אור ברסלב

שות הרדד אבן העזר א· רבי דוד דוב מייזליש

סימן כג

סימן כב

שאלה עובדא באשה פה"ק שבעלה ישב במאסר מאדלין והיא נסעה אליו וטרם נסעה טבלה לנדתה וילדה בן מהו להכשיר הולד כי אמרה שמבעלה היא מעוברת.

תשובה הטור באה"ע סי' ד' כתב וז"ל כתב הרמב"ם הי' בעלה במדינת הים וילדה ה"ז בחזקת ממזר שאין הולד משתהא במעי אמו יותר מיב"ח ובה"ג כתב שאינו בחזקת ממזר שאנו תולין לומר שמא בצנעא בא והמחבר שם הביא שני דיעות ומסיים כיון דפלוגתא הוא הוי ס' ממזר והב"ש כתב דדעת בה"ג שמא בא ע"י שם אע"ג דגבי גט מתנה ע"מ שתעלי לרקיע הוי תנאי, שא"א לקיימו ולא אמרינן דאפשר לעלות ע"י שם כמ"ש תוספ' משום להכשיר הולד שאני ולדיעה זו הולד כשר ולא כמ"ש בפרישה דהוי ספק והתוס' והרא"ש כתבו דאנן תולין אף שהיא אינה אומרת כן מיהו תוס' קדושין דע"ג כ' דאנן לא תלינן שבא ע"י שם אא"כ היא אומרת כן עכ"ל הב"ש. ונעתיק לשון בה"ג בגטין ממזרות אין חוששין לה ה"ד כגון דקאמרי הלך בעלה למדה"י וזניא והו"ל ברתא לא חיישינן דאמרינן דלמא בעלה בא בצנעא ושמש כהא דאבוה דשמואל אתא בשם ושמש ומ"ט הוי חכים דכי אזיל אבוה דשמואל למערבא אשכח מדיתא דהוה ידעא בלישנא דצפרי א"ל, אזדקק לי ואנא יהיבנא לך כך וכך משום דהוה ידעה דנפיק מיני' גברא רבא ערק מינה והדר אתא בשם ההוא ליליא ואזקק לדביתהו והדר אזיל לסוף אשתמע מלתא דמעברא אתיוה לב"ד ואלקוה אמר שמואל בכריסה דאמה אכוף רישא כי היכי דאמטי' ריש שוטא עכ"ל בה"ג. וע"ז הקשה הרא"ש פ"י יוחסין מהא דרבה תוספאה דלא הכשיר רק עד י"ב ירחא שתא ולא יותר דלמא בא ע"י שם ותי' הרא"ש דאם מודים שלא בא בתוך הזמן אין להתיר רק עד יב"ח תו הקשה הרא"ש מהא דקדושין דע"ג דאמרינן דאיכא מיעוט שהלכו בעליהן למדה"י ותי' כיון דחזינן שהשליכתו הוי ממזר דאי איתא שבא בצנעא לא היתה משליכתו עכ"ל ותוס' כתבו לחד תי' דבעינן שתטעון כן שבא עלי' בצנעה:

והנה הקו' מרבה תוספאה אפשר לישב דלכאורה למה נתלה במלתא דלא שכיח שבא ע"י שם דחזינן בגט דהוי א"א לקיימו רק כיון דאמרינן לענין הבחנה דבזנות ל"ח דאשה מזנה מתהפכת ומזנה כדי שלא תתעבר ולא שכיח א"כ למה נימא דנתעברה בזנות דהוי מידי דלא שכיח דהי' מתהפכת ואי דתתלה דבעלה בצנעא בא הא היתה מתהפכת דיריאה שבעלה יכחישנה לכן להכשיר הולד אמרינן דבצנעא בא ואי דלא שכיח הא גם זנות לא שכיח שתתעבר דמוקמינן איתתא אחזקת כשרות ולפ"ז אי אשתהי תליסר ירחי שפיר אסורה דבכה"ג למה נתלה במידי דלא שכיח שבא ע"י שם דלמא זנתה וזנות בלא עדים דכאן א"צ להתהפך דהיא היתה סבורה שתלד לתשעה כדרך הנשים א"כ אפילו זנתה אחר הליכת בעלה חדש או שתים לפי חשבונה תלד לי"א או לי"ב חדש מעת הליכת בעלה ונתלה דאשתהי א"כ למ"ל להתהפך וכיון דבכה"ג שכיח שתזנה ותתעבר למה נתלה במידי דל"ש שבא ע"י שם ולפ"ז אי אשתהי י"ג או י"ד או ט"ו הולד ממזר ואי אשתהי ט"ז או יותר אז איכא ראי' מדלא נתהפכה דבצנעא בא הולד כשר כמ"ש בה"ג ולפ"ז אפשר לכוין גם דעת הרמב"ם לדעת בה"ג רק דסובר דאחר יב"ח היינו י"ג וי"ד וט"ו אז י"ל דלא נתהפכה שהיתה סבורה שלא ישהא הולד יותר מט"ח לכן שפיר לא תלינן שבא בצנעא אבל בעבר זמן מרובה דאז שפיר מודה לבה"ג כיון דגם שנימא דנתעברה בזנות לא שכיח מוקמינן אחזקת כשרות דע"י שם בא:

ובזה אפשר לישב לקושיית המל"מ פט"ו מה"א אהא דחגיגה די"ד דבתולה שעיברה מהו לכה"ג דמסקינן דשמואל לא שכיח וחיישינן שמא באמבטי עיברה דא"כ הא דרבה תוספאה למה הוצרך לאשתהי נימא דבאמבטי עיברה ולפ"ז ניחא דשפיר הא דמכשרינן לכ"ג רק משום דאם היתה מזנה היתה מתהפכת כדי שלא תתעבר וא"כ אמרינן דבאמבטי עיברה אבל בעובדא דרבה תוספאה דשם י"ל דמזנות ותולית בבעל דאשתהי הולד לכן לא תלינן באמבטי ואסור אחר יב"ח:

ויש ג"כ לישב קצת קו' תוס' בחגיגה דהיאך אמרו דשמואל ל"ש הא רוב בקיאין בהטי' ותי' תוס' דלהתעבר ל"ש אבל קשה הדבר לומר דבאמבטי יהי' יותר שכיח מעיבור ע"י הטי' ולמה זה בני ממזר נאמן ופוסלין ולד אחר יב"ח ועיין במ"ל ולפי"ז ניחא דהא דאמבטי ג"כ ל"ש כהא דשמואל רק דמ"מ יותר מסתברא לתלות באמבטי מהטי' דכיון דהיא אינה יודעת אם הטה והיתה חוששת שתתעבר א"כ איכא תרתי דל"ש חדא דתתעבר ותשאר בתולה ע"י הטי' ותו דלא תתהפך מיראה שמא לא הטה שפיר ויגלה נבלותה משא"כ באמבטי דלא אסקי אדעתה שפיר חיישינן דליכא אלא חדא דל"ש אבל בכ"מ שאפשר לתלות בבעלה כגון אחר יב"ח אז ודאי אין סברא דמתהפכת ומזנה דשמא זנתה ותולית דאשתהי שפיר לא תלינן באמבטי דל"ש ולכן כשאומר זה בני ממזר נאמן ואפילו למאן דל"ל אשתהי ביבמות ד"פ ופוסל קודם יב"ח י"ל כיון דחדש העשירי ודאי שוהא א"כ בילדה לי"א חודש י"ל דזנתה חדש אחר פרידת הבעל וסברה דתתלה שנשתהא עשרה חדשים והיא תלד לט' כדרך כל נשים לכן אינה מתהפכת ע"כ לא תלינן באמבטי דל"ש דבחדש עשירי כ' הח"מ בא"ע ס"ד דלכ"ע אמרינן אשתהי או אפשר למאן דל"ל אשתהי אה"נ דכשר דאמרינן שמא באמבטי איעברה:

תו תמה המל"מ שם כיון דכתבו תוס' גטין דמ"א דלכן לא דחי עשה דפו"ר לאו דלא יהי' קדש דבהעראה א"א להתעבר ואיך אפשר להתעבר באמבטי וכן איתא בקדושין דע"ח בשלא גמר ביאתו לא לקי משום לא יחלל זרעו עכ"ד תמה אקרא איך דחה דברי הגמ' בשביל קושיא אשר מהנמנע להתעבר וכי לא היו חז"ל בקיאי בטבע מינן ובאמת פריך בחגיגה דט"ו מהא דש"ז שאינו יורה כחץ אינו מזרעת ומשני במקומו מיהת יורה כחץ וזה שייך באמבטי אבל בהעראה שהמקום צר ודחוק וא"א לו במקומו לירות כחץ שפיר אינה מתעברת אבל באמבטי דיורה כחץ במקומו מזרעת זה ברור ואף אם נניח סברתינו אטו בגמ' קדושין אמרו דהוא נמנע רק דרוב איכא דאינה מתעברת א"כ לא לקי אלא יחלל זרעו כיון שעפ"י הרוב לא תתעבר וכן לא דחי עשה דפו"ר שכיון שעל הרוב לא תתעבר לא מקיים עשה ועבר אלאו ואין להקשות דכיון שרוב אין מתעברין באמבטי א"כ אמאי מתירין לכה"ג דז"א דכבר אמרנו דגם זנות ל"ש שתתעבר מצד חזקה דמתהפכת ומזנה לכן כיון דיש לה חזקת היתר טוב לומר שבאמבטי הי' משא"כ הא דשמואל דל"ש בדרך היתר מבעלה שתתעבר וגם לא שכיח דלא תתהפך ותגור פן לא יטה וגם בהטי' אפשר לה שתתעבר ממנו לכן לא חיישינן כלל להא דשמואל:

ואפשר לישב קושיית המל"מ פט"ו מהא"ב אשיטת הרא"ש דגם בלא נשרו בתולי' אסורה לכ"ג דא"כ מאי קאמרי בגמ' בתולה שעיברה חיישינן לדשמואל או לא הא אף אי חיישינן לדשמואל אסורה דנבעלה מיהת אף שלא השיר בתולים ונ"ל די"ל דהרא"ש מפרש כפי' שני ברש"י בחגיגה כגון שמצא לה בתולים ובעי בגמ' אי חיישינן לדשמואל ואסורה לכ"ג או באמבטי ומותרת דל"ח לדשמואל דאי הוי חיישינן לדשמואל מספיקא הוי אסרינן אבל בזנות גמור א"א לחוש כיון דנמצאו לה בתולים ומסיק דשמואל ל"ש ונהי דבאמבטי נמי לא שכיחא מוקמינן אחזקת כשרות ובזה יתישב קו' המל"מ דא"כ האומר זה בני ממזר הוי ממזר ודאי נימא באמבטי עיברה ולפי"ז ניחא דלמה נתלה במידי דל"ש דנתעברה באמבטי לכן הוי ודאי ממזר משא"כ הא דחגיגה דכריסה בין שיניה והמפה לפנינו בבתולים א"כ א"א לתלות רק במידי דל"ש או דשמואל או דאמבטי ואי דשמואל שכיח לא הוי תלינן באמבטי דל"ש אבל אי דשמואל ל"ש ג"כ אז בשביל חזקת כשרות תלינן באמבטי והשיב בן זומא דשמואל ל"ש ותלינן באמבטי בשביל חזקת כשרות אבל היכי שאין כאן ראי' מבתולים תולין שזנות ממש דשכיחא טפי ולא תלינן באמבטי ול"מ חזקת כשרות למיתלי במידי דל"ש היכי דאיכא מידי דשכיח לכן האומר זה בני ממזר הוי ממזר ודאי דלא תלינן במידי דל"ש כיון דאיכא למיתלי דזנתה ממש. ואפילו לפרש"י בל"ק דלא בא עלי' עדיין ל"ק מ"ש מאומר זה בני ממזר דרש"י דקדק בלשונו דהיא טוענת שימצאו לה בתולים י"ל דנאמנת דהוי מלתא דעבידא לגלויי שאם יבעול ימצא בתולים לכן מהימנינן דע"כ באמבטי עיברה משא"כ באומר בני למה נתלה באמבטי דל"ש כיון דא"ל שזנתה ממש ובזה ל"ק קו' תוס' מר"י דאמר א"נ בראוה מדברת דשם לא עביד לגלויי והארכתי במ"א:

אכן יקשה קו' המ"ל דלמה תולין שבא ע"י שם דל"ש מ"ש מאמבטי דלא תלינן באומר זה בני ממזר והרי ע"י שם ודאי ל"ש כדמוכח בע"מ שתעלי לרקיע ובמכות ד"ה דל"ח לגמלא פרחא ומ"מ תולין להכשיר ולד ורצה לדחות דברי הגמ' דאין מציאות שתתעבר באמבטי. אבל אין זה כדאי כלל נהי דקו' גדולה היא די"ל דבה"ג אין כוונתו רק דבצנעא בא ולא ע"י שם ואי דא"כ אמאי חלקו הראשונים נראה דתליא בהנך לישני דגמ' גטין פ' מ"ש דע"ו אהא דאם לא באתי מכאן ועד יב"ח ופריך וניחוש שמא בא ומשני באומר נאמנת עלי שלא באתי ואידך לישנא ניחוש שמא פייס אבל לשמא בא ל"ח ופסק הרמב"ם דלשמא בא בסתר ל"ח א"כ כיון דל"ח בגט להחמיר דבא בסתר דאי איתא דבא לא הי' מצניע עצמו א"כ שפיר סבר הרמב"ם דלקולא אין תולין להכשיר ולד שבא בצנעא וכאן עדיפא דבגט יותר יש לחוש שבא בצינעא ורוצה לקלקלה אבל למאי יסתיר עצמו ויוציא לעז על בניו לכן סברי הטור ורמב"ם דאין תולין שבא בצנעה ולכן הוי הולד ממזר לשטתם אבל בה"ג י"ל דסובר כהך לישנא בגטין דחיישינן שמא בא בסתר וסובר דה"נ תולין להקל ולא מייתי ראי' מדשמואל דתולין שע"י שם בא דמאן חכים כאבו' דשמואל לבא ע"י שם רק דמביא ראי' דלא אמרינן א"א דבא לא הי' מסתיר עצמו דהא חזינן דבא ע"י שם ומיד חלף הלך לו ולא ראהו איש מדהביאוה לאשתו לב"ד להלקותה מוכח דלא הי' שום אדם יודע אלמא שכיח לבא בסתר לכן תלינן שבא בצנעא ואפשר אפילו ללישנא בגטין דל"ח שמא בא דהתם אינו רק חשש לעז כמ"ש הר"ן שם ועתו"ס גטין די"ח דתנאי אם לא באתי מחמת חבה מתנה התנאי א"כ ודאי לא בסתר בא לקלקלה לכן תלינן להכשיר הולד ולפ"ז היכי שאין מציאות לבוא כגון שהי' במקום רחוק גם לבה"ג לא תלינן שבא ע"י שם ובזה י"ל קו' הרא"ש ותוס' די"ל דהנך סוגיות מיירי שהבעל במקום רחוק הי' והא דלא תירצו כן אפשר דהי' דחוק להם לומר דהנך שמועות שהי' במקום רחוק וגם אי נימא דתוס' ורא"ש לא פי' כן מ"מ נ"ל דסברא נכונה:

וראי' לדברינו דאיך יפרנס הבה"ג הא דאתי' לאמי' דשמואל והלקוה אמאי הא אמרו מלקין על היחוד ה"מ בפנוי' אבל בא"א לא דא"כ אתה מוציא לעז על בני' וא"כ ה"נ אם איתא דאתה מכשיר הולד איך הלקוה הא יוציא לעז על בני' אע"כ דאבוה דשמואל הי' במקום רחוק שלא יכול בצנעא לבוא וע"י שם לא תלינן אף לבה"ג לכן הלקוה והא דהכשירו לשמואל י"ל דבאו עדים או שאבוה דשמואל שב לביתו והראה להם כי יכול לפעול ע"י שם אבל כ"ז דלא ידעו לא תלינן דבשם בא ושפיר הלקוה וראיתי להריטב"א מכות ד"ה בשם הרמב"ן דהא דאמרינן ביבמות דחיישינן לגמלא פרחא א"נ בקפיצה לא סמך אהא רק אמילי מסר ודלא כמ"ש תוס' יבמות דקט"ז דבעדים זוממין דהי' להן לטעון לא חיישינן דז"א דכיון דכתיב והצילו העדה הי' לן לטעון עבורו אלא דבשום מקום ל"ח להכי וכ"כ הרמב"ן עכ"ד. ואם להציל ממיתה לא תלינן בשם מכ"ש להכשיר הולד דלא תלינן:

וגדולה מזה נ"ל דאף הבה"ג לא הכשיר רק משום ממזרות אבל לכהונה פוסל דבה"ג לא כתב רק אהא דממזרת אין חוששין וכתב דהו"ל ברתא ולא כ' דהו"ל זרעא משמע דבא להורות דוקא משום ממזרות לפסול בקהל הוא דא"ח אבל לכהונה מיפסלה ולכן נקט ברתא דבזכר ל"ש פסול כהונה וטעמו דבה"ג לא סמך אסברא דבצנעא בא לחוד רק דבל"ז כ' הרמב"ם דהוי ספק ממזר שמא מכותי ועבד נתעברה א"כ מצרפין הך סברא דבצנעא בא למשוי לס"ס דלמא מכותי ושמא לא זנתה כלל ולכן מיהת פגום לכהונה אבל בזכר אין כאן נ"מ לכהונה כמ"ש הרשב"א פ' החולץ דכותי ועבד הבא על בת ישראל הולד פגום אינו אלא בנקבה ולא בזכר וכ"פ היש"ש דלא כהרמב"ן שאומר דולד זכר נמי פגום ולכן נקט ברתא דאז דוקא רק משום ממזרות א"ח הא לכהן אסורה ובזה מיושב מה דהלקוה לאימי' דשמואל ולא חששו דאתה מוציא לעז דכאן כיון דסוף סוף אתה פוסלו לכהונה טוב לפרסם להבדילם מקהל כהונה וממילא ל"ק קושיית הרא"ש מהא דרבה תוספאה דבשביל אשתהי כשרה לכהונה ג"כ משא"כ בשביל סברת בצנעא בא אבל הרמב"ם סובר כיון דבצנעא בא לא שכיח אף לס"ס לא מצרפינן וכה"ג מצינו לתוס' כתובות ד"ט באונס אי הוי מיעוט דאורייתא לא הוי מצרפינן לס"ס והבה"ג סבר כדעת הריב"ש הובא בשמ"ק שם דאפילו מיעוטא מצטרף לס"ס או דאפשר דפליגי בס"ס שא"י להתהפך. ובזה מיושב קו' הרא"ש מהא דמיעוט שהלך בעליהן למדינת הים לבה"ג דהא שם ע"כ ליכא עכו"ם איירי דאל"כ אמאי לא אמר בגמ' דאיכא ספק עכו"ם ומה"ת לקולא א"כ כיון דאיירי באתרא דליכא א"כ בשביל בצנעא בא לחוד י"ל דלא התיר בה"ג והא דהרא"ש הקשה י"ל דהרא"ש רצה להשוות דעת בה"ג לדעתו דהטור פסק באומר אינו בני הוי ודאי ממזר ולא מספקינן שמא מכותי ועבד דלא כהרמב"ם לכן לא פירשו כדברינו דמטעם ס"ס התיר אבל לשיטת הרמב"ם ה"ה די"ל דבה"ג סובר כן ול"ק עליו כלל:

וגם מדברי רש"י נראה דסובר דשמא מכותי ועבד הוי ספק כהרמב"ם דפירש בכתובות די"ד בהא דארוס וארוסתו חדא דקא מודה ועוד כי לא מודה מכשיר ר"ג ופריך עלה דהא את, לא תעביד ומשני דכדיעבד דמי וז"ל אם אתה בא לפסול העובר אתה מוציאה מבעלה וקשיא דלמה לא כ' כפשוטו דכיון דיהי' ס' ממזר דשמא מארוס ואסור בב"י וכן בממזרת הוי דיעבד ובאמת פי' הר"ן כן לכן י"ל דרש"י סובר דלמשוי ס' ממזר ודאי לא דהוי כדיעבד ואי דא"כ יהיו סתרי אהדדי דלענין כהונה לאו מארוס ולענין ממזרות מארוס ז"א דהא אי מעכו"ם אסורה לכהונה ולקהל מכשרה וא"כ לקהל הוי ס"ס מארוס או מעכו"ם אבל לכהונה חדא ספיקא אי מארוס ואסורה לכן פרש"י לאוסרה על בעלה דאז אם אתה פוסל מכהונה דלאו מארוס שוב אסורה לבעל אפילו אי מעכו"ם לכן א"א למעבד תרתי דסתרי א"כ מתירין גם לכהונה דכדיעבד דמי:

עוד נ"ל דאפילו אי נימא דרש"י לא ס"ל כהרמב"ם מ"מ ניחא דנהי די"ל דסבר דל"ח לכותי ועבד מ"מ לא מקרי תרתי דסתרי כיון דיש מציאות רחוק דהכי אשכחן בשני שבילין בב"א דספיקו טמא ואמרינן בכתובות דכ"ז דאם יש מחבואה אחת מצלת על כולן ועמ"ל בה' חמץ ומצה שכ' דאף דודאי לא נחבאו כולן רק אחת כיון דשבוי' ספק ל"ש לומר דסתרי אהדדי דאפשר שגם אותן שלא נחבאו טהורות א"כ ה"נ כיון דאפשר מכותי א"כ לא חשיב למהוי כסתרי אהדדי והיו יכולין להתיר לקהל ולפסול לכהונה דהוי לכתחילה לכן כ' רש"י רק לאסרה לבעלה דהוי כסתרי אהדדי לכן מכשירין גם לכהונה אמנם י"ל דכאן שפיר בה"ג פוסל לכהונה ולכן כ' דהו"ל ברתא כמש"ל אפילו להרא"ש וטור דל"ה ספק מכותי מ"מ לכהונה הוי לכתחילה ומשום דמכשרינן לקהל לא סתרי דכבר כתבנו הואיל ואפשר מכותי ועבד לא מחזי מילי דרבנן כחוכא ואיטלולא ואי דא"כ אתה אוסרה על בעלה הא ליכא חשש דאם יבא בעלה ויאמר בצנעא בא דאיהו קים לי' מותרת לו א"כ אין אתה מוציאה מבעלה והא דארוס וארוסתו שאני דהא השמ"ק מפרש חדא דקא מודה שאומר שיודע דלא אפקרה לאחר לפרש"י ז"ל ועוד כי לא מודה שלא שמרה מביאת אחר וי"ל דאפקרה לגבי אחריני נמי כדאיתא ביבמות דס"ט וא"כ כיון דלפירושו הבעל לא ידע אי זנתה לאחרים ג"כ שפיר אי אתה פוסל לכהונה גם בעל יוציאה לכן גם לכהונה כדיעבד חשיב אבל בהא דבצנעא בא ודאי דבעל יודע האמת פסלינן לכהונה לכן כ' בה"ג ברתא דמ"מ רק משום ממזרות א"ח אבל פסולה לכהונה וא"כ אפילו בה"ג סבר כדעת טור ורא"ש דלא הוי ספק מעכו"ם מ"מ ניחא דהלקוה כדי לפסול לכהונה מטעמא דאמרן. הן יש לעיין בהא דמלקין על היחוד דאמרו ה"מ בפנוי' אבל בא"א לא לזעירי דאמר נסתרה דאסרינן לכהן אמאי אין מלקין בא"א כדי שהבנים יפסלו לכהונה י"ל דבכתובות די"ד לא אמרו רק דמודה דאין אוסרין על היחוד אבל מלקין י"ל דלזעירי נמי בא"א איירי ומיושב טפי דלא נצטרך לדחוקי כמ"ש תוס' דמלקין אפנוי' ואוסרין אאשת איש והא דמסקינן בקדושין דבא"א לא מלקין י"ל לדידן דקיי"ל כר"ג בנסתרה לא מיפסלא לכהונה דכדיעבד דמי אבל לר"י אה"נ דמלקין בא"א כיון דנפסל לכהונה משום מעלה ועוד יש לישב ולא רציתי להאריך:

ולפמ"ש בתשו' א' דבקדל"פ מלקין אפילו בא"א א"כ י"ל דהלקוה דלא גרע עכ"פ מדבר כיעור או קדל"פ דנהי דלהכשיר הולד אמרינן בצנעא בא מ"מ מכוער הדבר ויש לעיין:

ולולא דברי הראשונים הי' נ"ל לפרש דברי בה"ג בדרך אחר ומלתא חדתא קאמינא דבה"ג ציין עצמו אהא דממזרת א"ח דאתמר בגטין דפ"ט והך ברייתא ביצא עלי' קול דתניא בעולה א"ח (ומפרש התם למעלה דאימר פריצותא בעלמא דחזאי נשואה וארוסה א"ח פרש"י דלא אמרו היום רק מכבר שלא לפלוני א"ח בעיר אחרת א"ח ממזרת א"ח שפחה א"ח ויש לדקדק מדלא ערבינהו לכולהו בחד בבא אלמא דכל חדא טעמא אוחרי אית בי' והנה בטעם שפחה דאין חוששין כ' כיון דאין בו מעשה רק פסול משפחה ל"ח אף שהקול ברור וא"כ ק' ממזרת אי מטעם פסול משפחה ליערבינהו ולימא ממזרת ושפחה ואי לא רק דהקול שזנתה א"כ הוי מעשה אמאי ומ"ט א"ח לכן פי' בה"ג דיצא קול דבעלה הלך למדה"י דנהי דאילו ידעינן דכן הוא אז ממזרות הוא ולא תלינן דבצנעא בא כשטת הרמב"ם אבל כיון דתנן התם יצא קול שנתקדשה ס' קרוב לו דהוי קול ושוברו עמו ואמרינן התם ההוא גברא דקדיש באציפא דתחלתא דאמרינן עיינו רבנן דל"ה בה ש"פ ופרש"י דעיקר חשש הקול מפני החשד והכא ליכא חשד דיאמרו לית בי' ש"פ ועיין באה"ע סמ"ו ובב"ש שם דאף דמן הדין אין להקל שמא ש"פ במדי אף באנו ש"פ מ"מ בקלא ל"ח וגדולה מזה איתא במתניתין יצא קול שגירש ע"ת דהוי קול ושוברו ומשמע דאף בתנאי דשוא"ת דהוי גט ודאי ול"ח שמא יעבור וכמ"ש הש"ך ח"מ ס"ס מ"ו דעלי' להביא ראי' ואף ספיקא ל"ה מ"מ מהני לבטולי קלא אף שהדבר צריך עדים ה"נ כיון דאם יבואו עדים דבצנעא בא כשר הולד א"כ ה"נ בקול שהלך בעלה למדינת הים ל"ח דשוברו עמו דיאמרו חקרו ב"ד ועיינו דבא בעלה בצנעא ועדים העידו כן דומיא דתנאי והכי מוכח מלשון בה"ג דנקט ה"ד דקאמרי בעלה הלך למה נקט דקאמרי ולא נקט כגון שהלך וגם למה נקט הבה"ג וזניא דהא באמת אנן אמרינן דלא זנתה אע"כ דקאמרי היינו שכן יצא הקול וזניא וכיון דאפשר אם תברר בעדים דבצנעא בא כשר הולד א"ח דיאמרו עיינו רבנן וגבו עדות דבצנעא בא לכן א"ח אבל אי ליכא קלא רק דאנן ידעינן כן דהלך למדה"י לא תלינן דבצנעא בא גם לבה"ג לכן שפיר הלקו לאמי' דשמואל דהיכי דידענו בבירור לא מקילין בשביל הך סברא ותמה אקרא ונעלם ממנו מדוע לא פירשו דברי בה"ג כדברינו ולא הי' מחלוקת כלל בינו ובין הרמב"ם וכל השמועות שהקשו עליו ל"ק עליו. וער"ן סוף גיטין שהביא פלוגתת ראב"ד ורמב"ן בדין קדושין פמש"פ צריכין שיתברר או לא:

ואפשר לומר דהתוס' ורא"ש סברי דאי לא שכיח שבא בצנעא כלל אף קול ושכיח ל"ה אבל ודאי סברתינו נכונה ומצאתי סעד לדברי בשו"ת רשב"ץ ורשב"ץ סי' תקל"ה כ' דבה"ג סובר דהוי ס' ממזר ובאמת דבריו תמוהים דהא הביא ממזרת א"ח ה"ד כו' משמע דאף ספיקא ל"ה אע"כ דמפרש כיון דחשיב לה קול ושובר עכ"פ אם יודעין עפ"י עדים שבעלה הלך למדה"י וילדה מיהת ספק שמא בצנעא דאי ודאי ממזר א"כ ל"ה חשיב קול ושוברו וגם בקול היו חוששין ולגירש ס' קרוב לו לא דמי. אבל תמוהים לי דבריו שכ' דהרא"ש ג"כ מפרש לבה"ג הוי ס' ממזר וזה תימה דא"כ מה מקשה הרא"ש מרבה תוספאה דלא אמר שמא בצנעא מה קושיא הא בשביל שמא בצנעא הוי ס' ממזר ומשום אשתהי הולד כשר ומה שנסתייע הרשב"ש לסברתו מדנקט בה"ג דלמא בא בעלה בצנעא אלמא ספיקא הוי אבל זה אינו ראי' די"ל הואיל וספיקא הוי מוקמינן אחזקת כשרות כמ"ש תוס' חולין די"א אהא דמכה אביו דאפילו לא אזלינן ב"ר מוקמינן אחזקת כשרות או כמש"ל דהוי גם ספק מכותי ועבד והוי ס"ס תו יש לתמוה מ"ש שם הר"ש דהרמב"ם סובר דהוי ודאי ממזר גם זה תמוה דהא הרמב"ם כ' ה"ז בחזקת ממזר ובלשון זה כ' באומר אינו בני בחזקת ממזר ופי' הטור בכוונתו דהוי ס' שמא מכותי ועבד וא"כ מי הגיד לו דאחר יב"ח הוי ודאי ממזר דלמא סובר דהוי ספק וקרי לי' ג"כ בחזקת ממזר וצ"ל דכוונת הרשב"ש דאי ספק הוי דלמא בצנעא א"כ הוי ס"ס שמא בצנעא ואת"ל לא שמא מכותי והא דכ' דמשמע מהרא"ש דלבה"ג הוי ספק ממזר כוונתו דתי' הרא"ש אהא דרבה תוספאה בבעל ואשה מודים וע"כ או או קנקט דבעל שאמר לא באתי סגי למשוי ממזר דנאמן האב וא"כ ע"כ דאו בעל או אשה וק"ל להרשב"ש דאי איתא דולד כשר למה תהא נאמנת האשה לפסול בנה הא לה לא הימנה תורה אע"כ ספק הוא וקושית הרא"ש מרבה הי' לפי הס"ד והי' סבור דבה"ג מכשיר הולד אבל לתירוצו דהיא פוסלתו א"כ ע"כ ספק הוא אבל מלבד שהוא דחוק הא הטור להדיא כ' דהולד כשר לבה"ג והוא כשטת הרא"ש אביו בכ"מ הולך ובקי טפי בכונתו מוכח דלא כמ"ש הרשב"ש:

אבל מכל הלין אין מקום לסייע בנ"ד אפילו לבה"ג כיון דאסור בבית הסוהר אי איתא דבא ע"י שם היאך שב לאסורין וגם היא באה אליו קשה הדבר אבל יש לכאורה ראי' מחולין די"א דיליף דאזלינן ב"ר ממכה אביו דלמא לאו אביו ופריך דלמא כגון שהיו חבושין בבית האסורין ומשני מ"מ אין אפטרופוס לעריות א"כ לכאורה משמע דלא הוי מיעוטא דמיעוטא דאל"כ מנלן דלמיעוט ל"ח כר"מ דחייש למיעוט ולמיעוטא דמיעוטא ל"ח א"כ כיון דאפילו ברוב פסולים מכשיר ר"ג וכן בה"ג מכשיר דלמא ע"י שם אף דלא שכיח מ"מ מכשירין ע"י חזקת כשרות והחולקים סוברים דגרע ממיעוט דמיעוט מדחשיב בגיטין דהוי מפליגה בדברים בע"מ שתעלי לרקיע אבל כיון דאפשר אף לישב בבית הסוהר לזנות א"כ ה"ה כאן אבל זה א"ר דשם אפשר זנתה עם שומר השבוי' אבל שתבא לבית האסורים לבעלה לא אכן כיון שבאמת במאדלין מניחים אותם חפשי לילך כי חומת עיר סגורה לא ייראו שמא יברחו והם הולכין לבקש מאורחים ממון וגם עושים מלאכתם ומוכרים א"כ ודאי דיוכל להחבא להזדדק לה וגם יוכלו לשחד בממון בזה גם הרמב"ם מודה דהולד כשר וגם כיון דהבעל שב לביתו ודר אתה ומחזיק בבן כשלו י"ל דאפילו להרמב"ם האב נאמן להתירו דרחמנא הימני' לאב ע"כ נ"ל דהולד כשר ושמואל ע"כ התירו לפי דבא לביתו והודיע שבא ע"י שם דאל"כ הו"ל לירושלמי לפרש דאייתי סהדי דנהי דהוי ממזר ודאי דאזלינן ב"ר שלא באים לביתם מ"מ כשם שהאמינתו התורה לפסול כן נאמן להכשיר לכן נ"ל בנ"ד די"ל דאף רוב ליכא לאסור כיון דהולכים בשוק בלי שומרים דהולד כשר הנלענ"ד כתבתי:

תוכן העניינים

שות הרדד אבן העזר א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה