דפסול ל"מ להה"מ מסל"ת בכתב אבל בספק פסול י"ל דמודה דמהני בכתב דהוי כס"ס דלמא כשר ואת"ל פסול דלמא רק מסל"ת ומהני בשלמא ודאי פסול חיישינן שמא לא לפי תומו אבל בס' פסול הוי ס"ס דא"ל דה"ה כודאי מתכוין הוא להה"מ דלמה נשוה פלוגתא רחוקה כ"כ בין הה"מ ובין הב"י דיו דנימא דספק מתכוין הוא וא"כ הוי ס"ס ונהי דאיכא חזקת א"א הא כיון דדייקא ומנסבא מרע לחזקת א"א כמ"ש תוס' כתובות דכ"ב א"כ יש להתיר בס"ס ונהי דאפ"ל כיון דאין אנו דנין על האדם דאינו מקוים שמא אחר כ' א"כ רק אי מת הבעל אין ספק אחד מתיר יותר מחבירו דבין כשר או מסל"ת נאמן אבל ז"א דאם אחרי' מסל"ת פסולי' יכחישוהו אז אי כשר הוא העד א"כ הוא נאמן דעד כשר יותר מהימן ואילו מסל"ת ואח"כ יכחישוהו שנים הלך אח"ר דיעות וא"כ כל שיש נ"מ הוי ס"ס ואף אם נפקפק בזה מ"מ ודאי הוי אומדנא מדשלח המעות דלא שדי אחר זוזי בכדי לקלקל אשה א"כ ודאי קושטא הוא ונהי דמר הביא ראי' מפונדקית דאי לאו דבכיא לא הוית מסל"ת אף דהוציאה מקלו ותרמילו כאן דבל"ז אינו רק ספק מסל"ת מועיל אומדנא דהוי מסל"ת גמור או דקושטא קאמר וכ"כ הב"ש ס"ק מ"ט בשם הט"ז דאם יש אומדנות מוכיחות בהדי ספק מסל"ת יש לנו לילך לקולא דהוא מסל"ת משא"כ התם אי לאו דבכי' היתה ודאי לאו מסל"ת דהא שאלו אי' חברינו לכן משני דבכיא קודם א"כ מקרי מל"ת:
ובל"ז אפשר לסתור ראי' מפונדקית דשם לא תנן רק דהוציאה להם מקלו ותרמילו ולא תנן דנתנה להם א"כ לא הפסידה כלום במה שהוציאה דאולי טענה דמגיע לה והחפצים הם משכון ונאמנת שמגיע לה כדי דמיו או דלא מחייבת ליתן להם דמסתמא יש לו יורשים ואינה מחויבת למסור החפצים לאחרים ועד שיבואו היורשים תכפור ותאמר החזרתי ולא מפסדא מידי אבל כאן הא שלח עשרה רו"כ למה יפסיד לעצמו וישקר והא אפילו באיסורין שאין ע"א נאמן אמרינן מתוך שנאמן להפסיד שכרך אתה נאמן להפסיד ס"ת והט"ז יו"ד סי' קכ"ז הקשה מהא דקדשתיך ומחלק בין איכא חזקת היתר והשתא התם דאפשר דתמות נפשו עם פלשתים קאמר א"כ מכ"ש כאן למה יפסיד לעצמו כדי להכשילה. תו י"ל דכיון דמספקינן דלמא הוא חי והניח מקלו אצלה בפקדון מה מפסדת אם הוציאה להם הא בל"ז יבא ויתבע מאתה הפקדון וא"כ אי נתנה להם אם רגיל הי' להפקיד אצלם לא תתחייב לשלם או דלא נתנה להם רק הראה וסברה אדהכי יבא בעל החפצים ויקח מאתה אבל בנ"ד דשלח ליורש שלקח מהארטעל ודאי לא יתנו לאחר מהארטעל ולחוש שמשקר ושולח מכיסו לא מצאנו לחוש כלל. תדע דאל"כ ק' מנלי' להרי"ף ללמוד מהא דפונדקית דהיכי דעכו"ם התחיל לפ"ת אע"פ ששאלו אח"כ לא נפיק מדין מסל"ת והובא בש"ע סט"ו וכל הפוסקים נמשכים אחריהם מאי ראי' דלמא מה דבכתה תחלה ל"ה רק ספק מל"ת ובהדי אומדנא דמקלו ותרמילו מהני להתיר ספק מסל"ת אע"כ דלא הוי אומדנא כלל ואמאי לא יהי' עכ"פ ספק אע"כ כמ"ש דאינה מפסדת במה שהוציאה מקלו א"כ שפיר למד הרי"ף לכל מקום דמהני אבל אי תימא דהיתה מפסדת מנ"ל להרי"ף להוכיח בשאר דוכתי דליכא כגון זו דמהני אם התחיל ואח"כ שאל ישראל דגם סוף דבריו הוי מל"ת ודלמא הוי עכ"פ אומדנא דהיכי שמפסיד נפשה ודאי אומדנא מיהת איכא דהני חזינן באיסורין מתוך שנאמן להפסיד שכרך דנאמן אע"כ דהתם לא מפסדת כלום כמש"ל:
וראיתי לירושלמי סוף יבמות הפונדקית הוציאה להן מקלו כו' ר"א בשם ר"ח עשו אותה כחי' שהיא נאמנת על אתר אמר רשב"ס עשו אותה כמסל"ת ופי' הפ"מ דלפי שהיתה מראה פנים לדברי' דהוציאה מקלו ותרמילו ורשב"ס אמר דעשו אותה כמסל"ת ולא מסל"ת ממש וזהו ג"כ לפי שהוציאה מקלו ותרמילו ולפי פירושו לתרווייהו לא היתה מסל"ת ממש וחולק אש"ס דילן ובס' עז"נ ס"ק צ"ב פי' דר"ח סובר דלא היתה מסל"ת רק בשביל מקלו ותרמילו האמינוה וחולק אש"ס דילן ורשב"ס סובר כש"ס דילן רק מה דאמר עשו אותה כמסל"ת לפי דבכי' אף שאח"כ שאלוה אי' חברינו וכ"פ בק"ע כדבריו. והשתא ק' כיון דר"א סובר דאפילו בלא מסל"ת נאמנת ע"י מקלו ותרמילו ונהי דהש"ס פליג מ"מ מנין להרי"ף להוכיח דבכ"מ מהני כשהתחיל עכו"ם דלמא הש"ס דילן נהי דפליג אר"א בלא בכיא דל"מ מקלו ותרמילו אבל מיהת בבכיא מהני רק ע"י צירוף מקלו ותרמילו ומנלי' דאפילו בלא מקלו מהני ולפמ"ש י"ל דאם היתה נותנת מקלו ותרמילו ודאי אפילו היתה מכונת להעיד כר"א רק דש"ס דילן משמע דלא נתנה להן רק הראה וז"א אפילו אומדנא כלל לצרף דמה איכפת לה דבידה לעכב הכל אח"כ או שתטעון כדי דמיה או שתגזול הכל לכן שפיר הוכיח הרי"ף דינו דכל מל"ת כן אף שנשאל באמצע ור"ח בירושלמי דהוציאה להן היינו שנתנה להן דדחוק לי' לאוקמי שהיתה בוכה מה דלא תנן לכן סובר דאפילו במכוונת נאמנת ושני התלמודים ל"פ רק בפי' משנה וא"כ לפ"ז בנ"ד ששלח לאחי המת עשרה רו"כ י"ל דאפילו הי' ודאי פסול והי' מכוין הי' מהני לדרכינו:
וראיתי לתשו' ב"י סי' ו' תמה כיון דבכיא הוי התחילה להרי"ף למה הביאו הא דמקלו ותרמילו במתניתין ותי' דמעשה שהי' כך הי' ותדע דל"ב קברתיו לכמה פוסקים ועכ"ז מייתי שם בהא דפונדקית מת וקברתיו אלא דלפי שכן הי' המעשה לכן הזכירו ומייתי שם דברי הגה"מ פי"ג מגרושין דבגמ' דילן סבר כרשב"ם בירושלמי אלמא דבלא מקלו היתה מסל"ת רק תמה שם אדברי תוס' יבמות וז"ל וא"ת מה מייתי רבנן ראי' מפונדקית הא מסל"ת היתה ותי' דלא היתה מל"ת ממש שזה שהוציאה מקלו ותרמילו היתה יכולה לעשות לעדות ור"ע אמר דאין לך מל"ת גדול מזה כיון דבכיא עכ"ד וע"ז תמה הב"י דא"כ עיקר דחיית ר"ע דבכיא ולא ממקלו ותרמילו והיאך ר"ע לא השיבם דבכיא רק ממקלו ותרמילו דזה אדרבה לחכמים הוי כמכונת והיאך השיב טענה מנגדת לדבריו וגם דברי רש"י הניח בתימה הב"י שם אבל גם על דבריו יש לתמוה דבשלמא מה דהזכירו חכמים קברתיו משום דמעשה כן הי' אבל ר"ע שבא לסתור הא דלא תהא כהנת כפונדקית ולא הזכיר דמסל"ת היתה רק סיפר מעשה ממקלו ותרמילו ועיקר תשובתו הי' דבכיא למ"ל להזכיר מעשה דמקלו ותרמילו ולישב דברי תוס' נראה דחולקים על הרי"ף וסוברים דבכיא קודם ואח"כ נשאל לא חשיב מסל"ת כיון דלא אמרה מיד מת וקברתיו ודברי' נגמרו אחר השאלה רק ספק מסל"ת ונהי דשפיר אומדנא מועיל בס' מסל"ת סוברים רבנן דזה ל"ה אומדנא מה דהוציאה מקלו ותרמילו קודם ששאלו דשמא היא מכוונת א"כ אין רק הבכי' וזה הוי ספק ולכן מביאים ראי' מפונדקית אבל ר"ע סובר דמקלו ותרמילו הוי אומדנא וא"כ דבכיא הוי ספק א"כ כי הוציאה מקלו הוי כודאי מסל"ת א"כ אף ששאלוה אח"כ אנן מתירין ע"י בכי' בהדי מקלו ותרמילו שהי' קודם לכן ששאלוה דמקלו ותרמילו למשוי בכי' דהוא ספק בין לר"ע ובין לרבנן כודאי לר"ע ולרבנן ל"מ מקלו למשוי כודאי דבשעה שבכי' הוי ספק כיון שאז לא אמרה דבר ואי שקודם ששאלו הוציאה מקלו ותרמילו לא מועיל לרבנן דאז הוי כמכונת ור"ע סובר דמקלו ותרמילו בהדי ספק בכי' אין לך מל"ת גדול מזה ואנן דקיי"ל כרבנן שפיר מקלו ותרמילו בהדי ס' מסל"ת מהני ולכן סיימו דכן משמע בירושלמי דלאו מסל"ת ממש כדעת הרי"ף דהתחילה לבכות מהני מה שאמרה אחר השאלה מת וקברתיו למל"ת דמי דז"א דא"כ למה אמר כמל"ת עשו אותה רק דכאן בכי' ומקלו הי' קודם שאלה ובגמ' הוא ג"כ פריך דאיך קראו מל"ת הא שאלו ומשני דבכי' ולרבנן ל"ה ודאי מל"ת ומקלו ל"מ למשוי מל"ת ולר"ע מהני צירוף מקלו לבכי' וא"כ לא הצריך ר"ע להזכיר בכי' דזה ידעו רבנן רק מקלו דבזה חלק דהוי שפיר אומדנא למשוי מסל"ת לדידי' וא"כ לפ"ז חולקים על הרי"ף:
ולישב שיטת הרי"ף דקשה למה לא הזכיר ר"ע דבכי' והזכיר מקלו ותרמילו לכן נראה דלר"ע דלא מהימני נשים בעדות אשה א"כ חמיר משאר איסור דאורייתא דאשה נאמנת באיסורים ובמת בעלה לא מהימנא ק"ו מסל"ת דא"כ בכ"מ באיסור תורה דא"נ להעיד שמת בעלה ולזה שפיר רבנן דמייתי ראי' מפונדקית לא ידעה כלל דהוציאה מקלו ותרמילו ולכן השמיטו מדבריהם אף דקברתיו הזכירו שלא הי' צורך רק דמעשה כך הי' ומקלו ותרמילו לא הזכירו לפי דלא ידעו מזה וא"כ דנו ק"ו לכהנת מפונדקית מל"ת דהשתא מל"ת דלא מהימן באיסור דבר תורה באשה הקילו כ"ש אשה דכשרה לאיסורים דנאמנת לעדות עגונא והשתא ניחא מה שתמוה דמ"ט דרבנן שהאמינו לפונדקית דלשיטת תוס' דל"ה מל"ת היאך סברי רבנן דהתירו הא ריב"ב דמתיר אשה מ"מ הא אמר שם בנכרי אם מתכוין אינו עדות ולפמ"ש רבנן סברי משום מל"ת וק"ו לאשה בלא מל"ת לרבנן ודחה ר"ע דשם אפילו בלא מל"ת מקלו ותרמילו הוי כעדים ובגמ' מאי גריעותא דפונדקית אמר ר"כ נכרית ומסל"ת זה מקלו כו' ה"פ דר"כ בא לפרש למה האמינוה אי נכרית והביא שני טעמים לרבנן משום מל"ת ולר"ע משום מקלו ורבנן לא ידעו מהא דמקלו דאל"כ הי"ל להזכיר כמו שהזכירו קברתיו ללא צורך רק דכן הי' המעשה וא"כ למד הרי"ף דינו דבכי' קודם אף דלא ידעו ממקלו לרבנן חשיב מל"ת א"כ פשט דינו שפיר לאו משום מל"ת רק מקלו ותרמילו דמסל"ת א"נ כלל לדידי' דלא עדיף מאשה דאי תימא רבנן מכשרי באינו מל"ת אמאי לא פליגי אדריב"ב ות"ק לעיל בשלמא לפירושינו ניחא ול"ק אמאי לא פליג ר"ע אמסל"ת דכיון דבאיסורים גרע מסל"ת מאשה מתכונת להעיד וכיון דפליג אאשה דא"צ להעיד א"כ עכו"ם מסל"ת מק"ו אתיא דל"מ ולכל הני שנויי בין למ"ש בשיטת התוס' או הרי"ף אין ראי' לאסור בנ"ד:
ואדרבה הב"ש ס"ק ל"ח כ' אריב"ש דדייק דמל"ת ל"ב ק"ד מהא דשמעו פלוני מת דלא פריך דלמא עכו"ם מוכח דמדין מל"ת מהימן והקשו מגט דכל השומע קולי יכתוב גט לאשתי דשם ניחוש דלמא עכו"ם ותי' דלא חשיד לקלקל במתכוין וכ"כ הט"ז וא"כ השתא לקלקל ל"ח אף דאינו מפסיד מידי מכ"ש כאן שישלח מעות לקלקלה ורק לחוש דמכוין להעיד כדברי הה"מ דמסיח לפי תומו בכתב ל"מ ודייק מהרמב"ם שכ' מצאו כתוב בשטר פ' מת או נהרג ונודע שכתבו ישראל משמע הא לא"ה שלא נודע ל"מ דלמא עכו"ם ומסל"ת בכתב ל"מ וה"ה לנ"ד דאיכא חשש שפסול כתבו וכמ"ש מר ומ"ש דהוי ס"ס לכאורה נסתר דא"כ למה כ' ונודע שהוא ישראל משמע דבס' ישראל אין מתירין מכח ס"ס שמא ישראל ואת"ל עכו"ם כתב שמא לא נתכוין להעיד והוי מסל"ת אע"כ דל"מ וכן מצאתי בעז"נ דמדייק בספק ישראל דל"מ א"כ ה"ה לספק פסול דל"מ מל"ת בכתב והב"י בבד"ה חולק ומפרש דאינו כתוב דרך מל"ת איירי הרמב"ם אבל מל"ת בכתב מהני ובאמת ק' היאך נחלקו הפוסקים במאי דמצאו כתוב איש פלוני מת אי צריך קיום השתא לא מספקינן דלמא נתכוין להעיד ניחוש דזייף חתימת חבירו אע"כ דסובר הה"מ דלכן מספקינן ובעינן נודע שהוא ישראל דאל"כ דלמא מכוין מדטרח לכתוב שטר וא"כ פליגי אי חיישינן לזיוף אבל אי תימא דרק תקנו מסל"ת בע"פ אבל לא בכתב דתרי קולי לא מקלינן מסל"ת ומפי כתבם אבל לא מספקינן שמא מכוין כלל א"כ למה נחלקו בקיום בהך עובדא הא כיון דלפ"ת נכתב היכי שייך זיוף ודאי של אותו שחתם וא"כ כיון שהוכחנו דאין כוונת הה"מ רק מטעם ספק א"כ כאן שיש אומדנא מהמעות ששלח מועיל בספק מל"ת גם סברת מו' הגאון דכאן ל"ש לספק דמדטרח לכתוב מכוין דכאן הוצרך לשלוח המעות וסברא זאת אחר כותבו התשובה כאשר נו"כ לפניו אמר לי שמצא כן בס' עז"נ לחלק דאם נתגלגל בתוך מכתב שפ' מת י"ל דמודה הה"מ:
והנה לדעת הר"ן דבעי ק"ד במסל"ת א"כ איש פלוני מת ל"ה מסל"ת ואין ראי' כלל דמסל"ת בכתב ל"מ וכן הרמב"ם דמצריך מת וקברתיו וכ' הריטב"א דכשמכריז מאן איכא בי חסא ל"ב קברתיו או להרי"ן מיגש דכשכותי בעת מיתה בעינן קברתיו ולמהרא"ם יש חילוק בין יצא עמו ועיין בב"ש סקנ"ד א"כ מכל הלין טעמי בעי הרמב"ם נודע שהוא ישראל דשמא הי' בעת מיתה או יצא עמו ולא מהני בלא קברתיו ולפ"ז אי נכתב מיתה וקבורה מהני מסל"ת בכתב רק להה"מ דסובר דבאיש פ' מת ל"ב קברתיו כיון שמכירו הצריך לדחוק לחלק דבכתב ל"מ א"כ שאר פוסקים שלא הביאו חילוק בין בע"פ לכתב דל"ק להם דברי הרמב"ם א"כ י"ל דסברי כהב"י א"כ הוי פלוגתא דרבוואתא וספק שמא כשר והוי ס"ס ואף דאיתחזק באיסור א"א ל"מ ס"ס מ"מ כאן דאיכא עוד ספק דאומדנא איכא אפשר דהוי כג' ספקות דמתירין באתחזק ג"כ ועוד דדייקא ומנסבא מרעא לחזקת א"א י"ל בס"ס. ומדברי הרשב"א נראה דסובר דמל"ת בכתב מהני דהוא כ' דמצריך הרמב"ם קיום והה"מ הביאו ותמה דהי' להרמב"ם למנקט והוא שנתקיים ובאמת ע"כ הרשב"א מפרש ונודע שישראל כתבו ע"י קיום ומנין לפרש כן אע"כ דלא פי' כהה"מ דסובר מסל"ת בכתב מהני וא"כ ע"כ הרמב"ם איירי בנודע שאינו מל"ת כמ"ש הב"י וא"כ קשה לי דמה השמיענו פשיטא דבלא נודע אסור דלמא עכו"ם הוא לכן פי' דאתא לאשמעינן אף דחתים שם מובהק שהוא ישראל בעינן נודע ע"י קיום דאי הוי סבור כהה"מ דלמא במל"ת איירי והשמיענו דל"מ בכתב ונודע ע"י שם מובהק אבל קיום לא בעי' וראי' להב"י ונהי דאין בכחי להכריע מ"מ בצירוף אומדנת המעות עכ"פ ראוי להקל:
הן אמת שיש לי להקשות על הרשב"א מגטין דכ"ח דשמע מב"ד של ישראל אומרים איש פלוני מת איש פלוני נהרג ישיאו את אשתו מקומנטרסין של עכו"ם אל ישיאו כו' ופריך דהא מל"ת מהימן ואמאי לוקי באינו מסל"ת דהא דומיא דהכי לשון הרמב"ם מפרש באינו לפ"ת בשלמא להה"מ ל"ק דלא מצי לאוקמי בכתב דהא תניא אומרים אבל להרשב"א קשה ואפשר ליישב דאי באינו לפ"ת מה השמיענו דב"ד של ישראל ישיאו פשיטא דאפילו ע"א מהימן לעדות אשה כ"ש ב"ד אבל במסל"ת ה"א דגרע ודוקא ע"א מהימן בישראל כשמכוין לעדות דלא יעיד שקר אבל בדרך שיחה ה"א דלא מהני וקמ"ל דישיאו ולכן פריך דאדרבה במסל"ת אפילו קומנטרסין להימני ועוד דבל"ז קשה להרי"ן מיגש דכותי שהי' בעת מיתה בעינן קברתיו מה פריך בגמ' הא שם לא אמר קברתיו ועכצ"ל דבגמ' דייק מדנקט ב"ד של ישראל ע"כ לאורויי דקומנטרסין לא מהימני ומה רבותא בקומנטרסין משאר עכו"ם ע"כ במסל"ת דאף דשאר עכו"ם מהימני קומנטרסין לא וע"כ איירי בגוונא דמהימן שאר עכו"ם ולכן אמאי לא מהימני פריך ומה נשתנו ומסיק שם דלא מהימני ויש להאריך ואכ"מ. מקצת דברים אל נו"נ לפני הדר גאונו בפה וכתבתיו להתלמד במקום אחר: